קהילת יהודי סביליה
עיר באנסלוסיה , דרום-ספרד.
המסורת מספרת שהיהודים הראשונים שהתיישבו בסביליה היו מבני בית דוד, והגיעו לעיר אחרי חורבן בית ראשון. בין הראשונים הייתה משפחת אברבנאל.
יהודים ישבו בסביליה בימי הוויזיגותים, וכאשר נכבשה בידי המוסלמים ב-711, השתקעו בעיר ובסביבתה יהודים נוספים מאנשי חיל-המצב.
יהודי סביליה עסקו במסחר וברפואה ושלטו שליטה מלאה בענף הצביעה. הקהילה קלטה פליטים יהודים מגראנאדה ומהגרים יהודים מצפון-אפריקה; עד שהושמדה כליל עם שאר קהילות אנדאלוסיה בפלישת האלמואחדין במחצית השנייה של המאה ה-12.
פרדינאנד ה-3 כבש את סביליה ב-1248, ועד היום שמור בקתדראלה המקומית מפתח מעוטר, מתנת היהודים בכניסתו לעיר, ועליו הכתובת בעברית "מלך המלכים יפתח, מלך כל הארץ יבוא". בחלוקת השלל נמסרו לקהילה שלושה מסגדים ומבניהם הוסבו לבתי-כנסת, ויהודים רבים קיבלו שדות וכרמים בתנאי שישבו בעיר ישיבת-קבע. ביניהם היו דון טודרוס בן יוסף הלוי אבולעפיה ובנו יוסף, שנודעו בכך שציוו את רכושם לעירייה.
העיר נעשתה למרכז מסחרי גדול, לתועלתם של היהודים. לפי תקנות המקום הובאו משפטים בין יהודים ונוצרים לפני שופטים עירוניים, פרט לעינייני מסים. תקנות הקהילה הקפידו על טוהר המידות, ואף על-פי כן נמצאו בה נשים שקיימו יחסים עם לא-יהודים, וזכויותיהן לא נתקפחו בשל כך. ב-1312 קיבלה הקהילה אישור מלכות להמית בתלייה את אחד המלשינים בעיר, ור' אשר בן יחיאל (הרא"ש) שיבח אותה על מעשה זה. רופאים ממשפחת אבן זימרא הועסקו בשירות העירוני וגם ניהלו עסקי כספים. בהגנתו על היישוב היהודי הסתמך המלך על התועלת החומרית והצבאית שיכול להפיק מהם במלחמה עם הערבים.
ב-1378 יצא הנזיר פראנט מארטינז בקריאה להרוס את 23 בתי-הכנסת בעיר ולהפריד בין מגורי יהודים ונוצרים; לבקשת הקהילה הורה המלך לשלטונות הכנסיה לשים קץ להסתה ולהחזיר ליהודים את בתי-הכנסת. התופעה הייתה שכיחה בספרד ובמקומות אחרים, שכמרים קנאים היו מפליגים בהסתה על דעת עצמם ומעמידים את הממשלות ואת שלטונות הכנסייה בפני עובדות מוגמרות.
ביוני 1391 הושמדה הקהילה כמעט כליל בגל הפרעות ששטף את קאסטיליה ואראגון; בתי- הכנסת נהפכו לכנסיות וקופת הכנסייה התעשרה מן השלל הרב. תהליך ההתאוששות היה איטי, וב-1476 אף נצטוו היהודים לעבור לשתי שכונות אחרות, ולשאת בהוצאות הכרוכות בשיפוצן.
ב-1 בינואר 1483 נצטוו יהודי אנדאלוסיה לעזוב את העיר תוך חודש ימים, וכאשר פורסם צו הגירוש מספרד כולה (1492) שימשה סביליה כנמל-הפלגה ראשי לצפון-אפריקה.
"הנוצרים החדשים" בסביליה שמרו אמונים לדת ישראל, וכשגברה הסכנה יצאו רבים מהם לצפון-אפריקה ולמקומות אחרים; הנותרים בעיר שכרו 300 פרשים ו-5,000 רגלים להגנתם ולבסוף ניסו לעבור לגיבראלטאר.
האינקוויזיציה התחילה בפעולתה ביאנואר 1481 ולפי הערכה זהירה הועלו על המוקד בסביליה תוך שבע שנים יותר מ-700 איש; 5,000 הוחזרו לחיק הכנסיה. האנוסים אף התחילו לאגור נשק כדי לעמוד על נפשם.
בתחילת המאה העשרים התחדש היישוב היהודי בסביליה, כשהתיישבו בעיר יהודים מצפון- אפריקה. בשנות ה-30 הגיעו גם פליטים יהודים מגרמניה, ובשנות ה-60 הצטרפו אליהם יהודים ממארוקו ומאלג'יריה.
שלמה אבן-אלמעלם
(אישיות)שלמה אבן-אלמעלם (המאה האחת עשרי - המאה השתים עשרי), משורר.
על כשרונותיו הפיוטיים של שלמה אבן-אלמעלם ניתן ללמוד משיר אחד שלו, אשר נכלל בטעות בדיוואן של יהודה הלוי עם תשובתו של זה. אלמעלם נולד בסביליה, ספרד, במחצית השנייה של המאה ה-11, ופגש ביהודה הלוי כאשר הלה הגיע לראשונה מקסטיליה לאנדלוסיה. כשהתיישב בגרנדה שלח אליו אלמעלם שיר ברכה. מכיוון שיהודה הלוי לא היה בעיר באותה עת, שלח משה אבן-עזרא, ידידו ופטרונו, תשובה במקומו, בצורת שיר מחורז ושקול, כפי שהיה נהוג אז. אחר כך, כששירו של אלמעלם הגיע ליהודה הלוי, הוא מיהר ושלח שיר משלו. אלמעלם היה ידוע בשיריו, בהשכלתו הערבית הרחבה ובידיעותיו בתורת הרפואה. הוא היה בן לעלית היהודית ונשא את התואר "וזיר". באותה תקופה, התואר לא התייחס לסמכות פוליטית, אלא היה תואר כבוד. הוא נפטר במרוקו.
הרמב"ם שמע מבנו של אלמעלם, כי אביו הלך למרוקו עם מאיר אבן-קמניאל והיה לאחד הרופאים בחצרו של עלי בן-יוסף (1106-1143), המנהיג המוראביטי.
סבילה
(שם משפחה)שמות משפחה נובעים מכמה מקורות שונים. לעיתים לאותו שם קיים יותר מהסבר אחד. שם משפחה זה הוא מסוג השמות הטופונימיים (שם הנגזר משם של מקום כגון עיירה, עיר, מחוז או ארץ). שמות אלו, אשר נובעים משמות של מקומות, לא בהכרח מעידים על קשר היסטורי ישיר לאותו מקום, אבל יכולים להצביע על קשר בלתי ישיר בין נושא השם או אבותיו לבין מקום לידה, מגורים ארעיים, אזור מסחר או קרובי משפחה.
שמות המשפחה בקבוצה זאת קשורים בשמה של העיר סביליה באנדלוסיה, דרום מערב ספרד. על פי המסורת היהודים הגיעו אל איזור זה מייד לאחר חורבן בית המקדש השני בשנת 70 לספה"ן. הנוכלות היהודית בסביליה מתועדת החל מהמאה ה-6. ספרד.
אישבילי, סיבילי ואשבילי ,שמות ערבים המקבילים לשם סביליאנו, שפירושו "מסביליה", מתועדים כשמות משפחה יהודיים החל מהמאה ה-13. שמות משפחה נוספים אשר נגזרו מאבילה, ספרד. משמה של העיר סביליה כוללים את שבילי, אשבילי, אשבילי, אשביל, אסיבלי, דה סיביליה ודה סביליה.
סביליאנו מתועד כשם משפחה יהודי במאה ה-15, עם אברהם סביליאנו.
סביליאנו, סבילינו
(שם משפחה)שמות משפחה נובעים מכמה מקורות שונים. לעיתים לאותו שם קיים יותר מהסבר אחד. שם משפחה זה הוא מסוג השמות הטופונימיים (שם הנגזר משם של מקום כגון עיירה, עיר, מחוז או ארץ). שמות אלו, אשר נובעים משמות של מקומות, לא בהכרח מעידים על קשר היסטורי ישיר לאותו מקום, אבל יכולים להצביע על קשר בלתי ישיר בין נושא השם או אבותיו לבין מקום לידה, מגורים ארעיים, אזור מסחר או קרובי משפחה. שפירושו של שם המשפחה סביליאנו: "מסביליה". שם זה קשור בשמה של העיר סביליה באנדלוסיה, דרום מערב ספרד. על פי המסורת היהודים הגיעו אל איזור זה מייד לאחר חורבן בית המקדש השני בשנת 70 לספה"ן. הנוכלות היהודית בסביליה מתועדת החל מהמאה ה-6.
אישבילי, סיבילי ואשבילי , שמות ערביים המקבילים לשם סביליאנו שפירושו "מסביליה", מתועדים כשמות משפחה יהודייםהחל מהמאה ה-13. שמות משפחה נוספים אשר נגזרו משמה של העיר סביליה כוללים את שבילי, אשבילי, אשבילי, אשביל, אסיבלי, דה סיביליה ודה סביליה.
סביליאנו מתועד כשם משפחה יהודי במאה ה-15 ספרד, עם אברהם סביליאנו.
סביליאון
(שם משפחה)שם המשפחה סביליאו קשור בשמה של העיר סביליה באנדלוסיה, דרום מערב ספרד. על פי המסורת היהודים הגיעו אל איזור זה מייד לאחר חורבן בית המקדש השני בשנת 70 לספה"ן. הנוכלות היהודית בסביליה מתועדת החל מהמאה ה-6.
אישבילי, סיבילי ואשבילי , שמות ערביים המקבילים לשם סביליאנו שפירושו "מסביליה", מתועדים כשמות משפחה יהודיים החל מהמאה ה-13 שמות משפחה נוספים אשר נגזרו משמה של העיר סביליה כוללים את שבילי, אשבילי, אשבילי, אשביל, אסיבלי, דה סיביליה ודה סביליה.
סביליאנו מתועד כשם משפחה יהודי במאה ה-15 , ספרד, עם אברהם סביליאנו.
בתור שם משפחה יהודי סביליאון מתועד במאה ה-18 עם מיכאל סביליאן מבלגרד, בסרביה, אשר ביקר ביריד של לייפציג בגרמניה בשנת 1743.
אישבלי
(שם משפחה)שמות המשפחה אישבילי ואשבלי הם גרסאות של המילה הערבית אשבילי / אסבילי שפירושה "מסביליה". הנוכחות היהודית בעיר סביליה אשר באנדלוסיה, דרום מערב ספרד, מתועדת החל מהמאה ה-7.
אישבילי, סיבילי ואשבילי מתועדים כשמות משפחה יהודיים החל מהמאה ה-13. שמות משפחה נוספים הקשורים בשמה של העיר סביליה כוללים את סביליאנו, שבילי, אשבילי, אשיביל, אסיבילי ודה סביליה.
אישים מוכרים בעלי שם המשפחה היהודי אישבילי כוללים את התלמודאי הרב אברהם בן יום טוב אישבילי אשר חי בספרד בסוף המאה ה-13 ותחילת המאה ה-14.
פיליפ האוזר
(אישיות)Philippe Hauser (1832-1926), physician and author, born in Nadas, Romania (then part of the Austrian Empire). As a youth he studied Talmud at the yeshivas of Pozsony (now Bratislava, in Slovakia), and Nikolsburg. After graduating from the gymnasium, he studied medicine at the universities at Vienna, Paris, Bern, and London and was awarded his medical diploma in 1858. Hauser moved to Tangier to assist in caring for the health a Jewish community of over 4,000 souls. After the outbreak of the Spanish–Moroccan War he moved to neighboring Gibraltar, and set up a hospital for his co-religionists. Then he went with the Spanish troops to Tetuan, where he treated many patients suffering from Cholera.
In 1872, Hauser settled in Seville, Spain, where he reorganized the health care system of the town. In recognition of his services a street was named after him - Calle de Dr. Hauser. In 1883 he moved to Madrid where researched the causes of cholera and wrote on a number of medical and sociological subjects. He received the Pettenkoffer Prize of Munich (1899) for his work "Le cholera en Europe depuis son origine jusqu'a nos jours" (1897), and the Breant prize from the Academy of Science of Paris for his "Estudios epidemologicos relativos a la etiologia y profilaxis del colera" (3 vols. and atlas, 1899). His other works include "Estudios medicotopograficas y sociales de Sevilla" (1884) and "Les grecs et les semites dans l'histoire de l'humanite" (1912).
Philippe Hauser died in Madrid.
קאדיס
(מקום)עיר נמל בדרום מערב ספרד.
חוקרים סבורים שקדיס היא תרשיש המקראית. יישוב יהודי היה במקום עוד בתקופת המוסלמית.
פעולות האינקוויזיציה בקאדיס לקראת סוף המאה ה-15 מלמדות על קיום אנוסים בעיר. עם גירוש אנדאלוסיה (1481) עברו היהודים לקאסטיליה ועם הגירוש הכללי (1492) עברו דרך נמל קאדיס 8,000 מגורשים בדרכם לצפון-אפריקה.
ב-1877 התפקדו בעיר 209 יהודים עוברי-אורח, רובם ממארוקו. יישוב-קבע של יהודים לא נוצר במקום.