קהילת יהודי דרוהוביץ'

דרוהוביץ' DROHOBYCZ


עיר מחוז במערב אוקראינה. עד מלחמת העולם השנייה במחוז לבוב, גליציה המזרחית, פולין.

 

הקהילה היהודית

אמנם כבר בראשית המאה ה-15 מתועדים קבלנים יהודים במכרות המלח בדרוהוביץ', אבל ב- 1578 הוטל איסור על מגורי יהודים בעיר, ורק בסוף המאה ה-17 שוב התיישבו שם יהודים, ומאז הם ריכזו בידיהם את המסחר והמלאכה וקהילה יהודית משגשגת התארגנה במקום. אחרי חלוקת פולין בסוף המאה ה-18 עבר האזור לשליטת אוסטריה. התערבות השלטונות בחיי הקהילה והגדלת המסים הכבידו על יהודי העיר. מצבם השתפר עם התפתחות השימוש באוצרות הטבע שבסביבה, המלח והנפט.

היהודי הקר ביצע חיפושי נפט ראשונים ב-1810; באמצע המאה ה-19 הקים היהודי שריינר בית זיקוק בבוריסלאב הסמוכה. משפחות יהודיות התעשרו מתעשיית הנפט ומיצוא תוצריו, עד שחברות גדולות השתלטו על הנפט בהדרגה. בתחילת המאה ה-20 היו בדרוהוביץ' 159 מפעלים בבעלות יהודים, שפירנסו כ1,500 משפחות, שליש מהן יהודיות. יהודים התפרנסו גם כסוחרים ובעלי מלאכה ורבים היו פקידים ובעלי מקצועות חפשיים.

עם שובה של דרוהוביץ' לשליטת פולין העצמאית שאחרי מלחמת העולם הראשונה (1918- 1914) ובעקבות המשברים הכלכליים של סוף שנות העשרים, התרוששה הקהילה היהודית הגדולה במקום. בעיר נימנו אז כ-12,000 יהודים, שהיו %44 מכלל האוכלוסיה.


תחילה הייתה הקהילה היהודית בדרוהוביץ' כפופה לקהילת פשמישל (PRZEMYSL), ובשנות ה-60 של המאה ה-17 נהייתה לקהילה עצמאית.

בראשית המאה ה-17 נבנה בדרוהוביץ בית-כנסת. בשנות ה-20 של המאה ה-17 עלה בית-הכנסת באש, וב-1726, ברשות הבישוף, הוקם בית-כנסת חדש. ב-1733 קודש בדרוהוביץ בית-עלמין.

בראשית המאה ה-18 היו מוסדות הקהילת מגובשים ומאורגנים, ולדרוהוביץ' היו מסונפים יהודים שחיו בכפרי הסביבה. במחצית השנייה של המאה ה-18 התפשטו בעיר החסידות ותנועת ההשכלה.

ב-1788 נוסד בדרוהוביץ בית ספר יהודי מיסודו של הרץ הומברג.

בשנות ה-60 של המאה ה-19 תועדו בדרוהוביץ שני בתי-כנסת ו-24 בתי-מדרש. כ-8,000 יהודים ישבו אז בעיר.

בסוף המאה ה-19 נוסדה בדרוהוביץ אגודת "עושה חסד", שהפעילה קרן לעזרה רפואית לעניים ומטבחים ציבוריים. כן הוקמו "אגודה לחיסכון והלוואה" ו"בנק איגוד לאשראי".

בפולין בין שתי מלחמות העולם הוקמו בדרוהוביץ כמה מוסדות לתמיכה כספית ולעזרה הדדית וביניהם "הבנק העממי", "הבנק המסחרי" ושורה של קופות לגמילות חסדים. ועד הקהילה הקים מושב זקנים ובית יתומים, ותמך בבית החולים היהודי, בגני ילדים ובבית הספר תלמוד תורה. ב-1925 קודש בית עלמין חדש.

באותה העת היו בעיר בתי תפילה רבים, בית כנסת גדול ולידו בית מדרש. כן היו קלויזים (בתי תפילה ולימוד) של חסידי ז'ידיצ'וב (ZYDACZOW), סאדיגורה (SADIGURA) וקומרנו (KOMARNO). בדרוהוביץ היתה חצר אדמו"רות משושלת רי'זין סאדיגורה. ר' חיים יחיאל שפירא, היה מקורב לחוגים הציוניים, וב-1921 עלה לארץ-ישראל. ב-1927 נוסד בעיר בית- ספר "בית יעקב" לבנות. באחדים מגני-הילדים קיבלו הילדים חינוך עברי, ואורגנו קורסים לעברית למבוגרים. מראשית שנות ה-20 פעל במקום תיאטרון יהודי. ליד ה"טמפל" (בית הכנסת של "הנאורים") הייתה ספרייה עשירה למדעי היהדות.

בין סופרי ההשכלה שפעלו בדרוהוביץ' היה אהרון הירש זופניק, שפתח בית-דפוס עברי בעיר, ערך והוציא לאור את השבועון "דראהוביטשער צייטונג", שאליו צורף מדי פעם מוסף עברי "ציון".

הצייר מאוריצי גוטליב (1879-1856) והסופר הצייר ברונו שולץ, שנרצח בידי הנאצים ב-1942, היו בני דרוהוביץ'.


ב-1873 היו 16 יהודים בין 36 חברי מועצת העיר, וסגן ראש העיר היה יהודי. בסוף המאה ה-19 החלה פעילות ציונית. החוג הציוני הראשון "קדימה" קם ב-1883. אחרי הקונגרס הציוני הראשון (1987) נוסד בדרוהוביץ סניף ההסתדרות הציונית, חוג נשים ציוניות, החברה ליישוב ארץ-ישראל, "אהבת ציון" ואגודת-סטודנטים "מכביה". ובתחילת המאה ה-20 נוסדו חוגים ציוניים נוספים.

ב-1912 הוקם ארגון הנוער "יוגנד", שהיה מקורב למפלגה הסוציאליסטית היהודית (J.P.S.) ויצא לאור שבועון ציוני "דאס יידישע ווארט".

בשנים 1939-1919 היו בעיר סניפים של "הציונים הכלליים" "הציוני הראדיקאליים", "הציונים הרביזיוניסטים", "התאחדות" ו"מזרחי".

גם תנועות-הנוער "גורדוניה", "בוסליה", "השומר הצעיר", "בני עקיבא", "הנוער הציוני", "בית"ר", ואחרות פעלו בעיר. כן היו מועדוני ספורט של "בית"ר" ושל "הפועל". בשנות ה-30 הוקמה בעיר נקודת הכשרה לעלייה לארץ ישראל. ב-1938 - מסגרת גג משותפת לכל תנועות הנוער בשם "מרכז נוער", ובמסגרתה היו קורסים לעברית ומקהלה משותפת.

בבחירות לועד-הקהילה ב-1927 זכו הציונים ברוב קולות.

בדצמבר 1938 נופצו שמשות בבתי-הכנסת ובבתים פרטיים בידי האנדקים (.N.D, תנועה פולנית לאומנית ואנטישמית).

ערב מלחמת העולם השנייה ישבו בדרוהוביץ כ-17,000 יהודים.


תקופת השואה

אחרי פרוץ מלחמת העולם השנייה (1 בספטמבר 1939) באו לדרוהוביץ מאות פליטים יהודים מהאזורים שנכבשו בידי הגרמנים. באמצע ספטמבר כבשו הגרמנים גם את דרוהוביץ והחלו בחטיפת יהודים לעבודות-כפייה ובבזיזת רכושם.

ב-22 בספטמבר 1939, בעקבות ההסכם בין גרמניה לברית המועצות פינו הגרמנים את העיר, ודרוהוביץ', ככל שטחי מזרח פולין, עברה לשליטת ברית המועצות. המנהיגים הציונים נאסרו, בתי הספר העבריים נסגרו ופליטים ממערב פולין נשלחו לפנים רוסיה.

אחרי מתקפת גרמניה על ברית המועצות (22 ביוני 1941) שוב כבשו הגרמנים את האזור ונכנסו לעיר ב-3 ביולי 1941. בסיוע אוקראינים מקומיים נרצחו ברחובות דרוהוביץ' 400 יהודים.

במארס ובאוגוסט 1942 נשלחו אלפי יהודים למחנה ההשמדה בלז'ץ (BELZEC) ו-600 נרצחו בעיר עצמה. ב-1 באוקטובר הוקם גיטו ל-9,000 היהודים שנותרו, לרבות פליטים מכפרי הסביבה. בסוף אוקטובר נשלחו לבלז'ץ עוד 2,300 יהודים ו-180 זקנים וחולים נרצחו ברחוב. יער ברוניצה (BRUNICA) שבקירבת העיר נעשה לקבר-המונים.

בדרוהוביץ' נותרו רק היהודים "הנחוצים" ומשפחותיהם, אלו שעבדו למען הגרמנים בבתי המלאכה שבעיר. ביולי 1943 נרצחו גם הם.

 

הקהילה היהודית אחרי השואה ובשנות ה - 2000

400 יהודים נותרו בחיים עם כניסת הצבא האדום לדרוהוביץ' באוגוסט 1944. עם הזמן עברו רובם לפולין, בדרכם לארץ ישראל או לארצות שמעבר לים.אולם יהודים המשיכו לגור בה גם בהמשך,אחרי שהגיעו אליה ממקומות אחרים.

בית הכנסת הגדול נבנה בשנים 65 - 1842 במקום בית הכנסת הקודם מעץ שנשרף בתחילת המאה.בית הכנסת היה הגדול ביותר באזור.עם הכיבוש הרוסי בשנת 1939 הוא נסגר ועם הכיבוש הגרמני בשנת 1941 הוא נפגע קשה.הגרמנים הפכו אותו לאורווה לסוסים ובהמשך למחסן מלח.אחרי המלחמה נפתחה במבנה חנות לרהיטים. בסוף המבנה ננטש ומצבו הורע.בשנת 1993 הוא הוחזר לקהילה היהודית שהחלה בשיפוצו.אולם השיפוץ הופסק בגלל מחסור בתקציב.בשנת 2008 המבנה הופעל חלקית וגם נחגג בו חג פורים.במבנה גם מוצגות תערוכות ציורים.

בית העלמין היהודי הישן נוסד במאה ה-17,קרוב לבניין בית הכנסת.הוא נהרס לגמרי ע"י הגרמנים בזמן השואה ולא נותרו בו מצבות.אחרי המלחמה נבנתה על שטחו שכונת מגורים.

בית העלמין היהודי החדש נפתח בתחילת המאה ה - 20 בצפון העיר,כאשר לא היה יותר מקום קבורה בבית העלמין הישן. הוא שימש לצרכי קבורה עד לשנות ה - 70 של המאה ה -20.בית העלמין נפגע בשנות השואה ואחריה, אולם נותרו בו כמה מצבות.הוא מוזנח ומלא צמחיה והקבר האחרון בו הוא משנת 1972.בבית העלמין יש אנדרטה לזכר 205 יהודים שנרצחו בשנת 1942 ע"י הגרמנים. בית העלמין מוקף בחומת לבנים ויש בו שער מברזל.