דלג לתוכן האתר >
שמריהו מינץ וידידות ברחוב, הרוביישוב, פולין 1935
שמריהו מינץ וידידות ברחוב, הרוביישוב, פולין 1935

שמריהו מינץ וידידות ברחוב, הרוביישוב, פולין 1935

שמריהו מינץ וידידות.
הרוביישוב, פולין, 1935.
(המרכז לתיעוד חזותי ע"ש אוסטר, בית התפוצות,
באדיבות רחלה ושמואל מינץ, ישראל)
רכישת תמונות: חלק מהתמונות ניתנות לרכישה, לפרטים נוספים- לחצו כאן, אנא וודאו שיש לכם את מספר יחידת תמונה (כפי שמופיע למעלה)

הרוביישוב

עיר במחוז לובלין, פולין.

 

ידיעה ראשונה על יישוב יהודי במקום מ-1444; כעבור 12 שנה נזכרים ספקי חצר יהודיים. ב-1578 הותר ליהודים להתגורר בכל חלקי העיר, להקים בית כנסת ולנהל את עסקיהם באין מפריע – על פי רוב מסחר בתוצרת חקלאית. באותה שנה, יהודי, בשם אברהם, השיג חוזה לזיקוק בעיר. כעבור מאה שנה הוטל עליהם לשלם מס שנתי לשלטונות הכנסייה. הקהילה נפגעה קשות בגזירות ת"ח ות"ט (1649-1648) ובפלישת הטאטארים (1672). ב-1736 עלו באש 27 בתים יהודיים, לרבות בית כנסת. ראשי הקהילה ורבניה השתתפו באופן פעיל ב"ועד ארבע הארצות". בסוף המאה ה-19 מנתה הקהילה 5,350 נפש (כמחצית האוכלוסייה המקומית) וערב מלחמת העולם השנייה – 7,500.

הגרמנים נכנסו לעיר ב-15 בספטמבר 1939 ופתחו בפוגרומים. כעבור עשרה ימים העיר עברה לידי הסובייטים; אלה החזיקו בה שבועיים והחזירו אותה לידי הגרמנים בתוקף הסכם הגבולות בין גרמניה וברית המועצות. יותר מאלפיים יהודים עזבו בעקבות הצבא האדום ובאפריל 1940 מנתה האוכלוסייה היהודית 4,800 נפש. בסוף מאי 1942 נצטוו יהודי הרוביישוב והסביבה (יותר מ-10,000 איש) להתרכז בעיר עצמה, או דרומית לה בבלז (שמנתה לפני המלחמה 2,500 תושבים יהודיים). בתחילת יוני הוצעדו יושבי המחנה בלז מרחק של 60 ק"מ למחנה הרוביישוב; הנחשלים נורו בדרך על ידי משמרות ס.ס. כעבור זמן קצר הועברו עם כ-3,000 יהודים מהרוביישוב למחנה ההשמדה סוביבור. גירוש שני לסוביבור נערך בסוף אוקטובר. 200 היהודים הנותרים נשלחו לאחר זמן לעבודת כפייה קטלנית בבודזין.

עוד בקיץ 1941 ניסו חברים מתנועות הנוער הציוניות, רובם יוצאי גטו וארשה, לארגן בסיס מחתרתי במבואות העיר; המאמצים נכשלו בהעדר תמיכה מאיכרי המקום. מאות צעירים הצליחו להסתנן ליערות ולהצטרף ליחידות לוחמות; בן המקום שלמה בראנד היה מראשי ההתנגדות בגטו וילנה, ואריה פרץ (ליאון פורצקי) שירת כסרן בצבא המולדת הפולני במרד וארשה.

 

שנות ה-2000

הקהילה היהודית לא חודשה לאחר השואה. בשנת 1997 הוקמה אנדרטה בשם "קיר המוות" לנרצחי השואה במקום שבו נרצחו יהודים רבים. האנדרטה הורכבה מ-110 חלקי מצבות שנאספו ונבנתה בעזרת תורמים מבין יוצאי העיר. ישנן עוד שתי אנדרטאות נוספות לזכר השואה בשטח בית הקברות היהודי. בית הקברות מוקף גדר ושערו נעול. נותרו בו שתי מצבות בלבד במיקום המקורי. חלק גדול מהמצבות נלקח לבנייה.

 

מאגרי המידע של אנו
גנאלוגיה יהודית
שמות משפחה
קהילות יהודיות
תיעוד חזותי
מרכז המוזיקה היהודית
תמונות
אA
אA
אA
שמריהו מינץ וידידות ברחוב, הרוביישוב, פולין 1935
שמריהו מינץ וידידות.
הרוביישוב, פולין, 1935.
(המרכז לתיעוד חזותי ע"ש אוסטר, בית התפוצות,
באדיבות רחלה ושמואל מינץ, ישראל)
רכישת תמונות: חלק מהתמונות ניתנות לרכישה, לפרטים נוספים- לחצו כאן, אנא וודאו שיש לכם את מספר יחידת תמונה (כפי שמופיע למעלה)

הרוביישוב

הרוביישוב

עיר במחוז לובלין, פולין.

 

ידיעה ראשונה על יישוב יהודי במקום מ-1444; כעבור 12 שנה נזכרים ספקי חצר יהודיים. ב-1578 הותר ליהודים להתגורר בכל חלקי העיר, להקים בית כנסת ולנהל את עסקיהם באין מפריע – על פי רוב מסחר בתוצרת חקלאית. באותה שנה, יהודי, בשם אברהם, השיג חוזה לזיקוק בעיר. כעבור מאה שנה הוטל עליהם לשלם מס שנתי לשלטונות הכנסייה. הקהילה נפגעה קשות בגזירות ת"ח ות"ט (1649-1648) ובפלישת הטאטארים (1672). ב-1736 עלו באש 27 בתים יהודיים, לרבות בית כנסת. ראשי הקהילה ורבניה השתתפו באופן פעיל ב"ועד ארבע הארצות". בסוף המאה ה-19 מנתה הקהילה 5,350 נפש (כמחצית האוכלוסייה המקומית) וערב מלחמת העולם השנייה – 7,500.

הגרמנים נכנסו לעיר ב-15 בספטמבר 1939 ופתחו בפוגרומים. כעבור עשרה ימים העיר עברה לידי הסובייטים; אלה החזיקו בה שבועיים והחזירו אותה לידי הגרמנים בתוקף הסכם הגבולות בין גרמניה וברית המועצות. יותר מאלפיים יהודים עזבו בעקבות הצבא האדום ובאפריל 1940 מנתה האוכלוסייה היהודית 4,800 נפש. בסוף מאי 1942 נצטוו יהודי הרוביישוב והסביבה (יותר מ-10,000 איש) להתרכז בעיר עצמה, או דרומית לה בבלז (שמנתה לפני המלחמה 2,500 תושבים יהודיים). בתחילת יוני הוצעדו יושבי המחנה בלז מרחק של 60 ק"מ למחנה הרוביישוב; הנחשלים נורו בדרך על ידי משמרות ס.ס. כעבור זמן קצר הועברו עם כ-3,000 יהודים מהרוביישוב למחנה ההשמדה סוביבור. גירוש שני לסוביבור נערך בסוף אוקטובר. 200 היהודים הנותרים נשלחו לאחר זמן לעבודת כפייה קטלנית בבודזין.

עוד בקיץ 1941 ניסו חברים מתנועות הנוער הציוניות, רובם יוצאי גטו וארשה, לארגן בסיס מחתרתי במבואות העיר; המאמצים נכשלו בהעדר תמיכה מאיכרי המקום. מאות צעירים הצליחו להסתנן ליערות ולהצטרף ליחידות לוחמות; בן המקום שלמה בראנד היה מראשי ההתנגדות בגטו וילנה, ואריה פרץ (ליאון פורצקי) שירת כסרן בצבא המולדת הפולני במרד וארשה.

 

שנות ה-2000

הקהילה היהודית לא חודשה לאחר השואה. בשנת 1997 הוקמה אנדרטה בשם "קיר המוות" לנרצחי השואה במקום שבו נרצחו יהודים רבים. האנדרטה הורכבה מ-110 חלקי מצבות שנאספו ונבנתה בעזרת תורמים מבין יוצאי העיר. ישנן עוד שתי אנדרטאות נוספות לזכר השואה בשטח בית הקברות היהודי. בית הקברות מוקף גדר ושערו נעול. נותרו בו שתי מצבות בלבד במיקום המקורי. חלק גדול מהמצבות נלקח לבנייה.