מקור השם מרדכי

Leila Murad (stage name of Lillian Zaki Mourad Mordechai) (aka Layla Murad, Leila Mourad) (1918-1995), singer and actress, one of the most famous superstars in the Arab world, born in Cairo into an observant Jewish family that included rabbis and dayanim. Her father, Ibrahim Zaki Mordechai (later known as Zaki Murad), was a well-known musician and singer who immigrated to Egypt from Iraq.

At the start of her career she received the encouragement and support of Daoud Hosni. The real success occurred after her appearance in the 1938 film Long Live Love (Yihia Al-Hub) by Mohammed Abdel Wahab. Murad collaborated with Togo Mizrahi appearing in five movies: A Rainy Night (Laylah moumtirah) in 1939, Laila from the Countryside (Layla bint el rif) in 1941, Laila the School Girl (Layla bint el madâris) in 1941, Laila (1942), and Laila in the Dark (Layla fi-l-zalâm) in 1944. These movies are regarded as some of the finest films in the history of the Egyptian cinematography. Murad was suspected of visiting and supporting Israel. As a result of these rumors, some Arab radio broadcasters boycotted her until Egypt's security services provided her with a certificate that cleaned her of all suspicions. Murad converted to Islam in 1947 and was married three times. She retired in 1956, following the failure of her last film, Al Habib al Majhoul ("The Unknown Lover"),

סינדור SINDUR

בערבית: سندور

יישוב כפרי גדול בצפון כורדיסתאן העיראקית, בקרבת הגבול התורכי, צפון עיראק.


על פי מסורת בקרב יהודי כורדיסתאן, הם הגיעו בגלות שלמנאסר מלך אשור לפני חורבן בית המקדש הראשון ומאז לא שבו לארץ-ישראל. בנימין מטודלה ביקר באזור לפני שנת 1170 ומצא שם קהילות יהודיות.

קהילת סינדור מתועדת בראשית המאה השבע-עשרה, במכתב שנשלח מקהילת מוצל הגדולה לראש קהילת סינדור, החכם אברהם. כמו כן קיימים גיטין מסינדור מאותה התקופה.

ב- 1827 ביקר במקום הנוסע דוד דבית הלל, ומצא בסינדור קהילה של 100 משפחות יהודיות שעסקו בגידול מיקנה ובחקלאות, ומצבם הכלכלי היה מצויין. בית כנסת אחד היה לקהילה.

ב- 1848 סיפר הנוסע בנימין השני על 50 משפחות יהודיות בסינדור. אולם ב- 1852 תועדו במקום קרוב למאה משפחות יהודיות, והן היו כל אוכלוסיית הכפר. ב- 1872 סיפר נוסע אלמוני שביקר בסינדור, שבכפר יש כחמישים בתים של משפחות יהודיות ועוד כעשרה בתים שבעליהם באו מארץ-ישראל. היהודים עסקו אז בגידול כרמים ובגידולי שדה. בראש הקהילה עמד החכם ששון, שהיה גם רב, גם שוחט וגם שליח ציבור. ב- 1884 נמצאו במקום לפי מקור אחד, כ100- יהודים, ולפי מקור אחר - 250 יהודים, שעסקו במסחר, באריגה ובחקלאות. ב- 1888 נימנו בקהילה 400 יהודים. מניחים שעד ראשית המאה העשרים לא כל התושבים נרשמו במפקדים.

היהודים גרו בבתים משלהם בסביבת בית הכנסת. השכונה לא הייתה מוקפת בחומה. בתי היהודים היו בני קומה אחת, עשויים לבני טיט בלתי שרופות, או אבנים בלתי מהוקצעות.

חיי הקהילה התרכזו סביב בית הכנסת העתיק. בראש הקהילה עמד ה"חכם" שהיה בדרך-כלל גם חזן, מוהל, שוחט וגבאי. בשאלות הלכה פנו יהודי סינדור לחכמי בגדאד. ילדי הקהילה בני שלוש ומעלה למדו ב"בית-מדרש" תורה ותפילה, קריאה וכתיבה בכתב רש"י. המבוגרים יותר למדו תלמוד-תורה, משנה וגמרא. בני שמונה החלו ללמוד בבית הספר הכללי.

כל תושבי סינדור היו יהודים. הם דברו ערבית וכרמנג'ית (עגה כורדית), שלא כדרך שאר יהודי כורדיסתאן שדיברו ארמית. היהודים עסקו באריגת שטיחים, רקמה, סריגה וטוויה, והיו משפחות שעסקו ברצענות ובבורסקאות; היו רוכלים וסוחרים שסבבו בכפרי הסביבה, ובעלי אדמה שעסקו בחקלאות. בשנות השלושים של המאה העשרים היו בכפר 5,000 דונם כרמים, ששימשו לתעשיית צימוקים.

ב- 1906 היו בסינדור 800 יהודים. במסמך רשמי מ- 1917, שמבוסס כנראה על מפקד, נאמר כי סינדור הוא "כפר יהודי בן 80 בתים (משפחות)".

יהודים מסינדור עלו לארץ-ישראל כבר בשנים 1926-1920. ב- 1931 נמצאו בכפר יהודים שחיו ב- 25 בתים ועסקו בתעשיית צימוקים. ב- 1932 ביקר במקום ד"ר ארתור רופין ומצא כ- 70 משפחות יהודיות שעסקו בחקלאות ובגידול כרמים. הם מכרו יין בעיר מוצל. היו ביניהם גם יהודים שעסקו באריגה. ב- 1934 ביקר בסינדור בן-ציון ישראלי, וכתב שסינדור הוא כפר יהודי שבתיו עשויים חומר ואבן; בכפר ישבו גם עשר משפחות יהודיות של "מוהאג'רין" (מהגרים מכפרים סמוכים שהגיעו בעקבות רדיפות) ובראש הקהילה עמד מוח'תאר.

השליחים מארץ ישראל, ביניהם יצחק בן-צבי, שלמה הלל ובן-ציון ישראלי, פעלו בכפר לעידוד העלייה, וישראלי יצא מסינדור לארץ ישראל ב- 1935, ובידו רשימה של 67 מועמדים לעלייה. ואכן עלייה נוספת של יהודים מסינדור הייתה בשנת 1935. כ- 70 משפחות (ייתכן שמספר זה כולל את אלו שעלו בשנות העשרים) התיישבו בירושלים והקימו שני וועדים ובית כנסת.

ב- 1937 ביקר בסינדור ד"ר ו' פישל ומצא כפר שכולו יהודים ובו 200 נפש.

במשך שנות השלושים של המאה התנהל הכפר בצורה עצמאית בידי תושביו היהודים. השמירה הייתה אף היא בידיהם. ב- 1930 נהרג מוח'תאר הכפר, משה מרדכי, בידי ראש הכפר הכורדי הסמוך, כנקמת דם על הריגת אחיו בידי שומרי סינדור שעה שבא לגנוב בהמות. במקומו התמנה למוח'תאר, אחיו של משה, יהודה מרדכי. ואחרי פרשת נקמת-הדם נרקמו יחסים טובים עם הכורדים של הסביבה, ובתקופת מרד ראשיד עלי אל-כילאני, הגנו הכורדים על יהודי סינדור.

ובכל זאת, ב- 1941, בימי המרד, התנפלו תושבים מקומיים על בתי היהודים ורצחו כמה מהם. מאז חיו יהודי סינדור בפחד, ואלה שהיה הדבר באפשרותם - עקרו לערים הגדולות.

ב- 1942 ביקרו בסינדור חיילים יהודים מארץ-ישראל, והשתתפו בתפילה בבית הכנסת. הם סיפרו שכל תושבי סינדור הם יהודים וכולם חקלאים. רוב היהודים אכן עסקו בחקלאות, ושני "חכמי" הקהילה לימדו את הילדים תורה ועברית. בכפר היו אז 70 בתי יהודים. משה יהודה המוח'תאר וסיסו שמעון, היו סוחרים גדולים, וניהלו מסחר בבדים עם הכורדים. חיי הקהילה התנהלו סביב בית הכנסת העתיק והגדול, שהיו בו ספרי תורה רבים, ובו התפללו בחגים כאלף יהודים מסינדור ומהסביבה. בשבתות התכנסו יהודי הכפר לשירה ולריקודים. ילדי הקהילה למדו בבית הכנסת תורה בלבד. בסוף שנות הארבעים ביקרו בכפר נכבדים מקהילת בגדאד וביניהם ששון בחר שהציע להקים בית ספר מודרני. הבנייה החלה אך נפסקה בראשית שנות החמישים, כאשר החלה עליית יהודי עיראק לישראל.

ב- 1950 נמצאו בכפר כ- 100 משפחות, קרוב לאלף נפשות. פעילות ציונית החלה בשנת 1946, כשהגיעו שליחים מארץ-ישראל. בני הנוער התאספו לשמוע סיפורים על המאבק נגד האנגלים ונגד הערבים. עם פרוץ מלחמת העצמאות, החלו רדיפות מצד השלטונות. חנויות היהודים נסגרו, כספים ורכוש הוחרמו. השכנים הכורדים המשיכו לשמור על יחסים טובים. ב- 1951 התארגנו כל יהודי סינדור לעלייה לישראל. הם רוכזו בבגדאד ומשם הוטסו לארץ. מקצת יהודי סינדור, ביניהם משפחת מרדכי, השתכנו במושבים ירדנה ושדי-תרומות. משפחת דוגה השתכנה במעוז ציון (הקסטל).