קהילת יהודי בלגיה

Ferdinand Isserman (1898-1972), Reform rabbi, born in Belgium, who immigrated to the United States with his family in 1906 and settled in Newark, New Jersey. He graduated from Central High School in Newark and then enrolled at Cincinnati's Hebrew Union College in 1914. While a rabbinic student at HUC, Isserman also attended the University of Cincinnati. He played on the university basketball team.

In 1922, Isserman was ordained as a rabbi and became an assistant rabbi in Philadelphia. He then moved to Toronto, Canada, in 1925 to become the rabbi at Toronto Hebrew Congregation. While in Toronto, Isserman arranged Canada’s first pulpit exchange between a rabbi and a Christian minister. In 1929, he became the rabbi of Temple Israel in St. Louis, USA, and retained the position until 1963. During his tenure at Temple Israel, Isserman was one of the most prominent rabbis in the United States.

In 1932, Isserman gave the opening prayer at the Republican National Convention, which nominated incumbent President Herbert Hoover. Prior to World War II, Isserman took three fact-finding missions to Nazi Germany (in 1933, 1935, and 1937), and learned of the existence of concentration camps. Upon his return to the United States, Isserman warned Americans of the evils of Nazism, but few people believed that the camps indeed existed. During World War II he served with the American Red Cross.

During his career, Isserman encouraged interfaith understanding and Jewish involvement in the Civil Rights Movement. For some years he was vice-chairman of the National Conference of Christians and Jews.

רוזה וולף, לשעבר תושבת העיר אנטוורפ בבלגיה - ריאיון שנערך ע"י טל וולף במסגרת הפרויקט רואים את הקולות, 1 בינואר 2019

-------------------------

עדות זאת נגבתה כחלק מפרויקט "רואים את הקולות" - פרויקט לאומי לתיעוד מורשתם של יהודי ארצות ערב ואיראן. הפרויקט הוא פרי יוזמתו של המשרד לשוויון חברתי ובשיתוף משרד החינוך - אגף מורשת, מכון יד בן צבי ומוזיאון העם היהודי בבית התפוצות.
המרכז לתיעוד חזותי ע"ש אוסטר, אנו - מוזיאון העם היהודי. הסרט הופק כחלק מפרויקט "רואים את הקולות", 2019

 

ז'ק ישראל אופן (מימין) במחנה הקיץ של תנועת
"בני עקיבא", פן דאג'נה, צרפת, 1956
מחנה הקיץ היה משותף לחברי התנועה בבלגיה ובצרפת
(המרכז לתיעוד חזותי ע"ש אוסטר, בית התפוצות,
באדיבות ז'ק אופן, ישראל)

בית הכנסת הגדול של אירופה, בריסל, בלגיה, 2013

בית הכנסת נחנך לראשונה ב-1878 והיה ידוע בשם בית הכנסת הגדול של בריסל. ב-4 ביוני 2008 הוא נחנך מחדש והוקדש כבית הכנסת של אירופה והוקדש ליהודי אירופה. בטקס החגיגי  נכחו נשיא האיחוד האירופי חוסה מנואל בארוסו ורבנים ידועים. בית הכנסת שנבנה בסגנון רומנסק-ביזנטיני נמצא במרכז בריסל. החלונות הגדולים מעל לכניסה מוקפים בלוחות הנושאים את שמות שנים עשר שבטי ישראל

צילום: חיים גיוזלי

המרכז לתיעוד חזותי ע"ש אוסטר, בית התפוצות, באדיבות חיים גיוזלי

הצייר הבלגי רנה מגריט (1967-1898) עומד ליד ציור שלו בעת ביקור במוזיאון ישראל, ירושלים, ישראל, 1965

צילום: רולף מ' קנלר
המרכז לתיעוד חזותי ע”ש אוסטר, אנו - מוזיאון העם היהודי, אוסף רולף קנלר

ארוחת בוקר לכבוד שר החוץ הבלגי ד"ר וילם קלאס, ירושלים, ישראל, 1994-1992

רולף קנלר מצלם משמאל

צילום: דן נטף, סוכנות הידיעות הישראלית

המרכז לתיעוד חזותי ע"ש אוסטר, בית התפוצות, אוסף רולף קנלר

הירש, אלפרדו (1872-1956), תעשיין, נולד במנהיים גרמניה, ועלה לארגנטינה בשנת 1895 לאחר שהות בבלגיה, שם עבד בניהול חברה תעשייתית.

הירש היגר לארגנטינה, משוכנע שמדינה הגדולה והבלתי מפותחת נכון עתיד גדול בתעשייה וללקוחות פוטנציאליים עבורו באופן אישי.
בשנת 1897 הוא הצטרף ל"בונגה אי בורן" (Bunge y Born) והודות לתרומתו, בית העסק הקטן יחסית, גדל להיות אחד מעסקי התבואה החשובים ביותר במדינה. בשנת 1928 הוא התמנה לנשיא החברה, ובניצוחו חדרה החברה לתחומים נוספים ומגוונים, כולם קשורים לחקלאות.
חברת "סנטנארה" (Centenera) נוסדה כיצרנית חומרי אריזה בזמן ש"גראפה טקסטילס" (Grafa Textiles) פיתחה את מחלקת הביגוד והטקסטיל לבית, בעיקר באמצעות שימוש בכותנה.

במשך שישים שנה שהירש הוביל את החברה היא הפכה לקונצרן בינלאומי של ייצור, מסחר ופיננסים. לאחר מותו של הירש, יורשיו ו- חברת "בונגה אי בורן" הקימו את הקרן "פרויקט אלפרדו הירש לחינוך חקלאי", שנועדה להכשיר מנהלים ומורים מבתי ספר כפריים בארגנטינה.

Niko Gunzburg (1882-1984), jurist, born in Riga, Latvia (then part of the Russian Empire). He was taken to Belgium as a boy. From 1923 he taught law at the university of Ghent where he was the first Jew to be made a professor. He founded its Institute of Criminology in 1937 and headed it until 1952 except during World War II when he worked in the Belgian embassy in Washington. Gunzburg was professor of law at the university of Djakarta, Indonesia, 1953-56. He enjoyed an international reputation for his works on penal law and criminology. He was active in the Jewish community and headed the Council of Jewish Associations, 1947-50.

לייז'

עיר בבלגיה.

עדות ראשונה לקיום יישוב יהודי במקום מקורה בסוף המאה ה-18, אחרי הכיבוש הצרפתי.

בשנת 1811 ישבו בעיר 24 יהודים, במחצית השנייה של המאה - בין עשרים לשלושים משפחות יהודיות.

ליהודי לייז' היה בית-כנסת (רפורמי) ומוסדות קהילתיים.

ערב מלחמת העולם השנייה ישבו בלייז' כ- 2,000 יהודים.


במאי 1940, תחת הכיבוש הגרמני, מנתה הקהילה 2,000 נפש (לפי דו"ח הגסטאפו 3,000 ב- 1939). על- פי צו מיום 29 באוקטובר 1941 נכללה לייז'; לצד בריסל, אנטוורפן ושארלרוה; בין הערים המותרות ליהודים.

עם שחרור העיר בידי בנות הברית ב-8 בספטמבר 1944 נמצאו בה 1,200 יהודים.


ב-1959 חיו בלייז' כ-600 יהודים.

אף-על-פי שנישואי-התערובת בקהילה הגיעו לשיעור של %25 והנטייה להתבוללות הייתה חזקה; תפשו ישראל והציונות, כביטוי לתודעה יהודית, מקום נכבד בחיי הקהילה.

בשנת 1968 ישבו בלייז' 1,500 יהודים.

בריסל

בירת בלגיה.

מספר תושביה 168,600 (1967). ב-1976 נאמד מספר תושביה היהודיים ב-24,500, הגדולה בקהילות בלגיה, עם שלוש עדות אשכנזיות ואחת ספרדית ושלושה מרכזים קהילתיים.

בבריסל רשת מסועפת לחינוך יהודי הכוללת שני בתי-ספר יומיים, אחד מסורתי-דתי ואחד ("גננו") בעל צביון ציוני, ותיכון דתי - כולם בתמיכת הקהילה; בתי-ספר של יום א', בית-ספר ללשון ולספרות אידית וחוגים ללשון עברית. "איחוד ליבראלי", בשיתוף יהודים מקומיים ואזרחי ארצות-הברית תושבי בלגיה, קיים מ-1966. ליד אוניברסיטת בריסל פועל בתמיכת הממשלה מרכז ללימודי היהדות בת- זמננו, שתרם רבות להעלאת קרנה התרבותי של הקהילה. יישוב יהודי נכבד באמצע המאה ה-13, שהוכחד בשנות "המגיפה השחורה" (1349-1348). המעטים שחזרו נרצחו כעבור עשרים שנה באשמת חילול "לחם הקודש" ומאז ועד קץ השלטון הספרדי בבלגיה (1713) נאסר על היהודים להתיישב בבריסל. מפעם לפעם נקלעו לעיר אנוסים מיוצאי ספרד ואחדים מהם, ביניהם המשורר דניאל לוי (מיגואל) באריוס, אף שירתו במאה ה-17 בחיל-המצב הספרדי. היישוב התחדש עם השלטון האוסטרי, על אף האיסור הרשמי, ובתחילת המאה ה-18 ובאמצע המאה מנה 21 גברים, 19 נשים ו-26 ילדים, רובם יוצאי הולאנד. עם הסיפוח לצרפת, ב-1794, הוסרו ההגבלות על מגורי היהודים בעיר וחופש דתי לכל הונהג בבלגיה העצמאית, ב- 1831. בבריסל שכן מרכז
הקונסיסטוריות הבלגיות ואליקים כרמולי נתמנה ב-1832 רב ראשי של יהודי בלגיה. על יוצאי גרמניה והולאנד הוותיקים נוספו מהגרים מפולין ומרוסיה והחל ב-1933 פליטים מגרמניה הנאצית. ערב מלחמת-העולם השנייה מנתה קהילת בריסל כ-30,000 נפש, השנייה בגודלה בבלגיה אחרי אנטוורפן. הגרמנים כבשו את בריסל במאי 1940, הקימו "איגוד יהודי", כביכול לצורכי עזרה הדדית, וכעבור זמן גירשו את יהודי העיר למחנה מקלן (מאלין) ומשם למחנות-ההשמדה במזרח.

בשנים 1950-1945 התרכזו בבריסל פליטים לרבבות; אחרי גלי ההגירה לאמריקה, לאוסטראליה ולישראל נותרו בריסל בשנות ה-50 קצת יותר מ-18,000 יהודים. שיקום היישוב היהודי התעכב בגלל המצב הכלכלי בבלגיה ומיעוט היתרי-העבודה שהוקצבו ליהודים, רובם נתיני-חוץ או חסרי נתינות (ב-1946 נתמכו מקרנות בין- לאומיות כ-4,500 איש בממוצע לחודש, ואילו ב-1970 נותרו רק מאות אחדות של יהודים נזקקי-סעד בעיר). עזרת הג'וינט ו"ועידת התביעות החומריות מגרמניה" ניתנה במשך 20 שנה לערך, בעיקר באמצעות מרכז הסיוע היהודי בבריסל שהוקם ב-1952.