קהילת יהודי סארבריקן

סארבריקן Saarbrucken

עיר בחבל הסאר, גרמניה.


יהודים ישבו בסארבריקן ובכפרי הסביבה במאה ה-14. אחר כך במשך ארבע מאות שנה לא התקיימה קהילה במקום. רק בשנת 1732 שוב מתועדים יהודים בסארבריקן.

בשנות הכיבוש הצרפתי (1813-1792) נהנה היישוב היהודי (כשבעים נפשות בסארבריקן) משוויון- זכויות. עם הזמן גדלה הקהילה ובראשית המאה העשרים יותר מ-1,100 יהודים.

בשנות 1920 - 1935, כאשר חבל הסאר היה נתון לשליטת חבר-הלאומים, מנתה האוכלוסייה היהודית בעיר 2,650 ועוד 1,700 יהודים ישבו ביישובים החקלאיים סביב העיר.

במשאל-העם על עתיד החבל (1935) העדיפו רבים אזרחות צרפתית או בלגית והיגרו על סמך דרכוני נאנסן.


בית-הכנסת המקומי הוצת ב"ליל הבדולח" (אור ליום 10 בנובמבר 1938) ובקיץ 1939, ערב מלחמת העולם השנייה, נותרו בעיר רק 177 יהודים. במהלך המלחמה, בשנת 1940, הם גורשו למחנה הריכוז גירס בצרפת עם יהודי באדן.


בתום המלחמה שבו יהודים לסארבריקו ובסוף 1945 התרכזו שם 60 יהודים. ב-1948 כבר ישבו 224 יהודים בעיר. בית-כנסת חדש הוקם ב-1951. בתחילת 1970 חיו בסארבריקן 350 יהודים.

לפי נתוני הארגונים היהודיים הקהילה בעיר בתחילת שנות ה - 2000 גדלה לכ - 1000 נפש , רובם יוצאי ברית המועצות לשעבר. היא משתייכת לארגון הקהילות האזורי של מחוז סאר ואגוד הקהילות הארצי של גרמניה . יש על המדרכות לוחות הנצחה , שטולפרשטיין , של האמן גונטר דמינג והם גם נמצאים בעשרות ערים בגרמניה . הקהילה שייכת לזרם האורטודוקסי , אם כי רק חלק קטן מהחברים הם כאלה . החזן אחראי גם על שעיורי יהדות , לוויות , חתונות ושאר צרכי הדת . הקהילה מפעילה מרכז נוער , עזרה סוציאלית ומגוון פעולות חברה ותרבות . ישנו בית עלמין ישן , עדיין פעיל .

סארוולינגן

Saarwellingen

עירייה במחוז סארלואיס בסארלנד, גרמניה.

נוכחות יהודית ראשונה: ב-1671; שיא האוכלוסייה היהודית: 191 ב-1895; האוכלוסייה היהודית בשנת 1933: 134.

יהודי סארוולינגן התפללו בחדר תפילה (שהוזכר לראשונה ברשומות משנת 1771), עד שנת 1832, כאשר נחנך בית כנסת ברחוב אנגל (Engelstrasse) 10 (בנייתו החלה בשנת 1829). הקהילה ניהלה גם בית ספר יסודי (שהפך לבית ספר יהודי ציבורי בשנת 1891), מקווה ובית קברות. בית הקברות היהודי של סארוולינגן נחנך בשנת 1725, חולל בשנת 1884 והורחב בשנת 1920. 16 ילדים למדו בבית הספר בשנת 1933.

בשנת 1935, לאחר שסופח אזור הסאר לגרמניה, עזבו יהודים רבים את סארוולינגן (63 היגרו).

ב"ליל הבדולח" (9 בנובמבר, 1938) נהרס פנים בית הכנסת, הושחתו בתי יהודים ויהודים הותקפו. כעבור מספר ימים הועלו יהודים לאוטובוס ונשלחו לגבול צרפת, שם סירבו השלטונות הצרפתיים להכניסם. יהודי סארוולינגן הנותרים הועברו בכוח לבית אחד, ממנו הם גורשו ב-22 באוקטובר 1940 למחנה הריכוז גורס בצרפת. לפחות 66 יהודים מקומיים נספו בשואה.

בניין בית הכנסת, שהעירייה ניכסה אותו אחרי "ליל הבדולח", נפגע קשות במהלך המלחמה. בניין מגורים, שנבנה בשנים 1951 עד 1954, ניצב כיום על יסודותיו המקוריים של בית הכנסת. בשנת 2002 נקרא בית הספר היהודי לשעבר על שמו של מורה יהודי, ליאו גרונפלד (Leo Gruenfeld), שנספה באושוויץ (לוח זיכרון מוצמד לבניין). בית הקברות היהודי של סארוולינגן, שנהרס בסוף המלחמה, בחלקו – שוחזר מאוחר יותר.

-----------------------------

ערך זה פורסם לראשונה באנגלית באתר "בית אשכנז - בתי כנסת וקהילות שנחרבו בגרמניה" ונתרם למאגר המידע של מוזיאון העם היהודי באדיבות בית אשכנז.

נוינקירכן

Neunkirchen

עיר ועירייה במחוז נוינקירכן במדינת סארלנד, גרמניה.

נוכחות יהודית ראשונה: ב-1776; שיא האוכלוסייה היהודית: 234 ב-1925; האוכלוסייה היהודית בשנת 1933: 211.

הקהילה היהודית נוינקירכן הקימה את מוסדותיה הקהילתיים במהלך המאה ה-19: בית קברות בשנת 1831 (הוגדל בשנת 1880); מרכז קהילתי עם חדר תפילה בשנת 1847; בית כנסת, שנבנה על חורבות טירה בסגנון הרנסנס, בשנת 1865 (שופץ בשנת 1921/22); ובית ספר, בראשות מורה ששימש גם כחזן וכשוחט, בשלב כלשהו במהלך המאה ה-19.

בשנת 1933 התגוררו בסך הכול 211 יהודים בנוינקירכן ובקהילות המסונפות אלוורסברג (Elversberg), שפיזן (Spiesen), שיפווילר (Schiffweiler) וויבלסקירשן (Wiebelskirchen). חברה קדישא, אגודת נשים יהודית וקבוצת נוער פעלו בקהילה. מרבית היהודים עזבו את נוינקירכן לאחר שחבל הסאר הוחזר לרייך הגרמני במרץ 1935. יהודים מקומיים הותקפו ונעצרו ב"ליל הבדולח" (9 בנובמבר, 1938), ובית הכנסת נשרף. השטח פונה מההריסות בשנת 1939, אתר בית הכנסת נמכר לעירייה בשנת 1942. בית הקברות היהודי של נוינקירכן, שחולל בשנת 1938/39, נקנה מאוחר יותר על ידי מבשלת שיכר מקומית. מאה ועשרה יהודי נוינקירכן היגרו; 59 עברו להתגורר בגרמניה; ושבעה, האחרונים, גורשו למחנה הריכוז גורס בצרפת, ב- 22 באוקטובר 1940, ולמחנה דרנסי, גם הוא בצרפת, בפברואר 1944. לפחות 60 יהודי נוינקירכן נִספו בשואה.

בשנת 1945 הוקם באתר בית הכנסת לשעבר בניין מגורים ומסחר משולב (כתובת כיום: אוברר-מרקט / רחוב אירגרטן); בשנת 1978 הוקם באתר לוח זיכרון. גם בבית העלמין הוקמה אנדרטה, אך מאז שבית העלמין נפתח מחדש, בשנת 1955, הוא הושחת שוב ושוב.

הקהילה היהודית החדשה והקטנה של נוינקירשן נוסדה בשנת 1970.

--------------------------------

ערך זה פורסם לראשונה באנגלית באתר "בית אשכנז - בתי כנסת וקהילות שנחרבו בגרמניה" ונתרם למאגר המידע של מוזיאון העם היהודי באדיבות בית אשכנז.

הומבורג/סאר

Saar /Homburg

בירת מחוז זארפלאץ במדינת סארלנד, בגרמניה.

נוכחות יהודית ראשונה: 1686 ;שיא האוכלוסייה היהודית ב-1824 :281 ;האוכלוסייה היהודית בשנת 1933 : 163

על אף שהקהילה היהודית של הומבורג נוסדה בשנת 1823 ,אולם תפילה היה קי ים מאז המחצית השנייה של המאה ה-18 .הקהילה קידשה בית קברות בשנת 1823 ;בית כנסת בשנת 1862 ,רחוב קוסטר 6( Kosterstrasse ;)מקווה )תאריך בנייה לא ידוע(; ובית ספר בשנת 1864 .בית הספר, שנוהל על ידי מורה, ששימש גם כחזן וכשוחט, נסגר בשנת 1911 .בית קברות חדש קודש בהומבורג בשנת 1934 ,אך, לעתים רחוקות נעשה בו שימוש. בשנת 1933 למדו שמונה ילדים לימודי דת בהומבורג. בקהילה פעלו חברת רווחה, אגודת נשים, חברה לספרות והיסטוריה יהודית וחברת נוער, שיהודי ולדמוהר )Waldmohr )היו מסונפים אליה. הקהילה התפרקה בשנת 1935 ,כאשר רק ארבע או חמש משפחות יהודיות התגוררו בהומבורג. ב"ליל הבדולח" )9 בנובמבר , 1938 )הרסו אנשי ס"ס את פנים בית הכנסת והוציאו את המגן דוד מהגמלון הצפוני. 5 גברים יהודים נשלחו לדכאו. בשנת 1939 ניכסה העירייה את בניין בית הכנסת שנשרף בחלקו, ושנפגע מאוחר יותר במהלך הפצצה בעת המלחמה. מאה שלושים וחמישה יהודים עזבו את הומבורג/סאר . ב -22 באוקטובר 1940 גורשו 17 היהודים הנותרים למחנה הריכוז גורס )Gurs )בצרפת. עשרים ותשעה יהודים מקומיים נרצחו בשו אה. בשנת 2003 נפתח אגף מבית הכנסת לשעבר – חלק מהמבנה נהרס בשנת 1992 – כאתר הנצחה.

---------------------

ערך זה פורסם לראשונה באנגלית באתר "בית אשכנז - בתי כנסת וקהילות שנחרבו בגרמניה" ונתרם למאגר המידע של מוזיאון העם היהודי באדיבות בית אשכנז.

סנקט ונדל

Sankt Wendel

עיירה בצפון מזרח חבל הסאר, בגרמניה.

נוכחות יהודית ראשונה: ב-1358 (ייתכן שמוקדם יותר); שיא האוכלוסייה היהודית: 143 ב-1923; האוכלוסייה היהודית בשנת 1933: לא ידועה (130 ב-1932).

התיעוד המוקדם ביותר של נוכחות יהודית בסנקט ונדל הוא משנת 1358. איננו יודעים מתי או מדוע יהודים עזבו את האזור, אך מהתיעוד ידוע לנו שרק בשנת 1862 הוקמה קהילה יהודית בסנקט ונדל. קהילת סנקט ונדל היהודית הוכרה רשמית בשנת 1920. היהודים התפללו בחדר תפילה, שהוקם בבית פרטי בשנת 1869, עד שנת 1902, אז הקהילה הקימה בית כנסת ברחוב קלסוויילר (Kelsweiler); בית הכנסת, בו היו מושבים ל-84 גברים ול-52 נשים, שופץ בשנת 1932. הקהילה תחזקה בית קברות (שקודש בשנת 1871), בית ספר ומקווה.

לאחר שחבל הסאר הוחזר במרץ 1935 לרייך הגרמני, עזבו רוב היהודים את החבל: 19 יהודים התגוררו בסנקט ונדל בשנת 1937, תשעה – בשנת 1938. ב"ליל הבדולח" (9 בנובמבר, 1938) נהרס פנים בית הכנסת, ולאחר מכן הבניין נשרף. העירייה רכשה את האתר, שכבר פונה מההריסות, בשנת 1942. ב-22 באוקטובר 1940 גורשו 4 היהודים האחרונים של סנקט ונדל למחנה הריכוז גורס בצרפת. לפחות 32 מיהודי סנקט ונדל נִספו בשואה.

בניין בית הכנסת לשעבר, שנמכר בשנת 1951 לאדם פרטי, הוסב לבניין מגורים, אליו הוצמד לוח זיכרון בשנת 1981. לפני כן, בשנת 1972, הוסר הלוט מעל אבן זיכרון בבית העלמין.

-----------------------------------

ערך זה פורסם לראשונה באנגלית באתר "בית אשכנז - בתי כנסת וקהילות שנחרבו בגרמניה" ונתרם למאגר המידע של מוזיאון העם היהודי באדיבות בית אשכנז.

קייזרסלאוטרן Kaiserslautern

עיר במחוז פפאלץ גרמניה. בשנים 1945 - 1990 בגרמניה המזרחית.


עדות ראשונה לקיום קהילה במקום מקורה בתעודה משנת 1242. יהודי קייזרסלאוטרן נפגעו בשנות "המגיפה השחורה" (1349-1348) הן מן המחלה והן מהפרעות ביהודים שבאו בעקבותיה. בשנות ה-80 של אותה המאה גורשו היהודים מן העיר, וצר הגירוש ציין "לנצח נצחים".

במאות 18-17 ישבו בעיר כמה משפחות-חסות יהודיות. היישוב היהודי במסגרת קהילה התחדש תחת השלטון הצרפתי באזור בשנים 1814-1797.

ב-1823 הוקם בית-כנסת וב-1886 נחנך היכל רפורמי מרשים בסגנון ניאו-גותי (המבנה נמכר ופורק עוד לפני 1938). באמצע המאה ה- 19 מנתה הקהילה 118 יהודים וב-1880 716.

ערב מלחמת העולם השנייה ישבו בקייזרסלאוטרן 756 יהודים.

ב-1939, אחרי פרוץ המלחמה (ספטמבר), לא נותרו בעיר אלא 85 יהודים; 48 גורשו למחנה גירס (GURES) שבצרפת באוקטובר 1940.


ב-1965 התגוררו בעיר ובסביבתה כ-150 יהודים, היו להם בית-כנסת (שנחנך בשנת 1951) ומרכז קהילתי. באזור ממוקם בסיס צבאי אמריקאי שבו כמה חיילים יהודיים שיש להם רב בשם גארי דוידסון . הם מקיימים תפילות ופעילויות חברתיות - תרבותיות ודתיות שפתוחות גם לאנשים מחוץ לבסיס . באתר בית הכנסת שחרב בשואה , הוקמה אנדרטה , הוצבו שני עמודי הכניסה ויש מייצג אור קולי המשחזר את בית הכנסת . במקום גם נחשף המקווה העתיק וניתן לבקר באתר .

סארלואיס

Saarlouis

סארלואיס היא בירת מחוז בחבל הסאר, גרמניה.

נוכחות יהודית ראשונה: ב-1685; שיא האוכלוסייה היהודית: 480 ב-1925; האוכלוסייה היהודית בשנת 1933: 364.

התיעוד המוקדם ביותר של נוכחות יהודית בסארלואיס הוא משנת 1685. אף שרבים מהעסקים בבעלות יהודית בעיר הותקפו ונפגעו קשות לאחר קבלת ההחלטה (בשנת 1919) לצרף את אזור סארלנד לחבר הלאומים, הקהילה היהודית של סארלואיס המשיכה לצמוח והגיעה לשיאה בשנת 1925. יהודים התפללו בחדרי תפילה עד שנת 1828, אז הקהילה חנכה בית כנסת, עם מקווה ובית ספר יסודי, ברחוב זילבהרץ (Silberherzstrasse). בית הספר נסגר בשנת 1875, ולאחר מכן הקהילה העסיקה מורה ששימש גם כחזן; פונקציונר אחר שימש כשוחט ועוזר לחזן. בית העלמין היהודי של סארלואיס קודש בשנת 1905, ויש גם מידע כל כך שבית הכנסת שופץ בשנת 1878 ושוב בשנת 1915. בשנת 1933 חיו בסארלואיס ובכפרים הסמוכים 364 יהודים; באותה שנה פעלו בקהילה כמה אגודות וסניפים של ארגונים כלל-לאומיים. מרבית היהודים עזבו את סארלואיס לאחר שחבל הסאר הוחזר לרייך הגרמני במרץ 1935.

ב"ליל הבדולח" (9 בנובמבר, 1938) נהרסו ונבזזו חמישה עסקים שנותרו בבעלות יהודית, וגם פנים בית הכנסת. באותו לילה הותקפו מספר יהודים. בספטמבר 1939 נאלצו 18 היהודים הנותרים בסארלואיס לצאת מהעיר: 15 היגרו מגרמניה; שלושה גורשו למחנה הריכוז גורס (Gurs) בצרפת ב-22 באוקטובר 1940.

בית הקברות היהודי של סארלואיס, שנפגע קשה במהלך המלחמה, משמש היום כאתר הנצחה. בניין בית הכנסת – ששימש כנגריה בשלב כלשהו – הוסב לכנסייה בשנת 1968. בשנת 1986, שלוש שנים לאחר הריסת המבנה, הוקם במקום בניין חדש; בפנים נבנה חדר זיכרון לזכר הקהילה היהודית ולזכר בית הכנסת שלה לשעבר שנחרבו.

--------------------------------

ערך זה פורסם לראשונה באנגלית באתר "בית אשכנז - בתי כנסת וקהילות שנחרבו בגרמניה" ונתרם למאגר המידע של מוזיאון העם היהודי באדיבות בית אשכנז.

אוטוויילר

Ottweiler

עיר מצפון לסארבריקן (Saarrbruecken), חבל הסאר, גרמניה.

סבורים שיהודים חיו באוטוויילר כבר בימי הביניים, תיעוד בכתב קיים מן המאה ה-18. ב-1767 ישבו 11 משפחות יהודיות בעיר. מספרם היהודים הלך הגדל ועד 1822 הגיע ל-120, וב-1833 היוו 155 חברי הקהילה 6.5% מ-2,370 תושבי העיר. רוב היהודים התפרנסו כסוחרים וכקצבים. במסמך רשמי מ- 1833 ציינו פרנסי העיר שהתושבים היהודים "נהנים מזכויות אזרח ומשם ללא רבב".

מ-1825 הפעילה הקהילה בית ספר יסודי וב-1840 חנכה בית כנסת. ב-1843 נימנו בעיר כ-170 יהודים אבל כ-50 שנה מאוחר יותר נותרו בעיר רק יהודים 50. רבים מהם עקרו לערים גדולות בחיפוש רמת חיים וחיי תרבות.

הקהילה היהודית נוסדה באופן רשמי ב-1896, והיהודים היו פעילים בחיי החברה של העיר, כמה מהם לחמו בשורות הצבא הגרמני במלחמת העולם הראשונה.

ב-1927 חיו בעיר 46 יהודים.

תקופת השואה

עד שנת 1935, השנה שבה נערך בגרמניה משאל עם, השתייך חבל הסאר (Saargebiet) ל"חבר העמים", ואחרי עליית הנאצים לשלטון בגרמניה (מרס 1933) ניסו יהודים להגר מהרייך לחבל הסאר, בתקווה ששם יינצלו. תעמולת היטלר להחזרת חבל הסאר "הביתה לרייך" הייתה אחת ההצלחות הגדולות שלו, ובשל כך הורע מצב היהודים גם שם.

כבכל מקום אחר בגרמניה התחוללו פרעות "ליל הבדולח" (9 בנובמבר 1938) גם באוטוויילר. תכולת בית הכנסת הועלתה באש ובית העלמין היהודי חולל.

כמה מיהודי אוטוויילר עזבו לצרפת, לארץ ישראל ולארצות הברית. בעיר נותרו מעט יהודים, רובם זקנים, הם נשלחו למחנות ההשמדה אושוויץ, שטוטהוף (Stutthof), סוביבור (Sobibor), ריווסאלט (Rivesaltes), מיידנק (Majdanek), גיר (Gurs)  ובוכנוואלד (Buchenwald). 21 יהודים ניספו במחנות וכך בה סופה של הקהילה היהודית באוטוויילר.

Molli Chwat (1888-1979), painter, born in Bialystok, Poland (then part of the Russian Empire), into a family of bankers. He started his studies in Bialystok and then attended the Academy of Arts in St. Petersburg, Russia. He continued his studies in Paris in 1906. He was in Geneva, Switzerland, in 1909, before returning to Russia. He spent the years 1910-1918 in Russia, leaving that country before the Bolshevik Revolution, and settling in Paris, where he continued his studies at the Ecole des Beaux-Arts. During WW2, Chwat was a refugee in Casablanca, Morocco. He returned to Paris after the war. Chwat visited Israel in 1957. He exhibited, among others at the Salon d'Automne in during 1952-1968, and at the Salon des Beaux Arts in 1956. His solo exhibitions were held, inter alia, in Paris at Zak Galerie in 1951-1952, and at Galerie Montmorency in 1958, as well, as in Brussels, Belgium, in 1953, Nancy, France, in 1954, and Saarbrücken, Germany, in 1955. He painted mostly expressionist landscapes and portraits, and, after 1945, also biblical scenes. Chwat died in France.

אלכס (קוטי) סמרגד (1919 - 1942), פעיל בתנועת "בני עקיבא - (בח"ד) בלגיה", נולד בי"ד בתשרי תר"פ (8 באוקטובר 1919) בהאג, הולנד. אביו, שמעון, ואמו, רעכה לבית דנקוביץ, גרו בסימונססטראט 12, אנטוורפן, בלגיה.  

במשפחה היו חמישה ילדים: מליטה, רוזליה, אלכס, מיניון (ראה ערך זוסקינד-סמרגד מינדל בנפרד) וסילבי פישר תבלחט"א. אלכס למד בבית הספר התיכוני של העיר אנטוורפן (Athénée Royale).

תנועת הנוער "בני עקיבא (בח"ד)" בבלגיה נוסדה בשנת תרצ"ג 1933, והיא תנועת נוער בעלת חשיבות בנוף של יחודי בלגיה בשנים שלפני השואה ובזמן השואה. חברי התנועה היו פעילים גם בשנים 1942-1940, כאשר בלגיה היתה תחת כיבוש נאצי. עם הפסקת הפעילות בסניפים, חברי "בני עקיבא" הצטרפו להכשרה חקלאית בבומל (Bomal) בתקווה שיבוא יום והם יזכו לעלות לארץ ישראל ולחיות שם כחקלאים.

בתחילת הכיבוש הגרמני בבלגיה, אלכס קיבל מכתב זימון לעבודות כפייה בצרפת, ובו איום שאם לא יתייצב, ייקחו את אמו למחנות. הוא לא סיפר לאמו דבר אלא הראה את המכתב לאחתו סילביה בת ה-12, והם החליטו שאסור לסכן את אמם. הוא אכן התייצב וגויס לעבודת פרך במסגרת מבצע "טוד" (Operation Todt) ונשלח לעבוד במפעל (Joh. Schneider (Saarbrucken, שם עבד מתאריך 26 ביולי 1942 עד 13 באוקטובר 1942, כאשר גורש משם לאושוויץ, דרך מחנה המעבר מכלן-מלין, בלגיה, ב-13 באוקטובר 1942 בטרנספורט מס' 16 (Transport XVI). שמו מופיע במספר 512 ברשימת המגורשים. אלכס נרצח באושוויץ בתאריך ט"ו בחשוון תש"ג (26 בנובמבר 1942).

___________________________________________________________________________

המידע פורסם במקור בספר סיפורה של אנדרטה. בני עקיבא -תקוותנו, אנטוורפן, בשואה, בעריכתם של ז'ק ישראל אופן ושלמה האוזר, הוצאה שמים תקשורת, ישראל 2010. נרשם במאגרי המידע של בית התפוצות באדיבות המחברים. 

דוד יוסקוביץ (1923 - 1942), פעיל בתנועת "בני עקיבא -(בח"ד) בלגיה", נולד בכ"ב באב תרפ"ג (10 באוגוסט 1923) בוויילון, פולין. אביו, טוביה, ואמו, בלומה לבית קרוטושינסקי, הגיעו לבלגיה, בספטמבר 1928, וגרו בפרוביסיסטראאט 281, אנטוורפן, בלגיה. לדוד יוסקוביץ היה אח בשם חיים (ראה ערך יוסקוביץ חיים בנפרד).

תנועת הנוער "בני עקיבא (בח"ד)" בבלגיה נוסדה בשנת תרצ"ג 1933, והיא תנועת נוער בעלת חשיבות בנוף של יחודי בלגיה בשנים שלפני השואה ובזמן השואה. חברי התנועה היו פעילים גם בשנים 1942-1940, כאשר בלגיה היתה תחת כיבוש נאצי. עם הפסקת הפעילות בסניפים, חברי "בני עקיבא" הצטרפו להכשרה חקלאית בבומל (Bomal) בתקווה שיבוא יום והם יזכו לעלות לארץ ישראל ולחיות שם כחקלאים.

דוד יוסקוביץ נעצר על ידי הנאצים באנטוורפן, וגויס לעבודות כפיה במסגרת מבצע טוד (operation Todt) במפעל (Joh. Schneider (Saarbrucken והיה עצור במחנה Hardelot-Plage. משם גורש דרך מחנה מעבר בעיר מלין (Malines-Mechelen), בלגיה,   לאושוויץ ב-31 באוקטובר 1942 בטרנספורט מס' 16 (Transport XVI), שמו מופיע במספר 359 ברשימת המגורשים, אך קפץ מהרכבת ובדרך כלשהי הגיע להכשרה בבומל. הוא נעצר בשנית ונשלח למחנה מעבר בעיר מלין (Malines-Mechelen), בלגיה, משם הוא גורש לאושוויץ ב-20 בספטמבר 1943 בטרנספורט מס' 22א (Transport XXIIA). שמו מופיע במספר 37 ברשימת המגורשים. משם לא חזר.

___________________________________________________________________________

המידע פורסם במקור בספר סיפורה של אנדרטה. בני עקיבא -תקוותנו, אנטוורפן, בשואה, בעריכתם של ז'ק ישראל אופן ושלמה האוזר, הוצאה שמים תקשורת, ישראל 2010. נרשם במאגרי המידע של בית התפוצות באדיבות המחברים. 

ישראל יהודה הרשטיין (1922 - 1942), פעיל בתנועת "בני עקיבא -(בח"ד) בלגיה",  נולד ב-ה' בניסן תרפ"ב (3 באפריל 2921) בורגרהוט, אנטוורפן, בלגיה. אביו, קמיל, ואמהו, פסע לבית ברמין, הגיעו לבלגיה באוקטובר 1923 וגרו בזורנבורגסטראאט 14, אנטוורפן, בלגיה, ואח"כ בלומסטראאט 47, ברגרהוט, אנטוורפן, בלגיה.  

לישראל יהודה היו שתי אחיות, אחת אידה (ראה הרשטיין אידה), ואחות נוספת בשם ברטה אוברספלד, תבלחט"א ששרדה את השואה וחיה אחרי המלחמה בבריסל, בלגיה. ישראל יהודה למד בישיבת "שערי תורה" שליד קהילת שומרי הדת באנטוורפן ועבד כשוליית תכשיטן. 

תנועת הנוער "בני עקיבא (בח"ד)" בבלגיה נוסדה בשנת תרצ"ג 1933, והיא תנועת נוער בעלת חשיבות בנוף של יחודי בלגיה בשנים שלפני השואה ובזמן השואה. חברי התנועה היו פעילים גם בשנים 1942-1940, כאשר בלגיה היתה תחת כיבוש נאצי. עם הפסקת הפעילות בסניפים, חברי "בני עקיבא" הצטרפו להכשרה חקלאית בבומל (Bomal) בתקווה שיבוא יום והם יזכו לעלות לארץ ישראל ולחיות שם כחקלאים.

הרשטיין, ישראל יהודה,גויס ע"י הנאצים לעבודות פרך במסגרת מבצע "טוד" ונשלח לעבודה במפעל Joh. Schneider בסאארברוקן, גרמניה והיה עצור במחנה Hardleot-Plage. משם גורש לאושוויץ דרך מחנה מעבר בעיר מלין (Malines-Mechelen), בלגיה, ב-31 באוקטובר 1942 בטרנספורט מס' 16 (Transport XVI). שמו מופיע במספר 460 ברשימת המגורשים. משם לא חזר.

___________________________________________________________________________

המידע פורסם במקור בספר סיפורה של אנדרטה. בני עקיבא -תקוותנו, אנטוורפן, בשואה, בעריכתם של ז'ק ישראל אופן ושלמה האוזר, הוצאה שמים תקשורת, ישראל 2010. נרשם במאגרי המידע של בית התפוצות באדיבות המחברים.