קהילת יהודי סארבריקן

Zvi Avni (b. 1927) Composer.

Born in Saarbruecken he was taken to Eretz Israel in 1935 and graduated from the Israel Academy of Music in Tel Aviv. He directed the Central Music Library in Tel Aviv. Avni was appointed lecturer in electronic music at the Rubin Academy of Music, Jerusalem, and then professor of musical theory and composition (1976) and chairman of the executive committee of the Festival of Contemporary Music. His music tended to be independent and personal, much of it based on electronic music. He wrote a wide variety of compositions.

צבי אבני (1927- ), מלחין. נולד ב1927 בזארבריקן, גרמניה, והגיע לארץ בילדותו. למד אצל ארליך, בן-חיים וסתר וסיים את לימודיו באקדמיה למוסיקה בתל-אביב ב-1958. בשנים 1964-1962 המשיך את לימודיו בארה"ב. למד קומפוזיציה בטנגלווד אצל אהרן קופלנד ולוקס פוס, ומוסיקה אלקטרונית בהנחיית ולדימיר יוסצ'בסקי במרכז למוסיקה אלקטרונית קולמביה-פרינסטון . מאז 1971 הוא מלמד באקדמיה למוסיקה ומחול ע"ש רובין בירושלים, ומשמש בה פרופסור וראש המחלקה לתיאוריה וקומפוזיציה וכן מנהל הסטודיו למוסיקה אלקטרונית. זכה בפרס אקו"ם עבור מפעל חייו (1986), ופרס קיסטרמייר ניתן לו על-ידי האגודה לידידות גרמניה-ישראל (1990). כמו כן, זכה בפרס ראש הממשלה על מפעל חייו (1998), בפרס התרבות של חבל הזאר (1999) ובפרס ישראל (2001). עבודותיו המוקדמות הולחנו בסגנון הקרוי ים-תיכוני ואשר היה עדיין נפוץ בישראל בשנות ה-50. בתחילת שנות ה-60. עם הופעתן של גישות מוסיקליות חדשות, הפכה המוסיקה שלו אוואנגרדית ואישית יותר. אבני הלחין מוסיקה קאמרית, מוסיקה לבלט, מוסיקה למקהלה, שירים ויצירות אלקטרוניות אחדות. בין יצירותיו על נהרות בבל, פרלוד לתזמורת סימפונית (1972), וממעמקים (1972) לכלי קשת. אבני היה מנהל הספרייה המרכזית למוסיקה, ערך את כתב העת "גיתית" ושימש יועץ מוסיקלי ללהקת הבלט "בת-דור". הוא מתגורר בתל-אביב.

ישראל יהודה הרשטיין (1922 - 1942), פעיל בתנועת "בני עקיבא -(בח"ד) בלגיה",  נולד ב-ה' בניסן תרפ"ב (3 באפריל 2921) בורגרהוט, אנטוורפן, בלגיה. אביו, קמיל, ואמהו, פסע לבית ברמין, הגיעו לבלגיה באוקטובר 1923 וגרו בזורנבורגסטראאט 14, אנטוורפן, בלגיה, ואח"כ בלומסטראאט 47, ברגרהוט, אנטוורפן, בלגיה.  

לישראל יהודה היו שתי אחיות, אחת אידה (ראה הרשטיין אידה), ואחות נוספת בשם ברטה אוברספלד, תבלחט"א ששרדה את השואה וחיה אחרי המלחמה בבריסל, בלגיה. ישראל יהודה למד בישיבת "שערי תורה" שליד קהילת שומרי הדת באנטוורפן ועבד כשוליית תכשיטן. 

תנועת הנוער "בני עקיבא (בח"ד)" בבלגיה נוסדה בשנת תרצ"ג 1933, והיא תנועת נוער בעלת חשיבות בנוף של יחודי בלגיה בשנים שלפני השואה ובזמן השואה. חברי התנועה היו פעילים גם בשנים 1942-1940, כאשר בלגיה היתה תחת כיבוש נאצי. עם הפסקת הפעילות בסניפים, חברי "בני עקיבא" הצטרפו להכשרה חקלאית בבומל (Bomal) בתקווה שיבוא יום והם יזכו לעלות לארץ ישראל ולחיות שם כחקלאים.

הרשטיין, ישראל יהודה,גויס ע"י הנאצים לעבודות פרך במסגרת מבצע "טוד" ונשלח לעבודה במפעל Joh. Schneider בסאארברוקן, גרמניה והיה עצור במחנה Hardleot-Plage. משם גורש לאושוויץ דרך מחנה מעבר בעיר מלין (Malines-Mechelen), בלגיה, ב-31 באוקטובר 1942 בטרנספורט מס' 16 (Transport XVI). שמו מופיע במספר 460 ברשימת המגורשים. משם לא חזר.

___________________________________________________________________________

המידע פורסם במקור בספר סיפורה של אנדרטה. בני עקיבא -תקוותנו, אנטוורפן, בשואה, בעריכתם של ז'ק ישראל אופן ושלמה האוזר, הוצאה שמים תקשורת, ישראל 2010. נרשם במאגרי המידע של בית התפוצות באדיבות המחברים. 

דוד יוסקוביץ (1923 - 1942), פעיל בתנועת "בני עקיבא -(בח"ד) בלגיה", נולד בכ"ב באב תרפ"ג (10 באוגוסט 1923) בוויילון, פולין. אביו, טוביה, ואמו, בלומה לבית קרוטושינסקי, הגיעו לבלגיה, בספטמבר 1928, וגרו בפרוביסיסטראאט 281, אנטוורפן, בלגיה. לדוד יוסקוביץ היה אח בשם חיים (ראה ערך יוסקוביץ חיים בנפרד).

תנועת הנוער "בני עקיבא (בח"ד)" בבלגיה נוסדה בשנת תרצ"ג 1933, והיא תנועת נוער בעלת חשיבות בנוף של יחודי בלגיה בשנים שלפני השואה ובזמן השואה. חברי התנועה היו פעילים גם בשנים 1942-1940, כאשר בלגיה היתה תחת כיבוש נאצי. עם הפסקת הפעילות בסניפים, חברי "בני עקיבא" הצטרפו להכשרה חקלאית בבומל (Bomal) בתקווה שיבוא יום והם יזכו לעלות לארץ ישראל ולחיות שם כחקלאים.

דוד יוסקוביץ נעצר על ידי הנאצים באנטוורפן, וגויס לעבודות כפיה במסגרת מבצע טוד (operation Todt) במפעל (Joh. Schneider (Saarbrucken והיה עצור במחנה Hardelot-Plage. משם גורש דרך מחנה מעבר בעיר מלין (Malines-Mechelen), בלגיה,   לאושוויץ ב-31 באוקטובר 1942 בטרנספורט מס' 16 (Transport XVI), שמו מופיע במספר 359 ברשימת המגורשים, אך קפץ מהרכבת ובדרך כלשהי הגיע להכשרה בבומל. הוא נעצר בשנית ונשלח למחנה מעבר בעיר מלין (Malines-Mechelen), בלגיה, משם הוא גורש לאושוויץ ב-20 בספטמבר 1943 בטרנספורט מס' 22א (Transport XXIIA). שמו מופיע במספר 37 ברשימת המגורשים. משם לא חזר.

___________________________________________________________________________

המידע פורסם במקור בספר סיפורה של אנדרטה. בני עקיבא -תקוותנו, אנטוורפן, בשואה, בעריכתם של ז'ק ישראל אופן ושלמה האוזר, הוצאה שמים תקשורת, ישראל 2010. נרשם במאגרי המידע של בית התפוצות באדיבות המחברים. 

אלכס (קוטי) סמרגד (1919 - 1942), פעיל בתנועת "בני עקיבא - (בח"ד) בלגיה", נולד בי"ד בתשרי תר"פ (8 באוקטובר 1919) בהאג, הולנד. אביו, שמעון, ואמו, רעכה לבית דנקוביץ, גרו בסימונססטראט 12, אנטוורפן, בלגיה.  

במשפחה היו חמישה ילדים: מליטה, רוזליה, אלכס, מיניון (ראה ערך זוסקינד-סמרגד מינדל בנפרד) וסילבי פישר תבלחט"א. אלכס למד בבית הספר התיכוני של העיר אנטוורפן (Athénée Royale).

תנועת הנוער "בני עקיבא (בח"ד)" בבלגיה נוסדה בשנת תרצ"ג 1933, והיא תנועת נוער בעלת חשיבות בנוף של יחודי בלגיה בשנים שלפני השואה ובזמן השואה. חברי התנועה היו פעילים גם בשנים 1942-1940, כאשר בלגיה היתה תחת כיבוש נאצי. עם הפסקת הפעילות בסניפים, חברי "בני עקיבא" הצטרפו להכשרה חקלאית בבומל (Bomal) בתקווה שיבוא יום והם יזכו לעלות לארץ ישראל ולחיות שם כחקלאים.

בתחילת הכיבוש הגרמני בבלגיה, אלכס קיבל מכתב זימון לעבודות כפייה בצרפת, ובו איום שאם לא יתייצב, ייקחו את אמו למחנות. הוא לא סיפר לאמו דבר אלא הראה את המכתב לאחתו סילביה בת ה-12, והם החליטו שאסור לסכן את אמם. הוא אכן התייצב וגויס לעבודת פרך במסגרת מבצע "טוד" (Operation Todt) ונשלח לעבוד במפעל (Joh. Schneider (Saarbrucken, שם עבד מתאריך 26 ביולי 1942 עד 13 באוקטובר 1942, כאשר גורש משם לאושוויץ, דרך מחנה המעבר מכלן-מלין, בלגיה, ב-13 באוקטובר 1942 בטרנספורט מס' 16 (Transport XVI). שמו מופיע במספר 512 ברשימת המגורשים. אלכס נרצח באושוויץ בתאריך ט"ו בחשוון תש"ג (26 בנובמבר 1942).

___________________________________________________________________________

המידע פורסם במקור בספר סיפורה של אנדרטה. בני עקיבא -תקוותנו, אנטוורפן, בשואה, בעריכתם של ז'ק ישראל אופן ושלמה האוזר, הוצאה שמים תקשורת, ישראל 2010. נרשם במאגרי המידע של בית התפוצות באדיבות המחברים. 

מארק לברי (1903-1967) , מלחין ומנצח. נולד בריגה, לטביה (אז חלק מאימפיה הרוסית). הוא למד ארכיטקטורה בקולג' הטכנולוגי באולדנבורג ומוסיקה בקונסרבטוריון של לייפציג. עבד כמנצח בריגה, זארבריקן, מינכן וברלין, שם עבד עם האנסמבל למחול של לבאן (Laban Dance Ensemble) ואולפן הסרטים אוניברסל.
ב-1935 הגיע לארץ-ישראל וניצח על תזמורת רשות השידור של ארץ-ישראל. בשנים 1947-1941 ניצח על האופרה הארצישראלית. בשנים 1962-1949 היה מנהל מוסיקלי של "קול ציון לגולה". ב-1962 עקר לחיפה ושם המשיך בפעילותו המוסיקלית בחסות העירייה.
לברי כתב יצירות רבות. יצירתו האחרונה נושאת את המספר 349. יצירותיו מסמלות את הסגנון והאידיאולוגיה של האסכולה הים-תיכונית. האלמנטים המלודיים ביצירתו אשכנזיים ומזרח תיכוניים ומתייחסים גם לשירי העם החדשים של ארץ-ישראל. הפואמה הסימפונית שלו, עמק (1937), מבוססת על שיר למקהלה, שכתב שנה קודם לכן. ב-1945 הלחין את האופרה דן השומר, שנחשבה לאופרה הישראלית הראשונה. בין יצירותיו האחרות, האורטוריה שיר השירים; עבודת קודש; תפילת שבת; האופרות תמר וגדעון; שני קונצ'רטי לפסנתר; שתי סימפוניות (גטו ורשה ו-1949 ); הפואמה הסימפונית סטאלינגרד; שירים לתזמורת; והיצירה התזמורתית מחולות ישראליים. נפטר בחיפה.

Eric Erich Werner (1901-1988), musicologist, born in Vienna, Austria. He studied music in various centers as well as Semitics. His doctoral thesis at Strasbourg was a comparison of Western Christian and Jewish forms of musical punctuation. He taught at Holzminden and then at the conservatory of Saarbruecken, before becoming lecturer in 1935 at the Breslau Rabbinical Seminary. In 1938 Werner went to the United States and was appointed professor of liturgical music at Hebrew Union College, Cincinnati. There in 1948 he founded the College of Sacred Music. He also founded the department of musicology at Tel Aviv University which he headed 1967-71. Werner organized and headed the first International Conference of Jewish Music held in Paris in 1957. He wrote basic and original works on Jewish musicology.

Hermann Levi (1839-1900), conductor, born in Giessen, Germany. His mother was a pianist of distinction, He studied at Mannheim and Leipzig and in 1859 became musical director at Saarbruecken and in 1861 conductor of German opera in Rotterdam. In 1864 he was appointed court kapellmeister in Karlsruhe where his conducting of Die Meistersinger was lauded. In 1872 Levi became court kapellmeister in Munich and it was his work here - notably his conducting of Tristan and Isolde - that induced Richard Wagner to select him as conductor of the premiere of Parsifal at the Bayreuth Music Festival. From 1894-96 he was General Music Director in Munich. His conducting of Wagner's operas in Munich helped to make it a major musical center. Levi was one of the outstanding conductors of his time and was also a composer. In Munich he served as unofficial music advisor to the synagogue.

Fritz Leopold Friedrich c(1871-1926), conductor, born in Breslau, Germany (now Wroclaw, in Poland). He was one of the early proponents of the music of Frederick Delius, and conducted the premiere of Delius's first opera. Fritz Cassirer studied music after which he was appointed to conducting posts in several German opera houses including Luebeck, Posen (Poznan), Saarbruecken and Elberfeld. While Cassirer was in charge of the Elberfeld opera, his colleague Hans Haym introduced him to the music of Frederick Delius, which at the time was little known in Germany. Cassirer became a strong advocate of Delius's music. He conducted the première of Delius's opera Koanga at Elberfeld in 1904, helped Delius choose the Nietzsche text for his secular choral work, A Mass of Life, and organized the premiere of another Delius opera, A Village Romeo and Juliet at the Berlin Komische Oper in 1907.

Cassirer was a member of the Komische Oper company that visited London in 1907, playing Offenbach's The Tales of Hoffmann. While in London he conducted concerts, at one of which, with Thomas Beecham's New Symphony Orchestra, he presented Delius's Appalachia. Beecham, who had hitherto known nothing of Delius's music, expressed his "wonderment". After turning down an offer to appear at the Manhattan Opera House, New York, Cassirer retired to Munich, and devoted himself to philosophical and literary studies.

Molli Chwat (1888-1979), painter, born in Bialystok, Poland (then part of the Russian Empire), into a family of bankers. He started his studies in Bialystok and then attended the Academy of Arts in St. Petersburg, Russia. He continued his studies in Paris in 1906. He was in Geneva, Switzerland, in 1909, before returning to Russia. He spent the years 1910-1918 in Russia, leaving that country before the Bolshevik Revolution, and settling in Paris, where he continued his studies at the Ecole des Beaux-Arts. During WW2, Chwat was a refugee in Casablanca, Morocco. He returned to Paris after the war. Chwat visited Israel in 1957. He exhibited, among others at the Salon d'Automne in during 1952-1968, and at the Salon des Beaux Arts in 1956. His solo exhibitions were held, inter alia, in Paris at Zak Galerie in 1951-1952, and at Galerie Montmorency in 1958, as well, as in Brussels, Belgium, in 1953, Nancy, France, in 1954, and Saarbrücken, Germany, in 1955. He painted mostly expressionist landscapes and portraits, and, after 1945, also biblical scenes. Chwat died in France.