קהילת יהודי רומא

בנימין בן אברהם ענב (1215- 1295), משורר. נולד ברומא, איטליה, ולמד אצל המשורר מאיר בן משה ואצל יואב, דניאל ויצחק מקאמרינו (Camerino). מעייניו ניתנו, בעיקר, להלכה, אך היה לו ידע נרחב גם במתמטיקה ובאסטרונומיה.
ענו התחיל לכתוב שירה ב-1239. שירתו כוללת קינות וסליחות שנושאם היסטורי. רבות מן הסליחות שכתב נכללו במחזור התפילה בנוסח איטליה. נפטר ברומא, איטליה.

קרשנצו דל מונטה (1868- 1935), משורר. נולד ברומא, איטליה. חיבר סונטות, תחילה ברומנסקו (דיאלקט רומי), ואחר-כך, בעקבות האמנציפציה שהיהודים זכו לה ב-1870, בדיאלקט היהודי-איטלקי, כדי לשמר את השפה ואת הפולקלור הייחודי שלה.
שיריו של דל מונטה על הגטו ברומא מתארים חיי יומיום באופן חי ומלא-הבעה. אהבתו לניב המיוחד הביאה אותו למחקרים בלשניים ולבניית הדקדוק שלה. שיריו פורסמו בשני כרכים: "סונטות יהודיות-רומנסקיות" (1927) ו"סונטות יהודיות-רומנסקיות חדשות" (1933). כרך שלישי ראה אור ב-1955, לאחר מותו. נפטר ברומא, איטליה.

אנצו חיים סירני (1905- 1944), ציוני שנולדו ברומא, איטליה. סירני קיבל את הדוקטורט שלו באוניברסיטה של רומא בשנת 1924, תקופה שבה גם היה מעורב בפעילות ציונית בקרב יהדות איטליה.

ב-1926 עבר סירני לישראל, שם עבד בחוות חקלאיות, כמזכיר בתנועת העבודה והיה ממייסדי קיבוץ גבעת ברנר. לעתים קרובות נשלח למשימות ציוניות לאירופה, בין השאר בגרמניה 1931-1934, שם סייע להעביר נכסים יהודים מגרמניה לארץ ישראל.

במהלך מלחמת העולם השנייה סירני היה בשליחות במצרים, יוון, עיראק ואיטליה. בשליחותו האחרונה הוצנח באיטליה כקצין בצבא בריטי. סירני נפל בשבי הגרמנים, נשלח למחנה ריכוז דכאו ושם גם נרצח.
על שמו נקרא קיבוץ "נצר סירני"

 יחיאל בן יקותיאל בן בנימין ענב (המאה ה-13), משורר. נולד ברומא, איטליה. הוא מחברה של יצירה חשובה שנקראה תחילה בית מידות (קונסטנטינופול, 1512) ואחר כך – מעלות המידות (קרמונה, 1556). הספר עוסק בהתנהגות מוסרית, מבוסס על מקורות תלמודיים, מדרשיים ואחרים, ונפתח ונגמר בשיר. עוד שיר מאת יחיאל ענו נמצא בסופו של התלמוד הירושלמי, שאותו העתיק. זוהי קינה על שרפתם של 21 גווילי תורה באש שפרצה בטרסטברה (Trastevere) ברומא. נפטר ברומא, איטליה.

Sergio Piperno (1906-1976), jurist and community leader, President of the Union of Jewish Communities of Italy, born in Rome, Italy, into a family well integrated into the Jewish community. In 1967 he added to his family name, Piperno, the name  “Be’er”, in memory of his  great-great grandfather, Moshe Shabbatai Be’er, who served as Chief Rabbi of Rome until 1834. 

Piperno graduated in law in 1930. He started his career as a justice, working in Cavarzere and Dolo (near Venice) and then in Milan, where he was Public Prosecutor (Procuratore del Re). While serving in this capacity, the Fascist racial laws (1938), that excluded Jews from all public positions, went into effect. Piperno was deply affected on a personal level, because he could not believe that Italy, which he had served loyally, would exclude him just because he was Jewish.

Having lost the job he was prepared for, he became a sales agent for small firms. In the meantime, he began to be engaged in activities linked to the Jewish community, like the Delasem (Delegazione per l’Assistenza agli Emigranti Ebrei, active between 1939 and 1947).

On September 8, 1943 Rome was occupied by the Nazis; on October 16, 1943 there was a mass raid during which some 1,000 Jews were artrested. Piperno managed to escape and then succeeded in getting a fake identity card under the name of Enrico Marini, a displaced person from the South of Italy, then already under the control of the Allied forces.  Piperno changed his look (wearing glasses and growing  moustache) and went into hiding with his family in another area of Rome where hardly anybody could recognize him, staying there until the liberation by the Allied forces on June 4, 1944.

In the new Italy, which had become a repubblic in 1946, Piperno was reintegrated in his previous career as a judge, and eventually he reached a top level position, being appointed to the Supreme Court in 1969.

At the same time he continued with his engagement with the Jewish Community: he was elected member of the Board of the Jewish Community of Rome soon after the liberation; he was one of the promoters of Italian ORT in 1946 and was active in the Keren Hayesod when he was posted to Turin, as a judge of the Court of Appeal (1953). As representative of Keren Hayesod he took part in the Congress of the Union of Italian Jewish Communities (UCII) in 1956, and was elected as member of the board, and then as President. He was reelected in the next four Congresses and remained in this position for 20 years, until his death, on June 5, 1976.

During his presidency Sergio Piperno maintained good relationships with leading Italian politicians, such as the Italian President Giuseppe Saragat and Prime Minister Giulio Andreotti. He also started new relations with the Vatican, where Pope John XXIII had agreed to eliminate the words perfidi giudei ("perfidous Jews") from Good Friday’s prayers of the Catholic Church. This was the beginning of a new approach in the Jewish-Catholics relations which eventually led to the decree Nostra Aetate by the Second Vatican Council (1965). Piperno was often consulted by Cardinal Agostino Bea who wrote the initial draft of the decree.

Bearing in mind the need not to forgive what happened during 1938-1945, Piperno promoted the historical monograph Storia degli ebrei italiani sotto il fascismo ("History of Italian Jews under Fascism", 1962) by Prof. Renzo De Felice, which became the basis for understand the fate of the Italian Jews during the Holocaust. He also was instrumental in the establishment of the Centro di Documentazione Ebraica ("Center for Jewish Documentation"), in Milan, which collected many documents and photographs of that period.

Sergio Piperno felt a very strong tie with Israel. He took part in the procession of Roman Jews under the Arch of Titus in Rome soon after the U.N. resolution of November 29, 1947 - up to that point, Roman Jews had always refused to pass under the arch, because it was erected to celebrate the destruction of the Second Temple in 70 CE and the enslavement of the Jews. He visited for the first time Israel as President of the Italian Jewish Communities in 1958, and hosted in Rome Golda Meir and Abba Eban when they came as representatives of the State of Israel.

In the international scene, Sergio Piperno Beer was active, in collaboration with the Chief Rabbi of Rome, Rabbi Elio Toaff, in helping evacuate the nearly 4,000 Libyan Jews, who immediately after the Israeli victory in the Six-Day War (June 1967) found themselves in real danger. Thanks to their negotiations with the Italian government, the Jews were allowed by Libyan authorities to escape to Italy, where they added a new vitality to the local Community eventually becaming fully integrated. During the 1970s Piperno also strongly backed the international campaign on behalf of the Soviet Jews' right to emigrate. 

Piperno married Livia Modigliani In March 1943 and they had four children: Giuliana, b. 1944; Maurizio, b. 1945; Gino, b. 1949; Bruno, b. 1951.                                                                                              

ריטה לוי-מונטלצ'יני (1909-2012), ניורולוגית, כלת פרס נובל לרפואה לשנת 1986, נולדה בטורינו, איטליה. סיימה את לימודיה באוניברסיטת טורינו והמשיכה לעבוד במקום. ב-1939, עם פרסום חוקי הגזע נאסר עליה להמשיך את מחקריה באוניברסיטה. היא המשיכה את מחקרה במעבדה מאולתרת בביתה. את תוצאות המחקר הזה פרסמה בבלגיה. ב-1947 עברה לאוניברסיטת וושינגטון בסנט לואיס, מיזורי, ועבדה בשיתוף עם פרופסור ויקטור המבורגר. ב-1977 שבה לאיטליה ומונתה לראש המחלקה לביולוגיה של התא במכון למחקר מדעי ברומא.

אמיליו אמיליו (1905-1989), פיזיקאי, מגלה האנטי-פרוטו, נולד בטיבולי שבאיטליה. הוא החל בלימודי הנדסה ברומא ועבר ללימודי פיזיקה, בהדרכתו של הפיזיקאי הנודע, חתן פרס נובל, אנריקו פרמי. ב-1928 הוענק לו תואר דוקטור. הוא לימד באונברסיטת רומא, וב-1936 מונה לראש המחלקה לפיזיקה באוניברסיטת פלרמו.

ב-1938, בעקבות תקנות אנטישמיות בשרות הציבורי שקבעה הממשלה הפשיסטית, היגר סגרה לארה"ב והצטרף לאוניברסיטת ברקלי. הוא קיבל אזרחות אמריקנית והשתתף במאמץ האמריקני לבניית פצצת האטום. אחרי פרישתו ב-1978, חזר לאוניברסיטת רומא.

בשנת 1959 זכה אמיליו סגרה בפרס נובל לפיזיקה, במשותף עם אוון צ'מברליין, "בעבור גילוי האנטי-פרוטון". הפרוטון הוא חלקיק, טעון חיובית, המצוי במספרים שונים בגרעין האטום. האנטי-פרוטון הוא חלקיק דומה, אך בעל מטען שלילי. ניגוד המטענים ביניהם הופך כל מפגש לאירוע דרמטי בו הם מבטלים זה את זה.