דלג לתוכן האתר >
שארל חדאד מניח זר לזכר קורבנות מחנות עבודת הכפייה, תוניסיה, 1957
שארל חדאד מניח זר לזכר קורבנות מחנות עבודת הכפייה, תוניסיה, 1957

קהילת יהודי תוניסיה

תוניסיה

Tunisia; בערבית: تونس‎

מדינה לחופי הים התיכון, צפון אפריקה.


לפי מסורות היסטוריות הגיעו ראשוני היהודים במאה התשיעית לפני-הספירה עם הפניקים מצור ומצידון, והתיישבו בחוף תוניסיה. בעקבות כשלון מרד יהודי קירנאיקה נגד הרומאים באו פליטים יהודים לקרתגו, ולאחר הכיבוש הרומאי (146 לפני-הספירה) נוספו גולים מירושלים. במאה השלישית, עם קבלת הנצרות ברומא, נגזרו גזרות על היהודים. הוונדאלים שכבשו את האזור (439) ביטלו את הגזרות, והביזנטים שכבשו ב- 533 הטילו גזרות מחדש.

מצב היהודים השתפר לאחר הכיבוש המוסלמי. הבירה קירואן שנוסדה ב- 670 נעשתה למרכז מסחרי ותרבותי והתגבשו בה קהילה יהודית עשירה ומרכז רוחני חשוב. במאה התשיעית פלשו שבטי בני-הלאל ממצרים והחריבו את קירואן וקהילות נוספות.

הישוב היהודי התחדש בתקופת השושלת החפצית (Hafsids) במאה ה- 13. העיר תוניס נעשתה לבירה, היהודים שוב יכלו לקיים אוטונומיה קהילתית-דתית ותפשו משרות מטעם המדינה, כגון גובי מס, והיו שעסקו במסחר עם אירופה. היהודים התגוררו בשכונות מיוחדות ("חארה"). הכיבוש העות'מאני (1574) הנהיג סדרי מינהל חדשים אך מפאת חולשתו השתלטו שליטים מקומיים, ומצבם הכלכלי והחברתי של היהודים השתנה על-פי נטיות המושלים. יהודים המשיכו לעסוק במסחר ימי בערי החוף ובמלאכות מסורתיות. הוטלו עליהם הגבלות וגזרות, כגון חבישת כובע שחור להבדילם מהמוסלמים.

במאה ה- 18, תחת השושלת האוטונומית החוסיינית (1956-1705), החלה צמיחה בקהילות. שכונות יהודיות הוקמו לצד מצודות השלטון בערים, והיהודים זכו להגנה מפני פלישות הבדוים בתמורה לנאמנותם. תוניסיה נפתחה כלפי המערב, המסחר גדל ויהודים השתלטו על ענפי מסחר שונים ועסקו בתפקידי תווך עם אירופים.

בלחץ מדינות אירופה, פירסם בשנת 1857 מחמד באי, שליט תוניסיה, "חוקת יסוד" שמעניקה ליהודים שוויון בפני החוק. ביצוע החוקה הושעה, ורק ב- 1881 תחת החסות הצרפתית, זכו היהודים לשוויון זכויות וניתנה להם רשות לקנות קרקעות ולבחור באזרחות צרפתית. אך בפועל נשארו סממני אפלייה: מ- 1884 התמנו יהודים כנציגים במועצות עירוניות פחות מכפי שיעורם באוכלוסייה. ב"מועצה הגדולה" (בית הנבחרים) הוקצו ב- 1922 רק שלושה מושבים ליהודים. הצרפתים ניסו להגביל את האוטונומיה של הקהילות, ב- 1891 ביטלו את משרת הקאיד כנשיא היהודים; ב- 1900 נקבע שוועד הקהילה יהיה ממונה, יקרא "קופת העזרה והצדקה" ותפקידיו יצומצמו לענייני פולחן וצדקה. ב- 1921 הונהגה רפורמה והוקם ועד קהילה נבחר. מספר היהודים היה אז 48,000 וב- 1936 הגיע מספרם ל- 60,000.

המפלגה הלאומית "התוניסאים הצעירים", שנוסדה ב- 1908, ויורשתה מפלגת "אל-דסתור" (החוקה) ב- 1920, ששאפו להנהגת משטר חוקתי-אסלאמי, הסבו דאגה ליהודים. אך בשנת 1934 ייסד חביב בורגיבה את מפלגת "ניאו דסתור" וביקש לצרף אליה חברים יהודים.

בתקופת שלטון וישי בצרפת (מיוני 1940 עד נובמבר 1942) נושלו יהודים מעסקיהם, סולקו ממשרות ציבוריות ומעיסוק ברפואה ובעריכת-דין, וכל הארגונים ותנועות הנוער נאסרו. יהודים נתיני מדינות זרות נעצרו במחנה "גומבטה" בתקופת הכיבוש הגרמני (נובמבר 1942 - מאי 1943). כ- 5,000 יהודים נכלאו ב- 32 מחנות לעבודת כפייה, עשרות ניספו במחלות, בהפצצות ובניסיונות בריחה. כעשרים יהודים שולחו למחנות ריכוז באירופה.

בשנת 1946 היו בתוניסיה כ- 70,000 יהודים בעלי אזרחות תוניסאית ועוד כ- 30,000 בעלי אזרחות צרפתית או איטלקית. הפעילות הציונית גברה כבר בשלהי מלחמת העולם השנייה. פעלו תנועות הנוער "תורה ועבודה", "גורדוניה", "דרור", "ביתר" ואחרות. בשנים 1943-1941

עלו יהודים באמצעות סרטיפיקטים וכמעפילים בלתי לגליים. ב- 1948 נפתחו משרדי הסוכנות בתוניס ועד 1952 עלו כ- 15,000 . בשנת 1956 קיבלה תוניסיה עצמאות ויהודים מילאו תפקיד בפוליטיקה התוניסית, בפרלמנט ובמערכת המשפט. אמנם השלטונות החלו להצר את צעדי היהודים אך הפעילות הציונית לא הופרעה. ב- 1957 הוקמה הגנה יהודית מחשש לפגיעות בנפש. בשל חשש לאנטישמיות עזבו את תוניסיה בין יולי 1961 לדצמבר 1962 כ- 30,000 יהודים, מרביתם לצרפת. בשנים 1965-1964 היגרו כ- 12,000 בגלל מדיניות הלאמה של הממשלה. לאחר מלחמת ששת הימים (1967) ועד 1971 עזבו כ- 15,000 בגלל התנכלויות לנפש ולרכוש. בשנת 1987 נותרו בתוניסיה כ- 2,500 יהודים. לפי רישומי הקונגרס היהודי העולמי בשנת 1997 חיו בתוניסיה 1,900 יהודים.


דמותה של הקהילה

יהודי תוניסיה היו עירוניים ברובם והתיישבו בצמתי מסחר ובערי החוף כדי לעסוק במסחר ובתפקידי תורגמנים ומתווכים. תופעת לואי של הנהירה לערים הייתה צמיחת ה"חארה" (השכונה) היהודית.

תוניסיה קלטה יהודים ממגורשי ספרד במאה ה- 15. במאה ה- 17 הגיעו מהגרים מליוורנו ומפלרמו שבאיטליה, הם נקראו "גראנה", תרמו לתרבות ולכלכלה, וקיימו קהילות ובהן מוסדות ובתי כנסת נפרדים מקהילות ה"תואנסה" (היהודים התוניסאים).

ר' יצחק חי טייב (1837-1743) מרבניה הדגולים של תוניסיה השפיע על החיים הרוחניים והדתיים של הקהילה. בראש הקהילה עמד ה"קאיד" (שיח' אל-יהוד - ראש היהודים), שהיה המנהיג החילוני ועסק בגביית מיסים ובאכיפת החוק, עד שבוטלה כהונתו בידי הצרפתים ב- 1898. תחת השלטון הצרפתי התפתחה מערכת החינוך הצרפתית של "אליאנס" אך היה גם לימוד תורה משגשג בישיבות ובתלמודי תורה.

היהודים לא מיהרו להתאזרח בצרפת, דוגמת יהודי אלג'יריה, מחשש הגיוס לצבא. איטליה המשיכה להשפיע באמצעות קהילות ה"גראנה" גם בתקופת השלטון הפשיסטי, וזכתה לתמיכת היהודים, ולכן הם ניצלו מהפקעת רכוש וממחנות כפייה בימי מלחמת העולם השנייה.

הקהילות שעיצבו את דמותה של יהדות תוניסיה היו קהילות כמו ג'רבה בעלת המסורת הרבנית העתיקה; סוסה שפיתחה מרכז תרבותי יהודי חילוני בלשון הערבית, וקהילת תוניס, שהציגה השפעה תרבותית צרפתית חזקה ופעילות ציונית בהשפעה סוציאליסטית, לעומת ההשפעה הרוויזיוניסטית בקהילות ערי השדה.

קיסראוי, כסראוי

KESRAOUI, KISRAOUI, KESRAWI

שמות משפחה נובעים מכמה מקורות שונים. לעיתים לאותו שם קיים יותר מהסבר אחד. שם משפחה זה הוא מסוג השמות הטופונימיים (שם הנגזר משם של מקום כגון עיירה, עיר, מחוז או ארץ). שמות אלו, אשר נובעים משמות של מקומות, לא בהכרח מעידים על קשר היסטורי ישיר לאותו מקום, אבל יכולים להצביע על קשר בלתי ישיר בין נושא השם או אבותיו לבין מקום לידה, מגורים ארעיים, אזור מסחר או קרובי משפחה.

שם משפחה זה נגזר משמה של העיירה קסרה, הידוע גם בשם אל-קסרה הנמצאת במחוז סיליאנה בתוניסיה.  

שמות של מקומות, מחוזות וארצות מוצא יכולים להיות לפעמים מקורם של שמות משפחה יהודיים. אבל, בהעדרו של תיעוד משפחתי אמין, שמות משפחה המבוססים על שמות של מקומות לא יכולים להעיד על מוצאה של המשפחה.

קיסראוי מתועד כשם משפחה יהודי עם לאון קיסראוי (1903- 1980), לעשבר תושב אשקלון, ישראל.

אלג'ם, בן לג'ם

ELEDJEM, BEN LEDJAM

שמות משפחה נובעים מכמה מקורות שונים. לעיתים לאותו שם קיים יותר מהסבר אחד. שם משפחה זה הוא מסוג השמות הטופונימיים (שם הנגזר משם של מקום כגון עיירה, עיר, מחוז או ארץ). שמות אלו, אשר נובעים משמות של מקומות, לא בהכרח מעידים על קשר היסטורי ישיר לאותו מקום, אבל יכולים להצביע על קשר בלתי ישיר בין נושא השם או אבותיו לבין מקום לידה, מגורים ארעיים, אזור מסחר או קרובי משפחה.

שם משפחה זה נגזר משמה של העיירה אל ג'ם במחוז מהדיה, תוניסיה.

שמות של מקומות, מחוזות וארצות מוצא יכולים להיות לפעמים מקורם של שמות משפחה יהודיים. אבל, בהעדרו של תיעוד משפחתי אמין, שמות משפחה המבוססים על שמות של מקומות לא יכולים להעיד על מוצאה של המשפחה.

חנה אזולאי חדד נולדה במדינת ישראל לאב תוניסאי ולאם מרוקאית. היא גדלה בעיקר על המסורת והתרבות המרוקאית, והתחברה לתרבות הזו מאד. כשבגרה החלה לעסוק בהפקת אירועי חינה מרוקאית. לפני כשלוש שנים חלמה חנה חלום, שבו בא אליה סבא שלה הרב ניסים חדד מתוניס ושאל אותה מדוע אינה מלבישה כלות תוניסאיות. החלום הזה לקח את חנה למסע אל הלא נודע מבחינתה - אל תוניס, ואל המסורת התוניסאית. היא קמה ונסעה להילולה (הנערכת כל שנה) בל"ג בעומר בג'רבה בבית הכנסת אלגריבה, חקרה ולמדה את התרבות והשירה, והסתובבה בשווקים של תוניס כדי לקנות את התכשיטים, הכיסויים והשמלות. כיום היא מפיקה גם חינות תוניסאיות ומתאהבת כל יום מחדש במסורת היהודית התוניסאית. בראיון היא פתחה בפנינו את תיקי התלבושות האופייניות.

------------------

עדות זאת נגבתה כחלק מפרויקט "רואים את הקולות" - פרויקט לאומי לתיעוד מורשתם של יהודי ארצות ערב ואיראן. הפרויקט הוא פרי יוזמתו של המשרד לשוויון חברתי ובשיתוף משרד החינוך - אגף מורשת, מכון יד בן צבי ומוזיאון העם היהודי בבית התפוצות.

המרכז לתיוד חזותי ע"ש טוסטר, אנו - מוזיאון העם היהודי

חיים דימרי מספר על תולדות משפחתו ועל ילדותו בעיר גאבס בתוניסיה ועל עלייתו לארץ בגיל 8. במיוחד הוא מספר אל אביו שהיה פעיל עליה בתוניסיה, עוד בתקופה שלפני הקמת מדינת ישראל.

----------------

עדות זאת נגבתה כחלק מפרויקט "רואים את הקולות" - פרויקט לאומי לתיעוד מורשתם של יהודי ארצות ערב ואיראן. הפרויקט הוא פרי יוזמתו של המשרד לשוויון חברתי ובשיתוף משרד החינוך - אגף מורשת, מכון יד בן צבי ומוזיאון העם היהודי בבית התפוצות.

המרכז לתיוד חזותי ע"ש טוסטר, אנו - מוזיאון העם היהודי

רפאל עידאן נולד בג'רבה, תוניסיה, בשנת 1928, ועלה ארצה בשנת 1948. היהודים חיו בשתי שכונות מבודדות יחסית בג'רבה. זאת בגלל פסיקת רבי שאול הכהן, שקבע כי היהודים יגורו לפחות במרחק של 1 ק"מ מהערבים. רפאל הגיע ממשפחת רבנים מכובדת. סבא היה דיין בגאבס. אבא היה רב ודיין, החדר שבו היה דן אנשים היה בביתו. בחגים היתה תכונה מיוחדת. הבסיסה הוא חג מיוחד שבו מכינים אוכל זכר לבית המקדש. אביו נפטר ולרפאל היה קשה, שליח הסוכנות פגש אותו והציע לו לעלות ארצה. רפאל הסכים וכדי לקבל את הסכמת הקהילה היה צריך להתחתן. הוא נישא לפורטונה והם היו לזוג הראשון שעלה. הם נסעו לתוניס מיד לאחר החתונה, משם לצרפת ואז מצאו אוניה שעליה הפליגו לישראל. רק כשעלו שמעו כי זאת האוניה של מנחם בגין, אוניית "אלטלנה" שהובילה נשק עבור אצ"ל. הם ירדו בכפר ויתקין לפני הלחימה, שהו חודש בבית עולים בנתניה ואז רכשו בית ביפו.

----------------

עדות זאת נגבתה כחלק מפרויקט "רואים את הקולות" - פרויקט לאומי לתיעוד מורשתם של יהודי ארצות ערב ואיראן. הפרויקט הוא פרי יוזמתו של המשרד לשוויון חברתי ובשיתוף משרד החינוך - אגף מורשת, מכון יד בן צבי ומוזיאון העם היהודי בבית התפוצות.

המרכז לתיוד חזותי ע"ש טוסטר, אנו - מוזיאון העם היהודי

פורטונה חורי לבית חדד גדלה בשכונה היהודית בג'רבה, תוניסיה. היא לא למדה בבית ספר כי רק בנים למדו. היא מספרת על מנהגים, על לבוש של כלה, על הכבוד להורים. פורטונה זוכרת את הפלישה הגרמנית - הם דרשו מהיהודים לספק להם זהב - ואת ההפצצות. ב 1955 עלתה המשפחה לישראל. הם הגיעו למעברת משואה ליד בית שמש. אחר כך עברו למושב איתן. היא מספרת על החום הכבד ועל התנאים הקשים.

 

----------------

עדות זאת נגבתה כחלק מפרויקט "רואים את הקולות" - פרויקט לאומי לתיעוד מורשתם של יהודי ארצות ערב ואיראן. הפרויקט הוא פרי יוזמתו של המשרד לשוויון חברתי ובשיתוף משרד החינוך - אגף מורשת, מכון יד בן צבי ומוזיאון העם היהודי בבית התפוצות.

המרכז לתיוד חזותי ע"ש טוסטר, אנו - מוזיאון העם היהודי

רולנד פילוס נולד בתוניס, תוניסיה, בשנת 1942. כשעלה לישראל פגש כאן את משפחת רעייתו אשר הגיעה לארץ לפני כן. הוא מצא עבודה דומה לעבודות אחרות שביצע גם בתוניס וגם בצרפת (בית חרושת למעטפות, כריכיה, וכדומה). הם התיישבו בבת ים בקרבה למשפחה ומכרים נוספים מתוניסיה. רולנד עוסק בתיעוד מצבות בית הקברות היהודי בתוניס בעזרתה האדיבה של שומרת בית הקברות (מוסלמית). חשוב לו מאד לתעד רבנים ולשמר את המורשת הדתית של תוניס. 

----------------

עדות זאת נגבתה כחלק מפרויקט "רואים את הקולות" - פרויקט לאומי לתיעוד מורשתם של יהודי ארצות ערב ואיראן. הפרויקט הוא פרי יוזמתו של המשרד לשוויון חברתי ובשיתוף משרד החינוך - אגף מורשת, מכון יד בן צבי ומוזיאון העם היהודי בבית התפוצות.

המרכז לתיוד חזותי ע"ש טוסטר, אנו - מוזיאון העם היהודי

דר' נאווה ירדני נולדה בשם קלודין שרה זגרון בעיר תוניס בתוניסיה בשנת 1938 ןעלתה לארץ בשנת 1956. בעדות זאת היא מספרת על חיי משפחתה ועל ילדותה בתוניסיה ועל חייה בארץ.  

----------------

עדות זאת נגבתה כחלק מפרויקט "רואים את הקולות" - פרויקט לאומי לתיעוד מורשתם של יהודי ארצות ערב ואיראן. הפרויקט הוא פרי יוזמתו של המשרד לשוויון חברתי ובשיתוף משרד החינוך - אגף מורשת, מכון יד בן צבי ומוזיאון העם היהודי בבית התפוצות.

המרכז לתיוד חזותי ע"ש טוסטר, אנו - מוזיאון העם היהודי

קלוד סיטבון נולד בעיר תוניס, תוניסיה, בשנת 1943. בעדות זאת הוא מספר על קורות משפחתו בתוניסיה, על ילדותו בארץ זאת ולאחר מכן על לימודיו בפריז ובשטרסבורג בצרפת, על עלייתו ארצ הועל הפעילות הציבורית והציונית שלו בישראל. 

----------------

עדות זאת נגבתה כחלק מפרויקט "רואים את הקולות" - פרויקט לאומי לתיעוד מורשתם של יהודי ארצות ערב ואיראן. הפרויקט הוא פרי יוזמתו של המשרד לשוויון חברתי ובשיתוף משרד החינוך - אגף מורשת, מכון יד בן צבי ומוזיאון העם היהודי בבית התפוצות.

המרכז לתיוד חזותי ע"ש טוסטר, אנו - מוזיאון העם היהודי

פנינה ברזילי נולדה בעיר תוניס, תוניסיה, בשנת 1938. בעדות זאת היא מספרת על חיי משפחתה ועל ילדותה בתוניסיה ואחר כך על עלייתה לארץ. 

----------------

עדות זאת נגבתה כחלק מפרויקט "רואים את הקולות" - פרויקט לאומי לתיעוד מורשתם של יהודי ארצות ערב ואיראן. הפרויקט הוא פרי יוזמתו של המשרד לשוויון חברתי ובשיתוף משרד החינוך - אגף מורשת, מכון יד בן צבי ומוזיאון העם היהודי בבית התפוצות.

המרכז לתיוד חזותי ע"ש טוסטר, אנו - מוזיאון העם היהודי

מאגרי המידע של אנו
גנאלוגיה יהודית
שמות משפחה
קהילות יהודיות
תיעוד חזותי
מרכז המוזיקה היהודית
מקום
אA
אA
אA
קהילת יהודי תוניסיה

תוניסיה

Tunisia; בערבית: تونس‎

מדינה לחופי הים התיכון, צפון אפריקה.


לפי מסורות היסטוריות הגיעו ראשוני היהודים במאה התשיעית לפני-הספירה עם הפניקים מצור ומצידון, והתיישבו בחוף תוניסיה. בעקבות כשלון מרד יהודי קירנאיקה נגד הרומאים באו פליטים יהודים לקרתגו, ולאחר הכיבוש הרומאי (146 לפני-הספירה) נוספו גולים מירושלים. במאה השלישית, עם קבלת הנצרות ברומא, נגזרו גזרות על היהודים. הוונדאלים שכבשו את האזור (439) ביטלו את הגזרות, והביזנטים שכבשו ב- 533 הטילו גזרות מחדש.

מצב היהודים השתפר לאחר הכיבוש המוסלמי. הבירה קירואן שנוסדה ב- 670 נעשתה למרכז מסחרי ותרבותי והתגבשו בה קהילה יהודית עשירה ומרכז רוחני חשוב. במאה התשיעית פלשו שבטי בני-הלאל ממצרים והחריבו את קירואן וקהילות נוספות.

הישוב היהודי התחדש בתקופת השושלת החפצית (Hafsids) במאה ה- 13. העיר תוניס נעשתה לבירה, היהודים שוב יכלו לקיים אוטונומיה קהילתית-דתית ותפשו משרות מטעם המדינה, כגון גובי מס, והיו שעסקו במסחר עם אירופה. היהודים התגוררו בשכונות מיוחדות ("חארה"). הכיבוש העות'מאני (1574) הנהיג סדרי מינהל חדשים אך מפאת חולשתו השתלטו שליטים מקומיים, ומצבם הכלכלי והחברתי של היהודים השתנה על-פי נטיות המושלים. יהודים המשיכו לעסוק במסחר ימי בערי החוף ובמלאכות מסורתיות. הוטלו עליהם הגבלות וגזרות, כגון חבישת כובע שחור להבדילם מהמוסלמים.

במאה ה- 18, תחת השושלת האוטונומית החוסיינית (1956-1705), החלה צמיחה בקהילות. שכונות יהודיות הוקמו לצד מצודות השלטון בערים, והיהודים זכו להגנה מפני פלישות הבדוים בתמורה לנאמנותם. תוניסיה נפתחה כלפי המערב, המסחר גדל ויהודים השתלטו על ענפי מסחר שונים ועסקו בתפקידי תווך עם אירופים.

בלחץ מדינות אירופה, פירסם בשנת 1857 מחמד באי, שליט תוניסיה, "חוקת יסוד" שמעניקה ליהודים שוויון בפני החוק. ביצוע החוקה הושעה, ורק ב- 1881 תחת החסות הצרפתית, זכו היהודים לשוויון זכויות וניתנה להם רשות לקנות קרקעות ולבחור באזרחות צרפתית. אך בפועל נשארו סממני אפלייה: מ- 1884 התמנו יהודים כנציגים במועצות עירוניות פחות מכפי שיעורם באוכלוסייה. ב"מועצה הגדולה" (בית הנבחרים) הוקצו ב- 1922 רק שלושה מושבים ליהודים. הצרפתים ניסו להגביל את האוטונומיה של הקהילות, ב- 1891 ביטלו את משרת הקאיד כנשיא היהודים; ב- 1900 נקבע שוועד הקהילה יהיה ממונה, יקרא "קופת העזרה והצדקה" ותפקידיו יצומצמו לענייני פולחן וצדקה. ב- 1921 הונהגה רפורמה והוקם ועד קהילה נבחר. מספר היהודים היה אז 48,000 וב- 1936 הגיע מספרם ל- 60,000.

המפלגה הלאומית "התוניסאים הצעירים", שנוסדה ב- 1908, ויורשתה מפלגת "אל-דסתור" (החוקה) ב- 1920, ששאפו להנהגת משטר חוקתי-אסלאמי, הסבו דאגה ליהודים. אך בשנת 1934 ייסד חביב בורגיבה את מפלגת "ניאו דסתור" וביקש לצרף אליה חברים יהודים.

בתקופת שלטון וישי בצרפת (מיוני 1940 עד נובמבר 1942) נושלו יהודים מעסקיהם, סולקו ממשרות ציבוריות ומעיסוק ברפואה ובעריכת-דין, וכל הארגונים ותנועות הנוער נאסרו. יהודים נתיני מדינות זרות נעצרו במחנה "גומבטה" בתקופת הכיבוש הגרמני (נובמבר 1942 - מאי 1943). כ- 5,000 יהודים נכלאו ב- 32 מחנות לעבודת כפייה, עשרות ניספו במחלות, בהפצצות ובניסיונות בריחה. כעשרים יהודים שולחו למחנות ריכוז באירופה.

בשנת 1946 היו בתוניסיה כ- 70,000 יהודים בעלי אזרחות תוניסאית ועוד כ- 30,000 בעלי אזרחות צרפתית או איטלקית. הפעילות הציונית גברה כבר בשלהי מלחמת העולם השנייה. פעלו תנועות הנוער "תורה ועבודה", "גורדוניה", "דרור", "ביתר" ואחרות. בשנים 1943-1941

עלו יהודים באמצעות סרטיפיקטים וכמעפילים בלתי לגליים. ב- 1948 נפתחו משרדי הסוכנות בתוניס ועד 1952 עלו כ- 15,000 . בשנת 1956 קיבלה תוניסיה עצמאות ויהודים מילאו תפקיד בפוליטיקה התוניסית, בפרלמנט ובמערכת המשפט. אמנם השלטונות החלו להצר את צעדי היהודים אך הפעילות הציונית לא הופרעה. ב- 1957 הוקמה הגנה יהודית מחשש לפגיעות בנפש. בשל חשש לאנטישמיות עזבו את תוניסיה בין יולי 1961 לדצמבר 1962 כ- 30,000 יהודים, מרביתם לצרפת. בשנים 1965-1964 היגרו כ- 12,000 בגלל מדיניות הלאמה של הממשלה. לאחר מלחמת ששת הימים (1967) ועד 1971 עזבו כ- 15,000 בגלל התנכלויות לנפש ולרכוש. בשנת 1987 נותרו בתוניסיה כ- 2,500 יהודים. לפי רישומי הקונגרס היהודי העולמי בשנת 1997 חיו בתוניסיה 1,900 יהודים.


דמותה של הקהילה

יהודי תוניסיה היו עירוניים ברובם והתיישבו בצמתי מסחר ובערי החוף כדי לעסוק במסחר ובתפקידי תורגמנים ומתווכים. תופעת לואי של הנהירה לערים הייתה צמיחת ה"חארה" (השכונה) היהודית.

תוניסיה קלטה יהודים ממגורשי ספרד במאה ה- 15. במאה ה- 17 הגיעו מהגרים מליוורנו ומפלרמו שבאיטליה, הם נקראו "גראנה", תרמו לתרבות ולכלכלה, וקיימו קהילות ובהן מוסדות ובתי כנסת נפרדים מקהילות ה"תואנסה" (היהודים התוניסאים).

ר' יצחק חי טייב (1837-1743) מרבניה הדגולים של תוניסיה השפיע על החיים הרוחניים והדתיים של הקהילה. בראש הקהילה עמד ה"קאיד" (שיח' אל-יהוד - ראש היהודים), שהיה המנהיג החילוני ועסק בגביית מיסים ובאכיפת החוק, עד שבוטלה כהונתו בידי הצרפתים ב- 1898. תחת השלטון הצרפתי התפתחה מערכת החינוך הצרפתית של "אליאנס" אך היה גם לימוד תורה משגשג בישיבות ובתלמודי תורה.

היהודים לא מיהרו להתאזרח בצרפת, דוגמת יהודי אלג'יריה, מחשש הגיוס לצבא. איטליה המשיכה להשפיע באמצעות קהילות ה"גראנה" גם בתקופת השלטון הפשיסטי, וזכתה לתמיכת היהודים, ולכן הם ניצלו מהפקעת רכוש וממחנות כפייה בימי מלחמת העולם השנייה.

הקהילות שעיצבו את דמותה של יהדות תוניסיה היו קהילות כמו ג'רבה בעלת המסורת הרבנית העתיקה; סוסה שפיתחה מרכז תרבותי יהודי חילוני בלשון הערבית, וקהילת תוניס, שהציגה השפעה תרבותית צרפתית חזקה ופעילות ציונית בהשפעה סוציאליסטית, לעומת ההשפעה הרוויזיוניסטית בקהילות ערי השדה.

חובר ע"י חוקרים של אנו מוזיאון העם היהודי
קיסראוי

קיסראוי, כסראוי

KESRAOUI, KISRAOUI, KESRAWI

שמות משפחה נובעים מכמה מקורות שונים. לעיתים לאותו שם קיים יותר מהסבר אחד. שם משפחה זה הוא מסוג השמות הטופונימיים (שם הנגזר משם של מקום כגון עיירה, עיר, מחוז או ארץ). שמות אלו, אשר נובעים משמות של מקומות, לא בהכרח מעידים על קשר היסטורי ישיר לאותו מקום, אבל יכולים להצביע על קשר בלתי ישיר בין נושא השם או אבותיו לבין מקום לידה, מגורים ארעיים, אזור מסחר או קרובי משפחה.

שם משפחה זה נגזר משמה של העיירה קסרה, הידוע גם בשם אל-קסרה הנמצאת במחוז סיליאנה בתוניסיה.  

שמות של מקומות, מחוזות וארצות מוצא יכולים להיות לפעמים מקורם של שמות משפחה יהודיים. אבל, בהעדרו של תיעוד משפחתי אמין, שמות משפחה המבוססים על שמות של מקומות לא יכולים להעיד על מוצאה של המשפחה.

קיסראוי מתועד כשם משפחה יהודי עם לאון קיסראוי (1903- 1980), לעשבר תושב אשקלון, ישראל.

אלג'ם

אלג'ם, בן לג'ם

ELEDJEM, BEN LEDJAM

שמות משפחה נובעים מכמה מקורות שונים. לעיתים לאותו שם קיים יותר מהסבר אחד. שם משפחה זה הוא מסוג השמות הטופונימיים (שם הנגזר משם של מקום כגון עיירה, עיר, מחוז או ארץ). שמות אלו, אשר נובעים משמות של מקומות, לא בהכרח מעידים על קשר היסטורי ישיר לאותו מקום, אבל יכולים להצביע על קשר בלתי ישיר בין נושא השם או אבותיו לבין מקום לידה, מגורים ארעיים, אזור מסחר או קרובי משפחה.

שם משפחה זה נגזר משמה של העיירה אל ג'ם במחוז מהדיה, תוניסיה.

שמות של מקומות, מחוזות וארצות מוצא יכולים להיות לפעמים מקורם של שמות משפחה יהודיים. אבל, בהעדרו של תיעוד משפחתי אמין, שמות משפחה המבוססים על שמות של מקומות לא יכולים להעיד על מוצאה של המשפחה.

חנה אזולאי חדד מספרת על קשריה עם מסורת יהודי תוניסיה, 2018

חנה אזולאי חדד נולדה במדינת ישראל לאב תוניסאי ולאם מרוקאית. היא גדלה בעיקר על המסורת והתרבות המרוקאית, והתחברה לתרבות הזו מאד. כשבגרה החלה לעסוק בהפקת אירועי חינה מרוקאית. לפני כשלוש שנים חלמה חנה חלום, שבו בא אליה סבא שלה הרב ניסים חדד מתוניס ושאל אותה מדוע אינה מלבישה כלות תוניסאיות. החלום הזה לקח את חנה למסע אל הלא נודע מבחינתה - אל תוניס, ואל המסורת התוניסאית. היא קמה ונסעה להילולה (הנערכת כל שנה) בל"ג בעומר בג'רבה בבית הכנסת אלגריבה, חקרה ולמדה את התרבות והשירה, והסתובבה בשווקים של תוניס כדי לקנות את התכשיטים, הכיסויים והשמלות. כיום היא מפיקה גם חינות תוניסאיות ומתאהבת כל יום מחדש במסורת היהודית התוניסאית. בראיון היא פתחה בפנינו את תיקי התלבושות האופייניות.

------------------

עדות זאת נגבתה כחלק מפרויקט "רואים את הקולות" - פרויקט לאומי לתיעוד מורשתם של יהודי ארצות ערב ואיראן. הפרויקט הוא פרי יוזמתו של המשרד לשוויון חברתי ובשיתוף משרד החינוך - אגף מורשת, מכון יד בן צבי ומוזיאון העם היהודי בבית התפוצות.

המרכז לתיוד חזותי ע"ש טוסטר, אנו - מוזיאון העם היהודי

חיים דמרי, גאבס, תוניסיה, 2018

חיים דימרי מספר על תולדות משפחתו ועל ילדותו בעיר גאבס בתוניסיה ועל עלייתו לארץ בגיל 8. במיוחד הוא מספר אל אביו שהיה פעיל עליה בתוניסיה, עוד בתקופה שלפני הקמת מדינת ישראל.

----------------

עדות זאת נגבתה כחלק מפרויקט "רואים את הקולות" - פרויקט לאומי לתיעוד מורשתם של יהודי ארצות ערב ואיראן. הפרויקט הוא פרי יוזמתו של המשרד לשוויון חברתי ובשיתוף משרד החינוך - אגף מורשת, מכון יד בן צבי ומוזיאון העם היהודי בבית התפוצות.

המרכז לתיוד חזותי ע"ש טוסטר, אנו - מוזיאון העם היהודי

רפאל עידאן מספר על חייו בג'רבה, תוניסיה, 2018

רפאל עידאן נולד בג'רבה, תוניסיה, בשנת 1928, ועלה ארצה בשנת 1948. היהודים חיו בשתי שכונות מבודדות יחסית בג'רבה. זאת בגלל פסיקת רבי שאול הכהן, שקבע כי היהודים יגורו לפחות במרחק של 1 ק"מ מהערבים. רפאל הגיע ממשפחת רבנים מכובדת. סבא היה דיין בגאבס. אבא היה רב ודיין, החדר שבו היה דן אנשים היה בביתו. בחגים היתה תכונה מיוחדת. הבסיסה הוא חג מיוחד שבו מכינים אוכל זכר לבית המקדש. אביו נפטר ולרפאל היה קשה, שליח הסוכנות פגש אותו והציע לו לעלות ארצה. רפאל הסכים וכדי לקבל את הסכמת הקהילה היה צריך להתחתן. הוא נישא לפורטונה והם היו לזוג הראשון שעלה. הם נסעו לתוניס מיד לאחר החתונה, משם לצרפת ואז מצאו אוניה שעליה הפליגו לישראל. רק כשעלו שמעו כי זאת האוניה של מנחם בגין, אוניית "אלטלנה" שהובילה נשק עבור אצ"ל. הם ירדו בכפר ויתקין לפני הלחימה, שהו חודש בבית עולים בנתניה ואז רכשו בית ביפו.

----------------

עדות זאת נגבתה כחלק מפרויקט "רואים את הקולות" - פרויקט לאומי לתיעוד מורשתם של יהודי ארצות ערב ואיראן. הפרויקט הוא פרי יוזמתו של המשרד לשוויון חברתי ובשיתוף משרד החינוך - אגף מורשת, מכון יד בן צבי ומוזיאון העם היהודי בבית התפוצות.

המרכז לתיוד חזותי ע"ש טוסטר, אנו - מוזיאון העם היהודי

פורטונה חורי מספרת על חייה בג'רבה, תוניסיה, 2018

פורטונה חורי לבית חדד גדלה בשכונה היהודית בג'רבה, תוניסיה. היא לא למדה בבית ספר כי רק בנים למדו. היא מספרת על מנהגים, על לבוש של כלה, על הכבוד להורים. פורטונה זוכרת את הפלישה הגרמנית - הם דרשו מהיהודים לספק להם זהב - ואת ההפצצות. ב 1955 עלתה המשפחה לישראל. הם הגיעו למעברת משואה ליד בית שמש. אחר כך עברו למושב איתן. היא מספרת על החום הכבד ועל התנאים הקשים.

 

----------------

עדות זאת נגבתה כחלק מפרויקט "רואים את הקולות" - פרויקט לאומי לתיעוד מורשתם של יהודי ארצות ערב ואיראן. הפרויקט הוא פרי יוזמתו של המשרד לשוויון חברתי ובשיתוף משרד החינוך - אגף מורשת, מכון יד בן צבי ומוזיאון העם היהודי בבית התפוצות.

המרכז לתיוד חזותי ע"ש טוסטר, אנו - מוזיאון העם היהודי

רולנד פילוס מספר על חייו בתוניסיה ובישראל, 2018

רולנד פילוס נולד בתוניס, תוניסיה, בשנת 1942. כשעלה לישראל פגש כאן את משפחת רעייתו אשר הגיעה לארץ לפני כן. הוא מצא עבודה דומה לעבודות אחרות שביצע גם בתוניס וגם בצרפת (בית חרושת למעטפות, כריכיה, וכדומה). הם התיישבו בבת ים בקרבה למשפחה ומכרים נוספים מתוניסיה. רולנד עוסק בתיעוד מצבות בית הקברות היהודי בתוניס בעזרתה האדיבה של שומרת בית הקברות (מוסלמית). חשוב לו מאד לתעד רבנים ולשמר את המורשת הדתית של תוניס. 

----------------

עדות זאת נגבתה כחלק מפרויקט "רואים את הקולות" - פרויקט לאומי לתיעוד מורשתם של יהודי ארצות ערב ואיראן. הפרויקט הוא פרי יוזמתו של המשרד לשוויון חברתי ובשיתוף משרד החינוך - אגף מורשת, מכון יד בן צבי ומוזיאון העם היהודי בבית התפוצות.

המרכז לתיוד חזותי ע"ש טוסטר, אנו - מוזיאון העם היהודי

נאווה ירדני מספרת על חייה בתוניסיה ובישראל, 2018

דר' נאווה ירדני נולדה בשם קלודין שרה זגרון בעיר תוניס בתוניסיה בשנת 1938 ןעלתה לארץ בשנת 1956. בעדות זאת היא מספרת על חיי משפחתה ועל ילדותה בתוניסיה ועל חייה בארץ.  

----------------

עדות זאת נגבתה כחלק מפרויקט "רואים את הקולות" - פרויקט לאומי לתיעוד מורשתם של יהודי ארצות ערב ואיראן. הפרויקט הוא פרי יוזמתו של המשרד לשוויון חברתי ובשיתוף משרד החינוך - אגף מורשת, מכון יד בן צבי ומוזיאון העם היהודי בבית התפוצות.

המרכז לתיוד חזותי ע"ש טוסטר, אנו - מוזיאון העם היהודי

קלוד סיטבון מספר על חייו בתוניסיה, צרפת וישראל, 2018

קלוד סיטבון נולד בעיר תוניס, תוניסיה, בשנת 1943. בעדות זאת הוא מספר על קורות משפחתו בתוניסיה, על ילדותו בארץ זאת ולאחר מכן על לימודיו בפריז ובשטרסבורג בצרפת, על עלייתו ארצ הועל הפעילות הציבורית והציונית שלו בישראל. 

----------------

עדות זאת נגבתה כחלק מפרויקט "רואים את הקולות" - פרויקט לאומי לתיעוד מורשתם של יהודי ארצות ערב ואיראן. הפרויקט הוא פרי יוזמתו של המשרד לשוויון חברתי ובשיתוף משרד החינוך - אגף מורשת, מכון יד בן צבי ומוזיאון העם היהודי בבית התפוצות.

המרכז לתיוד חזותי ע"ש טוסטר, אנו - מוזיאון העם היהודי

פנינה ברזילי מספרת על חיה בתוניסיה ובישראל, 2018

פנינה ברזילי נולדה בעיר תוניס, תוניסיה, בשנת 1938. בעדות זאת היא מספרת על חיי משפחתה ועל ילדותה בתוניסיה ואחר כך על עלייתה לארץ. 

----------------

עדות זאת נגבתה כחלק מפרויקט "רואים את הקולות" - פרויקט לאומי לתיעוד מורשתם של יהודי ארצות ערב ואיראן. הפרויקט הוא פרי יוזמתו של המשרד לשוויון חברתי ובשיתוף משרד החינוך - אגף מורשת, מכון יד בן צבי ומוזיאון העם היהודי בבית התפוצות.

המרכז לתיוד חזותי ע"ש טוסטר, אנו - מוזיאון העם היהודי