חיפוש
הדפסה
שיתוף
הפריט שבחרת:
מקום
רוצה לעזור לנו לשפר את התוכן? אפשר לשלוח הצעות

קהילת יהודי זאלצבורג

זאלצבורג Salzburg

עיר באוסטריה.


ישנן עדויות לנוכחות יהודית בזלצבורג מהמאות ה- 11 וה- 12, אולם לא לפני שנת 1283. עד שנת 1404 גרו רוב היהודים ברחוב היהודים. בשנת 1377 מוזכר לראשונה בית כנסת במקום. יהודי ששמו יצחק עבד הנהלת חשבונות עבור הארכיבישוף. בשנת 1404 חיו בעיר יותר מ- 70 יהודים.
בשנת 1346 הוענקו לשני יהודים, גסטליין וזכרייס, פריבילגיות אישיות מיוחדות, שכללו הגנה, חופש תנועה והתיישבות, ופטור ממסים. ב- 1349 אירעו פרעות ביהודים, בעקבות מגפת הדבר, והקהילה היהודית ברגנסבורג סייעה לפליטים מזלצבורג.
ב- 1404 הואשמו כל היהודים בחילול לחם הקודש, ונעצרו. הם התוודו תחת עינויים, ונשרפו. שניים מהם שלחו יד בנפשם, ואילו 25 ילדים מתחת לגיל 11, שתי נשים הרות ואדם מבוגר הביעו הסכמה להתנצר, וחייהם ניצלו. יהודים שבו והתיישבו בזלצבורג מ- 1409 ואילך, וגורשו שוב ב- 1498.
ב- 1498 היו יהודים מנועים מלגור בזלצבורג מטעם הארכיבישוף לאונהרד מקויטשאש "לנצח נצחים". רק כשיצא ה"שטאטסגרונדגזץ" של 1867, אשר התיר ליהדות אוטונומיה דתית, הורשו יהודים להתיישב שוב בזלצבורג - למרות התנגדותם הראשונית של הרשויות המקומיות. אלברט פולאק ממאטרסדורף היה היהודי הראשון אחרי 400 שנים שקיבל היתר להתיישב בעיר. פקידיו של ראש העיר אמרו לו: "אתה היהודי הראשון, אך גם האחרון והיחידי בזלצבורג!". פולאק היה מוכר ספרים וסוחר בספרים נדירים. הארכידוכס והיורש פרנץ פרדיננד נמנה על לקוחותיו. ב- 1869 חיו בזלצבורג ובסביבתה 42 יהודים. ב- 1876 עברו היהודים תחת סמכותה של IKG לינץ (הקהילה היהודית) , ורק בשנת 1911, הודות למאמציו של הרב ד"ר אלטמין, התאפשר ייסודה של קהילה יהודית עצמאית בזלצבורג.
ב- 1932 נרשמו בקהילה 241 חברים, מתוכם 109 משלמי מסים.
לקהילה היו מוסדות משלה, בית כנסת ובית עלמין (הוקמו 1893), וכן חברה קדישא, אגודת נשים, ועוד מוסדות תרבות ורווחה.
רב הקהילה בשנים 1907 - 1014 היה ד"ר אדולף אלטמן (נולד 1879, נספה 1944 במחנה ההשמדה אושוויץ), וגם בשנים 1919 - 1920. אלטמן כתב ופרסם על תולדות היהודים בזלצבורג. במלחמת העולם הראשונה שירת כרב צבאי בחזית הדרומית.
מייסדי פסטיבל זלצבורג, מקס רייהרדט והוגו פון הופמנשטאל, הביאו לשגשוג כלכלי בעיר. באותה תקופה הסופר הידוע סטפן צווייג (1881 - 1942) חי בזלצבורג (1919 - 1934). רוב יצירתו הספרותית נכתבה ב"ווילה אירופה" בקפוצינרברג. כשערכה המשטרה חיפוש אחר כלי נשק בביתו, בחודש פברואר 1934, החליט לעזוב את אוסטריה לתמיד.
מנהל התיאטרון מקס ריינהרדט (1873 - 1943) היה ממייסדי פסטיבל זלצבורג. המחזרה "הידרמן" שביים, הועלה לראשונה בדומפלאץ בזלצבורג בשנת 1920. עד 1937 חי ריינהרדט ב"קסטל לאופולדסקרון", אחר היגר לארצות הברית, ונפטר בניו יורק ב- 1943.
רוברט יונגק (1913 - 1994) היה מהבולטים שבאבותיהן הרוחניים של מהפכות הסטודנטים, של תנועת השלום ושל התנועה לאיכות הסביבה. הוא חי בזלצבורג משנת 1970. בשנת 1986 זכה בפרס נובל אלטרנטיבי, והיה מועמד למשרת נשיא פדרלי של אוסטריה בשנת 1991.
בימי השואה איבדו 230 יהודים מזלצבורג את רכושם, את ביתם, גורשו מארצם, וחלקם נרצחו. יהודים אחדים, ממשפחות מבוססות, שבו לעיר אחרי המלחמה. באופן זמני הייתה זלצבורג משכנם של אלפי עקורים ממזרח אירופה, וכמה מהם בחרו להישאר בעיר. זלצבורג גם הייתה תחנת מעבר עיקרית אל איטליה, לפליטים יהודים שניסו להגיע לארץ ישראל עם תנועת הבריחה.

אחרי השואה, שבו לזלצבורג רק משפחות אמידות מעטות. אלפי יהודים עקורים מן המזרח שהו בעיר באופן זמני, והיו שבחרו להתיישב במקום. זלצבורג הייתה גם תחנה עיקרית בדרכם של פליטים יהודים שביקשו לעלות לארץ ישראל דרך איטליה עם תנועת הבריחה.
בשנת 1945 נוסד בית תפילה זמני, בו חגגו את החג הראשון אחרי השואה, ראש השנה, בהשתתפות מאתיים אנשים. בשנת 1946 שהו בזלצבורג ובסביבה כעשרים אלף פליטים.

קהילת זלצבורג המחודשת נוסדה ביום 7 במאי 1953. בית הכנסת נבנה שוב בשנת 1968.
בשנת 1993 הוזמנו ניצולי השואה לבקר בעיר ממנה נמלטו. בשנת 2001 ציינה הקהילה מאה שנים לבית הכנסת העתיק. כ- 60 יהודים חיו אז בעיר. לקהילה יש בית עלמין, והיא מקיימת פגישות והרצאות בנושאי חגי ישראל, יהדות, ומדינת ישראל.
סוג מקום:
עיר
מספר פריט:
122585
חובר ע"י חוקרים של אנו מוזיאון העם היהודי
מקומות קרובים:

פריטים קשורים:
הבימאי מקס ריינהארדט (במרכז), הוגו הופמנסטאל וריכרד מטצל בשעת חזרה למחזהו של הופמנסטאל לקראת פסטיבל התיאטרון של זלצבורג, שנוסד בידי מקס ריינהארדט ב-1920.
זלצבורג, אוסטריה, 1925.
(וינה, ארכיון התצלומים של הספריה הלאומית האוסטרית)

Stefan Zweig (1881-1942), author, born in Vienna, Austria, son of an affluent industrialist. Zweig devoted his entire life to literature.

His talents were first recognized by Theodor Herzl who tried in vain to win him over to Zionism. After obtaining a degree in Romance languages, Zweig traveled through Europe and came under a strong French influence. In World War I he advocated pacifism in support of which he wrote his anti-war drama "Jeremiah". In 1919 he settled in Salzburg, Austria, where he passed his happiest and most productive years. He wrote a series of biographical studies which were very popular and his novel "Beware of Pity", which - like his story "Letter to an Unknown Woman" - was made into a film. When the Nazis took over Austria, Zweig found himself a refugee - in England, the US and finally Brazil. In 1942 he wrote his autobiography "The World of Yesterday" and shortly afterwards committed suicide in Petropolis near Rio de Janeiro, Brazil.

Sheriff, Noam (1935-2018), composer, conductor and arranger born in Tel Aviv, Israel. He grew up in Tel Aviv and received his musical education from composers Paul Ben-Haim and Ze'ev Friedlander. He learned conducting under Igor Markevitch in Salzburg, Austria, and between 1959-1961 he studied composition at Berlin’s High School for Music with Boris Blacher. He also studied philosophy at the Hebrew University of Jerusalem.

Leonard Bernstein chose Sheriff’s first work, "Festival Prelude", to receive its premiere performance played by the Israel Philharmonic Orchestra at the opening of the Tel Aviv’s Mann Auditorium in 1957. In 1959 his “Song of Degrees” won the Philharmonic Prize. Since then his compositions have on many occasions been played by the Israel Philharmonic and around the world by such orchestras as the Berlin Philharmonic, the Bavarian Radio Orchestra, and the BBC Symphony Orchestra.

Sheriff served as musical director of the Rishon LeZion Symphony Orchestra and other Israeli orchestras. He has been the music advisor to the Israel Festival and presented many music programs on radio and television. He was the first to play the music of Richard Strauss in Israel whose works had previously been boycotted.

Among his most significant compositions are three vocal works which form a trilogy: “Mechaye HaMetim” ("Revival of the Dead"), premiered by the IPO in Amsterdam. This composition was based on traditional Jewish East-European music as well as on ancient oriental Samaritan themes. Second of the three works which make up the trilogy is “Sephardic Passion”, which received its premier by the Israel Philharmonic in Toledo, Spain, under Zubin Mehta and Placido Domingo in 1992, on the 500th anniversary of the Expulsion of Jews from Spain. “Psalms of Jerusalem”, with its four choirs singing in Hebrew and Latin was first performed by the Jerusalem Symphony Orchestra at the opening ceremony of the Jerusalem 3000 Festival. He has also composed scores for radio and television programmes. Sheriff’s music is often a fusion of East and West, of musical elements from ancient Mediterranean cultures and from the Europe. In 2010 Sheriff completed a new opera called "Hagolem" ("The Automaton").

After 1990, Sheriff was professor of conducting and composition at Tel-Aviv University's Rubin Academy of Music and its director for two years. In January 2002, he was appointed music director of the Israel Chamber Orchestra and the New Haifa Symphony Orchestra.

Sheriff lectured in music for many years and was well known for his charisma and ability to explain works of music to people without any formal music education. In 1972 he pioneered the idea of concerts with explanations on Saturday mornings in Tel Aviv. He has also taught at the Musikhochschule in Koeln, Germany, and the Mozarteum in Salzburg, Austria.

Noam Sheriff is the winner of the “Acum” prize, and in 2003, the prestigious "Emet Prize", which was awarded to him “for being a multi-faceted musician: a composer, conductor, interpreter, lecturer and teacher and who has left his personal and distinguished mark on his works.” He was nominated as one of the 50 most influential figures in Israeli music. Sheriff is the winner of the 2011 Israel Prize for Music.

Sheriff was married to composer Ella Milch-Sheriff, while his late sister was poet Bat-Sheva Sheriff.

Adolf Altmann (1879-1944), rabbi, born in Huncovce, Slovakia (then part of Austria-Hungary). He studied at yeshivot in his native town and Pressburg (now Bratislava) and at Berne University in Switzerland. An early Zionist, he was a delegate to the first Mizrachi conference in Pressburg. From 1907 to 1914 Altmann was the spiritual leader of the Jewish community of Salzburg. In 1911 he succeeded in receiving the official recognition of the Jewish community of Salzburg which till then was a branch of the Jewish community of Linz.. In the spring of 1914 he accepted the call to be a rabbi in Merano, but the outbreak of WWI changed his plans. During the First World War, Dr. Adolf Altmann was a senior chaplain in the Austro-Hungarian on the southern front. 

In 1919, the Salzburg Jewish community invited Rabbi Dr. Adolf Altmann invited to return to Salzburg. He was active as a rabbi again in Salzburg for one year. In 1920 he was appointed chief rabbi of the Jewish community in Trier, Germany. Despite great difficulties, he stayed there until 1938, when he fled to the Netherlands.

Following the German occupation of the Netherlands in 1940, the Altmann family lived in various ghettos until they were deported from the Westerbork and Theresienstadt concentration camps to the Nazi death camp Auschwitz in May 1944 and murdered there.. A scholar, Altmann is the author of histories of the Jews in Salzburg and Trier/

Robert Jungk (born Robert Baum,)(1913-1994), writer and journalist, born in Berlin, Germany, he son of the dramaturge, actor and director David Baum known by his stage name Max Jungk and the actress Sara Bravo known by her stage name Elli Branden. He studied in Berlin and became a member of the Socialist Student Union. He was arrested by the Nazi regime in 1933, but was released after a short time due to interventions on his  behalf by his friends. He left for Austria in March 1933, and after a couple of month he settled in Paris, France, where he continued his studies at the Sorbonne University. He fled to Prague, Czechoslovakia in late 1936 staying there until 1938, when he moved to Zurich, Switzerland. He spent the years of WWII in Switzerland, between 1943-1945 he was arrested and detained at various Swiss prisons and labor camps. After 1945 he worked as a correspondent for German, Swiss, French and Dutch media in Paris, Washington, and Los Angeles. In 1957 he returned to Austria living first in Vienna and after 1970 in Salzburg.   

Jungk was concerned with future issues as early as 1952. He became one of the main mentors of the student movement, the peace movement, and the environmental movement. From 1980 he was active in the peace movement. In 1986 the “International Library for Future Issues” was opened in Salzburg and in the same year he was awarded the “Alternative Nobel Prize” in Stockholm. In 1989 he was made an honorary citizen of Salzburg.

In 1991 he ran for the office of Federal President of Austria and on the occasion of his 80th birthday in 1993 he was awarded the Austrian Cross of Honor for Science and Art.

Robert Jungk is buried at the Jewish cemetery in Salzburg. In 2001 the small square in front of its "Library for Future Issues" was named Robert-Jungk-Platz.

Ignaz Glaser (1853 -1916), businessman and industrialist, founder of one of the biggest sheet glass factories in Austria-Hungary, born in Bohemia, Czech Republic (then part of the Austrian Empire). In 1881 Glaser bought at auction the Bürmoos based bankrupt company Salzburger Torfmoorgesellschaft. One year later he started producing glass. Due to the rapid development of his company, the Oberndorf - Lamprechtshausen railway line was opened in 1896. Glazer extended his activities outside Bürmoos: he opened another glass factory in Hackenbuch, Austria, and another one in Most (Bruex, in German) in northern Bohemia.

Glazer built houses for his workers and trained glassblowers, established the fire brigade and the music band in Bürmoos. His wife initiated. the opening of a kindergarten in Bürmoos. Glazer contributed to the construction of the synagogue in Lasserstrasse in Salzburg.

A street in Bürmoos is named after him/

Albert Pollak (1833-1921), businessman, the first Jew to be allowed to settle in Salzburg, Austria, born in Mattersdorf, Austrian Empire (now Mattersburg in Burgenland, Austria). For about 400 years Jews were banned from settling in the Archbishopric of Salzburg. In 1867 Albert Pollak was the first Jew who received permission to settle in Salzburg. He is said to have been informed by the mayor's office that “You are the first, but also the only and last Jew in Salzburg!"
By 1873 Pollak was a respected citizen of the city of Salzburg. As KuK Hofantiquar he was a supplier to Archduke Franz Ferdinand, the heir to the Habsburg throne. Albert Pollak laid the foundation stone for the establishment of the modern Jewish community in Salzburg. In 1943, during the Holocaust, the city authorities approved the sale of tombstones from the Jewish cemetery, but Albert Pollak's matzeva miraculously survived.

Donald Kahn (1925-2013), businessman and philanthropist, born in New York, USA. He served in the US Navy during WW II, and then studied at Columbia University in New York. During the 1960s and 1970s, he was a partner in various consulting firms, offering computer programs, service and system design. In 1985 he wrote a pioneering PC business program for major publishing houses. From 1983-1991 he owned a large printing company based in Florida. Donald Kahn inherited a considerable fortune from his uncle Walter Hubert Annenberg (1908-2002), the owner of the large American publishing house and an important art collector.

After frequent visits to Salzburg Festival during the late 1970s and early 1980s, in 1985 Kahn and his wife decided to set up their main residence in Salzburg, Austria. For almost thirty years Kahn became the largest private art sponsor in the history of the city of Salzburg.

Kahn was a generous sponsor of the Salzburg Festival. In addition, he assisted young musicians, contributed to the renovation of concert halls and was a supporter of the Rupertinum - Museum der Moderne Salzburg, the Museum Carolino-Augusteum, the Salzburger Kammerphilharmonie, the Great Aula of the University of Salzburg and the Paracelsus Medical Private University. The patron of the arts also donated large sums of money to the renovation of the facade of the Salzburg Cathedral, the restoration of the baroque organ in the Müllner Church, and of the local Jewish cemetery, where he found his final resting place in 2013.

In 2004 Kahn was granted Honorary Citizenship of the City of Salzburg and in 2006 Kahn was appointed Honorary Senator by the University of Salzburg.

Ivana Fišer (born Fischer) (1905-1967), orchestra conductor, born in Zagreb, Croatia (then part of Austria-Hungary). She attended the high school and then graduated from the Academy of Music in Zagreb. She continued her studies at the Mozarteum University in Salzburg, Austria. She started her musical career as a violinist with the Croatian Music Institute in Zagreb (now part of Yugoslavia) in 1931 and in 1933 she became the first female conductor directing the Zagreb Philharmonic Orchestra in a performance of Bastien und Bastienne, a one-act comic opera by Wofgang Amadeus Mozart. She then led the Osijek symphony orchestra and the chamber orchestra of the Zagreb Red Cross until 1941. After the Axis invasion of Yugoslavia and the founding of the Fascist State of Croatia, she withdrew from public life. After 1947 she worked as a whisperer at the Croatian National Theater in Zagreb until her retirement in 1965. Fišer contributed articles on music to various periodicals, including the Almanac of the Society of Croatian Writers from 1938 to 1939 and was a correspondent for Yugoslavia of the American magazine Musical America. She also was a researcher of the history of the Zagreb Opera and gathered a rich collection of documents, photographs and posters kept at the Institute for the History of Croatian Literature, Theater and Music of the Croatian Academy of Sciences and Arts.

האליין HALLEIN

עיירה במחוז זלצבורג, אוסטריה.

ב- 1284 שילמו היהודים שחיו בהאליין ובמילדורף מס של 20 מרקים כסף לארכיבישוף של זלצבורג. היה לם מקוה על יד הנהר זלצאך, מול העיר זלצבורג, ובית כנסת על יד בית העירייה.

בית הכנסת נהרס ב- 1404. בסוף המאה ה- 15 היו בהאליין שלושה משקי בית יהודים ובראשם שני גברים ואלמנה אחת. הם התפרנסו כמשכונאים. כאשר יהודי זלצבורג הואשמו בחילול לחם הקודש, נרדפו גם יהודי האליין, ובית הכנסת נחרב. ב- 1498 גורשו היהודים משטחי זלצבורג.
במאגרי המידע הפתוחים
גניאולוגיה יהודית
שמות משפחה
קהילות יהודיות
תיעוד חזותי
מרכז המוזיקה היהודית
מקום
אA
אA
אA
רוצה לעזור לנו לשפר את התוכן? אפשר לשלוח הצעות
קהילת יהודי זאלצבורג
זאלצבורג Salzburg

עיר באוסטריה.


ישנן עדויות לנוכחות יהודית בזלצבורג מהמאות ה- 11 וה- 12, אולם לא לפני שנת 1283. עד שנת 1404 גרו רוב היהודים ברחוב היהודים. בשנת 1377 מוזכר לראשונה בית כנסת במקום. יהודי ששמו יצחק עבד הנהלת חשבונות עבור הארכיבישוף. בשנת 1404 חיו בעיר יותר מ- 70 יהודים.
בשנת 1346 הוענקו לשני יהודים, גסטליין וזכרייס, פריבילגיות אישיות מיוחדות, שכללו הגנה, חופש תנועה והתיישבות, ופטור ממסים. ב- 1349 אירעו פרעות ביהודים, בעקבות מגפת הדבר, והקהילה היהודית ברגנסבורג סייעה לפליטים מזלצבורג.
ב- 1404 הואשמו כל היהודים בחילול לחם הקודש, ונעצרו. הם התוודו תחת עינויים, ונשרפו. שניים מהם שלחו יד בנפשם, ואילו 25 ילדים מתחת לגיל 11, שתי נשים הרות ואדם מבוגר הביעו הסכמה להתנצר, וחייהם ניצלו. יהודים שבו והתיישבו בזלצבורג מ- 1409 ואילך, וגורשו שוב ב- 1498.
ב- 1498 היו יהודים מנועים מלגור בזלצבורג מטעם הארכיבישוף לאונהרד מקויטשאש "לנצח נצחים". רק כשיצא ה"שטאטסגרונדגזץ" של 1867, אשר התיר ליהדות אוטונומיה דתית, הורשו יהודים להתיישב שוב בזלצבורג - למרות התנגדותם הראשונית של הרשויות המקומיות. אלברט פולאק ממאטרסדורף היה היהודי הראשון אחרי 400 שנים שקיבל היתר להתיישב בעיר. פקידיו של ראש העיר אמרו לו: "אתה היהודי הראשון, אך גם האחרון והיחידי בזלצבורג!". פולאק היה מוכר ספרים וסוחר בספרים נדירים. הארכידוכס והיורש פרנץ פרדיננד נמנה על לקוחותיו. ב- 1869 חיו בזלצבורג ובסביבתה 42 יהודים. ב- 1876 עברו היהודים תחת סמכותה של IKG לינץ (הקהילה היהודית) , ורק בשנת 1911, הודות למאמציו של הרב ד"ר אלטמין, התאפשר ייסודה של קהילה יהודית עצמאית בזלצבורג.
ב- 1932 נרשמו בקהילה 241 חברים, מתוכם 109 משלמי מסים.
לקהילה היו מוסדות משלה, בית כנסת ובית עלמין (הוקמו 1893), וכן חברה קדישא, אגודת נשים, ועוד מוסדות תרבות ורווחה.
רב הקהילה בשנים 1907 - 1014 היה ד"ר אדולף אלטמן (נולד 1879, נספה 1944 במחנה ההשמדה אושוויץ), וגם בשנים 1919 - 1920. אלטמן כתב ופרסם על תולדות היהודים בזלצבורג. במלחמת העולם הראשונה שירת כרב צבאי בחזית הדרומית.
מייסדי פסטיבל זלצבורג, מקס רייהרדט והוגו פון הופמנשטאל, הביאו לשגשוג כלכלי בעיר. באותה תקופה הסופר הידוע סטפן צווייג (1881 - 1942) חי בזלצבורג (1919 - 1934). רוב יצירתו הספרותית נכתבה ב"ווילה אירופה" בקפוצינרברג. כשערכה המשטרה חיפוש אחר כלי נשק בביתו, בחודש פברואר 1934, החליט לעזוב את אוסטריה לתמיד.
מנהל התיאטרון מקס ריינהרדט (1873 - 1943) היה ממייסדי פסטיבל זלצבורג. המחזרה "הידרמן" שביים, הועלה לראשונה בדומפלאץ בזלצבורג בשנת 1920. עד 1937 חי ריינהרדט ב"קסטל לאופולדסקרון", אחר היגר לארצות הברית, ונפטר בניו יורק ב- 1943.
רוברט יונגק (1913 - 1994) היה מהבולטים שבאבותיהן הרוחניים של מהפכות הסטודנטים, של תנועת השלום ושל התנועה לאיכות הסביבה. הוא חי בזלצבורג משנת 1970. בשנת 1986 זכה בפרס נובל אלטרנטיבי, והיה מועמד למשרת נשיא פדרלי של אוסטריה בשנת 1991.
בימי השואה איבדו 230 יהודים מזלצבורג את רכושם, את ביתם, גורשו מארצם, וחלקם נרצחו. יהודים אחדים, ממשפחות מבוססות, שבו לעיר אחרי המלחמה. באופן זמני הייתה זלצבורג משכנם של אלפי עקורים ממזרח אירופה, וכמה מהם בחרו להישאר בעיר. זלצבורג גם הייתה תחנת מעבר עיקרית אל איטליה, לפליטים יהודים שניסו להגיע לארץ ישראל עם תנועת הבריחה.

אחרי השואה, שבו לזלצבורג רק משפחות אמידות מעטות. אלפי יהודים עקורים מן המזרח שהו בעיר באופן זמני, והיו שבחרו להתיישב במקום. זלצבורג הייתה גם תחנה עיקרית בדרכם של פליטים יהודים שביקשו לעלות לארץ ישראל דרך איטליה עם תנועת הבריחה.
בשנת 1945 נוסד בית תפילה זמני, בו חגגו את החג הראשון אחרי השואה, ראש השנה, בהשתתפות מאתיים אנשים. בשנת 1946 שהו בזלצבורג ובסביבה כעשרים אלף פליטים.

קהילת זלצבורג המחודשת נוסדה ביום 7 במאי 1953. בית הכנסת נבנה שוב בשנת 1968.
בשנת 1993 הוזמנו ניצולי השואה לבקר בעיר ממנה נמלטו. בשנת 2001 ציינה הקהילה מאה שנים לבית הכנסת העתיק. כ- 60 יהודים חיו אז בעיר. לקהילה יש בית עלמין, והיא מקיימת פגישות והרצאות בנושאי חגי ישראל, יהדות, ומדינת ישראל.
חובר ע"י חוקרים של אנו מוזיאון העם היהודי
הבימאי מקס ריינהארדט (במרכז), זלצבורג, אוסטריה, 1925
הבימאי מקס ריינהארדט (במרכז), הוגו הופמנסטאל וריכרד מטצל בשעת חזרה למחזהו של הופמנסטאל לקראת פסטיבל התיאטרון של זלצבורג, שנוסד בידי מקס ריינהארדט ב-1920.
זלצבורג, אוסטריה, 1925.
(וינה, ארכיון התצלומים של הספריה הלאומית האוסטרית)
סטפן צוויג

Stefan Zweig (1881-1942), author, born in Vienna, Austria, son of an affluent industrialist. Zweig devoted his entire life to literature.

His talents were first recognized by Theodor Herzl who tried in vain to win him over to Zionism. After obtaining a degree in Romance languages, Zweig traveled through Europe and came under a strong French influence. In World War I he advocated pacifism in support of which he wrote his anti-war drama "Jeremiah". In 1919 he settled in Salzburg, Austria, where he passed his happiest and most productive years. He wrote a series of biographical studies which were very popular and his novel "Beware of Pity", which - like his story "Letter to an Unknown Woman" - was made into a film. When the Nazis took over Austria, Zweig found himself a refugee - in England, the US and finally Brazil. In 1942 he wrote his autobiography "The World of Yesterday" and shortly afterwards committed suicide in Petropolis near Rio de Janeiro, Brazil.

שריף, נעם

Sheriff, Noam (1935-2018), composer, conductor and arranger born in Tel Aviv, Israel. He grew up in Tel Aviv and received his musical education from composers Paul Ben-Haim and Ze'ev Friedlander. He learned conducting under Igor Markevitch in Salzburg, Austria, and between 1959-1961 he studied composition at Berlin’s High School for Music with Boris Blacher. He also studied philosophy at the Hebrew University of Jerusalem.

Leonard Bernstein chose Sheriff’s first work, "Festival Prelude", to receive its premiere performance played by the Israel Philharmonic Orchestra at the opening of the Tel Aviv’s Mann Auditorium in 1957. In 1959 his “Song of Degrees” won the Philharmonic Prize. Since then his compositions have on many occasions been played by the Israel Philharmonic and around the world by such orchestras as the Berlin Philharmonic, the Bavarian Radio Orchestra, and the BBC Symphony Orchestra.

Sheriff served as musical director of the Rishon LeZion Symphony Orchestra and other Israeli orchestras. He has been the music advisor to the Israel Festival and presented many music programs on radio and television. He was the first to play the music of Richard Strauss in Israel whose works had previously been boycotted.

Among his most significant compositions are three vocal works which form a trilogy: “Mechaye HaMetim” ("Revival of the Dead"), premiered by the IPO in Amsterdam. This composition was based on traditional Jewish East-European music as well as on ancient oriental Samaritan themes. Second of the three works which make up the trilogy is “Sephardic Passion”, which received its premier by the Israel Philharmonic in Toledo, Spain, under Zubin Mehta and Placido Domingo in 1992, on the 500th anniversary of the Expulsion of Jews from Spain. “Psalms of Jerusalem”, with its four choirs singing in Hebrew and Latin was first performed by the Jerusalem Symphony Orchestra at the opening ceremony of the Jerusalem 3000 Festival. He has also composed scores for radio and television programmes. Sheriff’s music is often a fusion of East and West, of musical elements from ancient Mediterranean cultures and from the Europe. In 2010 Sheriff completed a new opera called "Hagolem" ("The Automaton").

After 1990, Sheriff was professor of conducting and composition at Tel-Aviv University's Rubin Academy of Music and its director for two years. In January 2002, he was appointed music director of the Israel Chamber Orchestra and the New Haifa Symphony Orchestra.

Sheriff lectured in music for many years and was well known for his charisma and ability to explain works of music to people without any formal music education. In 1972 he pioneered the idea of concerts with explanations on Saturday mornings in Tel Aviv. He has also taught at the Musikhochschule in Koeln, Germany, and the Mozarteum in Salzburg, Austria.

Noam Sheriff is the winner of the “Acum” prize, and in 2003, the prestigious "Emet Prize", which was awarded to him “for being a multi-faceted musician: a composer, conductor, interpreter, lecturer and teacher and who has left his personal and distinguished mark on his works.” He was nominated as one of the 50 most influential figures in Israeli music. Sheriff is the winner of the 2011 Israel Prize for Music.

Sheriff was married to composer Ella Milch-Sheriff, while his late sister was poet Bat-Sheva Sheriff.

אדולף אלטמן

Adolf Altmann (1879-1944), rabbi, born in Huncovce, Slovakia (then part of Austria-Hungary). He studied at yeshivot in his native town and Pressburg (now Bratislava) and at Berne University in Switzerland. An early Zionist, he was a delegate to the first Mizrachi conference in Pressburg. From 1907 to 1914 Altmann was the spiritual leader of the Jewish community of Salzburg. In 1911 he succeeded in receiving the official recognition of the Jewish community of Salzburg which till then was a branch of the Jewish community of Linz.. In the spring of 1914 he accepted the call to be a rabbi in Merano, but the outbreak of WWI changed his plans. During the First World War, Dr. Adolf Altmann was a senior chaplain in the Austro-Hungarian on the southern front. 

In 1919, the Salzburg Jewish community invited Rabbi Dr. Adolf Altmann invited to return to Salzburg. He was active as a rabbi again in Salzburg for one year. In 1920 he was appointed chief rabbi of the Jewish community in Trier, Germany. Despite great difficulties, he stayed there until 1938, when he fled to the Netherlands.

Following the German occupation of the Netherlands in 1940, the Altmann family lived in various ghettos until they were deported from the Westerbork and Theresienstadt concentration camps to the Nazi death camp Auschwitz in May 1944 and murdered there.. A scholar, Altmann is the author of histories of the Jews in Salzburg and Trier/

רוברט יונג

Robert Jungk (born Robert Baum,)(1913-1994), writer and journalist, born in Berlin, Germany, he son of the dramaturge, actor and director David Baum known by his stage name Max Jungk and the actress Sara Bravo known by her stage name Elli Branden. He studied in Berlin and became a member of the Socialist Student Union. He was arrested by the Nazi regime in 1933, but was released after a short time due to interventions on his  behalf by his friends. He left for Austria in March 1933, and after a couple of month he settled in Paris, France, where he continued his studies at the Sorbonne University. He fled to Prague, Czechoslovakia in late 1936 staying there until 1938, when he moved to Zurich, Switzerland. He spent the years of WWII in Switzerland, between 1943-1945 he was arrested and detained at various Swiss prisons and labor camps. After 1945 he worked as a correspondent for German, Swiss, French and Dutch media in Paris, Washington, and Los Angeles. In 1957 he returned to Austria living first in Vienna and after 1970 in Salzburg.   

Jungk was concerned with future issues as early as 1952. He became one of the main mentors of the student movement, the peace movement, and the environmental movement. From 1980 he was active in the peace movement. In 1986 the “International Library for Future Issues” was opened in Salzburg and in the same year he was awarded the “Alternative Nobel Prize” in Stockholm. In 1989 he was made an honorary citizen of Salzburg.

In 1991 he ran for the office of Federal President of Austria and on the occasion of his 80th birthday in 1993 he was awarded the Austrian Cross of Honor for Science and Art.

Robert Jungk is buried at the Jewish cemetery in Salzburg. In 2001 the small square in front of its "Library for Future Issues" was named Robert-Jungk-Platz.

Ignaz Glaser

Ignaz Glaser (1853 -1916), businessman and industrialist, founder of one of the biggest sheet glass factories in Austria-Hungary, born in Bohemia, Czech Republic (then part of the Austrian Empire). In 1881 Glaser bought at auction the Bürmoos based bankrupt company Salzburger Torfmoorgesellschaft. One year later he started producing glass. Due to the rapid development of his company, the Oberndorf - Lamprechtshausen railway line was opened in 1896. Glazer extended his activities outside Bürmoos: he opened another glass factory in Hackenbuch, Austria, and another one in Most (Bruex, in German) in northern Bohemia.

Glazer built houses for his workers and trained glassblowers, established the fire brigade and the music band in Bürmoos. His wife initiated. the opening of a kindergarten in Bürmoos. Glazer contributed to the construction of the synagogue in Lasserstrasse in Salzburg.

A street in Bürmoos is named after him/

אלברט פולק

Albert Pollak (1833-1921), businessman, the first Jew to be allowed to settle in Salzburg, Austria, born in Mattersdorf, Austrian Empire (now Mattersburg in Burgenland, Austria). For about 400 years Jews were banned from settling in the Archbishopric of Salzburg. In 1867 Albert Pollak was the first Jew who received permission to settle in Salzburg. He is said to have been informed by the mayor's office that “You are the first, but also the only and last Jew in Salzburg!"
By 1873 Pollak was a respected citizen of the city of Salzburg. As KuK Hofantiquar he was a supplier to Archduke Franz Ferdinand, the heir to the Habsburg throne. Albert Pollak laid the foundation stone for the establishment of the modern Jewish community in Salzburg. In 1943, during the Holocaust, the city authorities approved the sale of tombstones from the Jewish cemetery, but Albert Pollak's matzeva miraculously survived.

דונלד קאהן

Donald Kahn (1925-2013), businessman and philanthropist, born in New York, USA. He served in the US Navy during WW II, and then studied at Columbia University in New York. During the 1960s and 1970s, he was a partner in various consulting firms, offering computer programs, service and system design. In 1985 he wrote a pioneering PC business program for major publishing houses. From 1983-1991 he owned a large printing company based in Florida. Donald Kahn inherited a considerable fortune from his uncle Walter Hubert Annenberg (1908-2002), the owner of the large American publishing house and an important art collector.

After frequent visits to Salzburg Festival during the late 1970s and early 1980s, in 1985 Kahn and his wife decided to set up their main residence in Salzburg, Austria. For almost thirty years Kahn became the largest private art sponsor in the history of the city of Salzburg.

Kahn was a generous sponsor of the Salzburg Festival. In addition, he assisted young musicians, contributed to the renovation of concert halls and was a supporter of the Rupertinum - Museum der Moderne Salzburg, the Museum Carolino-Augusteum, the Salzburger Kammerphilharmonie, the Great Aula of the University of Salzburg and the Paracelsus Medical Private University. The patron of the arts also donated large sums of money to the renovation of the facade of the Salzburg Cathedral, the restoration of the baroque organ in the Müllner Church, and of the local Jewish cemetery, where he found his final resting place in 2013.

In 2004 Kahn was granted Honorary Citizenship of the City of Salzburg and in 2006 Kahn was appointed Honorary Senator by the University of Salzburg.

איוונה פישר

Ivana Fišer (born Fischer) (1905-1967), orchestra conductor, born in Zagreb, Croatia (then part of Austria-Hungary). She attended the high school and then graduated from the Academy of Music in Zagreb. She continued her studies at the Mozarteum University in Salzburg, Austria. She started her musical career as a violinist with the Croatian Music Institute in Zagreb (now part of Yugoslavia) in 1931 and in 1933 she became the first female conductor directing the Zagreb Philharmonic Orchestra in a performance of Bastien und Bastienne, a one-act comic opera by Wofgang Amadeus Mozart. She then led the Osijek symphony orchestra and the chamber orchestra of the Zagreb Red Cross until 1941. After the Axis invasion of Yugoslavia and the founding of the Fascist State of Croatia, she withdrew from public life. After 1947 she worked as a whisperer at the Croatian National Theater in Zagreb until her retirement in 1965. Fišer contributed articles on music to various periodicals, including the Almanac of the Society of Croatian Writers from 1938 to 1939 and was a correspondent for Yugoslavia of the American magazine Musical America. She also was a researcher of the history of the Zagreb Opera and gathered a rich collection of documents, photographs and posters kept at the Institute for the History of Croatian Literature, Theater and Music of the Croatian Academy of Sciences and Arts.

האליין
האליין HALLEIN

עיירה במחוז זלצבורג, אוסטריה.

ב- 1284 שילמו היהודים שחיו בהאליין ובמילדורף מס של 20 מרקים כסף לארכיבישוף של זלצבורג. היה לם מקוה על יד הנהר זלצאך, מול העיר זלצבורג, ובית כנסת על יד בית העירייה.

בית הכנסת נהרס ב- 1404. בסוף המאה ה- 15 היו בהאליין שלושה משקי בית יהודים ובראשם שני גברים ואלמנה אחת. הם התפרנסו כמשכונאים. כאשר יהודי זלצבורג הואשמו בחילול לחם הקודש, נרדפו גם יהודי האליין, ובית הכנסת נחרב. ב- 1498 גורשו היהודים משטחי זלצבורג.