The Jewish Community of Krzeszowice

קששוביצה

Krzeszowice

במקורות היהודים: קרשוביץ; בגרמנית: Kressendorf

עיירה באזור המטרופוליטני של קרקוב במחוז פולין קטן, פולין.

המקום מתועד לראשונה בשנת 1286 כאשר הוענק לו מעמד של כפר לפי חוקי מגדבורג. בין השנים 1620-1440 המקום היה בבעלות הבישופים של קרקוב. במאה ה-17 נתגלו תכונות רפואיות במעיינות הגופרית במקום. ב-1625 התחילו להשתמש במי הגופרית לריפוי מחלות בעדרי הבקר המקומי. בהמשך המקום התפתח כמקום מרפא בזכות המעינות. בשנת 1788 הוקם אתר מרחצאות שכונה בשם "ארמון ווקסהול" (Vauxhall).

לאחר חלוקות פולין בסוף המאה ה-18 וקונגרס ווינה בשנת 1815, האזור נכלל ב"מדינת קרקוב החופשית" הידועה גם בשם "דוכסות קרקוב". בשנת 1846 "דוכסות קרקוב" סופחה לאימפריה האוסטרית. בשנת 1829 הוקמו קששוביצה מרחצאות, בית חולים ובתי הבראה נוספים. ב-1847 העיירה חוברה אל מסילת הברזל מקרקוב למישלניצה, שלוחה של מסילת הברזל בין קרקוב לווינה.

במחצית השנייה של המאה ה-19 הוקמו בסביבת הכפר מחצבות אבן וסיד, פותחה תעשיית כלי חרס והוקמו מנסרות ומפעל לייצור חביות. בשנת 1918 קששוביצה נכללה בתחומי פולין העצמאית. בשנת 1933 קששוביצה קיבלה  מעמד של עיר.

 

היהודים בקששוביצה

התיישבות היהודים בקששוביצה החלה בסוף המאה ה-18. המשפחה היהודית הראשונה הייתה ככל הנראה משפחתו של חוכר הפונדק. בשנים האלה היהודים היו חלק מקהילת טשביניה (Trzebinia). עד לסיפוחה של קששוביצה לאימפריה האוסטרית בשת 1846, מספר היהודים במקום הגיע ל-19. היהודים שהתגוררו בקששוביצה (Krzeszowice), וכמו כן אלה שליו ביישובים רודאבה (Rudawa), אלוורניה (Alwernia) ואוקלשנה (Okleśna) קיבלו את שירותי הדת שלהם מקהילת אולקוש (Olkusz).

קהילת קששוביצה גדלה עם התפתחות הכפר בתחילת השלטון האוסטרי והקמת מפעלי התעשיה והקמת המרחצאות ובתי ההבראה. היהודים עסקו במסחר זעיר, ברוכלות בכפרי הסביבה ובמלאכה. היו ביניהם גם בעלי משקים חקלאיים בכפרי האזור.

במקום השתקע הרב צבי הירש ברוינפלד, תלמיד חכם. כרב הקהילה מסוף  המאה ה-19 כיהן הרב זיידא קלינגסברג. הקהילה הפעילה מקווה, בית כנסת עבור הגברים (ברחוב וונסקה 4) ובית כנסת עבור הנשים (ברחוב וונסקה 1). לחברת "ביקור חולים" האורתודוקסית, אשר עסקה בעזרה לנזקקים ולטיפול וסיוע לחולים, היה בית תפילה משלהם.

ערב מלחמת העולם הראשונה, ב-1910 היו במקום 472 יהודים אשר היוו 18% מכלל התושבים. בתום מלחמת העולם הראשונה  וכינונה של הרפובליקה הפולנית העצמאית בנובמבר 1918, כפריים מהאזור פרעו ביהודים, התנפלו על דוכני היהודים בשוק, היכו ושדדו את מרכולתם. ההתפרעויות נמשכו עד 1919. במאי ובספטמבר 1919, חיילי הלגיון הפולני של גנרל הלר פרעו ביהודים ביום השוק, פגעו קשה בדוכנים, היכו ושדדו את הסחורה שלהם. רק התערבות השלטונות שמה קץ לפרעות.

בתקופה שבין שתי מלחמות העולם גדלה והתפתחה הקהילה במקביל להתפתחותו של המקום כמרכז תעשייה, קייט ומרחצאות. במפקד באוכלוסין של שנת 1921 נמנו ביישוב 506 יהודים מתוך 2,928 כלל התושבים (17,3%).

במשרת הרבנות כיהן הרב משה חיים קליינברג. ביישוב הייתה פעילות תרבותית, פוליטית וציונית ערה. במהלך הבחירות ל"סיים" (הפרלמנט הפולני) ב-1928, האירגונים הציוניים תמכו ברשימת האיחוד היהודי הלאומי. ב-1926 פרץ סיכסוך בין הציונים לבין היהודים האורתודוקסים סביב לימודי השפה העברית. ילדי האורתודוקסים למדו בחדרים או בתלמוד תורה.

בשנות ה-1920 הוקמו סניפים של "הציונים הכללים", "החלוץ", "בית"ר", "עקיבא", "המכבי הצעיר" וסניף תנועת הנשים "ויצ"ו". אירגון "יהודה" (Yudea)  הקים ספרייה ואירגן קורסים ללימודי העברית. ב-1933 נחנך מועדון משותף לכל האירגונים הציוניים. ב-1935 תנועת הנוער "עקיבא", בהנהלת רינה מהלר- נזר, הקימה בחווה חקלאית על יד קששוביצה, "הכשרה" אשר הכינה את בני הנוער לעלייה לארץ ישראל. בוגרי ה"הכשרה" עלו למושב כפר יהושוע שבשרון.

ב-1939 חיו בקששוביצה כ-570 יהודים מתוך 3,500 תושבים.

 

תקופת השואה

ב-1 בספטמבר 1939 גרמניה הנאצית פלשה לפולין. קששוביצה נכבשת בימים הראשונים של ספטמבר. מיד לאחר הכיבוש, הגרמנים התחילו לחטוף יהודים לעבודות כפייה. כיושב ראש המועצה המקומית הועמד הפולני ברונו קוחנסקי (Kochański) מטרנוב, סמל בדימוס שפוטר בשעתו מהצבא הפולני. על היהודים נאסרה יציאה מהיישוב, פרט ליציאה לעיבוד המשקים החקלאיים שלהם, ונאסרה כל פעילות מסחרית ונדל"ן. היהודים הוכרחו לקוד קידה לפני כל גרמני שפגשו ולמסור את המצעים והרהיטים שלהם לגרמנים. היהודים ניסו להתנגד לגזרות הללו. מנהיגי הקהילה, יו"ר כץ, סגנו פילר והמזכיר, כינסו את נכבדי היהודים בבית הכנסת של האגודה "ביקור חולים". לאחר דיונים סוערים הוחלט שלא למלא את הצווים הללו. כשנודע הדבר, החיילים הגרמנים הקיפו את בית הכנסת, פרצו לתוכו והיכו את הנמצאים בו. למחרת זומנו ראשי הקהילה להתייצב לפני קוחנסקי. היו"ר והמזכיר התייצבו, אך פילר נעדר. קוחנסקי הציב אולטימטום של שעה, בסופו של דבר פילר נמצא במרתף ביתו וזומן למשפט. בגלל המרד הגרמנים הטילו על הקהילה כנס כבד והוגדלו עבודות החובה ליהודים. כץ, פילר והמזכיר נשלחו לכלא מונטלופיך (Montelupich) אשר בקרקוב. המזכיר מת בדרך לאחר שננעל בתא המטען של מכונית הגסטאפו, פילר לאחר חקירה ועינויים קשים מסר 15 שמות של תושבי קששוביצה הקשורים לשילטון הפולני. האנשים האלה נאסרו אף הם על ידי הגסטאפו.

האזור הועבר אדמיניסטראטיבית לגנרלגוברנמן של קרקוב. קבוצת יהודים צעירים הועסקו בשיפוץ ואחזקה של הארמון בקששוביצה שהיה שייך בעבר למשפחת האצילים פוטוצקי. בארמון השתקע מושלה של הגנרלגוברנמן האנס פראנק.

בתחילת 1940 החנויות, המפעלים והמחסנים של היהודים הועברו לרשותם של "נאמנים ארים". במאי 1940 הוקם בסמוך לקששוביצה מחנה עבודה ובו רוכזו יהודים מכל הסביבה. הם עבדו במפעלים ובמשקים חקלאיים. בסוף 1940 קבוצה של 18 צעירים יהודים נשלחה לעבודה במחנה הצבאי הגרמני בדמביצה (Dębica). חלקם חזרו לאחר זמן מה שבורים ורצוצים.

בקששוביצה הוקם סניף ה"יס.ס" האירגון היהודי לעזרה הדדית בקרקוב אשר הושיט סיוע לנזקקים.

ב-1941 רוכזו היהודים בגטו פתוח, אך הגבלות התנועה הוחמרו. ב-1 באפריל 1941 הודיע הנציב הגרמני לנטשל ליהודי קששוביצה שעליהם לעזוב את המקום לגטאות בקרקוב, טרנוב, בוכניה או סקאלה. בסוף 1941 חלק מהיהודים הועברו לגטו בסקאלה (Skała Małopolska). בקששוביצה הושארו כ-150 יהודים. בתחילת יולי 1942 הגרמנים ציוו על היהודים שעבדו במשקים חקלאיים בכפרים קששוביצה (Krzeszowice), לישקי (Liszki), צ'רניחוב (Czernichów), טנצ'ינק (Tenczynek) ונובה גורה (Nowa Góra) להתרכז בסקאווינה. תחילה נאמר ליהודים תושבי הכפרים הנ"ל שהם יכולים להביא איתם לסקאווינה את כל הרכוש הנייד למעט בהמות, עופות וכלים חקלאיים.

ראש המועצה הפולני של קראשוביץ, ברונו קוחנסקי, פיקח אישית על עזיבת היהודים ו"דאג" שאף אחד לא ישאר מאחור. ידוע שהוא במו ידיו הרג כמה יהודים. ב-7 ביולי מכל הכפרים נעו לסקאווינה כ-150 עגלות. שיירות היהודים הגיעו למעבר על נהר הוויסלה בפייקרי (Piekry), שם הועברו על המעבורת לצד השני לכפר טינייץ (Tyniec) ומשם רוכזו בשדה לפני סקאווינה. נערכה בהם סלקציה, כ-140 איש, זקנים, נכים ובלתי כשרים לעבודה נלקחו במשאיות ליער טינייץ (Tyniecki Las), כ-6 ק"מ מהעיר, שם היו כבר חפורים שלושה בורות. היהודים נצטוו להתפשט ונרצחו בתוך הבורות. מגוייסים ל"שרות הבנייה" פולנים כיסו את קברי הנרצחים. בין הנרצחים שם היו גם כמה יהודים מהאינטליגנציה של קרקוב שהסתתרו בכפר בנדקוביצה (Będkowice) ואשר נאסרו עוד בתחילת יולי באקציה שהייתה שם. 200 היהודים שנותרו מהסלקציה בשדה הובאו ב-8 ביולי לגטו סקאווינה. ב-29 באוגוסט 1942 הגרמנים ערכו סלקציה בקרב כ-2,000 היהודים שרוכזו בגטו סקאווינה. הכשרים לעבוד נשלחו למחנה עבודה בפלשוב (Płaszów). כ-180 זקנים, נכים וילדים נרצחו ביער פודבורי (Podbory) שליד סקאווינה, והנותרים נשלחו ב-30 באוגוסט למחנה השמדה בלז'ץ (Bełżec). גם משא האימים האחרון היה רווי בסבל, הרכבת עם הקורבנות עוד נראתה בקרקוב ב-3 בספטמבר 1942.

 

לאחר השואה

הצבא הסובייטי שיחרר את קששוביצה ב-19 בינואר 1945. ידועים בשמותיהם 67 יהודים והמשפחות שלהם, בעלי חנויות ומפעלים אשר נרצחו בשואה, 46 יהודים מהכפר ניצלו וחזרו לכפר, ביניהם משה גוולב (Gewolb), רגינה גינגולד, ריכרד קרומהולץ, אמיל ליפשיץ, עזריאל רבינוביץ', סלומון רבינוביץ', קרולינה סאס, אדוארד סמולאז'. הם לא הצליחו להאחז במקום שוב, הקהילה של קראשוביץ לא התחדשה.

הגרמנים חיללו את בתי הכנסת של הכפר. בית הכנסת של הגברים שימש לאחר המלחמה כמחסן. ב-2001 המקום שופץ ומשמש כבית תרבות. בית הכנסת של הנשים שימש תחילה כתחנת כיבוי אש, בתחילת המאה ה-21 םעלה במקום לפיצריה. בית התפילה של אגודת "ביקור חולים" נהרס על ידי הגרמנים.