קהילת יהודי פישאך

פישאך (Fischach)

עיירה בנפת אוגסבורג (Augsburg),מחוז שוואבן (Schwaben), בוואריה, גרמניה. בשנים 1990-1945 בגרמניה המערבית.

תחילת היישוב היהודי בפישאך בסוף המאה ה-16. בתחילת המאה ה-17 גדלה האוכלוסייה היהודית במקום כשהצטרפו אליה יהודים שגורשו ממקומות אחרים ברוזנות בורגאו (Burgau). לקהילה היה בית עלמין משלה רק בסוף המאה ה-18. עד אז נקברו המתים בבתי העלמין של קהילות בורגאו ואחר כך בקריגסהאבר (Kriegshaber).

בית הכנסת נבנה ב-1739. נשמרו בו טסים לספרי תורה, ספר הזכרת נשמות וחותם הקהל עשוי כסף. במחצית הראשונה של המאה ה-19 הוקם בית כנסת חדש במקום הישן. בקהילה פעלו שתי "חברות קדישא", חברת "צדקה" לנתמכים ומקווה טהרה. בבית הקהילה הייתה כיתה לבית ספר.
בין השנים 1882-1856 שימש כרב הקהילה ר' שמעון שמחה באמברגר שחיבר ספרים תורניים וביניהם "שערי שמחה", "עבודת הלויים" והשתתף בכתבי עת תורניים כגון "שומר ציון", "תורה מציון" ו"תל תלפיות". רוב חברי הקהילה היו שומרי מצוות.

ב-1882 בוטלה הרבנות המקומית בפישאך, והקהילה הצטרפה לרבנות המחוז איכנהאוזן (Ichenhausen).

יהודי פישאך התפרנסו ממסחר וחקלאות. במקום היה גם בית חרושת יהודי למוצרי קרן.
ב-1784 התכנסו בפישאך באי כוח הקהילות שברוזנות שוואבן-בורגאו (Schwaben-Burgau) ליום הוועד של ארגון "בני המדינה" ("Landjudenschaft") שבו תפסה קהילת פישאך עמדה חשובה. במקום היו סניפים של "ההסתדרות הציונית", "הקרן הקיימת לישראל, "אגודת ישראל", "עזרא", "אגודת הנוער היהודי הכללי" ("Judischer Jugendverein").

החל מיוני 1936 התקיים במקום "בית החלוץ" להכשרת צעירים לעלייה לארץ ישראל, למרות שלפני כן לא הייתה התלהבות גדולה לעלייה לארץ, והייתה העדפה להגירה לארצות אחרות באמריקה הצפונית והדרומית.

בשנת 1933 מנתה קהילת פישאך 127 יהודים, שהיוו 14.8% מכלל התושבים.

תקופת השואה

גילויי אנטישמיות החלו בשנת 1935 בקריאה להחרמת החנויות היהודיות במקום, ובחילול בית העלמין היהודי. ב-1936 הגבירו השלטונות את הפיקוח על הנעשה בקהילה ונציגי המשטרה היו נוכחים בכל הפעולות הציבוריות. באותה שנה נסגרו סניפי התנועות של "אגודת ישראל", ו"עזרא", ובקשות לפתיחת הסניפים מחדש נידחו.

בספטמבר 1938 נאסר יהודי באשמת "הטרדת השלטונות", ובאותה עת הועבר בית החרושת היהודי למוצרי קרן לידיים "אריות".

בין השנים 1939-1933 עזבו את פישאך כ-13 יהודים, מתוכם היגרו 7 לארצות אחרות, 4 מהם עלו לארץ ישראל.

בפרעות "ליל הבדולח" (10.11.1938) פרצו פורעים לבתי היהודים ושדדו כלי כסף וזהב. כ-30 יושבי "בית החלוץ" נאסרו והובאו לבית הסוהר באוגסבורג, ומשם נשלחו למחנה הריכוז בדכאו           (Dachau). מחציתם שוחררו כעבור חודש. בית הכנסת לא נפגע הודות להתערבותו של ראש העירייה.
ב-15 בנובמבר באו לעיירה אנשי ס"א לחקור את ראש העירייה מדוע לא מילא אחר הצו להרוס ולשרוף את בית הכנסת. באותו יום פונו כל ספרי התורה, פרוכות יקרות, תשמישי קדושה אחרים, כלים ורהיטים והועברו למשרדי הגסטאפו באוגסבורג. בפקודת השלטונות הפך בית הכנסת לאולם ספורט. חפצי בית הכנסת הוחזרו לקהילה כעברו שישה שבועות, אולם אבדו בעת המלחמה.

בנובמבר 1939 נשללה מוועד הקהילה מעמדו הציבורי. עד תחילת 1942 ישבו בפישאך 68 יהודים, כמחצית מהאוכלוסייה ב-1933, הודות ליחסים התקינים עם האוכלוסייה המקומית. שלושה יהודים נפטרו במאי אותה שנה, ו-65 הנותרים גורשו. 56 צורפו למשלוח היהודים הגדול שגורש ב-3 לאפריל 1942 ממינכן (Munchen) לפיאסקי (Piaski), שליד לובלין (Lublin), ו-10 היהודים האחרונים בפישאך גורשו ב-10 באוגוסט אותה שנה לתרזינשטאט (Theresienstadt). כעבור ימים אחדים הוכרזה פישאך רשמית "פנויה מיהודים".

אחרי המלחמה לא חזר אף יהודי לפישאך. בית העלמין קיים ונמצא בפיקוח איגוד הקהילות היהודיות בבוואריה.