סולומון יוסף סילברסטין
Solomon Joseph Silberstein (b. 1845) Poet and philosopher. Born in Kovno (Kaunas), Lithuania, he received rabbinical authorization at the age of 19 and in 1867/68 served as a rabbi in Dershunisok, Kovno. Later he emigrated to the United States. Silberstein worked out a system of natural theology based on the Mosaic and talmudic law. His books of poetry include Gelui Einayim (1881).
קוברין
(מקום)קוברין Kobryn
עיר במערב בלרוס. בין שתי מלחמות העולם בגליל פולסיה, פולין.
הקהילה נזכרת לראשונה בכתב זכויות שהעניק המלך זיגמונט ליהודי קוברין ב- 1514. לקראת סוף המאה ה- 16 הושוו זכויות אזרח של היהודים לאלה של שאר תושבי העיר.
בין יהודי קוברין היו באותה העת בעלי-בתים ובעלי כרמים וגני-ירק, אך רובם עסקו במסחר, בחכירת אכסניות לעוברי-אורח ובגביית דמי-מכס.
מספר יהודי קוברין גדל כשהתיישבו בעיר יהודים פליטי גזירות ת"ח ות"ט (1648) מאוקראינה. במאה ה-18 התרוששה העיר והיהודים מצאו את פרנסתם ברוכלות ובמלאכה. העשירים שביניהם המשיכו במסחר המלח, בהתבואה ובעצים.
בין רבני העיר היו ר' בצלאל בן שלמה מקוברין (במאה ה-17) ור' יעקב בן דוד שפירא, מייסד "ישיבה" במקום (במאה ה-18).
במאה ה- 19 גדל מספר היהודים בעיר לכדי 4,000 ומעלה (במיפקד 1847). ב-1882 נאסר עליהם לחכור משקים כפריים, וכעבור 15 שנה קופחה פרנסתם עם הנהגת המונופולין על זיקוק משקאות חריפים. בעיר נוצר פרולטאריון יהודי ורבים היגרו לארצות שמעבר לים.
הקהילה הייתה חסידית ברובה והפעולה הציונית בה נתקלה בתחילתה בקשיים רבים. אחרי מהפכת 1905 השתתפו רבים, חברי ה"בונד" ו"פועלי ציון", במאבק למען זכויות פוליטיות וחברתיות. בין מוסדות החינוך בעיר היו חדרים מתוקנים, בית-ספר דתי, בתי-ספר עבריים של "תרבות" ושל ציש"א וישיבה.
ב-1921 התפקדו בעיר 5,431 יהודים (%66 מכלל האוכלוסיה). רובם היו פועלי בניין, עובדי ייצור, חנוונים וסוחרים. העיר פרחה מבחינה כלכלית ומספר היהודים הלך ועלה.
תקופת השואה
אחרי פרוץ מלחמת העולם השנייה (ספטמבר 1939) וכיבוש פולין בידי הגרמנים, ובעקבות ההסכם בין גרמניה לברית המועצות, נמסרו שטחי מזרח פולין לידי ברית המועצות.
הסובייטים נכנסו לעיר ב-20 בספטמבר 1939. חברי תנועות הנוער הציוניות ניסו להגיע לווילנה, ולקוברין נהרו פליטים מאזורי פולין הכבושים בידי הגרמנים.
ערב המתקפה הגרמנית על ברית המועצות, ב- 22 ביוני 1941, מנתה האוכלוסיה היהודית במקום 8,000 איש.
מיד לאחר שכבשו הגרמנים את העיר הועלה באש בית-המדרש "חיי אדם" וכ-170 יהודים נרצחו ליד הכפר פאטריקי. באוגוסט הוטל על הקהילה קנס בשיעור של 6 ק"ג זהב ו-12 ק"ג כסף. בסתיו אותה השנה הוקם גיטו, על שני חלקיו - לכשירים לעבודה ולאחרים. ב-2 ביוני 1942 נערכה "אקציה" בשני המחנות ומחצית האוכלוסייה היהודית הוצאה להורג בו ביום בברונה גורה. ב-14 באוגוסט נערכה "אקציה" שנייה. הפעם תקפו את הגרמנים אנשי המחתרת היהודית, וניסו להשתלט על נשק שבידי הגרמנים. כ- 100 צעירים הצליחו להימלט והצטרפו לפרטיזנים. היהודים בעלי-המלאכה הוחזקו בעיר ועבדו לתועלת הגרמנים, עד שנרצחו גם הם בחצר בית-הסוהר בקיץ 1943.
לפי נתוני הארגונים היהודיים, בשנת 1994 נותרו בעיר מספר יהודים קטן, שהגיעו ממקומות שונים. במקום לא פעלה קהילה ולא הייתה כלל פעילות יהודית. בעיירה יש קבר אחים לנרצחי השואה עם אנדרטה מסודרת, ללא אזכור ליהודים, אף על פי שהאחרונים היו רוב האוכלוסייה במקום. בית העלמין היהודי מוזנח ומשמש למרעה בקר.
הקהילה היהודית בשנות ה - 2000
בשנת 2004 היו בעיר כ - 60 יהודים .
בית הכנסת הישן עבר גלגולים רבים ולבסוף הוחזר ליהודי הקהילה . יש תכניתלשפצו למטרות תפילה ומוזיאון יהודי .
בבית העלמין היהודי הוקמה אנדרטה לנרצחי השואה ונותרו בו מספר מצבות בלבד .
עיר במערב בלרוס. בין שתי מלחמות העולם בגליל פולסיה, פולין.
הקהילה נזכרת לראשונה בכתב זכויות שהעניק המלך זיגמונט ליהודי קוברין ב- 1514. לקראת סוף המאה ה- 16 הושוו זכויות אזרח של היהודים לאלה של שאר תושבי העיר.
בין יהודי קוברין היו באותה העת בעלי-בתים ובעלי כרמים וגני-ירק, אך רובם עסקו במסחר, בחכירת אכסניות לעוברי-אורח ובגביית דמי-מכס.
מספר יהודי קוברין גדל כשהתיישבו בעיר יהודים פליטי גזירות ת"ח ות"ט (1648) מאוקראינה. במאה ה-18 התרוששה העיר והיהודים מצאו את פרנסתם ברוכלות ובמלאכה. העשירים שביניהם המשיכו במסחר המלח, בהתבואה ובעצים.
בין רבני העיר היו ר' בצלאל בן שלמה מקוברין (במאה ה-17) ור' יעקב בן דוד שפירא, מייסד "ישיבה" במקום (במאה ה-18).
במאה ה- 19 גדל מספר היהודים בעיר לכדי 4,000 ומעלה (במיפקד 1847). ב-1882 נאסר עליהם לחכור משקים כפריים, וכעבור 15 שנה קופחה פרנסתם עם הנהגת המונופולין על זיקוק משקאות חריפים. בעיר נוצר פרולטאריון יהודי ורבים היגרו לארצות שמעבר לים.
הקהילה הייתה חסידית ברובה והפעולה הציונית בה נתקלה בתחילתה בקשיים רבים. אחרי מהפכת 1905 השתתפו רבים, חברי ה"בונד" ו"פועלי ציון", במאבק למען זכויות פוליטיות וחברתיות. בין מוסדות החינוך בעיר היו חדרים מתוקנים, בית-ספר דתי, בתי-ספר עבריים של "תרבות" ושל ציש"א וישיבה.
ב-1921 התפקדו בעיר 5,431 יהודים (%66 מכלל האוכלוסיה). רובם היו פועלי בניין, עובדי ייצור, חנוונים וסוחרים. העיר פרחה מבחינה כלכלית ומספר היהודים הלך ועלה.
תקופת השואה
אחרי פרוץ מלחמת העולם השנייה (ספטמבר 1939) וכיבוש פולין בידי הגרמנים, ובעקבות ההסכם בין גרמניה לברית המועצות, נמסרו שטחי מזרח פולין לידי ברית המועצות.
הסובייטים נכנסו לעיר ב-20 בספטמבר 1939. חברי תנועות הנוער הציוניות ניסו להגיע לווילנה, ולקוברין נהרו פליטים מאזורי פולין הכבושים בידי הגרמנים.
ערב המתקפה הגרמנית על ברית המועצות, ב- 22 ביוני 1941, מנתה האוכלוסיה היהודית במקום 8,000 איש.
מיד לאחר שכבשו הגרמנים את העיר הועלה באש בית-המדרש "חיי אדם" וכ-170 יהודים נרצחו ליד הכפר פאטריקי. באוגוסט הוטל על הקהילה קנס בשיעור של 6 ק"ג זהב ו-12 ק"ג כסף. בסתיו אותה השנה הוקם גיטו, על שני חלקיו - לכשירים לעבודה ולאחרים. ב-2 ביוני 1942 נערכה "אקציה" בשני המחנות ומחצית האוכלוסייה היהודית הוצאה להורג בו ביום בברונה גורה. ב-14 באוגוסט נערכה "אקציה" שנייה. הפעם תקפו את הגרמנים אנשי המחתרת היהודית, וניסו להשתלט על נשק שבידי הגרמנים. כ- 100 צעירים הצליחו להימלט והצטרפו לפרטיזנים. היהודים בעלי-המלאכה הוחזקו בעיר ועבדו לתועלת הגרמנים, עד שנרצחו גם הם בחצר בית-הסוהר בקיץ 1943.
לפי נתוני הארגונים היהודיים, בשנת 1994 נותרו בעיר מספר יהודים קטן, שהגיעו ממקומות שונים. במקום לא פעלה קהילה ולא הייתה כלל פעילות יהודית. בעיירה יש קבר אחים לנרצחי השואה עם אנדרטה מסודרת, ללא אזכור ליהודים, אף על פי שהאחרונים היו רוב האוכלוסייה במקום. בית העלמין היהודי מוזנח ומשמש למרעה בקר.
הקהילה היהודית בשנות ה - 2000
בשנת 2004 היו בעיר כ - 60 יהודים .
בית הכנסת הישן עבר גלגולים רבים ולבסוף הוחזר ליהודי הקהילה . יש תכניתלשפצו למטרות תפילה ומוזיאון יהודי .
בבית העלמין היהודי הוקמה אנדרטה לנרצחי השואה ונותרו בו מספר מצבות בלבד .