קהילת יהודי ח'ומס
ח'ומס Khoms
עיירה על חוף הים התיכון, בחבל טריפוליטניה, כ- 120 קילומטר ממזרח לעיר טריפולי, צפון מערב לוב.
ח'ומס סמוכה לחורבות העיר הרומית לבדה (Lebda), שהייתה עיר נמל (מקודם Leptis Magna הפיניקית) ושימשה את האזור כולו. בתקופה הרומית, מן המאה השנייה לספירה, מתועד יישוב יהודי מפותח בלבדה. היהודים הגיעו לשם עוד קודם לכן, מארץ ישראל לאחר חורבן בית שני, ממסופוטמיה ומאלכסנדריה. הקיסר הרומי ספטימוס סוורוס (193 - 211) הביא יהודים מטריפולי והתיר להם לשאת משרות נכבדות בעיר.
בתקופת הכיבוש המוסלמי המשיך היישוב היהודי בלבדה לפרוח. במאות האחת עשרה והשתים עשרה היו במקום סוחרים יהודים אמידים שהתפרנסו מהסחר דרך מדבר סהרה. בתעודות הגניזה הקהירית נזכרים סוחרים יהודים שכנויים היה "אל לבדי", כלומר מן העיר לבדה.
בסוף המאה השתים עשרה נעלם כנראה היישוב היהודי בלבדה, ויתכן שהסיבה לכך הייתה הרדיפות נגד היהודים מצד שליטי שושלת אל-מווחדון.
בסוף המאה השמונה עשרה שוב היה יישוב יהודי, הפעם בעיר ח'ומס. התיישבו שם סוחרים יהודים, רובם מטריפולי, וחידשו את המסחר בצמח החחאלפה (אספארטו), המשמש לתעשיית נייר. המוסלמים גידלו את החחאלפה בפנים הארץ, והיהודים הובילוהו לח'ומס, עיבדו, הכינו ליצוא, וסחרו בו עם ארצות חוץ, בעיקר עם בריטניה.
אחרי הכיבוש העותמאני בשנת 1835 התחדש הישוב היהודי בכמה מקומות בלוב, והקהילה היהודית בח'ומס התפרסמה במחצית השנייה של המאה ה- 19 בשל פעילותה הכלכלית. רוב היהודים שבאו לשם מטריפולי בגלל מחסור כלכלי, נעשו סוחרים אמידים. המסחר בעיירה היה בשליטת היהודים, ובימי שבת הייתה הפעילות הכלכלית בח'ומס נעצרת.
לקהילה היה בית כנסת קטן, ששכן בעליית גג בבית מוסלמי שכור. בית עלמין קודש בראשית המאה ה- 19. ב- 1886 היו בעיר 150 יהודים. ב- 1902 היו 300 יהודים, והקהילה הפעילה אגודת צדקה במסגרת "ביקור חולים". יהודים עסקו גם במלאכות מסורתיות כגון: נפחות, פחחות, צורפות, חייטות, סנדלרות, נגרות.
בסוף המאה התשע-עשרה יזם מסעוד נחום הקמת בית-כנסת, אך רק ב- 1905 עלה בידי אחיו רפאל לבנותו, ובית הכנסת הישן ננטש. בית הכנסת החדש היה מפואר, הרצפה והעמודים עשויים שיש, ארון הקודש המגולף בעץ נעשה בידי אומנים ממלטה. בבניין היו גם חדר לימוד וחדר לאורחים מארץ-ישראל.
בתקופת הכיבוש האיטלקי (משנת 1911) שגשגה העיירה, והוקמו שני מפעלים לעיבוד צמח החאלפה בידי שני יזמים יהודים ממשפחות נחום וחסאן. משפחת דגידג הייתה המשפחה היהודית היחידה שעסקה בחקלאות.
בראש הקהילה עמד ועד שהתמנה על ידי נכבדי הקהילה. ב- 1906 עמד בראש הקהילה כמוס מימון, תוארו היה "חכם באשי" (רב ראשי). בתקופה שבין שתי מלחמות העולם עמדו בראש ועד הקהילה אמיליו בראנס, שאול מימון ושמעון חסאן.
הכנסות הקהילה באו ממס ה"גבילה" (על השחיטה הכשרה), מתרומות, ממכירת עליות לתורה וממס ה"קאפא" - מס מיוחד לח'ומס שהוטל על כל הסחורות המיובאות. בקהילת ח'ומס שירתו רב, שוחט, מוהל, חזן ומלמד דרדקים שקיבלו את שכרם מוועד הקהילה.
ר' פריג'א זוארץ נשלח מטריפולי לשמש רב ומורה לעברית ב- 1928, שימש בתפקידו עשרים שנה, טבע את חותמו על החינוך העברי בח'ומס, והביא את ראשית הפעילות הציונית.
בתחילת שנות העשרים החלה פעילות ציונית בח'ומס, סוסו (יוסף) בראנס היה נציג הקרן הקיימת. ב- 1926 הגיע מטריפולי לח'ומס משה זוארץ כדי לאסוף תרומות לקק"ל. ב- 1934 הוקם סניף "בן-יהודה" ביוזמת המורה לעברית פריג'א זוארץ. מטרת תנועת "בן יהודה" הייתה להפיץ את השפה העברית וידיעות מארץ-ישראל, ופעלה במועדון שנפתח בביתו של כמוס מימון, ובו התקיימו שעורי ערב ונערכו הצגות ומסיבות בחגים. הרב זוארץ חיבר מחזות עבור החוג לדרמה שפעל במועדון. ב- 1936 פעל "גדוד מגיני השפה העברית", וערך כינוסים ברוח ציונית.
בשנות השלושים החלו השלטונות האיטלקיים להצר את צעדי היהודים על ידי גזרות, כפיית פתיחת חנויות בשבת, נסיון להגביל לימוד עברית ועוד.
אחרי פרוץ מלחמת העולם השנייה (1939 - 1945) נעצר הרב זוארץ והועבר לבית סוהר. עם ההפצצות על העיר טריפולי וסביבתה היה מחסור במצרכים בסיסיים בח'ומס, השלטונות האיטלקיים הנהיגו הקצבות מזון, וועד הקהילה סייע לעניים. ביוני 1942 הוציאו האיטלקים צו המחייב גיוס גברים יהודים לעבודות כפייה. כמה עשרות גברים מח'ומס נלקחו למחנה סידי עזאז כ- 10 קילומטר מדרום לעיר, לעבודות עבור הצבא האיטלקי.
הכיבוש הבריטי הביא הקלה ליהודים. למקום הגיעה יחידה עברית ארצישראלית של הצבא הבריטי, וחייליה התערו בחיי הקהילה, וארגנו קורסים ללימוד אנגלית. באותו הזמן השתפר גם המצב הכלכלי. ב- 1945 פרצו מהומות אנטי-יהודיות בטריפולי, ומחשש להתפשטותן העבירו יהודי ח'ומס את ספרי התורה מבית הכנסת למקום מסתור בכנסיה. מאז לא חזרו חיי הקהילה לתקנם, ומוסלמים התנכלו לעתים קרובות ליהודים. רוב יהודי ח'ומס עלו לישראל בשנים 1951-1950.
עיירה על חוף הים התיכון, בחבל טריפוליטניה, כ- 120 קילומטר ממזרח לעיר טריפולי, צפון מערב לוב.
ח'ומס סמוכה לחורבות העיר הרומית לבדה (Lebda), שהייתה עיר נמל (מקודם Leptis Magna הפיניקית) ושימשה את האזור כולו. בתקופה הרומית, מן המאה השנייה לספירה, מתועד יישוב יהודי מפותח בלבדה. היהודים הגיעו לשם עוד קודם לכן, מארץ ישראל לאחר חורבן בית שני, ממסופוטמיה ומאלכסנדריה. הקיסר הרומי ספטימוס סוורוס (193 - 211) הביא יהודים מטריפולי והתיר להם לשאת משרות נכבדות בעיר.
בתקופת הכיבוש המוסלמי המשיך היישוב היהודי בלבדה לפרוח. במאות האחת עשרה והשתים עשרה היו במקום סוחרים יהודים אמידים שהתפרנסו מהסחר דרך מדבר סהרה. בתעודות הגניזה הקהירית נזכרים סוחרים יהודים שכנויים היה "אל לבדי", כלומר מן העיר לבדה.
בסוף המאה השתים עשרה נעלם כנראה היישוב היהודי בלבדה, ויתכן שהסיבה לכך הייתה הרדיפות נגד היהודים מצד שליטי שושלת אל-מווחדון.
בסוף המאה השמונה עשרה שוב היה יישוב יהודי, הפעם בעיר ח'ומס. התיישבו שם סוחרים יהודים, רובם מטריפולי, וחידשו את המסחר בצמח החחאלפה (אספארטו), המשמש לתעשיית נייר. המוסלמים גידלו את החחאלפה בפנים הארץ, והיהודים הובילוהו לח'ומס, עיבדו, הכינו ליצוא, וסחרו בו עם ארצות חוץ, בעיקר עם בריטניה.
אחרי הכיבוש העותמאני בשנת 1835 התחדש הישוב היהודי בכמה מקומות בלוב, והקהילה היהודית בח'ומס התפרסמה במחצית השנייה של המאה ה- 19 בשל פעילותה הכלכלית. רוב היהודים שבאו לשם מטריפולי בגלל מחסור כלכלי, נעשו סוחרים אמידים. המסחר בעיירה היה בשליטת היהודים, ובימי שבת הייתה הפעילות הכלכלית בח'ומס נעצרת.
לקהילה היה בית כנסת קטן, ששכן בעליית גג בבית מוסלמי שכור. בית עלמין קודש בראשית המאה ה- 19. ב- 1886 היו בעיר 150 יהודים. ב- 1902 היו 300 יהודים, והקהילה הפעילה אגודת צדקה במסגרת "ביקור חולים". יהודים עסקו גם במלאכות מסורתיות כגון: נפחות, פחחות, צורפות, חייטות, סנדלרות, נגרות.
בסוף המאה התשע-עשרה יזם מסעוד נחום הקמת בית-כנסת, אך רק ב- 1905 עלה בידי אחיו רפאל לבנותו, ובית הכנסת הישן ננטש. בית הכנסת החדש היה מפואר, הרצפה והעמודים עשויים שיש, ארון הקודש המגולף בעץ נעשה בידי אומנים ממלטה. בבניין היו גם חדר לימוד וחדר לאורחים מארץ-ישראל.
בתקופת הכיבוש האיטלקי (משנת 1911) שגשגה העיירה, והוקמו שני מפעלים לעיבוד צמח החאלפה בידי שני יזמים יהודים ממשפחות נחום וחסאן. משפחת דגידג הייתה המשפחה היהודית היחידה שעסקה בחקלאות.
בראש הקהילה עמד ועד שהתמנה על ידי נכבדי הקהילה. ב- 1906 עמד בראש הקהילה כמוס מימון, תוארו היה "חכם באשי" (רב ראשי). בתקופה שבין שתי מלחמות העולם עמדו בראש ועד הקהילה אמיליו בראנס, שאול מימון ושמעון חסאן.
הכנסות הקהילה באו ממס ה"גבילה" (על השחיטה הכשרה), מתרומות, ממכירת עליות לתורה וממס ה"קאפא" - מס מיוחד לח'ומס שהוטל על כל הסחורות המיובאות. בקהילת ח'ומס שירתו רב, שוחט, מוהל, חזן ומלמד דרדקים שקיבלו את שכרם מוועד הקהילה.
ר' פריג'א זוארץ נשלח מטריפולי לשמש רב ומורה לעברית ב- 1928, שימש בתפקידו עשרים שנה, טבע את חותמו על החינוך העברי בח'ומס, והביא את ראשית הפעילות הציונית.
בתחילת שנות העשרים החלה פעילות ציונית בח'ומס, סוסו (יוסף) בראנס היה נציג הקרן הקיימת. ב- 1926 הגיע מטריפולי לח'ומס משה זוארץ כדי לאסוף תרומות לקק"ל. ב- 1934 הוקם סניף "בן-יהודה" ביוזמת המורה לעברית פריג'א זוארץ. מטרת תנועת "בן יהודה" הייתה להפיץ את השפה העברית וידיעות מארץ-ישראל, ופעלה במועדון שנפתח בביתו של כמוס מימון, ובו התקיימו שעורי ערב ונערכו הצגות ומסיבות בחגים. הרב זוארץ חיבר מחזות עבור החוג לדרמה שפעל במועדון. ב- 1936 פעל "גדוד מגיני השפה העברית", וערך כינוסים ברוח ציונית.
בשנות השלושים החלו השלטונות האיטלקיים להצר את צעדי היהודים על ידי גזרות, כפיית פתיחת חנויות בשבת, נסיון להגביל לימוד עברית ועוד.
אחרי פרוץ מלחמת העולם השנייה (1939 - 1945) נעצר הרב זוארץ והועבר לבית סוהר. עם ההפצצות על העיר טריפולי וסביבתה היה מחסור במצרכים בסיסיים בח'ומס, השלטונות האיטלקיים הנהיגו הקצבות מזון, וועד הקהילה סייע לעניים. ביוני 1942 הוציאו האיטלקים צו המחייב גיוס גברים יהודים לעבודות כפייה. כמה עשרות גברים מח'ומס נלקחו למחנה סידי עזאז כ- 10 קילומטר מדרום לעיר, לעבודות עבור הצבא האיטלקי.
הכיבוש הבריטי הביא הקלה ליהודים. למקום הגיעה יחידה עברית ארצישראלית של הצבא הבריטי, וחייליה התערו בחיי הקהילה, וארגנו קורסים ללימוד אנגלית. באותו הזמן השתפר גם המצב הכלכלי. ב- 1945 פרצו מהומות אנטי-יהודיות בטריפולי, ומחשש להתפשטותן העבירו יהודי ח'ומס את ספרי התורה מבית הכנסת למקום מסתור בכנסיה. מאז לא חזרו חיי הקהילה לתקנם, ומוסלמים התנכלו לעתים קרובות ליהודים. רוב יהודי ח'ומס עלו לישראל בשנים 1951-1950.