דלג לתוכן האתר >

לוביסה אוגוסטי

Lovisa Sofia Augusti (born Ester Salomoni) (1751-1790), soprano and actress and member of the Swedish Royal Academy of Music, born in Germany. She moved in Sweden in 1766 with her father and brother Carl Friedrich Wilhelm Salomoni, forming a "comedy band" that entertained audiences with their talents. Lovisa sang Italian arias, her brother played the violin, and their father displayed his skills on various instruments. They were granted permission to perform by Johan Pyhlson, Mayor of Vårberg (now a Stockholm suburb), who was rumored to be of Jewish origin.

Then the family moved on to Goteborg, where Augusti participated as a singer in concerts by local musicians. In Goteborg she converted to Christianity and was baptized with the name Lovisa Sofia. Her brother also converted, though the exact date is uncertain. She then moved to Kristianstad in southern Sweden, where in 1772 she married Friedrich Benedict Augusti, a violinist and director of music of German origins.

Augusti made her debut as a singer at Bollhuset in Stockholm on November 25, 1773, where she sang the Prologue to Christoph Willibald Gluck's opera Orpheus and Eurydice. She received rave reviews and was honored with a tribute in verse in the daily newspaper Dagligt Allehanda. Along with her husband, she received a contract in 1776, appointing her as a singer at the Royal Court and the Swedish Theatre. Her salary was the same as her husband's, and she was to receive a pension after her performing days were over. She also had special privileges, such as the use of the court's coaches and the ability to dictate her performance conditions.

Augusti's career as a singer flourished, and she performed in various opera roles after her debut in 1773. Some of her most famous roles included Apollo and Eurydice in Orpheus and Eurydice, Anna Eriksdotter Bielke in Gustaf Wasa by Johann Gottlieb Naumann, and Märta Banér in Gustaf Adolf och Ebba Brahe by Georg Joseph Vogler. She also performed in other works with music by Jean-Baptiste Moureau and André Grétry. Lovisa Augusti was appointed as a member of the Royal Academy of Music in 1788.

Despite her successful career, Lovisa Augusti's marriage with Friedrich Benedict Augusti was reportedly unhappy and they separated. Her husband left Sweden, but she stayed in Stockholm and continued her concert performances making her final solo appearance at a charity concert in support of the Serafimer Hospital a few months before her death.  

SALOMON שמות משפחה נובעים מכמה מקורות שונים. לעיתים לאותו שם קיים יותר מהסבר אחד. שם משפחה זה הוא מסוג השמות הפטרונימיים (שמות שמקורם בשמו של האב) מכיוון שהם נגזרים משמו הפרטי של אחד מאבות המשפחה, כאשר במקרה זה הוא ממקור מקראי.

שם המשפחה סלומון נגזר מהשם המקראי שלמה. שלמה, בנו של דוד המלך ושל בת שבע, היה מלכה השלישי של יהודה וישראל.

שמות משפחה יהודיים רבים התפתחו מהשם שלמה/סולומון/סלומון וצורותיו האחרות בשפות השונות.

סולומון מתועד במאה ה-7 בצרפת; סלמן בשנת 1090 בגרמניה; סאלמנוס בשנת 1200, גם כן בגרמניה; סלמון ב-1290, סומון ב-1306, סלמנוס ב-1334 וסאלאמון ב-1388, כולם בצרפת; שולם ב-1495 בגרמניה; סולומון ב-1668 באמריקה; סאלום ב-1713 באיים האנטילים; סלמונבה ב-1715 באיטליה; שלאם ב-1717 בגרמניה; סלמה, שלומן, שולום ושאולון ב-1784 באלזס; סאלימן ב-1798 באמריקה; סאלם במאה ה-18 בארצות השפלה; סלמנג ב-1831 בגרמניה; וסלומסון ב-1855 באמריקה. באמצע המאה ה-20, משפחות בשם סולומון בצרפת שינו את שמם לאומון ולומון; הגרסה הפולנית סולומונוביץ' ("בנו של סולומון") שונתה אלמון, שם בעל צליל צרפתי.

צורות ערביות של סולומון כוללות את סלאם, סאלומה, סאלאמה וסוליימן. גרסאות של השם שלמה, כמו סאלאמאן, סאלמן, זלמן, זלקינד, זלקין, זלהיים, זלינג, זלינגר, סלינגר וזלינג היו נפוצות מאד בארצות מרכז ומזרח אירופה.

אישים מוכרים בעלי שם המשפחה היהודי סלומון כוללים את חיים סלומון (1785-1740), סוחר, בנקאי ותומך במהפכה האמריקאית; את יואל משה סלומון, המו"ל של העיתון העברי הראשון בארץ ישראל, אחד המייסדים של פתח תקוה; ואת מקס סלומון, רופא ומנתח גרמני בן המאה ה-19.

שטוקהולם Stockholm

בירת שוודיה.


היהודי הראשון שתועד בשטוקהולם היה אהרון יצחק, תכשיטן ועושה חותמות, שקיבל בשנת 1775 היתר ישיבה בעיר למשפחתו ולמשפחת אחיו. שתי המשפחות היו ראשיתה של הקהילה היהודית בשטוקהולם, ותוך שנים אחדות מנתה הקהילה 40 משפחות.

הרב ראשון שכיהן בעיר היה ר' לוין הירש לוי ממקלנבורג, הוא התמנה לתפקידו זה בשנת 1780, ובמשך הזמן נשא בתואר רב ראשי של שוודיה.

בארגון הקהילה ומוסדותיה נהגו יהודי המקום על פי מה שהיה מקובל אז בקהילות גרמניה, עד לפירסום התקנות החדשות בשוודיה בשנת 1838, שלפיהן הוענקו ליהודים זכויות שוות תמורת ויתורים באוטונומיה הפנימית. מאז התנהלו פנקסי הקהילה בשוודית במקום ביידיש והדרשות בבית-הכנסת נאמרו בשוודית, בדנית, בגרמנית או בצרפתית. הפעילות העצמאית של הקהילה הוגבלה לעניני צדקה וחינוך בלבד.

ר' לב זליגמן, ראשון הרבנים בעלי תואר אקדמאי בקהילה, אמנם הנהיג חידושים רפורמיים בסדר התפילה, אבל התנועה הרפורמית כבשה את הקהילה רק כעבור שלושים שנה, בשנות הששים של המאה ה- 19. בינתיים גברה תנועת ההתבוללות, ובשנת 1843 התנצרו כ-90 גברים ונשים מתוך 400 חברי הקהילה.

אחרי השגת אמאנציפאציה מלאה ליהודי שוודיה בשנת 1870 הונהגה שיטת בחירות לוועד הקהילה בשטוקהולם.

מסוף המאה ה-19 חל שינוי בהרכב האוכלוסיה היהודית, עם בואם של מהגרים ופליטי פוגרומים ומלחמות ממזרח אירופה. מתוך 2,750 היהודים לערך ב-1920, מחציתם היו ילידי חוץ.


המאמצים להצלת פליטים מגרמניה אחרי עליית הנאצים לשלטון בשנת 1933, וגם אחרי פרוץ מלחמת העולם השנייה (ספטמבר 1939) לא זכו לתגובה הולמת מצד השלטונות, והקהילה נאלצה להשיב בשלילה על בקשות חוזרות ונשנות. המצב השתנה עם בואם של פליטי נורבגיה (1942) ודנמארק (באוקטובר 1943).


אחרי המלחמה (1945), עם בואם של פליטים יהודים מיוצאי המחנות באירופה מנה היישוב היהודי בשטוקהולם כ-7,000 נפש, כולל ילדים.

בעזרת ועידת התביעות הוקם מרכז קהילתי וביוזמת החוגים הציוניים, שנתחזקו עם הקמת מדינת ישראל, נפתח בעיר בית-ספר יסודי, באישור משרד החינוך השוודי. בטאון הקהילה, בעריכת דוד קופניבסקי, פירסם גם מחקרים בתולדות היהודים בשוודיה.

מאז ומתמיד נהגה קהילת שטוקהולם להזמין את רבניה מבחוץ; אחרי ר' גוטליב קליין הליבראלי, יליד הונגריה, מונה הרב הציוני מארקוס אהרנפרייז (1914- 1948), לשעבר רב ראשי בבולגריה. הרב קורט וילהלם, שכיהן בשנים 1965-1948, נולד בגרמניה וישב כ-12 שנים בישראל.

ב-1976 התגוררו בשטוקהולם, לפי אומדן, 8,000 יהודים. היישוב היהודי תפש מקום נכבד במסחר, במדע, בעיתונות ובהוצאה לאור. מלבד בית-הכנסת הגדול (משנת 1870) היו קיימים בעיר, בתמיכת הקהילה, שני בתי-כנסת אורתודוקסים.

בשנת 1997 חיו בשוודיה 18,000 יהודים, יותר ממחציתם בשטוקהולם.

גוטבורג Goteborg

עיר בדרום מערב שוודיה.


ב-1780 ניתנה רשות לכמה משפחות יהודיות להשתקע בעיר גוטבורג. בשנת 1792 ישבו בעיר 20 יהודים, ועם הזמן התגבשה קהילה.

בית-הכנסת הראשון הוקם ב- 1808, אך רק כעבור 29 שנים הצליחה הקהילה למנות לה רב, וכרב ראשון בגוטבורג כיהן ר' קארל היינמן.

ב-1851 התמנה במקומו רב רפורמי-ליבראלי, ר' מוריץ וולף, והוא הנהיג את הקהילה עד סוף המאה ה- 19.

עד למלחמת-העולם הראשונה (1914 - 1918) ומיד לאחריה קלטה הקהילה מספר לא קטן של יהודים שהיגרו ממזרח-אירופה.

אחרי עליית הנאצים לשלטון בגרמניה (1933) ובימי מלחמת העולם השנייה (1939 - 1945) נקלטו יהודים נוספים.

בשנת 1968 ישבו בגוטבורג 1,450 יהודים, ביניהם פליטי מלחמה רבים מדנמארק מפולין ומרוסיה.

בשנת 1997 ישבו בשוודיה כולה 18,000 יהודים. קהילת גוטבורג הייתה השלישית בגודלה בשוודיה (אחרי שטוקהולם ומאלמו).
מאגרי המידע של אנו
גנאלוגיה יהודית
שמות משפחה
קהילות יהודיות
תיעוד חזותי
מרכז המוזיקה היהודית
אישיות
אA
אA
אA
לוביסה אוגוסטי

Lovisa Sofia Augusti (born Ester Salomoni) (1751-1790), soprano and actress and member of the Swedish Royal Academy of Music, born in Germany. She moved in Sweden in 1766 with her father and brother Carl Friedrich Wilhelm Salomoni, forming a "comedy band" that entertained audiences with their talents. Lovisa sang Italian arias, her brother played the violin, and their father displayed his skills on various instruments. They were granted permission to perform by Johan Pyhlson, Mayor of Vårberg (now a Stockholm suburb), who was rumored to be of Jewish origin.

Then the family moved on to Goteborg, where Augusti participated as a singer in concerts by local musicians. In Goteborg she converted to Christianity and was baptized with the name Lovisa Sofia. Her brother also converted, though the exact date is uncertain. She then moved to Kristianstad in southern Sweden, where in 1772 she married Friedrich Benedict Augusti, a violinist and director of music of German origins.

Augusti made her debut as a singer at Bollhuset in Stockholm on November 25, 1773, where she sang the Prologue to Christoph Willibald Gluck's opera Orpheus and Eurydice. She received rave reviews and was honored with a tribute in verse in the daily newspaper Dagligt Allehanda. Along with her husband, she received a contract in 1776, appointing her as a singer at the Royal Court and the Swedish Theatre. Her salary was the same as her husband's, and she was to receive a pension after her performing days were over. She also had special privileges, such as the use of the court's coaches and the ability to dictate her performance conditions.

Augusti's career as a singer flourished, and she performed in various opera roles after her debut in 1773. Some of her most famous roles included Apollo and Eurydice in Orpheus and Eurydice, Anna Eriksdotter Bielke in Gustaf Wasa by Johann Gottlieb Naumann, and Märta Banér in Gustaf Adolf och Ebba Brahe by Georg Joseph Vogler. She also performed in other works with music by Jean-Baptiste Moureau and André Grétry. Lovisa Augusti was appointed as a member of the Royal Academy of Music in 1788.

Despite her successful career, Lovisa Augusti's marriage with Friedrich Benedict Augusti was reportedly unhappy and they separated. Her husband left Sweden, but she stayed in Stockholm and continued her concert performances making her final solo appearance at a charity concert in support of the Serafimer Hospital a few months before her death.  

חובר ע"י חוקרים של אנו מוזיאון העם היהודי
סלומון
SALOMON שמות משפחה נובעים מכמה מקורות שונים. לעיתים לאותו שם קיים יותר מהסבר אחד. שם משפחה זה הוא מסוג השמות הפטרונימיים (שמות שמקורם בשמו של האב) מכיוון שהם נגזרים משמו הפרטי של אחד מאבות המשפחה, כאשר במקרה זה הוא ממקור מקראי.

שם המשפחה סלומון נגזר מהשם המקראי שלמה. שלמה, בנו של דוד המלך ושל בת שבע, היה מלכה השלישי של יהודה וישראל.

שמות משפחה יהודיים רבים התפתחו מהשם שלמה/סולומון/סלומון וצורותיו האחרות בשפות השונות.

סולומון מתועד במאה ה-7 בצרפת; סלמן בשנת 1090 בגרמניה; סאלמנוס בשנת 1200, גם כן בגרמניה; סלמון ב-1290, סומון ב-1306, סלמנוס ב-1334 וסאלאמון ב-1388, כולם בצרפת; שולם ב-1495 בגרמניה; סולומון ב-1668 באמריקה; סאלום ב-1713 באיים האנטילים; סלמונבה ב-1715 באיטליה; שלאם ב-1717 בגרמניה; סלמה, שלומן, שולום ושאולון ב-1784 באלזס; סאלימן ב-1798 באמריקה; סאלם במאה ה-18 בארצות השפלה; סלמנג ב-1831 בגרמניה; וסלומסון ב-1855 באמריקה. באמצע המאה ה-20, משפחות בשם סולומון בצרפת שינו את שמם לאומון ולומון; הגרסה הפולנית סולומונוביץ' ("בנו של סולומון") שונתה אלמון, שם בעל צליל צרפתי.

צורות ערביות של סולומון כוללות את סלאם, סאלומה, סאלאמה וסוליימן. גרסאות של השם שלמה, כמו סאלאמאן, סאלמן, זלמן, זלקינד, זלקין, זלהיים, זלינג, זלינגר, סלינגר וזלינג היו נפוצות מאד בארצות מרכז ומזרח אירופה.

אישים מוכרים בעלי שם המשפחה היהודי סלומון כוללים את חיים סלומון (1785-1740), סוחר, בנקאי ותומך במהפכה האמריקאית; את יואל משה סלומון, המו"ל של העיתון העברי הראשון בארץ ישראל, אחד המייסדים של פתח תקוה; ואת מקס סלומון, רופא ומנתח גרמני בן המאה ה-19.

שטוקהולם
שטוקהולם Stockholm

בירת שוודיה.


היהודי הראשון שתועד בשטוקהולם היה אהרון יצחק, תכשיטן ועושה חותמות, שקיבל בשנת 1775 היתר ישיבה בעיר למשפחתו ולמשפחת אחיו. שתי המשפחות היו ראשיתה של הקהילה היהודית בשטוקהולם, ותוך שנים אחדות מנתה הקהילה 40 משפחות.

הרב ראשון שכיהן בעיר היה ר' לוין הירש לוי ממקלנבורג, הוא התמנה לתפקידו זה בשנת 1780, ובמשך הזמן נשא בתואר רב ראשי של שוודיה.

בארגון הקהילה ומוסדותיה נהגו יהודי המקום על פי מה שהיה מקובל אז בקהילות גרמניה, עד לפירסום התקנות החדשות בשוודיה בשנת 1838, שלפיהן הוענקו ליהודים זכויות שוות תמורת ויתורים באוטונומיה הפנימית. מאז התנהלו פנקסי הקהילה בשוודית במקום ביידיש והדרשות בבית-הכנסת נאמרו בשוודית, בדנית, בגרמנית או בצרפתית. הפעילות העצמאית של הקהילה הוגבלה לעניני צדקה וחינוך בלבד.

ר' לב זליגמן, ראשון הרבנים בעלי תואר אקדמאי בקהילה, אמנם הנהיג חידושים רפורמיים בסדר התפילה, אבל התנועה הרפורמית כבשה את הקהילה רק כעבור שלושים שנה, בשנות הששים של המאה ה- 19. בינתיים גברה תנועת ההתבוללות, ובשנת 1843 התנצרו כ-90 גברים ונשים מתוך 400 חברי הקהילה.

אחרי השגת אמאנציפאציה מלאה ליהודי שוודיה בשנת 1870 הונהגה שיטת בחירות לוועד הקהילה בשטוקהולם.

מסוף המאה ה-19 חל שינוי בהרכב האוכלוסיה היהודית, עם בואם של מהגרים ופליטי פוגרומים ומלחמות ממזרח אירופה. מתוך 2,750 היהודים לערך ב-1920, מחציתם היו ילידי חוץ.


המאמצים להצלת פליטים מגרמניה אחרי עליית הנאצים לשלטון בשנת 1933, וגם אחרי פרוץ מלחמת העולם השנייה (ספטמבר 1939) לא זכו לתגובה הולמת מצד השלטונות, והקהילה נאלצה להשיב בשלילה על בקשות חוזרות ונשנות. המצב השתנה עם בואם של פליטי נורבגיה (1942) ודנמארק (באוקטובר 1943).


אחרי המלחמה (1945), עם בואם של פליטים יהודים מיוצאי המחנות באירופה מנה היישוב היהודי בשטוקהולם כ-7,000 נפש, כולל ילדים.

בעזרת ועידת התביעות הוקם מרכז קהילתי וביוזמת החוגים הציוניים, שנתחזקו עם הקמת מדינת ישראל, נפתח בעיר בית-ספר יסודי, באישור משרד החינוך השוודי. בטאון הקהילה, בעריכת דוד קופניבסקי, פירסם גם מחקרים בתולדות היהודים בשוודיה.

מאז ומתמיד נהגה קהילת שטוקהולם להזמין את רבניה מבחוץ; אחרי ר' גוטליב קליין הליבראלי, יליד הונגריה, מונה הרב הציוני מארקוס אהרנפרייז (1914- 1948), לשעבר רב ראשי בבולגריה. הרב קורט וילהלם, שכיהן בשנים 1965-1948, נולד בגרמניה וישב כ-12 שנים בישראל.

ב-1976 התגוררו בשטוקהולם, לפי אומדן, 8,000 יהודים. היישוב היהודי תפש מקום נכבד במסחר, במדע, בעיתונות ובהוצאה לאור. מלבד בית-הכנסת הגדול (משנת 1870) היו קיימים בעיר, בתמיכת הקהילה, שני בתי-כנסת אורתודוקסים.

בשנת 1997 חיו בשוודיה 18,000 יהודים, יותר ממחציתם בשטוקהולם.

גוטבורג
גוטבורג Goteborg

עיר בדרום מערב שוודיה.


ב-1780 ניתנה רשות לכמה משפחות יהודיות להשתקע בעיר גוטבורג. בשנת 1792 ישבו בעיר 20 יהודים, ועם הזמן התגבשה קהילה.

בית-הכנסת הראשון הוקם ב- 1808, אך רק כעבור 29 שנים הצליחה הקהילה למנות לה רב, וכרב ראשון בגוטבורג כיהן ר' קארל היינמן.

ב-1851 התמנה במקומו רב רפורמי-ליבראלי, ר' מוריץ וולף, והוא הנהיג את הקהילה עד סוף המאה ה- 19.

עד למלחמת-העולם הראשונה (1914 - 1918) ומיד לאחריה קלטה הקהילה מספר לא קטן של יהודים שהיגרו ממזרח-אירופה.

אחרי עליית הנאצים לשלטון בגרמניה (1933) ובימי מלחמת העולם השנייה (1939 - 1945) נקלטו יהודים נוספים.

בשנת 1968 ישבו בגוטבורג 1,450 יהודים, ביניהם פליטי מלחמה רבים מדנמארק מפולין ומרוסיה.

בשנת 1997 ישבו בשוודיה כולה 18,000 יהודים. קהילת גוטבורג הייתה השלישית בגודלה בשוודיה (אחרי שטוקהולם ומאלמו).