מקור השם גריאני

גאריאן Gharian

בערבית: غريان

עיר באזור ההר, חבל טריפוליטניה, כ- 100 קילומטר מדרום לטריפולי, מערב לוב.


תולדותיה של הקהילה היהודית בגאריאן קשורים לתולדות היהודים בשני יישובים בקרבתה, תיגרינה (Tighrina), כחמישה קילומטר מדרום לגאריאן ובני עבאס (Beni- ’Abbas), כ- 14 קילומטר מצפון. רוב הנתונים המתועדים משותפים לשלושת היישובים.

יהודים ישבו באזור גאריאן מן המאה השש-עשרה, הם הגיעו כנראה מטריפולי לאחר הכיבוש הספרדי ב1510-. בית כנסת ומקווה הוקמו בגאריאן בתקופה העות'מאנית, בעת שקודש גם בית עלמין. תחת השלטון העות'מאני שימשו יהודים כגובי מסים עבור בשלטונות.

ב- 1837 פרצה באזור מגיפת דבר, ורבים מיהודי גאריאן ניספו. בשנים 1858-1839, השתתפו יהודי המקום במרידות נגד השלטון וזכו בשל כך להגנה מצד המורדים. בין בעלי המלאכה היהודים היו שעסקו בתיקון כלי נשק עבור הלוחמים. לאחר דיכוי המרד ב- 1855 זכו היהודים למחילה מידי המושל העות'מאני, והוא מינה רופא יהודי לראש הקהילה.

תחילה התגוררו יהודי גאריאן במערות. ב- 1885 נבנה באישור השלטונות בית כנסת חדש מעל פני האדמה, ליד בית הכנסת הישן שהיה מתחת לפני הקרקע. בבני עבאס הוקם בית כנסת אחד.

בתיגרינה התגוררו היהודים מסוף המאה ה- 19 בשכונה משלהם, אולם רוב בתי היהודים היו חפורים מתחת לפני האדמה. במקום היה בית עלמין יהודי ושני בתי כנסת, העתיק היה מתחת לפני האדמה. מאגר מים גדול ברחבה מול בתי הכנסת שימש גם כמקווה.

יהודי גאריאן עסקו במסחר ובמלאכה. למעטים היו חלקות אדמה, והנשים עיבדו אותן. במהלך המאה התשע-עשרה עברו מרבית אדמות היהודים לידי מוסלמים בגלל המסים הכבדים שהוטלו על היבולים, והיהודים התפרנסו כבעלי מלאכה. היו ביניהם נפחים, פחחים, צורפים, חייטים וסנדלרים, עם הזמן היו גם סוחרים זעירים, מייצרי יין ומגדלי צמח התבלין כרכום.

בתקופה העות’מאנית נוהלה הקהילה בידי מועצת זקנים ונכבדים, שהיו גם חברי בית הדין. נשיא היהודים כונה שיח' והוא תווך בין הקהילה לבין השלטונות וגבה מס גולגולת. עד 1908 היו היהודים פטורים מגיוס לצבא ובמקום זה שלמו מס גולגולת. משרתו של נשיא היהודים לא עברה בירושה אך השיח'ים התמנו מבין קבוצה מצומצמת של משפחות נכבדות.

בשלהי התקופה העות'מאנית היה השיח' גם מנהיגה הדתי של הקהילה. שני השיח'ים האחרונים של גאריאן באותה התקופה היו: חומאני חג'אג' הרופא ששימש בתפקיד מ- 1855 וח'ליפה זוביט חג'אג' ששימש בתפקיד בשנים 1913-1885 והיה אף הוא רופא. חיי הקהילה התנהלו סביב בתי הכנסת, ילדי גאריאן למדו בבית הכנסת; שמש, גבאי ומלמד התינוקות שימשו את הקהילה.

בתקופת השלטון האיטלקי שהחלה ב- 1911, גרו מרבית יהודי גאריאן במערות חימר ולבשו גלימות מסורתיות. מעטים היו עירוניים והתגוררו בבתים מודרנים בתוך העיר. הם המשיכו לעסוק במלאכה ובמסחר. שיח' הקהילה היה ברח'אני זיגדון ששימש בתפקידו עד 1943. בסוף שנות השלושים התהדק הקשר עם ארץ ישראל ונשלחו משם ספרים ללימוד עברית.

בימי מלחמת העולם השנייה (1939 - 1945), בעת גירוש יהודי קירינאיקה למחנות ריכוז לטריפוליטניה, הובאו כמה מאות יהודים לגאריאן ושוכנו שם במבנים רעועים בתנאי מחנה מעצר. הקהילה סייעה להם ככל יכולתה. לאחר שכבשו הבריטים את האזור ב- 1943, שוחררו היהודים והוחזרו בהדרגה לבתיהם.

לבקשת השלטונות הבריטיים מינה ברח'אני, המנהיג הותיק של הקהילה, את חי ח'ליפה ליורשו, ח'ליפה העביר את התפקיד לח'לאפו הוגה חסאן, והוא כיהן עד עליית יהודי האזור לישראל. קשריו עם השלטונות היו טובים וגם המוסלמים נעזרו בו.

בעת הפרעות ביהודי טריפוליטניה בשנת 1945, נעזרו יהודי גאריאן בשיח' הערבי המקומי, ולא היו פגיעות בנפש, אולם רכושם נשרף ונשדד. אחרי הפרעות ועם התערערות המצב הכלכלי והמתיחות בעקבות הארועים בארץ-ישראל, עזבו משפחות יהודיות לטריפולי ובשנים 1949 - 1950 עלו רובן לישראל.