קהילת יהודי ז'ילינה

נערים יהודים שעולים לארץ ישראל בתחנת הרכבת של ז'ילינה, צ'כוסלובקיה, 1940
מאוחר יותר הם עלו על האנייה היוגוסלבית "הנסיכה ילנה" שעגנה על הדנובה בתקווה להפליג לארץ ישראל. האנייה עוכבה בידי הגרמנים ו-95% מהנוסעים עליה ניספו בשואה
המרכז לתיעוד חזותי ע"ש אוסטר, בית התפוצות, באדיבות יאן וייל, גבעתיים

Arnold Kiss (1869-1940), rabbi, author, poet and translator, born in Ungvar, then part of Austria-Hungary, (now Uzhgorod, Ukraine). He was a son of Rabbi Moric Klein, who translated Maimonides' "Moreh Nevochim" into Hungarian. He studied at the Rabbinical Seminary of Budapest, received his Ph.D. degree from the University of Budapest in 1894, and was ordained in 1895. The same year he became rabbi of Zsolna  (now Žilina, Slovakia), then rabbi of Veszprem in 1897, and rabbi of Buda from 1901 to his death.

He compiled a prayer book for women, "Miriam", with a Hungarian language commentary, another for young girls, "Noemi", and a third for children, "Echod". Kiss translated medieval and modern Hebrew and Yiddish poetry into Hungarian. He was the author of several volumes of religious and lyrical poetry and of fiction. His novels and short stories, dealing with Jewish problems, employ a somewhat conventional psychology. His essays on Hebrew and Hungarian poetry appeared in the "Pesti Naplo", "Budapesti Hirlap", "Magyar Hirlap" and in literary periodicals. Kiss became professor of Hebrew literature at the Rabbinical Seminary of Budapest.

Kiss was a member of the Board of Governors of the Rabbinical Seminary and vice president of the Rabbinical Association of Hungary, co-president of the Yehudah Halevi association, and a member of the Board of Advisory Council of the "Zsido Lexikon". His works included (sermons) Gilead (poetry),1900, "A pap harfaja" ("The Priest's Harp") 1904, "Job", 1904; "Getto-dalok" ("Ghetto songs"; including the poems of Morris Rosenfeld),1908; "Elborult csillagok alatt" ("Under clouded Stars")` (short stories) "Az oszi haraszt muzsikal" (The Music of Autumn Leaves), 1932, "Barangolasok a kodben" ("Roaming in the Gloaming"), 1933, "Orok lang" ("Eternal Flame"), 1934), "Samuel Hanagid elete es munkai" ("Life and Work of Samuel Hanagid"),1893, "Gabirol elete es kolteszete" ("Gabirol's Life and Poetry"); "A heber kolteszet" ("Hebrew Poetry", 1924, "Martirok tortenete" (The History of Martyrs), 1924, "A spanyol-heber poezis" ("Spanish-Hebrew Poetry"),1926, "Kiss Jozsef elete es muvei" ("The Life and Works of Jozsef Kiss"), 1927, "Bialik a heber kolto",1930, and "Maimuni Mozes", 1934.

שארישקה לוקי

בהונגרית: Sebeskellemes

כפר בנפת שאריש, מזרח סלובקיה.


הכפר שארישקה לוקי שוכן בין שני רכסי הרים, על הנחל שבשובקה SEBESOVKA, שלושה ק"מ מצפון לעיר המחוז פרשוב. עד 1918 השתייך האזור לממלכת הונגריה ואחר כך, עד 1993, למעט שנות מלחמת העולם השנייה (1939 - 1945), לרפובליקה הצ'כוסלובקית.

שמו של הכפר היה בתחילה שבש-קלמש SEBES-KELLEMES צרוף שמות שני ישובים שנעשו ליחידה מוניציפאלית אחת, ואחר כך שבש. בין שתי מלחמות העולם נקרא הכפר שארישסקה לוקי, ואחרי מלחמת העולם השנייה - שבסטובה.

עד אמצע המאה ה- 19 נאסרה התיישבות יהודים בערי הונגריה. סוחרים יהודים שבאו לעיר פרשוב, והורשו לשהות בה לרגל מסחרם רק בשעות היום, הקימו את בתיהם בכפר שבש, שבמבואותיה הצפוניים של פרשוב, על אם-הדרך מהונגריה לפולין. זה היה היישוב היהודי הראשון בנפת שאריש וכבר ב- 1720 הייתה שם קהילה מאורגנת.

קהילת שבש הייתה למעשה עריסתה של קהילת פרשוב, אך נשארה קהילה עצמאית גם אחרי שיהודים רבים עברו לעיר באמצע המאה ה- 19. הכפר שבש נתחם בין שני גשרים, מצפון - על הנחל שבשובקה ומדרום - על הנהר סקצ'וב SEKCOV, ורוב בתיו נבנו משני צדי הדרך. גם מוסדות הקהילה שכנו שם. בית הכנסת נבנה בראשית המאה ה- 19 ושופץ אחרי מלחמת העולם הראשונה. התפללו בו בימי שבת, חג ומועד וקיימו בו אירועים מיוחדים. בימי חול התפללו בבית המדרש, שם הייתה גם הישיבה. בבניין סמוך שכנו: ה"חדר", "תלמוד תורה", אולם בית הספר הכללי, שבו למדו ילדים וילדות בני שש עד 14, (גם לא יהודים), דירה של משפחת הרב ודירת המורה. בבית הקהילה התקיימו פעולות תרבות ואירועים חברתיים. סמוך לגדר שהקיפה את גן בית הכנסת היה אטליז לבשר כשר. הקהילה העסיקה מורה, שוחט ושמש. בית העלמין הישן היה בכפר הסמוך פלשו שבש FELSOE -SEBES והחדש קודש בשבש ב- 1834.

ב- 1900 קמה "אגודת נשים" לצדקה וב- 1920 "חברת קניין ספרים". אוכלוסיית הכפר הייתה כמעט כולה יהודים וברוב הבתים שלטה שפת היידיש. מקצת היהודים דברו הונגרית או גרמנית וברחוב נשמעה גם השפה הסלובקית.

ראשון הרבנים בשבסטובה, אז שבש, הרב מוזס פרנקל, בקי בתורה ובלשן עברי, התמנה לכהונתו ב- 1830, הקים ישיבה ותיעד את תולדות יהודי הנפה מ- 1792 במשך 40 שנה. אחריו כיהנו: הרב דוד דויטש (1842 - 1850), הרב יהודה ל' יולס (1905 - 1850 JULESZ), הרב שמו קליין (1910 - 1925) והרב אברהם אריה פלדבראנד. מישיבת שבש יצאו רבנים שכיהנו גם בקהילות רחוקות כמו קליבלאנד ולונדון.

ראשי הקהילה היו: הירש רייך, דוד הולנדר, יואל טננבוים, י' שווארץ, הרמן אדלר, אדולף ברקאני, נ' בלאופלד, מ' גליק, ליאו ברקאני, ס' גרוסמן ס' גוטסמן ויוסף גרוס.

רוב יהודי שבש התפרנסו ממסחר, בעיקר בימי שני ושישי, ימי השוק השבועיים של העיר פרשוב. איכרים רבים לנו לפני ימי השוק בשבש במעין "עמדות" (בהונגרית "אלאש" ALLAS), סמוכות לבתי מרזח, שהיו פזורות לאורך הדרך הראשית. רבים מהאיכרים אפילו לא הגיעו לשוק בפרשוב, אלא מכרו את מרכולתם בשבש, וקנו מצרכים אצל הסוחרים היהודים במקום. כמה יהודים בשבש עסקו בחקלאות ובין בעלי המלאכה היו סנדלרים, חייטים בורסקאים וקצבים. כן היו שם רוקח יהודי ועורך דין יהודי אחד.

ב- 1867 קיבלו יהודי הונגריה זכויות אזרח. במלחמת העולם הראשונה התגייסו 56 מבני שבש לצבא ההונגרי וארבעה מהם נפלו בשדה הקרב. אחרי המלחמה, עם כינון הרפובליקה הצ'כוסלובקית, הוכרו היהודים כמיעוט לאומי בעל זכויות. באות העת הייתה פעילות ציונית בשבש, ובשנות השלושים המוקדמות של המאה ה- 20 נפתחו סניפי תנועת "המזרחי" ותנועות הנוער "השומר הצעיר", "מכבי הצעיר" ו"בני עקיבא".

בשנות ה30- למאה ה- 20 חיו בשבש, היא שארישקה לוקי, כ- 70 משפחות יהודיות (כ- 350 נפש).


תקופת השואה

בעקבות הסכם מינכן מספטמבר 1938, כשנה לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה, התפרקה הרפובליקה הצ'כוסלובקית, ובמארס 1939 נעשתה סלובקיה למדינה עצמאית, גרורת גרמניה הנאצית. היהודים הורחקו מחיי החברה, נושלו מעסקיהם, מרכושם ומפרנסתם.

בסוף מארס 1942 החלו הסלובקים לשלול מהיהודים גם את אזרחותם, וגירשו אותם למחנות ריכוז והשמדה על אדמת פולין. תחילה גורשו צעירות (26 במארס) וצעירים (27 במארס) ואחר כך גורשו המשפחות. לפלוגות המחץ הנאציות של הסלובקים, שהשתתפו באיסוף היהודים לקראת גירושם, הצטרפו גם כמה מהתושבים הנוצריים המעטים שחיו בשבש.

יהודי הכפר הובאו לפרשוב, וגורשו עם היהודים שנאספו באזור, כנראה בשבוע השני או השלישי של חודש מאי 1942, דרך העיר ז'ילינה למחנות השמדה על אדמת פולין.


אחרי המלחמה שרדו מקהילת שבש שרדו 18 יהודים בלבד. רובם היגרו אחרי המלחמה לאמריקה הצפונית, מעטים עלו לישראל ואחדים נשארו בצ'כוסלובקיה. תושבי המקום הנוצרים טיפחו את בית העלמין היהודי זמן מה, אך בשנות התשעים למאה ה- 20 שררה עזובה במקום.