ברוך בנדיק שפינוזה

SPINOZA, DE SPINOZA

שמות משפחה נובעים מכמה מקורות שונים. לעיתים לאותו שם קיים יותר מהסבר אחד. שם משפחה זה הוא מסוג השמות הטופונימיים (שם הנגזר משם של מקום כגון עיירה, עיר, מחוז או ארץ). שמות אלו, אשר נובעים משמות של מקומות, לא בהכרח מעידים על קשר היסטורי ישיר לאותו מקום, אבל יכולים להצביע על קשר בלתי ישיר בין נושא השם או אבותיו לבין מקום לידה, מגורים ארעיים, אזור מסחר או קרובי משפחה.

השם ספינוסה, שפירושו המילולי בספרדית הוא "קוצני", קשור בשמה של העיירה אספינוזה דל מונטה דה ריוחה במחוז בורגוס, צפון ספרד; בשמה של העיירה אספינו בספרד; או בשמה של העיירה אספיניו בצפון פורטוגל. דה אספינוזה מתועד כשם משפחה יהודי במקסיקו בשנת 1616 עם מריה דה אספינוזה. השמות אספינוסה, אספינוזה ודה אספינוסה מתועדים, גם כן במקסיקו, בשנת 1642 עם איסבל אספינוסה, חורחה אספינוזה וקלרה דה אספינוסה. השם ספינוזה מתועד בטוניס במאה ה-17.

גרסאות נוספות כוללות את ספינוסה, המוזכרת באמצע המאה ה-18 בצרפת, ספינוסי ואספינוס. במאה ה-17, ספינוזה מתועד כשם משפחה יהודי עם ספינוזה פינטו, המוזכר במסמכים של הקונסוליה הצרפתית בטוניס.

במאה ה-18, אספינוזה מתועד עם אברהם יעקוב דה אספינוזה, אחד מחברי קהילת הגרנים (יהודים מליבורנו, איטליה, אשר התיישבו בטוניס החל מהמאה ה-16) המוזכר ברשימת חברי הקהילה מתאריך 1 במאי 1786; שם זה מתועד גם בכתובה מטוניס מתאריך 17 ביולי 1788, של אלי, בנו של יצחק אספינהוזה, ושל רעייתו אסתר, בתו של מסעוד פינצי.

אישים מוכרים בעלי שם המשפחה היהודי אספינוסה כוללים במאה ה-18 את הרב בנימין אספינוסה מליבורנו, מחבר הספר "פרי עץ הדר" (1752); ובמאה ה-20 את הכוריאוגרף הבריטי אדוארד אספינוסה (1950-1872).

אישים מוכרים בעלי שם המשפחה היהודי אספינוזה כוללים במאה ה-20 את הסופר והעיתונאי הארגנטיני סמואל גלוסברג, המוכר בשם העט אנריקה אספינוזה; ואת ההיסטוריון של תולדות הספרות אנריקה אספינוזה אשר חי בצ'ילה.

אישים מפורסמים אשר נשאו את שם המשפחה ספינוזה כוללים את המלומד והפילוסוף ברוך בנדיקט שפינוזה (ספינוזה) (1677-1632), אשר הוחרם ע"י הקהילה היהודית של אמסטרדם בשל דעותיו.ספינוזה מתועד כשם משפחה יהודי גם בטוניס במאה ה-17.

שמות משפחה דומים נוספים כוללים את ספינוזי ואספינוס.

SPINOSA, SPINOZA

שמות משפחה נובעים מכמה מקורות שונים. לעיתים לאותו שם קיים יותר מהסבר אחד. שם משפחה זה הוא מסוג השמות הטופונימיים (שם הנגזר משם של מקום כגון עיירה, עיר, מחוז או ארץ). שמות אלו, אשר נובעים משמות של מקומות, לא בהכרח מעידים על קשר היסטורי ישיר לאותו מקום, אבל יכולים להצביע על קשר בלתי ישיר בין נושא השם או אבותיו לבין מקום לידה, מגורים ארעיים, אזור מסחר או קרובי משפחה.

השם ספינוסה, שפירושו המילולי בספרדית הוא "קוצני", קשור בשמה של העיירה אספינוזה דל מונטה דה ריוחה במחוז בורגוס, צפון ספרד; בשמה של העיירה אספינו בספרד; או בשמה של העיירה אספיניו בצפון פורטוגל. דה אספינוזה מתועד כשם משפחה יהודי במקסיקו בשנת 1616 עם מריה דה אספינוזה. השמות אספינוסה, אספינוזה ודה אספינוסה מתועדים, גם כן במקסיקו, בשנת 1642 עם איסבל אספינוסה, חורחה אספינוזה וקלרה דה אספינוסה. השם ספינוזה מתועד בטוניס במאה ה-17.

גרסאות נוספות כוללות את ספינוסה, המוזכרת באמצע המאה ה-18 בצרפת, ספינוסי ואספינוס. במאה ה-17, ספינוזה מתועד כשם משפחה יהודי עם ספינוזה פינטו, המוזכר במסמכים של הקונסוליה הצרפתית בטוניס.

במאה ה-18,אספינוזה מתועד עם אברהם יעקוב דה אספינוזה, אחד מחברי קהילת הגרנים (יהודים מליבורנו, איטליה, אשר התיישבו בטוניס החל מהמאה ה-16) המוזכר ברשימת חברי הקהילה מתאריך 1 במאי 1786; שם זה מתועד גם בכתובה מטוניס מתאריך 17 ביולי 1788, של אלי, בנו של יצחק אספינהוזה, ושל רעייתו אסתר, בתו של מסעוד פינצי.

אישים מוכרים בעלי שם המשפחה היהודי אספינוסה כוללים במאה ה-18 את הרב בנימין אספינוסה מליבורנו, מחבר הספר "פרי עץ הדר" (1752); ובמאה ה-20 את הכוריאוגרף הבריטי אדוארד אספינוסה (1950-1872).

אישים מוכרים בעלי שם המשפחה היהודי אספינוזה כוללים במאה ה-20 את הסופר והעיתונאי הארגנטיני סמואל גלוסברג, המוכר בשם העט אנריקה אספינוזה; ואת ההיסטוריון של תולדות הספרות אנריקה אספינוזה אשר חי בצ'ילה.

אישים מפורסמים אשר נשאו את שם המשפחה ספינוזה כוללים את המלומד והפילוסוף ברוך בנדיקט שפינוזה (ספינוזה) (1677-1632), אשר הוחרם ע"י הקהילה היהודית של אמסטרדם בשל דעותיו.ספינוזה מתועד כשם משפחה יהודי גם בטוניס במאה ה-17. שמות משפחה דומים נוספים כוללים את ספינוזי ואספינוס.

SPINOSI, ESPINOSE

שמות משפחה נובעים מכמה מקורות שונים. לעיתים לאותו שם קיים יותר מהסבר אחד. שם משפחה זה הוא מסוג השמות הטופונימיים (שם הנגזר משם של מקום כגון עיירה, עיר, מחוז או ארץ). שמות אלו, אשר נובעים משמות של מקומות, לא בהכרח מעידים על קשר היסטורי ישיר לאותו מקום, אבל יכולים להצביע על קשר בלתי ישיר בין נושא השם או אבותיו לבין מקום לידה, מגורים ארעיים, אזור מסחר או קרובי משפחה.

השם ספינוסה, שפירושו המילולי בספרדית הוא "קוצני", קשור בשמה של העיירה אספינוזה דל מונטה דה ריוחה במחוז בורגוס, צפון ספרד; בשמה של העיירה אספינו בספרד; או בשמה של העיירה אספיניו בצפון פורטוגל. דה אספינוזה מתועד כשם משפחה יהודי במקסיקו בשנת 1616 עם מריה דה אספינוזה. השמות אספינוסה, אספינוזה ודה אספינוסה מתועדים, גם כן במקסיקו, בשנת 1642 עם איסבל אספינוסה, חורחה אספינוזה וקלרה דה אספינוסה. השם ספינוזה מתועד בטוניס במאה ה-17.

גרסאות נוספות כוללות את ספינוסה, המוזכרת באמצע המאה ה-18 בצרפת, ספינוסי ואספינוס. במאה ה-17, ספינוזה מתועד כשם משפחה יהודי עם ספינוזה פינטו, המוזכר במסמכים של הקונסוליה הצרפתית בטוניס. במאה ה-18, אספינוזה מתועד עם אברהם יעקוב דה אספינוזה, אחד מחברי קהילת הגרנים (יהודים מליבורנו, איטליה, אשר התיישבו בטוניס החל מהמאה ה-16) המוזכר ברשימת חברי הקהילה מתאריך 1 במאי 1786; שם זה מתועד גם בכתובה מטוניס מתאריך 17 ביולי 1788, של אלי, בנו של יצחק אספינהוזה, ושל רעייתו אסתר, בתו של מסעוד פינצי.

אישים מוכרים בעלי שם המשפחה היהודי אספינוסה כוללים במאה ה-18 את הרב בנימין אספינוסה מליבורנו, מחבר הספר "פרי עץ הדר" (1752); ובמאה ה-20 את הכוריאוגרף הבריטי אדוארד אספינוסה (1950-1872).

אישים מוכרים בעלי שם המשפחה היהודי אספינוזה כוללים במאה ה-20 את הסופר והעיתונאי הארגנטיני סמואל גלוסברג, המוכר בשם העט אנריקה אספינוזה; ואת ההיסטוריון של תולדות הספרות אנריקה אספינוזה אשר חי בצ'ילה.

אישים מפורסמים אשר נשאו את שם המשפחה ספינוזה כוללים את המלומד והפילוסוף ברוך בנדיקט שפינוזה (ספינוזה) (1677-1632), אשר הוחרם ע"י הקהילה היהודית של אמסטרדם בשל דעותיו. ספינוזה מתועד כשם משפחה יהודי גם בטוניס במאה ה-17. שמות משפחה דומים נוספים כוללים את ספינוזי ואספינוס.

אמסטרדאם

עיר נמל והגדולה בערי הולנד.

יהודים ממגורשי ספרד ופורטוגל התחילו להגיע לאמסטרדם אחרי שמחוזות הצפון של הולנד הכריזו על עצמאות (1579), היהודים שהתיישבו בעיר זכו לחופש דתי ולהגנה מצד שלטונותיה. הקהילה גדלה ונעשתה עד מהרה מרכז תורה ומוקד לפעילות רוחנית, שהקרין על תפוצות האנוסים לשעבר בכל מקום ומקום. המרכז השפיע בעיקר במאה ה-17, בהנהגת הרבנים שאול לוי מורטירא ויצחק אבוהב די פונסיקא. חניכי הישיבה המקומית נתפזרו בקהילות הספרדים בארצות מערב-אירופה והים התיכון.

בקהילת אמסטרדאם נתחברו ונדפסו ספרי-קודש יהודיים בספרדית ופוטוגלית ועם גדוליה נמנו אישים מסוגם של מנשה בן ישראל ויעקב סספורטאס, הרופאים אברהם זכות, יצחק אורוביו די קאסטרו ואפרים בואנו. המקובל אברהם הכהן ארירה, המחזאי אנטוניו הנריקז גומז, המשורר דניאל לוי דה באריוס והפילוסופים אוריאל אקוסטא וברוך שפינוזה. תסיסה שבתאית שטפה את הקהילה באמצע המאה והשלכותיה הורגשו בה גם בתחילת המאה ה- 18. בני אמסטרדאם היו בין הראשונים שסגלו לעצמם שיטות-מסחר ברוח הזמן החדש ורבים מהם צברו עושר רב. הם עסקו בסחר בין-לאומי, בתעשיית הטבק, הספנות ובפרט ביהלומים ולקראת סוף המאה ה-17 השתלבו גם בבורסה המקומית והחזיקו רבע ממניות חברת הודו המזרחית.

המשברים הכלכליים החוזרים במאה ה-18 פגעו קשות בציבור היהודי- הספרדי בעיר, ומצבו עוד החריף כתוצאה מן הכיבוש הצרפתי ב- 1794.

ראשוני היהודים האשכנזים הגיעו לאמסטרדאם בשנות העשרים של המאה ה-17 וב-1640 רכשו להם בית-כנסת ראשון. מספרם גדל, במיוחד אחרי גזירות ת"ח ות"ט (1649-1648) ופלישת השוודים לפולין (1655), ועלה עד מהרה על מספר יוצאי ספרד ופורטוגאל בעיר. ב- 1660 יסדו קהילה משלהם שעמדה בקשרים עם "ועד ארבע הארצות". בית-כנסת אשכנזי מפואר נחנך ב-1671 ותוך מאה שנה נוספו לעדה האשכנזית עוד שלושה בתי-כנסת גדולים. עם רבני העדה נמנו דוד בן אריה לייב מלידא, אלעזר בן שמואל מברודי וצבי הירש בן יעקב אשכנזי ("חכם צבי") ובני משפחתו - חתנו אריה לייב לוונשטאם, נכדו שאול לוונשטאם ונינו משה לוונשטאם.

באמסטרדאם יצא לאור העיתון הראשון ביידיש, (1686 -1687), בשם "דינסטאגישע אונד פרייטאגישע קוראנט", העתון הופיע פעמיים בשבוע בשנים 1686 ו- 1687. ובשנים 1690-1675 יצא לאור העיתון הראשון ליהודים בלשון הספרדית בשם "גאזטה דה אמסטרדאם". מן המאה ה-17 פעל באמסטרדאם מרכז לאיסוף כספים למען ארץ-ישראל (מן המאה ה-19 נקרא בשם "פקידים ואמרכלים של ערי-הקודש בא"י") שתרם רבות לשיפור תנאי החיים בישוב הישן.

מרוכלות וממסחר בבגדים ישנים עברו האשכנזים בהדרגה לקשרי מסחר עם גרמניה וארצות מזרח- אירופה ורבים מהם נעשו סוכני הלוואות ויהלומים בשיתוף עם "יהודי החצר" במדינות הגרמניות. בסוף המאה ה-18 נפגעו קשות מן המשברים הכלכליים, רובם התרוששו ונזקקו לתמיכת אחיהם האמידים, פרנסי הקהילה.

במאבק בין תומכי המהפכה הצרפתית וחסידי בית המלכות בהולנד שמרו יהודי שתי העדות אמונים לשושלת אוראנייה, מחשש שמא תוליך האמנציפציה מידי המהפכנים לביטול האוטונומיה הקהילתית.

הצרפתים כבשו את הולנד ב-1795 וב-2 בספטמבר העניקו שוויון- זכויות ליהודים וכעבור שנתיים נכנס היהודי הראשון, משה מורסקו, כחבר המועצה העירונית. חסידי המהפכה פרשו והקימו קהילה משלהם בשם "עדת ישורון" (1797), אולם נאלצו לחזור ולהתאחד עם הקהילה הוותיקה בפקודת לואי נפוליון, ב-1808, מאז עברה הנהגת הקהילה האשכנזית לידי תומכי האמאנציפאציה. עם החזרת המלוכה ההולנדית ב-1815 נשארו זכויות היהודים.

בינתיים גברה הטמיעה, בפרט בקרב העדה הפורטוגלית. ביישוב האשכנזי החריף המאבק בין החרדים לבין תומכי הרפורמה נוסח גרמניה. הרוחות נרגעו בתקופת כהונתו של יוסף הירש דינר כרב ראשי (משנת 1874), שהעלה את רמת הלימודים בבית-המדרש לרבנים וקירב להנהגה גם יהודים חילוניים מסוגו של הבנקאי וראש הליבראלים באמסטרדאם אברהם קארל ורטהיים. יהודים עלו לעמדות חשובות בציבור, ביניהם המשפטן יונאס דניאל מאיר (1834-1780), בני משפחת אסר, שר המשפטים מ"ה גודפרוי והרופא-הכלכלן שמואל צרפתי (1866-1813) שתרם רבות לפיתוח התעשיה והתרבות בעיר.

חוג לעברית כשפה חיה, בשם "תועלת" הוקם בעיר בידי קבוצת סופרים במחצית הראשונה של המאה ה-19, ותנועת נוער ציונית חזקה פעלה באמסטרדאם בשנים 1939-1929.

הסופרים והאמנים מבין יהודי אמסטרדאם השתלבו בחיי התרבות בהולנד, וביניהם הרמאן היירמאנס (1921-1864), ישראל קרידו (1932-1872), יעקב ישראל דה האן (1924-1881) ואחותו קארי ואן ברוגן (1932-1881). המשפטן טוביאס מיכאל קארל אסר זכה בפרס נובל לשלום (1911).

ב-1900 מנתה האוכלוסייה היהודית באמסטרדאם 60,000. עד 1932 חלה ירידה תלולה במספר הלידות ועלייה מקבילה במספר הזוגות המעורבים, אולם הקהילה לא פחתה כיוון שקלטה תמיד מהגרים חדשים.

עם עליית הנאצים לשלטון ב-1933 התארגן באמסטרדאם ועד למען פליטי גרמניה. בעיר חיו אז כ- 61,000 יהודים.


תקופת השואה

ב-16 במאי 1940 נכנסו הגרמנים לאמסטרדאם, וכעבור זמן קצר פתחו נאצים מקומיים בהפגנות ובהתפרעויות ברובע היהודי.

קמה מחתרת יהודית שפעלה נגד נאצים הולנדיים. מושל העיר מינה מועצה יהודית בראשות שני ראשי הוועד למען הפליטים, ותפקידה הראשון היה לפרק את היהודים מנשקם. בימים 23-22 בפברואר 1941 נאסרו בפקודת הימלר 425 מיהודי אמסטרדאם ונשלחו לבוכנוואלד ומשם למוות במאטהאוזן. ב-25 בפברואר נערכה בעיר שביתת-מחאה כמעט בכל השירותים הציבוריים ובמפעלים פרטיים רבים. שלטונות הכבוש היו מעוניינים שיהודי הולנד יתרכזו באמסטרדאם, בחלקים מסוימים של העיר. כשהגיעה שעת הפתרון הסופי "נתבקשו" היהודים להתנדב לעבודה במזרח-אירופה. בשלושה מצודים ענקיים (בחודשים מאי, יוני וספטמבר 1943) נאסרו כ-13,000 יהודים והועברו לווסטרבורק ומשם לאושוויץ ולסוביבור. מוסדות יהודיים הופקעו מנכסיהם; בבתי-הכנסת לא נגעו לרעה. בפברואר 1944 נעצרו כל היהודים הפורטוגלים ונשלחו לווסטרבורק, בדרך לאושוויץ.


בשנת 1968 היה מספר תושבי אמסטרדאם כ- 850,000. ב- 1973 נאמד מספר תושביה היהודים ב- 15,700, מהם נמנו 5,000 על הקהילה האשכנזית, 600 על הקהילה הספרדית וכ-750 על העדה הליבראלית; הליברלית חנכה בית-כנסת משלה ב-1967.

אמסטרדאם היא העיר היחידה בהולנד שפועלים בה בית-חולים יהודי ורשת חינוך יהודית - ארבעה גני-ילדים, שני בתי-ספר יסודיים ובית-ספר תיכון (ע"ש הרמב"ם). במוסדות החינוך למדו ב-1969 450 תלמיד. בעיר יוצא לאור השבועון היהודי היחיד במדינה.

תעשיית-היהלומים, שהתנהלה לפני המלחמה כמעט על טהרת היהודים, עברה לידיים לא- יהודיות; אולם יהודים מיוצגים היטב בתעשיית הטכסטיל ובמקצועות החופשיים, בפרט ברפואה. ספריית רוזנטאל- המדור למדעי יהדות בספריית אוניברסיטת אמסטרדאם, מפרסמת פעמיים בשנה (מאז 1966) כתב-עת לחקר היהדות.

עיריית אמסטרדאם הקימה יד זכרון לקרבנות הנאצים מיהודי המקום, וקרן פרטית מקיימת את בית אנה פראנק. הרובע היהודי של אמסטרדאם נהרס בידי שלטונות העיר מטעמי תחבורה. בכיכר ע"ש יונאס דניאל מאיר עומדים על תלם שלושה בתי-כנסת גדולים; שניים מהם לא נפתחו מחדש בתום המלחמה ונמכרו לעיריה (1955) ושלישי, של הפוטוגלים, בשימוש כולל ספריית "עץ חיים" שלידו.

בשנת 1997 חיו 15,000 יהודים באמסטרדאם, מספר זה הוא כמחצית יהודי הולנד, ואמסטרדאם משמשת מרכז ליהודי הולנד כולה. ופועל בה מוזיאון יהודי המתעד את תולדות יהודי הולנד ושוכן בבנין הישן של בית הכנסת האשכנזי.

האג Hague

בירתה האדמיניסטרטיבית של הולנד, בירת גליל הולנד הדרומית, והעיר השלישית בגודלה במדינה.


ראשית היישוב היהודי במקום ברבע האחרון של המאה ה-17, כאשר נכבדי הקהילה הספרדית עברו להאג. בית-הכנסת הראשון נחנך ב- 1698, וכעבור שנים אחדות ייסדה משפחת דה פינטו בית-כנסת משלה. ב-1709 התארגנה הקהילה רשמית בשם "חונן דל"; לאחר זמן ייסד יעקב פריירא קהילה נפרדת בשם "בית יעקב". בית-הכנסת הספרדי המפואר, הבנוי על פי מתכונת בית-הכנסת הגדול באמסטרדאם, נפתח ב-1726. בעקבות הספרדים הגיעה להאג גם קבוצת אשכנזים, פחות אמידה, והקימה בית-כנסת משלהם (1722). קהילת האג זכתה לשגשוג במאה ה-18. דמות מרכזית בקהילה האשכנזית היה הבנקאי טוביה בועז, בנו של מהגר פולני, אשר פעל למניעת גירוש היהודים מבוהמיה באמצעות לחץ הולנדי על הקיסרית מריה תרזה (1744/45).

על כס הרבנות בהאג ישב אז שאול הלוי (1748 -1785). שלטונות העיר נטו חסד ליהודים, ואף הסכימו להחליף את גשרי האבן בגשרי- עץ, מטעמי עירוב -תחומין, כדי לאפשר ליהודים להתהלך בעיר בשבתות (1692). בהאג נדפסו ספרים עבריים כבר ב-1739. בסוף המאה ה-18 פקד את יהודי האג משבר כלכלי, בחלקו גם בגלל סיפוח הולנד לצרפת, והקהילה שמנתה אז יותר מאלפיים נפש ירדה מגדולתה. רבה של הקהילה האשכנזית שימש גם כרב ראשי לאיזור כולו. בשיתוף עם העיריה פותחה מערכת חינוך מיוחדת לילדי היהודים, שלפיה ניתן היה לקבל הוראה במקצועות היהדות גם בבתי- ספר ציבוריים שנבחרו לכך, ומקצועות אלה נכללו בתכנית-הלימודים הכללית.

בשנת 1939 התגוררו בהאג 17,400 יהודים, רובם ככולם מסודרים היטב, ועוד כאלפיים פליטים מגרמניה.


תקופת השואה

עם הכיבוש הגרמני (במאי 1940) נמצאו בעיר 13,862 יהודים (מהם 1,609 נתינים זרים ו-4,320 יהודים למחצה). בהאג שכנה מפקדת צבא הכיבוש וכבר בחודשים הראשונים ננקטו אמצעים מיוחדים נגד היהודים, ורחובות רבים נסגרו בפניהם. בהאג ישב ועד התיאום היהודי שייצג את כל הקהילות ותושבי הארגונים היהודיים בהולנד. הוועד פוזר לאחר שמונה ה"יודנראט" באמסטרדם ושיגר להאג את נציגו אנרי אדרסהיים. על ביצוע ההוראות נגד היהודים הופקד פראנץ פישר, מפקד משטרת הביטחון הגרמנית. בשנים הראשונות עוד התנהלו חיי היהודים פחות או יותר ללא זעזועים קשים, אולם בקיץ 1942 החלו משלוחים למחנות, ותוך שנה אחת נעשתה האג "נקיה מיהודים". תפקיד מוזר באותה תקופה מילא פ' ויינרב, כלכלן ואיש "אגודת-ישראל". מפעם לפעם הציג בפני המשטרה הגרמנית רשימות דימיוניות של יהודים עשירים בהאג, שעומדים להגר לעולם החופשי, וזאת כדי לדחות בכך את שילוחם למחנות. לבסוף נכלא ויינרב על-ידי הגרמנים, שוחרר וחי במחתרת עד סוף המלחמה. בית-דין הולנדי קבע ששיתף פעולה עם הגרמנים, אולם דעת-הקהל היתה חלוקה עוד שנים רבות באשר לאישיותו ולפעולותיו.

ב-1945 נותרו בהאג 1,283 יהודים.


בשנת 1969 התגוררו בהאג רבתי 1,700 יהודים (1,475 בקהילה האשכנזית, ו-225 בקהילה הליבראלית). פעלו שני בתי-הכנסת של האשכנזים. בית הכנסת הספרדי לא נפתח מחדש אחרי המלחמה, כי לא נותרו עוד יהודים ספרדים בעיר. הבנין נמכר לזרים. הקהילה הליבראלית, שנוסדה ב- 1931, הייתה מתכנסת לתפילה בדירה שכורה.

ב-1962 נפתח מרכז קהילתי. רבים ממוסדות הקהילה, כגון בית-היתומים, הוסיפו להתקיים, והכנסותיהם הועברו לישראל מידי שנה בשנה. מושב הזקנים היהודי הורחב ושוכלל ב-1969. בהאג שוכנת שגרירות מדינת ישראל בהולנד.