אכסניית בית הכנסת אל-גריבה בהילולת ל"ג בעומר, ג'רבה, תוניסיה, 1981

ג'רבה Jerba
אי בים התיכון, במפרץ גאבס, תוניסיה.
האי ג'רבה נזכר בכתבי היסטוריונים יוונים ורומיים בשמות: מנינקס (Meninx) וגירבה (Girba).

לישוב היהודי הקדום באי שתי קהילות: האחת ב"חארה אל כבירה" ("הכפר הגדול") סמוך לנמלו הדרומי של האי, בה מספרים בני הקהילה שהם מבני שבט זבולון והגיעו למקום בימי שלמה המלך. השניה ב"חארה אל זגירה" ("הכפר הקטן"), בפנים האי, בה יושבים יהודים בני כוהנים, שעל פי המסורת הגיעו לג'רבה עם חורבן ירושלים, הביאו איתם אחד משערי בית המקדש והניחוהו לפני בית הכנסת שבנו להם.

בית כנסת זה "לה גריבה" (המופלאה) מושך אליו (עד היום) קהל רב של מתפללים. בל"ג בעומר עורכים בו "זיארה" (הילולה) רבת משתתפים.

יהודי ג'רבה, שהם כוהנים ברובם, מייחסים עצמם למשפחת כהן-טנוגי, שעקרה בימי הביניים מטנג'יר לג'רבה, או לבני צדוק הכהן הגדול, שעל פי מסורת עתיקה הגיעו לאי עם חורבן בית שני.

עם כיבוש האי בידי הערבים בשנת 665 התפרנסו היהודים כעובדי אדמה וכבעלי אומנויות (אורגי צמר, צורפים וכדומה).

במאה ה-12 כבשו המואחידון (קנאים מוסלמים שיצאו ממרוקו והשתלטו על צפון אפריקה ודרום ספרד) את האי ג'רבה. מצב היהודים שישבו אז באי הורע.

יהודי ג'רבה ידעו סבל גם בעת התקפות המעצמות הנוצריות על האי. ב-1238 כבשו הספרדים את ג'רבה, הקימו מצודה והחזיקו חיל מצב.

רק ב-1560, עם השתלטות הטורקים על האי החלה הקהילה היהודית בג'רבה לשגשג שוב. היהודים שלטו על סחר-חוץ עם איטליה ועם מלטה והכשירו ליצוא תוצרת חקלאית שגידלו.

הרמב"ם, באחד ממכתביו לבנו, התייחס ליישוב היהודי בג'רבה, ציין את אדיקותם הרבה של היהודים באי ואת מנהגיהם הקרובים למנהגי הקראים.

במאה ה-18 הגיע לג'רבה ממרוקו החכם ר' אהרון פרץ, ייסד ישיבה במקום ועשה אותה למרכז תורה. מאז היתה ג'רבה לעיר של רבנים וסופרים, ביניהם ר' שאול הכהן בעל "לחם הביכורים", והשפעתם הלכה וגדלה עם הזמן.

לאחר כינון חסות צרפת בשנת 1881 וחדירת ההשפעה הצרפתית לקהילות היהודיות בתוניסיה, התנגדו הרבנים בג'רבה להקמת בית ספר מטעם חברת "אליאנס" ובאותה תקופה פרחו ורבו "חדרים" ובתי ספר "תלמוד תורה" במקום.

ב-1912 הוקם בית דפוס עברי "בית הדפוס הציוני" בו הודפסו מאות ספרים לשימוש יהודי ג'רבה ויהודי צפון אפריקה כולה.


תקופת השואה

בימי ממשלת וישי בצרפת (שעלתה לשלטון ביוני 1940) חלה הרעה ביחס השלטונות ליהודים, וזאת למרות העובדה שרוב היהודים באי דחו את השפעת צרפת ונחשבו כנתיני הביי, כמו התושבים הערבים.

בנובמבר 1942, עם פלישת הגרמנים לתוניסיה, היו היהודים נתונים לרדיפות והתעללויות, וגוייסו לעבודות כפייה אצל הכוחות הגרמנים. ביום שבת ח' בחודש אדר א', (6 בפברואר 1943), יום לפני נסיגתם, דרשו הגרמנים מהקהילה היהודית של ג'רבה, באיומים של הרג וביזה, כופר נפש של 50 קילוגרם זהב. רוב הכופר נמסר לידיהם תוך שעות ספורות, מפחד מימוש האיומים. למחרת שיחררו כוחות בנות הברית את האי.

במפקד האוכלוסין של שנת 1946 נימנו בג'רבה 4,900 יהודים. עם הקמת מדינת ישראל עלו לישראל כ-1,500 מיהודי ג'רבה, על חכמיהם ורבניהם. הם הקימו בארץ כמה ישובים חקלאיים.

ישיבת "כסא רחמים" הוקמה בבני ברק על שם הר' רחמים חי חיותה הכהן, ראש בית דין בג'רבה ועל שם תלמידו הרב מצליח מאזוז שנרצח בתוניס ב-1971.

ב-1955 חיו בג'רבה כ-2,400 יהודים ב-1976 נותרו שם כ-1,000 בלבד.

בשנת 1997 נימנו בג'רבה 900 יהודים בשני מרכזים קהילתיים.