משה בלוך
Moïse Bloch (1790-1868), rabbi, known as the Hokhem d’Uttene (“The Sage of Uttenheim"), born in Uttenheim, France. He studied with Abraham Isaac Lunteschutz, the rabbi of Westhoffen. Bloch moved to Strasbourg in 1820, following his marriage to Madeleine (Matel Sarah) Goldschmidt, a descendant of a rabbinical family. In Strasbourg he directed a small private yeshiva that was attended by students who later continued their studies at the Rabbinical Seminary in Metz. One of his students was Rabbi Zadoc Kahn, Chief Rabbi of France from 1889. Despite refusing to accept the office of rabbi, Bloch was regarded as an authority for Halachic issues and his advice was highly respected by the Jews of Alsace. Bloch is the author of Yismach-Moshe, a commentary of the Talmudic tractate Hulin that deals with the rules of shechita and kashrut.
בלוך
(שם משפחה)בלוך נגזר מהמילה הגרמנית וולש שפירושו "זר" / "נוכרי" - מונח אשר ציין אנשים שמוצאם בארצות דוברות שפות רומאניות, בפרט צרפת ואיטליה, ומהמילה הסלבית ולאך, שפירושה "זר".
השם נפוץ בקרב יהודי אלזס וגרמניה אשר היגרו מצרפת במאות ה-15/14; וולש הפך לולאך / ואלאך / ואליך כאשר היהודים היגרו ממרכז אירופה, ולבלוך כאשר הם היגרו מפולין לגרמניה. משפחות יהודיות בשם בלוך מתועדות באירופה החל מהמאה ה-17. פירוש שם המשפחה הסלבי בלוכין הוא "בנו של בלוך".
אישים מוכרים בעלי שם המשפחה היהודי בלוך כוללים במאה ה-17 את מתתיה בן בנימין זאב (וולף) אשכנזי בלוך, מטיף ומנהיג של תנועת השבתאות אשר נולד בפולין; את הזאולוג והרופא הגרמני מרקוס (מרדכי) אליעזר בלוך (1799-1723); את העיתונאי והסופר הצרפתי ז'אן רישרד בלוך (1947-1884); את הפיזיקאי האמריקאי יליד שוויץ פליקס בלוך, חתן פרס נובל לפיזיקה בשנת 1952; ואת הביוכימאי האמריקאי יליד גרמניה קונרד בלוך, חתן פרס נובל לרפואה בשנת 1964.
איוטניים
(מקום)אוטנשיים
Uttenheim
כפר במחוז הריין התחתון בחבל אלזס, צרפת. סופח לגרמניה בשנים 1918-1871.
ראשית ההתיישבות היהודית ב אוטנשיים בסוף המאה ה-17.
במפקד שנערך ב-1784 בצו הממשלה הצרפתית לאוכלוסיית "היהודים הנמצאים באלזס בהיתר ובהתאם לכתב ההרשאה של הוד מלכותו", נמנו באוטנשיים 28 משפחות יהודיות. בשנת 1807 חיו בכפר 119 יהודים, וב-1846 הם מנו 158. במחצית השנייה של המאה ה-19 ירד מספר היהודים ביישוב בצורה חדה, מ-178 יהודים בשנת 1870 ל-13 בלבד בשנת 1900 וב-1910. בשנת 1936 חיו במקום 5 יהודים.
קהילת אוטנשיים השתייכה לרבנות של נידרניי. בית הכנסת נפתח לראשונה בשנת 1745 בקירוב והיה בשימוש עד לתחילת המאה העשרים. במאה ה-19 היו לקהילה מקוה ובית ספר יהודי, ומורה שכיר אשר שימש גם כשוחט וכשליח ציבור. הקהילה התפוררה לפני סוף המאה ה-19.
שלושה יהודים תושבי אוטנשיים נספו בשואה.
סטראזבור, שטרסבורג
(מקום)(בגרמנית שטראסבורג)
עיר בחבל אלזאס, מזרח-צרפת.
יהודים ישבו בעיר בימי מסע-הצלב השלישי (1189- 1192). הם גורשו וחזרו כעבור שנים אחדות. באמצע המאה ה-13 שילמה הקהילה את המס הגבוה ביותר בכל קהילות גרמניה. למרות מקרים רבים של המרות דת גדלה הקהילה בתמידות. יהודים רבים באו אליה ממקומות אחרים בגרמניה, ואחרי 1306 גם מצרפת.
עיקר פרנסת היהודים אז הייתה על הלוואות בריבית למוסדות נוצריים ולבני אצולה. בסוף 1348, בימי המגפה השחורה, כאשר העלילו על היהודים הרעלת בארות, ביקשה מועצת העיר להגן על הקהילה, אך העירונים בחרו מועצה חדשה עויינת ליהודים שהחליטה לשרוף את כולם, פרט למשתמדים. בשבת, 14 בפברואר 1349, הועלו 2,000 יהודים על המוקד. בקיץ אותה השנה, כאשר המגיפה הגיעה לשיאה, נשרפו גם רבים מן המשתמדים.
למרות האיסור על ישיבת יהודים בעיר במשך מאה שנה, נמצאו בה כעבור עשרים שנה כ-25 משפחות יהודיות. הם גורשו והמשיכו בעסקיהם בעיר מן הכפרים הסמוכים, תוך תשלום מסים גבוהים לשלטונות. אחדים, כדוגמת השתדלן יוסף יוסלמן בן גרשום מרוסהיים (במאה ה-16), הצליחו לקיים יחסים תקינים עם מועצת העירייה; בזכותו גם נמנעה הדפסה חוזרת של כתב הפלסתר של לותר בגנות היהודים.
בזמנו של לואי ה-14 עברה העיר לשלטון צרפת (1681) וחלה הקלה במצב היהודים. ניתנה להם רשות למצוא מקלט בעיר בעתות מלחמה; ולספקי צבא, דוגמת משה בלים והרץ בר, ניתנה רשות לישיבת ארעי בעיר. בשנת 1785 ביטלה הממשלה את המס-גולגולת שהכביד על היהודים, אבל העירייה לא מיהרה למלא אחר הוראות החוק, ולימים גם התנגדה פה אחד למתן זכויות-אזרח ליהודים. לאחר שנתקבלה באסיפה הלאומית ההחלטה בעניין זה, השתקעו בסטראזבור יהודים רבים.
שבעה מתוך 1,500 התושבים היהודים בעיר השתתפו ב"אסיפת הנכבדים" שכינס נאפוליון ב- 1806. הרב של סטראזבור, ר' יוסף דוד זינצהיים נעשה לרב ראשי של הקונסיסטוריה המרכזית.
בנוסף לבתי-כנסת פעלו בקהילה בית ספר מקצועי (מ-1825), מושב זקנים (מ-1853) וזמן מה גם בית מדרש לרבנים.
בתקופת השלטון הגרמני על האזור, שהחל בשנת 1871 ונמשך עד אחרי מלחמת העולם הראשונה (1919), היגרו יהודים רבים לצרפת, חזרו לעיר כששבה לשטח צרפת, והקהילה התאוששה בתקופה שבין שתי מלחמות העולם. ב-1931 מנתה קרוב ל-8,500 נפש, יותר מ-%60 מתושבי העיר, יהודים רבים בעיר כבר היו ילידי צרפת.
ערב מלחמת העולם השנייה ישבו בסראזבור 10,000 יהודים.
תקופת השואה
עם פרוץ מלחמת העולם השנייה, כבר בספטמבר 1939, פונו כל תושבי סטראזבור, והקהילה התפזרה על פני 50 יישובים מדרום לנהר לואר. עמדו לרשותם בתי-כנסת בערים פריגייה ולימוז'. בסטראזבור עצמה העלו הגרמנים באש אחד מבתי הכנסת.
יהודי סטראזבור השתתפו במאבק הצרפתים בנאצים. הקימו בתי-ספר חקלאיים במסגרת תנועת הצופים היהודיים, הפעילו מרפאות ומעונות ילדים, ארגנו בריחת יהודים לשווייץ או לארץ ישראל (דרך ספרד) והשתתפו ביחידות המחתרת.
הרבנים רניי הירשלר, רוברט ברונשוויג ואלי ציפור נאסרו בידי הגרמנים ונשלחו למחנות ההשמדה, ועמם עסקן תנועת הנוער ליאו כהן. הרבנים סאמי קליין ואהרון זולף נהרגו בפעולות מחתרת.
מ-10,000 התושבים היהודיים בסטראזבור ערב המלחמה, חזרו בתום הקרבות 8,000. אלף ניספו במחנות-ריכוז ואלף עברו למקומות אחרים.
ב- 1976 התגוררו בעיר כ- 12,000 יהודים, וכמספר הזה ב-1965. לפי מוצאם התפלגה אז הקהילה ל-8,000 יוצאי מחנות, אלפיים יוצאי צפון אפריקה, 1,200 מהגרים משאר מקומות באלזאס, 500 מהגרים ממרכז אירופה, והשאר ריבוי ילידי העיר. שיעור הילודה היה %7,5 ושיעור התמותה - %12; תוך חמש שנים (עד 1965) הגיע שיעור נישואי התערובת במקום לכדי %40. ועם זאת הייתה סטראזבור אחת הקהילות הפעילות ביותר באירופה שלאחר המלחמה, בעיקר בתחום החינוך היהודי (גן-ילדים, בית-ספר יומי, שתי פנימיות לתלמידי תיכון וסטודנטים) ובתחום התרבות (בטאון חודשי ותכנית רדיו שבועית). באוניברסיטת סטראזבור קיימת מחלקה למדעי היהדות בעבר עמד בראשה פרופ' אנדרי נהר.
האנטישמיות השורשית-ההיסטורית באלזאס הצמיחה ארגוני מחאה נגד החזרת רכוש יהודי ונגד הקמת בתי-כנסת על קרקע עירונית.