דלג לתוכן האתר >

יעקב דוד בן זאב (ריבד"ז) וילובסקי

Jacob David Ben Zeev (Ribadz) Willowski (known by the acronym of Ridbaz) (1845-1913), Lithuanian Talmudist, rosh yeshivah in Eretz Israel.

Born in Kobrin (then in the Russian Empire, now in Belarus). In 1868 he was appointed rabbi at Izballin, in 1876 of Bobruisk; and in 1881 "moreh zedek and maggid meisharim" (teacher and preacher) of Vilna, the title accorded to the spiritual leader of that community, since it had no official rabbi. He later successively served as rabbi of Polotsk, Vilkomir, and Slutsk. At Slutsk he founded a yeshivah which soon became famous throughout Russia. In 1903 he moved to the United States where he was appointed chief rabbi of a group of Orthodox congregations in Chicago. He was designated the zekan ha-rabbanim ("elder rabbi") of America by the then newly organized Union of Orthodox Rabbis. However, due to what he considered to be the neglect of religious life there, he left the United States in 1905 and emigrated to Eretz Israel. He settled in Tzfat (Safed) where he founded Torat Erez Israel yeshiva, popularly known as "Yeshivat ha-Ridbaz." He took issue with R. Abraham Isaac Kook, then rabbi of Jaffa, for his lenient ruling permitting farmers to work the land during the Sabbatical Year. When the Sabbatical Year came in 1910, Willowski urged them not to work the land, and established an international charity fund to sustain those who followed his decision. He died in Tzfat.

The Ridbaz published Talmudic works and responsa earned for him a worldwide reputation. Particularly esteemed were his two commentaries to the Jerusalem Talmud, one of which followed the method of Rashi in explaining the meaning of the text, while the other, in the manner of the tosafot, was a deeper and more critical exposition. These commentaries, together with the text of the Jerusalem Talmud, were published in 1898-1900. He also wrote Migdal David (Vilna, 1874) and Hanah David (1876), both containing novellae and comments on the Babylonian and Jerusalem Talmuds, Nimmukei Ridbaz, a commentary to the Pentateuch (Chicago, 1904); and Responsa Beit Ridbaz (Jerusalem, 1908).

סלוצק Slutsk

עיר במחוז בוברויסק, בלורוס.


עד לחלוקה השנייה של פולין בשנת 1793 היתה העיר בממלכת פולין-ליטא.

 

הקהילה היהודית

מהמאה ה-16 הייתה קהילת סלוצק בחסות הנסיכים לבית ראדזיוויל. ב-1691 השתחררה מהאפוטרופסות של קהילת בריסק דליטא, נעשתה לקהילה עצמאית, ועד 1764 הייתה בין חמש הקהילות הגדולות בוועד ליטא. במאה ה-19 ירדה מגדולתה.

עיקר הפרנסה של יהודי סלוצק הייתה על קמעונות ומלאכה, ועל גידול ירקות ופירות שקנו להם שם ברחבי רוסיה. בסוף המאה ה- 19 הגיע מספר היהודים בעיר ל-10,620 בערך (%77 מכלל האוכלוסיה).

סלוצק הייתה מעוז ה"מתנגדים", ובישיבה שייסד בעיר ר' איסר זלמן מלצר (1897) היו תלמידים רבים מתחום-המושב כולו. בין רבני העיר היו ר' יוסף פיימר ור' יוסף בר סולובייצ'יק. בני סלוצק היו גם הסופרים והחוקרים י"ד ברקוביץ, י"נ שמחוני וא' ליסיצקי. בין ראשוני ה"משכילים" ו"חובבי ציון" בסלוצק היו ז' דאינוב וז"ה מאסליאנסקי.

בעיר גם נולד העסקן הציוני ברל כצנלסון .

בתי-הספר ביידיש התקיימו בעיר עד סוף שנות השלושים.

 

תקופת השואה


בימי מלחמת העולם השנייה נרצחו יהודי סלוצק בידי הגרמנים, שכבשו את האזור בקיץ 1941. בראשית שנת 1942 נרצחו היהודים האחרונים עם חיסול הגיטו שהקימו הגרמנים בעיר.

 

הקהילה היהודית אחרי השואה

בתום המלחמה יהודים מעטים חיו בעיר . בשנת 1959 נפקדו בה 1275 יהודים ו 606 בשנת 1989.

לקהילה לא היה בית כנסת ומניינים כונסו בבתים פרטיים.

חברי הקהילה תחזקו את בית העלמין היהודי המקומי .

נפילת בריה"מ לא הזרימה חיים לקהילה ובשנת 2006 מספר חבריה היה פחות מ - 500 והם קבלו עזרה מתנועת לובביץ האמריקאית והתנועה הרפורמית .

אנדרטה לזכר יהודי העיר שנרצחו בשואה הוקמה במקום .

 

וילנה

וילנה (בליטאית וילניוס Vilnius, בפולנית וילנו Wilno , ברוסית וילנה Vilna , ביידיש וילנע), בירת ליטא. משנת 1323 בירת דוכסות ליטא. בין שתי מלחמות העולם עיר מחוז בפולין. בשנים 1940-1991 בירת ליטא הסובייטית. בקרב יהדות מזרח אירופה, בעיקר בתקופת העת החדשה, נקראה ירושלים דליטא.


ראשית הקהילה היהודית

המסמך הראשון המעיד על קיומה של קהילה יהודית מאורגנת בווילנה הוא משנת 1568, ובו מחוייבת הקהילה במס זכות הצבעה. בפברואר 1633 קיבלו יהודי וילנה כתב פריבילגיות, שהתיר להם לעסוק בכל ענפי המסחר, בזיקוק שיכר, ובכל המלאכות שלא היו מאוגדות בגילדות. לעומת זאת הגביל הכתב את מגורי היהודים בעיר לאזורים מסויימים. במחצית הראשונה של המאה ה- 17 הצטרפו לקהילה יהודים מפראג, מפרנקפורט ומעיירות בפולין. בין המהגרים היו מלומדים ואמידים. באותה תקופה נמנו בווילנה כ- 3,000 יהודים, בתוך אוכלוסייה של כ- 15,000 תושבים. באותה תקופה כבר היתה הקהילה מרכז יהודי חשוב, אך רק ב- 1652 קיבלה מעמד של "קהילה ראש בית דין" במסגרת הארגונית של "ועד ליטא". בימי המרד נגד רוסיה, ב- 1794, השתתפו כמה יהודים מווילנה בקרבות לצד פולין, וה"קהל" תמך במשתתפים במרד בתרומות. בכל זאת, אחרי כיבוש העיר על ידי הרוסים, השתפר מצבם של היהודים בתחומי המסחר והמלאכות בעיר.


וילנה - מרכז של לימוד תורה

כבר בתחילת המאה ה- 17 היתה וילנה מרכז של לימודים רבניים. בין המלומדים ילידי וילנה הדינים יהושע השל בן יוסף ושבתאי הכהן. באמצע המאה ה- 17 כיהן ברבנות משה בן יצחק יהודה לימה. במחצית השנייה של המאה ה- 17 ובתחילת המאה ה- 18 פעלו בווילנה המלומדים רבי משה, הקרוי קרמר, וחתנו יוסף, מחבר "ראש יוסף", חיבור הלכתי ואגדי; רבי ברוך כהנא, הידוע כברוך חריף; הבלשן עזריאל ושני בניו ניסן ואלישע, וצבי הירש קאידנובר. מאמצע המאה ה- 18 היתה לאישיותו ולפועלו של אליהו בן שלמה זלמן, "הגאון מווילנה", השפעה מכרעת על יהדות וילנה ועל חיי הרוח שלה. לגאון מווילנה היו תלמידים וממשיכים רבים, וכך נוצר בווילנה מרכז דתי ורוחני בעל השפעה עמוקה על היהדות כולה, בעיקר בתחומי ההלכה והקבלה.


ההתנגדות לחסידות

בסוף המאה ה- 18, בהשפעתו של הגאון, נהיתה וילנה למרכזו של הזרם הקרוי "מתנגדים", אשר לו אורח חיים ולימוד תורה מובהקים, ולמעוד ההתנגדות לחסידות. ב- 1772 פירק ה"קהל" את קהילת החסידים שקמה בווילנה, והוציא נגדם איסור ונידוי.

במשך כל ימי חייו אחז הגאון מווילנה בהתנגדותו החריפה לחסידות. למרות זאת, נוצרו בווילנה קבוצות חשאיות של חסידים. מ- 1790 מצאו החסידים תומכים בקרב חברי ה"קהל". ב- 1798 אסר השלטון הרוסי על "קהל וילנה" להטיל קנסות או עונשים על עבירות דתיות. כאשר מנהיג החסידים שניאור זלמן מליאדי הוסגר לשלטונות ונכלא, נכלאו גם 22 חסידים מווילנה והסביבה, ושוחררו לאחר מכן.

זקני ה"קהל" והדיינים פוטרו מכהונתם ב- 1799, וספרי החשבונות של ה"קהל" נבדקו. ה"קהל" החדש, שניהל את ענייני הקהילה במשך שנה, נבחר מקרב החסידים. אחר כך התפייסו שתי הקבוצות, ונבחר "קהל" חדש , שכלל נציגים חסידים ומתנגדים. החסידים הורשו לפעול במסגרות קהילתיות משלהם.


המאה ה- 19

גם במאה ה- 19 המשיכה וילנה להיות מרכז ללימוד תורה. כמעוז חשוב של ההשכלה, משכה אליה גם סופרים עבריים רבים. כאשר החלה הממשלה במדיניות ה"רוסיפיקציה" של היהודים, נהפכה וילנה למרכזה של פעילות זו. בשנת 1842 נשלח לשם מקס ליליינטל במטרה לעודד ייסוד בתי ספר מודרניים, וב- 1847 נוסד בווילנה סמינר לרבנים במימון ממשלתי.

בשנת 1861, תחת שלטונו של אלכסנדר הראשון, הוסרה המגבלה על מגורי יהודים לרחובות מסוימים בעיר. באותה תקופה, החלו ראשוני הסוציאליסטים היהודים ברוסיה בפעילותם, במסגרת הסמינר לרבנים, ביניהם אהרון שמואל ליברמן וחבריו. בשנת 1881 התרחשו פרעות אנטי יהודיות. כנופיות של חיילים תקפו חנויות יהודיות. הקצבים היהודים התארגנו להתנגדות, והסגירו את הפורעים למשטרה.

במפקד של 1897 נמנו בווילנה 63,831 יהודים, שהיוו כ- 42 אחוזים מכלל האוכלוסייה בעיר. הצפיפות והאבטלה הגוברת הביאו להגירה רבה, לארצות הברית, לדרום אפריקה, וגם לארץ ישראל.


וילנה - מרכז של פעילות פוליטית יהודית

בשנות ה- 90 של המאה ה- 19 וילנה נהיתה למקום מפגשם ופעילותם של סוציאליסטים יהודים. בשנת 1895 נערכה בה ועידה של סוציאל-דמוקרטים יהודים, וב- 1897 נערך בה כנס הייסוד של מפלגת הבונד, שמרכז פעילותה היה בווילנה. בתחילת המאה ה- 20 נהיתה וילנה גם למרכז התנועה הציונית ברוסיה, ובה שכן המשרד הראשי של הארגון הציוני ברוסיה בשנים 1905-1911. ועידותיהם של "חובבי ציון" נערכו בווילנה. ב- 1903 ביקר בעיר תיאודור הרצל, וזכה לקבלת פנים נלהבת. גם למפלגת פועלי ציון היה מטה בווילנה לזמן מה. שמריהו לוין, ממנהיגי הציונים, נבחר כנציג וילנה ב"דומה" (הפרלמנט הרוסי). תחת הנהגתו של רבי חיים עוזר גרודזנסקי התארגנו בווילנה גם חוגים אורתודוכסים, ואחר כך התאחדו עם מפלגת "אגודת ישראל". בנוסף למרכז פוליטי, היתה וילנה גם מרכז תרבותי בו פרחה הספרות העברית והיידית.


המחצית הראשונה של המאה ה- 20

בימי מלחמת העולם הראשונה היתה וילנה נקודת מעבר ומקום מקלט עבור פליטים יהודים מהסביבה. תחת כיבוש גרמני שחוקק חוקים מפלים נגד היהודים, ידעו מחסור במזון ותנאים קשים והולכים.

גם אחרי המלחמה, נמשכה המצוקה. המאבק בין הפולנים לליטאים על השלטון בווילנה בשנים 1919-1920 גרם לחילופי שלטון תכופים. בחודש אפריל 1919 נטבחו בווילנה 80 יהודים על ידי יחידות פולניות.

בתקופת מלחמת האזרחים (1922-1939) עסקו יהודי וילנה בפעילות חברתית ותרבותית פורה וענפה. באותן שנים נוסדה רשת בתי ספר יסודיים ותיכוניים, בהם שפת הלימוד או השפה הראשית היתה עברית, וכן סמינרים למורים בשפה העברית או ביידיש, ובתי ספר למסחר. וילנה היתה מרכז עולמי לתרבות היידיש. מכון המחקר YIVO ליידיש ולתרבותה (כיום בניו- יורק), נוסד בווילנה ב- 1924.


תקופת השואה

מעט אחרי פרוץ מלחמת העולם השנייה, באוקטובר 1939, פלשה רוסיה הסובייטית לווילנה, ומסרה אותה לידי ליטא. פליטים יהודים מפולין, בה היו אזורי כיבוש גרמני ואזורי כיבוש רוסי, מצאו בווילנה מקלט. ביוני 1940 סופחה ליטא לברית המועצות. השלטונות הסובייטים סגרו מוסדות תרבות ומשרדים יהודים וציונים. העיתונות היידית כולה הוחלפה בגופי עיתונות של המפלגה הקומוניסטית. יהודים רבים, ציונים, בונדיסטים ו"בורגנים", הוגלו לפנים השטח הסובייטי, שם הוחזקו רבים מהם במחנות מעצר.

הגרמנים נכנסו לווילנה ב- 24 ביוני 1941, והתקבלו על ידי האוכלוסייה הליטאית בפרחים ובתרועות שמחה. מיד החלה רדיפתם של יהודי וילנה, כ- 80,000 במספר. עוד לפני שנתחם הגטו, נרצחו כ- 35,000 יהודים בפונאר. בינואר 1942 התאחדו כל הארגונים הפוליטיים היהודיים והקימו ארגון לוחם בשם "הארגון הפרטיזני המאוחד" (FPO), בפיקודם של יצחק וויטנברג, יוסף גלזמן ואבא קובנר. מטרת הארגון בתחילת דרכו היתה להילחם בתוך הגטו, ולא להצטרף לפרטיזנים ביערות. הארגון הבריח תחמושת, ביצע מעשי חבלה, הוציא עלון מחתרתי, ועסק גם בזיוף מסמכים. ב- 5 ביולי 1943 נעצר המפקד וויטנברג. כשהובל אל מחוץ לגטו, תקף ה FPO את משמר הליווי, והצליח לשחררו. הארגון גייס מיד את כל היחידות. הגרמנים הציבו אולטימטום: וויטנברג יסגיר את עצמו עד הבוקר, ולא יחוסל הגטו כולו. אחרי שעות ארוכות של דיונים קשים, הסגיר עצמו וויטנברג, ונרצח על ידי הגסטפו. אז החליטו אנשי ה FPO לצאת אל היערות.

בספטמבר 1943 החלו הגרמנים בתהליך חיסול גטו וילנה. בבוקר ה- 1 בספטמבר נכנסו החיילים הגרמנים לגטו. ה FPO גוייס מיד. יעקב גנס, ראש היודנראט הפציר בגרמנים לעזוב, והם עזבו. גנס, כראשי יודנראטים אחרים, היה דמות שנויה במחלוקת. אחדים ראו בו משתף פעולה עם הגרמנים, ואילו אחרים סברו שמילא את פקודות הגרמנים במטרה להציל כמה שיותר יהודים. ב- 15 בספטמבר נורה על ידי הגסטפו לאחר שהואשם בסיוע למחתרת.

בארבעת הימים הראשונים של ספטמבר 1943 גורשו 8,000 יהודים נוספים אל מחנות עבודה באסטוניה. באותם ימים עזבו את הגטו 200 לוחמים, והצטרפו לפרטיזנים. ב- 15 בחודש שוב הוקף הגטו. הגרמנים נסוגו כשנוכחו לדעת כי לוחמי ה FPO ערוכים להתנגדות. ב- 23 בחודש צוו היהודים להתכונן לגירוש נוסף, האחרון. מעריכים כי כ- 100,000 יהודים מווילנה ומהסביבה נספו בגטו וילנה בימי השואה.


הקהילה היהודית אחרי המלחמה

וילנה שוחררה על ידי הצבא האדום ב- 12 ביולי 1944. בעיר נקבצו כ- 6,000 ניצולים מהסביבה ומהיערות.

ב- 1959 נמנו בווילנה 16,354 יהודים, שהיוו כ- 7 אחוזים מאוכלוסיית העיר. 326 מהם הצהירו על יידיש כשפת אמם.

ב- 1970 עלה מספרם בהרבה. בעיר נותר בית כנסת אחד, בו ביקרו בדרך כלל רק יהודים מבוגרים. רק בחגים, ובמיוחד בשמחת תורה, התאספו בו מאות יהודים, כולל צעירים. אחרי מלחמת ששת הימים גברה ההזדהות עם מדינת ישראל, ונהיתה גלוייה יותר, בייחוד בקרב הצעירים. היהודים מווילנה השתתפו במחאה נגד המדיניות הרשמית נגד יהודים ונגד ישראל, ובייחוד נגד הסירוב לאפשר להם לעלות לישראל.


חידוש החיים היהודים בווילנה

ב- 23 באוגוסט 1988, כאשר כבר היו סימנים לקריסת השלטון הסובייטי בליטא, הקימה קבוצת יהודים קטנה ארגון ששמו "תקומה". המייסדים והמנהיגים היו רינה זילברמן, גריגורי (גרישה) אלפרנאס, הירש בליצקי (סירובניק) ואזרח אמריקאי ששמו לא ידוע. מטרת הארגון היתה החייאת התרבות היהודית בקרב יהודי ליטא ועידוד העלייה לישראל.

ב- 26 בספטמבר 1988 ארגן "תקומה" מצעד אל פונאר, שם נרצחו בימי מלחמת העולם השנייה כ- 80,000 יהודים מווילנה ומהסביבה. על יד כל בור הריגה הציבו אנשי "תקומה" מגן דוד לצד לוחות הזיכרון, עליהם צוין רק שהקורבנות היו אזרחים סובייטים. במצעד השתתפו כ- 3,000 אנשים.

ביטאון התנועה, "אצלנו", הודפס במחתרת, בשפה הרוסית, והופץ בין חברים ומכרים, והארגון קיים גם מפגשים והרצאות ברוסית.
ארגון "תקומה" הקים בית ספר ובו 4 כתות ללימוד עברית, באישור הקג"ב.

ב- 6 במרס 1989 נערך בארמון התרבות של וילנה (שמדרגותיו עשויות מצבות של יהודים) כנס של נציגי קהילות יהודיות מרחבי ליטא, ביוזמת "תקומה". בכנס השתתפו כ- 2,000 נציגים, והונח בסיס לשיתוף פעולה ועזרה הדדית בין יהודי וילנה, קובנה וערים נוספות.

ליטא קיבלה עצמאות ב- 1990. עד אז, תחת שלטון סובייטי, לא היתה בליטא קהילה יהודית מאורגנת. רק ב- 1989 נוסד איגוד לתרבות יהודי ליטא, צעד ראשון לקראת הקמת קהילה יהודית חדשה. האיגוד נהיה רשמית לקהילה היהודית החדשה של ליטא בנובמבר 1991. בראש הקהילה עומדת מועצה שנבחרת על ידי ועד, שאחראי גם לבחירת יו"ר הקהילה. ב- 1997 חיו בליטא על פי ההערכה כ- 6,000 יהודים, רובם בווילנה.


פעילות תרבותית

הפעילות התרבותית בקהילה היהודית מוקדשת בעיקר לשימור הזהות הלאומית היהודית, ולימוד המורשת היהודית. הקהילה מקיימת מפגשים,, הרצאות ותערוכות במגוון נושאים, כולל מדינת ישראל וחגי ישראל. בעדיפות עליונה עדיין עומד נושא הנצחתם של קורבנות השואה. ברחבי ליטא ישנם כ- 200 אתרי רצח המונים שיש לטפל בהם. בכל שנה, ב- 23 בספטמבר, חל יום הזיכרון לשואה בליטא. ביום זה נערכים טקסי זיכרון במבצר התשיעי בקובנה ובפונאר, בהם התרחשו הרציחות הנוראות ביותר.

במוזיאון הלאומי של הגאון מווילנה, שנוסד ב- 1989, יש תערוכה קבועה בנושא השואה, וכן תערוכות מתחלפות במגוון נושאים, ביניהם "היהודים בליטא במלחמה נגד הנאציזם", שנפתחה ב- 2000, לציון 55 שנים לניצחון על הנאצים. לאחרונה יצא לאור ספר חדש ובו רשימת שמותיהם של אסירי גטו וילנה.

בווילנה פועלים מוסדות תרבות יהודיים, ביניהם מועדון התרבות, שמושך אליו קהל רב, גם לא-יהודי, מועדון "אילן" לילדים ולנוער, ומועדון הקשישים "אבי מען זייט זיך". הקהילה מוציאה לאור את "ירושלים דליטא", כתב-עת בארבע שפות (יידיש, ליטאית, אנגלית ורוסית), ובו דיווחים מחיי הקהילה, בדגש מיוחד על היבטים תרבותיים.


חינוך

כיום שוב פועלים בתי ספר יהודיים בווילנה, ביניהם בית הספר הממלכתי "שלום עליכם", בו לומדים כ- 200 תלמידים. תכנית הלימודים כוללת, בנוסף ללימודים כלליים, עברית, תנ"ך, ותולדות עם ישראל. קהילת חב"ד בווילנה מפעילה בית ספר פרטי.


סעד ורווחה

הקהילה היהודית מפעילה מערכת רווחה קהילתית כוללת, לתמיכה בנזקקים, בעיקר גימלאים בודדים, שקרוביהם היגרו למקומות אחרים, או שנפגעו קשות מהמשבר הכלכלי שפקד את ליטא אחרי התמוטטות ברית המועצות. תכנית הרווחה כוללת חלוקת מזון, בגדים, הקצבה, סיוע בטיפול רפואי, שירותים שונים כגון ניקיון, כביסה, ועוד. במימון התכנית מסייעים בנדיבות ארגונים יהודים שונים, בייחוד ה"ג'וינט", וכן תורמים פרטיים.


הקהילה היהודית במאה ה- 21

לפי נתוני הארגונים היהודים יש בעיר כ - 4000 יהודים במסגרת קהילה יהודית מתפקדת.ישנו מרכז קהילתי , כולל בית כנסת,פעילות חסד,תרבות וחברה,בעיקר לפי לוח השנה העברי.יש קבוצות לימוד מסורת ותרבות יהודית,להקות זמר,מחול,תיאטרון ומוסיקה.כמו כן קיים מרכז לתרבות יידיש .

במערכת החינוך יש גן ילדים ושני בתי ספר ללימוד יהדות ויידיש באוניברסיטה המקומית.כן יש מדור לספרות יהודית בספריה הלאומית.

תערוכות בנושאים יהודיים מוצגות במקומות שונים וישנם תכנים יהודיים הנלמדים גם בבתי הספר ואף יש תערוכות קבע בנושא השואה.יוצא רבעון בשם ירושלים של ליטא.

בבית הקהילה היהודית ממוקמים משרדיהם של ארגונים יהודים שונים כגון : הסטודנטים היהודים,ניצולי המחנות , ותיקי מלחמת העולם ועוד.

בעיר ישנה קהלה של חב"ד בהנהלת הרב שלום בער קרינסקי ,שמפעילה בית כנסת,מקווה,אוכל כשר,חסד,חברת ותרבות ועוד.

גם הסוכנות היהודית פועלת בוילנה בתחומי תרבות והכנה לעלייה לישראל.היא מפעילה מחנות קיץ וסמינרים של הקהילה וחב"ד.

בעיר ישנו בית עלמין יהודי גדול שעדיין פעילקבורים בו רבנים חשובים וביניהם הגאון מוילנה.

בעיר מתקיימים ביקורים רבים בעיקר במסגרת ביקורי שורשים.

בשנת 2014 נפתחה בוילנה שגרירות ישראל לליטא.עד למועד זה השגריר בלטביה פעל גם בליטא.

שיקגו

Chicago

עיר בצפון מזרח אילינוי, ארה"ב

היסטוריה מוקדמת

בשנת 1837 שיקגו התאגדה כעיר שאוכלוסייתה מנתה כ-5,000 תושבים. בין השנים 1844-1840 התיישבו בעיר כעשרים יהודים, רובם מהגרים ממחוזות גרמניה של בוואריה והפאלאץ (Palatinate). ב-3 באוקטובר 1846 ייסדו 15 יהודים את הקהילה היהודית הראשונה בעיר, "קהילת אנשי מערב" ("The Congregation of the People of the West"), לאחר מכן נקראו "K.A.M". הם התפללו בנוסח ה"אשכנז" המסורתי בחדר מעל חנות בגדים. עד אמצע המאה קמו עשרה ארגונים קהילתיים נוספים, שפעלו עד מלחמת העולם השנייה. בשנת 1861 נוסדה הקהילה הרפורמית "סיני". בתקופה זו החלו להגיע לעיר מהגרים רוסים וליטאים ממזרח אירופה. הם דיברו יידיש, ועסקו בעיקר ברוכלות. כבר בסתיו 1862 ארגנו יהודי מזרח אירופה את קהילת "בני יעקב", ושנה לאחר מכן, את קהילת "בית המדרש הגדול". בשנת 1867 התאחדו שתי הקהילות תחת השם "בית המדרש ובני יעקב".

כשהחלו פעולות האיבה במלחמת האזרחים האמריקנית, הקהילה היהודית בשיקגו גדלה עד כדי כך שהיא הצליחה לגייס פלוגה שלמה של מאה מתנדבים יהודים להצטרף לגדוד ה-82 של מתנדבי אילינוי. הקהילה היהודית של שיקגו התאוששה במהירות מהשריפה הגדולה של 1871, שפגעה בשכונת יהודי גרמניה, ומהשריפה של 1874, שפגעה בעיקר בשכונת יהודי מזרח אירופה. שכונת יהודי רוסיה ופולניה קיבלה את הכינוי "הגטו" וזו של יהודי גרמניה "גטו הזהב".

בשנות ה-60 של המאה ה-19 החלו יהודי גרמניה להיכנס למקצועות הרפואה והמשפט, חלקם גם נכנסו לבנקאות, אפילו הקימו בנקים יהודיים. המהגרים הרוסים החדשים של שנות ה-1880 העדיפו לעבוד במפעלים ובעסקים קטנים. עד 1900 רבים מהם, 4,000, נכנסו לתעשיית הטבק, בעיקר לסחר בסיגרים. צמיחתן של המתפרות, בשנות ה-80 של המאה ה-19 עם התנאים הלא סניטריים והשעות המופרזות שלהן, היו הגורמים הקובעים בהתפתחות התנועה הסוציאליסטית היהודית ותנועת האיגודים המקצועיים היהודיים. איגוד יצרני הגלימות בשיקגו, ברובו יהודי, היה הראשון שהפגין נגד עבודת ילדים, שנמשכה למרות חינוך חובה. הם הצליחו רק להגביל את גילם ל-14 ולהגביל כל עבודה במתפרה לבני משפחה אחת. השביתה ב-1911 היא שביססה משא ומתן קיבוצי בתעשיית ההלבשה. השביתה הניחה את היסודות לאיגוד חדש ומתמשך של עובדי המתפרות המאוחדים של אמריקה. האגודה היהודית לסיוע לחקלאים באמריקה, שנוסדה בשיקגו ב-1888, היוותה אלטרנטיבה לאיגוד של עובדי המתפרות.

משנות ה-80 של המאה ה-19 ועד שנות ה-20 של המאה ה-20 גדלה האוכלוסייה היהודית מ-10,000 ל-225,000, או מ-2% ל-8% מהאוכלוסייה הכללית. משנות ה-30 ועד שנות ה-50 של המאה ה-20, יהודים העתיקו את מגוריהם לחלקה הצפוני של העיר ולפרברים שמצפון לה. בשנת 1969 "ווסט רוג'רס פארק" והפרברים "סקוקי" היו הקהילות היהודיות הגדולות ביותר, כל אחת עם אוכלוסייה של 50,000 יהודים, המהווה כ-70% מכלל אוכלוסיית האזור. במידה ניכרת התפתחותן של קהילות חדשות אלה עם מתקנים דתיים, חינוכיים, תרבותיים וחברתיים הייתה תוצאה של מאמץ מודע להנציח את הלכידות הקבוצתית היהודית. מנהיגי הקהילה סברו כי מעט חינוך יהודי והפרדה מרצון באזור מגורים במעמד גבוה ימנע התבוללות.

הקהילה בשנות ה-1960

בשנת 1961 היו בשיקגו 43 בתי כנסת אורתודוקסיים, 25 בתי כנסת קונסרבטיביים, 16 רפורמיים ו-5 מסורתיים. מועצת הרבנים של שיקגו, שנתמכה על ידי הפדרציה היהודית וקרן הרווחה היהודית, נתנה חסות לכל התוכניות של תוכן יהודי ברדיו ובטלוויזיה, ולוועדת הכהנים, ששירתה מוסדות בתי חולים ומוסדות עונשין. במהלך שנות ה-60 של המאה ה-20 היו גם שלושה מקוואות, שני בתי דין – אחד אורתודוקסי ואחד קונסרבטיבי. בתי-הדין עסקו בעיקר במתן גירושים דתיים ("גיטין") וגיור. בשנת 1969 הוערך שכ-15% מהקהילה היהודית בשיקגו היו ילידי חוץ וכ-5% עדיין השתמשו ביידיש כשפתם. כ-3% עד 5% היו שומרי שבת מחמירים, אך השתייכות לבתי הכנסת הייתה פחות מ-50% בעיר ומ-60% בפרברים.

בשנת 1968 התאחדו הפדרציה היהודית וקרן הרווחה היהודית של מטרופוליטן שיקגו, כולל הקרן היהודית המאוחדת של מטרופוליטן שיקגו. בנוסף לסיוע לאומי וסיוע מחו"ל, שירתה הקרן היהודית המאוחדת מוסדות קהילתיים רבים, כגון: שירות קהילתי משפחתי, מעונות יום להתפתחות הילד ומרכזים רפואיים. היו שני בתי חולים יהודיים שנחנכו ב-1881, והר סיני, שנוסד ב-1918 כיורשו של בית החולים הרמב"ם, שהתאגד ב-1910. יהודים רבים תפסו עמדות ממשלתיות גבוהות, הן מקומיות והן ברמה הלאומית, ביניהם ארתור גולדברג, לשעבר שופט ארצות הברית ושגריר באו"ם. ההשתלבות החברתית והתרבותית של יהודי שיקגו בחיי העיר מומחשת בצורה הטובה ביותר על ידי העובדה שב-1970 נשיאי שלושה מוסדות להשכלה גבוהה היו יהודים.

חיים תרבותיים

ביבליוגרפיה של פרסומים בעברית וביידיש, שפורסמה בשיקגו בין 1877 ל-1950, מציגה 492 כותרים. בשיקגו, העיתונות ביידיש הייתה פורייה ביותר. העיתונות העברית לא הצליחה כמו העיתונות ביידיש. הופעת הבכורה שלו הייתה בשנת 1877 עם השבועון "היכל העברייה", שהיה מוסף ל"העיתונות הישראלית" וראה אור עד 1879. הירחון "קרן אור", בא בעקבותיו ב-1889. ב-1897 הופיע השבועון "הפסגה", והוחלף ב-1899 ב"התחייה".

כתב העת היהודי הראשון שהופיע בשיקגו היה השבועון "המערבון" ב-1873, שיצא לאור עד 1895. ב-1969 היה שבועון אנגלו-יהודי אחד, "הזקיף", שנוסד ב-1911, מהדורת שיקגו של "הפוסט היהודי" ו"דעות", "פורום שיקגו", רבעון שנוסד ב-1942, ו"הדרך היהודית", המופיע לפני כל חג יהודי גדול, שנוסד ב-1948.

אוכלוסייה יהודית באזור שיקגו רבתי

בשנת 1999 האוכלוסייה היהודית של אזור שיקגו רבתי (כל מחוזות קוק ודו-פייג' וחלק ממחוז לייק) נאמדה בכ-261,000 תושבים שהיו המרכז היהודי הרביעי בגודלו בארה"ב. ישנם סוכנויות, ארגונים, מוסדות רבים המטפלים בכל היבט של החיים היהודיים, החל מתמיכה במשפחה ובקהילה וסיוע למבוגרים דרך צרכים דתיים, שירותי בריאות, פעילויות תרבות וחינוך, ועד להתנדבות וצדקה. הקהילה מעורבת מאוד בחייה של יהדות אמריקה ואכן השפעתה מורגשת הרבה, מעבר לכל העולם היהודי, כולל ישראל.

כ-30,000 מהגרים יהודים מברית המועצות לשעבר בחרו להתיישב במטרופולין שיקגו במהלך 25 ​​השנים האחרונות. רבים קיבלו את סיוע הפדרציה היהודית בתחילת חייהם החדשים בארה"ב.

חינוך

חיזוק הזהות היהודית, הבטחת המשכיותה, תוך שמירה על מורשתה העשירה, היא אחת הדאגות המרכזיות של הפדרציה היהודית. סך ההקצאות של הפדרציה היהודית לחינוך הסתכמו ביותר מ-20% מכלל הוצאותיה – ובכך מדגישה את תפקידה החשוב בשמירה על החיים היהודיים של הדורות הבאים. החינוך היהודי באזור שיקגו רבתי מקודם על ידי מספר רב של בתי ספר ומוסדות חינוך לא רשמיים המספקים קורסים ותוכניות שונות לילדים בכל הגילאים, כמו גם לצעירים ולמשפחות. כולם רוצים לקדם ערכים ומורשת יהודיים, לעורר יצירתיות יהודית חדשה ולסייע בשמירה על זהות יהודית מובהקת תוך הכנת הדורות הצעירים לקראת האתגרים שמציבה החברה המשתנה ללא הרף. האפשרויות החינוכיות השונות ניתנות על ידי בתי ספר יהודיים רבים (של ימי ראשון ובתי ספר פורמלים), וגם על ידי מוסדות בלתי פורמליים רבים למבוגרים ולמשפחות הכוללים תכניות מגוונות כמו מעונות יום, השכלה גבוהה, קייטנות ובתי ספר קיץ. שיקגו היא ביתם של המכללה התיאולוגית העברית, הישיבה התיכונית והמכון למורים, המכללה למדעי היהדות, שלוחה של "ישיבת תלז" (Telz), ושל "האקדמיה היהודית של שיקגו".

בתי הספר היסודיים כוללים את "בית הספר היהודי עקיבא-שכטר", "קינדרלנד/האקדמיה העברית", "בית הספר העברי הספרדי" ובית הספר "הלל תורה" בפרבר צפוני, וכן יש לציין את בתי הספר התיכוניים, בין היתר "האקדמיה היהודית של אידה קראון" ו"תיכון בית יעקב בשיקגו". "בית הספר היהודי הקהילתי זקס-סקורה", "בית הספר היהודי המסורתי המאוחד" הם רק שניים מתוך רבים מבתי הספר היסודיים היהודיים של ימי ראשון הפועלים באזור שיקגו רבתי.

חינוך משפחתי מקודם על ידי מספר מוסדות, ביניהם מרכזי הקהילה היהודית השונים בשיקגו, מרכז מרווין נ' סטון לאמנויות ולאותיות יהודיים, "מכון ספרטוס ללימודי יהדות" – מכללה לאמנויות ליברליות. במכון "ספרטוס" נמצאת גם "אנדרטת השואה – צל" שהמשאבים שלה עוזרים לילדים ולמבוגרים להבין טוב יותר את השואה.

כתבי עת יהודיים

כתבי העת היהודיים שפורסמו בשיקגו כוללים את "שבועון חדשות יהודי בשיקגו" עם מהדורה מקוונת, "כוכב יהודי שיקגו" שפורסם אחת לשבועיים, הופץ ללא תשלום  – שניהם מקורם בסקוקי, רבעון החדשות של הקהילה היהודית שהחל להתפרסם ב-1941, והשנתון ("JUF News & Guide to Jewish Living in Chicago") שפורסם במשותף על ידי הקרן היהודית המאוחדת והפדרציה היהודית של מטרופוליטן שיקגו. "תדמית יהודית" ("Jewish Image") הוא מגזין חודשי משפחתי שבסיסו בשיקגו ומופץ ללא תשלום בכל רחבי ארצות הברית. "צרכן כשר" ("Kosher Consumer") יוצא לאור על ידי מועצת רבני שיקגו שש פעמים בשנה ומכיל מידע על מוצרים כשרים.

רדיו, טלוויזיה ומדיה אלקטרונית

ירושלים אונליין – WCFC-TV 38, הוא מגזין המשודר מירושלים, במשך חצי שעה, בימי שישי בשעה 20:00 ובשידור חוזר בימי ראשון בשעה 13:00.

היכל (Sanctuary) WLS-TV7 – תכנית אירוח המתמקדת בנושאים יהודיים ומופקת על ידי ועדת הטלוויזיה היהודית – מיזם משותף של הפדרציה היהודית ושל מועצת הרבנים של שיקגו. רשת הרדיו התורנית משדרת מערך תכניות בנושאי יהדות.

חדשות ישראל בטלפון – 847-679-9374, מציע עדכונים יומיים מיום ראשון עד יום שישי, באנגלית, מתחנת הרדיו הישראלית ערוץ-7.

ספריית קלטות, על שם משה ואסתר ברנדמן, מאפשרת להאזין להרצאות מגבשות ואינפורמטיביות על ידי חכמי תורה.

חיים דתיים

הצרכים הדתיים של היהודים החיים בשיקגו רבתי מסופקים על ידי מוסדות, ארגונים ובתי כנסת רבים השייכים לכל התנועות היהודיות. כל שאר ההיבטים של החיים היהודיים, כמו אוכל כשר, מקווה, חגיגות בר ובת מצווה – לפרט רק מעטים – מסופקים על ידי הקהילות השונות ועל ידי הפדרציה היהודית. חברת קדישא יהודית וחברת הלוויות יהודיות בשיקגו מספקות, בין היתר, הלוויות יהודיות.

החיים הדתיים מתואמים על ידי מועצת הרבנים של שיקגו, הדואגת להיבטים ולצרכים השונים של היהדות האורתודוקסית, ועל ידי איגוד הקהילות הרפורמיות בצפון אמריקה (UAHC – Chicago for the Reform Judaism). בית הכנסת המאוחד של היהדות השמרנית (USCJ) מפקח על הפעילויות של הקהילות הקונסרבטיביות הקובעות קווים מנחים לתוכניות החברתיות, החינוכיות והדתיות שלהן.

בתי כנסת

מבין בתי הכנסת הקונסרבטיביים יש לציין במיוחד את בית הכנסת הוותיק ("Anshe Emet") "אנשי אמת", הממוקם בשכונת לייקוויו (Lakeview), ואשר מהווה נקודת ציון בהיסטוריה היהודית של שיקגו. קהילות קונסרבטיביות נוספות כוללות את "בית כנסת הר ציון" בנחל היער (River Forest), קהילת "עם חי" באחוזות הופמן, קהילת "רודפי צדק", ו"בני אמונה" בסקוקי.

קהילות "חנוכיית המקדש", "עמנואל", ו"אור חדש" בשיקגו שייכות לתנועה הרפורמית וכן "מקדש בית ישראל" בסקוקי. קהילת "בני יהושע בית אלוהים" בגלנוויו (Glenview), וקהילה "בני יהודה בית שלום" בהומווד (Homewood), אם למנות רק כמה מתוך יותר מ-20 בתי כנסת רפורמים הממוקמים במטרופולין שיקגו.

בין בתי הכנסת האורתודוקסיים, קהילת "עדת ישורון אנשי כנסת ישראל" ו"אנשי שלום בני ישראל", ממוקמת בשיקגו קהילת "אור תורה" השוכנת בסקוקי. לסקוקי יש גם קהילת שחזור – "הקהילה היהודית של עיירת הנילוס – עזרא הבונים". קהילות רקונסטרוקציוניסטיות נוספות ממוקמות באוונסטון – שחזור קהילה יהודית, בנאפרוויל – "קהילת בית שלום", ובנורת'ברוק –בית הכנסת הרקונסטרוקציוני "שיר חדש".

קשר עם ישראל

במסגרת "פרויקט שותפות 2000" – השואף להקים ולפתח קשרים הדוקים בין קהילות יהודיות בתפוצות לערים ולכפרים בישראל, הפדרציה היהודית והקרן היהודית המאוחדת בשיקגו קשורות לאזור לכיש בנגב בישראל ומספקות לתושביה סיוע בפיתוח וכן הזדמנות בלתי רשמית לטפח קשרים ישירים בין שתי הקהילות. 

האסיפה הכללית של הקהילות היהודיות המאוחדות

במהלך 15-10 בנובמבר 2000, הפדרציה היהודית של שיקגו אירחה את האסיפה הכללית השנתית של הקהילות היהודיות המאוחדות עם כ-5,000 נציגים שהתאספו מארה"ב, קנדה, דרום אמריקה, ישראל ואירופה.

תחילת המאה ה-21

העיר שיקגו היא ביתה של האוכלוסייה היהודית החמישית בגודלה בארצות הברית. על פי מחקר משנת 2010, שפורסם על ידי מאגר ברמן – מידע יהודי (Berman Jewish Databank), כ-291,000 יהודים חיים באזור המטרופולין של שיקגו. ב-2013, הקהילה היהודית היוותה כמעט 10% מכלל אוכלוסיית העיר (2.7 מיליון).

ברחבי שיקגו ממוקמים מספר ארגונים המשרתים את הקהילה היהודית של העיר. רבים מהם הוקמו באמצע המאה ה-20, אך ככל שהקהילה היהודית המשיכה להשתנות עם כל דור שעובר, הצורך בתכניות מיוחדות הוביל לפיתוח של קרנות וקבוצות תמיכה אחדים. משרתים את יותר מ-145,000 משקי בית יהודים המתגוררים בשיקגו, ארגונים כמו: אגודת העזרה העברית המאוחדת (UHRA), האגודה לסיוע למהגרים יהודים של שיקגו (EZRA), עבודה: חיל השירות היהודי, והמרכז היהודי למשפחה וקהילה, ע"ש וירג'יניה פרנק, להתפתחות הילד.

בית הקפה JUF מספק לעניי הקהילה ארוחות כשרות ו-ARK, סוכנות ללא מטרות רווח במימון קהילה, מציעה שירותים חברתיים רבים, כולל דיור, מזון, טיפול רפואי וסיוע בתעסוקה.

יש גם כאלה שמתמקדים בקורבנות השואה, כגון: שירותי הקהילה לניצולי שואה, אגודת צאצאי השואה-אילינוי (ADSI), והקרן לחינוך השואה. לעתים קרובות מספר מועצות יהודיות של העיר עובדות בצוותא עם ארגונים שונים: אלה כוללים את המועצה לקשישים יהודים, מועצת הקהילה היהודית של ווסט רוג'רס פארק והמועצה היהודית במערב התיכון. החברה היהודית ההיסטורית של שיקגו, שנוסדה בשנת 1977, משמרת את ההיסטוריה של הקהילה היהודית של שיקגו. החברה אוספת ומתחזקת מגוון רישומים כתובים, הקלטות וצילומים. הם נותנים חסות להרצאות, אירועים וסיורים באתרים ההיסטוריים היהודיים של העיר.

אחדים מנקודות הציון היהודיות המפורסמות של שיקגו כוללים את "קהילת איש מערב" ב"קהילת ישעיהו ישראל" בהייד פארק, האתר של שוק מקסוול סטריט (Maxwell Street Market) הישן, הממוקם באחת משכונות המגורים העתיקות ביותר בשיקגו, המטה של ​​הקרן היהודית המאוחדת בדרך בן גוריון בס' פרנקלין, בית הכנסת שיקגו לופ, והשכונה ההיסטורית לאונדיל (Lawndale).

כ-26% מיהודי שיקגו מזוהים כאורתודוקסים או מסורתיים. 35% מזוהים כשמרנים בעוד ש-30% או יותר מזוהים כרפורמים.

עד שנת 2004, היו כ-140 בתי כנסת באזור המטרופולין של שיקגו. כמעט כל תנועה ביהדות המודרנית מיוצגת בהם. יש 39 קהילות חרדיות, 31 קונסרבטיביות, 36 רפורמיות, 14 קהילות מסורתיות, 3 קהילות שחזור, 1 הומניסטי וכ-7 קהילות לא דתיות. יש גם 4 מקוואות ו-2 בתי דין רבניים.

לקהילה היהודית של שיקגו יש מגוון תכניות ומוסדות חינוכיים. רבים מהם נתמכים, על ידי הפדרציה היהודית, בהקצאות ובמענקים שונים. החינוך היהודי בשיקגו מקיף מעונות יום ועד לרמת המכללה. 80% מהילדים היהודים של שיקגו מקבלים חינוך יהודי. בנוסף למספר בתי ספר וישיבות ישנם מוסדות, כמו האקדמיה היהודית של אידה קראון, תלמוד תורה, מכון מורות לנשים ע"ש אן בליטשטיין והמועצה לחינוך יהודי. קורסים להשכלה גבוהה מוצעים במכון ספרטוס למדעי היהדות, מכון רור (Rorh) היהודי והקולג' התיאולוגי היהודי.

מקורות נוספים לחינוך יהודי ניתן למצוא במוזיאונים, במרכזים ובאנדרטאות של העיר, במיוחד במוזיאון השואה ובמרכז החינוכי של אילינוי, החברה ההיסטורית היהודית של שיקגו, המכון היהודי של שיקגו ובמוזיאון הילדים קוהל (Kohl).

לסטודנטים ולאנשי מקצוע צעירים יש מספר מועדונים ועמותות יהודיות. חלקם מחויבים להסברה בקהילה בעוד שאחרים מפגישים אנשים. "עבודה", חיל השירות היהודי, תומך בעניים, בעוד ש"מועדון 1948" פועל לחיבור בין ישראלים לאמריקאים יהודים. יש גם מגוון תכניות לרווקים יהודים ולאנשי מקצוע יהודים צעירים, וכן מספר מרכזים קהילתיים יהודיים, "בני ברית" ו"קום קיבוץ".

ברחבי העיר שיקגו ישנן מספר מובלעות יהודיות. הגדולה ביותר היא פארק ווסט רוג'רס, הידוע גם בשם "גטו הזהב". מאז 1930, ברוג'רס פארק יש אוכלוסייה יהודית משמעותית והקהילה החסידית הגדולה ביותר במערב התיכון. במהלך שנות ה-60 של המאה ה-20 המובלעת הפכה לביתהּ של קהילה משגשגת של יהודים רוסים. בשכונה זו יש יותר מ-20 קהילות ומספר אטליזים כשרים, מאפיות, מסעדות, שווקים וחנויות מכולת. קהילה בולטת נוספת הייתה ממוקמת בצפון לאונדייל (Lawndale). במשך רוב המחצית הראשונה של המאה ה-20, שכונה היסטורית זו הייתה ביתה של אחת הקהילות היהודיות התוססות ביותר בשיקגו. השכונה זכור בפשטות בתור לאונדייל היהודיה, היא היתה הליבה של המערב היהודי של שיקגו.

לאחר מלחמת העולם השנייה, רוב האוכלוסייה היהודית עברה לפרברים. עד 1995 חיו יותר מ-150,000 יהודים בפרברי שיקגו. שכונות יהודיות ממוקמות ברחבי מחוזות הצפון, המערב והדרום. ניתן למצוא אוכלוסיות גדולות בפארק פטרסן, פארק הוליווד ובהייד פארק-קנווד, שהוא ביתם של הקהילות הוותיקות ביותר בשיקגו.

מתקני בריאות רבים מעניקים עזרה רפואית לילדים ולמשפחות יהודים, כולל בתי חולים ומרכזי תמיכה. רבים מהם, כמו "בית החולים מייקל ריס", הוקמו על ידי הקהילות היהודיות הוותיקות בעיר. "הר סיני" הוא אחד מבתי החולים הטובים ביותר בעיר וזוכה לתמיכה רבה על ידי הפדרציה היהודית של מטרופולין שיקגו. "שירותי ילדים ומשפחה יהודים" (JCFS) מציע מגוון שירותים למשפחות עם צרכים מיוחדים. בנוסף, הם מספקים תכניות חינוך, תעסוקה וייעוץ. "קו ההצלה של חי" מציע תמיכה חינם כל השנה לילדים ולמשפחות.

מתקנים נוספים כוללים את רשת הריפוי היהודית של שיקגו, רשת האיידס היהודית והמרכז לגנטיקה יהודית. מרכזים רפואיים כגון אלה נתמכים במידה רבה על ידי ארגונים קהילתיים ותורמים פרטיים. פילנתרופיה המשיכה להיות חלק מרכזי בפדרציה היהודית לאחר מיזוגם עם קרן הרווחה היהודית ב-1974. כמה מהארגונים והתכניות היהודיות של שיקגו מקבלים מדי שנה מימון מהפדרציה.

בעיר גדולה כמו שיקגו ועם אחת הקהילות היהודיות הגדולות בארצות הברית, אין חוסר בתקשורת יהודית. בכל הערוצים, מטלוויזיה ורדיו ועד עיתונים ומגזינים מקוונים, ישנם מספר מקורות לחדשות ולבידור יהודיים. ברחבי שיקגו נמצאים העיתון "שיקגו ג'ואיש סטאר", ועיתון דו-חודשי. יש גם מגזין שמוץ (Schmooze), הוצאה לאור יהודית המנוהלת על ידי סטודנטים. כתבי עת מקוונים כוללים את Chicago Jewish News, Oy!, שיקגו, קוולר ו-JUF News.

קוברין Kobryn

עיר במערב בלרוס. בין שתי מלחמות העולם בגליל פולסיה, פולין.

הקהילה נזכרת לראשונה בכתב זכויות שהעניק המלך זיגמונט ליהודי קוברין ב- 1514. לקראת סוף המאה ה- 16 הושוו זכויות אזרח של היהודים לאלה של שאר תושבי העיר.

בין יהודי קוברין היו באותה העת בעלי-בתים ובעלי כרמים וגני-ירק, אך רובם עסקו במסחר, בחכירת אכסניות לעוברי-אורח ובגביית דמי-מכס.

מספר יהודי קוברין גדל כשהתיישבו בעיר יהודים פליטי גזירות ת"ח ות"ט (1648) מאוקראינה. במאה ה-18 התרוששה העיר והיהודים מצאו את פרנסתם ברוכלות ובמלאכה. העשירים שביניהם המשיכו במסחר המלח, בהתבואה ובעצים.

בין רבני העיר היו ר' בצלאל בן שלמה מקוברין (במאה ה-17) ור' יעקב בן דוד שפירא, מייסד "ישיבה" במקום (במאה ה-18).

במאה ה- 19 גדל מספר היהודים בעיר לכדי 4,000 ומעלה (במיפקד 1847). ב-1882 נאסר עליהם לחכור משקים כפריים, וכעבור 15 שנה קופחה פרנסתם עם הנהגת המונופולין על זיקוק משקאות חריפים. בעיר נוצר פרולטאריון יהודי ורבים היגרו לארצות שמעבר לים.

הקהילה הייתה חסידית ברובה והפעולה הציונית בה נתקלה בתחילתה בקשיים רבים. אחרי מהפכת 1905 השתתפו רבים, חברי ה"בונד" ו"פועלי ציון", במאבק למען זכויות פוליטיות וחברתיות. בין מוסדות החינוך בעיר היו חדרים מתוקנים, בית-ספר דתי, בתי-ספר עבריים של "תרבות" ושל ציש"א וישיבה.

ב-1921 התפקדו בעיר 5,431 יהודים (%66 מכלל האוכלוסיה). רובם היו פועלי בניין, עובדי ייצור, חנוונים וסוחרים. העיר פרחה מבחינה כלכלית ומספר היהודים הלך ועלה.


תקופת השואה

אחרי פרוץ מלחמת העולם השנייה (ספטמבר 1939) וכיבוש פולין בידי הגרמנים, ובעקבות ההסכם בין גרמניה לברית המועצות, נמסרו שטחי מזרח פולין לידי ברית המועצות.

הסובייטים נכנסו לעיר ב-20 בספטמבר 1939. חברי תנועות הנוער הציוניות ניסו להגיע לווילנה, ולקוברין נהרו פליטים מאזורי פולין הכבושים בידי הגרמנים.

ערב המתקפה הגרמנית על ברית המועצות, ב- 22 ביוני 1941, מנתה האוכלוסיה היהודית במקום 8,000 איש.

מיד לאחר שכבשו הגרמנים את העיר הועלה באש בית-המדרש "חיי אדם" וכ-170 יהודים נרצחו ליד הכפר פאטריקי. באוגוסט הוטל על הקהילה קנס בשיעור של 6 ק"ג זהב ו-12 ק"ג כסף. בסתיו אותה השנה הוקם גיטו, על שני חלקיו - לכשירים לעבודה ולאחרים. ב-2 ביוני 1942 נערכה "אקציה" בשני המחנות ומחצית האוכלוסייה היהודית הוצאה להורג בו ביום בברונה גורה. ב-14 באוגוסט נערכה "אקציה" שנייה. הפעם תקפו את הגרמנים אנשי המחתרת היהודית, וניסו להשתלט על נשק שבידי הגרמנים. כ- 100 צעירים הצליחו להימלט והצטרפו לפרטיזנים. היהודים בעלי-המלאכה הוחזקו בעיר ועבדו לתועלת הגרמנים, עד שנרצחו גם הם בחצר בית-הסוהר בקיץ 1943.

לפי נתוני הארגונים היהודיים, בשנת 1994 נותרו בעיר מספר יהודים קטן, שהגיעו ממקומות שונים. במקום לא פעלה קהילה ולא הייתה כלל פעילות יהודית. בעיירה יש קבר אחים לנרצחי השואה עם אנדרטה מסודרת, ללא אזכור ליהודים, אף על פי שהאחרונים היו רוב האוכלוסייה במקום. בית העלמין היהודי מוזנח ומשמש למרעה בקר.

הקהילה היהודית בשנות ה - 2000

בשנת 2004 היו בעיר כ - 60 יהודים .

בית הכנסת הישן עבר גלגולים רבים ולבסוף הוחזר ליהודי הקהילה . יש תכניתלשפצו למטרות תפילה ומוזיאון יהודי .

בבית העלמין היהודי הוקמה אנדרטה לנרצחי השואה ונותרו בו מספר מצבות בלבד .
מאגרי המידע של אנו
גנאלוגיה יהודית
שמות משפחה
קהילות יהודיות
תיעוד חזותי
מרכז המוזיקה היהודית
אישיות
אA
אA
אA
יעקב דוד בן זאב (ריבד"ז) וילובסקי

Jacob David Ben Zeev (Ribadz) Willowski (known by the acronym of Ridbaz) (1845-1913), Lithuanian Talmudist, rosh yeshivah in Eretz Israel.

Born in Kobrin (then in the Russian Empire, now in Belarus). In 1868 he was appointed rabbi at Izballin, in 1876 of Bobruisk; and in 1881 "moreh zedek and maggid meisharim" (teacher and preacher) of Vilna, the title accorded to the spiritual leader of that community, since it had no official rabbi. He later successively served as rabbi of Polotsk, Vilkomir, and Slutsk. At Slutsk he founded a yeshivah which soon became famous throughout Russia. In 1903 he moved to the United States where he was appointed chief rabbi of a group of Orthodox congregations in Chicago. He was designated the zekan ha-rabbanim ("elder rabbi") of America by the then newly organized Union of Orthodox Rabbis. However, due to what he considered to be the neglect of religious life there, he left the United States in 1905 and emigrated to Eretz Israel. He settled in Tzfat (Safed) where he founded Torat Erez Israel yeshiva, popularly known as "Yeshivat ha-Ridbaz." He took issue with R. Abraham Isaac Kook, then rabbi of Jaffa, for his lenient ruling permitting farmers to work the land during the Sabbatical Year. When the Sabbatical Year came in 1910, Willowski urged them not to work the land, and established an international charity fund to sustain those who followed his decision. He died in Tzfat.

The Ridbaz published Talmudic works and responsa earned for him a worldwide reputation. Particularly esteemed were his two commentaries to the Jerusalem Talmud, one of which followed the method of Rashi in explaining the meaning of the text, while the other, in the manner of the tosafot, was a deeper and more critical exposition. These commentaries, together with the text of the Jerusalem Talmud, were published in 1898-1900. He also wrote Migdal David (Vilna, 1874) and Hanah David (1876), both containing novellae and comments on the Babylonian and Jerusalem Talmuds, Nimmukei Ridbaz, a commentary to the Pentateuch (Chicago, 1904); and Responsa Beit Ridbaz (Jerusalem, 1908).

חובר ע"י חוקרים של אנו מוזיאון העם היהודי

סלוצק

סלוצק Slutsk

עיר במחוז בוברויסק, בלורוס.


עד לחלוקה השנייה של פולין בשנת 1793 היתה העיר בממלכת פולין-ליטא.

 

הקהילה היהודית

מהמאה ה-16 הייתה קהילת סלוצק בחסות הנסיכים לבית ראדזיוויל. ב-1691 השתחררה מהאפוטרופסות של קהילת בריסק דליטא, נעשתה לקהילה עצמאית, ועד 1764 הייתה בין חמש הקהילות הגדולות בוועד ליטא. במאה ה-19 ירדה מגדולתה.

עיקר הפרנסה של יהודי סלוצק הייתה על קמעונות ומלאכה, ועל גידול ירקות ופירות שקנו להם שם ברחבי רוסיה. בסוף המאה ה- 19 הגיע מספר היהודים בעיר ל-10,620 בערך (%77 מכלל האוכלוסיה).

סלוצק הייתה מעוז ה"מתנגדים", ובישיבה שייסד בעיר ר' איסר זלמן מלצר (1897) היו תלמידים רבים מתחום-המושב כולו. בין רבני העיר היו ר' יוסף פיימר ור' יוסף בר סולובייצ'יק. בני סלוצק היו גם הסופרים והחוקרים י"ד ברקוביץ, י"נ שמחוני וא' ליסיצקי. בין ראשוני ה"משכילים" ו"חובבי ציון" בסלוצק היו ז' דאינוב וז"ה מאסליאנסקי.

בעיר גם נולד העסקן הציוני ברל כצנלסון .

בתי-הספר ביידיש התקיימו בעיר עד סוף שנות השלושים.

 

תקופת השואה


בימי מלחמת העולם השנייה נרצחו יהודי סלוצק בידי הגרמנים, שכבשו את האזור בקיץ 1941. בראשית שנת 1942 נרצחו היהודים האחרונים עם חיסול הגיטו שהקימו הגרמנים בעיר.

 

הקהילה היהודית אחרי השואה

בתום המלחמה יהודים מעטים חיו בעיר . בשנת 1959 נפקדו בה 1275 יהודים ו 606 בשנת 1989.

לקהילה לא היה בית כנסת ומניינים כונסו בבתים פרטיים.

חברי הקהילה תחזקו את בית העלמין היהודי המקומי .

נפילת בריה"מ לא הזרימה חיים לקהילה ובשנת 2006 מספר חבריה היה פחות מ - 500 והם קבלו עזרה מתנועת לובביץ האמריקאית והתנועה הרפורמית .

אנדרטה לזכר יהודי העיר שנרצחו בשואה הוקמה במקום .

 

וילנה / וילניוס
וילנה

וילנה (בליטאית וילניוס Vilnius, בפולנית וילנו Wilno , ברוסית וילנה Vilna , ביידיש וילנע), בירת ליטא. משנת 1323 בירת דוכסות ליטא. בין שתי מלחמות העולם עיר מחוז בפולין. בשנים 1940-1991 בירת ליטא הסובייטית. בקרב יהדות מזרח אירופה, בעיקר בתקופת העת החדשה, נקראה ירושלים דליטא.


ראשית הקהילה היהודית

המסמך הראשון המעיד על קיומה של קהילה יהודית מאורגנת בווילנה הוא משנת 1568, ובו מחוייבת הקהילה במס זכות הצבעה. בפברואר 1633 קיבלו יהודי וילנה כתב פריבילגיות, שהתיר להם לעסוק בכל ענפי המסחר, בזיקוק שיכר, ובכל המלאכות שלא היו מאוגדות בגילדות. לעומת זאת הגביל הכתב את מגורי היהודים בעיר לאזורים מסויימים. במחצית הראשונה של המאה ה- 17 הצטרפו לקהילה יהודים מפראג, מפרנקפורט ומעיירות בפולין. בין המהגרים היו מלומדים ואמידים. באותה תקופה נמנו בווילנה כ- 3,000 יהודים, בתוך אוכלוסייה של כ- 15,000 תושבים. באותה תקופה כבר היתה הקהילה מרכז יהודי חשוב, אך רק ב- 1652 קיבלה מעמד של "קהילה ראש בית דין" במסגרת הארגונית של "ועד ליטא". בימי המרד נגד רוסיה, ב- 1794, השתתפו כמה יהודים מווילנה בקרבות לצד פולין, וה"קהל" תמך במשתתפים במרד בתרומות. בכל זאת, אחרי כיבוש העיר על ידי הרוסים, השתפר מצבם של היהודים בתחומי המסחר והמלאכות בעיר.


וילנה - מרכז של לימוד תורה

כבר בתחילת המאה ה- 17 היתה וילנה מרכז של לימודים רבניים. בין המלומדים ילידי וילנה הדינים יהושע השל בן יוסף ושבתאי הכהן. באמצע המאה ה- 17 כיהן ברבנות משה בן יצחק יהודה לימה. במחצית השנייה של המאה ה- 17 ובתחילת המאה ה- 18 פעלו בווילנה המלומדים רבי משה, הקרוי קרמר, וחתנו יוסף, מחבר "ראש יוסף", חיבור הלכתי ואגדי; רבי ברוך כהנא, הידוע כברוך חריף; הבלשן עזריאל ושני בניו ניסן ואלישע, וצבי הירש קאידנובר. מאמצע המאה ה- 18 היתה לאישיותו ולפועלו של אליהו בן שלמה זלמן, "הגאון מווילנה", השפעה מכרעת על יהדות וילנה ועל חיי הרוח שלה. לגאון מווילנה היו תלמידים וממשיכים רבים, וכך נוצר בווילנה מרכז דתי ורוחני בעל השפעה עמוקה על היהדות כולה, בעיקר בתחומי ההלכה והקבלה.


ההתנגדות לחסידות

בסוף המאה ה- 18, בהשפעתו של הגאון, נהיתה וילנה למרכזו של הזרם הקרוי "מתנגדים", אשר לו אורח חיים ולימוד תורה מובהקים, ולמעוד ההתנגדות לחסידות. ב- 1772 פירק ה"קהל" את קהילת החסידים שקמה בווילנה, והוציא נגדם איסור ונידוי.

במשך כל ימי חייו אחז הגאון מווילנה בהתנגדותו החריפה לחסידות. למרות זאת, נוצרו בווילנה קבוצות חשאיות של חסידים. מ- 1790 מצאו החסידים תומכים בקרב חברי ה"קהל". ב- 1798 אסר השלטון הרוסי על "קהל וילנה" להטיל קנסות או עונשים על עבירות דתיות. כאשר מנהיג החסידים שניאור זלמן מליאדי הוסגר לשלטונות ונכלא, נכלאו גם 22 חסידים מווילנה והסביבה, ושוחררו לאחר מכן.

זקני ה"קהל" והדיינים פוטרו מכהונתם ב- 1799, וספרי החשבונות של ה"קהל" נבדקו. ה"קהל" החדש, שניהל את ענייני הקהילה במשך שנה, נבחר מקרב החסידים. אחר כך התפייסו שתי הקבוצות, ונבחר "קהל" חדש , שכלל נציגים חסידים ומתנגדים. החסידים הורשו לפעול במסגרות קהילתיות משלהם.


המאה ה- 19

גם במאה ה- 19 המשיכה וילנה להיות מרכז ללימוד תורה. כמעוז חשוב של ההשכלה, משכה אליה גם סופרים עבריים רבים. כאשר החלה הממשלה במדיניות ה"רוסיפיקציה" של היהודים, נהפכה וילנה למרכזה של פעילות זו. בשנת 1842 נשלח לשם מקס ליליינטל במטרה לעודד ייסוד בתי ספר מודרניים, וב- 1847 נוסד בווילנה סמינר לרבנים במימון ממשלתי.

בשנת 1861, תחת שלטונו של אלכסנדר הראשון, הוסרה המגבלה על מגורי יהודים לרחובות מסוימים בעיר. באותה תקופה, החלו ראשוני הסוציאליסטים היהודים ברוסיה בפעילותם, במסגרת הסמינר לרבנים, ביניהם אהרון שמואל ליברמן וחבריו. בשנת 1881 התרחשו פרעות אנטי יהודיות. כנופיות של חיילים תקפו חנויות יהודיות. הקצבים היהודים התארגנו להתנגדות, והסגירו את הפורעים למשטרה.

במפקד של 1897 נמנו בווילנה 63,831 יהודים, שהיוו כ- 42 אחוזים מכלל האוכלוסייה בעיר. הצפיפות והאבטלה הגוברת הביאו להגירה רבה, לארצות הברית, לדרום אפריקה, וגם לארץ ישראל.


וילנה - מרכז של פעילות פוליטית יהודית

בשנות ה- 90 של המאה ה- 19 וילנה נהיתה למקום מפגשם ופעילותם של סוציאליסטים יהודים. בשנת 1895 נערכה בה ועידה של סוציאל-דמוקרטים יהודים, וב- 1897 נערך בה כנס הייסוד של מפלגת הבונד, שמרכז פעילותה היה בווילנה. בתחילת המאה ה- 20 נהיתה וילנה גם למרכז התנועה הציונית ברוסיה, ובה שכן המשרד הראשי של הארגון הציוני ברוסיה בשנים 1905-1911. ועידותיהם של "חובבי ציון" נערכו בווילנה. ב- 1903 ביקר בעיר תיאודור הרצל, וזכה לקבלת פנים נלהבת. גם למפלגת פועלי ציון היה מטה בווילנה לזמן מה. שמריהו לוין, ממנהיגי הציונים, נבחר כנציג וילנה ב"דומה" (הפרלמנט הרוסי). תחת הנהגתו של רבי חיים עוזר גרודזנסקי התארגנו בווילנה גם חוגים אורתודוכסים, ואחר כך התאחדו עם מפלגת "אגודת ישראל". בנוסף למרכז פוליטי, היתה וילנה גם מרכז תרבותי בו פרחה הספרות העברית והיידית.


המחצית הראשונה של המאה ה- 20

בימי מלחמת העולם הראשונה היתה וילנה נקודת מעבר ומקום מקלט עבור פליטים יהודים מהסביבה. תחת כיבוש גרמני שחוקק חוקים מפלים נגד היהודים, ידעו מחסור במזון ותנאים קשים והולכים.

גם אחרי המלחמה, נמשכה המצוקה. המאבק בין הפולנים לליטאים על השלטון בווילנה בשנים 1919-1920 גרם לחילופי שלטון תכופים. בחודש אפריל 1919 נטבחו בווילנה 80 יהודים על ידי יחידות פולניות.

בתקופת מלחמת האזרחים (1922-1939) עסקו יהודי וילנה בפעילות חברתית ותרבותית פורה וענפה. באותן שנים נוסדה רשת בתי ספר יסודיים ותיכוניים, בהם שפת הלימוד או השפה הראשית היתה עברית, וכן סמינרים למורים בשפה העברית או ביידיש, ובתי ספר למסחר. וילנה היתה מרכז עולמי לתרבות היידיש. מכון המחקר YIVO ליידיש ולתרבותה (כיום בניו- יורק), נוסד בווילנה ב- 1924.


תקופת השואה

מעט אחרי פרוץ מלחמת העולם השנייה, באוקטובר 1939, פלשה רוסיה הסובייטית לווילנה, ומסרה אותה לידי ליטא. פליטים יהודים מפולין, בה היו אזורי כיבוש גרמני ואזורי כיבוש רוסי, מצאו בווילנה מקלט. ביוני 1940 סופחה ליטא לברית המועצות. השלטונות הסובייטים סגרו מוסדות תרבות ומשרדים יהודים וציונים. העיתונות היידית כולה הוחלפה בגופי עיתונות של המפלגה הקומוניסטית. יהודים רבים, ציונים, בונדיסטים ו"בורגנים", הוגלו לפנים השטח הסובייטי, שם הוחזקו רבים מהם במחנות מעצר.

הגרמנים נכנסו לווילנה ב- 24 ביוני 1941, והתקבלו על ידי האוכלוסייה הליטאית בפרחים ובתרועות שמחה. מיד החלה רדיפתם של יהודי וילנה, כ- 80,000 במספר. עוד לפני שנתחם הגטו, נרצחו כ- 35,000 יהודים בפונאר. בינואר 1942 התאחדו כל הארגונים הפוליטיים היהודיים והקימו ארגון לוחם בשם "הארגון הפרטיזני המאוחד" (FPO), בפיקודם של יצחק וויטנברג, יוסף גלזמן ואבא קובנר. מטרת הארגון בתחילת דרכו היתה להילחם בתוך הגטו, ולא להצטרף לפרטיזנים ביערות. הארגון הבריח תחמושת, ביצע מעשי חבלה, הוציא עלון מחתרתי, ועסק גם בזיוף מסמכים. ב- 5 ביולי 1943 נעצר המפקד וויטנברג. כשהובל אל מחוץ לגטו, תקף ה FPO את משמר הליווי, והצליח לשחררו. הארגון גייס מיד את כל היחידות. הגרמנים הציבו אולטימטום: וויטנברג יסגיר את עצמו עד הבוקר, ולא יחוסל הגטו כולו. אחרי שעות ארוכות של דיונים קשים, הסגיר עצמו וויטנברג, ונרצח על ידי הגסטפו. אז החליטו אנשי ה FPO לצאת אל היערות.

בספטמבר 1943 החלו הגרמנים בתהליך חיסול גטו וילנה. בבוקר ה- 1 בספטמבר נכנסו החיילים הגרמנים לגטו. ה FPO גוייס מיד. יעקב גנס, ראש היודנראט הפציר בגרמנים לעזוב, והם עזבו. גנס, כראשי יודנראטים אחרים, היה דמות שנויה במחלוקת. אחדים ראו בו משתף פעולה עם הגרמנים, ואילו אחרים סברו שמילא את פקודות הגרמנים במטרה להציל כמה שיותר יהודים. ב- 15 בספטמבר נורה על ידי הגסטפו לאחר שהואשם בסיוע למחתרת.

בארבעת הימים הראשונים של ספטמבר 1943 גורשו 8,000 יהודים נוספים אל מחנות עבודה באסטוניה. באותם ימים עזבו את הגטו 200 לוחמים, והצטרפו לפרטיזנים. ב- 15 בחודש שוב הוקף הגטו. הגרמנים נסוגו כשנוכחו לדעת כי לוחמי ה FPO ערוכים להתנגדות. ב- 23 בחודש צוו היהודים להתכונן לגירוש נוסף, האחרון. מעריכים כי כ- 100,000 יהודים מווילנה ומהסביבה נספו בגטו וילנה בימי השואה.


הקהילה היהודית אחרי המלחמה

וילנה שוחררה על ידי הצבא האדום ב- 12 ביולי 1944. בעיר נקבצו כ- 6,000 ניצולים מהסביבה ומהיערות.

ב- 1959 נמנו בווילנה 16,354 יהודים, שהיוו כ- 7 אחוזים מאוכלוסיית העיר. 326 מהם הצהירו על יידיש כשפת אמם.

ב- 1970 עלה מספרם בהרבה. בעיר נותר בית כנסת אחד, בו ביקרו בדרך כלל רק יהודים מבוגרים. רק בחגים, ובמיוחד בשמחת תורה, התאספו בו מאות יהודים, כולל צעירים. אחרי מלחמת ששת הימים גברה ההזדהות עם מדינת ישראל, ונהיתה גלוייה יותר, בייחוד בקרב הצעירים. היהודים מווילנה השתתפו במחאה נגד המדיניות הרשמית נגד יהודים ונגד ישראל, ובייחוד נגד הסירוב לאפשר להם לעלות לישראל.


חידוש החיים היהודים בווילנה

ב- 23 באוגוסט 1988, כאשר כבר היו סימנים לקריסת השלטון הסובייטי בליטא, הקימה קבוצת יהודים קטנה ארגון ששמו "תקומה". המייסדים והמנהיגים היו רינה זילברמן, גריגורי (גרישה) אלפרנאס, הירש בליצקי (סירובניק) ואזרח אמריקאי ששמו לא ידוע. מטרת הארגון היתה החייאת התרבות היהודית בקרב יהודי ליטא ועידוד העלייה לישראל.

ב- 26 בספטמבר 1988 ארגן "תקומה" מצעד אל פונאר, שם נרצחו בימי מלחמת העולם השנייה כ- 80,000 יהודים מווילנה ומהסביבה. על יד כל בור הריגה הציבו אנשי "תקומה" מגן דוד לצד לוחות הזיכרון, עליהם צוין רק שהקורבנות היו אזרחים סובייטים. במצעד השתתפו כ- 3,000 אנשים.

ביטאון התנועה, "אצלנו", הודפס במחתרת, בשפה הרוסית, והופץ בין חברים ומכרים, והארגון קיים גם מפגשים והרצאות ברוסית.
ארגון "תקומה" הקים בית ספר ובו 4 כתות ללימוד עברית, באישור הקג"ב.

ב- 6 במרס 1989 נערך בארמון התרבות של וילנה (שמדרגותיו עשויות מצבות של יהודים) כנס של נציגי קהילות יהודיות מרחבי ליטא, ביוזמת "תקומה". בכנס השתתפו כ- 2,000 נציגים, והונח בסיס לשיתוף פעולה ועזרה הדדית בין יהודי וילנה, קובנה וערים נוספות.

ליטא קיבלה עצמאות ב- 1990. עד אז, תחת שלטון סובייטי, לא היתה בליטא קהילה יהודית מאורגנת. רק ב- 1989 נוסד איגוד לתרבות יהודי ליטא, צעד ראשון לקראת הקמת קהילה יהודית חדשה. האיגוד נהיה רשמית לקהילה היהודית החדשה של ליטא בנובמבר 1991. בראש הקהילה עומדת מועצה שנבחרת על ידי ועד, שאחראי גם לבחירת יו"ר הקהילה. ב- 1997 חיו בליטא על פי ההערכה כ- 6,000 יהודים, רובם בווילנה.


פעילות תרבותית

הפעילות התרבותית בקהילה היהודית מוקדשת בעיקר לשימור הזהות הלאומית היהודית, ולימוד המורשת היהודית. הקהילה מקיימת מפגשים,, הרצאות ותערוכות במגוון נושאים, כולל מדינת ישראל וחגי ישראל. בעדיפות עליונה עדיין עומד נושא הנצחתם של קורבנות השואה. ברחבי ליטא ישנם כ- 200 אתרי רצח המונים שיש לטפל בהם. בכל שנה, ב- 23 בספטמבר, חל יום הזיכרון לשואה בליטא. ביום זה נערכים טקסי זיכרון במבצר התשיעי בקובנה ובפונאר, בהם התרחשו הרציחות הנוראות ביותר.

במוזיאון הלאומי של הגאון מווילנה, שנוסד ב- 1989, יש תערוכה קבועה בנושא השואה, וכן תערוכות מתחלפות במגוון נושאים, ביניהם "היהודים בליטא במלחמה נגד הנאציזם", שנפתחה ב- 2000, לציון 55 שנים לניצחון על הנאצים. לאחרונה יצא לאור ספר חדש ובו רשימת שמותיהם של אסירי גטו וילנה.

בווילנה פועלים מוסדות תרבות יהודיים, ביניהם מועדון התרבות, שמושך אליו קהל רב, גם לא-יהודי, מועדון "אילן" לילדים ולנוער, ומועדון הקשישים "אבי מען זייט זיך". הקהילה מוציאה לאור את "ירושלים דליטא", כתב-עת בארבע שפות (יידיש, ליטאית, אנגלית ורוסית), ובו דיווחים מחיי הקהילה, בדגש מיוחד על היבטים תרבותיים.


חינוך

כיום שוב פועלים בתי ספר יהודיים בווילנה, ביניהם בית הספר הממלכתי "שלום עליכם", בו לומדים כ- 200 תלמידים. תכנית הלימודים כוללת, בנוסף ללימודים כלליים, עברית, תנ"ך, ותולדות עם ישראל. קהילת חב"ד בווילנה מפעילה בית ספר פרטי.


סעד ורווחה

הקהילה היהודית מפעילה מערכת רווחה קהילתית כוללת, לתמיכה בנזקקים, בעיקר גימלאים בודדים, שקרוביהם היגרו למקומות אחרים, או שנפגעו קשות מהמשבר הכלכלי שפקד את ליטא אחרי התמוטטות ברית המועצות. תכנית הרווחה כוללת חלוקת מזון, בגדים, הקצבה, סיוע בטיפול רפואי, שירותים שונים כגון ניקיון, כביסה, ועוד. במימון התכנית מסייעים בנדיבות ארגונים יהודים שונים, בייחוד ה"ג'וינט", וכן תורמים פרטיים.


הקהילה היהודית במאה ה- 21

לפי נתוני הארגונים היהודים יש בעיר כ - 4000 יהודים במסגרת קהילה יהודית מתפקדת.ישנו מרכז קהילתי , כולל בית כנסת,פעילות חסד,תרבות וחברה,בעיקר לפי לוח השנה העברי.יש קבוצות לימוד מסורת ותרבות יהודית,להקות זמר,מחול,תיאטרון ומוסיקה.כמו כן קיים מרכז לתרבות יידיש .

במערכת החינוך יש גן ילדים ושני בתי ספר ללימוד יהדות ויידיש באוניברסיטה המקומית.כן יש מדור לספרות יהודית בספריה הלאומית.

תערוכות בנושאים יהודיים מוצגות במקומות שונים וישנם תכנים יהודיים הנלמדים גם בבתי הספר ואף יש תערוכות קבע בנושא השואה.יוצא רבעון בשם ירושלים של ליטא.

בבית הקהילה היהודית ממוקמים משרדיהם של ארגונים יהודים שונים כגון : הסטודנטים היהודים,ניצולי המחנות , ותיקי מלחמת העולם ועוד.

בעיר ישנה קהלה של חב"ד בהנהלת הרב שלום בער קרינסקי ,שמפעילה בית כנסת,מקווה,אוכל כשר,חסד,חברת ותרבות ועוד.

גם הסוכנות היהודית פועלת בוילנה בתחומי תרבות והכנה לעלייה לישראל.היא מפעילה מחנות קיץ וסמינרים של הקהילה וחב"ד.

בעיר ישנו בית עלמין יהודי גדול שעדיין פעילקבורים בו רבנים חשובים וביניהם הגאון מוילנה.

בעיר מתקיימים ביקורים רבים בעיקר במסגרת ביקורי שורשים.

בשנת 2014 נפתחה בוילנה שגרירות ישראל לליטא.עד למועד זה השגריר בלטביה פעל גם בליטא.

שיקגו

שיקגו

Chicago

עיר בצפון מזרח אילינוי, ארה"ב

היסטוריה מוקדמת

בשנת 1837 שיקגו התאגדה כעיר שאוכלוסייתה מנתה כ-5,000 תושבים. בין השנים 1844-1840 התיישבו בעיר כעשרים יהודים, רובם מהגרים ממחוזות גרמניה של בוואריה והפאלאץ (Palatinate). ב-3 באוקטובר 1846 ייסדו 15 יהודים את הקהילה היהודית הראשונה בעיר, "קהילת אנשי מערב" ("The Congregation of the People of the West"), לאחר מכן נקראו "K.A.M". הם התפללו בנוסח ה"אשכנז" המסורתי בחדר מעל חנות בגדים. עד אמצע המאה קמו עשרה ארגונים קהילתיים נוספים, שפעלו עד מלחמת העולם השנייה. בשנת 1861 נוסדה הקהילה הרפורמית "סיני". בתקופה זו החלו להגיע לעיר מהגרים רוסים וליטאים ממזרח אירופה. הם דיברו יידיש, ועסקו בעיקר ברוכלות. כבר בסתיו 1862 ארגנו יהודי מזרח אירופה את קהילת "בני יעקב", ושנה לאחר מכן, את קהילת "בית המדרש הגדול". בשנת 1867 התאחדו שתי הקהילות תחת השם "בית המדרש ובני יעקב".

כשהחלו פעולות האיבה במלחמת האזרחים האמריקנית, הקהילה היהודית בשיקגו גדלה עד כדי כך שהיא הצליחה לגייס פלוגה שלמה של מאה מתנדבים יהודים להצטרף לגדוד ה-82 של מתנדבי אילינוי. הקהילה היהודית של שיקגו התאוששה במהירות מהשריפה הגדולה של 1871, שפגעה בשכונת יהודי גרמניה, ומהשריפה של 1874, שפגעה בעיקר בשכונת יהודי מזרח אירופה. שכונת יהודי רוסיה ופולניה קיבלה את הכינוי "הגטו" וזו של יהודי גרמניה "גטו הזהב".

בשנות ה-60 של המאה ה-19 החלו יהודי גרמניה להיכנס למקצועות הרפואה והמשפט, חלקם גם נכנסו לבנקאות, אפילו הקימו בנקים יהודיים. המהגרים הרוסים החדשים של שנות ה-1880 העדיפו לעבוד במפעלים ובעסקים קטנים. עד 1900 רבים מהם, 4,000, נכנסו לתעשיית הטבק, בעיקר לסחר בסיגרים. צמיחתן של המתפרות, בשנות ה-80 של המאה ה-19 עם התנאים הלא סניטריים והשעות המופרזות שלהן, היו הגורמים הקובעים בהתפתחות התנועה הסוציאליסטית היהודית ותנועת האיגודים המקצועיים היהודיים. איגוד יצרני הגלימות בשיקגו, ברובו יהודי, היה הראשון שהפגין נגד עבודת ילדים, שנמשכה למרות חינוך חובה. הם הצליחו רק להגביל את גילם ל-14 ולהגביל כל עבודה במתפרה לבני משפחה אחת. השביתה ב-1911 היא שביססה משא ומתן קיבוצי בתעשיית ההלבשה. השביתה הניחה את היסודות לאיגוד חדש ומתמשך של עובדי המתפרות המאוחדים של אמריקה. האגודה היהודית לסיוע לחקלאים באמריקה, שנוסדה בשיקגו ב-1888, היוותה אלטרנטיבה לאיגוד של עובדי המתפרות.

משנות ה-80 של המאה ה-19 ועד שנות ה-20 של המאה ה-20 גדלה האוכלוסייה היהודית מ-10,000 ל-225,000, או מ-2% ל-8% מהאוכלוסייה הכללית. משנות ה-30 ועד שנות ה-50 של המאה ה-20, יהודים העתיקו את מגוריהם לחלקה הצפוני של העיר ולפרברים שמצפון לה. בשנת 1969 "ווסט רוג'רס פארק" והפרברים "סקוקי" היו הקהילות היהודיות הגדולות ביותר, כל אחת עם אוכלוסייה של 50,000 יהודים, המהווה כ-70% מכלל אוכלוסיית האזור. במידה ניכרת התפתחותן של קהילות חדשות אלה עם מתקנים דתיים, חינוכיים, תרבותיים וחברתיים הייתה תוצאה של מאמץ מודע להנציח את הלכידות הקבוצתית היהודית. מנהיגי הקהילה סברו כי מעט חינוך יהודי והפרדה מרצון באזור מגורים במעמד גבוה ימנע התבוללות.

הקהילה בשנות ה-1960

בשנת 1961 היו בשיקגו 43 בתי כנסת אורתודוקסיים, 25 בתי כנסת קונסרבטיביים, 16 רפורמיים ו-5 מסורתיים. מועצת הרבנים של שיקגו, שנתמכה על ידי הפדרציה היהודית וקרן הרווחה היהודית, נתנה חסות לכל התוכניות של תוכן יהודי ברדיו ובטלוויזיה, ולוועדת הכהנים, ששירתה מוסדות בתי חולים ומוסדות עונשין. במהלך שנות ה-60 של המאה ה-20 היו גם שלושה מקוואות, שני בתי דין – אחד אורתודוקסי ואחד קונסרבטיבי. בתי-הדין עסקו בעיקר במתן גירושים דתיים ("גיטין") וגיור. בשנת 1969 הוערך שכ-15% מהקהילה היהודית בשיקגו היו ילידי חוץ וכ-5% עדיין השתמשו ביידיש כשפתם. כ-3% עד 5% היו שומרי שבת מחמירים, אך השתייכות לבתי הכנסת הייתה פחות מ-50% בעיר ומ-60% בפרברים.

בשנת 1968 התאחדו הפדרציה היהודית וקרן הרווחה היהודית של מטרופוליטן שיקגו, כולל הקרן היהודית המאוחדת של מטרופוליטן שיקגו. בנוסף לסיוע לאומי וסיוע מחו"ל, שירתה הקרן היהודית המאוחדת מוסדות קהילתיים רבים, כגון: שירות קהילתי משפחתי, מעונות יום להתפתחות הילד ומרכזים רפואיים. היו שני בתי חולים יהודיים שנחנכו ב-1881, והר סיני, שנוסד ב-1918 כיורשו של בית החולים הרמב"ם, שהתאגד ב-1910. יהודים רבים תפסו עמדות ממשלתיות גבוהות, הן מקומיות והן ברמה הלאומית, ביניהם ארתור גולדברג, לשעבר שופט ארצות הברית ושגריר באו"ם. ההשתלבות החברתית והתרבותית של יהודי שיקגו בחיי העיר מומחשת בצורה הטובה ביותר על ידי העובדה שב-1970 נשיאי שלושה מוסדות להשכלה גבוהה היו יהודים.

חיים תרבותיים

ביבליוגרפיה של פרסומים בעברית וביידיש, שפורסמה בשיקגו בין 1877 ל-1950, מציגה 492 כותרים. בשיקגו, העיתונות ביידיש הייתה פורייה ביותר. העיתונות העברית לא הצליחה כמו העיתונות ביידיש. הופעת הבכורה שלו הייתה בשנת 1877 עם השבועון "היכל העברייה", שהיה מוסף ל"העיתונות הישראלית" וראה אור עד 1879. הירחון "קרן אור", בא בעקבותיו ב-1889. ב-1897 הופיע השבועון "הפסגה", והוחלף ב-1899 ב"התחייה".

כתב העת היהודי הראשון שהופיע בשיקגו היה השבועון "המערבון" ב-1873, שיצא לאור עד 1895. ב-1969 היה שבועון אנגלו-יהודי אחד, "הזקיף", שנוסד ב-1911, מהדורת שיקגו של "הפוסט היהודי" ו"דעות", "פורום שיקגו", רבעון שנוסד ב-1942, ו"הדרך היהודית", המופיע לפני כל חג יהודי גדול, שנוסד ב-1948.

אוכלוסייה יהודית באזור שיקגו רבתי

בשנת 1999 האוכלוסייה היהודית של אזור שיקגו רבתי (כל מחוזות קוק ודו-פייג' וחלק ממחוז לייק) נאמדה בכ-261,000 תושבים שהיו המרכז היהודי הרביעי בגודלו בארה"ב. ישנם סוכנויות, ארגונים, מוסדות רבים המטפלים בכל היבט של החיים היהודיים, החל מתמיכה במשפחה ובקהילה וסיוע למבוגרים דרך צרכים דתיים, שירותי בריאות, פעילויות תרבות וחינוך, ועד להתנדבות וצדקה. הקהילה מעורבת מאוד בחייה של יהדות אמריקה ואכן השפעתה מורגשת הרבה, מעבר לכל העולם היהודי, כולל ישראל.

כ-30,000 מהגרים יהודים מברית המועצות לשעבר בחרו להתיישב במטרופולין שיקגו במהלך 25 ​​השנים האחרונות. רבים קיבלו את סיוע הפדרציה היהודית בתחילת חייהם החדשים בארה"ב.

חינוך

חיזוק הזהות היהודית, הבטחת המשכיותה, תוך שמירה על מורשתה העשירה, היא אחת הדאגות המרכזיות של הפדרציה היהודית. סך ההקצאות של הפדרציה היהודית לחינוך הסתכמו ביותר מ-20% מכלל הוצאותיה – ובכך מדגישה את תפקידה החשוב בשמירה על החיים היהודיים של הדורות הבאים. החינוך היהודי באזור שיקגו רבתי מקודם על ידי מספר רב של בתי ספר ומוסדות חינוך לא רשמיים המספקים קורסים ותוכניות שונות לילדים בכל הגילאים, כמו גם לצעירים ולמשפחות. כולם רוצים לקדם ערכים ומורשת יהודיים, לעורר יצירתיות יהודית חדשה ולסייע בשמירה על זהות יהודית מובהקת תוך הכנת הדורות הצעירים לקראת האתגרים שמציבה החברה המשתנה ללא הרף. האפשרויות החינוכיות השונות ניתנות על ידי בתי ספר יהודיים רבים (של ימי ראשון ובתי ספר פורמלים), וגם על ידי מוסדות בלתי פורמליים רבים למבוגרים ולמשפחות הכוללים תכניות מגוונות כמו מעונות יום, השכלה גבוהה, קייטנות ובתי ספר קיץ. שיקגו היא ביתם של המכללה התיאולוגית העברית, הישיבה התיכונית והמכון למורים, המכללה למדעי היהדות, שלוחה של "ישיבת תלז" (Telz), ושל "האקדמיה היהודית של שיקגו".

בתי הספר היסודיים כוללים את "בית הספר היהודי עקיבא-שכטר", "קינדרלנד/האקדמיה העברית", "בית הספר העברי הספרדי" ובית הספר "הלל תורה" בפרבר צפוני, וכן יש לציין את בתי הספר התיכוניים, בין היתר "האקדמיה היהודית של אידה קראון" ו"תיכון בית יעקב בשיקגו". "בית הספר היהודי הקהילתי זקס-סקורה", "בית הספר היהודי המסורתי המאוחד" הם רק שניים מתוך רבים מבתי הספר היסודיים היהודיים של ימי ראשון הפועלים באזור שיקגו רבתי.

חינוך משפחתי מקודם על ידי מספר מוסדות, ביניהם מרכזי הקהילה היהודית השונים בשיקגו, מרכז מרווין נ' סטון לאמנויות ולאותיות יהודיים, "מכון ספרטוס ללימודי יהדות" – מכללה לאמנויות ליברליות. במכון "ספרטוס" נמצאת גם "אנדרטת השואה – צל" שהמשאבים שלה עוזרים לילדים ולמבוגרים להבין טוב יותר את השואה.

כתבי עת יהודיים

כתבי העת היהודיים שפורסמו בשיקגו כוללים את "שבועון חדשות יהודי בשיקגו" עם מהדורה מקוונת, "כוכב יהודי שיקגו" שפורסם אחת לשבועיים, הופץ ללא תשלום  – שניהם מקורם בסקוקי, רבעון החדשות של הקהילה היהודית שהחל להתפרסם ב-1941, והשנתון ("JUF News & Guide to Jewish Living in Chicago") שפורסם במשותף על ידי הקרן היהודית המאוחדת והפדרציה היהודית של מטרופוליטן שיקגו. "תדמית יהודית" ("Jewish Image") הוא מגזין חודשי משפחתי שבסיסו בשיקגו ומופץ ללא תשלום בכל רחבי ארצות הברית. "צרכן כשר" ("Kosher Consumer") יוצא לאור על ידי מועצת רבני שיקגו שש פעמים בשנה ומכיל מידע על מוצרים כשרים.

רדיו, טלוויזיה ומדיה אלקטרונית

ירושלים אונליין – WCFC-TV 38, הוא מגזין המשודר מירושלים, במשך חצי שעה, בימי שישי בשעה 20:00 ובשידור חוזר בימי ראשון בשעה 13:00.

היכל (Sanctuary) WLS-TV7 – תכנית אירוח המתמקדת בנושאים יהודיים ומופקת על ידי ועדת הטלוויזיה היהודית – מיזם משותף של הפדרציה היהודית ושל מועצת הרבנים של שיקגו. רשת הרדיו התורנית משדרת מערך תכניות בנושאי יהדות.

חדשות ישראל בטלפון – 847-679-9374, מציע עדכונים יומיים מיום ראשון עד יום שישי, באנגלית, מתחנת הרדיו הישראלית ערוץ-7.

ספריית קלטות, על שם משה ואסתר ברנדמן, מאפשרת להאזין להרצאות מגבשות ואינפורמטיביות על ידי חכמי תורה.

חיים דתיים

הצרכים הדתיים של היהודים החיים בשיקגו רבתי מסופקים על ידי מוסדות, ארגונים ובתי כנסת רבים השייכים לכל התנועות היהודיות. כל שאר ההיבטים של החיים היהודיים, כמו אוכל כשר, מקווה, חגיגות בר ובת מצווה – לפרט רק מעטים – מסופקים על ידי הקהילות השונות ועל ידי הפדרציה היהודית. חברת קדישא יהודית וחברת הלוויות יהודיות בשיקגו מספקות, בין היתר, הלוויות יהודיות.

החיים הדתיים מתואמים על ידי מועצת הרבנים של שיקגו, הדואגת להיבטים ולצרכים השונים של היהדות האורתודוקסית, ועל ידי איגוד הקהילות הרפורמיות בצפון אמריקה (UAHC – Chicago for the Reform Judaism). בית הכנסת המאוחד של היהדות השמרנית (USCJ) מפקח על הפעילויות של הקהילות הקונסרבטיביות הקובעות קווים מנחים לתוכניות החברתיות, החינוכיות והדתיות שלהן.

בתי כנסת

מבין בתי הכנסת הקונסרבטיביים יש לציין במיוחד את בית הכנסת הוותיק ("Anshe Emet") "אנשי אמת", הממוקם בשכונת לייקוויו (Lakeview), ואשר מהווה נקודת ציון בהיסטוריה היהודית של שיקגו. קהילות קונסרבטיביות נוספות כוללות את "בית כנסת הר ציון" בנחל היער (River Forest), קהילת "עם חי" באחוזות הופמן, קהילת "רודפי צדק", ו"בני אמונה" בסקוקי.

קהילות "חנוכיית המקדש", "עמנואל", ו"אור חדש" בשיקגו שייכות לתנועה הרפורמית וכן "מקדש בית ישראל" בסקוקי. קהילת "בני יהושע בית אלוהים" בגלנוויו (Glenview), וקהילה "בני יהודה בית שלום" בהומווד (Homewood), אם למנות רק כמה מתוך יותר מ-20 בתי כנסת רפורמים הממוקמים במטרופולין שיקגו.

בין בתי הכנסת האורתודוקסיים, קהילת "עדת ישורון אנשי כנסת ישראל" ו"אנשי שלום בני ישראל", ממוקמת בשיקגו קהילת "אור תורה" השוכנת בסקוקי. לסקוקי יש גם קהילת שחזור – "הקהילה היהודית של עיירת הנילוס – עזרא הבונים". קהילות רקונסטרוקציוניסטיות נוספות ממוקמות באוונסטון – שחזור קהילה יהודית, בנאפרוויל – "קהילת בית שלום", ובנורת'ברוק –בית הכנסת הרקונסטרוקציוני "שיר חדש".

קשר עם ישראל

במסגרת "פרויקט שותפות 2000" – השואף להקים ולפתח קשרים הדוקים בין קהילות יהודיות בתפוצות לערים ולכפרים בישראל, הפדרציה היהודית והקרן היהודית המאוחדת בשיקגו קשורות לאזור לכיש בנגב בישראל ומספקות לתושביה סיוע בפיתוח וכן הזדמנות בלתי רשמית לטפח קשרים ישירים בין שתי הקהילות. 

האסיפה הכללית של הקהילות היהודיות המאוחדות

במהלך 15-10 בנובמבר 2000, הפדרציה היהודית של שיקגו אירחה את האסיפה הכללית השנתית של הקהילות היהודיות המאוחדות עם כ-5,000 נציגים שהתאספו מארה"ב, קנדה, דרום אמריקה, ישראל ואירופה.

תחילת המאה ה-21

העיר שיקגו היא ביתה של האוכלוסייה היהודית החמישית בגודלה בארצות הברית. על פי מחקר משנת 2010, שפורסם על ידי מאגר ברמן – מידע יהודי (Berman Jewish Databank), כ-291,000 יהודים חיים באזור המטרופולין של שיקגו. ב-2013, הקהילה היהודית היוותה כמעט 10% מכלל אוכלוסיית העיר (2.7 מיליון).

ברחבי שיקגו ממוקמים מספר ארגונים המשרתים את הקהילה היהודית של העיר. רבים מהם הוקמו באמצע המאה ה-20, אך ככל שהקהילה היהודית המשיכה להשתנות עם כל דור שעובר, הצורך בתכניות מיוחדות הוביל לפיתוח של קרנות וקבוצות תמיכה אחדים. משרתים את יותר מ-145,000 משקי בית יהודים המתגוררים בשיקגו, ארגונים כמו: אגודת העזרה העברית המאוחדת (UHRA), האגודה לסיוע למהגרים יהודים של שיקגו (EZRA), עבודה: חיל השירות היהודי, והמרכז היהודי למשפחה וקהילה, ע"ש וירג'יניה פרנק, להתפתחות הילד.

בית הקפה JUF מספק לעניי הקהילה ארוחות כשרות ו-ARK, סוכנות ללא מטרות רווח במימון קהילה, מציעה שירותים חברתיים רבים, כולל דיור, מזון, טיפול רפואי וסיוע בתעסוקה.

יש גם כאלה שמתמקדים בקורבנות השואה, כגון: שירותי הקהילה לניצולי שואה, אגודת צאצאי השואה-אילינוי (ADSI), והקרן לחינוך השואה. לעתים קרובות מספר מועצות יהודיות של העיר עובדות בצוותא עם ארגונים שונים: אלה כוללים את המועצה לקשישים יהודים, מועצת הקהילה היהודית של ווסט רוג'רס פארק והמועצה היהודית במערב התיכון. החברה היהודית ההיסטורית של שיקגו, שנוסדה בשנת 1977, משמרת את ההיסטוריה של הקהילה היהודית של שיקגו. החברה אוספת ומתחזקת מגוון רישומים כתובים, הקלטות וצילומים. הם נותנים חסות להרצאות, אירועים וסיורים באתרים ההיסטוריים היהודיים של העיר.

אחדים מנקודות הציון היהודיות המפורסמות של שיקגו כוללים את "קהילת איש מערב" ב"קהילת ישעיהו ישראל" בהייד פארק, האתר של שוק מקסוול סטריט (Maxwell Street Market) הישן, הממוקם באחת משכונות המגורים העתיקות ביותר בשיקגו, המטה של ​​הקרן היהודית המאוחדת בדרך בן גוריון בס' פרנקלין, בית הכנסת שיקגו לופ, והשכונה ההיסטורית לאונדיל (Lawndale).

כ-26% מיהודי שיקגו מזוהים כאורתודוקסים או מסורתיים. 35% מזוהים כשמרנים בעוד ש-30% או יותר מזוהים כרפורמים.

עד שנת 2004, היו כ-140 בתי כנסת באזור המטרופולין של שיקגו. כמעט כל תנועה ביהדות המודרנית מיוצגת בהם. יש 39 קהילות חרדיות, 31 קונסרבטיביות, 36 רפורמיות, 14 קהילות מסורתיות, 3 קהילות שחזור, 1 הומניסטי וכ-7 קהילות לא דתיות. יש גם 4 מקוואות ו-2 בתי דין רבניים.

לקהילה היהודית של שיקגו יש מגוון תכניות ומוסדות חינוכיים. רבים מהם נתמכים, על ידי הפדרציה היהודית, בהקצאות ובמענקים שונים. החינוך היהודי בשיקגו מקיף מעונות יום ועד לרמת המכללה. 80% מהילדים היהודים של שיקגו מקבלים חינוך יהודי. בנוסף למספר בתי ספר וישיבות ישנם מוסדות, כמו האקדמיה היהודית של אידה קראון, תלמוד תורה, מכון מורות לנשים ע"ש אן בליטשטיין והמועצה לחינוך יהודי. קורסים להשכלה גבוהה מוצעים במכון ספרטוס למדעי היהדות, מכון רור (Rorh) היהודי והקולג' התיאולוגי היהודי.

מקורות נוספים לחינוך יהודי ניתן למצוא במוזיאונים, במרכזים ובאנדרטאות של העיר, במיוחד במוזיאון השואה ובמרכז החינוכי של אילינוי, החברה ההיסטורית היהודית של שיקגו, המכון היהודי של שיקגו ובמוזיאון הילדים קוהל (Kohl).

לסטודנטים ולאנשי מקצוע צעירים יש מספר מועדונים ועמותות יהודיות. חלקם מחויבים להסברה בקהילה בעוד שאחרים מפגישים אנשים. "עבודה", חיל השירות היהודי, תומך בעניים, בעוד ש"מועדון 1948" פועל לחיבור בין ישראלים לאמריקאים יהודים. יש גם מגוון תכניות לרווקים יהודים ולאנשי מקצוע יהודים צעירים, וכן מספר מרכזים קהילתיים יהודיים, "בני ברית" ו"קום קיבוץ".

ברחבי העיר שיקגו ישנן מספר מובלעות יהודיות. הגדולה ביותר היא פארק ווסט רוג'רס, הידוע גם בשם "גטו הזהב". מאז 1930, ברוג'רס פארק יש אוכלוסייה יהודית משמעותית והקהילה החסידית הגדולה ביותר במערב התיכון. במהלך שנות ה-60 של המאה ה-20 המובלעת הפכה לביתהּ של קהילה משגשגת של יהודים רוסים. בשכונה זו יש יותר מ-20 קהילות ומספר אטליזים כשרים, מאפיות, מסעדות, שווקים וחנויות מכולת. קהילה בולטת נוספת הייתה ממוקמת בצפון לאונדייל (Lawndale). במשך רוב המחצית הראשונה של המאה ה-20, שכונה היסטורית זו הייתה ביתה של אחת הקהילות היהודיות התוססות ביותר בשיקגו. השכונה זכור בפשטות בתור לאונדייל היהודיה, היא היתה הליבה של המערב היהודי של שיקגו.

לאחר מלחמת העולם השנייה, רוב האוכלוסייה היהודית עברה לפרברים. עד 1995 חיו יותר מ-150,000 יהודים בפרברי שיקגו. שכונות יהודיות ממוקמות ברחבי מחוזות הצפון, המערב והדרום. ניתן למצוא אוכלוסיות גדולות בפארק פטרסן, פארק הוליווד ובהייד פארק-קנווד, שהוא ביתם של הקהילות הוותיקות ביותר בשיקגו.

מתקני בריאות רבים מעניקים עזרה רפואית לילדים ולמשפחות יהודים, כולל בתי חולים ומרכזי תמיכה. רבים מהם, כמו "בית החולים מייקל ריס", הוקמו על ידי הקהילות היהודיות הוותיקות בעיר. "הר סיני" הוא אחד מבתי החולים הטובים ביותר בעיר וזוכה לתמיכה רבה על ידי הפדרציה היהודית של מטרופולין שיקגו. "שירותי ילדים ומשפחה יהודים" (JCFS) מציע מגוון שירותים למשפחות עם צרכים מיוחדים. בנוסף, הם מספקים תכניות חינוך, תעסוקה וייעוץ. "קו ההצלה של חי" מציע תמיכה חינם כל השנה לילדים ולמשפחות.

מתקנים נוספים כוללים את רשת הריפוי היהודית של שיקגו, רשת האיידס היהודית והמרכז לגנטיקה יהודית. מרכזים רפואיים כגון אלה נתמכים במידה רבה על ידי ארגונים קהילתיים ותורמים פרטיים. פילנתרופיה המשיכה להיות חלק מרכזי בפדרציה היהודית לאחר מיזוגם עם קרן הרווחה היהודית ב-1974. כמה מהארגונים והתכניות היהודיות של שיקגו מקבלים מדי שנה מימון מהפדרציה.

בעיר גדולה כמו שיקגו ועם אחת הקהילות היהודיות הגדולות בארצות הברית, אין חוסר בתקשורת יהודית. בכל הערוצים, מטלוויזיה ורדיו ועד עיתונים ומגזינים מקוונים, ישנם מספר מקורות לחדשות ולבידור יהודיים. ברחבי שיקגו נמצאים העיתון "שיקגו ג'ואיש סטאר", ועיתון דו-חודשי. יש גם מגזין שמוץ (Schmooze), הוצאה לאור יהודית המנוהלת על ידי סטודנטים. כתבי עת מקוונים כוללים את Chicago Jewish News, Oy!, שיקגו, קוולר ו-JUF News.

קוברין
קוברין Kobryn

עיר במערב בלרוס. בין שתי מלחמות העולם בגליל פולסיה, פולין.

הקהילה נזכרת לראשונה בכתב זכויות שהעניק המלך זיגמונט ליהודי קוברין ב- 1514. לקראת סוף המאה ה- 16 הושוו זכויות אזרח של היהודים לאלה של שאר תושבי העיר.

בין יהודי קוברין היו באותה העת בעלי-בתים ובעלי כרמים וגני-ירק, אך רובם עסקו במסחר, בחכירת אכסניות לעוברי-אורח ובגביית דמי-מכס.

מספר יהודי קוברין גדל כשהתיישבו בעיר יהודים פליטי גזירות ת"ח ות"ט (1648) מאוקראינה. במאה ה-18 התרוששה העיר והיהודים מצאו את פרנסתם ברוכלות ובמלאכה. העשירים שביניהם המשיכו במסחר המלח, בהתבואה ובעצים.

בין רבני העיר היו ר' בצלאל בן שלמה מקוברין (במאה ה-17) ור' יעקב בן דוד שפירא, מייסד "ישיבה" במקום (במאה ה-18).

במאה ה- 19 גדל מספר היהודים בעיר לכדי 4,000 ומעלה (במיפקד 1847). ב-1882 נאסר עליהם לחכור משקים כפריים, וכעבור 15 שנה קופחה פרנסתם עם הנהגת המונופולין על זיקוק משקאות חריפים. בעיר נוצר פרולטאריון יהודי ורבים היגרו לארצות שמעבר לים.

הקהילה הייתה חסידית ברובה והפעולה הציונית בה נתקלה בתחילתה בקשיים רבים. אחרי מהפכת 1905 השתתפו רבים, חברי ה"בונד" ו"פועלי ציון", במאבק למען זכויות פוליטיות וחברתיות. בין מוסדות החינוך בעיר היו חדרים מתוקנים, בית-ספר דתי, בתי-ספר עבריים של "תרבות" ושל ציש"א וישיבה.

ב-1921 התפקדו בעיר 5,431 יהודים (%66 מכלל האוכלוסיה). רובם היו פועלי בניין, עובדי ייצור, חנוונים וסוחרים. העיר פרחה מבחינה כלכלית ומספר היהודים הלך ועלה.


תקופת השואה

אחרי פרוץ מלחמת העולם השנייה (ספטמבר 1939) וכיבוש פולין בידי הגרמנים, ובעקבות ההסכם בין גרמניה לברית המועצות, נמסרו שטחי מזרח פולין לידי ברית המועצות.

הסובייטים נכנסו לעיר ב-20 בספטמבר 1939. חברי תנועות הנוער הציוניות ניסו להגיע לווילנה, ולקוברין נהרו פליטים מאזורי פולין הכבושים בידי הגרמנים.

ערב המתקפה הגרמנית על ברית המועצות, ב- 22 ביוני 1941, מנתה האוכלוסיה היהודית במקום 8,000 איש.

מיד לאחר שכבשו הגרמנים את העיר הועלה באש בית-המדרש "חיי אדם" וכ-170 יהודים נרצחו ליד הכפר פאטריקי. באוגוסט הוטל על הקהילה קנס בשיעור של 6 ק"ג זהב ו-12 ק"ג כסף. בסתיו אותה השנה הוקם גיטו, על שני חלקיו - לכשירים לעבודה ולאחרים. ב-2 ביוני 1942 נערכה "אקציה" בשני המחנות ומחצית האוכלוסייה היהודית הוצאה להורג בו ביום בברונה גורה. ב-14 באוגוסט נערכה "אקציה" שנייה. הפעם תקפו את הגרמנים אנשי המחתרת היהודית, וניסו להשתלט על נשק שבידי הגרמנים. כ- 100 צעירים הצליחו להימלט והצטרפו לפרטיזנים. היהודים בעלי-המלאכה הוחזקו בעיר ועבדו לתועלת הגרמנים, עד שנרצחו גם הם בחצר בית-הסוהר בקיץ 1943.

לפי נתוני הארגונים היהודיים, בשנת 1994 נותרו בעיר מספר יהודים קטן, שהגיעו ממקומות שונים. במקום לא פעלה קהילה ולא הייתה כלל פעילות יהודית. בעיירה יש קבר אחים לנרצחי השואה עם אנדרטה מסודרת, ללא אזכור ליהודים, אף על פי שהאחרונים היו רוב האוכלוסייה במקום. בית העלמין היהודי מוזנח ומשמש למרעה בקר.

הקהילה היהודית בשנות ה - 2000

בשנת 2004 היו בעיר כ - 60 יהודים .

בית הכנסת הישן עבר גלגולים רבים ולבסוף הוחזר ליהודי הקהילה . יש תכניתלשפצו למטרות תפילה ומוזיאון יהודי .

בבית העלמין היהודי הוקמה אנדרטה לנרצחי השואה ונותרו בו מספר מצבות בלבד .