מקור השם אלרוי
ALROY
שמות משפחה נובעים מכמה מקורות שונים. לעיתים לאותו שם קיים יותר מהסבר אחד. שם משפחה זה הוא מסוג השמות הטופונימיים (שם הנגזר משם של מקום כגון עיירה, עיר, מחוז או ארץ). שמות אלו, אשר נובעים משמות של מקומות, לא בהכרח מעידים על קשר היסטורי ישיר לאותו מקום, אבל יכולים להצביע על קשר בלתי ישיר בין נושא השם או אבותיו לבין מקום לידה, מגורים ארעיים, אזור מסחר או קרובי משפחה.
אלרוי היא גרסה של ארויו.
הפירוש המילולי הוא "נחל קטן". בספרדית, ארויו הוא שמן של מספר עיירות במחוזות בורגוס, מדריד ובדחוז, ספרד.
הגרסה בנארויו מתועדת בטולדו, ספרד, במאה ה-12. אבן ארויו מוזכר במאות ה-14 / ה15 ודה ארויוס בשנת 1451. ארויו וארוליה מתועדים בסלונירי, יוון, במאה ה-16. שם המשפחה ארויו נדיר בארצות צפון אפריקה, אבל נפוץ מאד בארצות האימפריה העותומנית, כשבדרך כלל הוא מופיע ביחד עם המילה "בן": בן ארויו.
שמות משפחה נובעים מכמה מקורות שונים. לעיתים לאותו שם קיים יותר מהסבר אחד. שם משפחה זה הוא מסוג השמות הטופונימיים (שם הנגזר משם של מקום כגון עיירה, עיר, מחוז או ארץ). שמות אלו, אשר נובעים משמות של מקומות, לא בהכרח מעידים על קשר היסטורי ישיר לאותו מקום, אבל יכולים להצביע על קשר בלתי ישיר בין נושא השם או אבותיו לבין מקום לידה, מגורים ארעיים, אזור מסחר או קרובי משפחה.
אלרוי היא גרסה של ארויו.
הפירוש המילולי הוא "נחל קטן". בספרדית, ארויו הוא שמן של מספר עיירות במחוזות בורגוס, מדריד ובדחוז, ספרד.
הגרסה בנארויו מתועדת בטולדו, ספרד, במאה ה-12. אבן ארויו מוזכר במאות ה-14 / ה15 ודה ארויוס בשנת 1451. ארויו וארוליה מתועדים בסלונירי, יוון, במאה ה-16. שם המשפחה ארויו נדיר בארצות צפון אפריקה, אבל נפוץ מאד בארצות האימפריה העותומנית, כשבדרך כלל הוא מופיע ביחד עם המילה "בן": בן ארויו.
עמדיה
(מקום)עמאדיה Amadiya
עיירה הררית מצפון מזרח למוצל, צפון עיראק.
בשנת 1160 פעל בעמאדיה דוד אלרואי, מקים תנועה משיחית לכיבוש ירושלים, והקים שם מרכז לתנועתו. הנוסע בנימין מטודלה, שהגיע לעמאדיה בשנת 1170, סיפר על קהילה יהודית בת 2,000 נפשות, וציין שהם צאצאי גולי ישראל מימי שלמנאסר מלך אשור. בסוף המאה ה- 13 היה במקום בית כנסת על שם עזרא הסופר, שנבנה כנראה בשנת 1294 ולידו קברו של הנביא עובדיה.
במאות ה- 16 וה- 17 הייתה בעמאדיה קהילה גדולה שבראשה "חכמים" ו"שרים". בראשית המאה ה- 17 חי בעמאדיה הרב שמעון בן שמואל דוגה, שעסק גם בקבלה.
יהודי עמאדיה עסקו במסחר עפצים ועורות, והיו להם קשרי מסחר הדוקים עם העיר מוצל.
ב- 1827 ביקר במקום הנוסע דוד דבית הלל וסיפר על 200 משפחות יהודיות, ביניהם סוחרים גדולים שרוב חנויות הבדים היו בידיהם, ועל אומנים ובעלי מקנה.
הקהילה הדלדלה משנות השלושים של המאה ה- 19 בגלל מרידת השליט המקומי, מחמד ביי כורא, בשלטון העות'מאני. השלטונות העות'מאנים אף הם לא התייחסו בצורה נאותה לקהילה, העיירה נהרסה והמתסלם (מושל) של עמאדיה נהג להתעמר ביהודים. מצב הקהילה הדרדר, רוב היהודים שנותרו במקום היו עניים וחסרי השכלה. ב- 1840 היו כ- 500 משפחות בעמאדיה אך ב- 1852 נותרו רק 50 משפחות ברובע היהודי.
ב- 1888 שוב היו בעמאדיה כ- 600 יהודים ואילו ב- 1906 נמצאו בה 250 יהודים. על-פי מפקד רשמי ב- 1930 נמצאו בעמאדיה ובסביבותיה 812 יהודים דוברי ארמית.
ב- 1945 היו בעיירה כ- 80 משפחות (400 נפש). מקצתם עסקו בחקלאות. במפקד 1947 נמנו 303 יהודים.
חיי הקהילה
יהודי עמאדיה התגוררו ברובע מיוחד שנקרא בכורדית "מחלת ג'יא" ובלשון התרגום "מחלת הדאי". בעיירה היו שני רבעים יהודיים: בעיר העליונה "שאותא אליתא" ובעיר התחתונה "שאותא כתיתא".
בית הכנסת "סייד יחזקאל", שנמצא ברחוב בית שמואל, נבנה בידי חסן יוסף ובו עדות לקיומו של בית הכנסת הקדום. בית כנסת נוסף על-שם עזרא הסופר נמצא ברחוב בי דוריקי בעיר התחתונה.
בעמאדיה היו גם שני "מדרשים" ובהם למדו ילדי הקהילה לימודי קודש.
בסביבת עמאדיה היו ישובים חקלאיים יהודיים כמו ברזאני - 200 נפש, ועקרה - 250 משפחות.
עיירה הררית מצפון מזרח למוצל, צפון עיראק.
בשנת 1160 פעל בעמאדיה דוד אלרואי, מקים תנועה משיחית לכיבוש ירושלים, והקים שם מרכז לתנועתו. הנוסע בנימין מטודלה, שהגיע לעמאדיה בשנת 1170, סיפר על קהילה יהודית בת 2,000 נפשות, וציין שהם צאצאי גולי ישראל מימי שלמנאסר מלך אשור. בסוף המאה ה- 13 היה במקום בית כנסת על שם עזרא הסופר, שנבנה כנראה בשנת 1294 ולידו קברו של הנביא עובדיה.
במאות ה- 16 וה- 17 הייתה בעמאדיה קהילה גדולה שבראשה "חכמים" ו"שרים". בראשית המאה ה- 17 חי בעמאדיה הרב שמעון בן שמואל דוגה, שעסק גם בקבלה.
יהודי עמאדיה עסקו במסחר עפצים ועורות, והיו להם קשרי מסחר הדוקים עם העיר מוצל.
ב- 1827 ביקר במקום הנוסע דוד דבית הלל וסיפר על 200 משפחות יהודיות, ביניהם סוחרים גדולים שרוב חנויות הבדים היו בידיהם, ועל אומנים ובעלי מקנה.
הקהילה הדלדלה משנות השלושים של המאה ה- 19 בגלל מרידת השליט המקומי, מחמד ביי כורא, בשלטון העות'מאני. השלטונות העות'מאנים אף הם לא התייחסו בצורה נאותה לקהילה, העיירה נהרסה והמתסלם (מושל) של עמאדיה נהג להתעמר ביהודים. מצב הקהילה הדרדר, רוב היהודים שנותרו במקום היו עניים וחסרי השכלה. ב- 1840 היו כ- 500 משפחות בעמאדיה אך ב- 1852 נותרו רק 50 משפחות ברובע היהודי.
ב- 1888 שוב היו בעמאדיה כ- 600 יהודים ואילו ב- 1906 נמצאו בה 250 יהודים. על-פי מפקד רשמי ב- 1930 נמצאו בעמאדיה ובסביבותיה 812 יהודים דוברי ארמית.
ב- 1945 היו בעיירה כ- 80 משפחות (400 נפש). מקצתם עסקו בחקלאות. במפקד 1947 נמנו 303 יהודים.
חיי הקהילה
יהודי עמאדיה התגוררו ברובע מיוחד שנקרא בכורדית "מחלת ג'יא" ובלשון התרגום "מחלת הדאי". בעיירה היו שני רבעים יהודיים: בעיר העליונה "שאותא אליתא" ובעיר התחתונה "שאותא כתיתא".
בית הכנסת "סייד יחזקאל", שנמצא ברחוב בית שמואל, נבנה בידי חסן יוסף ובו עדות לקיומו של בית הכנסת הקדום. בית כנסת נוסף על-שם עזרא הסופר נמצא ברחוב בי דוריקי בעיר התחתונה.
בעמאדיה היו גם שני "מדרשים" ובהם למדו ילדי הקהילה לימודי קודש.
בסביבת עמאדיה היו ישובים חקלאיים יהודיים כמו ברזאני - 200 נפש, ועקרה - 250 משפחות.