קהילת יהודי ברסטצ'קו

 באראנוביץ' Baranovich

בפולנית Baranowicz

עיר בבלרוס. בין שתי מלחמות העולם בגליל נובוגרודק, פולין.

 

הקהילה היהודית

בסוף המאה ה-19 נעשתה באראנוביץ', כפר באותם הימים, צומת מסילת-ברזל ויהודים התיישבו בה למרות האיסור הרשמי. ב-1903 נתקבל היתר-המגורים ועם הכיבוש הפולני כבר מנו היהודים 6,600 נפש, יותר ממחצית תושבי העיר.

בין שתי המלחמות ישבו בבאראנוביץ' האדמו"רים לבית קוידאנוב וסלונים, היו בה שתי ישיבות גדולות, בית-ספר ביידיש ובעברית, ומרכז הכשרה מטעם "החלוץ", "שחריה ". בשנים 1939-1928 יצאו לאור בבאראנוביץ' שישה שבועונים ביידיש.

ערב מלחמת העולם השנייה הגיע מספר התושבים היהודים בבאראנוביץ' ל-12,000.


תקופת השואה

אחרי פרוץ מלחמת העולם השנייה (1 בספטמבר 1939) ובעקבות ההסכם בין גרמניה לברית המועצות, נכנס הצבא האדום לאזורים המזרחיים של פולין, ובראנוביץ' בתוכם. עם כניסת הסובייטים לעיר פוזרו מוסדות הקהילה ונאסרה כל פעילות מפלגתית וציונית. קבוצות צעירים הסתננו לווילנה, אז חלק מליטא, ומשם הצליחו להגיע לארץ-ישראל. בית- הספר "תרבות" הפך להיות מוסד רוסי, ואילו התיכון היהודי המשיך כרגיל. בקיץ 1940 הועברו לפנים רוסיה פליטים מפולין שחיפשו מקלט בעיר. ב-27 ביוני 1941 נכבשה באראנוביץ' בידי הגרמנים ו- 400 יהודים נחטפו ועקבותיהם נעלמו. הוקם "יודנראט" (בראשות יהושע איזיקסון) ועל היהודים הוטל קנס בשיעור 5 ק"ג זהב, 10 ק"ג כסף ומליון רובל. הגיטו נסגר בדצמבר 1941 ובמארס 1942 נערכה בו סלקציה; יותר מ-3,000 זקנים, אלמנות ויתומים נלקחו לחפירות ונרצחו. התנהלה פעולה במחתרת ותוכננה התקוממות. בספטמבר ובדצמבר אותה שנה נרצחו מדי פעם כ-3,000 יהודים נוספים והעיר הוכרזה "נקיה מיהודים". ביולי 1944 שוחררה העיר ע"י הרוסים.

 

הקהילה היהודית אחרי השואה 

                                                                                                                                                                                                                 אחרי השחרור יצאו מן היערות בסביבה 150 מיהודי המקום שנלחמו עם הפארטיזאנים וחיי הקהילה חודשו במקום .                                                                           ב-1954 הוקמה יד לזכר החללים היהודיים , אך היא נהרסה אחרי כמה שנים ובמקומה נבנו במקום שרותים ציבוריים .

בית הכנסת הגדול הוחרם ע"י השלטונות ואילו הקטן הושאר לחברי הקהילה ,שמנתה בשנת 1969 כ - 3000 יהודים.

רוב היההודים היגרו מהעיר בשנות ה - 90 של המאה ה - 20 . ארגונים של יוצאי העיר נמצאים בישראל,ארה"ב,ארגנטינה,צ'ילה ודרום אפריקה.בתחילת  המאה ה- 21 עדיין היו בעיר כמה מאות יהודים.
 

לוצק Luck, Lutsk

עיר בווהלין, אוקראינה. עד מלחמת העולם השנייה עיר מחוז בווהלין, פולין.


יהודים ישבו בלוצק במאה ה- 10, ועדת קראים השתקעה שם במאה ה- 13; שתי העדות נהנו מזכויות שוות. חשיבותה של לוצק כמרכז פוליטי וכלכלי גדלה אחרי איחוד פולין וליטא ב- 1569. יהודים הפיקו תועלת מן האיחוד, עסקו במסחר סיטוני, חכרו הכנסות ממכס, מבשלות בירה ומשרפות אשלג, סחרו בעצי-יער ובתוצרת חקלאית. יהודי לוצק השתתפו בירידים של ליטא ופולין, והקימו אגודות של בעלי-מלאכה.

ב- 1576 נעשתה העיר חלק מממלכת פולין וכעבור שנים אחדות הורה המלך שמסים עירוניים ייגבו מן היהודים רק לפי מספרם היחסי בכלל האוכלוסיה. הוא אישר מחדש את זכותם להתגורר בלוצק והתיר לנציגי הקהילה להשתתף בישיבות של מועצת העיר בדיון על מסים וארנונות.

היהודים והקראים כאחד סבלו קשות בימי חמלניצקי (1648 - 1649), אבל הקהילה התאוששה עד מהרה. במאה ה- 18 נפגעה הקהילה מידי ההאידאמאקים וב- 1764 פקדה אותה עלילת-דם.

לוצק הייתה חברה בגליל ווהלין במסגרת ועד ארבע הארצות. העיר הייתה מקום תורה, בזכות ישיבותיה ורבניה דוגמת ר' משה בן יהודה הכהן, ר' יעקב בן אפרים שלמה שור ור' יואל בן יצחק האלפרן ("ר' יואל הגדול").

חלק מן המבצר שהקים הנסיך הליטאי ויטולד שוקם כבית-כנסת, בהסכמת המלך זיגמונט השלישי; בעמדות שעל הגג היו תותחנים יהודים מגינים על העיר בעת צרה במשך מאות בשנים. מינהרות תת-קרקעיות הוליכו מבית-הכנסת אל בניינים חשובים בעיר.

בחלוקת פולין בסוף המאה ה- 18 עבר האזור לשליטת רוסיה הצארית. בראשית המאה ה- 19, כאשר גרשו השלטונות הרוסיים את היהודים מן הכפרים, גדל מספר היהודים בלוצק.

במהלך מלחמת-העולם הראשונה עברה העיר פעמים אחדות מיד ליד ונפגעה. בימי השלטי האוקראיני פטליורה (1918) נרצחו יהודים רבים, ואחר כך הצבא הפולני התנכל ליהודים בטענה שסייעו בידי אויביהם. באותו הזמן התארגנה בעיר הגנה עצמית, עד ששבה העיר לשליטת פולין העצמאית.

בעת המשבר הכלכלי של שנות השלושים נפגעו גם יהודי לוצק. בסיוע ממשלתי הוקם בעיר סניף של בית-חרושת לנעליים "באטה" ומפעלים ותיקים של יהודים נאלצו להיסגר.

מבחינה מספרית קפאה האוכלוסיה היהודית (15,000 בערך) על שמריה אך שיעורם בכלל האוכלוסיה ירד מ- 70 אחוזים בשנת 1921 ל- 36.5 אחוזים ב- 1937.

יהודים היו פעילים בחיים הציבוריים ונציגיהם ישבו במועצת העיר. רבה האחרון של הקהילה היה זלמן סורוצקין. היה בלוצק בית-חולים יהודי, בצד ארגוני סעד ורפואה, מהם בתמיכת יוצאי העיר בארצות-הברית. כמו-כן פעלו בה בתי-ספר של "תרבות" ושל "אגודת- ישראל".

ב- 1939, ערב מלחמת העולם השנייה, נאמד היישוב היהודי בלוצק ב- 20,000 נפש לערך.


תקופת השואה
אחרי פרוץ מלחמת העולם השנייה (ספטמבר 1939) וכיבוש פולין בידי הגרמנים, ובעקבות ההסכם בין גרמניה לברית המועצות, נמסרו שטחי מזרח פולין, ולוצק בתוכם, לידי ברית המועצות. השלטונות הסובייטיים בלוצק פיזרו את הארגונים היהודיים; דתיים, קהילתיים, וציוניים; והלאימו מפעלים פרטיים. ביוני 1940 נחשפה פעילות חשאית של תנועת "גורדוניה" ומנהיגיה נאסרו. פליטים יהודים משטחי הכיבוש הגרמניים שהגיעו ללוצק גורשו לפנים רוסיה.

בעקבות מתקפת גרמניה על ברית המועצות (יוני 1941) יצאו צעירים יהודים רבים יחד עם הצבא הסובייטי הנסוג. העיר נפלה בידי הגרמנים ב- 26 ביוני וכעבור ימים אחדים הוציאו הגרמנים להורג כ- 2,000 יהודים.

ב- 4 ביולי 1941 הגרמנים רצחו עוד 3,000 יהודים במבצר לובארט. בדצמבר אותה השנה הוקם גיטו. היודנראט ניסה להקל על מצוקת היהודים בגיטו; נוסדו בית-יתומים, מושב-זקנים ובתי-תמחוי.

באביב 1942 נתפסו צעירים יהודים בבריחתם מהגיטו, ונרצחו בידי אוקראינים. מעטים הצליחו להצטרף אל הפרטיזנים הסובייטים באיזור ואחד מהם, יואל שצ'רבאטו, היה למפקד הבטליון השביעי ביחידות הפרטיזנים.

בינתיים ביצעו הגרמנים את ה"אקציה" הגדולה לחיסול גיטו לוצק - בימים 19 - 23 באוגוסט 1942 הובילו קרוב ל- 17,000 יהודים למוות אל גבעות פולאנקה במבואות העיר. הם השאירו כ- 500 יהודים בגיטו כדי לאסוף דברי ערך ולמסרם לגרמנים, ואחר רצחו גם אותם, ב- 12 בדצמבר 1942. אולם כאן נתקלו הגרמנים בהתנגדות חמושה; היהודים התבצרו בתוך בניין, והצליחו להדוף את הגרמנים פעמים אחדות. לבסוף הוכרעו תוך גרימת אבידות לגרמנים.

עם שחרור העיר בידי הצבא האדום באביב 1945 יצאו ממחבואיהם ומן היערות כ- 150 יהודים.

אחרי המלחמה שבו יהודים לחיות בלוצק. בסוף שנות השישים ישבו בלוצק כ- 1,500 יהודים, לא היה להם בית-כנסת.

שנות ה-2000

לפי נתוני הארגונים היהודיים, בשנת 1996 מנתה האוכלוסייה היהודית בעיר כ-800 נפש. נכון לשנת 2009 כ- 300 מתוכם השתייכו לקהילה הרפורמית. ראש הקהילה הרפורמית בעיר היה אדוארד דולינסקי.
בשנת 1999 הוחזר בנין הקהילה הרפורמית לפדרציית הארגונים היהודיים בעיר. הקהילה, שמארגנת פעילויות חברתיות- תרבותיות, נהנית מתמיכתה של הקהילה הרפורמית בהרדפורשייר, אנגליה.
הקהילה האורתודוכסית בעיר והייתה בניהולו של משה מוצסוביצקי ומחזיקה מרכז חסד. רשת "אורט" פתחה בעיר מרכז ללימודי טכנולוגיית מידע ותקשורת.

בעיר יש בית עלמין ישן שאינו מתוחזק, אך עדיין שימש לקבורה. במקום יש קבר אחים מסומן, שמוחזק על ידי העיריה ומתנדבים.
.
כתובת הקהילה: רחוב בוגדן חמלניצקי 6.