מקור השם בוכורופולוס

יואנינה JANINA, JOANINA Ioannina
עיר במחוז אפירוס (EPIRUS), צפון-מערב יוון.

לפי מסורת עתיקה קיים ישוב יהודי במקום מהמאה התשיעית לספירה.

במאה ה- 13 נכללה יאנינה בדספוטיה של אפירוס (ממלכה מקומית 1204 - 1318). בתקופה הביזנטית סבלו היהודים מאנטישמיות ורכושם הוחרם. באיגרות של הקיסר הביזנטי אנדרוניקוס השני (1260 - 1332) מוזכרים עבדים יהודים ביאנינה.

בשנת 1431 כבשו הטורקים את יאנינה. בעיר היתה אז קהילה יהודית אוטונומית, אשר גדלה בהתמדה.

יהודים, פליטי גירוש ספרד וסיציליה הגיעו ליאנינה בסוף המאה ה- 15 ובראשית המאה ה- 16 ונקלטו בקרב היהודים הרומניוטים (ROMANIOTS, ביזאנטים). באותו זמן היו במקום שני בתי-כנסת, האחד על שם הקהילה העתיקה והשני - על-שם הקהילה החדשה.

במאות ה- 16 וה -17 חיו ביאנינה 7,000 יהודים.

בסוף המאה ה- 19 חיו ביאנינה 5,000 יהודים. רובם התגוררו באיזור אחד בעיר, שהוקף בחומה. היחסים בין היהודים והאוכלוסיה המקומית היו מתוחים מאד ולעיתים קרובות פרצו מהומות במקום.

ב- 1910 מנתה הקהילה 3,000 נפש. אחרי מלחמת תורכיה-יוון (1912), הדרדר מצבם הכלכלי של היהודים ורבים היגרו לארצות אמריקה, לטורקיה ולצרפת. חלקם עלו לארץ ישראל והתיישבו בירושלים.

ב- 1923 פעלו ביאנינה ארבעה בתי כנסת, שני בתי ספר וגן ילדים שבו למדו הילדים עברית. ילדי העשירים למדו בבתי ספר של אליאנס צרפתית, יוונית ועברית. הקהילה קיימה מועדון בו ניתנו הרצאות על נושאים יהודיים והחזיקה מוסדות צדקה וגמילות חסדים. במקום היה בית אבות יהודי.

במאה ה- 19, תחת השלטון התורכי, קשרו היהודים קשרי מסחר עם ארצות אירופה והמזרח. יהודים עסקו בצורפות והיו בעלי מלאכה, היו ביניהם צבעים, זגגים, עגלונים ואחרים.

במאה ה- 20 עסקו רוב היהודים במסחר; כמחצית החנויות בעיר היו בבעלותם.

ב- 1910 היתה יאנינה המרכז הציוני של מחוז אפירוס; התקיימה פעילות למען עליה לארץ ישראל ומספר משפחות מיאנינה עלו.

ב- 1923 פעלה בעיר אגודה ציונית בשם "עמל-ציון".

עם פרוץ מלחמת העולם השניה חיו ביאנינה 1,950 יהודים.


תקופת השואה
עם פלישת איטליה ליוון באוקטובר 1940 השתתפו צעירים יהודים מיאנינה במלחמה נגד האיטלקים. שלטון האיטלקים בעיר נמשך עד כניעתם לבעלות-הברית בספטמבר 1943. בתקופה זו מצבם של יהודי המקום היה טוב יחסית. חלקם ברחו לאתונה עם מסמכים מזויפים ונעזרו ביוונים נוצרים; חלקם נלחמו בשורות הפרטיזנים.

עם כניסת הגרמנים ליאנינה, אחרי כניעת איטליה, נגזרו גזרות על היהודים; הוטלו עליהם עבודות כפיה ורכושם הוחרם. בבית הכנסת שבתוך חומות העיר חפרו היהודים מחילה ובה טמנו את ספרי התורה וכלי הקודש.

בתחילת 1944 הגיע ליאנינה דניאל כהן, מלשין יהודי בשרות הגסטפו, שכונה "כריסטו מיקלידס" (CHRISTO MIKALIDES) והכין תוכנית מפורטת לשילוח היהודים למחנות. במרס 1944, בשיתוף עם המשטרה המקומית, לכדו הגרמנים כ- 1,860 יהודים ושילחום במשאיות דרך לאריסה (LARISSA) ומשם לאתונה. שם צורפו ליהודי המקום בדרכם למחנה המוות בירקנאו (BIRKENAU).

אחרי השואה שבו ליאנינה 170 יהודים. בית-הכנסת שבין החומות הוחזר להם על ספריו וכלי הקודש שניצלו. חלק מהספרים הועברו למוסד יד בן-צבי בירושלים.

בית-כנסת נוסף שהיה במקום, ושאליו היה צמוד בזמנו בית-ספר יהודי, נהרס אחרי המלחמה ובמקומו נבנו שני בנייני מגורים עבור שרידי הקהילה.

בספריה העירונית של יאנינה נשמרו ספרים ומסמכים על חיי הקהילה מסוף המאה ה- 19 ועד תחילת המאה ה- 20.

בשנת 1967 חיו ביאנינה 92 יהודים וב- 1982 67 בלבד, רובם מבוגרים.