רישום של בית הכנסת המבצרי בהוסיאטין, גליציה המזרחית. גלויה

הושיאטין GUSYATIN

(בפולנית HUSIATYN)


עיר במחוז טרנופול (TERNOPOL, בעבר TARNOPOL) אוקראינה. עד מלחמת העולם השנייה בגליציה המזרחית, פולין.

רקע היסטורי

ב-1559 קיבלה הושיאטין מעמד של עיר. ב-1594 הועלתה באש בידי הקוזקים, בין השנים 1980-1672 נכבשה פעמים אחדות בידי הטורקים, הייתה תחת שליטתם מ-1680, וב-1699 הוחזרה לפולין. אחרי חלוקת פולין ב-1772 חולקה העיר בין רוסיה לאוסטריה, והנהר זברוץ' (ZBRUCZ) שחצה אותה שימש גבול. רק הושיאטין האוסטרית שבה לשליטת פולין אחרי מלחמת העולם הראשונה.

ב-1914, אחרי פרוץ מלחמת העולם הראשונה, נכבשה הושיאטין בידי צבאות הרוסים ועד יוני 1919 הייתה בשליטת הרפובליקה האוקראינית המערבית, אחר כך לזמן מה חלק מברית המועצות ובסוף 1920 הוחזרה לשליטת פולין.

הקהילה היהודית

יהודים ישבו בהושיאטין מ-1577. בסוף המאה ה-16 היה להם בית-כנסת. ב-1623, בעקבות עלילת דם, הועלו על המוקד שלושה יהודים. בסוף המאה ה-17 נבנה בהושיאטין בית-כנסת מפואר, בנוי כמבצר.

ב-1765 חיו בהושיאטין 1,200 יהודים, כ-%70 מכלל האוכלוסיה. באמצע המאה ה-18 הצטרפו כמה מיהודי הושיאטין לתנועה הפרנקיסטית (תנועה משיחית יהודית על שם מייסדה יעקב פרנק). אך בסוף המאה ה-18 נטו רוב יהודי הושיאטין לחסידות, ומשנקבעה שם ב-1861 חצר האדמו"רות, נעשתה העיר לאחד המרכזים החשובים של חסידות גליציה.

עם חלוקת העיר ב-1772 נחלקה גם קהילת הושיאטין. מרבית היהודים נותרו בחלק האוסטרי ושם המשיכו לפעול מוסדות הקהילה, ומיעוטם ישבו בצד הרוסי, מעברו המזרחי של הנהר זברוץ'. במאה ה-19 נבנו בהושיאטין בית-מדרש חדש ליד הישן, בית-כנסת של חייטים וסנדלרים ובית-מדרש מפואר של האדמו"ר. כן היו בעיר בית-מרחץ מודרני, בית-חולים ומושב-זקנים וחברות צדקה וגמילות חסדים.

בסוף המאה ה-19 חיו בהושיאטין כ-4,200 יהודים שהיו כ-%66 מכלל התושבים; ואילו לפני מלחמת העולם הראשונה חיו שם כ-3,300 יהודים, כ-%56 מכלל האוכלוסיה.

עם פרוץ המלחמה, ב-9 באוגוסט 1914, נכנסו יחידות של הצבא הרוסי להושיאטין ופרעו פרעות ביהודים. כ-400 משפחות יהודיות הצליחו להימלט מהעיר לפני כניסת הרוסים, והאחרים, כ- 600 איש, התפזרו בעיירות ובכפרים הסמוכים.

ב-1915 פרצה מגפת טיפוס שהפילה חללים רבים. ב-13 ביוני באותה השנה ציוו שלטונות הכיבוש על היהודים, כ-1,500 במספר, לעזוב את העיר תוך יממה. עם נסיגת-הצבא הרוסי ב- 1916 הוגלו שרידי יהודי הושיאטין לפלך קייב. בימי הרפובליקה האוקראינית המערבית בהושיאטין (נובמבר 1918 עד מאי 1919) נשדדו היהודים המעטים שנותרו בעיר בידי כנופיות כפריים. ב-1920 הלאימו הבולשביקים את רכושם של הסוחרים ושל החנוונים היהודים.

ב-1921 נותרו בהושיאטין 368 יהודים, כזה היה מספרם גם ב-1931.


בסוף המאה ה-18 הייתה הושיאטין מרכז הסחר בין גליציה לרוסיה, ולירידיה היו באים סוחרים יהודים מכל רחבי גליציה וגם מטורקיה ומסלוניקי.

יהודי הושיאטין עסקו בסחר תבואה ועצים, במלאכה בחכירה ובפונדקאות; היו ביניהם מתווכים, סוכנים וחלפנים. חצר האדמו"רות איפשרה מקורות פרנסה חדשים כמו מלונות ומסעדות. כן היו בעיר רופאים, עורכי-דין, וטרינרים ורוקחים. פעל בית-דפוס בבעלות יהודים ולידו בית הוצאת ספרים, בתי מסחר לנייר ומכשירי כתיבה. כן היה בבעלות יהודי בית חרושת לצפורני עטים היחיד בגליציה.

אחרי מלחמת העולם הראשונה הדלדלו מקורות הפרנסה, בגלל הקרבה לגבול, התחרות מצד הקופרטיבים האוקראיניים ועזיבת המרכז החסידי את העיר. גזרת השחיטה ב-1937 פגעה במקור פרנסתם של סוחרי הבהמות ושל הקצבים.


בתחילת המאה ה-20 החלה פעילות ציונית בהושיאטין. בשנים 1903-1901 הוקמו אגודות "בני ציון" ו"ארץ ישראל"; ב-1910 נוסדה "תיאודור הרצל". ב-1905 נוסדה אגודת "דורשי שפת ישנים" שהוציאה לאור את פירושו של ר' סעדיה גאון לקהלת וכתבי-יד נדירים. באותה תקופה הוקם בית-ספר עברי משלים וגימנסיה יהודית פרטית. בראש-הקהילה עמדו אז מנהיגים ציוניים ושניים מהם כיהנו גם כראשי העירייה. אחרי מלחמת-העולם הראשונה פעלו בעיר סניפי ה"התאחדות", "המזרחי", "אחווה" והציונים הרביזיוניסטים. כן פעלו "הנוער הציוני", בית"ר ו"גורדוניה". גם בית-הספר העברי המשלים המשיך בפעולותיו.


ערב מלחמת העולם השנייה ישבו בהושיאטין כ-1,800 יהודים.


תקופת השואה

אחרי פרוץ מלחמת העולם השנייה (1 בספטמבר 1939) ובעקבות ההסכם בין גרמניה לברית המועצות עברה הושיאטין, ככל האזורים המזרחיים של פולין, לשליטת ברית המועצות.

המסחר הפרטי חוסל כמעט כליל, ובעלי-המלאכה נאלצו להתארגן בקואופרטיבים. היהודים עבדו במינהל העירוני הסובייטי וברשתות-השיווק.

לאחר מתקפת גרמניה על ברית המועצות (22 ביוני 1941) נמלטו כמה יהודים עם הצבא האדום הנסוג. ב-6 ביולי 1941 נכבשה העיר בידי הגרמנים. אוקראינים מקומיים פרעו ביהודים, שדדו ורצחו.

ביולי 1941 נטבחו בידי הגרמנים והאוקראינים כ-200 יהודים. על שארית הקהילה הוטלו קנסות ועבודות כפייה, ובחורף 1942-1941 מתו רבים במחלות וברעב.

במרס 1942 גורשו שארית יהודי הושיאטין לערים קופיצ'ינצה (KOPYCZYNCE) ופרובוז'נה (PROBUZNA) וגורלם היה כגורל יהודי המקום.

הקהילה היהודית אחרי השואה

היהודים לא חזרו לעיר אחרי המלחמה וחיי הקהילה לא חודשו בה.

בית הכנסת שרד את המלחמה ואחריה בשנות ה -70 הוא שופץ ונמסר למוזיאון העירוני.המוזיאון פעל בבניין עד אמצע שנות ה-90 ואחרי זה נסגר בגלל חוסר אמצעים. מאז הבניין עומד עזוב.

בית העלמין היהודי נהרס בזמן המלחמה ואחריה נבנו בשטחו בלוקים למגורים.בהמשך נבנה בין הבלוקים ע"י חסידים אוהל במקום המשוער של קבר הרב מרדכי שרגא.