מקור השם נַמְדָר

משהד

בפרסית: مشهد‎‎
עיר בצפון מזרח אירן.

ב- 1740 העביר נאדיר שאה ארבעים משפחות יהודיות מקאזווין אל משהד, עיר קדושה לשיעים. הקהילה שגשגה בחסות השאה וקלטה מהגרים מערים אחרות במדינה, ביניהם המשורר והוגה הדעות סימן-טוב מלמד. בשנת1747 נרצח נאדיר שאה ומצבם של יהודי משהד החמיר והלך, בפרט עם עליית שושלת קאג'אר לקראת סוף המאה.

בשנים 1834- 1848 שטף גל של פרעות את קהילות משהד, טאבריז, מאראגה (קריזאיה), אורמיה ולאר. בי"ב בניסן תקצ"ט (מארס 1839) תקף המון את בתי-היהודים והקהילה כמעט ונשמדה, אלמלא הבטחת מנהיגי המוסלמים שכל יהודי משהד יקבלו את האיסלאם. רשמית חדלה הקהילה היהודית להתקיים, והיהודים היו ל"מוסלמים חדשים" - "ג'אדיד אל איסלאם". יהודי משהד המשיכו בקיום מצוות במחתרת. רבים עזבו ונקלטו בקהילות אפגניסטן, טורקסטאן, סמרקנד ובוכרה או הקימו קהילות חדשות; היו שהרחיקו עד בומביי, לונדון וירושלים, שבה היתה מושבה גדולה של "ג'אדידים", ולהם שני בתי- כנסת. רבים עלו לישראל אחרי הקמת מדינת ישראל.

כ- 2,000 מצאצאיהם של אנוסי משהד מתגוררים בטהרן, ולהם בתי-כנסת משלהם. במשהד עצמה נרשמו במיפקד בשנת 1956 - 400 יהודים, (משפחות המומרים מאונס נחשבו במיפקד כמוסלמיות). הצעירים נטו להתבוללות, והיו גם מקרים של נישואי-תערובת. אלה שעלו לישראל נעשו חלק בלתי-נפרד מן היישוב היהודי. מרדכי זר, שחי חיים דתיים כפולים בנעוריו, היה חבר-כנסת מטעם מפלגת העבודה, וסגן יו"ר הכנסת (1969).