קהילת יהודי ספליט

מנצח. נולד בספליט, דלמטיה (יוגוסלביה). למד בקונסרבטוריון של וינה אצל אמיל ריטר פון זאואר (Sauer), פרנץ שאלק (Schalk) ופרנץ שרקר (Schreker). ניצח לראשונה על התזמורת הפילהרמונית של ורשה ועל תזמורת האופרה שלה. ב-1925 הגיע לארה"ב והיה עוזר מנצח של ליאופולד סטוקובסקי בתזמורת פילדלפיה. ב-1929 מונה למנהל ראשי של התזמורת הפילהרמונית של לוס אנג'לס. מ-1933 ניצח על תזמורת קליוולנד וב-1937 הכין את תזמורת NBC לכבוד ביקורו של טוסקניני. באותה שנה מונה למנצח קבע של התזמורת הפילהרמונית של ניו-יורק, אך התפטר ב-1947 ובמשך שנה ניצח על התזמורת הסימפונית של שיקגו. מ-1948 התגורר ברומא והופיע ברחבי אירופה ואמריקה הדרומית. הופעתו האחרונה נערכה ב-1958, כשניצח על טריסטן ואיזולדה באופרה של שיקגו. נפטר בבוסטון, מסצ'וסטס (ארה"ב).

פארדו, פרדו

PARDO

שמות משפחה נובעים מכמה מקורות שונים. לעיתים לאותו שם קיים יותר מהסבר אחד. שם משפחה זה הוא מסוג השמות הטופונימיים (שם הנגזר משם של מקום כגון עיירה, עיר, מחוז או ארץ). שמות אלו, אשר נובעים משמות של מקומות, לא בהכרח מעידים על קשר היסטורי ישיר לאותו מקום, אבל יכולים להצביע על קשר בלתי ישיר בין נושא השם או אבותיו לבין מקום לידה, מגורים ארעיים, אזור מסחר או קרובי משפחה.

שם המשפחה פרדו (פארדו), שפירושו המילולי בספרדית "אפור" או "קודר", קשור בשמה של העיירה אל פרדו, במחוז מדריד, מרכז ספרד. שם משפחה זה יכול להיות קשור גם בשמה של העיירה פרדו דל ראי בדרום מערב ספרד. על פי המסורת המשפחתית, בעיירה זאת התגוררה לפני גירוש ספרד אבותיה של משפחת פרדו, שענפיה השונים הגיעו לאימפריה העותומנית, הולנד, איטליה, אנגליה וצפון אמריקה. פרדו מתועד כשם משפחה יהודי בשנת 1642 במקסיקו עם יהודי בשם נונו פרדו.

אישים מוכרים בעלי שם המשפחה היהודי פרדו כוללים את הרב דויד פרדו אשר נולד ביוון וחי בהולנד במאה ה-17; את הפייטן הרב דויד שמואל בן יעקוב פרדו (1790-1718) אשר נולד באיטליה; ובמאה ה-20 את השחקן והמורה הישראלי חיים פרדו.

ישורון

YESHURUN

שמות משפחה נובעים מכמה מקורות שונים. לעיתים לאותו שם קיים יותר מהסבר אחד. שם משפחה זה הוא מסוג השמות הפטרונימיים (שמות שמקורם בשמו של האב) מכיוון שהם נגזרים משמו הפרטי של אחד מאבות המשפחה, כאשר במקרה זה הוא ממקור מקראי.

בתנ"ך ישורון מופיע כאחד השמות של ישראל, כמו בפסוק "וַיִּשְׁמַן יְשֻׁרוּן וַיִּבְעָט" (דברים, ל"ב,ט"ו).

יסורון וישורון הם שמותיהן של משפחות יהודיות מצאצאי האנוסים אשר התיישבו באמסטרדם, הולנד, ובהמבורג, גרמניה, לאחר שברחו מספרד ומפורטוגל. יזורון ויסורון מתועדים כשמות משפחה יהודיים במאה ה-17 בגרמניה.

אנשים ידועים אשר נושאים שם משפחה זה כוללים את המשורר הישראלי יליד אוקראינה אבות ישורון (1904 -1992), אשר נולד בשם יחיאל פרלמוטר.

מורפורגו

MORPURGO

שמות משפחה נובעים מכמה מקורות שונים. לעיתים לאותו שם קיים יותר מהסבר אחד. שם משפחה זה הוא מסוג השמות הטופונימיים (שם הנגזר משם של מקום כגון עיירה, עיר, מחוז או ארץ). שמות אלו, אשר נובעים משמות של מקומות, לא בהכרח מעידים על קשר היסטורי ישיר לאותו מקום, אבל יכולים להצביע על קשר בלתי ישיר בין נושא השם או אבותיו לבין מקום לידה, מגורים ארעיים, אזור מסחר או קרובי משפחה.

השם מורפורגו קשור בשמה של העיר מארבורג, בהסן, גרמניה, או עם העיר מריבור בסלובניה, הידועה באיטלקית בשם מרבורגו ובגרמנית בשם מרקבורג.

מורפורגו מתועד כשם משפחה יהודי עם מספר משפחות יהודיות מאיטליה. במאה ה-19, מורפורגו מתועד כשם משפחה יהודי ברשימה משנת 1848 המפרטת את שמותיהם של יהודים מטוסקנה, איטליה, אשר התיישבו בטוניס. הגרסה אמורבורגו מופיעה בכתובה מטוניס מ-22 בנובמבר 1871, של לאה, בתו של יוסף אמורבורגו ושל יוסף, בנו שלסולומון קרדוזו.

אישים מוכרים בעלי שם המשפחה מורפורגו כוללים את המשוררת העברית רחל לוצאטו מורפורגו (1871-1790) מטריסטה, איטליה.

יסורון (ישורון)

JESURUN

שמות משפחה נובעים מכמה מקורות שונים. לעיתים לאותו שם קיים יותר מהסבר אחד. שם משפחה זה הוא מסוג השמות הפטרונימיים (שמות שמקורם בשמו של האב) מכיוון שהם נגזרים משמו הפרטי של אחד מאבות המשפחה, כאשר במקרה זה הוא ממקור מקראי.

בשפות הלועזיות השם ישורון מופיע במספר צורות איות שונות. בתנ"ך ישורון מופיע כאחד השמות של ישראל, כמו בפסוק "וַיִּשְׁמַן יְשֻׁרוּן וַיִּבְעָט" (דברים, ל"ב,ט"ו). יסורון וישורון הם שמותיהן של משפחות יהודיות מצאצאי האנוסים אשר התיישבו באמסטרדם, הולנד, ובהמבורג, גרמניה, לאחר שברחו מספרד ומפורטוגל.

יאורון ויסורון מתועדים כשמות משפחה יהודיים בגרמניה במאה ה-17. במאה ה-20, יסורון מתועד כשם משפחה יהודי עם יוסה יסורון מהמבורג, גרמניה,אשר נספה במחנה ההשמדה הגרמני אושוויץ בזמן מלחמת העולם השנייה.

אישים מוכרים בעלי שם המשפחה היהודי יסורון כוללים במאה ה-17 את הרב יצחק בן אברהם חיים יסורון, החכם ("הרב") של הקהילה היהודית הפורטוגזית בהמבורג, גרמניה.

פינצי

FINZI, DE FINZI

שמות משפחה נובעים מכמה מקורות שונים. לעיתים לאותו שם קיים יותר מהסבר אחד. שם משפחה זה הוא מסוג השמות הטופונימיים (שם הנגזר משם של מקום כגון עיירה, עיר, מחוז או ארץ). שמות אלו, אשר נובעים משמות של מקומות, לא בהכרח מעידים על קשר היסטורי ישיר לאותו מקום, אבל יכולים להצביע על קשר בלתי ישיר בין נושא השם או אבותיו לבין מקום לידה, מגורים ארעיים, אזור מסחר או קרובי משפחה.

פימצי קשור בשמה של העיירה פאנצה במחוז רוונה, מרכז איטליה. לפעמים השם פינצי קשור בשם פינאה, שהוא גרסה איטלקית של השם המקראי פנחס. פינצי הוא שמה של משפחה יהודית איטלקית שמתועדת כבר במאה ה-13. אפשר שמקורה בגרמניה, וזאת משום שכמה מחבריה כונו בשם טדסקו, שפירושו באיטלקית הוא "גרמני". משפחות בשם פינצי מתועדות בימי הביניים בבלקנים, בירושלים, ומאוחר יותר אנגליה. במאה ה-12 פינצי מתועד כשם משפחה יהודי עם מנחם דל פינצי. במאה ה-18, פינצי מתועד כשם משפחה יהודי on בכתובה מטוניס מ-17 ביוחי 1788, של אסתר, בתו של מסעוד פינצי, ושל בעלה אלי, בנו שליצחק אספינוזה. במאה ה-19 שם המשפחה פינצי מופיע ברישמת המשפחות היהודיות שהיגרו מטוסקניה, איטליה, לטוניס בשנת 1848.

במאה ה-20, פינצי מתועד בטוניס כשם משפחה יהודי. ויטוריו פינצי, יליד ליבורנו, איטליה, קיבל רשיון להקים בית דפוס בטוניס ב-4 במאי 1880.

אישים מוכרים בעלי שם משפחה זה כוללים

במאה ה-15 את מרדכי (אנג'לו) בן אברהם פינצי, רופא, מתימטיקאי ואסטרונום איטלקי; את ג'יוספה פינצי (1886-1815), לוחם חירות איטלקי; את הרב אברהם פינצי אשר שימש כרב ראשי של קהילת יוצאי ליבורנו בטוניס ("הגרונים") החל משנת 1879 ועד מותו בשנת 1888; את ג'רלד פינצי (1956-1921), מוסיקאי ומורה לקומפוזיציה באקדמיה המלכותית למוסיקה בלונדון; ורני פינצי, נולד בישראל למשפחה של יוצאי בולגריה בשנת 1961, אשר שימש כמנכ"ל בית התפוצות בשנים 2006-2002.

בני משפחה יהודית, ספליט, יוגוסלביה, 1971

(תמונות)

בני משפחה יהודית שמנהלים סוכנות תיירות, ספליט, יוגוסלביה, 1971

צילום: תאן ויין, ארה"ב

המרכז לתיעוד חזותי ע"ש אוסטר, בית התפוצות, אוסף תאן ויין

מראה רחוב 'מעבר היהודים', ספליט, יוגוסלביה, 1971

(תמונות)

מראה רחוב 'מעבר היהודים' (ZIDOVSKI PROLAZ), ספליט, יוגוסלביה, 1971

צילום: תאן ויין, ארה"ב

המרכז לתיעוד חזותי ע"ש אוסטר, בית התפוצות, אוסף תאן ויין

במועדון הקהילה היהודית בבניין בית הכנסת, ספליט, יוגוסלביה, 1971

(תמונות)

מועדון הקהילה היהודית בבניין בית הכנסת, ספליט, יוגוסלביה, 1971

צילום: תאן ויין, ארה"ב

מרכז לתיעוד חזותי ע"ש אוסטר, בית התפוצות, אוסף תאן ויין

רודזינסקי, ארתור

מירוסלב פלדמן

Miroslav Feldman (1899-1976), poet, writer, physician, and partisan, born in Virovitica, Croatia (then part of Austria-Hungary). He studied medicine in Zagreb and Vienna. He worked as a physician in various places in Yugoslavia, among them Virovitica, Pakrac, Osijek, Sarajevo and Zagreb. After Yugoslavia was invaded by Germany and its allies, he fled to Split where he joined the partisan forces. Feldman was instrumental in organizing the partisan medical service, serving as a naval medical officer for the partisan forces in the region of Istria and the Dalmatian coast of Yugoslavia.

Feldman started his literary career as a poet, and then became a playwright. His works include Arhipelag snova ("Dream Archipelago"), Vožnja (“Driving”), Profesor Žič (Professor Zic), Zec (“Rabbit”), U pozadini (“In the background"), Iz mraka (“Out of the Dark”). Feldman was the president of the Yugoslav and Croatian branches of PEN – the international association of writers.

איזידור פררה-מאטיץ'

Izidor Perera-Matić (1912-1944), physician and partisan, born in Vela Luka, Croatia (then part of Austria-Hungary). After attending high school in Vela Luka, he studied at the Faculty of Medicine of the University of Zagreb. As a physician he worked in the town of Obrovac, Croatia (then part of Yugoslavia). After the occupation of Yugoslavia by the Axis powers in WW2, he was arrested along with his father, but since he was a physician he was released in June 1941. The family moved to Split and in early 1942 he joined the Yugoslav partisans. Perera-Matić was instrumental in organizing the partisans’ first military medical unit in Dalmatia region, then he managed the hospital in the town of Glamoč in Bosnia, and later became the ambulance officer of the Dalmatian partisan division. Wounded a number of times, he was killed in action near the town of Podgradina in the region of Zadar.

יצחק דניטי

Isaac Daniti (1892-1938), community leader, born in Sarajevo, Bosnia and Hercegovina (then part of Austria-Hungary). He received Jewish traditional education and graduated from Degel Hatorah school in Sarajevo. He moved to Split and served as a hazan (cantor) and a teacher of religious studies at the Jewish Community of Split. In addition to his regular duties, he was involved in all activities of the Jewish community. Particularly he was instrumental in documenting the ancient Jewish cemeteries in Dalmatia and the archives of the Jewish communities of Zadar and Dubrovnik, Croatia (then part of Yugoslavia).

תיאה אלטרס

Thea Altaras (born Fuhrmann) (1924-2004), architect and researcher of Jewish heritage in Germany, born in Zagreb, Croatia (then part of Yugoslavia). After the invasion of Yugoslavia by the Axis powers in April 1944, she fled to the Italian occupied region of Dalmatia. She was detained at the Kraljevica (Porto Re) concentration camp from November 1942 until June 1943, when she was transferred to the Kampor concentration camp on the island of Rab. With the help of the Yugoslav partisans, she and her mother managed to flee the camp in September 1943, before the Germans took it over from the Italians. She crossed the Adriatic Sea to southern Italy, an area that by then was under the control of the American Army, and settled in Santa Maria de Leuca in Apulia. She returned to Yugoslavia and settled in Split. She attended high school in Split and then she studied architecture at the University of Zagreb graduating in 1953. In 1964 her husband Jacob Altaras fled Yugoslavia having been accused of “anti-Socialism activities”. Thea succeeded in escaping to Italy in 1965 and from there moved to Konstanz in Western Germany as a political refugee. She moved to Giessen, Germany, in 1969, Following her husband who had been appointed a professor of radiology at the University of Giessen. In 1978 the couple founded the new Jewish community of Giessen.

Thea Altaras became a leading researcher into the history and material heritage of the rural Jewish communities in the German state of Hesse, particularly after the rise to power of the Nazis in 1933. She published extensive surveys of buildings that used to serve as synagogues and mikvaot (ritual bath houses). The Ministry of Culture of the State of Hesse distributed her books to all secondary schools in Hesse and to the administrations of the respective towns and villages as part of an educational initiative about the Jews’ centuries-long presence in the country and their fate during the Nazi regime. Altaras was invited to numerous events dedicated to preserving the Jewish heritage of Hesse. As a result of these activities, many buildings have been renovated and memorial plaques were fixed on the building of former synagogues and prayer houses. Her research was collected in Synagogen und jüdische Rituelle Tauchbäder in Hessen – Was geschah seit 1945? Eine Dokumentation und Analyse aus allen 264 hessischen Orten, deren Synagogenbauten die Pogromnacht 1938 und den Zweiten Weltkrieg überstanden. 276 architektonische Beschreibungen und Bauhistorien (“Synagogues and Jewish ritual baths in Hesse - what has happened since 1945? A documentation and analysis of all 264 Hessian places whose synagogues survived the Pogrom Night of 1938 and the Second World War. 276 architectural descriptions and building histories”) edited by Gabriele Klempert and Hans-Curt Köster and published posthumously in 2007. In 1989 she was awarded an honorary doctorate from the University of Giessen in recognition of her research on Judaism in Hesse.

מאריבור

מאריבור Maribor

(בגרמנית מארבורג)

עיר בסלובניה. בעבר צפון יוגוסלביה.

קהילה חשובה במשך שלוש מאות שנה, עד סוף המאה ה-15. יהודים עסקו במסחר ובמלאכה והחזיקו פקדונות בצורת שדות וכרמים. בימי- הביניים המאוחרים שימשו כחוליה בעסקי בנקאות בין מרכז אירופה לדרומה, וקשרי המסחר שלהם - עצים, גבינות, יינות ואריגים - הגיעו עד איטליה, הונגריה ובוהמיה. הגירוש בא עם סיפוח האיזור לאוסטריה (1496). המגורשים התיישבו באיטליה ובעיר ספליט וקראו לעצמם בשם מורפורגו (כלומר אנשי מארבורג).

עד למלחמת העולם הראשונה (1918) היה האזור בשליטת אוסטריה, ויהודים

מעטים חזרו לעיר עם הכרזת האמאנציפאציה באוסטריה ב-1867. אחרי מלחמת-העולם הראשונה השתייכו יהודי המקום לקהילת ואראז'דין.

קרואטיה

Croatia

Republika Hrvatska - Republic of Croatia, a former Yugoslav republic, member of the European Union (EU).

21st Century

Estimated Jewish population in 2018: 1,700 out of 4,200,000

Koordinacija židovskih općina u Republici Hrvatskoj (Coordinating Committee of the Jewish Communities in Croatia)
Phone: 385 1 4922692
Fax: 385 1 4922694
E-mail: jcz@zg.t-com.hr
Websites: www.zoz.hr` www.croatian-jewish-network.com

דוברובניק

דוברובניק Dubrovnik

(באיטלקית ראגוזה)

עיר נמל בקרואטיה. בעבר ביוגוסלביה.

אחרי גירוש ספרד (1492) עברו בדוברובניק גולים רבים בדרכם לארצות שבשליטת הטורקים, והיו שהשתקעו במקום; עליהם נוספו מגורשי דרום-איטליה בשנים 1515-1514. הצלחתם במסחר גררה צווי- גירוש חוזרים ונשנים, ואלה בוטלו בהתערבות השולטן הטורקי. היהודים סחרו בעיקר בבדים, משי, עורות ותבלינים.

ב-1546 הוקם גיטו והורחב כעבור ארבעים שנה, כאשר הקהילה מנתה 50 איש, מהם בעלי משפחות. היו ביניהם רופאים בשירות המדינה, שטיפלו גם בלא יהודים. משפחת הרב אהרן בן דוד הכהן היתה החשובה ביותר בעיר במאות 17-16; היא הגיעה מפירנצה שבאיטליה ועמדה בקשרי מסחר עם יהודים בכל רחבי אירופה. ב-1614 נתנו השלטונות הקלות לסוחרים יהודיים כדי להניעם להשתקע בעיר. בשל עלילת-דם על יהודי אחד בשם יצחק ישורון (בשנת 1622) עזבו רבים ולזמן מה נותרו בעיר ארבע משפחות בלבד.

הכנסייה לחצה על הסנאט המקומי להצר את רגלי היהודים בעיר, אולם השלטון הטורקי עמד תמיד לימינם וסיכל את המזימות נגדם.

במאה ה-18 מנתה העיר 6,000 תושבים, מזה יותר מ-200 יהודים. בתעודות נזכרים בתי-ספר יהודיים, מורים, מוכר-ספרים יהודי וחתונות יהודיות. יהודים נטלו חלק במסחר הבין-לאומי והיו מחלוצי הביטוח הימי. כאשר ירדה דוברובניק מגדולתה המסחרית נאסר על כל הזרים, ויהודים בכלל זה, לעסוק במסחר, וב-1755 שוב הוגבלו לגיטו.

תחת השלטון הצרפתי בשנים 1815-1808 בוטלו כל ההגבלות על היהודים, וכשהתחלף השלטון הוטלו על יהודי המקום התקנות האוסטריות, וביניהן החובה להשיג בווינה היתר נישואין לזוגות חדשים. שוויון-זכויות מלא ליהודים באימפריה האוסטרית ניתן רק ב-1873.

ב-1939 התגוררו בדוברובניק 250 יהודים.

במהלך מלחמת העולם השנייה נכבשה העיר בידי האיטלקים באפריל 1941 ונכללה במדינה הקרואטית בהנהגת פאווליץ'; הרכוש היהודי הוחרם. האיטלקים מנעו גירוש כללי של יהודים, ולעיר נמלטו פליטים יהודים רבים ממקומות אחרים ביוגוסלאביה. בנובמבר 1942 ריכזו האיטלקים לדרישת הגרמנים את 750 יהודי דוברובניק באי לופוד הסמוך; משם הועברו ביוני 1943 למחנה ראב בצפון-דאלמאטיה, ועמם יהודים אחרים משטחי הכיבוש האיטלקי ביוגוסלאביה. בתקופה שבין הכניעה האיטלקית להשתלטות הגרמנים הועברו רובם בידי פרטיזנים לשטחים משוחררים; את הנותרים שלחו הגרמנים למחנות-השמדה. אחרי המלחמה עלו 28 יהודים משארית הפליטה לארץ-ישראל.

ב- 1969 התגוררו בדוברובניק 31 יהודים; רב הקהילה שימש כרב ראשי לדרום דאלמאטיה, להרצוגובינה ולמונטנגרו. מדי פעם בפעם נערכת תפילה בציבור בבית-הכנסת הישן.

במלחמת בוסניה - קרואטיה בראשית שנות התשעים נפגע בית הכנסת בהפגזות. אחרי המלחמה תוקן המבנה ושופץ במימון קופת הקהילה.

בשנת 1998 היו בקהילה היהודית של דוברובניק שלושים יהודים. כראש הקהילה כיהן ד"ר ברונו הורוביץ, יליד סטאניסלאבוב, פולין.

זאגרב