מקור השם יעקובס

קורסאו Curacao

אי, הגדול באיי האנטילים ההולנדיים (הודו המערבית), בים הקאריבי ליד חופי ונצואלה, אמריקה התיכונה.


בשנת 1650 הגיעו לקורסאו 12 משפחות יהודיות מהולנד, שנשלחו מטעם השלטונות ההולנדיים כדי לפתח את האפשרויות החקלאיות של האיים. עדת "מקווה ישראל" נוסדה באי ב-1651, ונחשבת לקהילה היהודית העתיקה ביותר בחצי כדור-הארץ המערבי. בשנת 1654 הגיעו לקורסאו פליטים יהודים מברזיל שנכבשה בידי הפורטוגלים והביאו עמם רכוש רב. מאז עסקו יהודי האי בעיקר במסחר (כולל סחר בעבדים; יעקב סניור, שנקרא גם פיליפ הנריקס, היה גדול סוחרי העבדים במאה ה-17).

בשנת 1656 נקנה קרקע לבית קברות. ר' יאשיה פארדו, ה"חכם" הראשון בקהילה, נתמנה ב- 1674. וכעבור כמה שנים הוקם בית כנסת.

בסוף המאה ה- 17 יצאו 90 מיהודי קורסאו לצפון אפריקה, ביניהם משפחת טורו. המאה ה- 18 הייתה תקופת גידול ושגשוג לקהילת קורסאו. בית כנסת נוסף הוקם ב- 1732. בשנת 1740 הוקמה קהילה נוספת "נוה שלום" ובנתה לה בית כנסת ב- 1743. בשנת 1750 ישבו בקורסאו 2,000 יהודים.

במחצית השנייה של המאה ה-18 תכפו בקהילה הסכסוכים הפנימיים, וגרמו להתערבות השלטונות ולשיגור חיילים לשמירת הסדר בהלוויות של יהודים. שלום-בית הוחזר ב-1821.

יעקב לופז דא פונסיקא, בן המקום שהוסמך לרבנות באמסטרדאם, הנהיג את הקהילה בשנים 1764- 1815. ארבעים שנה אחרי מותו עלה על כס הרבנות ר' אהרן מנדס צ'ומאסיירו. בזמנו חל פילוג בקהילה ונוסדה עדה רפורמית (1864). באותה תקופה הונהגו מקהלה מעורבת ונגינה בעוגב.

עד סוף המאה ה- 18 היו יהודי קורסאו ביחסים מצוינים עם החברה ההולנדית להודו המערבית ועם המימשל המקומי, ואף יצאו בשליחויות בעלות אופי רגיש לוונצואלה ולאיים הסמוכים. היהודים תרמו ביד רחבה להקמת ביצורים, כנסיות ובתי-חולים במקום, ושימשו בתפקידים רשמיים. רבים שימשו כקונסולים של הולנד ביבשת אמריקה או ייצגו ממשלות זרות במקום.

בשנת 1963 התמזגו שתי העדות והצטרפו לאיחוד העולמי של היהדות המתקדמת. משנות ה-20 התחילו לבוא מהגרים מרומניה וב-1959 פתחו בית-כנסת משלהם.

בתי-עסק רבים של יהודים ניזוקו בהתפרעויות ב-1969, שלא כוונו נגד היהודים דווקא.

ב-1970 מנתה קהילת קורסאו 750 נפש. בשנת 1998 ישבו בקורסאו 300 יהודים.