בן יוסף, שלמה
Shelomo Ben-Yosef (1913-1938), Zionist, Betar activist, born in Luck, Poland (now in the Ukraine). He joined Betar, the Revisionist youth movement, at an early age. He immigrated to Eretz Israel illegally in 1937 and worked with a Betar labor group in Rosh Pinnah. In April 1938 Ben-Yosef and two of his comrades, outraged by Arab terror attacks, made a retaliatory attack on an Arab bus on the Rosh Pinnah-Safed road. The attack failed and the three were arrested and tried before a British military court. Though none was hurt, Ben-Shlomo and one of his comrades were sentenced to death. His comrade's sentence was commuted to life imprisonment but Ben-Yosef was executed despite worldwide protests and appeals.
בן יוסף
(שם משפחה)BEN JOSEPH
שמות משפחה נובעים מכמה מקורות שונים. לעיתים לאותו שם קיים יותר מהסבר אחד. שם משפחה זה הוא מסוג השמות הפטרונימיים (שמות שמקורם בשמו של האב) מכיוון שהם נגזרים משמו הפרטי של אחד מאבות המשפחה, כאשר במקרה זה הוא ממקור מקראי.
בן יוסף מבוסס על השם המקראי יוסף.
המקרא מסביר את פירוש השם יוסף "לאמור יסף ה' לי בן אחר" (בראשית, ל,כ"ד). יוסף הוא בנם של יעקב אבינו ורחל אמנו.
בימי הביניים באירופה מתועדים מספר גרסאות של השם הפרטי יוסף, ביניהן יוסקה בשנת 1189; יוסה ויוסאוס ב-1204; יוסס ב-1247; יוסלין ב-1270; יוסה ויוסון ב-1276; יוסלין במאה ה-13,יוסלוט ב-1306, יוסלטוס ב-1304; ויוסל במאה ה-15.
שמות משפחה נובעים מכמה מקורות שונים. לעיתים לאותו שם קיים יותר מהסבר אחד. שם משפחה זה הוא מסוג השמות הפטרונימיים (שמות שמקורם בשמו של האב) מכיוון שהם נגזרים משמו הפרטי של אחד מאבות המשפחה, כאשר במקרה זה הוא ממקור מקראי.
בן יוסף מבוסס על השם המקראי יוסף.
המקרא מסביר את פירוש השם יוסף "לאמור יסף ה' לי בן אחר" (בראשית, ל,כ"ד). יוסף הוא בנם של יעקב אבינו ורחל אמנו.
בימי הביניים באירופה מתועדים מספר גרסאות של השם הפרטי יוסף, ביניהן יוסקה בשנת 1189; יוסה ויוסאוס ב-1204; יוסס ב-1247; יוסלין ב-1270; יוסה ויוסון ב-1276; יוסלין במאה ה-13,יוסלוט ב-1306, יוסלטוס ב-1304; ויוסל במאה ה-15.
לוצק
(מקום)לוצק Luck, Lutsk
עיר בווהלין, אוקראינה. עד מלחמת העולם השנייה עיר מחוז בווהלין, פולין.
יהודים ישבו בלוצק במאה ה- 10, ועדת קראים השתקעה שם במאה ה- 13; שתי העדות נהנו מזכויות שוות. חשיבותה של לוצק כמרכז פוליטי וכלכלי גדלה אחרי איחוד פולין וליטא ב- 1569. יהודים הפיקו תועלת מן האיחוד, עסקו במסחר סיטוני, חכרו הכנסות ממכס, מבשלות בירה ומשרפות אשלג, סחרו בעצי-יער ובתוצרת חקלאית. יהודי לוצק השתתפו בירידים של ליטא ופולין, והקימו אגודות של בעלי-מלאכה.
ב- 1576 נעשתה העיר חלק מממלכת פולין וכעבור שנים אחדות הורה המלך שמסים עירוניים ייגבו מן היהודים רק לפי מספרם היחסי בכלל האוכלוסיה. הוא אישר מחדש את זכותם להתגורר בלוצק והתיר לנציגי הקהילה להשתתף בישיבות של מועצת העיר בדיון על מסים וארנונות.
היהודים והקראים כאחד סבלו קשות בימי חמלניצקי (1648 - 1649), אבל הקהילה התאוששה עד מהרה. במאה ה- 18 נפגעה הקהילה מידי ההאידאמאקים וב- 1764 פקדה אותה עלילת-דם.
לוצק הייתה חברה בגליל ווהלין במסגרת ועד ארבע הארצות. העיר הייתה מקום תורה, בזכות ישיבותיה ורבניה דוגמת ר' משה בן יהודה הכהן, ר' יעקב בן אפרים שלמה שור ור' יואל בן יצחק האלפרן ("ר' יואל הגדול").
חלק מן המבצר שהקים הנסיך הליטאי ויטולד שוקם כבית-כנסת, בהסכמת המלך זיגמונט השלישי; בעמדות שעל הגג היו תותחנים יהודים מגינים על העיר בעת צרה במשך מאות בשנים. מינהרות תת-קרקעיות הוליכו מבית-הכנסת אל בניינים חשובים בעיר.
בחלוקת פולין בסוף המאה ה- 18 עבר האזור לשליטת רוסיה הצארית. בראשית המאה ה- 19, כאשר גרשו השלטונות הרוסיים את היהודים מן הכפרים, גדל מספר היהודים בלוצק.
במהלך מלחמת-העולם הראשונה עברה העיר פעמים אחדות מיד ליד ונפגעה. בימי השלטי האוקראיני פטליורה (1918) נרצחו יהודים רבים, ואחר כך הצבא הפולני התנכל ליהודים בטענה שסייעו בידי אויביהם. באותו הזמן התארגנה בעיר הגנה עצמית, עד ששבה העיר לשליטת פולין העצמאית.
בעת המשבר הכלכלי של שנות השלושים נפגעו גם יהודי לוצק. בסיוע ממשלתי הוקם בעיר סניף של בית-חרושת לנעליים "באטה" ומפעלים ותיקים של יהודים נאלצו להיסגר.
מבחינה מספרית קפאה האוכלוסיה היהודית (15,000 בערך) על שמריה אך שיעורם בכלל האוכלוסיה ירד מ- 70 אחוזים בשנת 1921 ל- 36.5 אחוזים ב- 1937.
יהודים היו פעילים בחיים הציבוריים ונציגיהם ישבו במועצת העיר. רבה האחרון של הקהילה היה זלמן סורוצקין. היה בלוצק בית-חולים יהודי, בצד ארגוני סעד ורפואה, מהם בתמיכת יוצאי העיר בארצות-הברית. כמו-כן פעלו בה בתי-ספר של "תרבות" ושל "אגודת- ישראל".
ב- 1939, ערב מלחמת העולם השנייה, נאמד היישוב היהודי בלוצק ב- 20,000 נפש לערך.
תקופת השואה
אחרי פרוץ מלחמת העולם השנייה (ספטמבר 1939) וכיבוש פולין בידי הגרמנים, ובעקבות ההסכם בין גרמניה לברית המועצות, נמסרו שטחי מזרח פולין, ולוצק בתוכם, לידי ברית המועצות. השלטונות הסובייטיים בלוצק פיזרו את הארגונים היהודיים; דתיים, קהילתיים, וציוניים; והלאימו מפעלים פרטיים. ביוני 1940 נחשפה פעילות חשאית של תנועת "גורדוניה" ומנהיגיה נאסרו. פליטים יהודים משטחי הכיבוש הגרמניים שהגיעו ללוצק גורשו לפנים רוסיה.
בעקבות מתקפת גרמניה על ברית המועצות (יוני 1941) יצאו צעירים יהודים רבים יחד עם הצבא הסובייטי הנסוג. העיר נפלה בידי הגרמנים ב- 26 ביוני וכעבור ימים אחדים הוציאו הגרמנים להורג כ- 2,000 יהודים.
ב- 4 ביולי 1941 הגרמנים רצחו עוד 3,000 יהודים במבצר לובארט. בדצמבר אותה השנה הוקם גיטו. היודנראט ניסה להקל על מצוקת היהודים בגיטו; נוסדו בית-יתומים, מושב-זקנים ובתי-תמחוי.
באביב 1942 נתפסו צעירים יהודים בבריחתם מהגיטו, ונרצחו בידי אוקראינים. מעטים הצליחו להצטרף אל הפרטיזנים הסובייטים באיזור ואחד מהם, יואל שצ'רבאטו, היה למפקד הבטליון השביעי ביחידות הפרטיזנים.
בינתיים ביצעו הגרמנים את ה"אקציה" הגדולה לחיסול גיטו לוצק - בימים 19 - 23 באוגוסט 1942 הובילו קרוב ל- 17,000 יהודים למוות אל גבעות פולאנקה במבואות העיר. הם השאירו כ- 500 יהודים בגיטו כדי לאסוף דברי ערך ולמסרם לגרמנים, ואחר רצחו גם אותם, ב- 12 בדצמבר 1942. אולם כאן נתקלו הגרמנים בהתנגדות חמושה; היהודים התבצרו בתוך בניין, והצליחו להדוף את הגרמנים פעמים אחדות. לבסוף הוכרעו תוך גרימת אבידות לגרמנים.
עם שחרור העיר בידי הצבא האדום באביב 1945 יצאו ממחבואיהם ומן היערות כ- 150 יהודים.
אחרי המלחמה שבו יהודים לחיות בלוצק. בסוף שנות השישים ישבו בלוצק כ- 1,500 יהודים, לא היה להם בית-כנסת.
שנות ה-2000
לפי נתוני הארגונים היהודיים, בשנת 1996 מנתה האוכלוסייה היהודית בעיר כ-800 נפש. נכון לשנת 2009 כ- 300 מתוכם השתייכו לקהילה הרפורמית. ראש הקהילה הרפורמית בעיר היה אדוארד דולינסקי.
בשנת 1999 הוחזר בנין הקהילה הרפורמית לפדרציית הארגונים היהודיים בעיר. הקהילה, שמארגנת פעילויות חברתיות- תרבותיות, נהנית מתמיכתה של הקהילה הרפורמית בהרדפורשייר, אנגליה.
הקהילה האורתודוכסית בעיר והייתה בניהולו של משה מוצסוביצקי ומחזיקה מרכז חסד. רשת "אורט" פתחה בעיר מרכז ללימודי טכנולוגיית מידע ותקשורת.
בעיר יש בית עלמין ישן שאינו מתוחזק, אך עדיין שימש לקבורה. במקום יש קבר אחים מסומן, שמוחזק על ידי העיריה ומתנדבים.
.
כתובת הקהילה: רחוב בוגדן חמלניצקי 6.
עיר בווהלין, אוקראינה. עד מלחמת העולם השנייה עיר מחוז בווהלין, פולין.
יהודים ישבו בלוצק במאה ה- 10, ועדת קראים השתקעה שם במאה ה- 13; שתי העדות נהנו מזכויות שוות. חשיבותה של לוצק כמרכז פוליטי וכלכלי גדלה אחרי איחוד פולין וליטא ב- 1569. יהודים הפיקו תועלת מן האיחוד, עסקו במסחר סיטוני, חכרו הכנסות ממכס, מבשלות בירה ומשרפות אשלג, סחרו בעצי-יער ובתוצרת חקלאית. יהודי לוצק השתתפו בירידים של ליטא ופולין, והקימו אגודות של בעלי-מלאכה.
ב- 1576 נעשתה העיר חלק מממלכת פולין וכעבור שנים אחדות הורה המלך שמסים עירוניים ייגבו מן היהודים רק לפי מספרם היחסי בכלל האוכלוסיה. הוא אישר מחדש את זכותם להתגורר בלוצק והתיר לנציגי הקהילה להשתתף בישיבות של מועצת העיר בדיון על מסים וארנונות.
היהודים והקראים כאחד סבלו קשות בימי חמלניצקי (1648 - 1649), אבל הקהילה התאוששה עד מהרה. במאה ה- 18 נפגעה הקהילה מידי ההאידאמאקים וב- 1764 פקדה אותה עלילת-דם.
לוצק הייתה חברה בגליל ווהלין במסגרת ועד ארבע הארצות. העיר הייתה מקום תורה, בזכות ישיבותיה ורבניה דוגמת ר' משה בן יהודה הכהן, ר' יעקב בן אפרים שלמה שור ור' יואל בן יצחק האלפרן ("ר' יואל הגדול").
חלק מן המבצר שהקים הנסיך הליטאי ויטולד שוקם כבית-כנסת, בהסכמת המלך זיגמונט השלישי; בעמדות שעל הגג היו תותחנים יהודים מגינים על העיר בעת צרה במשך מאות בשנים. מינהרות תת-קרקעיות הוליכו מבית-הכנסת אל בניינים חשובים בעיר.
בחלוקת פולין בסוף המאה ה- 18 עבר האזור לשליטת רוסיה הצארית. בראשית המאה ה- 19, כאשר גרשו השלטונות הרוסיים את היהודים מן הכפרים, גדל מספר היהודים בלוצק.
במהלך מלחמת-העולם הראשונה עברה העיר פעמים אחדות מיד ליד ונפגעה. בימי השלטי האוקראיני פטליורה (1918) נרצחו יהודים רבים, ואחר כך הצבא הפולני התנכל ליהודים בטענה שסייעו בידי אויביהם. באותו הזמן התארגנה בעיר הגנה עצמית, עד ששבה העיר לשליטת פולין העצמאית.
בעת המשבר הכלכלי של שנות השלושים נפגעו גם יהודי לוצק. בסיוע ממשלתי הוקם בעיר סניף של בית-חרושת לנעליים "באטה" ומפעלים ותיקים של יהודים נאלצו להיסגר.
מבחינה מספרית קפאה האוכלוסיה היהודית (15,000 בערך) על שמריה אך שיעורם בכלל האוכלוסיה ירד מ- 70 אחוזים בשנת 1921 ל- 36.5 אחוזים ב- 1937.
יהודים היו פעילים בחיים הציבוריים ונציגיהם ישבו במועצת העיר. רבה האחרון של הקהילה היה זלמן סורוצקין. היה בלוצק בית-חולים יהודי, בצד ארגוני סעד ורפואה, מהם בתמיכת יוצאי העיר בארצות-הברית. כמו-כן פעלו בה בתי-ספר של "תרבות" ושל "אגודת- ישראל".
ב- 1939, ערב מלחמת העולם השנייה, נאמד היישוב היהודי בלוצק ב- 20,000 נפש לערך.
תקופת השואה
אחרי פרוץ מלחמת העולם השנייה (ספטמבר 1939) וכיבוש פולין בידי הגרמנים, ובעקבות ההסכם בין גרמניה לברית המועצות, נמסרו שטחי מזרח פולין, ולוצק בתוכם, לידי ברית המועצות. השלטונות הסובייטיים בלוצק פיזרו את הארגונים היהודיים; דתיים, קהילתיים, וציוניים; והלאימו מפעלים פרטיים. ביוני 1940 נחשפה פעילות חשאית של תנועת "גורדוניה" ומנהיגיה נאסרו. פליטים יהודים משטחי הכיבוש הגרמניים שהגיעו ללוצק גורשו לפנים רוסיה.
בעקבות מתקפת גרמניה על ברית המועצות (יוני 1941) יצאו צעירים יהודים רבים יחד עם הצבא הסובייטי הנסוג. העיר נפלה בידי הגרמנים ב- 26 ביוני וכעבור ימים אחדים הוציאו הגרמנים להורג כ- 2,000 יהודים.
ב- 4 ביולי 1941 הגרמנים רצחו עוד 3,000 יהודים במבצר לובארט. בדצמבר אותה השנה הוקם גיטו. היודנראט ניסה להקל על מצוקת היהודים בגיטו; נוסדו בית-יתומים, מושב-זקנים ובתי-תמחוי.
באביב 1942 נתפסו צעירים יהודים בבריחתם מהגיטו, ונרצחו בידי אוקראינים. מעטים הצליחו להצטרף אל הפרטיזנים הסובייטים באיזור ואחד מהם, יואל שצ'רבאטו, היה למפקד הבטליון השביעי ביחידות הפרטיזנים.
בינתיים ביצעו הגרמנים את ה"אקציה" הגדולה לחיסול גיטו לוצק - בימים 19 - 23 באוגוסט 1942 הובילו קרוב ל- 17,000 יהודים למוות אל גבעות פולאנקה במבואות העיר. הם השאירו כ- 500 יהודים בגיטו כדי לאסוף דברי ערך ולמסרם לגרמנים, ואחר רצחו גם אותם, ב- 12 בדצמבר 1942. אולם כאן נתקלו הגרמנים בהתנגדות חמושה; היהודים התבצרו בתוך בניין, והצליחו להדוף את הגרמנים פעמים אחדות. לבסוף הוכרעו תוך גרימת אבידות לגרמנים.
עם שחרור העיר בידי הצבא האדום באביב 1945 יצאו ממחבואיהם ומן היערות כ- 150 יהודים.
אחרי המלחמה שבו יהודים לחיות בלוצק. בסוף שנות השישים ישבו בלוצק כ- 1,500 יהודים, לא היה להם בית-כנסת.
שנות ה-2000
לפי נתוני הארגונים היהודיים, בשנת 1996 מנתה האוכלוסייה היהודית בעיר כ-800 נפש. נכון לשנת 2009 כ- 300 מתוכם השתייכו לקהילה הרפורמית. ראש הקהילה הרפורמית בעיר היה אדוארד דולינסקי.
בשנת 1999 הוחזר בנין הקהילה הרפורמית לפדרציית הארגונים היהודיים בעיר. הקהילה, שמארגנת פעילויות חברתיות- תרבותיות, נהנית מתמיכתה של הקהילה הרפורמית בהרדפורשייר, אנגליה.
הקהילה האורתודוכסית בעיר והייתה בניהולו של משה מוצסוביצקי ומחזיקה מרכז חסד. רשת "אורט" פתחה בעיר מרכז ללימודי טכנולוגיית מידע ותקשורת.
בעיר יש בית עלמין ישן שאינו מתוחזק, אך עדיין שימש לקבורה. במקום יש קבר אחים מסומן, שמוחזק על ידי העיריה ומתנדבים.
.
כתובת הקהילה: רחוב בוגדן חמלניצקי 6.