בלה ברנשטיין

BERNSTEIN, BERENSTEIN, BORNSTEIN, BORENSTEIN

שמות משפחה נובעים מכמה מקורות שונים. לעיתים לאותו שם קיים יותר מהסבר אחד. שם משפחה זה הוא מסוג השמות הטופונימיים (שם הנגזר משם של מקום כגון עיירה, עיר, מחוז או ארץ). שמות אלו, אשר נובעים משמות של מקומות, לא בהכרח מעידים על קשר היסטורי ישיר לאותו מקום, אבל יכולים להצביע על קשר בלתי ישיר בין נושא השם או אבותיו לבין מקום לידה, מגורים ארעיים, אזור מסחר או קרובי משפחה.

שם המשפחה ברנשטיין קשור בשמה של העיירה ברנשטיין בבוגנלנד, אוסטריה; ועם העיירה פלצ'יצה, הידועה גם בשם בורשטינובו במחוז שצ'צין בפולין, ששמה הגרמני הוא ברנשטיין. אפשר ששם משפחה זה נגזר מעיסוק, מקצוע או מסחר (יכול להיות קשור לחומרי הגלם, המוצר המוגמר או כלי העבודה המשתייכים לאותו עיסוק).

הפירוש המילולי בגרמנית של שם המשפחה ברנשטיין הוא "ענבר". אפשר שבמקור שם משפחה זה נגזר מעיסוק והיה קשור במסחר בענבר ובאבנים יקרות.

אפשר להסביר שם משפחה זה גם על בסיס שני הרכיבים שלו ומשמעותם במסורת היהודית.באר / בער, החלק הראשון של שם המשפחה ברנשטיין, נגזר מהשם הפרטי באר, שפירושו בגרמנית "דוב", והוא הכינוי המסורתי של השם המקראי יששכר. בברכת יעקוב במקרא, ששכר מכונה "חמור נרם" (בראשית, מ"ט,י"ד), אשר הפך סמל לעוצמה ועבודה קשה. משום ש"חמור" נחשב לתואר מעליב בקרב עמי אירופה, היהודים שחיו שם החליפו אותו עם בעל חיים אחר כסמל של סבל ועוצמה.הבחירה נפלה על הדוב, הנחשב לבעל חיים בעל עוצמה ואצילות. בער, שפירושו "דוב" ביידיש, יכול לשמש כשם משפחה בזכות עצמו או להופיע בגרסאות כמו בערל, ברל וברקו. שם זה גם שימש בסיס לשמות כמו ברלין וברקוביץ. שטיין, חלקו השני של השם, היא מילה גרמנית שפירושה "אבן/סלע".

שטיין הוא שם מלאכותי נפוץ אשר יכול להופיע לבד, אבל גם כתחילית, כמו בשם שטיינברג, או כסופית, כמו בשם גולדשטיין. שם זה והמקבילים שלו בשפות אחרות משמשים כשמות משפחה בזכות עצמם או כרכיבים בשמות משפחה מלאכותיים.

שטיין הוא התרגום ליידיש. יתר על כן, למספר גדול של עיירות וכפרים יש שמות המכילים את המילים "סלע" או "אבן".

אישים מוכרים בעלי שם המשפחה היהודיברנשטיין כוללים את הרב יששכר ברוש בן אריה לוב ברנשטיין (1802-1747) אשר חי בגרמניה; את האידאולוג הסוציאליסטי אדוארד ברנשטיין (1932-1850) צגרמניה; ואת המנצח והמלחין האמריקאי לאונורד ברנשטיין (1990-1918).

וארפאלוטה VARPALOTA


עיירה במחוז וספרם (VESZPREM), צפון מערב הונגריה.


יהודים החלו להתיישב במקום בראשית המאה ה-18, תחת חסותה של משפחת הרוזנים המקומית. רוב היהודים היו סוחרים או חוכרים של חנויות, אטליזים ובתי מרזח; והיו שעסקו ברUכלות בכפרים, בעיקר בדרך של סחר חליפין תמורת תוצרת חקלאית. במקום היו חברה קדישא, מוסדות צדקה ומוסדות חינוך. בחנוכת בית הכנסת ב-1840 השתתפו גם נציגים של הכנסייה, שלטונות המחוז והעירייה.

ב-1869 ישבו בווארפאלוטה 695 יהודים.

ב-1878 הצטרפה הקהילה לקהילות הסטאטוס-קוו-אנטה, (שנמנעו מנקיטת עמדה במחלוקת שבין החרדים למשכילים בעקבות קונגרס יהודי הונגריה שהתכנס בסוף 1868 ראשית 1869).


בשנת 1930 ישבו בוארפאלוטה 227 יהודים.


תקופת השואה

ב-1942 הובאו לוארפאלוטה יהודים שגוייסו לעבודות כפייה כ"שרות עזר" לצבא ההונגרי, והועסקו בעבודות ביצורים ושרותים בחזית המזרחית, שם לחמו ההונגרים לצד הגרמנים. יהודי וארפאלוטה עצמם הועסקו בסביבות העיירה בעקירת עצי יער.

ב-19 במארס 1944 נכנס הצבא הגרמני להונגריה. באמצע מאי 1944 רוכזו כל היהודים בבית הכנסת ובבניינים הסמוכים לו, משם הועברו לגיטו סקש-פהרוואר (SZEKESFEHERVAR) ובין 17 ל-21 ביוני 1944 שולחו למחנה ההשמדה אושוויץ.


אחרי המלחמה חזרו כמה יהודים לעיירה, חיי הקהילה לא חודשו.

בודפשט

 Budapest

בירת הונגריה.

העיר קיימת רשמית משנת 1872, עם מיזוג שלוש הערים בודה (BUDA), אובודה (OBUDA) ופשט (PEST). ב ו ד ה (BUDA) בגרמנית, בתקופות קדומות: אופן (OFEN). במקורות העבריים: אובן, בודן, בודרו.

ראשית המאה ה-21

כ-80,000 עד 100,000 יהודים חיים בהונגריה, הקהילה היהודית הגדולה ביותר במרכז אירופה. יותר מ-80% מיהודי הונגריה חיים בעיר הבירה בודפשט. ניתן למצוא קהילות יהודיות קטנות יותר באזורים הסמוכים של דברצן (Debrecen), מיסקולץ' (Miskolc), סגד (Szeged), ניירגיהאז (Nyiregyhaza).

מבין עשרת אלפים ניצולי השואה החיים בהונגריה, רובם המכריע מתגוררים בבודפשט. מאז 2013, מאות יהודים עזבו את הונגריה עקב העלייה באנטישמיות. רבים התיישבו בוינה (Vienna). הרובע היהודי המסורתי של בודפשט ממוקם ברובע VII. ברובע זה מספר אתרים היסטוריים יהודיים, חנויות ומסעדות כשרות.

בעקבות קריסת הקומוניזם ב-1989 נפתחו מחדש ארגונים יהודיים אחדים. הארגון הגדול ביותר המשרת את הקהילה היהודית בבודפשט הוא "מאזיהיש" ("Mazsihisz"), הפדרציה של הקהילות היהודיות בהונגריה. מגוון שירותים חברתיים ניתנים על ידי "ועדת ההפצה המשותפת" וכן על ידי "קרן לאודר".

שירותי בריאות ורפואה ניתנים על ידי בית החולים היהודי צדקה ועל ידי מוסד סיעודי ושני מרכזים לטיפול בקשישים. בין מוסדות הדת הרבים בעיר, נמצא מקווה היסטורי ומגוון מסעדות כשרות. בבודפשט יש גם למעלה מעשרה אִטליזים כשרים, מאפיות וגם מפעל מצות.

מדי שנה מתקיימים בבודפשט מספר אירועים יהודיים: חברתיים ותרבותיים. פסטיבל הקיץ היהודי מעלה מגוון מופעים, לרבות קונצרטים, מופעי מחול וסרטים.

הקהילה היהודית מעלה גם תכניות חברתיות וחינוכיות רבות לילדים ולצעירים.

הארגונים הפופולריים ביותר הם "בני ברית", "ויצו", "נוער ציוני" ("UJS"), "בני עקיבא" ומועדון האתלטיקה "מכבי". בכל קיץ, כ-1,500 חניכים מעשרים מדינות ויותר משתתפים במחנה סרוואס (Szarvas).

מאז נפילת הקומוניזם, חלה התעוררות של חיי הדת היהודיים בבודפשט. עד המאה ה-21 פעלו בעיר לא פחות מ-20 בתי כנסת, שייצגו מגוון תנועות כולל אורתודוקסים, חב"ד ליובאוויטש, ניאולוג (רפורמים וקונסרבטיבים) וליברלים.

ישנם גם בתי כנסת הממוקמים בערים המחוזיות מישקולץ (Miskolc) ודברצן (Debrecen). בשנת 2003 סלומו קובס (Slomo Koves) מונה לרב האורתודוקסי הראשון שהוסמך בהונגריה מאז השואה.

בבודפשט יש גני ילדים יהודיים רבים, בתי ספר יסודיים ותיכונים. שלושת בתי הספר התיכוניים היהודיים הם: לאודר ג'אבנה, ווסלני (Wesselenyi) ואנה פרנק.

לאודר ג'אבנה (Lauder Javne) ממוקמת בקמפוס של חמישה דונם ונפתחה בשנת 1990. היא אינה עדתית ונמצאת בחסות קרן רונלד ס' לאודר. אוניברסיטת בודפשט למדעי היהדות הוקמה בשנת 1877 כסמינר נאולוגי לרבנים. תכניות ללימודי יהדות מוצעות במספר אוניברסיטאות, כולל אוניברסיטת אוטווֹס לורנד (Eotvos Lorand), בית הספר הגדול ביותר להשכלה גבוהה בהונגריה, האקדמיה ההונגרית למדעים והאוניברסיטה האירופית המרכזית אשר הוקמה על ידי ג'ורג' סורוס, יליד הונגריה. תכניות חינוך יהודיות מוצע גם ב"בית פרץ" – מרכז החינוך היהודי, בבית הספר של הקרן האמריקאית ובמרכז החינוך והנוער היהודי "הִלל".

עיר הבירה בודפשט עשירה בתרבות ובהיסטוריה, וקיימים בה מבנים אחדים, מונומנטים ומרכזי תרבות, כולל מספר נקודות עניין יהודיות. אחד המקומות הוא המרכז להנצחת השואה, המנציח את קורבנות השואה במלחמת העולם השנייה. המרכז ממוקם מחוץ לרובע היהודי המסורתי ושוכן ליד בית הכנסת פאווה (Pava) בו הוא נמצא מאז 2004. בשנת 2005 הוענק למוסד פרס ניבו (Nivo Prize) לאדריכלות, על שיקום אנדרטה היסטורית. המוזיאון היהודי של העיר הוא השני בגודלו באירופה כולה. המוזיאון פועל בחסות הברית של הקהילות היהודיות בהונגריה. בשנת 1942, שני עובדים החביאו חפצים יקרי ערך מהמוזיאון במרתף המוזיאון הלאומי של בודפשט. בתקופת הכיבוש הגרמני שימש המבנה כמעבר מילוט, שכן שערו היה מחוץ לגבולות הגטו. בנוסף, תיאודור הרצל נולד בבניין שעמד בעבר במקום הנוכחי של המוזיאון. אחד מאתרי התרבות היהודיים המשמעותיים ביותר בבודפשט הוא "עץ החיים", פסל הזיכרון לשואה, בפארק עמנואל ראול ולנברג. על שלושים אלף דפים חרוטים שמותיהם של יהודים שנהרגו או נעלמו במהלך השואה.

שני אתרים חשובים נוספים המנציחים את קורבנות השואה ומאורעות מלחמת העולם השנייה הם פסלו של ראול ולנברג והנעליים על גדות הדנובה. ראול ולנברג היה דיפלומט שוודי שהציל יהודים רבים בכך שעזר להם להימלט מהגירוש. הנעליים על גדות הדנובה הם אנדרטה המורכבת משישים זוגות של נעלי מתכת משובצות בבטון. האנדרטה הוקמה בשנת 2005, היא מנציחה את הקורבנות היהודים ההונגרים שנהרגו על ידי אנשי מיליציות צלב החץ, המפלגה הלאומית הסוציאליסטית הפרו-גרמנית שפעלה בהונגריה בין השנים 1944 ו-1945.

בנוסף למרכזי תרבות ואנדרטאות ישנן מספר נקודות ציון יהודיות. בלב בודפשט ממוקם מלון המלך – אחד המלונות הפרטיים היהודיים הראשונים בבודפשט ברמת שלושה כוכבים. בעוד שהמלון שופץ וחודש, הבניין עצמו הוא בן יותר ממאה שנים.

בצפון בודפשט נמצאת הקפלה היהודית מימי הביניים, בית תפילה ספרדי קטן אשר נבנה מחדש מהריסותיו במאה ה-18.

במהלך המצור על בודפשט ב-1686, נהרסו כליל רבים מהמבנים היהודיים של העיר. תפקידה המקורי של הקפלה לא נחשף עד החפירות בשנות ה-60 של המאה ה-20, אז נחשפו אבן הראשה של בית הכנסת והמצבות החקוקות בעברית. אתר דתי היסטורי נוסף הוא בית הכנסת ברחוב דוהאני (Dohany), שנחנך בשנת 1659, בית הכנסת מעוצב בסגנון מורי והוא בית הכנסת השני בגודלו בעולם.

בית הקברות ברחוב קוזמה (Kozma) עדיין משרת את הקהילה היהודית של בודפשט. בית הקברות הזה הוא הגדול ביותר בבודפשט ובין הגדולים באירופה. המונומנטים והמאוזוליאום הייחודיים שלו משכו מבקרים רבים מאז פתיחתו ב-1891.

ישנן שלוש הוצאות לאור מרכזיות המשרתות את הקהילה היהודית של בודפשט ושל הונגריה. השבועון Uj Elet (חיים חדשים) הוא כתב העת הרשמי של "מאזיהיש" ("Mazsihisz"); ה-""Szombat ("שבת") מספק חדשות ומידע על החיים היהודיים בהונגריה וכן בנושאים בינלאומיים, וה-"Mult es Jovo" ("עבר ועתיד"), הוא כתב עת תרבותי ואינטלקטואלי.

המתישבים היהודים הראשונים באו למקום מגרמניה ומארצות הסלאווים במחצית השנייה של המאה ה-12 לערך. ב-1279 רוכזו בגיטו, חויבו לענוד טלאי אדום ומשרות ציבוריות נסגרו בפניהם. במאה ה-14 גורשו פעמיים, פעם בעקבות "המגפה השחורה" (1348) ופעם בלחץ הכנסיה. אף משהותרה שיבתם לעיר, הוטלו עליהם הגבלות שונות. במאה ה-15 הייתה בודה לקהילה הראשית במדינה: זכויות היהודים הוכרו, לקהילה ניתנו סמכויות של שלטון פנימי עצמאי, ולראש הקהילה - סמכות של מנהיגות על היהדות ההונגרית כולה. בתקופה זו עסקו יהודי בודה בעיקר במסחר וריכזו בידיהם את כל היצוא לגרמניה ולצ'כיה.

ב-1526 נכבשה בודה על-ידי הטורקים. רוב היהודים (כ-2,000 איש) הוגלו לטורקיה, ומיעוטם הצליחו להימלט לקהילות מערב הונגריה שלא נפלה בידי הטורקים. היישוב היהודי התחדש ב-1541, ולמרות המיסים הכבדים שהוטלו על הקהילה, גדלה זו והייתה לחשובה והעשירה ביותר במדינה. היהודים עסקו במסחר ובכספים ותפשו משרות חשובות במינהל האוצר. ב-1660 מנו קהילות האשכנזים והספרדים כ-1000 איש.

ב-1686 כבשו האוסטרים את העיר. יהודי בודה נפגעו קשה במצור ששמו על העיר האוסטרים ובעלי-בריתם. כמחצית מן התושבים היהודים שתמכו בטורקים נספו. הרובע היהודי נבזז וספרי תורה הועלו באש. מתוך כ-1,000 יהודים שחיו אז בעיר נספו כ-500 וכ-250 נשבו והוגלו. תחת השלטון האוסטרי הוגבלו צעדיהם בלחץ תושבי העיר והם גורשו ממנה ב-1746 על-ידי הקיסרית מריה תרזיה. זכות המגורים חודשה רק ב-1783, משפתח הקיסר יוזף השני את שערי הערים החפשיות בהונגריה להתיישבות יהודית. הקהילה לא חזרה למעמדה הקודם עד למחצית השנייה של המאה ה-19 (אז עלה מספר המשפחות היהודיות בה ל-7,000).

במחצית השנייה של המאה ה-18 נוסדה החברה קדישא; עד 1869 נבנו בבודה ארבעה בתי- כנסת (בסוף המאה ה-19 נבנו שניים נוספים); הרב הראשון שנזכר במקום במאה ה-15, היה עקיבא בן מנחם הכהן, שנודע בשם "נשיא". במחצית השנייה של המאה ה-17, בימיו של אפרים בן יעקב הכהן, הייתה בודה המרכז החשוב של השבתאות בהונגריה. משה קוניצר (KUNITZER), מחלוצי ההשכלה היהודית בהונגריה, שימש גם רב ראשי במקום בשנים 1837- 1828.


א ו ב ו ד ה (OBUDA)

נקראה גם אקווינקום (AQUINCUM) ברומית, אלטן אופן (ALTEN-OVEN) בגרמנית, ובמקורות היהודיים אובן ישן.

במאה ה-15 הייתה באובודה קהילה יהודית, אך כל יהודיה הוגלו לאחר הכיבוש הטורקי ב- 1526 ע"י הסולטאן סולימן לטורקיה.

ב-1712 נתחדש היישוב היהודי על-ידי יעקב לוב (LOB), וב-1727 כבר נימנו במקום 24 משפחות יהודיות, שהתגוררו בעיר בחסות הרוזנת זיצ'י (ZICHY). כתב החסות (שהוכר גם על-ידי החצר המלכותית ב-1766) העניק להם חופש מלא בתחום הדת, זכויות מסחר כנגד תשלום מיסים מיוחדים ורשות להתגורר בכל מקום בעיר (היישוב היחידי בהונגריה שהעניק זכות זו ליהודים).

יהודי אובודה עסקו בחקלאות, מסחר ומלאכות שונות; בתי החרושת לאריגים שהקימו היהודים באובודה (ומפעלי גולדברגר בתוכם) נודעו בכל רחבי הונגריה.

בית הכנסת הראשון נבנה ב-1738, וב-1770 נוסדה החברה קדישא. ב-1820 נחנך בית הכנסת הגדול שברחוב לאיוש (LAJOS), אחד הנודעים שבתחומי הקיסרות ההאבסבורגית. כמו כן הקימה הקהילה בית חולים ב-1772 ובית ספר שנבנה בלחץ הקיסר יוזף השני אך נסגר משום סירוב ההורים לשלוח את ילדיהם ללמוד אצל מורים נוצריים. במחצית המאה ה-19 התמעטה חשיבותה של קהילה זו, ורבים מחבריה עברו לפשט.


פ ש ט (PEST)

יהודים נזכרים בפשט לראשונה ב-1406; ב-1504 היו בבעלותם בתים ואדמות, אך לאחר הכיבוש האוסטרי ב-1686, נאסרה ישיבתם במקום. הבסיס ליישוב החדש הונח על-ידי יהודים שגורשו מבודה ב-1746. ישיבתם הותרה באופן רשמי רק ב-1783, משפתח הקיסר יוזף השני (1790-1780) את שערי הערים בהונגריה בפני התיישבות יהודית. לאחר מות הקיסר חודשו ההגבלות על התיישבות יהודית, אך מחשש לשיבוש המסחר בעיר, הותרה ישיבתם של יהודים מסוימים על-פי בחירת שלטונות העיר. רוב היהודים התרכזו ברובע ארז'בט-וארוש (ERZSEBETVAROS, שעד לשואה היו רוב תושביו יהודים). היהודים הקימו בתי-חרושת ועסקו במסחר.

ב-1821 הוכרה קהילת פשט רשמית והחלה תופשת מקום מרכזי בחייהן של קהילות הונגריה. קהילת פשט מילאה תפקיד נכבד במהפכה הלאומית ההונגרית (הידועה גם בשם "המהפכה הליברלית") שכוונה כנגד המשטר ההאבסבורגי. יהודים רבים הצטרפו ללוחמי החופש, וסכומים ניכרים נתרמו על-ידי הקהילה. לאחר כשלון המרד והתארגנותו של המשטר החדש בהונגריה והשגת ה"פשרה" עם אוסטריה ב-1867, נחקק חוק שהעניק שוויון מוחלט לכל התושבים היהודיים. למרות זאת, הוטלו על יהודי פשט מיסים כבדים, חלק מן המס הכבד בו חויבו כל קהילות הונגריה בעקבות השתתפותן במרד.

ב-1867 יזמה קהילת פשט את כינוס הקונגרס היהודי הארצי שמטרתו הייתה לדון בחילוקי הדעות המתמשכים בין חרדים למשכילים בנושאי ארגון הקהילות והאוטונומיה שלהן בעניני דת וחינוך. בעקבות הקונגרס נוצרו שלושה טיפוסי קהילות בהונגריה: החרדים, שסרבו לקבל כל סטייה מן ההלכה היהודית ופרשו מן הקונגרס, הנאולוגים - עמם נמנו רוב יהודי הבירה - שארגנו את קהילותיהם בהתאם לתקנות הקונגרס, וקהילות הסטאטוס-קוו שביקשו להימנע מנקיטת עמדה כדי שלא לגרום לפילוג. קהילת פשט הקימה שורה ארוכה של מוסדות סעד כגון מעונות לזקנים וחולים, בית יתומות (נוסד ב-1867 והיה הראשון מסוגו בהונגריה), מעון חרשים-אלמים ( נוסד ב-1876) ובתי חולים (הראשון שבהם הוקם ב-1841).

בית התפילה הראשון בפשט הוקם ב-1784 ברחוב קיראי. נבנו בתי כנסת רבים נוספים, ביניהם בתי כנסת נפרדים לפלג האורתודוקסי ובית כנסת למתפללים בנוסח ספרד. ב-1859 הוקם בית הכנסת הגדול ברח' דוהאן' (DOHANY) המכיל כ-3000 מקומות ונחשב לבית הכנסת הגדול ביותר באירופה.

בית הספר הראשון בפשט נפתח ב-1814 ולמדו בו לימודי דת ולימודי חול בגרמנית. מלבדו פעלו בתי ספר יהודיים פרטיים נוספים, וכן דאגה הקהילה למורי דת גם בבתי הספר הלא- יהודיים. בין שתי המלחמות הקיפה מערכת החינוך של הקהילה 15 מוסדות, בהם למדו כ- 3600 תלמידים ,פרט לקהילה האורתודוקסית, שמנתה בתקופה זאת כ-10,000 יהודים והקימה מוסדות חינוך וסעד נפרדים.


ב-1872 אוחדו שלוש הערים בודה, פשט ואובודה. להלן ידובר על "קהילת בודאפשט" למרות שהקהילות היהודיות שמרו על עצמאותן.

בודפשט

ב-1877 נפתח בבודאפשט בית-המדרש לרבנים, אחד המוסדות החשובים בעולם להכשרת רבנים, שמטרתו היתה שילוב לימודי רבנות עם השכלה כללית. הוא תפש מקום מרכזי בעיצובה של יהדות הונגריה המודרנית והוחרם על-ידי היהדות האורתודוקסית. המורים שלימדו בו היו חוקרים ומלומדים ידועי-שם, ביניהם יצחק גולדציהר (IGNAZ GOLDZIHER, 1921-1850) מייסד האקדמיה ללימודי האיסלם המודרני, מזכיר הקהילה הנאולוגית בבודאפשט בין 1904-1874 ויוזם הקמת ה"חברה היהודית-הונגרית לספרות" (TARSULAT ISRAELITA MAGYAR IRODALMI) שפעלה להפצת התרבות היהודית בקרב הציבור הרחב על- ידי הרצאות, פרסומים, וביניהם התרגום היהודי הראשון של התנ"ך להונגרית. בהוצאת בית-המדרש הוצאו פרסומים ומחקרים שונים כגון כתב-העת היהודי-הונגרי "מדיאר ז'ידו סמלה" (SZEMLE MAGYAR ZSIDO); ומתוכו צמחה האגודה לספרות יהודית בהונגריה, שגם יסדה את המוזיאון היהודי-הונגרי.

בבירה יצאו לאור עיתונים יהודיים רבים (העיתון היהודי הראשון בשפה ההונגרית היה השבועון "היהודי ההונגרי" (ISRAELITA MAGYAR), בצד התפקיד החשוב שמילאו היהודים ביסודם ועריכתם של חשובי העיתונים בהונגריה, למשל העיתון "מערב" (NYUGAT).

ב-1903 נוסדה בבודאפשט אגודת הסטודנטים הציונית "מכביה", וקבוצה ראשונה מחבריה עלתה לארץ ישראל סמוך לתום מלחמת העולם הראשונה.

באוגוסט 1919 פקד את הונגריה גל של אנטישמיות (הידוע בשם "הטרור הלבן") בעקבות כשלון ההפיכה הקומוניסטית ותפיסת השלטון על-ידי האדמירל מיקלוש הורטי (MIKLOS HORTHY). קורבנותיהם העיקריים של הכנופיות הצבאיות, שנתארגנו לשם "טיהור" הארץ מהקומוניסטים ושותפיהם היו יהודים. עם כניסתו של הורטי לבודאפשט ב-14 בנובמבר 1919, פוטרו פקידים יהודיים בשרות הממשלתי והצבאי, נאסר על יהודים לסחור בטבק וביין, ומוסדות המדע נסגרו בפניהם. חוק ה"נומרוס קלאוזוס" (שקבע כי הקבלה לאוניברסיטאות תהיה על-פי מכסות לאומיות) פגע בעיקר ביהודי הבירה, וב-1922 גורשו 15,000 יהודים תושבי פשט בטענה שהם חסרי אזרחות.


בבודאפשט פעלו, בין השאר, המזרחן והחוקר-נוסע ארמין ואמברי (VAMBERY ARMINIUS 1832-1913), שנעזר בקשריו כדי להציג את הרצל בפני הסולטן הטורקי; המחזאי והסופר פרנץ מולנאר FERENC) MOLNAR 1931-1878), מחבר הספר "מחניים" והמחזאי והתסריטאי מנ'הרט לנג'ל (LENGYEL MENYHERT יליד 1880), שכתב, בין היתר, את התסריטים ל"מלאך הכחול" (1932) ול"נינוצ'קה" (1940).

בודאפשט היא עיר מולדתם של אבי-הציונות החדשה, בנימין זאב הרצל (THEODOR HERZL 1904-1860), מכס נורדאו (MAX NORDAU - 1932-1849), סופר ופיזיקאי, ממיסדי הקונגרס הציוני העולמי ומחבר "מצע בזל" בקונגרס הציוני הראשון, וכן חנה סנש, (SZENES HANNA 1944-1921) המשוררת ולוחמת ההגנה שצנחה בהונגריה במלחמת העולם השנייה והוצאה להורג על-ידי הנאצים.

בשנת 1930 התגוררו בבודאפשט 204,371 יהודים.

תקופת השואה

בעקבות חוקי ההפלייה (שנתפרסמו בין 1941-1938 ונועדו להגביל את היהודים בתחומי הכלכלה והחברה), נדרשו המפעלים התעשייתיים הגדולים בבירה לפטר את עובדיהם היהודים. ב-1940 הוחל בגיוס יהודים לעבודות כפייה (עבודות ביצורים ושרותים שבהן הועסקו עם אזרחים הונגרים אחרים שהשלטונות לא רצו לגייס לשורות הצבא הלוחם), ומשפחות רבות נותרו ללא פרנסה (מספר נזקקי הסעד בבירה עלה על מספר הנזקקים בכל הונגריה, למרות שבבירה ישבו רק כשליש מכלל היהודים במדינה).

ב-19 במרץ 1944, נכנס הצבא הגרמני להונגריה. למחרת פורקו כל הארגונים היהודיים, ובמקומם הוקמה בפקודת אייכמן המועצה היהודית (ZSIDO TANACS). יהודי הבירה נצטוו לענוד את הטלאי הצהוב, חופש התנועה הוגבל, ודירות רבות הופקעו. ב-30 ביוני הוחל בריכוז יהודי הבירה לצורך גירוש (ראשונים נאסרו עורכי-הדין והעיתונאים היהודיים). ב-19 ביולי החליט אייכמן, בניגוד לפקודתו של הורטי, לשלוח לאושוויץ את עצורי מחנה קישטארצ'ה (KISTARCSA), שאליו הוגלו כ-1,200 איש שניסו לעזוב את העיר ללא רשיון.

לאחר הפוגה בחודשים אוקטובר-ספטמבר (במהלכם החליטה ממשלת הונגריה לבקש שביתת נשק), תפסה את השלטון מפלגת "צלב החץ" האנטישמית (ב-16-15 באוקטובר), ובו ביום נערך טבח ביהודי העיר, והורכבה ממשלה חדשה בראשות סאלאשי (SZALASI), שהכריזה על ביטול תעודות החסות. ב-17 באוקטובר חזר אייכמן לבודאפשט, וב-20 באוקטובר צוו כל הגברים בגיל 60-16 לצאת ל"מצעד המוות" - 50,000 גברים (וב-23 באוקטובר הוצאו למצעד גם הנשים והילדים) הובלו לעבודות חפירה נגד הצבא הרוסי שעמד כ-60 ק"מ מהבירה, ואחר-כך עמדו להימסר לידי הגרמנים בתחנת הגבול הגיישהאלום (HEGYESHALOM). אייכמן ריכז את היהודים בשני גיטאות גדולים. בסוף דצמבר 1944 ישבו בגיטו המרכזי כ- 70,000 איש; עשרות אלפים מצאו מקלט בבתים מוגנים, או ב"גיטו הבינלאומי" בחסות קונסוליות של מדינות נייטרליות כשוויץ ושוודיה. נציגי המדינות הללו (הקונסול השוויצרי שארל לוץ (CHARLES LUTZ) והדיפלומט השוודי ראול ואלנברג (RAOUL WALLENBERG; נולד ב-1912 ופעל בבודאפשט מתוך סיכון עצמי רב, עד שנאסר ב-1945 בידי הסובייטים וגורלו לא נודע), הצילו יהודים באמצעות הנפקת תעודות-חסות של מדינותיהם. גם
ההסתדרות הציונית פעלה להצלת יהודים, באמצעות מסמכים מזוייפים. 2748 יהודים הוסתרו במנזרים ובמרתפי כנסיות. מספרן הכולל של תעודות-החסות הכשרות והמזוייפות שהונפקו בבודאפשט הגיע ל-100,000.

ב-1941 התגוררו בבודאפשט 184,000 יהודים; יחד עם 62,000 המומרים, היו נתונים לרדיפות הנאצים בסך-הכל כ-246,000 איש. מספר היהודים שהועברו לידי הגרמנים עד לכיבוש הרוסי ב-17 בינואר 1945 הגיע ל-76,000, כולל קורבנות גירושים ומצעדי המוות (כ-15,000 יהודים נספו במצעדי המוות ובגירושים).

עם כניסת הרוסים לעיר נמנע חיסולם של 94,000 תושבי הגיטאות; 25,000 יהודים יצאו מן המחתרת, וכ-20,000 חזרו ממחנות ריכוז ועבודה. בתום המלחמה נותרו בעיר כ-90,000 יהודים, כלומר למעלה מ-%50 מיהדות בודאפשט נספו בשואה.

לאחר המלחמה

ב-1950 אוחדו בפקודת השלטונות הקהילה האורתודוקסית והקהילה הנאולוגית בפשט עם קהילות בודה ואובודה והפכו ל"קהילה היהודית של בודאפשט".

ב-1956, לאחר המרד האנטי-רוסי, עזבו את העיר כ-25,000 יהודים.

מאז 1968 פועלים בכל אחד מ-18 האזורים המינהליים בבודאפשט לפחות בית-כנסת אחד (ביניהם בית הכנסת הגדול ברחוב דוהאן'), רב אחד, "תלמוד תורה" ואולם להרצאות. כמו כן קיים בבירה בית ספר תיכון יהודי ובו 140 תלמידים. הקהילה האורתודוקסית מקיימת ישיבה עם 40 תלמידים. הקהילה הנאולוגית, המקיפה כיום כ-%80 מיהודי הבירה ומקיימת את בית-המדרש לרבנים, ששוקם לאחר המלחמה ועד לשלהי המאה העשרים הוא המוסד היחידי להכשרת רבנים הפועל מעבר למסך הברזל.

החל משנת 1950 ניהל את בית המדרש לרבנים פרופסור אלכסנדר שייבר (ALEXANDER [SANDOR] SCHEIBER), שנפטר בשנת 1985, הוא פירסם מחקרים על תולדות יהדות הונגריה ופעל בשנותיו האחרונות לגיבוש חיי הקהילה היהודית בעיר.

בבודאפשט יוצא לאור דו-שבועון הקהילה היהודית "חיים חדשים" (UJ-ELET), וכן פועלים בה בית-חולים יהודי, מושב-זקנים, מסעדה כשרה ושרותי שחיטה ואפיית מצות.

סומבאטהיי SZOMBATHELY

עיר במחוז ואש (VAS), מערב הונגריה.


היישוב היהודי במקום התפתח רק ב-1840, משנפתחו שערי הערים בהונגריה בפני יהודים. רוב יהודי סומבאטהיי עסקו במסחר ומלאכה, והיו גם רופאים, עורכי-דין, מהנדסים, מורים, פקידי ממשלה פקידים במפעלים פרטיים ותעשיינים.

הקהילה השתייכה לזרם הנאולוגי (משכילי, מחדש). ב-1871 פרשה קבוצת חרדים מן הקהילה (בעקבות מחלוקת שפרצה בין חרדים ומתונים בענין המקווה) וארגנה קהילה אורתודוקסית עם בית עלמין, חברה קדישא, רבנות, מוסדות חינוך ומוסדות צדקה משלה. למרות הפירוד שררו בין שתי הקהילות יחסי שיתוף בתחומי התרבות והעזרה ההדדית. ב-1880 נבנה בית כנסת גדול וב-1890 רכשו האורתודוקסים את בית הכנסת הישן.

פעילות ציונית החלה בסומבאטהיי עוד במחצית השנייה של המאה ה-19. אחד ממגשימי הרעיון הציוני היה יהושע שטאמפר (STAMPFER), שיצא ב-1869 מסומבאטהיי ברגל, הגיע לארץ ישראל והיה בין מייסדי פתח תקווה.

בימי "הטרור הלבן" (פרעות והתנכלויות ליהודים ולרדיקאלים בשנים 1921-1919 שבוצעו בידי גורמים צבאיים ימניים לאחר נפילת הממשלה הקומוניסטית בהונגריה) העלילו על יהודי סומבאטהיי שפעלו למען סיפוח המחוז לאוסטריה, ובמעשי איבה שפרצו במקום נהרגו כמה יהודים והופסקה הפעילות הציונית הרשמית.

ב-1928 התארגנה במקום התנועה הציונית "אביבה באריסיה", אחר כך נפתחו סניפים של "הברית הציונית", "המזרחי" ו"השומר הצעיר". עד שנת 1939 עלו 25 צעירים מסומבאטהיי לארץ ישראל.

ב-1941 נמנו בקהילה 3,088 יהודים.


תקופת השואה

מעמדם וזכויותיהם של יהודי הונגריה הוגבלו עוד לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה (ספטמבר 1939), כשממשלת הונגריה הפרו-גרמנית חוקקה בשנת 1938 את "החוקים היהודיים".

ב-1942 גוייסו צעירי המקום לעבודות כפייה (עבודות ביצורים ושרותים שבהן הועסקו יחד עם אזרחים הונגריים נוספים שהשלטונות לא רצו לצרף לשורות הצבא הלוחם), ורבים קיפחו את חייהם.

מיד עם כניסת הצבא הגרמני להונגריה (19 במארס 1944) נעצרו אחדים מיהודי סומבאטהיי. בתחילת מאי רוכזו היהודים בגיטו שהוקם בעיר ואליו הובאו גם יהודי היישובים הקטנים שבסביבה. החיים בגיטו אורגנו בידי מנהיגי שתי הקהילות. בסוף יוני הועברו היהודים מן הגיטו לבית-החרושת שליד תחנת הרכבת. בי"ג בתמוז (יוני 1944) שולחו כל יהודי סומבאטהיי והסביבה למחנה ההשמדה אושוויץ.

כמה עשרות יהודים, שנמלטו לבודאפשט או הסתתרו, ניצלו מהגירוש.


לאחר המלחמה חזרו מאושוויץ 50 יהודים, אליהם נוספו ניצולים מיישובי הסביבה. בית הכנסת נחרב בימי המלחמה ובית העלמין חולל. חיי שתי הקהילות חודשו, בקהילה הנאולוגית היו כ-200 יהודים ובאורתודוקסית כ-50. ב-1947 קודש בית תפילה והוקם גלעד לזכר 4,228 יהודי סומבאטהיי והסביבה שניספו בשואה.

ב-1948 מנתה הקהילה 342 נפש, מאז הלך ופחת מספרם.

נ'יראגיהאזה NYIREGYHAZA

בירת מחוז סאבולץ' (SZABOLCS), צפון מזרח הונגריה.


תחילת היישוב היהודי במקום ב-1840. רוב יהודי נ'יראגיהאזה היו סוחרים ובעלי מלאכה, מיעוטם היו בעלי מקצועות חופשיים.

קהילת נ'יראגיהאזה לא נקטה עמדה במחלוקת שבין חרדים למשכילים בעקבות קונגרס יהודי הונגריה (1869,1868), וב-1877 הוגדרה כקהילת "סטטוס-קוו-אנטה". כלומר נשארה במתכונתה שלפני הקונגרס. קבוצה קטנה של חרדים פרשה והקימה קהילה אורתודוקסית עצמאית. בין שתי הקהילות התקיימו קשרים הדוקים ופעלו מוסדות משותפים, כמו בית ספר, חברה קדישא, מוסדות חינוך ומוסדות צדקה.

בעת פרשת עלילת הדם של טיסה-אסלאר (שבה האשימו יהודים בחטיפתה וברציחתה של נערה הונגריה), התרכזה החקירה בנ'יראגיהאזה, ובימי המשפט, 17 ביוני עד 3 באוגוסט 1883, נאבקו יהודי המקום באנטישמיות שהתעוררה בעקבותיו.

אחרי מלחמת העולם הראשונה (1918-1914) התפתחה הקהילה, ורבים מיהודי הסביבה עברו לגור בעיר. באותה תקופה הייתה בנ'יראגיהאזה פעילות ציונית. נפתחו סניפים של "הציונים הכלליים", "המזרחי", "השומר הצעיר" ו"אביבה- באריסיה". ב-1933 נוסדה שם אגודת הספורט "קדימה" (ELOERE). בשנים 1935-1932 עלו כמה צעירים מנ'יראגיהאזה לארץ ישראל.

בשנת 1930 ישבו בנ'יראגיהאזה 5,134 יהודים.


תקופת השואה

עוד לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה (1 בספטמבר 1939) הורע מצבם של יהודי הונגריה הפרו-גרמנית, עם פרסום "החוקים היהודיים" (מ-1938 ואילך) שהיפלו לרעה את היהודים בתחומי הכלכלה והחברה. בנ'יראגיהאזה איבדו יהודים רבים את מקורות פרנסתם.

אחרי פרוץ המלחמה יצא צו לגיוס יהודי הונגריה ל"פלוגות עבודה". (לסיוע לצבא בעבודות ביצורים ושרותים, לשם גוייסו יהודים ואזרחים אחרים שהשלטונות לא רצו לגייסם לשורות הצבא הלוחם).

בסתיו 1941 גורשו מנ'יראגיהאזה לקמנץ-פודולסק שבאוקראינה יהודים שלא הייתה להם נתינות הונגרית, שם רצחו אותם אנשי ס"ס גרמנים וחיילים הונגרים, עם עוד אלפי יהודי הונגריה שהיו באתר באותו זמן.

ב-1942 שלחו הגרמנים צעירים יהודים מנ'יראגיהאזה לעבודות כפייה, במסגרת פלוגות העבודה, שם נספו רבים.

באפריל 1944, כמה שבועות אחרי כניסת הצבא הגרמני להונגריה, ריכזו הגרמנים את כל יהודי נ'יראגיהאזה ויהודי הכפרים שבמחוז בגטו שנתחם בעיר. הם שיכנו כ-11,000 איש ב-123 בתים בתנאי צפיפות ורעב. בעקבות דו"ח ששלחה המועצה היהודית למפקד הס"ס במקום, הוחלט לחסל את הגיטו. ב-5 במאי פיזרו את יושבי גטו נ'יראגיהאזה בשלושה גיטאות סמוכים. במקומות אלה היו תנאי המחייה קשים עוד יותר ורבים מהם מתו במגיפות, בגלל עינויים, או שאיבדו עצמם לדעת.

במאי 1944 שילחו הגרמנים את יהודי נ'יראגיהאזה אל מחנה ההשמדה אושוויץ.

אחרי המלחמה חזרו למקום כמה מאות יהודים ששרדו, רובם מעבודות הכפייה, ומיעוטם מאושוויץ. הם חידשו את חיי הקהילה, ושוב התפלגו ל"סטאטוס-קוו-אנטה" ולאורתודוקסית. בשתי הקהילות היו רבנים. הקהילה האורתודוקסית הקימה ישיבה.

ב-1949 הוקם גלעד לזכר 17,000 יהודי העיר והסביבה שניספו בשואה. מאותה השנה הלך ופחת מספר היהודים בעיר. כמה מיהודי נ'יראגיהאזה עלו לישראל.