קהילת יהודי מרוקו
ציוני דרך בתולדות יהודי מרוקו
687 | חאליסי היהודייה
על-פי "יוסיפון" – לא, לא ההוא מהסרט "גבעת חלפון", אלא הספר שחובר בראשית ימי הביניים ומתאר את תולדות העם היהודי בעת העתיקה – אחרי חורבן בית שני ברחו כ-30 אלף יהודים לאזור המגרב (מרוקו, אלג'יריה, תוניסיה), שם חיו באותה תקופה שבטים בֶּרבֶּרים.
האגדה מספרת כי היהודים הללו ייסדו ממלכות יהודיות באזור מרוקו ואף גרמו לרבים מהבֶרברים להתגייר. מקורות ספק-היסטוריים וספק-אגדתיים מזכירים מלכה ממוצא יהודי ושמה דהיה אל-כהינה, שעמדה בראש ההתנגדות לכיבוש הערבי בסוף המאה השביעית. אל-כהינה, המתוארת כ"מלכת מדבר אמיתית, יפה כסוס וחזקה כמתגושש", הקסימה היסטוריונים רבים. הם ציירו אותה כמנהיגה כריזמטית ויפהפייה, שהיתה קשוחה ואמיצה, ובו בזמן נהגה בחיילים שנפלו בשבי במידת הרחמים ואפילו אימצה שניים מהם.
800 | פז דה-תלמוד
בראשית המאה התשיעית העבירו הישיבות הגדולות של בבל את השרביט בין השאר גם למרכז היהודי בעיר פֶז, השוכנת בצפון-מזרח מרוקו.
הכובש הערבי במרוקו אמנם העניק ליהודי פז מעמד נחות של בני-חסות ("ד'ימי"), אך ככל הידוע היה מצבם טוב יחסית. ההיסטוריון המוסלמי אל-בכרי ציין כי "בפז חיו יהודים רבים יותר מאשר בכל עיר אחרת במגרב".
ואכן, בפז התקבצו מלומדים יהודים רבים שתרמו לצמיחתה כמרכז רוחני תוסס. המוכרים שבהם היו הבלשן והפייטן רבי יהודה בן-קוריש ורבי יצחק אלפסי, שייסד בעיר ישיבה גדולה וחיבר את "ספר ההלכות", שזיקק את תמצית ההלכות מהמשנה ומהתלמוד וזיכה את מחברו בתהילת עולם.
1146 | דוקטור מוחמד ומר משה
כדי שלא ליפול קורבן לאכזריותה של שושלת אל-מוואחידון, שהשתלטה על מרוקו בשנת 1146, נאלצו היהודים לבחור בין שתי אפשרויות: למות או להתאסלם. היו שבחרו באופציה שלישית: להיות אנוסים, קרי, יהודים בביתם ומוסלמים מחוצה לו. מצב זה עורר את הרמב"ם, שהתגורר באותה עת בפז, לכתוב את "אגרת הנחמה" המפורסמת שלו, שהעניקה לאנוסים הכשר לחיות בדו-קוטביות זהותית עד יעבור זעם.
על-פי המסורת, הבית שבו התגוררה משפחת הרמב"ם שוכן עד ימינו אנו בעיר העתיקה של פז
1492 | חסיד אומות העולם המרוקאי
גירוש ספרד נצרב בזיכרון הקולקטיבי היהודי כאסון לאומי שייזכר לדיראון עולם. כמו באירועים אחרים בהיסטוריה היהודית שבהם נעקרו היהודים מביתם גם בגירוש ספרד לא נרשמה התלהבות בקרב אומות העולם לקלוט את הפליטים היהודים.
יוצא מן הכלל היה המלך מוחמד אל-שיח', מנהיג שושלת וטאס המרוקאית, "חסיד אומות עולם" של תקופתו, שהיה בין השליטים המעטים שפתחו את שערי ארצם בפני היהודים אחרי גירוש ספרד.
המגורשים הספרדים נקלטו בארץ החדשה בטבעיות. הם התיישבו בעיקר בקהילות העירוניות של מרוקו בפז, במקנס, בסאלי ובמרקש, ועד מהרה השתלבו בחברה היהודית שם ואף יצרו אליטה כלכלית ורבנית חדשה.
1631 | הזוהר הקדוש
כמו באירופה הנוצרית, גם בארצות האסלאם משחק הכיסאות הפוליטי לא פסק לרגע. יהודי מרוקו היטלטלו משלטון לשלטון – כל שלטון וגחמותיו ביחס ליהודים. החילופים התכופים הסתיימו בשנת 1631, כאשר תפסה את השלטון שושלת העלאווים. ראשי השושלת גילו יחס חם כלפי היהודים, שהתברגו בעמדות מפתח כפקידים בכירים, טובעי מטבעות, גזברי מלכים ועוד.
ואולם, הגיבור הראשי במרוקו של אותן שנים לא היה פקיד או אישיות תורנית, אלא ספר: "הזוהר הקדוש", שנחשב לספר היסוד של המיסטיקה היהודית. "הזוהר" השפיע במיוחד על יהודי דרום מרוקו, שם פרחה ספרות הקבלה; עם חכמיה המוכרים נוכל למנות את ר' שמעון לביא, משה בן-מימון אלבז ויעקב בן-יצחק איפרגן, וכן את ר' אברהם אזולאי, אבי סבו של החיד"א, הלוא הוא הגאון חיים יוסף דוד אזולאי.
1739 | דפוס של גאון
הדפוס אמנם הומצא בגרמניה כבר במאה ה-15, אך שמעו טרם הגיע למרוקו גם 300 שנה לאחר מכן. כך אירע שהפריחה היצירתית חסרת התקדים שידעו יהודי מרוקו בזמן שלטונו של המלך מולאי אסמעאיל במאה ה-18 לא זכתה לחשיפה הראויה לה. מבין גדולי הדור הנשכח ההוא היו בני משפחת טולדנו וברדוגו והחכמים אבן-צור, אזולאי ובן-חמו.
אלא שאישיות אחת זכתה בכל זאת לתהילת עולם: רבי חיים בן-עטר, בעל "אור החיים".
יד הגורל היא שהובילה את בן-עטר לעלות לישראל בשנת 1739, אחרי קרבות ירושה מרים שהתגלעו במשפחתו. בדרך לארץ ישראל עבר בן-עטר בליבורנו, איטליה, שם הדפיס את ספריו. והשאר היסטוריה.
גדולתו של בן-עטר חצתה מגזרים. לפי האגדה, כששמע מייסד תנועת החסידות, הבעל-שם-טוב, שבן-עטר עולה ארצה, הוא ביקש להצטרף אליו, אבל מן השמים מנעו זאת ממנו, בתואנה שאילו היו שני הצדיקים נפגשים, היה המשיח בא, ועם ישראל עדיין אינו בשל לכך.
1838 | נווה-צדק היסטורי
בשנת 1838 הפליגה ספינת מפרשים מחופי מרוקו לכיוון ארץ ישראל. על הספינה היו יהודים ילידי מרוקו שלבם נמלא כיסופים עזים לארץ הקודש. אלא שהים הבוגדני שם קץ לתקוותיהם והטביע את הספינה. בין מתי המעט שהצליחו לשרוד את הסערה היה אברהם שלוש.
אף שרוב הדיונים בעלייתם ארצה של יהודי מרוקו עוסקים בעיקר בראשית ימיה של מדינת ישראל, משפחת שלוש המפוארת – שייסדה בין השאר את שכונת נווה-צדק בתל-אביב – היא אחת ההוכחות לכך שעלייה זו החלה זמן רב לפני הקמתה של מדינת ישראל, ונמשכה טיפין-טיפין עד הקמתה.
עולה מפורסם אחר שראוי לציינו הוא חיים אמזלג, שנטל חלק ברכישת אדמות ראשון-לציון והיה מעורב ברכישת אדמות "אם המושבות", הלוא היא פתח-תקווה.
1860 | הקשר שחודש
במשך שנים שרר נתק יחסי בין יהדות מרוקו לקהילות היהודיות באירופה. מצב זה השתנה מעט בזכות "תג'אר אל-סולטאן" ("סוחרי המלך") - מעמד יהודי חדש שצמח במרוקו בשלהי שנות ה-50 של המאה ה-19.
קבוצה זו של סוחרים יהודים ניהלה קשרי מסחר עם מעצמות אירופה וכוננה בו בזמן קשרים עם אחיה מארצות אירופה.
באותן שנים החלה גם הגירה גדולה של יהודים ממרוקו לאמריקה הדרומית, בעקבות תעשיית הגומי שצברה אז תנופה, בעיקר בברזיל. אחד הסוחרים היהודים הבינלאומיים הבולטים מתקופה זו הוא משה אליהו לוי ממוגדור, שהיגר בבגרותו דווקא לפלורידה, ובאקט של סולידריות עם בני עמו רכש שם מאות אלפי דונמים בכוונה לקלוט במקום פליטים יהודים ממזרח אירופה.
1912 | כל ישראל חברים
ב-1912 נחתם בין סולטאן מרוקו לממשלת צרפת "הסכם פז", שהפך את מרוקו למדינת חסות צרפתית. מבחינתם של יהודי מרוקו בישר ההסכם על סיומה של תקופת שפל רצופת פרעות ואת ראשיתו של עידן חדש, שבו נהנו היהודים מרנסנס תרבותי, חברתי ופוליטי.
באותם שנים החינוך ללימודי עברית, בשילוב רעיונות ההשכלה, נשא כנפיו למרוקו בעזרת רשת בתי-הספר היהודית העולמית כל-ישראל-חברים (כי"ח), שפרשה את חסותה על ילדי מרוקו היהודים. באותה תקופה אף החלו יהודי מרוקו לצאת מן המלאח (הרובע היהודי) אל שכונות בסגנון אירופי שהוקמו בערים המרכזיות.
1940 | השואה נעצרת במרוקו
בשנת 1940 כבשו הנאצים את צרפת וכוננו בה את משטר וישי – זאב גרמני בעור של כבש צרפתי.
היסטוריונים חלוקים בשאלה על מידת כניעותו של המלך המרוקאי מוחמד החמישי לצוויו של משטר וישי. כך או כך, עד מהרה סולקו היהודים ממשרות ממשלתיות והושלכו בחזרה לאזורי המלאח (הרובע היהודי). הוסף לכך ידוע סיפורם הטרגי של 153 יהודים מרוקאים, שנקלעו במקרה לפריז ונשלחו למחנה ההשמדה אושוויץ.
בשנת 1942 כבשו בעלות-הברית את מרוקו ועצרו את תוכניות מכונת ההשמדה הנאצית בצפון אפריקה.
1948 | עלייה אל כור ההיתוך
הקמתה של מדינת ישראל ב-1948 עוררה התרגשות רבה בקרב יהודי מרוקו. אולם לא רק אהבת ישראל עמדה מאחורי סערת הרגשות, אלא גם קשיי ההתמודדות במרוקו.
באותן שנים המאבק הלאומי במרוקו הסלים והעיתונות הלאומית הרבתה להסית נגד היהודים. המתיחות העזה הובילה למאורעות קשים, ובכלל זה פרעות אוג'דה וג'ראדה, שבמהלכן נהרגו 42 יהודים – גברים, נשים וילדים.
בשנים 1948–1956 עלו ממרוקו, שהיתה עדיין תחת שלטון צרפת, כ-85 אלף יהודים. העולים נאלצו להתיישר עם מדיניות "כור ההיתוך" הממלכתית שהנהיג ראש ממשלת ישראל דאז, דוד בן-גוריון, ורבים מהם חשו כי תרבותם העשירה נדרסת על-ידי המכבש הציוני. אלפים מהם הובלו באישון לילה ליישובי ספר כדי ליישב את הגבולות; לימים יכונו יישובים אלה "עיירות פיתוח". טראומה זו ליוותה את העולים במשך שנים רבות, ובאה לידי ביטוי במוזיקה, בספרות ובקולנוע הישראליים.
1948 | עצמאות וקוץ בה
בשנת 1956 זכתה מרוקו בעצמאות לאומית, ואסרה על היהודים שחיו בה לעלות לישראל. אחת הסיבות לכך הייתה, ככל הנראה, תפקידם החשוב של היהודים בכלכלה המרוקאית. בשנת 1960 יצא המוסד הישראלי במבצע נועז להברחת יהודי מרוקו אל ישראל באמצעות ספינת הדיג אגוז. במהלך אחת מגיחותיה טבעה הספינה סמוך למצרי גיברלטר, וכמעט כל נוסעיה, ובכללם כ-44 עולים, נספו. האסון עורר תהודה עולמית ניכרת, ובעקבותיו החל לחץ בינלאומי על מרוקו, עד שאפשרה ליהודים לצאת משעריה בתנאים מגבילים שונים.
בשנים 1961–1967 עלו ממרוקו כ-120 אלף יהודים.
בשנת 1967, בעקבות מלחמת ששת הימים והאיומים הגוברים על הקהילה היהודית במרוקו, החל גל העלייה האחרון מהמדינה. במסגרת זו עלו לישראל כ-10,000 איש.
ב-2014 מנתה הקהילה היהודית במרוקו כ-2,500 אנשים. זאת, לעומת 204 אלף יהודים שחיו במדינה בשנת 1947. רבים מיהודי מרוקו היגרו גם למדינות אחרות, ובכללן צרפת, קנדה וארה"ב.
687 | חאליסי היהודייה
על-פי "יוסיפון" – לא, לא ההוא מהסרט "גבעת חלפון", אלא הספר שחובר בראשית ימי הביניים ומתאר את תולדות העם היהודי בעת העתיקה – אחרי חורבן בית שני ברחו כ-30 אלף יהודים לאזור המגרב (מרוקו, אלג'יריה, תוניסיה), שם חיו באותה תקופה שבטים בֶּרבֶּרים.
האגדה מספרת כי היהודים הללו ייסדו ממלכות יהודיות באזור מרוקו ואף גרמו לרבים מהבֶרברים להתגייר. מקורות ספק-היסטוריים וספק-אגדתיים מזכירים מלכה ממוצא יהודי ושמה דהיה אל-כהינה, שעמדה בראש ההתנגדות לכיבוש הערבי בסוף המאה השביעית. אל-כהינה, המתוארת כ"מלכת מדבר אמיתית, יפה כסוס וחזקה כמתגושש", הקסימה היסטוריונים רבים. הם ציירו אותה כמנהיגה כריזמטית ויפהפייה, שהיתה קשוחה ואמיצה, ובו בזמן נהגה בחיילים שנפלו בשבי במידת הרחמים ואפילו אימצה שניים מהם.
800 | פז דה-תלמוד
בראשית המאה התשיעית העבירו הישיבות הגדולות של בבל את השרביט בין השאר גם למרכז היהודי בעיר פֶז, השוכנת בצפון-מזרח מרוקו.
הכובש הערבי במרוקו אמנם העניק ליהודי פז מעמד נחות של בני-חסות ("ד'ימי"), אך ככל הידוע היה מצבם טוב יחסית. ההיסטוריון המוסלמי אל-בכרי ציין כי "בפז חיו יהודים רבים יותר מאשר בכל עיר אחרת במגרב".
ואכן, בפז התקבצו מלומדים יהודים רבים שתרמו לצמיחתה כמרכז רוחני תוסס. המוכרים שבהם היו הבלשן והפייטן רבי יהודה בן-קוריש ורבי יצחק אלפסי, שייסד בעיר ישיבה גדולה וחיבר את "ספר ההלכות", שזיקק את תמצית ההלכות מהמשנה ומהתלמוד וזיכה את מחברו בתהילת עולם.
1146 | דוקטור מוחמד ומר משה
כדי שלא ליפול קורבן לאכזריותה של שושלת אל-מוואחידון, שהשתלטה על מרוקו בשנת 1146, נאלצו היהודים לבחור בין שתי אפשרויות: למות או להתאסלם. היו שבחרו באופציה שלישית: להיות אנוסים, קרי, יהודים בביתם ומוסלמים מחוצה לו. מצב זה עורר את הרמב"ם, שהתגורר באותה עת בפז, לכתוב את "אגרת הנחמה" המפורסמת שלו, שהעניקה לאנוסים הכשר לחיות בדו-קוטביות זהותית עד יעבור זעם.
על-פי המסורת, הבית שבו התגוררה משפחת הרמב"ם שוכן עד ימינו אנו בעיר העתיקה של פז
1492 | חסיד אומות העולם המרוקאי
גירוש ספרד נצרב בזיכרון הקולקטיבי היהודי כאסון לאומי שייזכר לדיראון עולם. כמו באירועים אחרים בהיסטוריה היהודית שבהם נעקרו היהודים מביתם גם בגירוש ספרד לא נרשמה התלהבות בקרב אומות העולם לקלוט את הפליטים היהודים.
יוצא מן הכלל היה המלך מוחמד אל-שיח', מנהיג שושלת וטאס המרוקאית, "חסיד אומות עולם" של תקופתו, שהיה בין השליטים המעטים שפתחו את שערי ארצם בפני היהודים אחרי גירוש ספרד.
המגורשים הספרדים נקלטו בארץ החדשה בטבעיות. הם התיישבו בעיקר בקהילות העירוניות של מרוקו בפז, במקנס, בסאלי ובמרקש, ועד מהרה השתלבו בחברה היהודית שם ואף יצרו אליטה כלכלית ורבנית חדשה.
1631 | הזוהר הקדוש
כמו באירופה הנוצרית, גם בארצות האסלאם משחק הכיסאות הפוליטי לא פסק לרגע. יהודי מרוקו היטלטלו משלטון לשלטון – כל שלטון וגחמותיו ביחס ליהודים. החילופים התכופים הסתיימו בשנת 1631, כאשר תפסה את השלטון שושלת העלאווים. ראשי השושלת גילו יחס חם כלפי היהודים, שהתברגו בעמדות מפתח כפקידים בכירים, טובעי מטבעות, גזברי מלכים ועוד.
ואולם, הגיבור הראשי במרוקו של אותן שנים לא היה פקיד או אישיות תורנית, אלא ספר: "הזוהר הקדוש", שנחשב לספר היסוד של המיסטיקה היהודית. "הזוהר" השפיע במיוחד על יהודי דרום מרוקו, שם פרחה ספרות הקבלה; עם חכמיה המוכרים נוכל למנות את ר' שמעון לביא, משה בן-מימון אלבז ויעקב בן-יצחק איפרגן, וכן את ר' אברהם אזולאי, אבי סבו של החיד"א, הלוא הוא הגאון חיים יוסף דוד אזולאי.
1739 | דפוס של גאון
הדפוס אמנם הומצא בגרמניה כבר במאה ה-15, אך שמעו טרם הגיע למרוקו גם 300 שנה לאחר מכן. כך אירע שהפריחה היצירתית חסרת התקדים שידעו יהודי מרוקו בזמן שלטונו של המלך מולאי אסמעאיל במאה ה-18 לא זכתה לחשיפה הראויה לה. מבין גדולי הדור הנשכח ההוא היו בני משפחת טולדנו וברדוגו והחכמים אבן-צור, אזולאי ובן-חמו.
אלא שאישיות אחת זכתה בכל זאת לתהילת עולם: רבי חיים בן-עטר, בעל "אור החיים".
יד הגורל היא שהובילה את בן-עטר לעלות לישראל בשנת 1739, אחרי קרבות ירושה מרים שהתגלעו במשפחתו. בדרך לארץ ישראל עבר בן-עטר בליבורנו, איטליה, שם הדפיס את ספריו. והשאר היסטוריה.
גדולתו של בן-עטר חצתה מגזרים. לפי האגדה, כששמע מייסד תנועת החסידות, הבעל-שם-טוב, שבן-עטר עולה ארצה, הוא ביקש להצטרף אליו, אבל מן השמים מנעו זאת ממנו, בתואנה שאילו היו שני הצדיקים נפגשים, היה המשיח בא, ועם ישראל עדיין אינו בשל לכך.
1838 | נווה-צדק היסטורי
בשנת 1838 הפליגה ספינת מפרשים מחופי מרוקו לכיוון ארץ ישראל. על הספינה היו יהודים ילידי מרוקו שלבם נמלא כיסופים עזים לארץ הקודש. אלא שהים הבוגדני שם קץ לתקוותיהם והטביע את הספינה. בין מתי המעט שהצליחו לשרוד את הסערה היה אברהם שלוש.
אף שרוב הדיונים בעלייתם ארצה של יהודי מרוקו עוסקים בעיקר בראשית ימיה של מדינת ישראל, משפחת שלוש המפוארת – שייסדה בין השאר את שכונת נווה-צדק בתל-אביב – היא אחת ההוכחות לכך שעלייה זו החלה זמן רב לפני הקמתה של מדינת ישראל, ונמשכה טיפין-טיפין עד הקמתה.
עולה מפורסם אחר שראוי לציינו הוא חיים אמזלג, שנטל חלק ברכישת אדמות ראשון-לציון והיה מעורב ברכישת אדמות "אם המושבות", הלוא היא פתח-תקווה.
1860 | הקשר שחודש
במשך שנים שרר נתק יחסי בין יהדות מרוקו לקהילות היהודיות באירופה. מצב זה השתנה מעט בזכות "תג'אר אל-סולטאן" ("סוחרי המלך") - מעמד יהודי חדש שצמח במרוקו בשלהי שנות ה-50 של המאה ה-19.
קבוצה זו של סוחרים יהודים ניהלה קשרי מסחר עם מעצמות אירופה וכוננה בו בזמן קשרים עם אחיה מארצות אירופה.
באותן שנים החלה גם הגירה גדולה של יהודים ממרוקו לאמריקה הדרומית, בעקבות תעשיית הגומי שצברה אז תנופה, בעיקר בברזיל. אחד הסוחרים היהודים הבינלאומיים הבולטים מתקופה זו הוא משה אליהו לוי ממוגדור, שהיגר בבגרותו דווקא לפלורידה, ובאקט של סולידריות עם בני עמו רכש שם מאות אלפי דונמים בכוונה לקלוט במקום פליטים יהודים ממזרח אירופה.
1912 | כל ישראל חברים
ב-1912 נחתם בין סולטאן מרוקו לממשלת צרפת "הסכם פז", שהפך את מרוקו למדינת חסות צרפתית. מבחינתם של יהודי מרוקו בישר ההסכם על סיומה של תקופת שפל רצופת פרעות ואת ראשיתו של עידן חדש, שבו נהנו היהודים מרנסנס תרבותי, חברתי ופוליטי.
באותם שנים החינוך ללימודי עברית, בשילוב רעיונות ההשכלה, נשא כנפיו למרוקו בעזרת רשת בתי-הספר היהודית העולמית כל-ישראל-חברים (כי"ח), שפרשה את חסותה על ילדי מרוקו היהודים. באותה תקופה אף החלו יהודי מרוקו לצאת מן המלאח (הרובע היהודי) אל שכונות בסגנון אירופי שהוקמו בערים המרכזיות.
1940 | השואה נעצרת במרוקו
בשנת 1940 כבשו הנאצים את צרפת וכוננו בה את משטר וישי – זאב גרמני בעור של כבש צרפתי.
היסטוריונים חלוקים בשאלה על מידת כניעותו של המלך המרוקאי מוחמד החמישי לצוויו של משטר וישי. כך או כך, עד מהרה סולקו היהודים ממשרות ממשלתיות והושלכו בחזרה לאזורי המלאח (הרובע היהודי). הוסף לכך ידוע סיפורם הטרגי של 153 יהודים מרוקאים, שנקלעו במקרה לפריז ונשלחו למחנה ההשמדה אושוויץ.
בשנת 1942 כבשו בעלות-הברית את מרוקו ועצרו את תוכניות מכונת ההשמדה הנאצית בצפון אפריקה.
1948 | עלייה אל כור ההיתוך
הקמתה של מדינת ישראל ב-1948 עוררה התרגשות רבה בקרב יהודי מרוקו. אולם לא רק אהבת ישראל עמדה מאחורי סערת הרגשות, אלא גם קשיי ההתמודדות במרוקו.
באותן שנים המאבק הלאומי במרוקו הסלים והעיתונות הלאומית הרבתה להסית נגד היהודים. המתיחות העזה הובילה למאורעות קשים, ובכלל זה פרעות אוג'דה וג'ראדה, שבמהלכן נהרגו 42 יהודים – גברים, נשים וילדים.
בשנים 1948–1956 עלו ממרוקו, שהיתה עדיין תחת שלטון צרפת, כ-85 אלף יהודים. העולים נאלצו להתיישר עם מדיניות "כור ההיתוך" הממלכתית שהנהיג ראש ממשלת ישראל דאז, דוד בן-גוריון, ורבים מהם חשו כי תרבותם העשירה נדרסת על-ידי המכבש הציוני. אלפים מהם הובלו באישון לילה ליישובי ספר כדי ליישב את הגבולות; לימים יכונו יישובים אלה "עיירות פיתוח". טראומה זו ליוותה את העולים במשך שנים רבות, ובאה לידי ביטוי במוזיקה, בספרות ובקולנוע הישראליים.
1948 | עצמאות וקוץ בה
בשנת 1956 זכתה מרוקו בעצמאות לאומית, ואסרה על היהודים שחיו בה לעלות לישראל. אחת הסיבות לכך הייתה, ככל הנראה, תפקידם החשוב של היהודים בכלכלה המרוקאית. בשנת 1960 יצא המוסד הישראלי במבצע נועז להברחת יהודי מרוקו אל ישראל באמצעות ספינת הדיג אגוז. במהלך אחת מגיחותיה טבעה הספינה סמוך למצרי גיברלטר, וכמעט כל נוסעיה, ובכללם כ-44 עולים, נספו. האסון עורר תהודה עולמית ניכרת, ובעקבותיו החל לחץ בינלאומי על מרוקו, עד שאפשרה ליהודים לצאת משעריה בתנאים מגבילים שונים.
בשנים 1961–1967 עלו ממרוקו כ-120 אלף יהודים.
בשנת 1967, בעקבות מלחמת ששת הימים והאיומים הגוברים על הקהילה היהודית במרוקו, החל גל העלייה האחרון מהמדינה. במסגרת זו עלו לישראל כ-10,000 איש.
ב-2014 מנתה הקהילה היהודית במרוקו כ-2,500 אנשים. זאת, לעומת 204 אלף יהודים שחיו במדינה בשנת 1947. רבים מיהודי מרוקו היגרו גם למדינות אחרות, ובכללן צרפת, קנדה וארה"ב.
יעקב אבוחצירה
(אישיות)Yaakov Abuhatzeira (also known as Abir Yaakov and Abu Hasira) (1806-1880), rabbi, born nd grew up in Tafilalt and eventually became the rabbi of the local community. He tried to make a pilgrimage to the Land of Israel a number of times, but each time the community prevented his departure. He was allowed to leave only after he convinced the Jews of Tafilalt that his son, Rabbi Masoud Abuhatzera can take care of the community.
Abuhatzeira started his pilgrimage via Algeria, Tunisia and Libya. While passing through the Egyptian Nile Delta city of Damanhour in 1879, he became ill and died. He was buried in Damanhour, where his tomb became a site of pilgrimage. Every year on the 19th of Tevet a ceremony is held at his tomb in Egypt, often attended by hundreds of devotees, many travelling from Israel. The tomb is an official antiquity site protected by the government of Egypt.
Abuhatzeira had four sons and one daughter. Rabbi Israel Abuhatzeira, the son of Rabbi Masoud Abuhatzeira and the grandson of Yaakov Abuhatzeira, also known as the Baba Sali, was a revered rabbi and kabbalist whose tomb in Netivot, Israel, is one of the most popular pilgrimage sites in Israel.
רפאל בן מרדכי אנקווה
(אישיות)Raphael Ben Mordechai Encaoua (1848-1935), rabbi, born in Sale, Morocco. He is known to the Jews of North Africa as "Malach Raphael". In 1880 he became President of the Rabbinical Court in Sale and founded a yeshiva there. In 1918 he was appointed the first President of the High Rabbinical Court of Rabat, Morocco. Admired for his wisdom, open-mindedness, righteousness, moral authority and charisma, he published numerous works on jurisprudence, including Karne Reem (Jerusalem 1910), Hadad Vetema (Jerusalem 1978), Paamone Zahav (Jerusalem 1912), and Paamon Ve-Rimon (Jerusalem 1967), some of them continue to be regarded as authoritative. His funeral, on August 2, 1935, was a remarkable event in the history of Moroccan Jewry in the 20th century, symbolizing their vitality and cohesion. Over 50,000 followers participated in the funeral, and after his death, his grave became a place of Jewish pilgrimage venerated by many.
אוחנה
(שם משפחה)OHANNA, OHANA, OUHENNA, OUHANNA, O'HANA, OHNA, OHNONA, OHANUNA, OUANUNA, OUANUNU, BEN UHENNA, BEN OUHANA, BEN OHANA
שמות משפחה נובעים מכמה מקורות שונים. לעיתים לאותו שם קיים יותר מהסבר אחד. שם משפחה זה יכול להיות מטרונים, כלומר שם משפחה שנגזר משמה הפרטי של אחת מאמהות המשפחה.
אוחנה הוא שם משפחה יהודי-בֶּרְבֵּרִי. חוקרים רבים חושבים שזאת גרסה בֶּרְבֵּרִית לשם הפרטי העברי חנה. פירוש התחילית הבֶּרְבֵּרִית "או-" הוא "מ-", "מוצאו מ-", וגם "בנו של". פירוש שם המשפחה אוחנה הוא "בני חנה" או "משפחת חנה". בחלק מן המקרים לשם משפחה זה מצורפת המילה העברית "בן". אוחנה יכול להיות גם שם משפחה שנגזר מעיסוק הקשור בצמח החינה. אפשר שהנושא הראשון של שם משפחה זה היה מגדל או סוחר של הינה או/ו תבלינים וצמחים אחרים.
המקור הבֶּרְבֵּרִי של שם זה נתמך ע"י שמו של הכפר קסבה דס בו חנה השוכן בעמק מולויה במרוקו. השם אוחנה יכול להיות גם טופונים (שם הנגזר משם של מקום כגון עיירה, עיר, מחוז או ארץ). שמות אלו, אשר נובעים משמות של מקומות, לא בהכרח מעידים על קשר היסטורי ישיר לאותו מקום, אבל יכולים להצביע על קשר בלתי ישיר בין נושא השם או אבותיו לבין מקום לידה, מגורים ארעיים, אזור מסחר או קרובי משפחה. השם אוחנה יכול להיות קשור בשמו של הכפר הזה.
מוצאה של אחת המשפחות בשם אוחנה הוא ככל הנראה מעיר אופרן שבו התקיימה הקהילה היהדית הוותיקה ביותר במרוקו. משפחת אוחנה מהעיר מוגדור מייחסת את עצמה לרבי יהודה אפריאט אשר מת על קידוש השם בשנת 1792. שם המשפחה אוחנה היה פופלרי מאד במאה ה-20, ונמנה בין עשרים שמות המשפחה הנפוצים ביותר בקרב יהודי מרוקו. השם מתועד בכל רחבי מרוקו ובאופן מיוחד בעיר מקנס. במאה ה-18, אוחנה מתועד כשם משפחה יהודי בכתובה מטוניס מ-21 במרץ 1797 של יהודה, בנו של אליעזר אוחנה, ושל רעיתו דבורה, בתו של אברהם קורקוס.
אישים מוכרים בעלי שם המשפחה היהודי אוחנה כוללים את הרב המקובל סוליימן אוחנה, אשר נולד במקנס, מרוקו, ועלה לארץ והתיישב בצפת במאה ה-17; ורבי רפאל אוחנה (1902-1850) אשר עלה לארץ בראש נקבוצה גדולה של יהודים ממקנס והתיישב בטבריה בשנת 1865.
אישים ידועים מהמאה ה-20, אשר נשאו את שם המשפחה היהודי אוחנה כוללים את ז'אק אוחנה, יליד מרוקו, חבא בוועד המרכזי של אורט עולמי.
אישים ידועים מהמאה ה-20, אשר נשאו את שם המשפחה היהודי אוחנה כוללים את הבנקאי הישראלי אלברטו אלי אוחנה אשר נולד באי מלטה.
שמות משפחה נובעים מכמה מקורות שונים. לעיתים לאותו שם קיים יותר מהסבר אחד. שם משפחה זה יכול להיות מטרונים, כלומר שם משפחה שנגזר משמה הפרטי של אחת מאמהות המשפחה.
אוחנה הוא שם משפחה יהודי-בֶּרְבֵּרִי. חוקרים רבים חושבים שזאת גרסה בֶּרְבֵּרִית לשם הפרטי העברי חנה. פירוש התחילית הבֶּרְבֵּרִית "או-" הוא "מ-", "מוצאו מ-", וגם "בנו של". פירוש שם המשפחה אוחנה הוא "בני חנה" או "משפחת חנה". בחלק מן המקרים לשם משפחה זה מצורפת המילה העברית "בן". אוחנה יכול להיות גם שם משפחה שנגזר מעיסוק הקשור בצמח החינה. אפשר שהנושא הראשון של שם משפחה זה היה מגדל או סוחר של הינה או/ו תבלינים וצמחים אחרים.
המקור הבֶּרְבֵּרִי של שם זה נתמך ע"י שמו של הכפר קסבה דס בו חנה השוכן בעמק מולויה במרוקו. השם אוחנה יכול להיות גם טופונים (שם הנגזר משם של מקום כגון עיירה, עיר, מחוז או ארץ). שמות אלו, אשר נובעים משמות של מקומות, לא בהכרח מעידים על קשר היסטורי ישיר לאותו מקום, אבל יכולים להצביע על קשר בלתי ישיר בין נושא השם או אבותיו לבין מקום לידה, מגורים ארעיים, אזור מסחר או קרובי משפחה. השם אוחנה יכול להיות קשור בשמו של הכפר הזה.
מוצאה של אחת המשפחות בשם אוחנה הוא ככל הנראה מעיר אופרן שבו התקיימה הקהילה היהדית הוותיקה ביותר במרוקו. משפחת אוחנה מהעיר מוגדור מייחסת את עצמה לרבי יהודה אפריאט אשר מת על קידוש השם בשנת 1792. שם המשפחה אוחנה היה פופלרי מאד במאה ה-20, ונמנה בין עשרים שמות המשפחה הנפוצים ביותר בקרב יהודי מרוקו. השם מתועד בכל רחבי מרוקו ובאופן מיוחד בעיר מקנס. במאה ה-18, אוחנה מתועד כשם משפחה יהודי בכתובה מטוניס מ-21 במרץ 1797 של יהודה, בנו של אליעזר אוחנה, ושל רעיתו דבורה, בתו של אברהם קורקוס.
אישים מוכרים בעלי שם המשפחה היהודי אוחנה כוללים את הרב המקובל סוליימן אוחנה, אשר נולד במקנס, מרוקו, ועלה לארץ והתיישב בצפת במאה ה-17; ורבי רפאל אוחנה (1902-1850) אשר עלה לארץ בראש נקבוצה גדולה של יהודים ממקנס והתיישב בטבריה בשנת 1865.
אישים ידועים מהמאה ה-20, אשר נשאו את שם המשפחה היהודי אוחנה כוללים את ז'אק אוחנה, יליד מרוקו, חבא בוועד המרכזי של אורט עולמי.
אישים ידועים מהמאה ה-20, אשר נשאו את שם המשפחה היהודי אוחנה כוללים את הבנקאי הישראלי אלברטו אלי אוחנה אשר נולד באי מלטה.
אדרעי
(שם משפחה)DARI, DERI, DEREHA, EDRY, EDERY, EDREHY
שמות משפחה נובעים מכמה מקורות שונים. לעיתים לאותו שם קיים יותר מהסבר אחד. שם משפחה זה הוא מסוג השמות הטופונימיים (שם הנגזר משם של מקום כגון עיירה, עיר, מחוז או ארץ). שמות אלו, אשר נובעים משמות של מקומות, לא בהכרח מעידים על קשר היסטורי ישיר לאותו מקום, אבל יכולים להצביע על קשר בלתי ישיר בין נושא השם או אבותיו לבין מקום לידה, מגורים ארעיים, אזור מסחר או קרובי משפחה. שם המשפחה אדרעי קשור בשמה של העיירה דרעה, במחוז דרעה, דרום מרוקו.
איזור זה הוא אחד המקומות העתיקים להתיישבות יהודית בצפון אפריקה, זמן רב לפני הכיבוש הערבי. שם משפחה זה וצורותיו מתועדים כשמות משפחה יהודיים בדוגמאות הבאות: במאה ה-9, M משה הרופא בן אברהם אדרעי, אשר נולד בדרע, היה פייטן קראי מפורסם; במאה ה-13, יצחק דראי ובנו יעקוב מברצלוניה, ספרד, מוזכרים במסמך משפטי של דון פדרו ה-3, מלך ארגון, מ-14 באוקטובר 1285; במאה ה-17, משה בן חוליאף אדרי שימש כרב בדבדו, מרוקו (1607); במאה ה-18, אברהם בר מסעוד אדרעי (נולד ב-1771?) שימש כרב בכפר באיזה ליד מרקש, מרוקו; הרב משה דה יצחק אדרהי ממוגדור, מרוקו, היה מקובל, סופר פורה ומורה לשפות בבית הספר "עץ חיים" בלונדון, אנגליה (1792) ובבית הספר של הקהילה הספרדית באמסטרדם, הולנד; הרב ראובן אדרעי היה דיין בטטואן, מרוקו, במאה ה-19; הרב דויד אדרעי ממרוקו היה דיין בבית הדין של צפת, ארץ ישראל: שמו מוזכר במבוא לספר "ויאמר יצחק" מאת הרב יצחק בנגליד (1872); דויד אדרעי (נפטר בטנג'יר, מרוקו, בשנת 1963) שימש כיו"ר אגודת בוגרי בית הספר "כל ישראל חברים" ("כי"ח").
במאה ה-20, דרעי מתועד עם ח"כ רפאל אדרעי (נולד בקסבלנקה, מרוקו, בשנת 1937); ועם ח"כ אריה מחלוף דרעי, יו"ר תנועת ש"ס בשנות ה-1990.
במאה ה-20, אדרעי מתועד כשם משפחה יהודי עם אלברט, מסל, מרדכי, נסים, רוזה, אנט וחיים אדרעי, אשר נספו באסון אניית "אגוז". האוניה "אגוז", אשר אורגנה ע"י המחתרת הציונית במרוקו, הייתה ברכה לישראל עם עולים ממרוקו. האניה "אגוז" טבעה בים התיכון ב-10 בינואר 1961 ו-44 עולים מצאו את מותם באירוע טרגי זה.
שמות משפחה נובעים מכמה מקורות שונים. לעיתים לאותו שם קיים יותר מהסבר אחד. שם משפחה זה הוא מסוג השמות הטופונימיים (שם הנגזר משם של מקום כגון עיירה, עיר, מחוז או ארץ). שמות אלו, אשר נובעים משמות של מקומות, לא בהכרח מעידים על קשר היסטורי ישיר לאותו מקום, אבל יכולים להצביע על קשר בלתי ישיר בין נושא השם או אבותיו לבין מקום לידה, מגורים ארעיים, אזור מסחר או קרובי משפחה. שם המשפחה אדרעי קשור בשמה של העיירה דרעה, במחוז דרעה, דרום מרוקו.
איזור זה הוא אחד המקומות העתיקים להתיישבות יהודית בצפון אפריקה, זמן רב לפני הכיבוש הערבי. שם משפחה זה וצורותיו מתועדים כשמות משפחה יהודיים בדוגמאות הבאות: במאה ה-9, M משה הרופא בן אברהם אדרעי, אשר נולד בדרע, היה פייטן קראי מפורסם; במאה ה-13, יצחק דראי ובנו יעקוב מברצלוניה, ספרד, מוזכרים במסמך משפטי של דון פדרו ה-3, מלך ארגון, מ-14 באוקטובר 1285; במאה ה-17, משה בן חוליאף אדרי שימש כרב בדבדו, מרוקו (1607); במאה ה-18, אברהם בר מסעוד אדרעי (נולד ב-1771?) שימש כרב בכפר באיזה ליד מרקש, מרוקו; הרב משה דה יצחק אדרהי ממוגדור, מרוקו, היה מקובל, סופר פורה ומורה לשפות בבית הספר "עץ חיים" בלונדון, אנגליה (1792) ובבית הספר של הקהילה הספרדית באמסטרדם, הולנד; הרב ראובן אדרעי היה דיין בטטואן, מרוקו, במאה ה-19; הרב דויד אדרעי ממרוקו היה דיין בבית הדין של צפת, ארץ ישראל: שמו מוזכר במבוא לספר "ויאמר יצחק" מאת הרב יצחק בנגליד (1872); דויד אדרעי (נפטר בטנג'יר, מרוקו, בשנת 1963) שימש כיו"ר אגודת בוגרי בית הספר "כל ישראל חברים" ("כי"ח").
במאה ה-20, דרעי מתועד עם ח"כ רפאל אדרעי (נולד בקסבלנקה, מרוקו, בשנת 1937); ועם ח"כ אריה מחלוף דרעי, יו"ר תנועת ש"ס בשנות ה-1990.
במאה ה-20, אדרעי מתועד כשם משפחה יהודי עם אלברט, מסל, מרדכי, נסים, רוזה, אנט וחיים אדרעי, אשר נספו באסון אניית "אגוז". האוניה "אגוז", אשר אורגנה ע"י המחתרת הציונית במרוקו, הייתה ברכה לישראל עם עולים ממרוקו. האניה "אגוז" טבעה בים התיכון ב-10 בינואר 1961 ו-44 עולים מצאו את מותם באירוע טרגי זה.
קובין
(שם משפחה)ALQUBBI, EL KOUBY, EL KUBY, KUBY, CUBY
שמות משפחה נובעים מכמה מקורות שונים. לעיתים לאותו שם קיים יותר מהסבר אחד. שם משפחה זה הוא מסוג השמות הטופונימיים (שם הנגזר משם של מקום כגון עיירה, עיר, מחוז או ארץ). שמות אלו, אשר נובעים משמות של מקומות, לא בהכרח מעידים על קשר היסטורי ישיר לאותו מקום, אבל יכולים להצביע על קשר בלתי ישיר בין נושא השם או אבותיו לבין מקום לידה, מגורים ארעיים, אזור מסחר או קרובי משפחה.
שם המשפחה אלקובי קשור בשמה של העיירה אלקובה באלג'יריה, ובמקרים מסויימים בקוביה, שמה של עיר עתיקה ליד ראש סים, מרוקו, ועם היישוב קובאין ליד העיר דבדו, מרוקו.
בחלק מן המקרים, פירוש השם אלקובי הוא "כמו כד" או "ראש גדול". התחילית אל היא ה"א הידיעה בערבית.
שם משפחה זה, הנפוץ גם בקרב משפחות מוסלמיות במרוקו ובאלג'יריה, היה נפוץ עם משפחות יהודיות בעיקר בערים מקנס, פאס, צפרו וטנג'יר, כולן במרוקו. שם משפחה זה וצורותיו מתועדים כשמות משפחה יהודיים במקרים הבאים:
שלום אלקובי ובניו נסים ויהודה מהעיר טלמסן, אלג'יריה, מוזכרים ברשימת התורמים ל"ספר זבחים גדולים" מאת הרב אברהם בן מרדכי אנקאווה (ליבורנו, 1837).
דויד אלקובי מצפרו, מרוקו, מוזכר ברשימת התורמים ל"ספר מרפא לנפש" מאת רפאל ממן (ירושלים, 1894). במאה ה-20, הרב מוחלוף קובי היה שוחט, נוטריון וחזן בעיר טנג'יר, מרוקו; פרוספר אלקובי שימשמ כמורה בבית הספר "כל ישראל חברים" ("כי"ח") במקנס, מרוקו; עזוז אלקובי היה מנהיג של הקהילה היהודית במקנס אשר עלה לארץ ישראל בשנת 1844 והתיישב בעיר טבריה ביחד עם 70 עולים אחרים ממרוקו.
שמות משפחה נובעים מכמה מקורות שונים. לעיתים לאותו שם קיים יותר מהסבר אחד. שם משפחה זה הוא מסוג השמות הטופונימיים (שם הנגזר משם של מקום כגון עיירה, עיר, מחוז או ארץ). שמות אלו, אשר נובעים משמות של מקומות, לא בהכרח מעידים על קשר היסטורי ישיר לאותו מקום, אבל יכולים להצביע על קשר בלתי ישיר בין נושא השם או אבותיו לבין מקום לידה, מגורים ארעיים, אזור מסחר או קרובי משפחה.
שם המשפחה אלקובי קשור בשמה של העיירה אלקובה באלג'יריה, ובמקרים מסויימים בקוביה, שמה של עיר עתיקה ליד ראש סים, מרוקו, ועם היישוב קובאין ליד העיר דבדו, מרוקו.
בחלק מן המקרים, פירוש השם אלקובי הוא "כמו כד" או "ראש גדול". התחילית אל היא ה"א הידיעה בערבית.
שם משפחה זה, הנפוץ גם בקרב משפחות מוסלמיות במרוקו ובאלג'יריה, היה נפוץ עם משפחות יהודיות בעיקר בערים מקנס, פאס, צפרו וטנג'יר, כולן במרוקו. שם משפחה זה וצורותיו מתועדים כשמות משפחה יהודיים במקרים הבאים:
שלום אלקובי ובניו נסים ויהודה מהעיר טלמסן, אלג'יריה, מוזכרים ברשימת התורמים ל"ספר זבחים גדולים" מאת הרב אברהם בן מרדכי אנקאווה (ליבורנו, 1837).
דויד אלקובי מצפרו, מרוקו, מוזכר ברשימת התורמים ל"ספר מרפא לנפש" מאת רפאל ממן (ירושלים, 1894). במאה ה-20, הרב מוחלוף קובי היה שוחט, נוטריון וחזן בעיר טנג'יר, מרוקו; פרוספר אלקובי שימשמ כמורה בבית הספר "כל ישראל חברים" ("כי"ח") במקנס, מרוקו; עזוז אלקובי היה מנהיג של הקהילה היהודית במקנס אשר עלה לארץ ישראל בשנת 1844 והתיישב בעיר טבריה ביחד עם 70 עולים אחרים ממרוקו.
יבגי
(שם משפחה)IBGHI, YIBGHI, YABGHI
שמות משפחה נובעים מכמה מקורות שונים. לעיתים לאותו שם קיים יותר מהסבר אחד. שם משפחה זה נגזר ממאפיין אישי או מכינוי. שם המשפחה איבגי נגזר מביטוי ערבי שפירושו "הוא רוצה" / "חומד". גרסאות של שם זה כוללות את בן איבגי.
אישים מוכרים בעלי שם משפחה זה כוללים את כוללים את הרב ראובן בן איבגי אשר חי במרוקו במאה ה-16; את הרב אברהם בן יעקוב בן איבגי והרב יעקוב בן איבגי, שניהם חיו בעיר פאס במרוקו במאה ה-18.
שמות משפחה נובעים מכמה מקורות שונים. לעיתים לאותו שם קיים יותר מהסבר אחד. שם משפחה זה נגזר ממאפיין אישי או מכינוי. שם המשפחה איבגי נגזר מביטוי ערבי שפירושו "הוא רוצה" / "חומד". גרסאות של שם זה כוללות את בן איבגי.
אישים מוכרים בעלי שם משפחה זה כוללים את כוללים את הרב ראובן בן איבגי אשר חי במרוקו במאה ה-16; את הרב אברהם בן יעקוב בן איבגי והרב יעקוב בן איבגי, שניהם חיו בעיר פאס במרוקו במאה ה-18.
סממה
(שם משפחה)SEMAMA
שמות משפחה נובעים מכמה מקורות שונים. לעיתים לאותו שם קיים יותר מהסבר אחד. שם משפחה זה הוא מסוג השמות הטופונימיים (שם הנגזר משם של מקום כגון עיירה, עיר, מחוז או ארץ). שמות אלו, אשר נובעים משמות של מקומות, לא בהכרח מעידים על קשר היסטורי ישיר לאותו מקום, אבל יכולים להצביע על קשר בלתי ישיר בין נושא השם או אבותיו לבין מקום לידה, מגורים ארעיים, אזור מסחר או קרובי משפחה.
השם סממה קשור באיזור המכונה שאממה במחוז גאבס, טוניסיה.
במקרים מסויימים סממה היה במקור כינוי אישי שנגזר ממילה ערבית שפירושה סוג של מלון. שמות משפחה דומים נוספים כוללים את שממה וסממה.
שמות משפחה נובעים מכמה מקורות שונים. לעיתים לאותו שם קיים יותר מהסבר אחד. שם משפחה זה הוא מסוג השמות הטופונימיים (שם הנגזר משם של מקום כגון עיירה, עיר, מחוז או ארץ). שמות אלו, אשר נובעים משמות של מקומות, לא בהכרח מעידים על קשר היסטורי ישיר לאותו מקום, אבל יכולים להצביע על קשר בלתי ישיר בין נושא השם או אבותיו לבין מקום לידה, מגורים ארעיים, אזור מסחר או קרובי משפחה.
השם סממה קשור באיזור המכונה שאממה במחוז גאבס, טוניסיה.
במקרים מסויימים סממה היה במקור כינוי אישי שנגזר ממילה ערבית שפירושה סוג של מלון. שמות משפחה דומים נוספים כוללים את שממה וסממה.
מלול
(שם משפחה)MELUL, MELLOUL, MALOL, MALUL, AMELLAL
שמות משפחה נובעים מכמה מקורות שונים. לעיתים לאותו שם קיים יותר מהסבר אחד. שם משפחה זה נובע ממאפיינים פיזיים או כינוי.
מלול היא מילה בֶּרְבֵּרִית שפירושה "לבן", מכאן אפשר שבמקור שם זה היה כינוי לאדם בעל שיער או זקן לבן. רבים מהכיוניים היהודיים בשפות הבֶּרְבֵּרִיות הפכו במאה ה-16 לשמות משפחה קבועים. במאה ה-19, מלול מתועד כשם משפחה יהודי בכתובה מטוניס מ-3 במרץ 1862 של יעקוב בנו של יהודה מלול, ושל רעיתו אנה, בתו של סולומון טדסקי.
שמות משפחה נובעים מכמה מקורות שונים. לעיתים לאותו שם קיים יותר מהסבר אחד. שם משפחה זה נובע ממאפיינים פיזיים או כינוי.
מלול היא מילה בֶּרְבֵּרִית שפירושה "לבן", מכאן אפשר שבמקור שם זה היה כינוי לאדם בעל שיער או זקן לבן. רבים מהכיוניים היהודיים בשפות הבֶּרְבֵּרִיות הפכו במאה ה-16 לשמות משפחה קבועים. במאה ה-19, מלול מתועד כשם משפחה יהודי בכתובה מטוניס מ-3 במרץ 1862 של יעקוב בנו של יהודה מלול, ושל רעיתו אנה, בתו של סולומון טדסקי.
דנן
(שם משפחה)DANAN, DANNAN
שמות משפחה נובעים מכמה מקורות שונים. לעיתים לאותו שם קיים יותר מהסבר אחד. שם משפחה זה נגזר מתשמישי דת או פעולות בעלות אופן דתי, ומתארים.
המקרים מסויימים השם דנן, שפירושו "ידוע" בארמית, היה במקור תוארו האישי של איש נכבד בקהילה, ככל הנקראה של רב. במקרים אחדים דנן הוא גרסה של השם דהן, שפירושו בערבית "צבעי בתים" או "סוחר שמן".
הגרסה איבן דנן, שפירשה "בנו של דנן", בערבית, מתועדתבעיר פאס, מרוקו, בשנת 1249.
השם אבנדנן, שפירושו גם כן "בנו של דנן", מתועד בשנת 1391. אישים ידועים מהמאה ה-20, אשר נשאו את שם המשפחה היהודי דנן כוללים את בנימין דנן, איש עסקים ומנהיג קהילתי צרפתי אשר נולד בפאס, מרוקו.
שמות משפחה נובעים מכמה מקורות שונים. לעיתים לאותו שם קיים יותר מהסבר אחד. שם משפחה זה נגזר מתשמישי דת או פעולות בעלות אופן דתי, ומתארים.
המקרים מסויימים השם דנן, שפירושו "ידוע" בארמית, היה במקור תוארו האישי של איש נכבד בקהילה, ככל הנקראה של רב. במקרים אחדים דנן הוא גרסה של השם דהן, שפירושו בערבית "צבעי בתים" או "סוחר שמן".
הגרסה איבן דנן, שפירשה "בנו של דנן", בערבית, מתועדתבעיר פאס, מרוקו, בשנת 1249.
השם אבנדנן, שפירושו גם כן "בנו של דנן", מתועד בשנת 1391. אישים ידועים מהמאה ה-20, אשר נשאו את שם המשפחה היהודי דנן כוללים את בנימין דנן, איש עסקים ומנהיג קהילתי צרפתי אשר נולד בפאס, מרוקו.
איפרגן
(שם משפחה)IFERGAN, AFERGANE, AFERGAN, FERGAN, AFFERGAN, AFRigaNE, EFERGAN, IFERGUANE, OFFERGAN
שמות משפחה נובעים מכמה מקורות שונים. לעיתים לאותו שם קיים יותר מהסבר אחד. שם משפחה זה הוא טופונים (שם הנגזר משם של מקום כגון עיירה, עיר, מחוז או ארץ). שמות אלו, אשר נובעים משמות של מקומות, לא בהכרח מעידים על קשר היסטורי ישיר לאותו מקום, אבל יכולים להצביע על קשר בלתי ישיר בין נושא השם או אבותיו לבין מקום לידה, מגורים ארעיים, אזור מסחר או קרובי משפחה.
שם המשפחה איפרגן / אפרגן נגזר מהמילה הבֶּרְבֵּרִית אפרג שפירושה "סגירה", "כיתור" או מאיפרג, לשום רבים שלה, אשר שימשה בסיס ליצירת שמות של מקומות ושבטים בצפון אפריקה, כמו הכפר המרוקאי איפרגן, של איט איגמר במערב סקסד; או איט פרגן, ענף של השבט איט איזדג, בואלד אוטאט; או השבט הבֶּרְבֵּרִי בני-פרגן במחוז קולו. כמו כן באיזור קונסטנטין קיים הר בשם בני פרגן ובעיר טלמסן, אלג'יריה, קיים מבצר עתיק בשם טאפרגינת. הרישום הקדום ביותר של שם זה מתועד עם יעקוב היוסר המכונה פרגן, אשר שימש כרב בטארונדת, מרוקו, במאה ה-17, והיה תלמידו של מימן אלבז. הרב יעקוב היוסר פרגן ברח לאופרן בגלל רדיפות ומאוחר יותר עלה לארץ ישראל והתיישב בעכו.
שמות משפחה נובעים מכמה מקורות שונים. לעיתים לאותו שם קיים יותר מהסבר אחד. שם משפחה זה הוא טופונים (שם הנגזר משם של מקום כגון עיירה, עיר, מחוז או ארץ). שמות אלו, אשר נובעים משמות של מקומות, לא בהכרח מעידים על קשר היסטורי ישיר לאותו מקום, אבל יכולים להצביע על קשר בלתי ישיר בין נושא השם או אבותיו לבין מקום לידה, מגורים ארעיים, אזור מסחר או קרובי משפחה.
שם המשפחה איפרגן / אפרגן נגזר מהמילה הבֶּרְבֵּרִית אפרג שפירושה "סגירה", "כיתור" או מאיפרג, לשום רבים שלה, אשר שימשה בסיס ליצירת שמות של מקומות ושבטים בצפון אפריקה, כמו הכפר המרוקאי איפרגן, של איט איגמר במערב סקסד; או איט פרגן, ענף של השבט איט איזדג, בואלד אוטאט; או השבט הבֶּרְבֵּרִי בני-פרגן במחוז קולו. כמו כן באיזור קונסטנטין קיים הר בשם בני פרגן ובעיר טלמסן, אלג'יריה, קיים מבצר עתיק בשם טאפרגינת. הרישום הקדום ביותר של שם זה מתועד עם יעקוב היוסר המכונה פרגן, אשר שימש כרב בטארונדת, מרוקו, במאה ה-17, והיה תלמידו של מימן אלבז. הרב יעקוב היוסר פרגן ברח לאופרן בגלל רדיפות ומאוחר יותר עלה לארץ ישראל והתיישב בעכו.