ברתה כגן, עורכת העתון "ברזיל ישראל" בחברת משה שרת, סאו פאולו, ברזיל, 1951

סאו פאולו

Sao Paulo

בירת מדינת סאו פאולו, והעיר הגדולה בברזיל.

בשנת 2013, לפי מאגר המידע של ברמן היהודי (Berman Jewish Databank), האוכלוסייה היהודית בברזיל מנתה 95,000 תושבים, ועשתה אותה לקהילה היהודית העשירית בגודלה בעולם. הרוב המכריע של יהודי ברזיל מתגורר במדינת סאו פאולו, המדינה המאוכלסת ביותר בברזיל. עם כ-47,000 איש, היהודים מהווים קרוב ל-0.3 אחוז מכלל האוכלוסייה. בתוך מדינת סאו פאולו, רוב היהודים מתגוררים בעיר הבירה. ישנן קהילות יהודיות קטנות יותר מחוץ לעיר הבירה, במקומות כמו סנטוס סאו חוזה דוס קמפוס (Santos São Jose dos Campos), סורוקבה ריבראו פרטו (Sorocaba Rieberao Preto), מוגי דאס קרוזס (Mogi das Cruzes), סאו קאטנו דו סול (São Caetano do Sul) וסנטו אנדרה (Santo Andre). בום רטירו (Bom Retiro) היא השכונה היהודית ההיסטורית של העיר. אזור היגיאנופוליס (Higienópolis) וסנטה צ'יצ'יליה (Santa Cecília) הוא ביתהּ של אחת הקהילות היהודיות הגדולות בעיר. באזור ישנם שני סופרמרקטים כשרים, וכן מספר מסעדות כשרות. היגיאנופוליס מתגאה גם בקהילה האורתודוקסית הגדולה ביותר בסאו פאולו.

רוב אוכלוסייתה היהודית של סאו פאולו היא ממוצא אשכנזי, צאצאים של מהגרים שהגיעו בגלים רצופים ממרכז ומזרח אירופה. רבים הגיעו לסאו פאולו לפני מלחמת העולם הראשונה, בעיקר מרוסיה ומפולין. אחרים, הכוללים בעיקר דוברי יידיש או גרמנית, היגרו מאוחר יותר, גם במהלך וגם אחרי מלחמת העולם השנייה.

הקהילות הספרדיות של סאו פאולו הן בעיקר צאצאים של יהודים דוברי ערבית מהמדינות הלבנטיניות של לבנון, סוריה ומצרים, שרובם הגיעו במהלך שנות ה-50 וה-60 של המאה ה-20. בין שנות ה-70 ל-80 של המאה ה-20, מספר יהודים היגרו לסאו פאולו מתוך דרום אמריקה, במיוחד מארגנטינה וצ'ילה. בתקופה זו הייתה גם הגירה של מספר יהודים מישראל.

בשנת 2014 היו כ-100 ארגונים יהודיים שהתמקדו בשירותים חברתיים, צדקה וחיי דת. היהודים בסאו פאולו היו מיוצגים על ידי הפדרציה היהודית (Federacao Israelita do Estado de São Paulo), שנוסדה בשנת 1946. ישנם 65 ארגונים הקשורים לפדרציה של סאו פאולו, כולל בתי כנסת רבים.

הקונפדרציה הישראלית של ברזיל (Confederacao Israelita do Brasil – CONIB) היא הגוף המרכזי המייצג את כל הקהילות היהודיות בברזיל, שנוסדה ב-1951. CONIB מורכבת מ-200 עמותות שונות ומתמקדת בחינוך יהודי, תרבות, צדקה והסברה בישראל.

ארגון הרווחה היהודי החשוב ביותר בסאו פאולו הוא האיגוד הישראלי-ברזילאי לרווחה חברתית (Uniao Israelita Brasileira de Bem Estar Social – UNIBE).

בשנת 1971 הקימה הקהילה היהודית את בית החולים הישראלי אלברט איינשטיין. מאז זה נחשב לאחד המתקנים הרפואיים הטובים ביותר בברזיל.

ישנם מספר ארגונים הפועלים לפיתוח התרבות היהודית ולחיזוק הזהות היהודית. במהלך המחצית השנייה של המאה ה-20, ייסדה הקהילה היהודית של סאו פאולו מוסדות רבים;

אלה כללו מרכזי לשון עברית, ספריות, תיאטראות וקבוצות תרבות ישראלית. הקהילה מקיימת קשרים הדוקים עם ישראל, ויש הרבה ארגונים פרו-ישראליים פעילים.  כמו כן מיוצגים בסאו פאולו מספר ארגונים יהודיים מחו"ל, כולל הוועד היהודי האמריקאי, הקונגרס היהודי העולמי, ארגון יהודי בינלאומי ((HIAS, והוועדה האמריקאית להפצה.

העיתון היהודי היחיד של סאו פאולו, "ביקורת יהודית" (Resenha Judaica), הוא עיתון דו-חודשי. בנוסף, ישנם ארבעה ירחונים המוקדשים ליהדות ולתרבות יהודית: "העברי" (O Hebreu), "העברית" (A Hebraica), "שלום" ו"חדשות חב"ד". "פסיפס בטלוויזיה" (Mosaico na TV) כולל תכנית שבועית המתמקדת בחדשות לאומיות, בישראל ונושאים בעלי עניין יהודי.

מוסדות יהודיים חשובים נוספים כוללים את מרכז התרבות היהודי (Centro da Cultura Judaica), והמוזיאון היהודי של סאו פאולו, הממוקם בבית הכנסת "בית אל". בנוסף, ישנם, מספר מועדוני ספורט ומועדונים חברתיים כמו: מועדון הספורט הישראלי (Clube Esportivo Israelita) ומכבי ברזיל. עברית (Hebraica) – מוסד פרטי שנוסד ב-1953, מהווה עבור רבים מרכז החיים היהודיים; עד 2010 מספר חברי המועדון עלה ל-30,000 איש. בנוסף לאכלוס בית כנסת משלו, המועדון הציע גם מתקני פנאי, תכניות חינוכיות, פעילויות אמנותיות ובידור. בין קבוצות הנוער היהודיות הפעילות בעיר ניתן למנות את "השומר הצעיר", "בני עקיבא", "הבונים דרור" ו"בני ברית". גם לקהילות היהודיות מסוריה ומלבנון יש הרבה אגודות ותנועות חברתיות משלהן.

החינוך היהודי בברזיל מאורגן על ידי המכון הלאומי לחינוך ותרבות, ולכל מדינה בברזיל יש ועדה משלה. בסאו פאולו יש ארבעה בתי ספר אורתודוקסיים ועוד ארבעה בתי ספר מסורתיים. באוניברסיטת סאו פאולו ממוקם המרכז ללימודי יהדות.

בסאו פאולו יש יותר מ-20 בתי כנסת, והיא ידועה כאחת מקהילות חב"ד הגדולות בדרום אמריקה. חלק גדול מהאוכלוסייה היהודית בברזיל מזדהה כחילוני וכציוני. עד שנות ה-30 וה-40 של המאה ה-20 העדה הדתית העיקרית הייתה אורתודוקסית, בעוד שהעדה הרפורמית הוכנסה עם הגעתם של יהודים ממרכז אירופה. שתי הקהילות הספרדיות הגדולות הן קהילות "אוהל יעקב" ו"בית יעקב".

בתי כנסת ספרדיים אחרים כוללים את קהילת "הר סיני", קהילת "מקור חיים", וקהילת "חסד ספרדי פאוליסטה". בית הכנסת האשכנזי, קהילת "ישראל פאוליסטה" (Congregacao "Israelita Paulista"), הוא הגדול ביותר ביבשת דרום אמריקה.

הִסטוריה

מאז הקמת סאו פאולו ב-1545, עברו לעיר מומרים יהודים לנצרות ("נוצרים חדשים") שניסו להתרחק ממרכז האינקוויזיציה בצפון ברזיל.

אחוז הנוצרים החדשים בקרב אוכלוסיית "קפיטניאס" ("Capitanias") הדרומי הפך למשמעותי וחלקם עלו לעמדות השפעה מקומית. צאצאיהם של הנוצרים החדשים, לעומת זאת, לא קיימו שום טקסים או מנהגים יהודיים.

יהודים החלו להגר לברזיל מצרפת, במיוחד מאלזס-לורן, במהלך המאה ה-19. לאחר מלחמת צרפת-פרוסיה בשנים 1871-1870 מספר המהגרים עלה, אך הם לא עסקו בבניית קהילה; עד סוף המאה, לאחר הקמת הרפובליקה הברזילאית הראשונה, בסאו פאולו היה בית כנסת, הועסקו חזן ושוחט, וננקטו צעדים לרכישת קרקע לבית קברות.

ברזיל התפתחה במהירות בתחילת המאה ה-20, וסאו פאולו משכה גלים גדולים של מהגרים, כולל מהגרים יהודים. בעוד יהודים מאירופה המשיכו להגיע לסאו פאולו, התיישבו בה גם מספר יהודים מסוריה ומהמזרח הקרוב. מוסדות שונים הוקמו בין השנים 1916-1912: "האגודה לרווחת הנשים היהודיות", שירות הרווחה "עזרא"; המרכז הציוני "אהבת ציון", ו"תלמוד תורה" הראשון.

מספר המהגרים שהגיעו לסאו פאולו גדל לאחר מלחמת העולם הראשונה, וכך גם מספר הארגונים המשרתים את הקהילה גדל והיה רב גוני. ב-1920 הוקם בית כנסת אשכנזי מרכזי, ב-1922 נפתח בית הספר "רנסנס-התחייה" ("Renascenca-Ha-Techiyyah"), ב-1923 הוקמה "חברה קדישא"; ה"חוג הישראלי" ("Circulo Israelita"), מרכז לתרבות ובידור, נוסד ב-1926; ב-1927 הושק "מועדון הספורט הישראלי", ו-"מכבי ברזילאית" (""Brasileiro Macabi). גם הספרדים והמהגרים מסוריה ומלבנון הקימו ארגונים קהילתיים במהלך שנות ה-1920. לאחר 1933, מספר גדל והולך של מהגרים החל להגיע מגרמניה, ובשנת 1936 הם הקימו את קהילת "ישראל פאוליסטה" ("Congregacao Israelita Paulista" – C.I.P).

לאחר מלחמת העולם השנייה, כמה אלפי משפחות ממחנות העקורים בגרמניה הגיעו לסאו פאולו כדי לשקם את חייהם. מאוחר יותר התחילו להגיע יהודים ממצרים, מהונגריה ומישראל; היהודים ממצרים הקימו קהילה משלהם ב-1969.

במפקד של הקהילה היהודית שנערך בשנת 1969, הוערך כי בסאו פאולו חיו באותה תקופה כ-50,000 יהודים. כ-18.2% מהאוכלוסייה היהודית של סאו פאולו הגיעה לברזיל ממדינות אחרות בין השנים 1951 ו-1960, ו-15.9% הגיעו לעיר ממקומות אחרים בברזיל.

כמחצית (49.4%) מהאוכלוסייה היהודית עסקה במסחר, ו-22.7% בתעשייה. אחרים עבדו בחינוך (5.5%), בשירותי בריאות (3.8%) ובבניין (3.2%). באותה שנה היו 13 בתי ספר בסאו פאולו עם 5,318 תלמידים.

הפדרציה הישראלית של מדינת סאו פאולו נוסדה בשנת 1946 ונוסדה מחדש בשנת 1964 על מנת לייצג ולתאם בין מספר ארגונים יהודיים, כולל קהילות דתיות.

ב-1969 כיהנו שבעה רבנים כמנהיגים רוחניים של הקהילה. אחד מהם, הרב פריץ פינקוס, כיהן גם בקתדרה העברית באוניברסיטת סאו פאולו סטייט; המרכז הברזילאי ללימודי יהדות הוקם כחלק רשמי מאוניברסיטת מדינת סאו פאולו ב-1970.

לשכת "בני ברית" הוקמה ב-1931, הפסיקה לפעול ב-1942 מסיבות פוליטיות, וחידשה את פעילותה ב-1953. ב-1971 היו בסאו פאולו 13 לשכות "בני ברית".

יהודים נכחו בזירות פוליטיות, תרבותיות וחברתיות רבות בסאו פאולו. אחת הדוגמאות הגדולות ביותר לתרומות יהודיות לחיים הציבוריים היתה "בית החולים הישראלי אלברט איינשטיין", שנבנה על ידי הקהילה היהודית ב-1955 ונחנך ב-1971.

ישנם רחובות בשם "אלברט איינשטיין", "מדינת ישראל" ("Estado de Israel"), "הורסיו לאפר", "תיאודור הרצל" ו"לוחמי גטו ורשה".

מחוץ לבירה קיימות קהילות מאורגנות עם שירותי דת וחינוך בסנטוס, סאו חוזה דוס קמפוס (Sao Jose dos Campos), סורוקה ריבראו פרטו (Sorocaba Rieberao Preto), מוג'י דאס קרוזס (Mogi das Cruzes), סאו קאטנו דו סול (Sao Caetano do Sul) וסנטו אנדרה (Santo Andre).

האוכלוסייה היהודית במדינת סאו פאולו ב-1970 הייתה 60,000-55,000, רובם התרכזו בעיר עצמה.

עד 1997 חיו בסאו פאולו 60,000 יהודים; סך האוכלוסייה היהודית בברזיל באותה שנה היה 130,000.