אברהם קאופמן

אברהם קאופמן (1885-1971), יליד מגלין, כפר יהודי קטן ליד צ'רניגוב, רוסיה. מצד אמו היה נינו של זלמן שניאורסון, מייסד תנועת חב"ד. ב- 1903 סיים תיכון בפרם, רוסיה, שם הצטרף לפעילות ציונית. הוא החל לימודי רפואה ב-1904 באוניברסיטת ברן, שוויץ. ב-1908 החליט לשוב לרוסיה, וב- 1912 התיישב בחרבין ונהיה פעיל בחיי הקהילה ובפעילות ציונית בינלאומית. קאופמן נבחר לסגן יו"ר המועצה היהודית הלאומית של סיביר ואוראל. בשנים 1919-1931 ובשנים 1933-1945 היה יו"ר הקהילה היהודית בחרבין, יו"ר קרן היסוד, חבר מועצת הארגון הציוני העולמי והסוכנות, ויו"ר הארגון הציוני בסין. כמעט כל ארגון יהודי בסין הושפע מפעילותו של קאופמן. בשנים 1921-1943 היה העורך הראשי של השבועון ברוסית אברייסקיה זיזן - "חיים יהודיים". היה גם מנהל בית החולים היהודי בחרבין. ב-1937 שימש יו"ר המועצה הלאומית של יהודי מזרח אסיה. בתפקידו זה הצליח לשכנע את כוחות הכיבוש היפנים לבטל את החלטת בני בריתם הגרמנים לרכז את היהודים לגטאות. הוא נעצר ב-1945 על ידי הצבא האדום באשמת שיתוף פעולה עם האויב, וישב במחנה עבודה 11 שנים.

ב-1956, עבר לקרגנדה, היום עיר בקזחסטן, וב-1961 עלה לישראל.
נפטר בתל אביב ב-1971.