קהילת יהודי שוש

שוש Shush

בערבית: شوش

יישוב כפרי במחוז מוצל, צפון כורדיסתאן העיראקית, צפון עיראק.


שוש שוכן בין הערים עקרה לעמאדיה, במרחק יום הליכה מעמאדיה, ובקרבתו הכפרים נירם וגונדך שגם בהם ישבו יהודים. על פי המסורת הרווחת בקרב יהודי כורדיסתאן, הם הגיעו למקום בימי גלות שלמנאסר מלך אשור, לפני חורבן בית ראשון, ומאז לא שבו לארץ-ישראל. יהודי שוש מתייחסים, לפי מסורתם, בעיקר לשבט בנימין.

בנימין מטודלה ביקר באזור לפני שנת 1170 ומצא שם קהילות יהודיות. ידיעות נוספות על קהילות יהודיות בצפון כורדיסתאן היו רק מן המאה השבע עשרה. באותה התקופה הנהיגו את הקהילות משפחות הרבנים אדוני (ברזאני), מזרחי, דוגא וחרירי.

ב- 1827 ביקר באזור הנוסע דוד דבית הלל ומצא קהילה יהודית בשוש. ב- 1880 ביקר שם הנוסע מרדכי אדלמן, וסיפר על קהילות יהודיות כפריות ועניות, שהקפידו על קיום מצוות מלא. היהודים דיברו "לשון התרגום", שהיא ארמית משובשת מעורבת בסיריאנית, והיו בני חסותו של ראש השבט המקומי, השיח' או ה"אגא". ב- 1884 נמצאו בשוש כחמישים יהודים.

יהודי שוש, כשאר יהודי כורדיסתאן, נדדו לעתים תכופות מהכפרים הקטנים ליישובים הגדולים ולערים בגלל שיקולי ביטחון. הם עסקו במסחר סיטונאי, במסחר קמעונאי, ברוכלות, וכן באריגה ובצביעה של בדים.

החיים היהודיים התרכזו סביב בית הכנסת העתיק על שם יחזקאל הנביא. בחצר בית הכנסת היה מעיין ותיבת אבן לספרי התורה. בראש הקהילה עמד ה"חכם" שהיה גם חזן, מוהל, שוחט וגבאי. בשאלות הלכה פנו יהודי שוש לחכמי בגדאד.

על פי מסורת מקומית, נמצא בשוש קברו של אוריה החתי, ויהודי הסביבה היו עולים אליו. העלייה לקבר שימשה מקור הכנסה לקהילה.

ב- 1915 היו בשוש שתים עשרה משפחות יהודיות, ועדיין פעל בית הכנסת העתיק.

בימי מלחמת העולם השנייה (1939 - 1941) הייתה בשוש קהילה קטנה של אורגים. כולם עלו לישראל עם עליית יהודי עיראק בראשית שנות החמישים, והתיישבו בקרית מלאכי.