דלג לתוכן האתר >

קהילת יהודי נובי טארג

נובי-טארג (Nowy Targ)

 (בגרמנית ניימרקט)


עיר נפה במחוז קראקוב (Krakow), גליציה המערבית, פולין.


נובי-טארג הוקמה במאה ה-13 וקיבלה מעמד של עיר בשנת 1346, בימי המלך קאז'ימיר הגדול. במאה ה-15 הייתה העיר מרכז של אחוזות מלכותיות ונציג המלך ישב שם. במאה ה-16 עברו דרכה שיירות של סוחרים מהונגריה ושילמו מכס לנציגי המלך. בגלל משכנה לרגלי ההרים הטאטרים, פעלו בנובי-טארג כנופיות שודדי הרים ומבריחים. במאות ה-16 וה-17 פרצו שם מרידות נגד המלך ונציגו, ומאז הייתה כלכלת העיר בירידה. אחרי חלוקות פולין בסוף המאה ה-18 נכללה נובי-טארג, כגליציה המערבית כולה, בקיסרות האוסטרית.
העיר התאוששה וזכתה לפריחה מחודשת במאה ה-19, כשהייתה מרכז לפולקלור של ערי ההרים ומרכז ייצור של עבודות עץ, עור, זכוכית ומתכת, ששווקו בפולין כולה. בפולין העצמאית שבין שתי מלחמות העולם הייתה נובי-טארג מרכז של תיירות ונופש.
בראשית המאה ה-18 היה בעיר פונדק בבעלות יהודי, ועד לסוף המאה ישבו שם רק כמה משפחות יהודיות, ולמעשה עד 1796 – שנה בה התירו השלטונות האוסטריים ליהודים העוסקים במקצועות מסוימים לגור בעיר ובסביבותיה – נאסר על יהודים לגור באזור הטאטרים. אחרי ההיתר התיישבו משפחות יהודיות אחדות גם בכפרים סמוכים לעיר. בעקבות חקיקה בשנות ה-60 של המאה ה-19, שביטלה את כל האיסורים על מגורי יהודים בגליציה, גדל היישוב היהודי בנובי-טארג. בשנת 1880 ישבו שם 464 יהודים, ב-1890 הגיע מספרם ל-773, וב-1900 ל-900. באותה עת היו שם סוחרים יהודים רבים, ביניהם עוסקים במסחר זעיר וברוכלות, ופרנסתם הייתה מצויה בגלל התיירים הרבים שפקדו את העיר.
בראשית שנות העשרים למאה העשרים התאגדו הסוחרים לאגודה בת 300 חברים והקימו קואופרטיב "אגודה לאשראי". ב-1937 הקציב הקואופרטיב מתוך רווחיו 1,000 זלוטי לקופת גמילות חסדים. פועלים ופקידים התאגדו ב-1924 ובעלי המלאכה התאגדו ב-1926 ב"יד חרוצים". בין שתי מלחמות העולם במועצת העירייה היו בתחילה שישה נציגים ליהודים, אך בגלל חלוקה שרירותית מכוונת של אזורי הבחירה ירד מספרם למינימום וחלוקת תקציבי העיר הפלתה לרעה את הקהילה היהודית. נטל החזקת מוסדות הקהילה הוטל ברובו על היהודים ומצבם הכלכלי הורע.

גילויי אנטישמיות, הרחקת יהודים ממוסדות ציבור והחרם הכלכלי שהוטל עליהם בשנות ה- 30, כל אלה הרעו יותר את מצבם, ורק הארגונים המקצועיים היהודיים ואגודות האשראי, שהוקמו לצידם עוד בשנות העשרים, סייעו למפרנסים היהודים לשרוד.

בנק יהודי בשם"Towarystwo Zaliczkowe"  פעל בנובי-טארג. להקמתו הושקעו כספי יהודים ומנהלו היה מ' פפיר.

למרות גידול היישוב היהודי בנובי-טארג בסוף המאה ה-19, לא התפתחו חיי הרוח של הקהילה כצפוי והעיתונות המקומית של אותה תקופה מתלוננת על "עזובה רוחנית" ועל הליכתם של יהודי העיר "באורחות הגויים". ובכל זאת בראשית המאה העשרים למדו בבית הספר הכללי רק עשרה תלמידים יהודים.

תחילה הייתה קהילת נובי-סונץ' (Nowy Sacz) קהילת האם שאליה היו מסונפים יהודי נובי- טארג. בשנות הששים למאה ה-19 הוכרה נובי-טארג כקהילה עצמאית ורבה הראשון היה ר' יעקב יוקל ב"ר מרדכי זאב-וולף הירש, בעל "ברכת יעקב". הוא כיהן בתפקידו החל מ-1862 ועד 1880. ב-1885 נבחר יורשו לכהונה, ר' חיים דב-בר ב"ר שמואל ראובן שטורך, גם הוא כיהן כרב הקהילה עד לפטירתו בשנת 1932. אחריו נתמנה חתנו ר' אליהו וייס, וכיהן כרב הקהילה עד 1942, שנה בה נרצח בידי הנאצים. ב-1939 נתמנה גם ר' נפתלי ב"ר יהודה אונגר לרב בנובי-טארג.

בשנת 1898 נבחר ועד הקהילה על פי תקנון ממשלתי. ראש הקהילה היהודית בנובי-טארג היה אלכסנדרוביץ. אחריו כיהן כראש הקהילה איגנצי המרשלג, הוא כיהן בתפקידו זה כ-18 שנים, עד לפרוץ מלחמת העולם השנייה (1939).

בשנת 1910 ישבו בנובי-טארג 1,370 יהודים בתוך אוכלוסייה של 9,225 נפשות. אחרי מלחמת העולם הראשונה (1918-1914) ירד מספר היהודים בעיר וכמה יהודים שוכנעו על ידי השלטונות הפולניים להצהיר על השתייכותם ללאום הפולני.

בסוף 1918 הקימו יהודים, מבין משוחררי הצבא, מיליציה יהודית בנובי-טארג להגנה בפני כנופיות שניסו לפרוע ביהודים.

אחרי המלחמה הקים ועד הקהילה ועד עזרה יהודי וקואופרטיב "קונסום", שניהם נתמכו בידי הג'וינט (Joint) – ("ועד תמיכה של יהודי ארצות-הברית") ונועדו לסייע בכסף, ביגוד ומזון ליהודים נזקקים. ב-1921 ישבו בעיר 1,342 יהודים. ב-1926 ייסדה הקהילה קופת גמילות חסדים, שנועדה לסייע בהלוואות ונוהלה ביעילות רבה. כן קיימה הקהילה ארגוני סעד נוספים ואגודות חברתיות. ארגון ויצ"ו טיפל בבית התמחוי, חילק ארוחות לילדי בית הספר ואירגן קייטנות; סניף "צנטוס" טיפל בילדי עניים וכמוהו "האגודה לטיפול בילדים ובני הנוער היהודים". בראש ארגוני הסעד עמדו רופאים ועורכי דין יהודים מבני הקהילה.

מרכז לפעילות תרבותית בקהילה הייתה אגודת "אולם הקריאה", שפעלה עוד לפני מלחמת העולם הראשונה, ופתחה את בניינה החדש בשנת 1919. באכסנייתה הייתה ספריית מנויים גדולה ואולם הרצאות שהפעיל גם חוגים לדרמה, שיעורי ערב ללימוד עברית ולימודי יהדות לבני כל הגילים. בשנת 1925 החלה פעילותה של האגודה להפצת תרבות יידיש על-שם מוריס רוזנפלד.

בית ספר "תלמוד תורה", שפעל בקהילה משנותיה הראשונות, חזר ונפתח אחרי המלחמה, וב-1928 נרכש בתרומותיהם של נדבנים יהודים בניין חדש בעבורו. ב-1927 נפתח בנובי-טארג בית ספר עברי משלים בשם "חדר עברי" וב-1937 נפתח בית ספר עברי משלים "יבנה". חוג הסטודנטים היהודים הקים ב-1931 "אגודה למתן עזרה לתלמידים יהודים מבתי ספר תיכוניים בנובי-טארג".

חוג ציוני ראשון התארגן בנובי-טארג כבר ב-1898, ובראשית המאה פעל שם ארגון "בני-ציון" וסונף ב-1912 להסתדרות הציונית של גליציה המערבית. אחרי מלחמת העולם הראשונה נפתחו במקום ארגונים ציוניים "העתיד", "העבודה" וארגון הסטודנטים "הכוח". ב-1921 נפתח קן של "השומר הצעיר". אחר כך הוקמו שם גם סניפי המפלגות הציוניות "הציונים הכלליים", "התאחדות", "פועלי ציון", "המזרחי", "השחר" וסניפי רוב תנועות הנוער הציוניות. "עקיבא", תנועת הנוער של הציונים הכלליים, פעלה בקרב הנוער היהודי בעיר. לתנועת "דרור פרייהייט" היה קיבוץ הכשרה לעלייה לארץ ישראל, וחניכי תנועות הנוער האחרות יצאו להכשרה ברחבי פולין. כ-200 בני נוער היו חברים בתנועות אלו ובמסגרתן למדו עברית, תולדות עם ישראל ותורת הרעיון הציוני.

 406בעלי זכות בחירה יהודיים בנובי-טארג הצביעו ב-1928 בבחירות ל"סיים" (בית הנבחרים) הפולני; 359 מהם בעד הרשימה הלאומית היהודית. בבחירות לקונגרס הציוני ב-1936 הצביעו 376 בוחרים.

כמו כן התקיימו בעיר התרמות לקרן הקיימת לישראל ונתרמו כל שנה כמה מאות שקלים עבור התנועה הציונית.

סניף "אגודת ישראל" הוקם בנובי-טארג רק בשנת 1934. בתא ארגון הנוער הקומוניסטי (הלא חוקי) בעיר היו רוב החברים יהודים.

אגודות הספורט "הגיבור" ו"מכבי", שסניפיהן פעלו בעיר, עסקו בטניס שולחן, באתלטיקה קלה ובעיקר בספורט החורף. ב-1932 פתחה "מכבי" מסלול גלישה במקום וב-1936 התאחדו שני המועדונים ל"אגודה יהודית להתעמלות ולספורט בנובי-טארג". ליד האגודה הייתה תזמורת כלי-קשת.

ערב מלחמת העולם השנייה ישבו בנובי-טארג כ-3,000 יהודים בתוך אוכלוסייה של 13,000.

תקופת השואה

עם פרוץ מלחמת העולם השנייה (1 בספטמבר 1939) החלו יהודי נובי-טארג לברוח מזרחה. מקצתם נשארו בגליציה המזרחית, שהייתה כבר בשליטת ברית המועצות, וכשנה לאחר מכן הוגלו לעומקי ברית המועצות; אך רובם חזרו לבתיהם.

מן היום הראשון לכיבוש הוגבלו חיי היהודים בעיר: הוגבלה תנועתם במקומות ציבוריים, נאסר עליהם לקנות בשוק הכללי, היה עליהם לפתוח את חנויותיהם, אך סחורתם נשדדה והועברה ל"ידיים אריות". מדי יום ביומו חטפו הגרמנים יהודים לעבודות כפייה. כמה עשרות יהודים נלקחו כבני ערובה ועקבותיהם נעלמו. בסוף 1939, או ראשית 1940, מונה יודנראט (מועצת יהודים מטעם), והוטל עליו לפקוד את האוכלוסייה היהודית, לספק אנשים לעבודות כפייה, לשלם לגרמנים "קונטריבוציות" (בכסף, תרומות כביכול) ולמסור לידיהם חפצי ערך, לפי דרישתם. כאשר התחילו בחטיפת יהודים למחנות עבודה, שולחו בראשית שנת 1940 כ-100 צעירים למחצבות בזאקופאנה (Zakopane).

בתחילת 1941 התרוששה הקהילה, היודנראט וסניף ה-יס"ס (J.S.S – ארגון יהודי לעזרה הדדית המקומי, סייעו לנצרכים, פתחו מטבח ציבורי וחילקו מצרכי מזון ותרופות.

במאי 1941 נתחם גטו בכמה מרחובות העיר, לשם הובאו גם יהודים מיישובי הסביבה, ובראשית 1942 היו בגטו כ-2,500 יהודים. במשך שנת 1942 הובאו לגטו עקורים יהודים מיישובי הסביבה; מקצתם נרצחו ברחובות הגטו והשאר הובלו לבית הסוהר שבעיר ובסופו של דבר לבית העלמין היהודי, ונרצחו שם.

בסלקציה שערכו הגרמנים ב-30 באוגוסט 1942 נאספו במגרש הספורט למעלה מ-3,000 יהודים. כ-80 זקנים וחולים נלקחו משם מיד ונרצחו בבית העלמין. עובדים חיוניים הופרדו מן הקהל, האחרים נדרשו למסור את דברי הערך שעוד נותרו בידיהם ונלקחו ברכבת למחנה ההשמדה בבלז'ץ (Belzec). אלה שניסו להסתתר בגטו נתגלו והומתו במקום, רוב המסתתרים אצל פולנים הוסגרו והומתו גם הם. בנוסף לאלפים שנלקחו למחנה ההשמדה, רצחו הגרמנים בעיר עצמה כ-150 יהודים.

בנובי-טארג נותרו כ-100 איש כשירים לעבודה. מקצתם נשלחו אחר כך לעבודה במנסרות בצ'ארני דונאייץ (Czarny Dunajec) והאחרים נותרו במחנה העבודה שהוקם במקום, עבדו בתנאים קשים וכמה מהם מתו ממחלת הטיפוס. קבוצת יהודים עסקה בארגון הרכוש היהודי שנותר בעיר. ב-1943 ניסו צעירים וצעירות להימלט מן המחנה, אלו שנתפסו הוצאו להורג, אך הניסיונות להימלט נמשכו. במאי 1944 חוסל המחנה ואסיריו הועברו למחנה פלשוב (Plazszow) שליד קראקוב.

בזמן המלחמה עמד היהודי לאופולד טראפר, יליד העיר, בראש רשת הריגול הרוסית במערב אירופה שנקראה "התזמורת האדומה".

 

הקהילה היהודית אחרי המלחמה ובשנות ה-2000

בתום המלחמה חזרו כמה יהודים, משארית הפליטה, לנובי-טארג. ארבעה נרצחו במקום בידי כנופיה של פולנים לאומנים.

הקהילה היהודית לא שוקמה אחרי המלחמה ויהודים לא חיים בעיר.

בית הכנסת שהיה במרכז העיר מתחילת המאה ה-20 חולל על ידי הגרמנים . המבנה הפגוע חזר אחרי המלחמה לידי היהודים, אך אחרי זמן קצר נלקח על ידי השלטונות והם פתחו בו קולנוע שנקרא "טאטרה".

בית העלמין היהודי במרכז העיר, שנבנה בשנת 1875 והורחב בשנת 1933, חולל בזמן המלחמה על ידי הגרמנים ואחרי המלחמה התושבים הפולנים השתמשו במצבות לריצוף רחובות. בבית העלמין נותרו רק כ-40 מצבות. מול השער, הוקמה בשנת 1990 על ידי צאצאים של תושבי העיר החיים בישראל, אנדרטה לזכר כאלפיים מיהודי העיר שהוצאו שם להורג על ידי הגרמנים בימי המלחמה.

 

מאגרי המידע של אנו
גנאלוגיה יהודית
שמות משפחה
קהילות יהודיות
תיעוד חזותי
מרכז המוזיקה היהודית
מקום
אA
אA
אA
קהילת יהודי נובי טארג

נובי-טארג (Nowy Targ)

 (בגרמנית ניימרקט)


עיר נפה במחוז קראקוב (Krakow), גליציה המערבית, פולין.


נובי-טארג הוקמה במאה ה-13 וקיבלה מעמד של עיר בשנת 1346, בימי המלך קאז'ימיר הגדול. במאה ה-15 הייתה העיר מרכז של אחוזות מלכותיות ונציג המלך ישב שם. במאה ה-16 עברו דרכה שיירות של סוחרים מהונגריה ושילמו מכס לנציגי המלך. בגלל משכנה לרגלי ההרים הטאטרים, פעלו בנובי-טארג כנופיות שודדי הרים ומבריחים. במאות ה-16 וה-17 פרצו שם מרידות נגד המלך ונציגו, ומאז הייתה כלכלת העיר בירידה. אחרי חלוקות פולין בסוף המאה ה-18 נכללה נובי-טארג, כגליציה המערבית כולה, בקיסרות האוסטרית.
העיר התאוששה וזכתה לפריחה מחודשת במאה ה-19, כשהייתה מרכז לפולקלור של ערי ההרים ומרכז ייצור של עבודות עץ, עור, זכוכית ומתכת, ששווקו בפולין כולה. בפולין העצמאית שבין שתי מלחמות העולם הייתה נובי-טארג מרכז של תיירות ונופש.
בראשית המאה ה-18 היה בעיר פונדק בבעלות יהודי, ועד לסוף המאה ישבו שם רק כמה משפחות יהודיות, ולמעשה עד 1796 – שנה בה התירו השלטונות האוסטריים ליהודים העוסקים במקצועות מסוימים לגור בעיר ובסביבותיה – נאסר על יהודים לגור באזור הטאטרים. אחרי ההיתר התיישבו משפחות יהודיות אחדות גם בכפרים סמוכים לעיר. בעקבות חקיקה בשנות ה-60 של המאה ה-19, שביטלה את כל האיסורים על מגורי יהודים בגליציה, גדל היישוב היהודי בנובי-טארג. בשנת 1880 ישבו שם 464 יהודים, ב-1890 הגיע מספרם ל-773, וב-1900 ל-900. באותה עת היו שם סוחרים יהודים רבים, ביניהם עוסקים במסחר זעיר וברוכלות, ופרנסתם הייתה מצויה בגלל התיירים הרבים שפקדו את העיר.
בראשית שנות העשרים למאה העשרים התאגדו הסוחרים לאגודה בת 300 חברים והקימו קואופרטיב "אגודה לאשראי". ב-1937 הקציב הקואופרטיב מתוך רווחיו 1,000 זלוטי לקופת גמילות חסדים. פועלים ופקידים התאגדו ב-1924 ובעלי המלאכה התאגדו ב-1926 ב"יד חרוצים". בין שתי מלחמות העולם במועצת העירייה היו בתחילה שישה נציגים ליהודים, אך בגלל חלוקה שרירותית מכוונת של אזורי הבחירה ירד מספרם למינימום וחלוקת תקציבי העיר הפלתה לרעה את הקהילה היהודית. נטל החזקת מוסדות הקהילה הוטל ברובו על היהודים ומצבם הכלכלי הורע.

גילויי אנטישמיות, הרחקת יהודים ממוסדות ציבור והחרם הכלכלי שהוטל עליהם בשנות ה- 30, כל אלה הרעו יותר את מצבם, ורק הארגונים המקצועיים היהודיים ואגודות האשראי, שהוקמו לצידם עוד בשנות העשרים, סייעו למפרנסים היהודים לשרוד.

בנק יהודי בשם"Towarystwo Zaliczkowe"  פעל בנובי-טארג. להקמתו הושקעו כספי יהודים ומנהלו היה מ' פפיר.

למרות גידול היישוב היהודי בנובי-טארג בסוף המאה ה-19, לא התפתחו חיי הרוח של הקהילה כצפוי והעיתונות המקומית של אותה תקופה מתלוננת על "עזובה רוחנית" ועל הליכתם של יהודי העיר "באורחות הגויים". ובכל זאת בראשית המאה העשרים למדו בבית הספר הכללי רק עשרה תלמידים יהודים.

תחילה הייתה קהילת נובי-סונץ' (Nowy Sacz) קהילת האם שאליה היו מסונפים יהודי נובי- טארג. בשנות הששים למאה ה-19 הוכרה נובי-טארג כקהילה עצמאית ורבה הראשון היה ר' יעקב יוקל ב"ר מרדכי זאב-וולף הירש, בעל "ברכת יעקב". הוא כיהן בתפקידו החל מ-1862 ועד 1880. ב-1885 נבחר יורשו לכהונה, ר' חיים דב-בר ב"ר שמואל ראובן שטורך, גם הוא כיהן כרב הקהילה עד לפטירתו בשנת 1932. אחריו נתמנה חתנו ר' אליהו וייס, וכיהן כרב הקהילה עד 1942, שנה בה נרצח בידי הנאצים. ב-1939 נתמנה גם ר' נפתלי ב"ר יהודה אונגר לרב בנובי-טארג.

בשנת 1898 נבחר ועד הקהילה על פי תקנון ממשלתי. ראש הקהילה היהודית בנובי-טארג היה אלכסנדרוביץ. אחריו כיהן כראש הקהילה איגנצי המרשלג, הוא כיהן בתפקידו זה כ-18 שנים, עד לפרוץ מלחמת העולם השנייה (1939).

בשנת 1910 ישבו בנובי-טארג 1,370 יהודים בתוך אוכלוסייה של 9,225 נפשות. אחרי מלחמת העולם הראשונה (1918-1914) ירד מספר היהודים בעיר וכמה יהודים שוכנעו על ידי השלטונות הפולניים להצהיר על השתייכותם ללאום הפולני.

בסוף 1918 הקימו יהודים, מבין משוחררי הצבא, מיליציה יהודית בנובי-טארג להגנה בפני כנופיות שניסו לפרוע ביהודים.

אחרי המלחמה הקים ועד הקהילה ועד עזרה יהודי וקואופרטיב "קונסום", שניהם נתמכו בידי הג'וינט (Joint) – ("ועד תמיכה של יהודי ארצות-הברית") ונועדו לסייע בכסף, ביגוד ומזון ליהודים נזקקים. ב-1921 ישבו בעיר 1,342 יהודים. ב-1926 ייסדה הקהילה קופת גמילות חסדים, שנועדה לסייע בהלוואות ונוהלה ביעילות רבה. כן קיימה הקהילה ארגוני סעד נוספים ואגודות חברתיות. ארגון ויצ"ו טיפל בבית התמחוי, חילק ארוחות לילדי בית הספר ואירגן קייטנות; סניף "צנטוס" טיפל בילדי עניים וכמוהו "האגודה לטיפול בילדים ובני הנוער היהודים". בראש ארגוני הסעד עמדו רופאים ועורכי דין יהודים מבני הקהילה.

מרכז לפעילות תרבותית בקהילה הייתה אגודת "אולם הקריאה", שפעלה עוד לפני מלחמת העולם הראשונה, ופתחה את בניינה החדש בשנת 1919. באכסנייתה הייתה ספריית מנויים גדולה ואולם הרצאות שהפעיל גם חוגים לדרמה, שיעורי ערב ללימוד עברית ולימודי יהדות לבני כל הגילים. בשנת 1925 החלה פעילותה של האגודה להפצת תרבות יידיש על-שם מוריס רוזנפלד.

בית ספר "תלמוד תורה", שפעל בקהילה משנותיה הראשונות, חזר ונפתח אחרי המלחמה, וב-1928 נרכש בתרומותיהם של נדבנים יהודים בניין חדש בעבורו. ב-1927 נפתח בנובי-טארג בית ספר עברי משלים בשם "חדר עברי" וב-1937 נפתח בית ספר עברי משלים "יבנה". חוג הסטודנטים היהודים הקים ב-1931 "אגודה למתן עזרה לתלמידים יהודים מבתי ספר תיכוניים בנובי-טארג".

חוג ציוני ראשון התארגן בנובי-טארג כבר ב-1898, ובראשית המאה פעל שם ארגון "בני-ציון" וסונף ב-1912 להסתדרות הציונית של גליציה המערבית. אחרי מלחמת העולם הראשונה נפתחו במקום ארגונים ציוניים "העתיד", "העבודה" וארגון הסטודנטים "הכוח". ב-1921 נפתח קן של "השומר הצעיר". אחר כך הוקמו שם גם סניפי המפלגות הציוניות "הציונים הכלליים", "התאחדות", "פועלי ציון", "המזרחי", "השחר" וסניפי רוב תנועות הנוער הציוניות. "עקיבא", תנועת הנוער של הציונים הכלליים, פעלה בקרב הנוער היהודי בעיר. לתנועת "דרור פרייהייט" היה קיבוץ הכשרה לעלייה לארץ ישראל, וחניכי תנועות הנוער האחרות יצאו להכשרה ברחבי פולין. כ-200 בני נוער היו חברים בתנועות אלו ובמסגרתן למדו עברית, תולדות עם ישראל ותורת הרעיון הציוני.

 406בעלי זכות בחירה יהודיים בנובי-טארג הצביעו ב-1928 בבחירות ל"סיים" (בית הנבחרים) הפולני; 359 מהם בעד הרשימה הלאומית היהודית. בבחירות לקונגרס הציוני ב-1936 הצביעו 376 בוחרים.

כמו כן התקיימו בעיר התרמות לקרן הקיימת לישראל ונתרמו כל שנה כמה מאות שקלים עבור התנועה הציונית.

סניף "אגודת ישראל" הוקם בנובי-טארג רק בשנת 1934. בתא ארגון הנוער הקומוניסטי (הלא חוקי) בעיר היו רוב החברים יהודים.

אגודות הספורט "הגיבור" ו"מכבי", שסניפיהן פעלו בעיר, עסקו בטניס שולחן, באתלטיקה קלה ובעיקר בספורט החורף. ב-1932 פתחה "מכבי" מסלול גלישה במקום וב-1936 התאחדו שני המועדונים ל"אגודה יהודית להתעמלות ולספורט בנובי-טארג". ליד האגודה הייתה תזמורת כלי-קשת.

ערב מלחמת העולם השנייה ישבו בנובי-טארג כ-3,000 יהודים בתוך אוכלוסייה של 13,000.

תקופת השואה

עם פרוץ מלחמת העולם השנייה (1 בספטמבר 1939) החלו יהודי נובי-טארג לברוח מזרחה. מקצתם נשארו בגליציה המזרחית, שהייתה כבר בשליטת ברית המועצות, וכשנה לאחר מכן הוגלו לעומקי ברית המועצות; אך רובם חזרו לבתיהם.

מן היום הראשון לכיבוש הוגבלו חיי היהודים בעיר: הוגבלה תנועתם במקומות ציבוריים, נאסר עליהם לקנות בשוק הכללי, היה עליהם לפתוח את חנויותיהם, אך סחורתם נשדדה והועברה ל"ידיים אריות". מדי יום ביומו חטפו הגרמנים יהודים לעבודות כפייה. כמה עשרות יהודים נלקחו כבני ערובה ועקבותיהם נעלמו. בסוף 1939, או ראשית 1940, מונה יודנראט (מועצת יהודים מטעם), והוטל עליו לפקוד את האוכלוסייה היהודית, לספק אנשים לעבודות כפייה, לשלם לגרמנים "קונטריבוציות" (בכסף, תרומות כביכול) ולמסור לידיהם חפצי ערך, לפי דרישתם. כאשר התחילו בחטיפת יהודים למחנות עבודה, שולחו בראשית שנת 1940 כ-100 צעירים למחצבות בזאקופאנה (Zakopane).

בתחילת 1941 התרוששה הקהילה, היודנראט וסניף ה-יס"ס (J.S.S – ארגון יהודי לעזרה הדדית המקומי, סייעו לנצרכים, פתחו מטבח ציבורי וחילקו מצרכי מזון ותרופות.

במאי 1941 נתחם גטו בכמה מרחובות העיר, לשם הובאו גם יהודים מיישובי הסביבה, ובראשית 1942 היו בגטו כ-2,500 יהודים. במשך שנת 1942 הובאו לגטו עקורים יהודים מיישובי הסביבה; מקצתם נרצחו ברחובות הגטו והשאר הובלו לבית הסוהר שבעיר ובסופו של דבר לבית העלמין היהודי, ונרצחו שם.

בסלקציה שערכו הגרמנים ב-30 באוגוסט 1942 נאספו במגרש הספורט למעלה מ-3,000 יהודים. כ-80 זקנים וחולים נלקחו משם מיד ונרצחו בבית העלמין. עובדים חיוניים הופרדו מן הקהל, האחרים נדרשו למסור את דברי הערך שעוד נותרו בידיהם ונלקחו ברכבת למחנה ההשמדה בבלז'ץ (Belzec). אלה שניסו להסתתר בגטו נתגלו והומתו במקום, רוב המסתתרים אצל פולנים הוסגרו והומתו גם הם. בנוסף לאלפים שנלקחו למחנה ההשמדה, רצחו הגרמנים בעיר עצמה כ-150 יהודים.

בנובי-טארג נותרו כ-100 איש כשירים לעבודה. מקצתם נשלחו אחר כך לעבודה במנסרות בצ'ארני דונאייץ (Czarny Dunajec) והאחרים נותרו במחנה העבודה שהוקם במקום, עבדו בתנאים קשים וכמה מהם מתו ממחלת הטיפוס. קבוצת יהודים עסקה בארגון הרכוש היהודי שנותר בעיר. ב-1943 ניסו צעירים וצעירות להימלט מן המחנה, אלו שנתפסו הוצאו להורג, אך הניסיונות להימלט נמשכו. במאי 1944 חוסל המחנה ואסיריו הועברו למחנה פלשוב (Plazszow) שליד קראקוב.

בזמן המלחמה עמד היהודי לאופולד טראפר, יליד העיר, בראש רשת הריגול הרוסית במערב אירופה שנקראה "התזמורת האדומה".

 

הקהילה היהודית אחרי המלחמה ובשנות ה-2000

בתום המלחמה חזרו כמה יהודים, משארית הפליטה, לנובי-טארג. ארבעה נרצחו במקום בידי כנופיה של פולנים לאומנים.

הקהילה היהודית לא שוקמה אחרי המלחמה ויהודים לא חיים בעיר.

בית הכנסת שהיה במרכז העיר מתחילת המאה ה-20 חולל על ידי הגרמנים . המבנה הפגוע חזר אחרי המלחמה לידי היהודים, אך אחרי זמן קצר נלקח על ידי השלטונות והם פתחו בו קולנוע שנקרא "טאטרה".

בית העלמין היהודי במרכז העיר, שנבנה בשנת 1875 והורחב בשנת 1933, חולל בזמן המלחמה על ידי הגרמנים ואחרי המלחמה התושבים הפולנים השתמשו במצבות לריצוף רחובות. בבית העלמין נותרו רק כ-40 מצבות. מול השער, הוקמה בשנת 1990 על ידי צאצאים של תושבי העיר החיים בישראל, אנדרטה לזכר כאלפיים מיהודי העיר שהוצאו שם להורג על ידי הגרמנים בימי המלחמה.

 

חובר ע"י חוקרים של אנו מוזיאון העם היהודי