קהילת יהודי מקסיקו
מקסיקו Mexico
רפובליקה פדרלית בחלק הדרומי של צפון אמריקה.
קבוצה של אנוסים, שנודעו בכינוי "נוצרים חדשים" (כלומר קתולים שהיו יהודים במוצאם), הגיעו למקסיקו עם הכיבוש של קורטס בשנת 1521. ב- 1523 נסגרה מקסיקו לכל, פרט לאלה שיכלו להוכיח את מוצאם הקתולי ארבעה דורות לאחור, וכך לקבל אישור על "טהרת הדם". כמה אנוסים ספרדיים ופורטוגליים הצליחו להמציא אישורים כאלה בדרך של שוחד. הגירת יהודים מארצות אירופה אחרות, שהתחזו כנוצרים "ותיקים", המשיכה במידת מה במשך כל התקופה הקולוניאלית. וראקרוס וקאמפצ'ה היו נמלי הכניסה למתיישבים מאירופה, ואילו אקאפולקו שימשה את אלה שהגיעו מברזיל, מצ'ילה ומפרו.
ה"אוטו-דה-פה" הראשון, שבו הועלו יהודים על המוקד, נערך במקסיקו כבר בשנת 1528, אך נתפסו מעטים יחסית מבין היהודים שחיו בסתר, עד שהוקם רשמית בית-דין עצמאי של "הרשות הקדושה של האינקוויזיציה" בבירה מקסיקו, בשנת 1571. תוך זמן קצר גברה רדיפת האנוסים. ויש אומרים, שבשנת 1550 היו בעיר מקסיקו יותר אנוסים ספרדיים מאשר קתולים ספרדיים.
השנים 1649-1642 היו התקופה הקשה ביותר של רדיפות האינקוויזיציה. ב"אוטו-דה-פה" הגדול ב-11 באפריל 1649 היו 109 קרבנות; כולם הוצאו להורג, פרט ל-13, ש"פוייסו" עם הכנסייה ונגזר עליהם להישלח חזרה לספרד, אולם נראה שמעולם לא עזבו את מקסיקו. קיימת סברה שהסיבה לרדיפת האנוסים הייתה לא רק דתית אלא גם קנאה כלכלית ותאוות בצע של שלושת האינקוויזיטורים של אותה התקופה, שהחרימו מהאנוסים אוצרות והעבירו אותם לרשותם.
למרות הרדיפות האלה המשיכו האנוסים להתיישב במקסיקו ולשגשג. התפתחות המסחר במקסיקו כולה נבעה בעיקר מיזמתם. האנוסים היו מעורבים בכל תחומי החיים הקולוניאליים ועסקו בכל המקצועות. רבים מהם כיהנו במשרות רמות מטעם המלכות ואפילו בכנסייה עצמה. אנוסים חיו בכל חלקי "ספרד החדשה", אך מרכזיהם העיקריים היו בעיר מקסיקו, בווראקרוס ובגואדלחארה. על פי רישומי האינקוויזיציה המקסיקנית נערכו תפילות ציבוריות באופן סדיר בבתים פרטיים.
מאמצע המאה ה-17 הסתמנה ירידה ברורה בפעילות האינקוויזיציה נגד האנוסים. ב"אוטו-דה- פה" בשנת 1659 הופיעו רק ארבעה אנוסים בין 32 הקרבנות, ובמשך השנים הלך וירד מספרם. הגירת האנוסים למקסיקו קטנה במידה ניכרת במאה ה-18 כתוצאה משינוי התנאים ומהסובלנות הגוברת במדינות אחרות. במשך כל התקופה הקולוניאלית הורשעו כ-1,500 אנשים על שהיו "מתייהדים", על שמרו את תורת משה או שנהגו מנהגים יהודיים. מספר האנשים שהועלו על המוקד היה פחות מ-100, אבל עוד כמספר הזה מתו בתאי הכלא.
ביטול האינקוויזיציה בשליש הראשון של המאה ה-19 לא הסיר מעל היהודים את אות הקלון, שכן הכנסייה הוסיפה להאשימם ברצח אל, ובשבוע הפסחא המשיכו במנהג לשרוף "צלמי יהודה". הסיסמה, שהייתה במקורה "מוות ליהודה", לעתים קרובות נהפכה ל"מוות ליהודים".
אחרי עצמאות מקסיקו בשנת 1821 פחת מספר היהודים במדינה. אלה שנותרו היו סוחרים קטנים, והקשר העיקרי שלהם עם החוץ היה עם יהודים באיי הודו המערבית ובקאראקאס.
את ההלוואה הבין-לאומית הראשונה שלה קיבלה מקסיקו מהבנקאי היהודי גולדשמיט מלונדון.
בשנים 1835-1825 הייתה מעט הגירה של יהודים מגרמניה, אולם אין ידיעות על חיים קהילתיים יהודיים במקסיקו עד שנת 1862.
מאקסימיליאן, קיסר מקסיקו בשנים 1867-1864, הביא אתו יהודים רבים מבלגיה, מצרפת, מאוסטריה ומאלזאס. רופאו האישי היה היהודי סמואל באש. המהפכה של בניטו חוארס בשנת 1855 לא פגעה ביהודים, שכן הוא היה ליברל ומאמין מושבע של חופש הדת.
האוכלוסייה היהודית גדלה בהדרגה, ובשנת 1885 כבר התקיימה קהילה מאורגנת. התבוללות ונישואי תערובת היו שכיחים. בסוף המאה ה-19 באו למקסיקו גם יהודים ממזרח אירופה, מרוסיה ומגליציה. בשנת 1899, אחרי שהגיעו למקסיקו המהגרים היהודיים הראשונים מסוריה, החל פראנסיסקו ריוואס פואיגסרווס לפרסם שבועון ספרותי, "השבת החשאית", וכעבור כמה שנים את הכתב-עת "אור השבת", שהוקדש לתולדותיהם וללשונם של היהודים הספרדיים.
המהפכה המקסיקנית, המהומות והאי-ביטחון שבאו בעקבותיה בשנים 1917-1913, הביאו לירידה ניכרת באוכלוסייה היהודית; אך החוקה הליברלית, שנתקבלה בשנת 1917 והעניקה למקסיקו דימוי של מדינה חילונית לגמרי, חיזקה את הבסיס החוקי לקיום יהודי במדינה.
הקהילות היהודיות הספרדיות במקסיקו התקיימו כבר מתחילת המאה העשרים. בשנות העשרים למאה, אחרי מלחמת העולם הראשונה, גדלה הגירת יהודית ממזרח אירופה למקסיקו, ונוצר הבסיס לקהילות ה"אשכנזיות". בשנים הראשונות ניצלו המהגרים את מקסיקו רק כתחנת מעבר בדרכם לארצות הברית. אך משנת 1924, כשהוחמרו חוקי ההגירה בארה"ב, נבצר מרוב המהגרים להמשיך בדרכם לשם, והם נאלצו להישאר במקסיקו. המהגרים החדשים השתקעו בכל חלקי המדינה והתפרנסו כרוכלים וכבעלי דוכנים קטנים בשווקים ציבוריים. הם הביאו למקסיקו את השיטה של קנייה בהקפה, שעזרה להעלות את רמת החיים של שכבת המשרתים המקסיקנים, שכן איפשרה להם לרכוש בתשלומים מוצרים בסיסיים שהיו לפני כן מחוץ להשגתם, כגון: נעליים, גרביים, עניבות, חוטים וכדומה. לבסוף אילצה האנטישמיות את הרוכלים ובעלי הדוכנים היהודים לעזוב את השווקים הציבוריים ולפתוח חנויות, מה שהביא בסופו של דבר לשיפור מעמדם הכלכלי. יהודים הקימו את "באנקו מרקאנטיל", בשנת 1929, והבנק סייע ליהודים במימון לרכישת מכונות, להקמת בתי מלאכה ומפעלים אחרים בייחוד בענף ההלבשה.
בנוסף לקהילה היהודית במקסיקו סיטי, ישבו יהודים גם בערים טיחואנה, מונטריי, טאמפיקו, קוורנאוואקה, גוואדלחארה, סיודאד חוארז ו- קוקולה.
בשנות השלושים נערמו מכשולים בפני היהודים שביקשו להגר למקסיקו, והשיא היה חקיקה מקסיקנית בשנת 1937 שהגבילה את מכסת ההגירה היהודית. למהגרים יהודים מארצות כמו פולין ורומניה, למשל, נקבעה מכסה של לא יותר מ- 100 ויזות לשנה. כך הוגבל מספרם היהודים שיכלו להמלט למקסיקו מהרדיפות באירופה באותה התקופה.
בימי מלחמת העולם השנייה, משנודעה שואת יהודי אירופה, הסכימה מקסיקו בשנים 1943 - 1944 לקלוט כמה מאות פליטים יהודים, אך רק למשך שנות המלחמה. הקהילה היהודית במקסיקו, שארגונה המרכזי נוסד בשנת 1932 ובשנת 1938 הוכר על-ידי השלטונות כנציג הארגנונים היהודיים במדינה, החלה אז במאבק באנטישמיות שהתבססה במדינה.
הפריחה הכלכלית של מקסיקו בשנות המלחמה ואחריה ביססה את מעמד היהודים במדינה, והם נעשו מעורבים בכל תחומי הכלכלה. בשנת 1950 הוערך מספר היהודים במקסיקו ב- 27,000 - 60 אחוזים מהם עסקו בכל ענפי המסחר, 15 אחוזים בתעשייה, 8 אחוזים במקצועות חפשיים והשאר היו פועלים ופקידים.
בשנת 1970 הוערך מספר היהודים שחיו במקסיקו ב- 45,000; אוכלוסיית המדינה הייתה אז 48,000,000.
בשנת 1997, כשאוכלוסיית מקסיקו הייתה 92,720,000, נימנו 40,700 יהודים במקסיקו. רובם חיו במקסיקו סיטי.
רפובליקה פדרלית בחלק הדרומי של צפון אמריקה.
קבוצה של אנוסים, שנודעו בכינוי "נוצרים חדשים" (כלומר קתולים שהיו יהודים במוצאם), הגיעו למקסיקו עם הכיבוש של קורטס בשנת 1521. ב- 1523 נסגרה מקסיקו לכל, פרט לאלה שיכלו להוכיח את מוצאם הקתולי ארבעה דורות לאחור, וכך לקבל אישור על "טהרת הדם". כמה אנוסים ספרדיים ופורטוגליים הצליחו להמציא אישורים כאלה בדרך של שוחד. הגירת יהודים מארצות אירופה אחרות, שהתחזו כנוצרים "ותיקים", המשיכה במידת מה במשך כל התקופה הקולוניאלית. וראקרוס וקאמפצ'ה היו נמלי הכניסה למתיישבים מאירופה, ואילו אקאפולקו שימשה את אלה שהגיעו מברזיל, מצ'ילה ומפרו.
ה"אוטו-דה-פה" הראשון, שבו הועלו יהודים על המוקד, נערך במקסיקו כבר בשנת 1528, אך נתפסו מעטים יחסית מבין היהודים שחיו בסתר, עד שהוקם רשמית בית-דין עצמאי של "הרשות הקדושה של האינקוויזיציה" בבירה מקסיקו, בשנת 1571. תוך זמן קצר גברה רדיפת האנוסים. ויש אומרים, שבשנת 1550 היו בעיר מקסיקו יותר אנוסים ספרדיים מאשר קתולים ספרדיים.
השנים 1649-1642 היו התקופה הקשה ביותר של רדיפות האינקוויזיציה. ב"אוטו-דה-פה" הגדול ב-11 באפריל 1649 היו 109 קרבנות; כולם הוצאו להורג, פרט ל-13, ש"פוייסו" עם הכנסייה ונגזר עליהם להישלח חזרה לספרד, אולם נראה שמעולם לא עזבו את מקסיקו. קיימת סברה שהסיבה לרדיפת האנוסים הייתה לא רק דתית אלא גם קנאה כלכלית ותאוות בצע של שלושת האינקוויזיטורים של אותה התקופה, שהחרימו מהאנוסים אוצרות והעבירו אותם לרשותם.
למרות הרדיפות האלה המשיכו האנוסים להתיישב במקסיקו ולשגשג. התפתחות המסחר במקסיקו כולה נבעה בעיקר מיזמתם. האנוסים היו מעורבים בכל תחומי החיים הקולוניאליים ועסקו בכל המקצועות. רבים מהם כיהנו במשרות רמות מטעם המלכות ואפילו בכנסייה עצמה. אנוסים חיו בכל חלקי "ספרד החדשה", אך מרכזיהם העיקריים היו בעיר מקסיקו, בווראקרוס ובגואדלחארה. על פי רישומי האינקוויזיציה המקסיקנית נערכו תפילות ציבוריות באופן סדיר בבתים פרטיים.
מאמצע המאה ה-17 הסתמנה ירידה ברורה בפעילות האינקוויזיציה נגד האנוסים. ב"אוטו-דה- פה" בשנת 1659 הופיעו רק ארבעה אנוסים בין 32 הקרבנות, ובמשך השנים הלך וירד מספרם. הגירת האנוסים למקסיקו קטנה במידה ניכרת במאה ה-18 כתוצאה משינוי התנאים ומהסובלנות הגוברת במדינות אחרות. במשך כל התקופה הקולוניאלית הורשעו כ-1,500 אנשים על שהיו "מתייהדים", על שמרו את תורת משה או שנהגו מנהגים יהודיים. מספר האנשים שהועלו על המוקד היה פחות מ-100, אבל עוד כמספר הזה מתו בתאי הכלא.
ביטול האינקוויזיציה בשליש הראשון של המאה ה-19 לא הסיר מעל היהודים את אות הקלון, שכן הכנסייה הוסיפה להאשימם ברצח אל, ובשבוע הפסחא המשיכו במנהג לשרוף "צלמי יהודה". הסיסמה, שהייתה במקורה "מוות ליהודה", לעתים קרובות נהפכה ל"מוות ליהודים".
אחרי עצמאות מקסיקו בשנת 1821 פחת מספר היהודים במדינה. אלה שנותרו היו סוחרים קטנים, והקשר העיקרי שלהם עם החוץ היה עם יהודים באיי הודו המערבית ובקאראקאס.
את ההלוואה הבין-לאומית הראשונה שלה קיבלה מקסיקו מהבנקאי היהודי גולדשמיט מלונדון.
בשנים 1835-1825 הייתה מעט הגירה של יהודים מגרמניה, אולם אין ידיעות על חיים קהילתיים יהודיים במקסיקו עד שנת 1862.
מאקסימיליאן, קיסר מקסיקו בשנים 1867-1864, הביא אתו יהודים רבים מבלגיה, מצרפת, מאוסטריה ומאלזאס. רופאו האישי היה היהודי סמואל באש. המהפכה של בניטו חוארס בשנת 1855 לא פגעה ביהודים, שכן הוא היה ליברל ומאמין מושבע של חופש הדת.
האוכלוסייה היהודית גדלה בהדרגה, ובשנת 1885 כבר התקיימה קהילה מאורגנת. התבוללות ונישואי תערובת היו שכיחים. בסוף המאה ה-19 באו למקסיקו גם יהודים ממזרח אירופה, מרוסיה ומגליציה. בשנת 1899, אחרי שהגיעו למקסיקו המהגרים היהודיים הראשונים מסוריה, החל פראנסיסקו ריוואס פואיגסרווס לפרסם שבועון ספרותי, "השבת החשאית", וכעבור כמה שנים את הכתב-עת "אור השבת", שהוקדש לתולדותיהם וללשונם של היהודים הספרדיים.
המהפכה המקסיקנית, המהומות והאי-ביטחון שבאו בעקבותיה בשנים 1917-1913, הביאו לירידה ניכרת באוכלוסייה היהודית; אך החוקה הליברלית, שנתקבלה בשנת 1917 והעניקה למקסיקו דימוי של מדינה חילונית לגמרי, חיזקה את הבסיס החוקי לקיום יהודי במדינה.
הקהילות היהודיות הספרדיות במקסיקו התקיימו כבר מתחילת המאה העשרים. בשנות העשרים למאה, אחרי מלחמת העולם הראשונה, גדלה הגירת יהודית ממזרח אירופה למקסיקו, ונוצר הבסיס לקהילות ה"אשכנזיות". בשנים הראשונות ניצלו המהגרים את מקסיקו רק כתחנת מעבר בדרכם לארצות הברית. אך משנת 1924, כשהוחמרו חוקי ההגירה בארה"ב, נבצר מרוב המהגרים להמשיך בדרכם לשם, והם נאלצו להישאר במקסיקו. המהגרים החדשים השתקעו בכל חלקי המדינה והתפרנסו כרוכלים וכבעלי דוכנים קטנים בשווקים ציבוריים. הם הביאו למקסיקו את השיטה של קנייה בהקפה, שעזרה להעלות את רמת החיים של שכבת המשרתים המקסיקנים, שכן איפשרה להם לרכוש בתשלומים מוצרים בסיסיים שהיו לפני כן מחוץ להשגתם, כגון: נעליים, גרביים, עניבות, חוטים וכדומה. לבסוף אילצה האנטישמיות את הרוכלים ובעלי הדוכנים היהודים לעזוב את השווקים הציבוריים ולפתוח חנויות, מה שהביא בסופו של דבר לשיפור מעמדם הכלכלי. יהודים הקימו את "באנקו מרקאנטיל", בשנת 1929, והבנק סייע ליהודים במימון לרכישת מכונות, להקמת בתי מלאכה ומפעלים אחרים בייחוד בענף ההלבשה.
בנוסף לקהילה היהודית במקסיקו סיטי, ישבו יהודים גם בערים טיחואנה, מונטריי, טאמפיקו, קוורנאוואקה, גוואדלחארה, סיודאד חוארז ו- קוקולה.
בשנות השלושים נערמו מכשולים בפני היהודים שביקשו להגר למקסיקו, והשיא היה חקיקה מקסיקנית בשנת 1937 שהגבילה את מכסת ההגירה היהודית. למהגרים יהודים מארצות כמו פולין ורומניה, למשל, נקבעה מכסה של לא יותר מ- 100 ויזות לשנה. כך הוגבל מספרם היהודים שיכלו להמלט למקסיקו מהרדיפות באירופה באותה התקופה.
בימי מלחמת העולם השנייה, משנודעה שואת יהודי אירופה, הסכימה מקסיקו בשנים 1943 - 1944 לקלוט כמה מאות פליטים יהודים, אך רק למשך שנות המלחמה. הקהילה היהודית במקסיקו, שארגונה המרכזי נוסד בשנת 1932 ובשנת 1938 הוכר על-ידי השלטונות כנציג הארגנונים היהודיים במדינה, החלה אז במאבק באנטישמיות שהתבססה במדינה.
הפריחה הכלכלית של מקסיקו בשנות המלחמה ואחריה ביססה את מעמד היהודים במדינה, והם נעשו מעורבים בכל תחומי הכלכלה. בשנת 1950 הוערך מספר היהודים במקסיקו ב- 27,000 - 60 אחוזים מהם עסקו בכל ענפי המסחר, 15 אחוזים בתעשייה, 8 אחוזים במקצועות חפשיים והשאר היו פועלים ופקידים.
בשנת 1970 הוערך מספר היהודים שחיו במקסיקו ב- 45,000; אוכלוסיית המדינה הייתה אז 48,000,000.
בשנת 1997, כשאוכלוסיית מקסיקו הייתה 92,720,000, נימנו 40,700 יהודים במקסיקו. רובם חיו במקסיקו סיטי.
סוארז
(שם משפחה)SOAREZ
שמות משפחה נובעים מכמה מקורות שונים. לעיתים לאותו שם קיים יותר מהסבר אחד. שם משפחה זה הוא מסוג השמות הטופונימיים (שם הנגזר משם של מקום כגון עיירה, עיר, מחוז או ארץ). שמות אלו, אשר נובעים משמות של מקומות, לא בהכרח מעידים על קשר היסטורי ישיר לאותו מקום, אבל יכולים להצביע על קשר בלתי ישיר בין נושא השם או אבותיו לבין מקום לידה, מגורים ארעיים, אזור מסחר או קרובי משפחה.
סוארז הוא גרסה של השם סוארס. סוארס הוא שמה של עיירה במחוז אוביידו בצפון ספרד.
סוארס, סוארז, ז'וארז וחוארס הם שמות משפחה יהודיים הקשורים בשמה של העיירה הספרדית הזאת.
שוארז מתועד כשם משפחה יהודי בשנת 1632 במקסיקו; סוארז בשנת 1642 במקסיקו, וחוארז אף הוא במקסיקו בשנת 1642. סוארס מוזכר במאה ה-17 בטוניסיה, וסוארז וסוארש מתועדים במאה ה-18 בצרפת.
סוארז מתועד כשם משפחה יהודי בשנת 1795 עםגבריאל סוארז בעיירה סנט-אספרי בצרפת.
שמות משפחה נובעים מכמה מקורות שונים. לעיתים לאותו שם קיים יותר מהסבר אחד. שם משפחה זה הוא מסוג השמות הטופונימיים (שם הנגזר משם של מקום כגון עיירה, עיר, מחוז או ארץ). שמות אלו, אשר נובעים משמות של מקומות, לא בהכרח מעידים על קשר היסטורי ישיר לאותו מקום, אבל יכולים להצביע על קשר בלתי ישיר בין נושא השם או אבותיו לבין מקום לידה, מגורים ארעיים, אזור מסחר או קרובי משפחה.
סוארז הוא גרסה של השם סוארס. סוארס הוא שמה של עיירה במחוז אוביידו בצפון ספרד.
סוארס, סוארז, ז'וארז וחוארס הם שמות משפחה יהודיים הקשורים בשמה של העיירה הספרדית הזאת.
שוארז מתועד כשם משפחה יהודי בשנת 1632 במקסיקו; סוארז בשנת 1642 במקסיקו, וחוארז אף הוא במקסיקו בשנת 1642. סוארס מוזכר במאה ה-17 בטוניסיה, וסוארז וסוארש מתועדים במאה ה-18 בצרפת.
סוארז מתועד כשם משפחה יהודי בשנת 1795 עםגבריאל סוארז בעיירה סנט-אספרי בצרפת.
דה גרסיה
(שם משפחה)DE GARCIA
שמות משפחה נובעים מכמה מקורות שונים. לעיתים לאותו שם קיים יותר מהסבר אחד. שם משפחה זה הוא מסוג השמות הטופונימיים (שם הנגזר משם של מקום כגון עיירה, עיר, מחוז או ארץ). שמות אלו, אשר נובעים משמות של מקומות, לא בהכרח מעידים על קשר היסטורי ישיר לאותו מקום, אבל יכולים להצביע על קשר בלתי ישיר בין נושא השם או אבותיו לבין מקום לידה, מגורים ארעיים, אזור מסחר או קרובי משפחה. הפירוש המילולי של שם המשפחה דה גרסיה הוא "מגרסיה". כמו גרסיה וגרסיאס, שם המשפחה דה גרסיה יכול להיות קשור בשמה של העיירה גרסיאס במחוז קאסרס בספרד, או של יישובים אחרים בשם קרסיה או גרסיה.
גרסיה מתועד כשם משפחה יהודי בשנת 1614 במקסיקו עם אינס גרסיה. הגרסה גרסיאס מוזכרת בעיר בורדו, צרפת, בשנת 1806. דה גרסיה מתועד כשם משפחה יהודי בשנת 1643 במקסיקו עם אנטוניו דה גרסיה.
שמות משפחה נובעים מכמה מקורות שונים. לעיתים לאותו שם קיים יותר מהסבר אחד. שם משפחה זה הוא מסוג השמות הטופונימיים (שם הנגזר משם של מקום כגון עיירה, עיר, מחוז או ארץ). שמות אלו, אשר נובעים משמות של מקומות, לא בהכרח מעידים על קשר היסטורי ישיר לאותו מקום, אבל יכולים להצביע על קשר בלתי ישיר בין נושא השם או אבותיו לבין מקום לידה, מגורים ארעיים, אזור מסחר או קרובי משפחה. הפירוש המילולי של שם המשפחה דה גרסיה הוא "מגרסיה". כמו גרסיה וגרסיאס, שם המשפחה דה גרסיה יכול להיות קשור בשמה של העיירה גרסיאס במחוז קאסרס בספרד, או של יישובים אחרים בשם קרסיה או גרסיה.
גרסיה מתועד כשם משפחה יהודי בשנת 1614 במקסיקו עם אינס גרסיה. הגרסה גרסיאס מוזכרת בעיר בורדו, צרפת, בשנת 1806. דה גרסיה מתועד כשם משפחה יהודי בשנת 1643 במקסיקו עם אנטוניו דה גרסיה.
גרסיאס
(שם משפחה)GARCIAS
שמות משפחה נובעים מכמה מקורות שונים. לעיתים לאותו שם קיים יותר מהסבר אחד. שם משפחה זה הוא מסוג השמות הטופונימיים (שם הנגזר משם של מקום כגון עיירה, עיר, מחוז או ארץ). שמות אלו, אשר נובעים משמות של מקומות, לא בהכרח מעידים על קשר היסטורי ישיר לאותו מקום, אבל יכולים להצביע על קשר בלתי ישיר בין נושא השם או אבותיו לבין מקום לידה, מגורים ארעיים, אזור מסחר או קרובי משפחה.
שמות המשפחה גרסיאס, דה גרסיה וגרסיה קשורים בשמה של העיירה גרסיאז במחוז קסרס, ספרד, או בשמות היישובים קרסיה או גרסיה בספרד.
גרסיה מתועד כשם משפחה יהודי בשנת 1614 במקסיקו עם אינס גרסיה, ודה גרסיה בשנת 1643 במקסיקו, עם אנטוניו דה גרסיה.
גרסיאס מתועד כשם משפחה יהודי בעיר בורדו, צרפת, בשנת 1806.
אישים מוכרים בעלי שם המשפחה היהודי גרסיה כוללים את הרופא ק.א.גרסיה מן המאה ה-18.
שמות משפחה נובעים מכמה מקורות שונים. לעיתים לאותו שם קיים יותר מהסבר אחד. שם משפחה זה הוא מסוג השמות הטופונימיים (שם הנגזר משם של מקום כגון עיירה, עיר, מחוז או ארץ). שמות אלו, אשר נובעים משמות של מקומות, לא בהכרח מעידים על קשר היסטורי ישיר לאותו מקום, אבל יכולים להצביע על קשר בלתי ישיר בין נושא השם או אבותיו לבין מקום לידה, מגורים ארעיים, אזור מסחר או קרובי משפחה.
שמות המשפחה גרסיאס, דה גרסיה וגרסיה קשורים בשמה של העיירה גרסיאז במחוז קסרס, ספרד, או בשמות היישובים קרסיה או גרסיה בספרד.
גרסיה מתועד כשם משפחה יהודי בשנת 1614 במקסיקו עם אינס גרסיה, ודה גרסיה בשנת 1643 במקסיקו, עם אנטוניו דה גרסיה.
גרסיאס מתועד כשם משפחה יהודי בעיר בורדו, צרפת, בשנת 1806.
אישים מוכרים בעלי שם המשפחה היהודי גרסיה כוללים את הרופא ק.א.גרסיה מן המאה ה-18.
אנדרדה
(שם משפחה)ANDRADE שמות משפחה נובעים מכמה מקורות שונים. לעיתים לאותו שם קיים יותר מהסבר אחד. שם משפחה זה הוא מסוג השמות הטופונימיים (שם הנגזר משם של מקום כגון עיירה, עיר, מחוז או ארץ). שמות אלו, אשר נובעים משמות של מקומות, לא בהכרח מעידים על קשר היסטורי ישיר לאותו מקום, אבל יכולים להצביע על קשר בלתי ישיר בין נושא השם או אבותיו לבין מקום לידה, מגורים ארעיים, אזור מסחר או קרובי משפחה.
אנדרדה הוא שמם של מספר עיירות וכפרים בפורטוגל. שמות משפחה יהודיים הקשורים במקומות אלה כוללים את אנדרדה וד'אנדרדה. השם אנדרדה מתועד כשם משפחה יהודי במקסיקו עם דיאגו אנדרדה פרדו בשנת 1527 ועם איסבלה אנדרדה בשנת 1590; ובברזיל במאה ה-18 עם אלנה דו ואלה אנדרדה (נולדה בשנת 1711). אנדרדה מתועד כשם משפחה יהודי בשנת 1644 עם פרננדו אנדרדה במקסיקו, ובמאה ה-17 בברזיל עם באטריז לופס (נולדה בשנת 1627) אשר נשפטה ונשרפה על מוקד ע"י האינקויזיציה. אישים מוכרים בעלי שם המשפחה היהודי אנדרדה כוללים את הרב אברהם אנדרדה, אשר כיהן כרב הראשי של העיר בורדו, צרפת, בתחילת המאה ה-19; ובמאה ה-20 את אדוארד נביל דה קוסטה אנדרדה, רופא ומחבר אנגלי.
אנדרדה הוא שמם של מספר עיירות וכפרים בפורטוגל. שמות משפחה יהודיים הקשורים במקומות אלה כוללים את אנדרדה וד'אנדרדה. השם אנדרדה מתועד כשם משפחה יהודי במקסיקו עם דיאגו אנדרדה פרדו בשנת 1527 ועם איסבלה אנדרדה בשנת 1590; ובברזיל במאה ה-18 עם אלנה דו ואלה אנדרדה (נולדה בשנת 1711). אנדרדה מתועד כשם משפחה יהודי בשנת 1644 עם פרננדו אנדרדה במקסיקו, ובמאה ה-17 בברזיל עם באטריז לופס (נולדה בשנת 1627) אשר נשפטה ונשרפה על מוקד ע"י האינקויזיציה. אישים מוכרים בעלי שם המשפחה היהודי אנדרדה כוללים את הרב אברהם אנדרדה, אשר כיהן כרב הראשי של העיר בורדו, צרפת, בתחילת המאה ה-19; ובמאה ה-20 את אדוארד נביל דה קוסטה אנדרדה, רופא ומחבר אנגלי.
סנצ'ז, סאנצ'ז
(שם משפחה)SANCHEZ
שמות משפחה נובעים מכמה מקורות שונים. לעיתים לאותו שם קיים יותר מהסבר אחד. שם משפחה זה נגזר ממאפיין אישי או מכינוי.
ש שם המשפחה סנצ'ז (סאנצ'ז) נגזר מהשם הפרטי סאנצ'ו הנפוץ בקרב התושבים הנוצרים בספרד ובפורטוגל. שם זה, שנגזר מהמילה הלטוינית סאנקטוס, שפירושה "קדוש", אומץ לפעמים ע"י יהודים אנוסים. סאנצ'ז מתועד כשם משפחה יהודי במקסיקו עם פרנסיסקו סאנצ'ז בשנת 1644. במאה ה-19 סאנצ'ז מתועד כשם משפחה יהודי בברזיל עם לאנדרו סאנצ'ז.
אישים מוכרים בעלי שם המשפחה היהודי סאנצ'ז כוללים את הרופא הפורטוגזי אנטוניו ריביירו סאנצ'ז (1782-1699).
שמות משפחה נובעים מכמה מקורות שונים. לעיתים לאותו שם קיים יותר מהסבר אחד. שם משפחה זה נגזר ממאפיין אישי או מכינוי.
ש שם המשפחה סנצ'ז (סאנצ'ז) נגזר מהשם הפרטי סאנצ'ו הנפוץ בקרב התושבים הנוצרים בספרד ובפורטוגל. שם זה, שנגזר מהמילה הלטוינית סאנקטוס, שפירושה "קדוש", אומץ לפעמים ע"י יהודים אנוסים. סאנצ'ז מתועד כשם משפחה יהודי במקסיקו עם פרנסיסקו סאנצ'ז בשנת 1644. במאה ה-19 סאנצ'ז מתועד כשם משפחה יהודי בברזיל עם לאנדרו סאנצ'ז.
אישים מוכרים בעלי שם המשפחה היהודי סאנצ'ז כוללים את הרופא הפורטוגזי אנטוניו ריביירו סאנצ'ז (1782-1699).
חוארז
(שם משפחה)XUAREZ
שמות משפחה נובעים מכמה מקורות שונים. לעיתים לאותו שם קיים יותר מהסבר אחד. שם משפחה זה הוא מסוג השמות הטופונימיים (שם הנגזר משם של מקום כגון עיירה, עיר, מחוז או ארץ). שמות אלו, אשר נובעים משמות של מקומות, לא בהכרח מעידים על קשר היסטורי ישיר לאותו מקום, אבל יכולים להצביע על קשר בלתי ישיר בין נושא השם או אבותיו לבין מקום לידה, מגורים ארעיים, אזור מסחר או קרובי משפחה.
סוארס הוא שמה של עיירה במחוז אוביידו בצפון ספרד. סוארס, סוארז, ז'וארז וחוארס הם שמות משפחה יהודיים הקשורים בשמה של העיירה הספרדית הזאת.
סוארז מתועד כשם משפחה יהודי בשנת 1642 במקסיקו, וחוארז אף הוא במקסיקו בשנת 1642. סוארס מוזכר במאה ה-17 בטוניסיה, וסוארז וסוארש מתועדים במאה ה-18 בצרפת. חוארז מתועד כשם משפחה יהודי בשנת 1632 עם מלכיאור חוארז במקסיקו.
שמות משפחה נובעים מכמה מקורות שונים. לעיתים לאותו שם קיים יותר מהסבר אחד. שם משפחה זה הוא מסוג השמות הטופונימיים (שם הנגזר משם של מקום כגון עיירה, עיר, מחוז או ארץ). שמות אלו, אשר נובעים משמות של מקומות, לא בהכרח מעידים על קשר היסטורי ישיר לאותו מקום, אבל יכולים להצביע על קשר בלתי ישיר בין נושא השם או אבותיו לבין מקום לידה, מגורים ארעיים, אזור מסחר או קרובי משפחה.
סוארס הוא שמה של עיירה במחוז אוביידו בצפון ספרד. סוארס, סוארז, ז'וארז וחוארס הם שמות משפחה יהודיים הקשורים בשמה של העיירה הספרדית הזאת.
סוארז מתועד כשם משפחה יהודי בשנת 1642 במקסיקו, וחוארז אף הוא במקסיקו בשנת 1642. סוארס מוזכר במאה ה-17 בטוניסיה, וסוארז וסוארש מתועדים במאה ה-18 בצרפת. חוארז מתועד כשם משפחה יהודי בשנת 1632 עם מלכיאור חוארז במקסיקו.
סוארס
(שם משפחה)SOUARES
שמות משפחה נובעים מכמה מקורות שונים. לעיתים לאותו שם קיים יותר מהסבר אחד. שם משפחה זה הוא מסוג השמות הטופונימיים (שם הנגזר משם של מקום כגון עיירה, עיר, מחוז או ארץ). שמות אלו, אשר נובעים משמות של מקומות, לא בהכרח מעידים על קשר היסטורי ישיר לאותו מקום, אבל יכולים להצביע על קשר בלתי ישיר בין נושא השם או אבותיו לבין מקום לידה, מגורים ארעיים, אזור מסחר או קרובי משפחה.
שם משפחה זה הוא גרסה של השם סוארס. סוארס הוא שמה של עיירה במחוז אוביידו בצפון ספרד. סוארס, סוארז, ז'וארז וחוארס הם שמות משפחה יהודיים הקשורים בשמה של העיירה הספרדית הזאת.
חוארז מתועד כשם משפחה יהודי בשנת 1632 במקסיקו; סוארז בשנת 1642 במקסיקו, וחוארז אף הוא במקסיקו בשנת 1642. שם המשפחה סוארס מתועד בטוניסיה במאה ה-17 ובצרפת במאה ה-18. סוארס מתועד כשם משפחה יהודי במאה ה-18בעיר בורדו, צרפת, עם ז'וסה פרייר סוארס.
שמות משפחה נובעים מכמה מקורות שונים. לעיתים לאותו שם קיים יותר מהסבר אחד. שם משפחה זה הוא מסוג השמות הטופונימיים (שם הנגזר משם של מקום כגון עיירה, עיר, מחוז או ארץ). שמות אלו, אשר נובעים משמות של מקומות, לא בהכרח מעידים על קשר היסטורי ישיר לאותו מקום, אבל יכולים להצביע על קשר בלתי ישיר בין נושא השם או אבותיו לבין מקום לידה, מגורים ארעיים, אזור מסחר או קרובי משפחה.
שם משפחה זה הוא גרסה של השם סוארס. סוארס הוא שמה של עיירה במחוז אוביידו בצפון ספרד. סוארס, סוארז, ז'וארז וחוארס הם שמות משפחה יהודיים הקשורים בשמה של העיירה הספרדית הזאת.
חוארז מתועד כשם משפחה יהודי בשנת 1632 במקסיקו; סוארז בשנת 1642 במקסיקו, וחוארז אף הוא במקסיקו בשנת 1642. שם המשפחה סוארס מתועד בטוניסיה במאה ה-17 ובצרפת במאה ה-18. סוארס מתועד כשם משפחה יהודי במאה ה-18בעיר בורדו, צרפת, עם ז'וסה פרייר סוארס.
גומז
(שם משפחה)GOMEZ, GOMES, GOMEZ DE SOSA, GOMEZ DE SOSSA
שמות משפחה נובעים מכמה מקורות שונים. לעיתים לאותו שם קיים יותר מהסבר אחד. שם משפחה זה נגזר ממאפיין אישי או מכינוי.
שם משפחה זה נגזר מהשם הספרדי גומז. השם המקביל בפורטוגזית הוא גומש. גומז מתועד כשם משפחה יהודי בשנת 1539 במקסיקו עם ביאטריז גומז.
אישים מוכרים בעלי שם המשפחה היהודי גומז כוללים את אנטוניו אנריקז (הנריקז) גומז, ידוע גם בשם אנריקה אנריקז דה פז, מחזאי והמשורר הספרדי מן המאה ה-17, ואת לואיס מוזס גמוז (1660 לערך - 1740), סוחר אמריקאי אשר קיבל זכויות אזרח בניו יורק בשנת 1703.
שמות משפחה נובעים מכמה מקורות שונים. לעיתים לאותו שם קיים יותר מהסבר אחד. שם משפחה זה נגזר ממאפיין אישי או מכינוי.
שם משפחה זה נגזר מהשם הספרדי גומז. השם המקביל בפורטוגזית הוא גומש. גומז מתועד כשם משפחה יהודי בשנת 1539 במקסיקו עם ביאטריז גומז.
אישים מוכרים בעלי שם המשפחה היהודי גומז כוללים את אנטוניו אנריקז (הנריקז) גומז, ידוע גם בשם אנריקה אנריקז דה פז, מחזאי והמשורר הספרדי מן המאה ה-17, ואת לואיס מוזס גמוז (1660 לערך - 1740), סוחר אמריקאי אשר קיבל זכויות אזרח בניו יורק בשנת 1703.
קרדנס
(שם משפחה)CARDENAS, DE CARDENAS, CARDENA, CARDONA שמות משפחה נובעים מכמה מקורות שונים. לעיתים לאותו שם קיים יותר מהסבר אחד. שם משפחה זה הוא מסוג השמות הטופונימיים (שם הנגזר משם של מקום כגון עיירה, עיר, מחוז או ארץ). שמות אלו, אשר נובעים משמות של מקומות, לא בהכרח מעידים על קשר היסטורי ישיר לאותו מקום, אבל יכולים להצביע על קשר בלתי ישיר בין נושא השם או אבותיו לבין מקום לידה, מגורים ארעיים, אזור מסחר או קרובי משפחה.
קרדונה קשור בשנה של העיירה קרדונה במחוז ברצלונה, צפון מזרח ספרד. בתור שם משפחה יהודי קרדונה מתועד במקסיקו בתחילת המאה ה-17.
קרדנס נגזר ככל הנראה מקרדונה. חוסה דה קרדנס, ראש העיר שלמ טקאלי ליד פואבלה, במקסיקו, נחקר ע"י האינקוויזיציה בשנת 1735.
קרדונה קשור בשנה של העיירה קרדונה במחוז ברצלונה, צפון מזרח ספרד. בתור שם משפחה יהודי קרדונה מתועד במקסיקו בתחילת המאה ה-17.
קרדנס נגזר ככל הנראה מקרדונה. חוסה דה קרדנס, ראש העיר שלמ טקאלי ליד פואבלה, במקסיקו, נחקר ע"י האינקוויזיציה בשנת 1735.
חוארז
(שם משפחה)JUAREZ
שמות משפחה נובעים מכמה מקורות שונים. לעיתים לאותו שם קיים יותר מהסבר אחד. שם משפחה זה הוא מסוג השמות הטופונימיים (שם הנגזר משם של מקום כגון עיירה, עיר, מחוז או ארץ). שמות אלו, אשר נובעים משמות של מקומות, לא בהכרח מעידים על קשר היסטורי ישיר לאותו מקום, אבל יכולים להצביע על קשר בלתי ישיר בין נושא השם או אבותיו לבין מקום לידה, מגורים ארעיים, אזור מסחר או קרובי משפחה.
חוארז הוא גרסה של השם סוארס סוארס הוא שמה של עיירה במחוז אוביידו בצפון ספרד. סוארס, סוארז, ז'וארז וחוארס הם שמות משפחה יהודיים הקשורים בשמה של העיירה הספרדית הזאת.
שוארז מתועד כשם משפחה יהודי בשנת 1632 וסוארז בשנת 1642, שניהם במקסיקו. סוארס מוזכר במאה ה-17 בטוניסיה, וסוארז וסוארש מתועדים במאה ה-18 בצרפת. שם המשפחה היהודי חוארז מתועד עם אנטוניו חוארז במקסיקו בשנת 1642.
שמות משפחה נובעים מכמה מקורות שונים. לעיתים לאותו שם קיים יותר מהסבר אחד. שם משפחה זה הוא מסוג השמות הטופונימיים (שם הנגזר משם של מקום כגון עיירה, עיר, מחוז או ארץ). שמות אלו, אשר נובעים משמות של מקומות, לא בהכרח מעידים על קשר היסטורי ישיר לאותו מקום, אבל יכולים להצביע על קשר בלתי ישיר בין נושא השם או אבותיו לבין מקום לידה, מגורים ארעיים, אזור מסחר או קרובי משפחה.
חוארז הוא גרסה של השם סוארס סוארס הוא שמה של עיירה במחוז אוביידו בצפון ספרד. סוארס, סוארז, ז'וארז וחוארס הם שמות משפחה יהודיים הקשורים בשמה של העיירה הספרדית הזאת.
שוארז מתועד כשם משפחה יהודי בשנת 1632 וסוארז בשנת 1642, שניהם במקסיקו. סוארס מוזכר במאה ה-17 בטוניסיה, וסוארז וסוארש מתועדים במאה ה-18 בצרפת. שם המשפחה היהודי חוארז מתועד עם אנטוניו חוארז במקסיקו בשנת 1642.