ספר תורה. איספאהאן, אירן, 1966

איספהאן Isfahan

בפרסית: اصفهان‎

עיר במרכז אירן.

איספהאן שוכנת מדרום לבירה טהרן, והקהילה היהודית במקום הייתה מן הותיקות בקהילות פרס. נזכרת לראשונה בקשר למלך פירוז, שבמחצית השנייה של המאה החמישית הוציא להורג כמחצית האוכלוסייה היהודית בעיר באשמת רצח שני מגים.

עם הכיבוש הערבי (641) היתה באיספהאן קהילה יהודית חזקה, ורושם-הרשומות הערבי, אבו נועיים, מספר שהיהודים התכוננו "בתופים ובמחולות" לבואו של "מלך היהודים". בעיר הזאת צמחה בסוף המאה השביעית כת הפורשים הראשונה ביהדות בהנהגת אחד אבו עיסא, שטען לכתר המשיח, והשפעתו ניכרה ביישוב המקומי במשך כשלוש מאות שנה. הקהילה נזכרה ב"איגרות תימן" לרמב"ם (1204-1135); השתבחה במדקדקיה ופרשניה, ובנימין מטודלה העריך את מספר תושביה ב- 15,000 בשנת 1166. רב הקהילה, שר שלום, נבחר לדבריו על-ידי ראש הגולה בבגדאד שהיה ממונה גם על קהילות פרס כולה.

אחרי שנעשתה איספאהאן עיר המלוכה של שושלת הצאפאווים (1598) שגשג היישוב ויהודים רבים עסקו במלאכה ובענפי מסחר שונים - תרופות, תבלינים, עתיקות, תכשיטים ואריגים. היו בקהילה בתי-כנסת, בתי-ספר ומוסדות ציבור.

בנחשול הרדיפות והשמד, שהציף את הקהילות היהודיות בפרס במאה ה- 17, נפגעה גם קהילת איספהאן.

בשנת 1740 הורה המלך נאדיר שאה לבאבא בן נוריאל להעתיק לפרסית את ספר תהילים ואת חמשת חומשי התורה. בעיר נמצאו כתבי-יד רבים בלשון יהודית-פרסית, והיתה בה גם עדה קראית.

עם עליית שושלת קאג'אר (1925-1794) והעתקת הבירה לטהרן ירדה איספהאן מגדולתה. נוסעים במאה ה- 19, דוגמת דוד דבית הלל, בנימין השני וא' נוימארק, מוסרים על יישוב יהודי של 400-300 משפחות, רובו מדלת-העם, שהיה חשוף לפעולות המיסיון והתנועה הבאהאית.

במאבק לשמירת שלמותה הרוחנית והדתית של הקהילה תרם בית-הספר שהקימה חברת "כל ישראל חברים" בשנת 1901.

בשנת 1948 התגוררו באיספהאן 12,000-10,000 יהודים וב- 1956 הייתה הקהילה השלישית בגודלה באירן, אחרי טהרן ושיראז. היהודים היו ברובם רוכלים עניים; רק אחוז אחד מהם חיו בתנאים המניחים את הדעת. רוב בני הקהילה עלו לישראל.

מספר בתי-הכנסת בעיר ירד מעשרים ל- 13 בשנת 1961, באותה השנה למדו בתיכון היהודי 150 ילדים, וביסודי - 897. האחרים ביקרו בבתי-ספר ממשלתיים או שלא קיבלו חינוך כלל. כחמישים צעירים יהודים למדו באוניברסיטה המקומית.

בשנת 1968 נותרו באיספהאן 2,500 יהודים. בעיר היה אז בית-ספר יסודי ובית ספר תיכון של כי"ח ובתי-ספר מיסודם של "אורט" ו"אוצר התורה", וכן סניפים של ארגון הנשים היהודיות ושל הסתדרות הנוער היהודי באירן ("החלוץ").

בין "המקומות הקדושים" בעיר נמצא קבר שרה בת אשר בן יעקב, ועליו כתובת משנת 1133.