הרמן פיינר
Herman Finer (1898-1969), political scientist, born in Herta, Ukraine (then part of Romania). He was taken to England as a child and studied at the London School of Economics, then teaching there from 1920 to 1942. He was involved in Labor and London municipal politics and was a member of group of academics around Sydney and Beatrice Webb and Harold Laski. From 1946 to 1963 he was professor of political science at the University of Chicago. He pioneered the teaching of comparative politics and public administration as academic disciplines. His works include Theory and Practice of Modern Government, The Road to Reaction, and Dulles over Suez.
פיינר
(שם משפחה)שמות משפחה נובעים מכמה מקורות שונים. לעיתים לאותו שם קיים יותר מהסבר אחד. שם משפחה זה נגזר ממאפיין אישי או מכינוי.
פיינר, בדומה לשמות משפחה רבים, נגזר מכיוני אישי שפירושו בגרמנית "אדם נחמד". משום שבגרמנית וביידיש האות "ו" מתחלפת עם האות "פ", אפשר שהשם פיינר נגזר מהמילה הגרמנית ויינר, הקשורה ב"יין" או ב"כרם".
במקרה זה אפשר שבמקור שם המשפחה הזה היה כינוי אישי שנגזר מעיסוק הקשור בייצור או במסחר ביין. שמות שנגזרו מעיסוקים, מקצועות או מסחר נפוצים בקרב עמים רבים ובכללם גם היהודים.
במאה ה-20 פיינר מתועד כשם משפחה יהודי עם משפחת פיינר אשר התגוררה בעיירה ז'אדובה ליד צ'רנוביץ, צפון בוקובינה (היום באוקראינה) לפני מלחמת העולם השנייה (1945-1939). כל קהילת ז'אדובה גורשה למחנות מוות ביולי 1941.
הרצה
(מקום)(ברוסית GERTSA)
עיירה באוקראינה. בין שתי מלחמות העולם בצפון חבל מולדובה, הרגאט, רומניה.
היהודים הראשונים שהתיישבו במקום היו יוצאי פולין בתחילת המאה ה-18; המציבה העתיקה ביותר נשתמרה משנת 1766. בקהילה היו ארבעה בתי-כנסת, ובית-ספר מעורב (מתחילת המאה הנוכחית). בסוף המאה ה-19 מנתה הקהילה כ-1,940 נפש (%66 מכלל האוכלוסיה) וכמספר הזה ב-1930.
במרד האיכרים משנת 1907 מנעה ההגנה העצמית פרעות ביהודים. תחת שלטון רומניה נבחרו יהודים למועצת העיר; ב-1927 מינתה הממשלה ועד קהילה על דעת עצמה, אבל נאלצה לחזור בה כעבור שנתיים בגלל החרם שהכריזו עליהם היהודים.
בימי מלחמת-העולם השנייה גורשו יהודי המקום לטראנסניסטריה.
לונדון, אנגליה
(מקום)בירת אנגליה.
אחרי הכיבוש הנורמאני (1066) השתקעו בלונדון יהודים מספר וכעבור כמה עשרות שנים, בימיו של ויליאם רופוס, כבר נערך ויכוח דתי בווסטמינסטר בין ראש-המנזר ובין סוחר יהודי ממיינץ.
הרובע היהודי במקום נזכר לראשונה ב-1128 בקירוב ואותו זמן גם הואשמו יהודים בלונדון ברצח אדם חולה ונאלצו לשלם קנס כבד. על חיי הרוח בקהילה מעיד ביקורו של אברהם אבן עזרא, שחיבר בה את "איגרת השבת" ו"יסוד מורא" ב-1158. ביום ההכתרה של ריצ'ארד ה- 1 (3 בספטמבר 1189) פרצו מהומות בווסטמינסטר שהתפשטו ללונדון; הרובע היהודי הועלה באש ו-30 איש ניספו ובתוכם בעל התוספות ר' יעקב מאורליאן. הבארונים ראו ביהודים מכשיר כספי בידי המלך והתעללו בהם לעת מצוא; ב-1215 תקפו את הרובע היהודי בלונדון. ב-1232 החרים הנרי השלישי את בית-הכנסת הגדול ופתח בלונדון מעון מיוחד למשתמדים. רדיפת היהודים גברה ב-1244, כאשר פשטה שמועה כי נמצאו בגופת ילד חתכים בצורת אותיות עבריות; בעלילת- דם זאת הוטל קנס עצום על כל היהודים במדינה. במלחמת הבארונים (1265-1263) הותקפו היהודים באכזריות וכעבור זמן, כאשר נפוצה שמועה שהיהודים מייצרים גופרית נוזלית בשביל צבא המלך, חזר סיימון דה מונפור ללונדון וערך טבח כללי. ב-1266 תקפו אבירים את שרידי הקהילה שחיפשו מפלט במצודת לונדון. אחרי המלחמה רווח ליהודים אבל ב-1275 גזר אדווארד ה-1 על הלוואת כספים
בריבית ויהודים נאלצו לעקוף את החוק כדי להשתכר למחייתם; כעבור שלוש שנים רוכזו במצודה 680 יהודים מכל רחבי המדינה באשמת גיזום מטבעות וכ-300 מהם הוצאו להורג בתליה. ב-1281, בעקבות עלילת- דם, הגבילה העיריה את מגורי היהודים לרובע היהודי ושנתיים לאחר-מכן ציווה הבישוף של לונדון לסגור את כל בתי-הכנסת בתחום שיפוטו. ב-1290 גורשו כל יהודי אנגליה וקהילת לונדון חדלה להתקיים. עד הגירוש לא עלה היישוב היהודי בלונדון על 500 נפש; עם חכמי המקום נמנו ר' יעקב בן יהודה בעל "עץ חיים", המדקדק ר' משה ובנו אליהו מנחם, שנתפרסם גם כרופא. בתקופת הגירוש התאכסנו במעון למשתמדים כ-100 איש; וגם בשנים שלאחר-מכן לא עמד ריקם. אחרי הגירוש מספרד ומפורטוגאל הגיעו ללונדון אנוסים מספר ובסוף ימיו של הנרי ה-8 מנתה קהילת האנוסים כ-40 בתי-אב; תפילות היו נערכות בביתו של אלווס לופז, ופליטים חדשים היו פונים לשם בבקשת עצה וסיוע. הקבוצה פוזרה בימי הריאקציה הקאתולית של מרי אך התאוששה הרבה תחת שלטונה של אליזאבט; רופא המלכה רודריגו לופז היה בין החשובים שבה. לקראת סוף המאה ה-16 נידלדלה קהילת האנוסים וב- 1609 גורשו הסוחרים ה"פורטוגיזיים"
מלונדון כליל.
כאשר הגיע מנשה בן ישראל ללונדון ב-1655 מצא בה משפחות אחדות של אנוסים, מהגרים חדשים מרואן שבצרפת ומחצי-האי האיברי. כעבור שנה הוגשה בקשה לקרומוול שיכיר בזכות קיומם במקום ונשכר בית לתפילה בציבור. חודשים אחדים לאחר-מכן נרכשה חלקת אדמה לבית-קברות. אחרי מות קרומוול נעשו נסיונות לפזר את הקהילה, אך צ'ארלז ה-2 התערב לטובתם ומכאן ואילך הם זכו להכרה בדיעבד.
בית-הכנסת הראשון שופץ והורחב ב-1674 וב-1701 נחנך בית-כנסת חדש בבוויס מארקס, אחד האתרים האדריכליים בעיר עד היום הזה. רבני הקהילה היו כולם ילידי חוץ - יעקב ששפורטס, יהושע דה סילבה, יעקב אבן-דנה, שלמה אילון ודוד נייטו. בימיו הראשונים של ויליאם מאוראנג', בסוף המאה ה-17, הגיע זרם של יהודים ספרדיים ופורטוגיזיים מהולאנד. רוב עשירי הקהילה היו אז מתווכים למיניהם, יבואנים וסיטונאים, ומעט רופאים. ב-1697, עם חידוש הבורסה, נקלטה בה קבוצה של יהודים שפעלה בסיטי של לונדון עד תחילת המאה ה-19. כדי לזכות בחסדי ראש-העיר היו ראשי העדה מגישים לו מדי שנה ארנק עם 50 גיניאות, על-גבי מגש יקר. אותו זמן גם התחילה הגירת האשכנזים, דרך אמסטרדאם והאמבורג. ב-1690 הקימו קהילה משלהם ורבה הראשון היה יהודה לייב בן אפרים אנשל הכהן, שעזב את לונדון בגלל מחלוקת פנימית; אחריו כיהנו ר' אהרן בן משה סופר מדאבלין ור' אורי פייבש בן נפתלי הירש, שנודע בשם אהרן הארט, אחיו של משה הארט, פטרון הקהילה. ב-1706 פרשה מן הקהילה האשכנזית קבוצה בהנהגת מרדכי בן משה מהאמבורג, חתנה של גליקל מהאמלן, והקימה את בית-הכנסת בהאמברו (1726). עדה
אשכנזית נוספת נוצרה ב-1761 מסביב ל"בית- הכנסת החדש". עם זאת נשתמרה זכות-הבכורה של הקהילה המקורית; אחרי ר' אהרן הארט הנהיגו אותה ר' הירשל לוין, ר' דוד טבלה שיף, ר' משה מאירס, שכיהן גם בבית- הכנסת החדש, ובנו של ר' הירשל לוין ר' שלמה הרשל שהוכר לראשונה כרב ראשי לכל קהילות האשכנזים באנגליה. אותו זמן כבר היו האשכנזים בעלי ההשפעה העיקרית ביישוב היהודי בלונדון אף שרבים מהם, מהגרים על- פי רוב, היו רוכלים וסוחרים בבגדים ישנים שלא הוסיפו כבוד לציבור. עוד ב-1760 צירפה הקהילה הספרדית נציגים אשכנזיים לוועד שהיה נבחר מפעם לפעם כדי לייצג את הקהילה לפני השלטונות. מגוף זה צמח "ועד שליחי הקהילות"; עד 1838 הקיף ועד זה את קהילות לונדון בלבד. ועד משותף לספרדים ואשכנזים בענייני שחיטה הוקם בתחילת המאה ה-19 וב-1817 התארגן התלמוד- תורה הישן של האשכנזים כ"בית-ספר חינם", כתריס נגד מוסדות המיסיון. ברבות הימים התפתח בית-ספר זה לאחד הגדולים באירופה. בלונדון התרכז מאבק היהודים לאמאנציפאציה. ב-1831 הוענקה ליהודים אזרחות העיר ומכאן הרשות לעסוק במסחר קמעוני; כעבור ארבע שנים נבחר דוד סלומונס לשריף, יהודי ראשון במשרה
זו, ב- 1874 נבחר למועצת העיריה וב-1855 נעשה ראש-העיר היהודי הראשון בלונדון. החל מ-1830 התמידה הסיטי של לונדון בהצבעתה בעד הבארון ליונל דה רוטשילד, שהביאה בסופו של דבר לכניסת יהודי ראשון לפארלאמנט (1858). ב-1840 התארגנה קהילה רפורמית, וכנגדה הקימו קהילות האשכנזים והספרדים בתי-כנסת חדשים בשכונות המיוחסות. בהנהגת הרב הראשי נתן מארכוס אדלר נפתח בית- מדרש לרבנים ברוח הזמן (1855) והוקם ארגון צדקה למופת. ב- 1870 התמזגו הקהילות האשכנזיות העיקריות בבירה ב"בתי-הכנסת המאוחדים", כיום אחד הארגונים הגדולים והמצוינים מסוגו בעולם היהודי. אחרי 1881 החלה ההגירה ההמונית מרוסיה, ותוך חצי יובל שנים גדלה האוכלוסיה היהודית בלונדון מ-47,000 ל-150,000, מהם כ-100,000 באיסט-אנד. רוב המהגרים נקלטו בענפי המחט, בסנדלרות ובנגרות. נולדה עיתונות באידיש ונוצרו איגודים מקצועיים. שביתת 10,000 חייטים יהודיים ב-1889 שמה קץ לניצול המחפיר של המהגרים. ההגירה נבלמה מכוח "חוק הזרים" ב-1905, אך נמשכה בצורה מתונה יותר עד מלחמת-העולם הראשונה. ככל שמצבו השתפר והלך נטה היהודי תושב האיסט-אנד לעקור לפרברים חדשים, במיוחד בצפון- מזרח
(סטמפורד היל) ובצפון-מערב העיר (גולדרס גרין).
בין שתי מלחמות-העולם חלה התפשטות ניכרת ביישוב היהודי בלונדון, מבחינה כלכלית וגיאוגראפית כאחד, והמבנה הארגוני התגבש והתחזק. נוסד מרכז למוסדות הראשיים והוקם מוזיאון יהודי. החל מ-1933 הגיעו ללונדון פליטים רבים שחיזקו את המחנה החרדי הקיצוני במקום. בשנות השלושים הורגשה פעילות מוגברת של התנועות האנטישמיות; מיצעד "החולצות השחורות" של אוסוואלד מוזליי באיסט-אנד של לונדון באוקטובר 1936 עורר מהומות קשות שהביאו לאיסור ההופעה במדים למטרות פוליטיות. המעבר לשכונות המרוחקות קיבל דחיפה עצומה בתקופת ההפצצות הכבדות על לונדון במלחמת-העולם השנייה.
בשנות החמישים והשישים הייתה התבססות כלכלית וחברתית בקרב יהודי המטרופולין ועמה נהירה גדלה והולכת לאזורים הצפוניים בלונדון רבתי. רבים מפוזרים הרחק מריכוזים יהודיים וישיבתם בקרב אוכלוסיה לא-יהודית השפיעה בהכרח על הזדהותם כיהודים. יש אומרים שהקיבוץ היהודי באנגליה מאורגן יתר על המידה, והדבר גורם לכפילות ולחוסר-יעילות. במיוחד בולט הדבר לגבי יהדות לונדון, שבה שוכנים מרכזי הארגונים הארציים כגון ועד שליחי הקהילות, "אגודת אחים", איגוד החיילים המשוחררים, הסתדרות המורים, הקרן המרכזית לסיוע, ועוד. ריבוי בתי-הכנסת, למשל, נובע מכך שלכל זרם דתי תכניות בנייה משלו. הוא הדין בבתי-הספר היהודיים היומיים, שכל ארגון מקים על דעת עצמו. לעומת הפיצול בתחום הדת והחינוך ניכרת יעילות וריכוזיות בשירותי הסעד של הקהילה. הארגון המרכזי, המחזיק 19 מושבי-זקנים ומספר רב של מוסדות לנצרכים, הוא הגדול במדינה. קיימים בלונדון מוסדות יהודיים לטיפול במוגבלים מכל הסוגים ובתי-חולים יהודיים.
הדאגה לדור הצעיר מתבטאת בריבוי מועדונים ואגודות נוער, ולסטודנטים הרבים בבירה הוקם "בית הלל" משוכלל. בלונדון פועלים ארגונים ציוניים וגופים רבים התומכים במוסדות בישראל (ב-1970 היה מספרם 65, ולרובם סניפים בערי-השדה). הקהילה בולטת בחיי התרבות של יהדות אנגליה. בלונדון מופיעים רוב הפירסומים היהודיים במדינה ועשר ספריות ומוזיאונים יהודיים פתוחים לציבור הרחב. הרבנות הראשית של בתי-הכנסת המאוחדים המקיפה 40,000 חבר ו-80 בתי-כנסת אף היא מגבירה את מגמת הריכוזיות. עם זאת הסתמנה בשנות השישים נטייה לביזור, למשל בהקמת בתי-דין עצמאיים בעדות השונות ובתחום החינוך.
מספר היהודים בלונדון רבתי היה בשנת 1967 קרוב ל- 280,000 בשנת 1997 הוערך מספר יהודי לונדון ב- 300,000.
שיקגו
(מקום)שיקגו
Chicago
עיר בצפון מזרח אילינוי, ארה"ב
היסטוריה מוקדמת
בשנת 1837 שיקגו התאגדה כעיר שאוכלוסייתה מנתה כ-5,000 תושבים. בין השנים 1844-1840 התיישבו בעיר כעשרים יהודים, רובם מהגרים ממחוזות גרמניה של בוואריה והפאלאץ (Palatinate). ב-3 באוקטובר 1846 ייסדו 15 יהודים את הקהילה היהודית הראשונה בעיר, "קהילת אנשי מערב" ("The Congregation of the People of the West"), לאחר מכן נקראו "K.A.M". הם התפללו בנוסח ה"אשכנז" המסורתי בחדר מעל חנות בגדים. עד אמצע המאה קמו עשרה ארגונים קהילתיים נוספים, שפעלו עד מלחמת העולם השנייה. בשנת 1861 נוסדה הקהילה הרפורמית "סיני". בתקופה זו החלו להגיע לעיר מהגרים רוסים וליטאים ממזרח אירופה. הם דיברו יידיש, ועסקו בעיקר ברוכלות. כבר בסתיו 1862 ארגנו יהודי מזרח אירופה את קהילת "בני יעקב", ושנה לאחר מכן, את קהילת "בית המדרש הגדול". בשנת 1867 התאחדו שתי הקהילות תחת השם "בית המדרש ובני יעקב".
כשהחלו פעולות האיבה במלחמת האזרחים האמריקנית, הקהילה היהודית בשיקגו גדלה עד כדי כך שהיא הצליחה לגייס פלוגה שלמה של מאה מתנדבים יהודים להצטרף לגדוד ה-82 של מתנדבי אילינוי. הקהילה היהודית של שיקגו התאוששה במהירות מהשריפה הגדולה של 1871, שפגעה בשכונת יהודי גרמניה, ומהשריפה של 1874, שפגעה בעיקר בשכונת יהודי מזרח אירופה. שכונת יהודי רוסיה ופולניה קיבלה את הכינוי "הגטו" וזו של יהודי גרמניה "גטו הזהב".
בשנות ה-60 של המאה ה-19 החלו יהודי גרמניה להיכנס למקצועות הרפואה והמשפט, חלקם גם נכנסו לבנקאות, אפילו הקימו בנקים יהודיים. המהגרים הרוסים החדשים של שנות ה-1880 העדיפו לעבוד במפעלים ובעסקים קטנים. עד 1900 רבים מהם, 4,000, נכנסו לתעשיית הטבק, בעיקר לסחר בסיגרים. צמיחתן של המתפרות, בשנות ה-80 של המאה ה-19 עם התנאים הלא סניטריים והשעות המופרזות שלהן, היו הגורמים הקובעים בהתפתחות התנועה הסוציאליסטית היהודית ותנועת האיגודים המקצועיים היהודיים. איגוד יצרני הגלימות בשיקגו, ברובו יהודי, היה הראשון שהפגין נגד עבודת ילדים, שנמשכה למרות חינוך חובה. הם הצליחו רק להגביל את גילם ל-14 ולהגביל כל עבודה במתפרה לבני משפחה אחת. השביתה ב-1911 היא שביססה משא ומתן קיבוצי בתעשיית ההלבשה. השביתה הניחה את היסודות לאיגוד חדש ומתמשך של עובדי המתפרות המאוחדים של אמריקה. האגודה היהודית לסיוע לחקלאים באמריקה, שנוסדה בשיקגו ב-1888, היוותה אלטרנטיבה לאיגוד של עובדי המתפרות.
משנות ה-80 של המאה ה-19 ועד שנות ה-20 של המאה ה-20 גדלה האוכלוסייה היהודית מ-10,000 ל-225,000, או מ-2% ל-8% מהאוכלוסייה הכללית. משנות ה-30 ועד שנות ה-50 של המאה ה-20, יהודים העתיקו את מגוריהם לחלקה הצפוני של העיר ולפרברים שמצפון לה. בשנת 1969 "ווסט רוג'רס פארק" והפרברים "סקוקי" היו הקהילות היהודיות הגדולות ביותר, כל אחת עם אוכלוסייה של 50,000 יהודים, המהווה כ-70% מכלל אוכלוסיית האזור. במידה ניכרת התפתחותן של קהילות חדשות אלה עם מתקנים דתיים, חינוכיים, תרבותיים וחברתיים הייתה תוצאה של מאמץ מודע להנציח את הלכידות הקבוצתית היהודית. מנהיגי הקהילה סברו כי מעט חינוך יהודי והפרדה מרצון באזור מגורים במעמד גבוה ימנע התבוללות.
הקהילה בשנות ה-1960
בשנת 1961 היו בשיקגו 43 בתי כנסת אורתודוקסיים, 25 בתי כנסת קונסרבטיביים, 16 רפורמיים ו-5 מסורתיים. מועצת הרבנים של שיקגו, שנתמכה על ידי הפדרציה היהודית וקרן הרווחה היהודית, נתנה חסות לכל התוכניות של תוכן יהודי ברדיו ובטלוויזיה, ולוועדת הכהנים, ששירתה מוסדות בתי חולים ומוסדות עונשין. במהלך שנות ה-60 של המאה ה-20 היו גם שלושה מקוואות, שני בתי דין – אחד אורתודוקסי ואחד קונסרבטיבי. בתי-הדין עסקו בעיקר במתן גירושים דתיים ("גיטין") וגיור. בשנת 1969 הוערך שכ-15% מהקהילה היהודית בשיקגו היו ילידי חוץ וכ-5% עדיין השתמשו ביידיש כשפתם. כ-3% עד 5% היו שומרי שבת מחמירים, אך השתייכות לבתי הכנסת הייתה פחות מ-50% בעיר ומ-60% בפרברים.
בשנת 1968 התאחדו הפדרציה היהודית וקרן הרווחה היהודית של מטרופוליטן שיקגו, כולל הקרן היהודית המאוחדת של מטרופוליטן שיקגו. בנוסף לסיוע לאומי וסיוע מחו"ל, שירתה הקרן היהודית המאוחדת מוסדות קהילתיים רבים, כגון: שירות קהילתי משפחתי, מעונות יום להתפתחות הילד ומרכזים רפואיים. היו שני בתי חולים יהודיים שנחנכו ב-1881, והר סיני, שנוסד ב-1918 כיורשו של בית החולים הרמב"ם, שהתאגד ב-1910. יהודים רבים תפסו עמדות ממשלתיות גבוהות, הן מקומיות והן ברמה הלאומית, ביניהם ארתור גולדברג, לשעבר שופט ארצות הברית ושגריר באו"ם. ההשתלבות החברתית והתרבותית של יהודי שיקגו בחיי העיר מומחשת בצורה הטובה ביותר על ידי העובדה שב-1970 נשיאי שלושה מוסדות להשכלה גבוהה היו יהודים.
חיים תרבותיים
ביבליוגרפיה של פרסומים בעברית וביידיש, שפורסמה בשיקגו בין 1877 ל-1950, מציגה 492 כותרים. בשיקגו, העיתונות ביידיש הייתה פורייה ביותר. העיתונות העברית לא הצליחה כמו העיתונות ביידיש. הופעת הבכורה שלו הייתה בשנת 1877 עם השבועון "היכל העברייה", שהיה מוסף ל"העיתונות הישראלית" וראה אור עד 1879. הירחון "קרן אור", בא בעקבותיו ב-1889. ב-1897 הופיע השבועון "הפסגה", והוחלף ב-1899 ב"התחייה".
כתב העת היהודי הראשון שהופיע בשיקגו היה השבועון "המערבון" ב-1873, שיצא לאור עד 1895. ב-1969 היה שבועון אנגלו-יהודי אחד, "הזקיף", שנוסד ב-1911, מהדורת שיקגו של "הפוסט היהודי" ו"דעות", "פורום שיקגו", רבעון שנוסד ב-1942, ו"הדרך היהודית", המופיע לפני כל חג יהודי גדול, שנוסד ב-1948.
אוכלוסייה יהודית באזור שיקגו רבתי
בשנת 1999 האוכלוסייה היהודית של אזור שיקגו רבתי (כל מחוזות קוק ודו-פייג' וחלק ממחוז לייק) נאמדה בכ-261,000 תושבים שהיו המרכז היהודי הרביעי בגודלו בארה"ב. ישנם סוכנויות, ארגונים, מוסדות רבים המטפלים בכל היבט של החיים היהודיים, החל מתמיכה במשפחה ובקהילה וסיוע למבוגרים דרך צרכים דתיים, שירותי בריאות, פעילויות תרבות וחינוך, ועד להתנדבות וצדקה. הקהילה מעורבת מאוד בחייה של יהדות אמריקה ואכן השפעתה מורגשת הרבה, מעבר לכל העולם היהודי, כולל ישראל.
כ-30,000 מהגרים יהודים מברית המועצות לשעבר בחרו להתיישב במטרופולין שיקגו במהלך 25 השנים האחרונות. רבים קיבלו את סיוע הפדרציה היהודית בתחילת חייהם החדשים בארה"ב.
חינוך
חיזוק הזהות היהודית, הבטחת המשכיותה, תוך שמירה על מורשתה העשירה, היא אחת הדאגות המרכזיות של הפדרציה היהודית. סך ההקצאות של הפדרציה היהודית לחינוך הסתכמו ביותר מ-20% מכלל הוצאותיה – ובכך מדגישה את תפקידה החשוב בשמירה על החיים היהודיים של הדורות הבאים. החינוך היהודי באזור שיקגו רבתי מקודם על ידי מספר רב של בתי ספר ומוסדות חינוך לא רשמיים המספקים קורסים ותוכניות שונות לילדים בכל הגילאים, כמו גם לצעירים ולמשפחות. כולם רוצים לקדם ערכים ומורשת יהודיים, לעורר יצירתיות יהודית חדשה ולסייע בשמירה על זהות יהודית מובהקת תוך הכנת הדורות הצעירים לקראת האתגרים שמציבה החברה המשתנה ללא הרף. האפשרויות החינוכיות השונות ניתנות על ידי בתי ספר יהודיים רבים (של ימי ראשון ובתי ספר פורמלים), וגם על ידי מוסדות בלתי פורמליים רבים למבוגרים ולמשפחות הכוללים תכניות מגוונות כמו מעונות יום, השכלה גבוהה, קייטנות ובתי ספר קיץ. שיקגו היא ביתם של המכללה התיאולוגית העברית, הישיבה התיכונית והמכון למורים, המכללה למדעי היהדות, שלוחה של "ישיבת תלז" (Telz), ושל "האקדמיה היהודית של שיקגו".
בתי הספר היסודיים כוללים את "בית הספר היהודי עקיבא-שכטר", "קינדרלנד/האקדמיה העברית", "בית הספר העברי הספרדי" ובית הספר "הלל תורה" בפרבר צפוני, וכן יש לציין את בתי הספר התיכוניים, בין היתר "האקדמיה היהודית של אידה קראון" ו"תיכון בית יעקב בשיקגו". "בית הספר היהודי הקהילתי זקס-סקורה", "בית הספר היהודי המסורתי המאוחד" הם רק שניים מתוך רבים מבתי הספר היסודיים היהודיים של ימי ראשון הפועלים באזור שיקגו רבתי.
חינוך משפחתי מקודם על ידי מספר מוסדות, ביניהם מרכזי הקהילה היהודית השונים בשיקגו, מרכז מרווין נ' סטון לאמנויות ולאותיות יהודיים, "מכון ספרטוס ללימודי יהדות" – מכללה לאמנויות ליברליות. במכון "ספרטוס" נמצאת גם "אנדרטת השואה – צל" שהמשאבים שלה עוזרים לילדים ולמבוגרים להבין טוב יותר את השואה.
כתבי עת יהודיים
כתבי העת היהודיים שפורסמו בשיקגו כוללים את "שבועון חדשות יהודי בשיקגו" עם מהדורה מקוונת, "כוכב יהודי שיקגו" שפורסם אחת לשבועיים, הופץ ללא תשלום – שניהם מקורם בסקוקי, רבעון החדשות של הקהילה היהודית שהחל להתפרסם ב-1941, והשנתון ("JUF News & Guide to Jewish Living in Chicago") שפורסם במשותף על ידי הקרן היהודית המאוחדת והפדרציה היהודית של מטרופוליטן שיקגו. "תדמית יהודית" ("Jewish Image") הוא מגזין חודשי משפחתי שבסיסו בשיקגו ומופץ ללא תשלום בכל רחבי ארצות הברית. "צרכן כשר" ("Kosher Consumer") יוצא לאור על ידי מועצת רבני שיקגו שש פעמים בשנה ומכיל מידע על מוצרים כשרים.
רדיו, טלוויזיה ומדיה אלקטרונית
ירושלים אונליין – WCFC-TV 38, הוא מגזין המשודר מירושלים, במשך חצי שעה, בימי שישי בשעה 20:00 ובשידור חוזר בימי ראשון בשעה 13:00.
היכל (Sanctuary) WLS-TV7 – תכנית אירוח המתמקדת בנושאים יהודיים ומופקת על ידי ועדת הטלוויזיה היהודית – מיזם משותף של הפדרציה היהודית ושל מועצת הרבנים של שיקגו. רשת הרדיו התורנית משדרת מערך תכניות בנושאי יהדות.
חדשות ישראל בטלפון – 847-679-9374, מציע עדכונים יומיים מיום ראשון עד יום שישי, באנגלית, מתחנת הרדיו הישראלית ערוץ-7.
ספריית קלטות, על שם משה ואסתר ברנדמן, מאפשרת להאזין להרצאות מגבשות ואינפורמטיביות על ידי חכמי תורה.
חיים דתיים
הצרכים הדתיים של היהודים החיים בשיקגו רבתי מסופקים על ידי מוסדות, ארגונים ובתי כנסת רבים השייכים לכל התנועות היהודיות. כל שאר ההיבטים של החיים היהודיים, כמו אוכל כשר, מקווה, חגיגות בר ובת מצווה – לפרט רק מעטים – מסופקים על ידי הקהילות השונות ועל ידי הפדרציה היהודית. חברת קדישא יהודית וחברת הלוויות יהודיות בשיקגו מספקות, בין היתר, הלוויות יהודיות.
החיים הדתיים מתואמים על ידי מועצת הרבנים של שיקגו, הדואגת להיבטים ולצרכים השונים של היהדות האורתודוקסית, ועל ידי איגוד הקהילות הרפורמיות בצפון אמריקה (UAHC – Chicago for the Reform Judaism). בית הכנסת המאוחד של היהדות השמרנית (USCJ) מפקח על הפעילויות של הקהילות הקונסרבטיביות הקובעות קווים מנחים לתוכניות החברתיות, החינוכיות והדתיות שלהן.
בתי כנסת
מבין בתי הכנסת הקונסרבטיביים יש לציין במיוחד את בית הכנסת הוותיק ("Anshe Emet") "אנשי אמת", הממוקם בשכונת לייקוויו (Lakeview), ואשר מהווה נקודת ציון בהיסטוריה היהודית של שיקגו. קהילות קונסרבטיביות נוספות כוללות את "בית כנסת הר ציון" בנחל היער (River Forest), קהילת "עם חי" באחוזות הופמן, קהילת "רודפי צדק", ו"בני אמונה" בסקוקי.
קהילות "חנוכיית המקדש", "עמנואל", ו"אור חדש" בשיקגו שייכות לתנועה הרפורמית וכן "מקדש בית ישראל" בסקוקי. קהילת "בני יהושע בית אלוהים" בגלנוויו (Glenview), וקהילה "בני יהודה בית שלום" בהומווד (Homewood), אם למנות רק כמה מתוך יותר מ-20 בתי כנסת רפורמים הממוקמים במטרופולין שיקגו.
בין בתי הכנסת האורתודוקסיים, קהילת "עדת ישורון אנשי כנסת ישראל" ו"אנשי שלום בני ישראל", ממוקמת בשיקגו קהילת "אור תורה" השוכנת בסקוקי. לסקוקי יש גם קהילת שחזור – "הקהילה היהודית של עיירת הנילוס – עזרא הבונים". קהילות רקונסטרוקציוניסטיות נוספות ממוקמות באוונסטון – שחזור קהילה יהודית, בנאפרוויל – "קהילת בית שלום", ובנורת'ברוק –בית הכנסת הרקונסטרוקציוני "שיר חדש".
קשר עם ישראל
במסגרת "פרויקט שותפות 2000" – השואף להקים ולפתח קשרים הדוקים בין קהילות יהודיות בתפוצות לערים ולכפרים בישראל, הפדרציה היהודית והקרן היהודית המאוחדת בשיקגו קשורות לאזור לכיש בנגב בישראל ומספקות לתושביה סיוע בפיתוח וכן הזדמנות בלתי רשמית לטפח קשרים ישירים בין שתי הקהילות.
האסיפה הכללית של הקהילות היהודיות המאוחדות
במהלך 15-10 בנובמבר 2000, הפדרציה היהודית של שיקגו אירחה את האסיפה הכללית השנתית של הקהילות היהודיות המאוחדות עם כ-5,000 נציגים שהתאספו מארה"ב, קנדה, דרום אמריקה, ישראל ואירופה.
תחילת המאה ה-21
העיר שיקגו היא ביתה של האוכלוסייה היהודית החמישית בגודלה בארצות הברית. על פי מחקר משנת 2010, שפורסם על ידי מאגר ברמן – מידע יהודי (Berman Jewish Databank), כ-291,000 יהודים חיים באזור המטרופולין של שיקגו. ב-2013, הקהילה היהודית היוותה כמעט 10% מכלל אוכלוסיית העיר (2.7 מיליון).
ברחבי שיקגו ממוקמים מספר ארגונים המשרתים את הקהילה היהודית של העיר. רבים מהם הוקמו באמצע המאה ה-20, אך ככל שהקהילה היהודית המשיכה להשתנות עם כל דור שעובר, הצורך בתכניות מיוחדות הוביל לפיתוח של קרנות וקבוצות תמיכה אחדים. משרתים את יותר מ-145,000 משקי בית יהודים המתגוררים בשיקגו, ארגונים כמו: אגודת העזרה העברית המאוחדת (UHRA), האגודה לסיוע למהגרים יהודים של שיקגו (EZRA), עבודה: חיל השירות היהודי, והמרכז היהודי למשפחה וקהילה, ע"ש וירג'יניה פרנק, להתפתחות הילד.
בית הקפה JUF מספק לעניי הקהילה ארוחות כשרות ו-ARK, סוכנות ללא מטרות רווח במימון קהילה, מציעה שירותים חברתיים רבים, כולל דיור, מזון, טיפול רפואי וסיוע בתעסוקה.
יש גם כאלה שמתמקדים בקורבנות השואה, כגון: שירותי הקהילה לניצולי שואה, אגודת צאצאי השואה-אילינוי (ADSI), והקרן לחינוך השואה. לעתים קרובות מספר מועצות יהודיות של העיר עובדות בצוותא עם ארגונים שונים: אלה כוללים את המועצה לקשישים יהודים, מועצת הקהילה היהודית של ווסט רוג'רס פארק והמועצה היהודית במערב התיכון. החברה היהודית ההיסטורית של שיקגו, שנוסדה בשנת 1977, משמרת את ההיסטוריה של הקהילה היהודית של שיקגו. החברה אוספת ומתחזקת מגוון רישומים כתובים, הקלטות וצילומים. הם נותנים חסות להרצאות, אירועים וסיורים באתרים ההיסטוריים היהודיים של העיר.
אחדים מנקודות הציון היהודיות המפורסמות של שיקגו כוללים את "קהילת איש מערב" ב"קהילת ישעיהו ישראל" בהייד פארק, האתר של שוק מקסוול סטריט (Maxwell Street Market) הישן, הממוקם באחת משכונות המגורים העתיקות ביותר בשיקגו, המטה של הקרן היהודית המאוחדת בדרך בן גוריון בס' פרנקלין, בית הכנסת שיקגו לופ, והשכונה ההיסטורית לאונדיל (Lawndale).
כ-26% מיהודי שיקגו מזוהים כאורתודוקסים או מסורתיים. 35% מזוהים כשמרנים בעוד ש-30% או יותר מזוהים כרפורמים.
עד שנת 2004, היו כ-140 בתי כנסת באזור המטרופולין של שיקגו. כמעט כל תנועה ביהדות המודרנית מיוצגת בהם. יש 39 קהילות חרדיות, 31 קונסרבטיביות, 36 רפורמיות, 14 קהילות מסורתיות, 3 קהילות שחזור, 1 הומניסטי וכ-7 קהילות לא דתיות. יש גם 4 מקוואות ו-2 בתי דין רבניים.
לקהילה היהודית של שיקגו יש מגוון תכניות ומוסדות חינוכיים. רבים מהם נתמכים, על ידי הפדרציה היהודית, בהקצאות ובמענקים שונים. החינוך היהודי בשיקגו מקיף מעונות יום ועד לרמת המכללה. 80% מהילדים היהודים של שיקגו מקבלים חינוך יהודי. בנוסף למספר בתי ספר וישיבות ישנם מוסדות, כמו האקדמיה היהודית של אידה קראון, תלמוד תורה, מכון מורות לנשים ע"ש אן בליטשטיין והמועצה לחינוך יהודי. קורסים להשכלה גבוהה מוצעים במכון ספרטוס למדעי היהדות, מכון רור (Rorh) היהודי והקולג' התיאולוגי היהודי.
מקורות נוספים לחינוך יהודי ניתן למצוא במוזיאונים, במרכזים ובאנדרטאות של העיר, במיוחד במוזיאון השואה ובמרכז החינוכי של אילינוי, החברה ההיסטורית היהודית של שיקגו, המכון היהודי של שיקגו ובמוזיאון הילדים קוהל (Kohl).
לסטודנטים ולאנשי מקצוע צעירים יש מספר מועדונים ועמותות יהודיות. חלקם מחויבים להסברה בקהילה בעוד שאחרים מפגישים אנשים. "עבודה", חיל השירות היהודי, תומך בעניים, בעוד ש"מועדון 1948" פועל לחיבור בין ישראלים לאמריקאים יהודים. יש גם מגוון תכניות לרווקים יהודים ולאנשי מקצוע יהודים צעירים, וכן מספר מרכזים קהילתיים יהודיים, "בני ברית" ו"קום קיבוץ".
ברחבי העיר שיקגו ישנן מספר מובלעות יהודיות. הגדולה ביותר היא פארק ווסט רוג'רס, הידוע גם בשם "גטו הזהב". מאז 1930, ברוג'רס פארק יש אוכלוסייה יהודית משמעותית והקהילה החסידית הגדולה ביותר במערב התיכון. במהלך שנות ה-60 של המאה ה-20 המובלעת הפכה לביתהּ של קהילה משגשגת של יהודים רוסים. בשכונה זו יש יותר מ-20 קהילות ומספר אטליזים כשרים, מאפיות, מסעדות, שווקים וחנויות מכולת. קהילה בולטת נוספת הייתה ממוקמת בצפון לאונדייל (Lawndale). במשך רוב המחצית הראשונה של המאה ה-20, שכונה היסטורית זו הייתה ביתה של אחת הקהילות היהודיות התוססות ביותר בשיקגו. השכונה זכור בפשטות בתור לאונדייל היהודיה, היא היתה הליבה של המערב היהודי של שיקגו.
לאחר מלחמת העולם השנייה, רוב האוכלוסייה היהודית עברה לפרברים. עד 1995 חיו יותר מ-150,000 יהודים בפרברי שיקגו. שכונות יהודיות ממוקמות ברחבי מחוזות הצפון, המערב והדרום. ניתן למצוא אוכלוסיות גדולות בפארק פטרסן, פארק הוליווד ובהייד פארק-קנווד, שהוא ביתם של הקהילות הוותיקות ביותר בשיקגו.
מתקני בריאות רבים מעניקים עזרה רפואית לילדים ולמשפחות יהודים, כולל בתי חולים ומרכזי תמיכה. רבים מהם, כמו "בית החולים מייקל ריס", הוקמו על ידי הקהילות היהודיות הוותיקות בעיר. "הר סיני" הוא אחד מבתי החולים הטובים ביותר בעיר וזוכה לתמיכה רבה על ידי הפדרציה היהודית של מטרופולין שיקגו. "שירותי ילדים ומשפחה יהודים" (JCFS) מציע מגוון שירותים למשפחות עם צרכים מיוחדים. בנוסף, הם מספקים תכניות חינוך, תעסוקה וייעוץ. "קו ההצלה של חי" מציע תמיכה חינם כל השנה לילדים ולמשפחות.
מתקנים נוספים כוללים את רשת הריפוי היהודית של שיקגו, רשת האיידס היהודית והמרכז לגנטיקה יהודית. מרכזים רפואיים כגון אלה נתמכים במידה רבה על ידי ארגונים קהילתיים ותורמים פרטיים. פילנתרופיה המשיכה להיות חלק מרכזי בפדרציה היהודית לאחר מיזוגם עם קרן הרווחה היהודית ב-1974. כמה מהארגונים והתכניות היהודיות של שיקגו מקבלים מדי שנה מימון מהפדרציה.
בעיר גדולה כמו שיקגו ועם אחת הקהילות היהודיות הגדולות בארצות הברית, אין חוסר בתקשורת יהודית. בכל הערוצים, מטלוויזיה ורדיו ועד עיתונים ומגזינים מקוונים, ישנם מספר מקורות לחדשות ולבידור יהודיים. ברחבי שיקגו נמצאים העיתון "שיקגו ג'ואיש סטאר", ועיתון דו-חודשי. יש גם מגזין שמוץ (Schmooze), הוצאה לאור יהודית המנוהלת על ידי סטודנטים. כתבי עת מקוונים כוללים את Chicago Jewish News, Oy!, שיקגו, קוולר ו-JUF News.