קהילת יהודי שוראני
שוראני SURANY, או ולקה שוראני VELKE SURANY
(בהונגרית NAGYSURANY, בגרמנית SCHURIAN)
עיירה בדרום-מערב סלובקיה.
שוראני שוכנת על הנהר ניטרה, 26 ק"מ מדרום-מזרח לעיר ניטרה, באזור חקלאי על צומת רכבות. עד 1918 השתייך האזור לממלכה ההונגרית ואחר כך, עד 1993, לרפובליקה הצ'כוסלובקית.
היישוב היהודי בשוראני הוא מן העתיקים בסלובקיה. מועד יסוד הקהילה אינו ידוע, אך כבר בתחילת המאה ה-16 ישבו שם יהודים. הטורקים ששלטו במקום בין השנים 1666-1526, אסרו על היהודים להתגורר בשוראני, והם יכלו לחיות בעיר ליפובה (LIPOVA) הסמוכה. בשנת 1686, כשהתאפשר ליהודים לשבת בשוראני הם התארגנו שם בקהילה, ואליה הצטרפו גם קהילות טברדושובצה, (TVRDOSOVCE), קומייאטיצה, (KOMJATICE), פאלאריקובו (PALARIKOVO).
במאה ה-17 הייתה קהילת שוראני גדולה למדי והתפרסמה ברבניה ובישיבה המקומית שבה לימדו, שהייתה מהגדולות בסלובקיה, ותלמידיה באו מהונגריה, מאוסטריה, מרומניה, מגרמניה, מיוגוסלביה ואפילו מאנגליה ומשווייץ. בעיירה היו גם בית מדרש, "תלמוד תורה" ובית ספר יהודי עממי. ב-1930 נתמנה שמואל קוש (KOSCH) למנהל בית הספר ובגלל רמת הלימודים הגבוהה למדו בו גם ילדים פרוטסטאנטים. אחרי חמש שנות לימוד המשיכו הבנים את לימודיהם ב"תלמוד תורה", וחוייבו גם בלימודי המשך בהשכלה כללית. בתקופת הרפובליקה הצ'כוסלובקית שבין שתי מלחמות העולם דיברו הילדים היהודים בשוראני סלובקית, גרמנית וגם הונגרית.
בין מוסדות הקהילה היו "חברה קדישא" ואגודת נשים.
באמצע המאה ה-19, בעקבות ביטול ההגבלות על התיישבות יהודי הונגריה, עקרו רבים מיהודי שוראני לעיר הסמוכה נובה-זאמקי (NOVE ZAMKY).
בסוף המאה ה-19 הייתה הקהילה מזוהה עם הזרם האורתודוקסי. אחר כך נסתפחה הקהילה לקהילת נובה זאמקי שהייתה גדולה ועשירה יותר.
הרב הראשון של שוראני היה הרב משה יונה, ונפטר ב-1784; ואחרון הרבנים היה מאיר יהודה פריי (FREY), שהיה גם ראש הישיבה. מפרש התנ"ך הרב פרופ' מוריץ נידרמן (NIEDERMAN), בעל "יחס הוולגטה לאגדה ולתרגום", היה יליד שוראני.
ב"רחוב היהודי" היו כמה בתי כנסת, החדש הוקם ב-1918. סמוך לו שכנו הישיבה, "תלמוד תורה", מסעדה של תלמידי הישיבה, בית הספר היסודי, המשחטה ודירות הרב, החזן, המורים והשוחט. לבניין המקווה בן קומותיים, שנבנה ב-1930, תרמה גם המועצה המקומית.
ב-1921 היו רשומים בקהילה כ-600 יהודים ובראש הקהילה עמד דוד אהרנפלד (EHRENFELD).
רוב יהודי העיירה התפרנסו ממסחר וממלאכה. מייסדיו של בית החרושת לסוכר בעיירה ובעליו היו כנראה יהודים שבאו מפולין, ומנהליו הועסקו על-ידי הבארון הירש.
ב-1867 הייתה אמנציפציה ליהודי ממלכת הונגריה, ואילו הרפובליקה הצ'כוסלובקית שקמה אחרי מלחמת העולם הראשונה הכירה ביהודים כמיעוט לאומי בעל זכויות. בשוראני הייתה פעילה "אגודת ישראל", והחלה פעילות ציונית באותה התקופה. ב-1926, לקראת הבחירות לקונגרס הציוני ה-ט"ו, רכשו יהודי שוראני 22 שקלים, וב-1937 לפני הבחירות לקונגרס הציוני ה-כ' 43 - שקלים. בשנות הארבעים המוקדמות התארגה קבוצת צעירים ציונים ב"מכבי הצעיר", למרות מאמצי הרב להשפיע על ההורים להרחיק את ילדיהם מהציונות.
ב-1930 ישבו בשוראני 772 יהודים.
תקופת השואה
הסכם מינכן מספטמבר 1938, כשנה לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה הביא להתפרקות הרפובליקה הצ'כוסלובקית. בעקבות בוררות וינה מ-2 בנובמבר אותה השנה, סופח להונגריה חלק מדרום סלובקיה, לרבות שוראני. המשטר הפרו-גרמני בהונגריה הגביל את היהודים בלימודים ובעסקים ורבים איבדו את פרנסתם. יהודים ללא תעודות אזרח הונגריות גורשו.
ב-1940 חיו בשוראני כ-1,000 יהודים.
ב-19 במארס 1944 נכנסו הגרמנים להונגריה. במאי 1944 גוייסו גברים יהודים בני 45-20 לצבא ההונגרי לעבודות כפייה. שאר יהודי שוראני והאזור רוכזו בגיטו בעיר קומארום (KOMAROM) וככל הנראה ביוני אותה השנה גורשו למחנה ההשמדה אושוויץ שפולין.
ב-1945 חזרו לעיירה רק יהודים מעטים מקהילת שוראני. בניין בית הכנסת שימש למחסן עצים. מצבות בית העלמין שניזוקו הוקמו מחדש. במרוצת השנים עזבו רוב היהודים את העיירה ובשנות השבעים למאה ה-20 נותרו שם שתי משפחות יהודיות בלבד.
(בהונגרית NAGYSURANY, בגרמנית SCHURIAN)
עיירה בדרום-מערב סלובקיה.
שוראני שוכנת על הנהר ניטרה, 26 ק"מ מדרום-מזרח לעיר ניטרה, באזור חקלאי על צומת רכבות. עד 1918 השתייך האזור לממלכה ההונגרית ואחר כך, עד 1993, לרפובליקה הצ'כוסלובקית.
היישוב היהודי בשוראני הוא מן העתיקים בסלובקיה. מועד יסוד הקהילה אינו ידוע, אך כבר בתחילת המאה ה-16 ישבו שם יהודים. הטורקים ששלטו במקום בין השנים 1666-1526, אסרו על היהודים להתגורר בשוראני, והם יכלו לחיות בעיר ליפובה (LIPOVA) הסמוכה. בשנת 1686, כשהתאפשר ליהודים לשבת בשוראני הם התארגנו שם בקהילה, ואליה הצטרפו גם קהילות טברדושובצה, (TVRDOSOVCE), קומייאטיצה, (KOMJATICE), פאלאריקובו (PALARIKOVO).
במאה ה-17 הייתה קהילת שוראני גדולה למדי והתפרסמה ברבניה ובישיבה המקומית שבה לימדו, שהייתה מהגדולות בסלובקיה, ותלמידיה באו מהונגריה, מאוסטריה, מרומניה, מגרמניה, מיוגוסלביה ואפילו מאנגליה ומשווייץ. בעיירה היו גם בית מדרש, "תלמוד תורה" ובית ספר יהודי עממי. ב-1930 נתמנה שמואל קוש (KOSCH) למנהל בית הספר ובגלל רמת הלימודים הגבוהה למדו בו גם ילדים פרוטסטאנטים. אחרי חמש שנות לימוד המשיכו הבנים את לימודיהם ב"תלמוד תורה", וחוייבו גם בלימודי המשך בהשכלה כללית. בתקופת הרפובליקה הצ'כוסלובקית שבין שתי מלחמות העולם דיברו הילדים היהודים בשוראני סלובקית, גרמנית וגם הונגרית.
בין מוסדות הקהילה היו "חברה קדישא" ואגודת נשים.
באמצע המאה ה-19, בעקבות ביטול ההגבלות על התיישבות יהודי הונגריה, עקרו רבים מיהודי שוראני לעיר הסמוכה נובה-זאמקי (NOVE ZAMKY).
בסוף המאה ה-19 הייתה הקהילה מזוהה עם הזרם האורתודוקסי. אחר כך נסתפחה הקהילה לקהילת נובה זאמקי שהייתה גדולה ועשירה יותר.
הרב הראשון של שוראני היה הרב משה יונה, ונפטר ב-1784; ואחרון הרבנים היה מאיר יהודה פריי (FREY), שהיה גם ראש הישיבה. מפרש התנ"ך הרב פרופ' מוריץ נידרמן (NIEDERMAN), בעל "יחס הוולגטה לאגדה ולתרגום", היה יליד שוראני.
ב"רחוב היהודי" היו כמה בתי כנסת, החדש הוקם ב-1918. סמוך לו שכנו הישיבה, "תלמוד תורה", מסעדה של תלמידי הישיבה, בית הספר היסודי, המשחטה ודירות הרב, החזן, המורים והשוחט. לבניין המקווה בן קומותיים, שנבנה ב-1930, תרמה גם המועצה המקומית.
ב-1921 היו רשומים בקהילה כ-600 יהודים ובראש הקהילה עמד דוד אהרנפלד (EHRENFELD).
רוב יהודי העיירה התפרנסו ממסחר וממלאכה. מייסדיו של בית החרושת לסוכר בעיירה ובעליו היו כנראה יהודים שבאו מפולין, ומנהליו הועסקו על-ידי הבארון הירש.
ב-1867 הייתה אמנציפציה ליהודי ממלכת הונגריה, ואילו הרפובליקה הצ'כוסלובקית שקמה אחרי מלחמת העולם הראשונה הכירה ביהודים כמיעוט לאומי בעל זכויות. בשוראני הייתה פעילה "אגודת ישראל", והחלה פעילות ציונית באותה התקופה. ב-1926, לקראת הבחירות לקונגרס הציוני ה-ט"ו, רכשו יהודי שוראני 22 שקלים, וב-1937 לפני הבחירות לקונגרס הציוני ה-כ' 43 - שקלים. בשנות הארבעים המוקדמות התארגה קבוצת צעירים ציונים ב"מכבי הצעיר", למרות מאמצי הרב להשפיע על ההורים להרחיק את ילדיהם מהציונות.
ב-1930 ישבו בשוראני 772 יהודים.
תקופת השואה
הסכם מינכן מספטמבר 1938, כשנה לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה הביא להתפרקות הרפובליקה הצ'כוסלובקית. בעקבות בוררות וינה מ-2 בנובמבר אותה השנה, סופח להונגריה חלק מדרום סלובקיה, לרבות שוראני. המשטר הפרו-גרמני בהונגריה הגביל את היהודים בלימודים ובעסקים ורבים איבדו את פרנסתם. יהודים ללא תעודות אזרח הונגריות גורשו.
ב-1940 חיו בשוראני כ-1,000 יהודים.
ב-19 במארס 1944 נכנסו הגרמנים להונגריה. במאי 1944 גוייסו גברים יהודים בני 45-20 לצבא ההונגרי לעבודות כפייה. שאר יהודי שוראני והאזור רוכזו בגיטו בעיר קומארום (KOMAROM) וככל הנראה ביוני אותה השנה גורשו למחנה ההשמדה אושוויץ שפולין.
ב-1945 חזרו לעיירה רק יהודים מעטים מקהילת שוראני. בניין בית הכנסת שימש למחסן עצים. מצבות בית העלמין שניזוקו הוקמו מחדש. במרוצת השנים עזבו רוב היהודים את העיירה ובשנות השבעים למאה ה-20 נותרו שם שתי משפחות יהודיות בלבד.