חיפוש
הדפסה
שיתוף
הפריט שבחרת:
מקום
רוצה לעזור לנו לשפר את התוכן? אפשר לשלוח הצעות

קהילת יהודי בקש

בקש (BEKES)


עיירה במחוז בקש, דרום מזרח הונגריה.


יהודים הגיעו למקום לראשונה מאדון' (ADONY) ב-1840. בתחילה, עסקו רבים מהם בחקלאות, ואחר כך פנו למקצועות אחרים, בעיקר למסחר. במקום פעלו אגודת נשים, חברת ביקור חולים ו"מלביש ערומים". בית כנסת נבנה ב-1908 ובית ספר הוקם ב-1861.

בתקופת "הטרור הלבן" (פרעות ביהודים שערכו גורמים ימניים בשנים 1921-1919 לאחר נפילת המשטר הקומוניסטי בהונגריה) נהרגו כמה מיהודי המקום.


בשנת 1930 נמנו בקהילה 317 יהודים.


תקופת השואה

באמצע מאי 1944, לאחר כניסת הגרמנים להונגריה, רוכזו כל היהודים בגיטו שהוקם במקום. באמצע יוני הועברו למחנה ריכוז בבית חרושת ללבנים בבקשצ'אבה (BEKESCSABA), שבו רוכזו כל יהודי האיזור היהודים. ב-26 ביוני גורשו רובם למחנה ההשמדה אושוויץ, ומיעוטם לאוסטריה.


אמנם חיי הקהילה חודשו בידי היהודים המעטים ששבו לכפר אחרי המלחמה, אבל מספרם ירד בהתמדה.

סוג מקום:
עיירה
מספר פריט:
254493
חובר ע"י חוקרים של אנו מוזיאון העם היהודי
מקומות קרובים:

פריטים קשורים:

סאגהאלום SZEGHALOM

עיירה במחוז בקש (BEKES), דרום מזרח הונגריה.


יהודים התיישבו במקום במחצית הראשונה של המאה ה-19. רובם התפרנסו ממסחר, חקלאות ומלאכה. הקהילה התארגנה ב-1856. בעקבות חילוקי הדעות בקונגרס יהודי הונגריה (1869,1868) בין חרדים למשכילים, הצטרפה הקהילה לזרם הניאולוגי שגרס השתלבות בחברה ההונגרית ותיקון סדרי החיים הדתיים.

ב-1890 התגוררו בסגהאלום 343 יהודים.

במקום היו חברה קדישא, בית כנסת, בית ספר ואגודות צדקה. עד 1915 כיהן במקום רב.

במלחמת העולם הראשונה התגייסו לצבא 70 מבני הקהילה, שלושה מהם נפלו בקרבות.

ב-1930 חיו במקום 220 יהודים.


תקופת השואה

ב-19 במארס 1944 נכנס הצבא הגרמני להונגריה. כבר למחרת היום נאסר על יהודי סגהאלום לצאת את העיירה. במאי רוכזו היהודים בגיטו שהוקם מסביב לבית הכנסת. ב-26 ביוני 4491 הוסעו ברכבת לגיטו סולנוק (SZOLNOK), משם שולחו למחנה ההשמדה אושוויץ. אחדים הועברו למחנות עבודה באוסטריה.


לאחר המלחמה חזרו לעיירה כל היהודים ששולחו לאוסטריה וכמה ששרדו מאושוויץ. חיי הקהילה חודשו.

ב-1949 העלילו על היהודים עלילת דם, רצח נער נוצרי לשם שימוש בדמו לאפיית מצות לחג הפסח. הרוחות נרגעו כשנמצאו רוצחיו של הנער והיהודים זוכו מכל אשמה.

ב-1951 הוקם גלעד לזכר הניספים בשואה.

בגלל עויינות תושבי המחקום החלו היהודים לצאת את העיירה, ב-1955 נמכר בניין בית הכנסת ונהרס. ב-1957 ישבו רק ארבע משפחות יהודיות בסגהאלום.

בקשצ'אבה (BEKESCSABA)

(במקורות יהודיים טשאבע, צ'בה, טאטטשאבא)

עיר במחוז בקש (BEKES), דרום מזרח הונגריה.

עד אמצע המאה ה- 19 הייתה הקהילה מרכז קהילתי ליהודי מחוז בקש.

ראשוני המתיישבים היהודים הגיעו לבקשצ'אבה בסוף המאה ה- 18. בתחילה, עסקו רוב היהודים ברוכלות ובמסחר זעיר. במשך הזמן הקימו גם מפעלים גדולים כגון טחנת קמח, בית חרושת לטקסטיל, מחסני קירור, בית דפוס, כל בו גדול ובית מסחר למכוניות ולמכונות חקלאיות.

היחסים בין היהודים לתושבי המקום, רובם סלובקים-לותרנים, היו טובים בדרך כלל. עם זאת, בשנת 1920 היו מקרים של כתובות קיר אנטישמיות, וניסיון לדחיקה כלכלית של היהודים על ידי פתיחת חנויות שיתופיות נוצריות.

בעקבות חילוקי דעות בין חרדים למשכילים בקונגרס של יהודי הונגריה שנפתח ב- 1868, הצטרפה הקהילה בתחילה לאורתודוכסים, אך ב- 1872 הפכה לקהילת "סטטוס קוו". בתגובה הקימו החרדים בשנת 1883 קהילה אורתודוכסית עצמאית. בית הכנסת של האורתודוכסים נחנך ב- 1894. בית הכנסת של קהילת ה"סטטוס קוו" נחנך ב- 1896. החברה קדישא הייתה משותפת לשתי הקהילות עד 1926. הקהילות הקימו גם בתי ספר נפרדים.

בקהילת ה"סטטוס קוו" נוסדה בשנת 1878 אגודת נשים. היו בקהילה גם אגודת "מלביש ערומים", ובית זקנים שנוסד ב- 1927, בשיתוף עם הקהילה האורתודוכסית. בקהילה האורתודוכסית נוסדה בשנת 1885 "חברת עניים".

בית הספר הראשון הוקם ב- 1865. לפני השואה למדו בבית הספר הראשון כשמונים תלמידים, ובבית הספר של הקהילה האורתודוכסית, שהוקם ב- 1884, כמאה וארבעים תלמידים.

במקום פעלו בתי דפוס יהודים ויצא לאור עיתון יומי. הייתה גם ספריה, ובה נערכה תערוכת ספרים יהודיים, זמן קצר לפני מלחמת העולם השניה.

הרבנים האורתודוכסים האחרונים בבקשצ'אבה היו ר' יהודה וולף ור' יצחק טיגארמן, שניהם נספו בשואה, וכמוהם גם הרב של קהילת ה"סטטוס קוו", ר' ד"ר יעקב יוסף זילברפלד. הוא התפרסם בעיקר במאמרו "ממשה עד ישו", והרבה בפעילות ציונית בקהילה.

עד תקופת השואה, פעלו בעיר סניפים של התנועות הציוניות "מזרחי", התנועה הרביזיוניסטית, "הבונים" ועוד.


בשנת 1930 היו בקהילה 2,458 יהודים.


תקופת השואה

ב- 1938, עם פרסום "החוקים היהודיים" שנועדו להגביל את היהודים בתחומי הכלכלה והחברה, איבדו יהודים רבים את פרנסתם.

ב- 1940 נשלחו יהודים רבים לעבודות כפייה במסגרת "פלוגות העבודה" (עבודות ביצורים ושירותים שבהן הועסקו עם אזרחים הונגריים אחרים שהשלטונות לא רצו לצרף לשורות הצבא הלוחם).

בסוף מארס 1944, לאחר כניסת הגרמנים להונגריה, נעצרו 36 יהודים תושבי המקום ונשלחו לאוסטריה. עסקים ורכוש בבעלות יהודית הוחרמו. ב- 11 במאי 1944, רוכזו כל היהודים בבתים הסמוכים לבית הכנסת. כמה עשרות גברים יהודים גוייסו לגדודי עבודה צבאיים. הוקם יודנראט (מועצה יהודית מטעם) בן חמישה חברים.

באמצע יוני הועברו כל היהודים למחסני טבק ריקים, בסמוך למסילת הרכבת. שם סבלו מצפיפות ומרעב, והיו נתונים לעינויים מידי חיילי הז'אנדרמריה ההונגרית. מעטים הצליחו לברוח לרומניה או לבודאפשט או למצוא מקלט בתשלום בבתי נוצרים. למקום הובאו גם יהודים תושבי הכפרים שבסביבה; הם גורשו ב- 25 ביוני לאוסטריה, משם חזרו רובם בתום המלחמה.

ב- 29 ביוני גורשו יהודי בקשצ'אבה למחנה ההשמדה אושוויץ.


אחרי המלחמה חזרו כששים ניצולים מאושוויץ וכ- 240 שבו ממחנות העבודה ומאוסטריה. שתי הקהילות התארגנו במקום מחדש, והתאחדו ב- 1950. רבים מיהודי המקום עלו לישראל. בשנת 1968 ישבו בבקשצ'אבה 151 יהודים.

פוזשגיארמאט FUZESGYARMAT

כפר במחוז בקש (BEKES), דרום מזרח הונגריה.


היהודים התיישבו לראשונה במקום במחצית השנייה של המאה ה-19. הקהילה הייתה אורתודוקסית, והיו בה חברה קדישא, בית כנסת, מקווה ו"חדר".

בשנת 1930 מנתה הקהילה 217 נפש.


תקופת השואה

מעמדם וזכויותיהם של יהודי הונגריה הוגבלו עוד לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה (ספטמבר 1939), כשממשלת הונגריה הפרו-גרמנית חוקקה בשנת 1938 את "החוקים היהודיים".

במהלך המלחמה גוייסו יהודים לעבודות כפייה במסגרת הצבא ההונגרי. ב-1942 גוייסו לעבודות כפייה גברים יהודים מפוזשגיארמאט.

באפריל 1944, שבועות אחדים לאחר כניסת הצבא הגרמני להונגריה, הועברו יהודי פוזגיארמאט לבקשצ'אבה (BEKESCSABA), שם רוכזו בצפיפות רבה במחסני הטבק שליד תחנת הרכבת. כמה מהם הצליחו להימלט בדרך, בעיקר לרומניה הסמוכה. ב-25 ביוני הועברו לעבודות כפייה לאוסטריה.


לאחר המלחמה חזרו רוב המגורשים מאוסטריה, אך חיי הקהילה לא התחדשו. רובם עזבו בהדרגה, בעיקר לארץ ישראל.

רוב החוזרים עלו לישראל.

א נ ד ר ו ד ENDROD


כפר במחוז באקאש (BEKES), דרום מזרח הונגריה.


אין בידינו פרטים על תולדות היישוב היהודי במקום. ידוע רק, שב-1930 התגוררו במקום 80 יהודים, וכי באביב 1944, לאחר כניסת הצבא הגרמני להונגריה, הועברו כל היהודים לגיטו בקשצ'אבה (BEKESCSABA), ומשם שולחו למחנה ההשמדה אושוויץ.


עם תום המלחמה חזרו למקום שלושה ניצולים, ועזבו את הכפר תוך זמן קצר.

אדון' Adony

עיירה במחוז פייר (FEJER), מרכז הונגריה. נקראת גם דונה-אדון' (DUNA ADONY).


יהודים החלו להתיישב במקום במחצית הראשונה של המאה ה-19. הם עסקו בעיקר במסחר זעיר ובמלאכה.

הקהילה התארגנה ב- 1847, ובעקבות קונגרס יהודי הונגריה (1868, 1869), הצטרפה הקהילה לזרם הנאולוגי. בית הכנסת נבנה במחצית השנייה של המאה ה- 19.

באדון' נולד אדולף פארקאש (FARKAS), שלחם לצד מנהיג המהפכה לאיוש קושוט (KOSSUTH) במלחמת השחרור ב-1848, וברח עמו, לאחר המפלה, לטורקיה, התאסלם והתפרסם כמצביא מהולל. ילידת אדון' אחרת, הייתה השחקנית טרז צ'ילאג (CSILLAG TEREZ, 1925-1865).

בשנת 1930 מנתה הקהילה 40 נפש.


תקופת השואה

מעמדם וזכויותיהם של יהודי הונגריה הוגבלו עוד לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה (ספטמבר 1939), כשממשלת הונגריה הפרו-גרמנית חוקקה בשנת 1938 את "החוקים היהודיים", חוקי אפלייה שהגבילו את היהודים חברתית וכלכלית. אחרי פרוץ המלחמה הוחלט על גיוס יהודי הונגריה לעבודות כפייה במסגרת צבאית.

בשנת 1942 נשלחו תשעה מיהודי אדון' לעבודות כפייה, שלושה מהם נספו בחזית אוקראינה.

בשנת 1944 סירבו תושבי אדון' לשתף פעולה עם הגרמנים. הם השאירו את היהודים בבתיהם ומיאנו לקבל לידיהם חנויות יהודיות מוחרמות.

בתחילת יוני רוכזו כל היהודים בבית הכנסת, רכושם הוחרם והם הועברו לגיטו שהוקם בסקש-פהרוואר (SZEKES-FEHERVAR).

ב-5 ביוני הועברו כל יושבי הגיטו לבית חרושת ללבנים סאבו (SZABO), ובאמצע יוני גורשו לאושוויץ.

סארוואש SZARVAS

עיר במחוז בקש (BEKES), דרום מזרח הונגריה.


יהודים התיישבו במקום ב-1842. הם עסקו במסחר, מלאכה ובתעשייה זעירה. הקהילה התארגנה ב-1855. בעקבות המחלוקת בין חרדים למשכילים בקונגרס יהודי הונגריה (1869,1868), התפלגה קהילת סארוואש, ב-1870, לאורתודוקסית וניאולוגית לכל אחת מהקהילות היה בית כנסת משלה, רב, חברה קדישא ומוסדות חינוך נפרדים. לקהילה הניאולוגית הייתה גם אגודת נשים ואולם תרבות גדול, בו אורגנו נשפי תרבות למטרות סוציאליות.

ב-1930 מנתה הקהילה 787 יהודים.


תקופת השואה

ב-1939, אחרי פרוץ מלחמת העולם השנייה, סולקו היהודיים משורות הצבא ההונגרי והועברו למחנות עבודה. בקיץ 1941, נשלחו עובדי כפייה יהודים לחזית אוקראינה, שם לחמו ההונגרים לצד הגרמנים, רבים נספו בשדות מוקשים.

באפריל 1944, כשבועיים לאחר כניסת הצבא הגרמני להונגריה, נצטוו היהודים לענוד את ה"כוכב הצהוב". ב-15 במאי רוכזו כל יהודי המקום בגיטו שנתחם בעיר ואליו הובלו גם יהודים מישובי הסביבה. כעבור חמישה שבועות הובלו לגיטו סולנוק (SZOLNOK), משם שולחו מקצתם למחנה ההשמדה אושוויץ ורובם - למחנות עבודה באוסטריה.


לאחר המלחמה חזרו לעיר ששה ניצולים מאושוויץ ורוב אלו שנשלחו לאוסטריה, חידשו את שתי הקהילות, שיפצו את בתי הכנסת ושיקמו את בתי הספר. במקום התארגנה תנועה ציונית וסביבה הייתה פעילות חברתית. בסוף שנות הארבעים ובשנות החמישים עזבו רוב היהודים את המקום. מוסדות שתי הקהילות חוסלו, ובשנות השישים נותרו בסארוואש רק יהודים אחדים.

ציוני דרך בתולדות יהודי הונגריה

העת העתיקה

נוכחות יהודית בשטחי הונגריה מתועדת במהלך המאות ה-2 וה-3 לספירה, כאשר ארץ זאת, שנודעה אז בשם פאנוניה, הייתה חלק מאימפריה הרומית. ממצאים ארכיאולוגיים שונים מעידים על התיישבות יהודית במספר מקומות, רובם על גדות נהר הדנובה או בסמוך לו. כתובות המזכירות את המילה Judaeus ("יהודי") וסמלים יהודיים, כולל המנורה, נמצאו על מצבות שנחשפו בבריגטיו (כיום Szőny Komárom), סולבה (Esztergom), Intercissa (Dunaújváros),  אקוינקום (בודפשט), Triccinnae (Sárvár), סופיאנה (Pécs), ו-סאווריה (Szombathely). כשני שליש מהכתובות המתייחסות ליהודים שייכות לחיילים. הם שירתו כנראה בלגיונות הרומאים שגויסו במזרח התיכון, כגון היחידה הראשונה של הקשתים הסורים שמקורה בעיר הסורית המסה (חומס) וכללה יהודים מאותה עיר. נראה כי ההחמרה במצב הביטחוני במזרח התיכון עקב פלישות הפרסים במאה ה-3 הביאה לכך שיהודים נוספים מאנטיוכיה, המסה ומקומות נוספים בלבנט הצטרפו לקרוביהם בפאנוניה. הקשרים בין יהודי פאנוניה והלבנט פסקו לאחר מחצית המאה ה-4 בעקבות פיצול האימפריה הרומית ולאחר מכן עקב פינוי פאנוניה על ידי הרומאים.


1251 | ארץ הגר

במחצית השנייה של המאה ה-11 נדדו כמה יהודים מאזורי מורביה ובוהמיה, הלוא היא צ'כיה של היום, והתיישבו באזור פאנוניה, היום הונגריה. מסמכים מהתקופה מעידים כי הכנסייה המקומית הוציאה צווים שאסרו על נישואים בין נוצרים ליהודים וכן על העסקת יהודים בפסטיבלים ובירידים.
הלך הרוח השתנה בשנת 1251 כשהמלך ההונגרי בֶּלה הרביעי פירסם כתב זכויות שהסדיר את יחסי המסחר בין יהודים לנוצרים והגן על היהודים מפני התנכלויות מצד נוצרים. המהלך המלכותי הביא לכך שיהודים מכל רחבי אירופה החלו להגר להונגריה, "ארץ הגר", כפי שכונתה בכתבים רבניים בימי הביניים.
ברם, לא הכול היה מושלם בממלכת הגולאש והבלינצ'ס. בתקופתו של המלך לאיוש התחזקה השפעתה של הכנסייה, שלא ראתה בעין יפה את הזכויות שהוענקו ליהודים, ובשנת 1360 גזר המלך על גירושם מממלכתו. ארבע שנים מאוחר יותר בוטלה הגזירה מסיבות כלכליות, אך רבים מהמגורשים לא שבו.

1526 | שלוש מדינות לעם אחד

במאות ה-16 וה-17 נאבקו ההונגרים, הטורקים והקיסרים לבית הבסבורג על פיסת הנדל"ן ההונגרית הנחשקת. תושבי הונגריה – והיהודים בכללם – עברו מיד ליד ומריבון לריבון משל היו סחורה פגומה ביריד השנתי.
ראשית הסיפור בקרב מוהאץ', שהתחולל בשנת 1526 – והסתיים בתבוסה הרת גורל של ההונגרים לטורקים. לאחר מכן נחלקה הונגריה לשלושה אזורים: החלק הדרום-מזרחי נפל תחת שלטון טורקי, החלק הצפון-מערבי תחת שלטונו של בית הבסבורג, ואילו באזור המזרחי – הלוא הוא אזור טרנסילבניה, שנותר תחת ריבונות טורקית (אך לא תחת שלטון טורקי) – נוסדה נסיכות עצמאית.
היהודים שחיו תחת השלטון הטורקי זכו לחופש יחסי. הקהילה המשמעותית ביותר באזור זה התגוררה בעיר בודה (שהיתה לימים לחלק מבודפשט). היתה זו קהילה ובה יהודים ממזרח וממערב גם יחד, ומפגש התרבויות העשיר את עולם התורה של יהודי בודה הודות לשילוב הפורה בין טכניקות הלימוד של חכמי ספרד ועקרונות הפלפול האשכנזיים.
גם מצבם הכלכלי של יהודי העיר, ששכנה על נתיב מסחר מרכזי, על גדות נהר הדנובה, היה משופר, והם סחרו בכל הבא ליד – מעורות ושטיחים ועד בקר ואלכוהול.
היהודים שחיו באזור המזרחי – כאמור, בריבונות טורקית אך לא תחת שלטון טורקי – נהנו מרווחה יחסית, בהשפעת הרפורמציה הנוצרית שהנהיגו הקלוויניסטים, שהיו סובלנים הרבה יותר מאבותיהם הקתולים.
מצבם של היהודים שחיו תחת בית הבסבורג, לעומת זאת, היה בכי רע. רבים מהם גורשו מערי המלך.

1781 | צו הסובלנות

היסטוריונים רבים מציינים את היום שבו העניק הקיסר יוזף השני את "צו הסובלנות" ליהודים כיום היסטורי שבו נפלו חומות הגטו, לפחות מטאפורית, ויהודים החלו להשתלב במרחב האירופי. הצו, שהוצא בשנת 1781, ביטל את הגבלות המגורים שהושתו על היהודים, העניק להם חופש תנועה ברחבי האימפריה ואיפשר להם להשתלב בחיי המסחר והכלכלה, ללמוד לימודים כלליים ולעסוק במקצועות חופשיים. לצד זאת, הצו אסר על פעולתם של בתי-כנסת, כמו גם על כתיבת יידיש ועברית בתעודות רשמיות. יהודים חסרי השכלה פורמלית לא הורשו להינשא עד גיל 25, כאמצעי לעידוד השכלה.
ואולם, חרף הפגיעה בחירות הדתית של יהודי הונגריה, יהודים רבים היגרו אליה, בעיקר מאזור גליציה (היום דרום פולין) ומורביה (היום צ'כיה). לימים תפוצל הקהילה היהודית בהונגריה לשני זרמים מנוגדים: היהודים שהגיעו ממורביה נטו אחר רעיונות הקדמה ואימצו את ערכי ההשכלה, וכעבור 100 שנה צמח מקרבם בנימין זאב הרצל, כמו גם הוגים ואינטלקטואלים אחרים, שרבים מהם השפיעו מאוד על התרבות האירופית.
היהודים שהגיעו מאזור גליציה, לעומת זאת, דבקו ביהדותם המסורתית, וייסדו לימים את חצרות החסידים סאטמר, מונקאץ' ועוד.

1848 | אמן-סיפציה

ההיסטוריה של הנאורות ויחסה ליהודים מורכבים והפכפכים. מצד אחד, הדוגלים בערכי השוויון, שהם לב לבה של תנועת הנאורות, לא יכלו להוציא מן הכלל את העם הנבחר, שמא יואשמו במוסר כפול. מצד שני, הסלידה האירופית העתיקה מן האפשרות לקבל את היהודי כשווה בין שווים הקשתה על האירופים לעשות זאת הלכה למעשה.
הונגריה לא היתה יוצאת דופן בעניין זה. בשנים 1815–1840 גדל מספרם של יהודי הונגריה בכ-80% הודות להגירה מואצת, שנבעה מהרפורמות שהנהיג יוזף השני ומהשפעותיו של "צו הסובלנות". על פניו, היהודים השתלבו בחברה ההונגרית וזכו ליחס שווה. אלא שהצידוקים לשנאת היהודים מצאו תמיד אוזניים קשובות.
דוגמה אחת מני רבות היתה דברים שאמר אחד מראשי התנועה הליברלית בבית התחתון בקשר לייצור אלכוהול, אחד העיסוקים המרכזיים של היהודים באותו עת: "אלה היושבים באזור שבו כל בית-מרזח נמצא בידי יהודים יודעים איזו סכנה הם מהווים לעם [...] כשהם מחזיקים בידם ללא הרף את הרעל הלבן".
ביטוי נוסף לאנטישמיות שאף "צו סובלנות" לא היה יכול לה ניתן ב-1848, במהלך מהפכת "אביב העמים": אף שהיהודים נטלו במהפכה חלק פעיל, האסיפה הלאומית הליברלית סירבה להעניק להם שוויון זכויות מלא. בעקבות ההחלטה, שעוררה כמובן אכזבה רבה, טענו יהודים רבים כי אין זו אלא הוכחה נוספת לכך שיש להגביר את ההשתלבות בחיים ההונגריים ולטשטש את הזהות היהודית הלאומית.
למרות האקלים העוין, בשנת 1860 ניצח מכבש הנאורות את הגזענות וכמעט כל ההגבלות נגד היהודים בוטלו. המהפך הושלם בשנת 1867, אז הוענק ליהודים שוויון זכויות מלא.

1868 | החוט המשולש

מה עושה אדם כשיום אחד אומרים לו שהוא שווה?
רעיונות ההשכלה והנאורות, שחלחלו לקהילות היהודיות בתוך זמן קצר יחסית, חוללו בהן שינויים עמוקים. בעידן הטרום-מודרני אמנם הייתה הקהילה הישות המשפטית, הפוליטית והחברתית שעיצבה את דמותו של היהודי, אך אחרי עידן האמנסיפציה נותרה לה סמכות דתית בלבד.
"צרת היהודים", כפי שכינה זאת אחד-העם, באה לידי ביטוי, באופן פרדוקסלי, דווקא בהצלחתם להשתלב במרחב האירופי, משום שכעת היה על הקהילה היהודית להכריע בשאלת השאלות: מה תהיה הזהות היהודית הייחודית כשאין גטו? כיצד יש לנהוג כשהחומות התרבותיות והממשיות כבר אינן חוצצות בין יהודים לגויים?
ב-1868 הונחו השאלות הללו לפתחו של הקונגרס היהודי שיזמה קהילת פשט (לימים חלק מבודפשט), אחת הקהילות הגדולות והחשובות בהונגריה. בקונגרס התעמתו שלושה זרמים עיקריים: הזרם האורתודוקסי, שדגל בשמרנות דתית, התבדלות וצמצום ברפורמות דתיות; זרם הניאולוגים (החדשנים), שקרא לקבל את התמורות החברתיות בנפש חפצה, להשתמש בשפה ההונגרית בדרשות ולפתוח את בתי-הכנסת לרוח השינוי המנשבת בעולם; וזרם "הסטטוס-קוו", שעימו נמנו הדוגלים בשימור המצב שטרם הפילוג.
במהלך הקונגרס גרפו הניאולוגים את רוב הקולות, ובכך ייצגו את שאיפתם של רוב יהודי הונגריה להשתלב במרחב הכללי. הזרמים האחרים סירבו לקבל את ההכרעה, והתארגנו בקהילות נפרדות. יהודי שנקלע ליישוב יהודי באותם ימים היה יכול להתפלל תפילת "שחרית" בבית-הכנסת הניאולוגי, "מנחה" בבית-הכנסת האורתודוקסי ו"ערבית" בבית-הכנסת הקרוב לזרם "הסטטוס-קוו".
קיטוב כה חריף בין חבריה של קהילה יהודית היה תופעה ייחודית להונגריה, ומומחים סבורים כי השסע העמוק הותיר בקהילה חותם עז, שלא נמחה עד לחורבנה במלחמת העולם השנייה.

1882 | פתרון דומה, סיבה מנוגדת

לפני שיהודי הונגרי ושמו בנימין זאב הרצל התחיל בכלל לחשוב על כתיבת הטיוטה לספרו "מדינת היהודים", הציע הונגרי אחר, ויקטור אישטוצי, חבר פרלמנט ממשפחת אצולה, לייסד ליהודים מדינה משלהם. בניגוד להרצל, שהגה את רעיון המדינה היהודית מתוך דאגה לעמו, אישטוצי יזם את הרעיון בגלל חששו מהיהודים. במילים אחרות, שניהם הגו את רעיון המדינה היהודית מאותה סיבה: אנטישמיות.
אישטוצי טען כי היהדות אינה רק עדה דתית, אלא כת חברתית שאחדות הדם, המסורת הקדומה, האינטרסים המשותפים והדת עושים אותה ליחידה מהודקת וסגורה. לדידו, היהודים לא היו אלא טפילים מתוחכמים הזוממים להשתלט על הונגריה, והחלוקה הפנימית בין ניאולוגים לאורתודוקסים, לדוגמה, לא היתה אלא פרי תכנון נכלולי: תפקידם של האורתודוקסים הוא לשמר את היהדות ואת אורחות חייה הדתיים, ואילו תפקידם של הניאולוגים הוא לחדור בעורמה אל השורות הקדמיות של הפוליטיקה ההונגרית.
דבריו של אישטוצי נפלו על אוזניים קשובות והניחו את התשתית ליחס דו-ערכי שאיפיין את גורלה של יהדות הונגריה בכלל: מחד גיסא, ביטויים אנטישמיים הולכים וגוברים שהגיעו לשיאם בפרשת "הנערה מטיסא-איסלאר", עלילת דת מפורסמת שהתרחשה ב-1882, ובמסגרתה הואשמו שמש בית-כנסת ושוחט יהודי ברצח נערה (שממנו זוכו לבסוף בשתי ערכאות); מאידך גיסא, עלייה מואצת במספר היהודים שעברו לערים והשתלבו במרקם החיים הכללי. הלקח היה חד-משמעי: החברה ההונגרית אינה מוכנה לקבל את היהודים כמות שהם. כדי להשתלב בה עליהם לבטל את ייחודם החברתי והדתי ולהסתגל לדרכיה ומנהגיה של החברה הלא-יהודית.

1886 | האינטרנציונל היהודי-הונגרי

אחת התגובות הנפוצות לאי קבלת היהודים בחברה ההונגרית הייתה תופעת ההתבוללות. אולם בהתאם לאמירתו המפורסמת של הפילוסוף הצרפתי סארטר כי "יהודי הוא מי שמכירים בו כיהודי" העובדה שנטמעו בהונגרים, לא ממש עזרה ליהודים. התפיסה הרווחת הייתה שהיהודי הוא גזע זר באירופה וגם אם מאוד ירצה, הוא אינו מסוגל להתאחד עם הגזעים הסלאביים . "היהדות היא נגע ממאיר בכל מקום", נכתב בירחון קתולי הונגרי מכובד באותם ימים, "והיא משחיתה את המידות בייחוד בעולם המסחר, מורידה את רמת המוסר והופכת את השחיתות לאופנה כללית".
אחד הפתרונות למלכוד שיהודי הונגריה נקלעו אליו נמצא באידיאולוגיה חדשה שהחלה להתפשט באירופה בסוף המאה ה-19: הסוציאליזם.
המחשבה הסוציאליסטית קבעה כי הגדרות לאומיות ודתיות הן המצאה קפיטליסטית שמטרתה לטשטש את פער המעמדות. היהודים, ששילמו מחיר כבד על שייכותם האתנית, הצטרפו לתנועה בהמוניהם.
אחד הסוציאליסטים המרכזיים בהונגריה היה בלה קון, שנולד בטרנסילבניה ב-1886. אביו היה יהודי מומר ואמו פרוטסטנטית. קון השתייך לחוג אמנים וסופרים יהודים ידועים, שעימם נמנו מבקר הספרות ג'רג' לוקאץ', הסופר לאיוש בירו ואחרים – כולם חסידי האידיאולוגיה הקומוניסטית ובעלי תפקידי מפתח ברפובליקה הסובייטית ההונגרית. ב-1919 התמנה קון לשר החוץ ברפובליקה הסובייטית-הונגרית ששלטה בהונגריה במשך תקופה קצרה לאחר מלחמת העולם הראשונה.





1903 | יש לך שקל?

אירוניה זה שדווקא חוזה הציונות, בנימין זאב הרצל, נולד בארץ שבה הרוב היהודי התנגד בתוקף לרעיון הציוני.
ואכן, רוב יהודי הונגריה התנגדו בתוקף לרעיון הציוני. הקהילה האורתודוקסית ראתה בציונות משיחיות שקר שעלולה להביא לדחיקת הקץ, ואילו הקהילה הניאולוגית דגלה בהתבוללות והגדירה את חבריה כ"הונגרים בני דת משה", קרי, יהודים שבחזם פועם לב הונגרי פטריוטי. יש מן האירוניה אפוא בעובדה שדווקא הציוני החשוב ביותר, בנימין זאב הרצל, נולד בארץ שרוב היהודים בה דחו את האידיאולוגיה הציונית מכל וכול.
ובכל זאת, בקונגרס הציוני הראשון השתתפו שבעה יהודים שהגיעו מהונגריה לבאזל כנציגים מטעם עצמם. הבולטים שבהם היו יאנוש רונאי, שהקים בשנת 1897 את האגודה הציונית הראשונה בהונגריה, ושמואל בטלהיים, שייסד עם רונאי את ההסתדרות הציונית בהונגריה בשנת 1903.
עם השנים התחזקה התנועה הציונית בהונגריה. עדות לכך אפשר למצוא במספרם של קוני השקל הארצישראלי, שעלה מ-500 ל-1,200 איש (השקל היה דמי חבר שנתיים שנגבו עבור ההסתדרות הציונית והקנו זכות לבחור ולהיבחר לקונגרסים הציוניים). "השאור שבעיסה", כהגדרתו של ד"ר חיים ויסברודף, אחד מחברי התנועה, היה ייסוד המכבייה ב-1903. מטרתם של מייסדי המכבייה היתה להקנות לחברי התנועה הציונית ערכי תרבות יהודיים וציוניים ולעורר בציבור היהודי תודעה יהודית, כבוד עצמי וגאווה לאומית. מסגרת פעולתם דמתה לזו של אגודות הסטודנטים והתאפיינה בסעודות משותפות, סמלים, סיסמאות וגם ניהול דו-קרב בשעת צורך.


1910 | "המפץ הגדול" של יהדות הונגריה

בסוף המאה ה-19, עידן שבו אתוס ההשכלה והמודרניזציה הגיעו לשיאם במערב אירופה ובמרכזה, התפוצצה לאטמוספירה ההונגרית אנרגיה אדירה של אינטלקט, יכולת וכישרון שהיתה אצורה במשך מאות שנים בבתי-המדרש ובישיבות.
היהודים ההונגרים רשמו הישגים כבירים בכל התחומים: מהממציאים הדגולים לאזלו בירו ודוד גסטטנר, דרך המתמטיקאים המחוננים מאנו בק ומיקלוש שווייצר, ועד זוכי פרסי נובל לכימיה ג'יאורגי אולה ומיכלי פולני.
במיוחד בלטו היהודים בעולם העיתונות. עם אנשי התקשורת המשפיעים ביותר בהונגריה ניתן היה למנות את הסאטיריקן ואיש הפיליטונים הצולפניים אדולף אגאי, אשר שימש כעורך של המגזין הסאטירי הפופולרי בורשסם יאנקו, ואת המו"ל שנדור בראון, שהמציא פורמטים חדשים וצבעוניים של הדפסה, ובהם היומון "אֶז אֶשט" – שלושתם יהודים. שורשים יהודיים יש גם ל"היכלי העיתונות" המפורסמים של בודפשט, שריכזו לראשונה את כל העבודה העיתונאית – כתיבה, עריכה, הגהה, הדפסה, שיווק והפצה – תחת קורת גג אחת.
גם בשדה הרוח והספרות היתה ליהודים בהונגריה הצלחה רבה. אחד מהם היה המשורר יוסף קיש, למשל, שייסד את "א-הֶט", כתב-עת ששימש בית למשוררים וסופרים יהודים, ובכללם אמן הסיפור הקצר טומאש קובור. עם דעיכתו של "א-הט" ב-1910 תפס את מקומו כתב-העת הספרותי החשוב "ניגט", שבו כתבו חלוץ הפרוזה ההונגרית שנדור ברודי והנובליסט והמחזאי דז'ו סומורי.
יהודים הונגרים ויהודים ממוצא הונגרי תרמו תרומה מכרעת גם לתיאטרון ולקולנוע (ובהם למשל השחקן ברנרד שוורץ, הלוא הוא טוני קרטיס, יליד ניו יורק שהוריו היו ילידי הונגריה, ובמאי הסרט "קזבלנקה" נמו קרטש, ששינה את שמו למייקל קורטיז כשהיגר לאמריקה). אפילו בתחום הספורט, שנחשב "לא יהודי" במובהק, בלטו יהודים: כמעט 33% מהמדליות האולימפיות של הונגריה הוענקו לספורטאים בני דת משה.


1920 | חוקי היהודים

לאחר מלחמת העולם הראשונה איבדה הונגריה שני שלישים משטחה. בן לילה מצאו עצמם יהודים הונגרים רבים תחת ריבונותן של מדינות חדשות: רומניה, יוגוסלביה, אוסטריה ועוד.
במהלך מלחמת העולם (1914–1917) נפלו כ-10,000 חיילים יהודים הונגרים בשדות הקטל, אך הפטריוטיות שהפגינו לא עצרה את הרוח האנטישמית שנשבה ברחוב ההונגרי והתגברה עוד יותר לנוכח הפליטים היהודים הרבים שנהרו מגליציה וביקשו למצוא מחסה במרחב ההונגרי.
כמו מדינות רבות באירופה שניסו לגבש זהות לאומית בין שתי מלחמות העולם, גם הונגריה ניסתה לכונן משטר קומוניסטי, אלא שזה החזיק מעמד 133 ימים בלבד. אחריו עלה לשלטון מיקלוש הורטי, גיבור מלחמה לאומי ושמרן עם נטיות אנטישמיות. דיכוי המשטר הקומוניסטי לווה בפרעות ביהודים "הקוסמופוליטים", שבמהלכן רצחו כנופיות "הטרור הלבן" הפשיסטיות כ-3,000 יהודים.
במהלך שנות ה-20 של המאה ה-20 רווחה בהונגריה "אנטישמיות רכה": מצד אחד, תקנות מפלות כמו מכסות ליהודים באוניברסיטאות, שעמדו על 5% בלבד, ומנגד – מתן ייצוג מסוים ליהודים בפרלמנט ההונגרי.
בסוף שנות ה-30 היו יהודי הונגריה, כ-450 אלף במספר, תחת מתקפה אנטי-יהודית. המדרון היה חלקלק: בשנת 1938 חוקק בפרלמנט "חוק היהודים הראשון", שהגביל את חופש העיסוק שלהם בתחומים רבים והרחיב את ההגדרה "יהודי" גם למי שהמיר את דתו אחרי 1919. לאחר כשנה חוקק הפרלמנט ההונגרי את "חוק היהודים השני", שהרחיב את ההגדרה "יהודי" עוד יותר וכלל 100 אלף איש נוספים שהמירו את דתם לפני 1919, וכן את ילדיהם.
המהלכים הללו היו התשתית הברברית-חוקתית להשמדת יהדות הונגריה במהלך מלחמת העולם השנייה.



1944 | סחורה תחת דם

קהילת יהודי הונגריה זכתה בכבוד המפוקפק להימנות עם הקהילות המעטות שמכונת ההשמדה הנאצית השאירה לסיום המלחמה. אבל כשזה כבר התרחש, החיסול היה קטלני, שיטתי ומהיר, אפילו יחסית לנאצים.
בניגוד ליהודי פולין, שרבים מהם האמינו לשקרים של מכונת התעמולה הנאצית, הטענה הרווחת בקרב החוקרים היא כי יהודי הונגריה היו מודעים למעלליה הנוראיים של המכונה הנאצית, אך עד לרגע האחרון לא האמינו כי ברבריות כזו אכן תתרחש בארץ תרבותית כמו הונגריה.
כאשר כבשו הנאצים את הונגריה, במרץ 1944, חיו בה כ-750 אלף יהודים, כ-300 אלף מהם פליטים ועקורים ממזרח. במשך חודשיים רוכזו כחצי מיליון יהודים ענודי טלאי צהוב בגטאות שהקימו הנאצים בכל ערי הונגריה, ובמאי 1944 הם החלו להישלח בהמוניהם לאושוויץ. ההערכה היא כי בתוך כמה שבועות נרצחו כך כ-450 אלף מיהודי הונגריה.
באוקטובר 1944 הדיחו הנאצים את עוצר הונגריה הורטי ומינו לתפקיד ראש הממשלה את הפשיסט האנטישמי פרנץ סלשי, ראש מפלגת צלב-החץ. עם עלייתו של סלשי לא הגנו עוד השלטונות על יהודי בודפשט. המוות השתולל ברחובות בודפשט, והדנובה נצבע בדמם של זקנים, נשים וטף אשר נורו בגבם והושלכו לנהר.
אחד האירועים מעוררי המחלוקת ביותר שנקשרו לשואת יהודי הונגריה נוגע לישראל קסטנר, סגן נשיא ההסתדרות הציונית במדינה וממקימי "ועדת העזרה וההצלה בבודפשט". קסטנר הציל כ-1,700 יהודים הודות לעסקה שחתם עם אדולף אייכמן, ואת תוכנה של העסקה ניתן לתמצת בשלוש מילים נוראות: "סחורה תחת דם".
בשנות ה-50 התפוצצה בישראל "פרשת קסטנר" אחרי שהאחרון הואשם על-ידי שופט המחוזי בנימין הלוי ש"מכר את נשמתו לשטן". כעבור שלוש שנים טיהר בית-המשפט העליון את שמו, אך קסטנר עצמו לא זכה לחזות בכך: כמה חודשים קודם לכן, ב-4 במרץ 1957, נרצח על-ידי שלושה מתנקשים יהודים בתל-אביב.



2001 | מהקמת מדינת ישראל עד ימינו

לאחר השואה נותרו בהונגריה כ-145 אלף יהודים. בשנים הללו פעלה התנועה הציונית במלוא כוחה, ורבים מיהודי הונגריה עלו לישראל. עם הבולטים שבהם נמנו העיתונאי ולימים השר טומי לפיד, הסטיריקן אפרים קישון ונגיד בנק ישראל משה זנבר. היהודים שנותרו בהונגריה הפנו עורף למסורת היהודית, אם בגלל טראומת השואה ואם בשל השפעתה של הממשלה האתיאיסטית בהונגריה.
בסוף שנות ה-40 של המאה ה-20 שלטה בהונגריה המפלגה הקומוניסטית. מוסדות חינוך יהודיים נסגרו, וכל פעילות ציונית נאסרה. יהודים שהיו בעלי נטייה קומוניסטית מובהקת התברגו בתפקידי מפתח במפלגה. אחד מהם היה הדיקטטור מתיאש ראקושי, שהנהיג את המדינה בשנים 1945–1956.
בתקופה הקומוניסטית היתה הקהילה היהודית בבודפשט תחת סמכותה של המחלקה לענייני דת במשרד הפנים ההונגרי. מאז 1968 פעל בכל אחד מ-18 המחוזות של העיר לפחות בית-כנסת אחד. זה שברחוב דוהאני נחשב לבית-הכנסת הגדול באירופה. התפוררותו של המשטר הקומוניסטי והרפורמה הדמוקרטית בהונגריה עוררו מחדש את הקהילה היהודית: כ-20 בתי-כנסת נפתחו, כמו גם מוסדות קהילתיים וחברתיים. אלא שהאנטישמיות בהונגריה לא שככה, ואף הגיעה לשיא חדש בבחירות 2010, כשמפלגת יוביק הלאומנית (Jobbik) קיבלה כ-16.5% מהקולות. בין האירועים האנטישמיים שנרשמו היו השלכת גופת חזיר על פסלו של חסיד אומות העולם ראול ולנברג וקריאת כיכר על שם אלברט ואס, שהואשם ברצח נשים יהודיות בטרנסילבניה.
בראשית המאה ה-21 מנתה הקהילה היהודית בבודפשט כ-80 אלף איש – הקהילה היהודית הגדולה ביותר במרכז אירופה, אשר הפעילה 23 בתי-כנסת ובתי-תפילה, שתי מכללות, שלושה בתי-ספר יסודיים, שלושה גני ילדים, בית-חולים, שני מוסדות סיעודיים וכמה בתי-עלמין.