חיפוש
הדפסה
שיתוף
הפריט שבחרת:
1 \ 4
נמחקו
נוספו
מקום
רוצה לעזור לנו לשפר את התוכן? אפשר לשלוח הצעות

קהילת יהודי קולדיגה, גולדינגן

קולדיגה KULDIGA

במקורות היהודיים: גולדינגען, ברוסית ובגרמנית: GOLDINGEN.

עיר נפה בחבל קורזמה KURZEME לפנים קורלאנד KURLAND, מערב לאטוויה.


ראשיתה של קולדיגה בטירה בשם גולדינגן, שהוקמה ב- 1242 בידי מסדר האבירים הליווני מגרמניה. במאה ה- 14 הייתה כבר עיר מבצר גרמנית, ולה מוסדות מוניציפליים. ב- 1561 עבר השלטון במקום לדוכסות קורלאנד, תחת חסות ממלכת פולין. העיר התפתחה למרכז סחר ימי ונבנתה בה מספנה. בשנת 1795 סופחה, כקוראלנד כולה, לרוסיה. בשנים 1920 - 1940 השתייכה העיר ללאטוויה העצמאית ומאז נקראת בשם קולדיגה. מקיץ 1940 עד סוף שנת 1991 הייתה לאטוויה רפובליקה בברית המועצות.

התיישבות יהודים בעיר התאפשרה אחרי סיפוח קורלאנד לרוסיה. משנת 1799, עם מתן זכויות אזרח ליהודי הפלך, התרחבה הקהילה במהירות. ב- 1801 נוסדה חברה קדישא. זמן קצר לאחר מכן הוקמו בית כנסת, בית ספר "תלמוד תורה", "חברת משניות", "חברת תהילים" ומוסדות הקהילה: "אסיפת קהל", "אלופי קהל" ו"קופת קהל". רב הקהילה הראשון התמנה ב- 1826. כמו כן כיהנו שליח ציבור ודיינים. היהודים הראשונים שהתיישבו במקום הושפעו מהתרבות הגרמנית ונטו להתבוללות. אלו שבאו אחר כך מקהילות רוסיה, היו לרוב שומרי מסורת ובמקום התארגנה קבוצת חסידים.

בשנת 1835 חיו בעיר 2,330 יהודים והיו 57 אחוזים מהאוכלוסייה. בשנת 1840 עקרו 171 מהם למושבות חקלאיות בדרום רוסיה. במחצית השנייה של המאה עלה מספר הלאטווים בעיר, והקהילה היהודית איבדה את מעמדה כרוב. בסוף המאה החלו יהודים לעזוב את העיר. מהם עקרו לערים גדולות ואחרים היגרו מעבר לים.

ב- 1897 חיו במקום 2,543 יהודים בתוך אוכלוסייה של 9,720 נפש. באותה העת נוספו למוסדות הקהילה: "ביקור חולים", "גמילות חסדים", "תומכי עניי ישראל" ו"מלביש ערומים". בית ספר ממשלתי לנערים יהודיים התקיים במקום מ- 1850 עד סמוך למלחמת העולם הראשונה. ילדיהם של יהודים אמידים למדו בגימנסיה הגרמנית שבמקום. בסוף שנות ה- 90 של המאה ה- 19 החל לפעול בקהילה "חדר מתוקן" שבו למדו גם לימודי חול. ב- 1901 היו בעיר שלשה בתי ספר יהודיים פרטיים. אחד לנערים ושניים לנערות.

בשנת 1915, בתקופת מלחמת העולם הראשונה, גורשו יהודי המקום, כשאר יהודי קורלאנד, לעומקי רוסיה. במהלך המלחמה נהרסו מיבני ציבור ובתי מגורים של יהודים.

אחרי המלחמה שבו כשליש מיהודי העיר. הם בחרו בוועד קהילה ובראשו הרב אברהם שמואל דוביצקי DUBICKI. הקהילה שוקמה בעזרת הג'וינט. בשנת 1920 חיו במקום 567 יהודים בתוך 4,924 התושבים.

בלאטוויה העצמאית היו בקולדיגה בית מדרש ובית כנסת, קודש בית עלמין חדש ונפתח בית ספר יהודי, ושפות ההוראה בו היו גרמנית ועברית. רבים מילדי היהודים למדו בבית הספר הגרמני הכללי.

פרנסתם של היהודים הראשונים שהתיישבו בקולדיגה לא הייתה קלה; תחילה התפרנסו ממסחר זעיר, מרוכלות, ממכירת בגדים משומשים, אחדים היו חוכרי פונדקים, ומבשלי יין שרף. בשלהי המאה ה- 19 השתפר מצבם, וסוחרים יהודיים השתלטו על השוק ודחקו את רגלי הסוחרים הגרמנים. יהודים הקימו בקולדיגה טחנת קמח ובתי חרושת לגפרורים ולמחטים.

קופת אשראי לסוחרים ולבעלי מלאכה יהודים פעלה בעיר עוד לפני מלחמת העולם הראשונה. אחרי המלחמה נמצאה פרנסה רק לכשליש היהודיים שחזרו לעיר. יתרם נעזרו באגודת סעד שהוקמה בתמיכת הג'וינט. במרוצת הזמן שוב שיפרו היהודים את מצבם הכלכלי, ובשנת 1935 היו בבעלותם 95 מתוך 205 החנויות ובתי העסק בעיר.

אגודה ציונית ראשונה נוסדה בקולדיגה ב- 1902. אחרי מלחמת העולם הראשונה נפתחו בעיר סניפים של "החלוץ" ושל תנועות הנוער הציוניות השומר הצעיר נצ"ח (נוער ציוני חלוצי) ובית"ר. בבחירות לקונגרס הציוני ה-י"ח בשנת 1933 בחרו 114 מצביעים מקולדיגה ברשימת ארץ ישראל העובדת, 90 במפלגה הציונית הרוויזיוניסטית, 43 במפלגת הציונים הכלליים ושלושה בחרו בהמזרחי.

ב- 1935 חיו בקולדיגה 646 יהודים בתוך אוכלוסייה של 7,180 נפש.


תקופת השואה

אחרי פרוץ מלחמת העולם השנייה ובעקבות ההסכם בין גרמניה לברית המועצות, נכנס הצבא האדום ללאטוויה, ובקיץ 1940 הונהג שלטון סובייטי במקום. מוסדות ציבור יהודיים נסגרו.

אחרי מתקפת גרמניה על ברית המועצות (22 ביוני 1941) הספיקו כעשירית מיהודי קולדיגה להמלט עם הכוחות הסובייטים הנסוגים. צעירים יהודים התגייסו לצבא האדום.

ב- 1 ביולי 1941, כשכבש הצבא הגרמני את קולדיגה, נותרו רוב היהודים בעיר. מיד אחרי הכיבוש פרעו לאטווים לאומנים ביהודים ורצחו אחדים. שלטונות הכיבוש הטילו על היהודים עבודות כפייה. באחד הימים רוכזו יהודי העיר בבית הכנסת, הגברים הוצאו ליער סמוך, ונרצחו בבורות שחפרו לעצמם. יהודים אחדים הוצאו להורג ביער פאדורה PADURA במרחק קילומטרים אחדים מהעיר ובמקומות נוספים. עד ראשית שנת 1942 נכחדה קהילת קולדיגה. יהודים ספורים שהסתתרו אצל איכרים שרדו. רכוש היהודים חולק בין המרצחים הלאטוויים. ספרי התורה נמסרו לארכיון העירוני.

קולדיגה שוחררה בידי הצבא האדום באביב 1944. אחרי המלחמה שבו לקולדיגה משפחות יהודיות ספורות. יהודי אחד נרצח בידי מקומיים מתנגדי המשטר הסובייטי.

השבים הביאו את קרבנות הכיבוש הגרמני לקבר ישראל. ספרי התורה הוחזרו לידיהם והתארגן מניין. בניין בית הכנסת שנעשה בינתיים לאולם קולנוע לא הוחזר לקהילה.

במרוצת השנים עזבו את העיר היהודים הוותיקים ועלו לישראל או היגרו למקומות אחרים. המניין בוטל וספרי התורה נמכרו. בתמורה שקיבלו הקימו היהודים מצבה לזכר הנרצחים ועליה כתובת בלאטווית "קבר אחים". אחר כך חוסל גם בית העלמין היהודי בידי השלטונות.
סוג מקום:
עיירה
מספר פריט:
250952
חובר ע"י חוקרים של אנו מוזיאון העם היהודי
מקומות קרובים:

פריטים קשורים:
דוידוב, קרל יולייביץ' (1838-1889) , צ'לן ומלחין. נולד בגולדינגן, קורלנד (לטביה). השלים לימודי מתמטיקה באוניברסיטה של מוסקבה ב-1858. בשנים 1862-1859 התגורר בלייפציג, הופיע כסולן, ניגן בתזמורת הקאמרית והיה צ'לן ראשי של תזמורת הגוואנדהאוס. כמו כן, לימד בקונסרבטוריון של לייפציג. ב-1862 חזר לרוסיה ומונה למנהל הקונסרבטוריון של סנט פטרסבורג (1887-1876) והצטרף לרביעיית האגודה למוסיקה רוסית, שבמסגרתה ניגן יחד עם ליאופולד אאואר. דוידוב ירש את מקומו של אנטון רובינשטיין כמנצח התזמורת של הקונסרבטוריון, ואתה יצא למסע הופעות נרחב בחו"ל. בין יצירותיו, יצירות רבות לצ'לו. הוא נפטר במוסקבה, רוסיה.
כיכר השוק בעיר קולדינגן, לטביה, 1926
(המרכז לתיעוד חזותי ע"ש אוסטר, בית התפוצות,
באדיבות איגוד יוצאי לטביה ואסטוניה בישראל)
בית הכנסת בקולדינגן, לאטביה.
גלויה, 1930 בקירוב.
(המרכז לתיעוד חזותי ע"ש אוסטר, בית התפוצות,
באדיבות לובה ברמן, ישראל)
הופעה במסיבת פורים שאורגנה על ידי
התאחדות הנוער הציוני,
קולדיגה, לטביה, 1924
(המרכז לתיעוד חזותי ע"ש אוסטר, בית התפוצות,
באדיבות ליבה ברמן, ישראל)
תלמידי בית הספר היהודי של גולדינגן (קולדיגה)
בטיול ל"ג בעומר, לטביה, 1925
מנהל בית הספר היה מר רובינסון
(המרכז לתיעוד חזותי ע"ש אוסטר, בית התפוצות,
באדיבות לובה ברמן, ישראל)

סקרונדה SKRUNDA

עיירה בנפת קולדיגה KULDIGA, חבל קורזמה KURZEME לפנים קורלאנד KURLAND, לאטוויה.


סקרונדה שימשה כמרכז מסחרי ליישובים החקלאיים שבסביבה. בשנים 1920 - 1940 השתייכה ללאטוויה העצמאית, ומאז עד סוף שנת 1991 הייתה לאטוויה רפובליקה בברית המועצות.

ערב מלחמת העולם הראשונה התגוררה בסקרונדה משפחה יהודית אחת ובשנת 1925 נמנו במקום 16 יהודים. תפילות ציבוריות ערכו בדירה שכורה בשבתות ובמועדים בלבד והשוחט שהעסיקו דאג לצרכיהם הדתיים.

את ילדיהם שלחו היהודים לבתי ספר בערים הסמוכות איזפוטה AIZPUTE ולייפאיה LIEPAJA. בשנת 1930 חיו בסקרונדה 52 יהודים, בתוך 4,509 התושבים.

יהודי העיירה עסקו במסחר זעיר ובסחר בתוצרת החקלאית של ישובי הסביבה, בעיקר בהמות, עצים ועורות. למשפחות יהודיות אחדות היו חוות חקלאיות. באחת מהן קיבלו צעירים יהודים מריגה RIGA ומלייפאיה הכשרה חקלאית לפני עלייתם לארץ ישראל.

רוב יהודי העיר היו ציונים. אחדים מהם עלו לארץ ישראל. בבחירות לקונגרס הציוני ה-י"ח ב- 1933, השתתפו 11 מבני הקהילה. תשעה מהם נתנו את קולותיהם למפלגה הציונית סוציאליסטית ושני הקולות הנותרים התחלקו בין "המזרחי" והרשימה הרוויזיוניסטית "הצה"ר".

בשנת 1935 חיו במקום 30 יהודים בתוך 1,087 נפש.


תקופת השואה

אחרי פרוץ מלחמת העולם השנייה ובעקבות ההסכם בין גרמניה לברית המועצות, נכנס הצבא האדום ללאטוויה, ובקיץ 1940 הונהג שלטון סובייטי במקום.

כשבוע ימים אחרי המתקפה הגרמנית על הסובייטים (22 ביוני 1941), כבש הצבא הגרמני את המקום. כעבור ימים ספורים הובלו יהוד-י העיירה אל מחוץ לעיר ונרצחו ביריות.

Latvia

Latvijas Republika - Republic of Latvia

A country in the Baltic region of northern Europe, member of the European Union (EU). Until 1991 part of the Soviet Union.

21st Century

Estimated Jewish population in 2018: 4,700 out of 2,000,000 (0.2%). Main Jewish organization: 

Council of Jewish Communities of Latvia
Phone: 371 672 85 601
Email: jewishlv@gmail.com
          secretary@lvjewish.lv

במאגרי המידע הפתוחים
גניאולוגיה יהודית
שמות משפחה
קהילות יהודיות
תיעוד חזותי
מרכז המוזיקה היהודית
מקום
אA
אA
אA
רוצה לעזור לנו לשפר את התוכן? אפשר לשלוח הצעות
קהילת יהודי קולדיגה, גולדינגן
קולדיגה KULDIGA

במקורות היהודיים: גולדינגען, ברוסית ובגרמנית: GOLDINGEN.

עיר נפה בחבל קורזמה KURZEME לפנים קורלאנד KURLAND, מערב לאטוויה.


ראשיתה של קולדיגה בטירה בשם גולדינגן, שהוקמה ב- 1242 בידי מסדר האבירים הליווני מגרמניה. במאה ה- 14 הייתה כבר עיר מבצר גרמנית, ולה מוסדות מוניציפליים. ב- 1561 עבר השלטון במקום לדוכסות קורלאנד, תחת חסות ממלכת פולין. העיר התפתחה למרכז סחר ימי ונבנתה בה מספנה. בשנת 1795 סופחה, כקוראלנד כולה, לרוסיה. בשנים 1920 - 1940 השתייכה העיר ללאטוויה העצמאית ומאז נקראת בשם קולדיגה. מקיץ 1940 עד סוף שנת 1991 הייתה לאטוויה רפובליקה בברית המועצות.

התיישבות יהודים בעיר התאפשרה אחרי סיפוח קורלאנד לרוסיה. משנת 1799, עם מתן זכויות אזרח ליהודי הפלך, התרחבה הקהילה במהירות. ב- 1801 נוסדה חברה קדישא. זמן קצר לאחר מכן הוקמו בית כנסת, בית ספר "תלמוד תורה", "חברת משניות", "חברת תהילים" ומוסדות הקהילה: "אסיפת קהל", "אלופי קהל" ו"קופת קהל". רב הקהילה הראשון התמנה ב- 1826. כמו כן כיהנו שליח ציבור ודיינים. היהודים הראשונים שהתיישבו במקום הושפעו מהתרבות הגרמנית ונטו להתבוללות. אלו שבאו אחר כך מקהילות רוסיה, היו לרוב שומרי מסורת ובמקום התארגנה קבוצת חסידים.

בשנת 1835 חיו בעיר 2,330 יהודים והיו 57 אחוזים מהאוכלוסייה. בשנת 1840 עקרו 171 מהם למושבות חקלאיות בדרום רוסיה. במחצית השנייה של המאה עלה מספר הלאטווים בעיר, והקהילה היהודית איבדה את מעמדה כרוב. בסוף המאה החלו יהודים לעזוב את העיר. מהם עקרו לערים גדולות ואחרים היגרו מעבר לים.

ב- 1897 חיו במקום 2,543 יהודים בתוך אוכלוסייה של 9,720 נפש. באותה העת נוספו למוסדות הקהילה: "ביקור חולים", "גמילות חסדים", "תומכי עניי ישראל" ו"מלביש ערומים". בית ספר ממשלתי לנערים יהודיים התקיים במקום מ- 1850 עד סמוך למלחמת העולם הראשונה. ילדיהם של יהודים אמידים למדו בגימנסיה הגרמנית שבמקום. בסוף שנות ה- 90 של המאה ה- 19 החל לפעול בקהילה "חדר מתוקן" שבו למדו גם לימודי חול. ב- 1901 היו בעיר שלשה בתי ספר יהודיים פרטיים. אחד לנערים ושניים לנערות.

בשנת 1915, בתקופת מלחמת העולם הראשונה, גורשו יהודי המקום, כשאר יהודי קורלאנד, לעומקי רוסיה. במהלך המלחמה נהרסו מיבני ציבור ובתי מגורים של יהודים.

אחרי המלחמה שבו כשליש מיהודי העיר. הם בחרו בוועד קהילה ובראשו הרב אברהם שמואל דוביצקי DUBICKI. הקהילה שוקמה בעזרת הג'וינט. בשנת 1920 חיו במקום 567 יהודים בתוך 4,924 התושבים.

בלאטוויה העצמאית היו בקולדיגה בית מדרש ובית כנסת, קודש בית עלמין חדש ונפתח בית ספר יהודי, ושפות ההוראה בו היו גרמנית ועברית. רבים מילדי היהודים למדו בבית הספר הגרמני הכללי.

פרנסתם של היהודים הראשונים שהתיישבו בקולדיגה לא הייתה קלה; תחילה התפרנסו ממסחר זעיר, מרוכלות, ממכירת בגדים משומשים, אחדים היו חוכרי פונדקים, ומבשלי יין שרף. בשלהי המאה ה- 19 השתפר מצבם, וסוחרים יהודיים השתלטו על השוק ודחקו את רגלי הסוחרים הגרמנים. יהודים הקימו בקולדיגה טחנת קמח ובתי חרושת לגפרורים ולמחטים.

קופת אשראי לסוחרים ולבעלי מלאכה יהודים פעלה בעיר עוד לפני מלחמת העולם הראשונה. אחרי המלחמה נמצאה פרנסה רק לכשליש היהודיים שחזרו לעיר. יתרם נעזרו באגודת סעד שהוקמה בתמיכת הג'וינט. במרוצת הזמן שוב שיפרו היהודים את מצבם הכלכלי, ובשנת 1935 היו בבעלותם 95 מתוך 205 החנויות ובתי העסק בעיר.

אגודה ציונית ראשונה נוסדה בקולדיגה ב- 1902. אחרי מלחמת העולם הראשונה נפתחו בעיר סניפים של "החלוץ" ושל תנועות הנוער הציוניות השומר הצעיר נצ"ח (נוער ציוני חלוצי) ובית"ר. בבחירות לקונגרס הציוני ה-י"ח בשנת 1933 בחרו 114 מצביעים מקולדיגה ברשימת ארץ ישראל העובדת, 90 במפלגה הציונית הרוויזיוניסטית, 43 במפלגת הציונים הכלליים ושלושה בחרו בהמזרחי.

ב- 1935 חיו בקולדיגה 646 יהודים בתוך אוכלוסייה של 7,180 נפש.


תקופת השואה

אחרי פרוץ מלחמת העולם השנייה ובעקבות ההסכם בין גרמניה לברית המועצות, נכנס הצבא האדום ללאטוויה, ובקיץ 1940 הונהג שלטון סובייטי במקום. מוסדות ציבור יהודיים נסגרו.

אחרי מתקפת גרמניה על ברית המועצות (22 ביוני 1941) הספיקו כעשירית מיהודי קולדיגה להמלט עם הכוחות הסובייטים הנסוגים. צעירים יהודים התגייסו לצבא האדום.

ב- 1 ביולי 1941, כשכבש הצבא הגרמני את קולדיגה, נותרו רוב היהודים בעיר. מיד אחרי הכיבוש פרעו לאטווים לאומנים ביהודים ורצחו אחדים. שלטונות הכיבוש הטילו על היהודים עבודות כפייה. באחד הימים רוכזו יהודי העיר בבית הכנסת, הגברים הוצאו ליער סמוך, ונרצחו בבורות שחפרו לעצמם. יהודים אחדים הוצאו להורג ביער פאדורה PADURA במרחק קילומטרים אחדים מהעיר ובמקומות נוספים. עד ראשית שנת 1942 נכחדה קהילת קולדיגה. יהודים ספורים שהסתתרו אצל איכרים שרדו. רכוש היהודים חולק בין המרצחים הלאטוויים. ספרי התורה נמסרו לארכיון העירוני.

קולדיגה שוחררה בידי הצבא האדום באביב 1944. אחרי המלחמה שבו לקולדיגה משפחות יהודיות ספורות. יהודי אחד נרצח בידי מקומיים מתנגדי המשטר הסובייטי.

השבים הביאו את קרבנות הכיבוש הגרמני לקבר ישראל. ספרי התורה הוחזרו לידיהם והתארגן מניין. בניין בית הכנסת שנעשה בינתיים לאולם קולנוע לא הוחזר לקהילה.

במרוצת השנים עזבו את העיר היהודים הוותיקים ועלו לישראל או היגרו למקומות אחרים. המניין בוטל וספרי התורה נמכרו. בתמורה שקיבלו הקימו היהודים מצבה לזכר הנרצחים ועליה כתובת בלאטווית "קבר אחים". אחר כך חוסל גם בית העלמין היהודי בידי השלטונות.
חובר ע"י חוקרים של אנו מוזיאון העם היהודי
דוידוב, קרל יולייביץ'
דוידוב, קרל יולייביץ' (1838-1889) , צ'לן ומלחין. נולד בגולדינגן, קורלנד (לטביה). השלים לימודי מתמטיקה באוניברסיטה של מוסקבה ב-1858. בשנים 1862-1859 התגורר בלייפציג, הופיע כסולן, ניגן בתזמורת הקאמרית והיה צ'לן ראשי של תזמורת הגוואנדהאוס. כמו כן, לימד בקונסרבטוריון של לייפציג. ב-1862 חזר לרוסיה ומונה למנהל הקונסרבטוריון של סנט פטרסבורג (1887-1876) והצטרף לרביעיית האגודה למוסיקה רוסית, שבמסגרתה ניגן יחד עם ליאופולד אאואר. דוידוב ירש את מקומו של אנטון רובינשטיין כמנצח התזמורת של הקונסרבטוריון, ואתה יצא למסע הופעות נרחב בחו"ל. בין יצירותיו, יצירות רבות לצ'לו. הוא נפטר במוסקבה, רוסיה.
כיכר השוק בעיר קולדינגן, לטביה, 1926
כיכר השוק בעיר קולדינגן, לטביה, 1926
(המרכז לתיעוד חזותי ע"ש אוסטר, בית התפוצות,
באדיבות איגוד יוצאי לטביה ואסטוניה בישראל)
בית הכנסת בקולדינגן, לאטביה. גלויה, 1930 בקירוב
בית הכנסת בקולדינגן, לאטביה.
גלויה, 1930 בקירוב.
(המרכז לתיעוד חזותי ע"ש אוסטר, בית התפוצות,
באדיבות לובה ברמן, ישראל)
מסיבת פורים שאורגנה בידי הנוער הציוני, קולדיגה לטביה, 1924
הופעה במסיבת פורים שאורגנה על ידי
התאחדות הנוער הציוני,
קולדיגה, לטביה, 1924
(המרכז לתיעוד חזותי ע"ש אוסטר, בית התפוצות,
באדיבות ליבה ברמן, ישראל)
תלמידי בית הספר היהודי של גולדינגן (קולדיגה) בטיול ל"ג בעומר, לטביה, 1925
תלמידי בית הספר היהודי של גולדינגן (קולדיגה)
בטיול ל"ג בעומר, לטביה, 1925
מנהל בית הספר היה מר רובינסון
(המרכז לתיעוד חזותי ע"ש אוסטר, בית התפוצות,
באדיבות לובה ברמן, ישראל)

סקרונדה
סקרונדה SKRUNDA

עיירה בנפת קולדיגה KULDIGA, חבל קורזמה KURZEME לפנים קורלאנד KURLAND, לאטוויה.


סקרונדה שימשה כמרכז מסחרי ליישובים החקלאיים שבסביבה. בשנים 1920 - 1940 השתייכה ללאטוויה העצמאית, ומאז עד סוף שנת 1991 הייתה לאטוויה רפובליקה בברית המועצות.

ערב מלחמת העולם הראשונה התגוררה בסקרונדה משפחה יהודית אחת ובשנת 1925 נמנו במקום 16 יהודים. תפילות ציבוריות ערכו בדירה שכורה בשבתות ובמועדים בלבד והשוחט שהעסיקו דאג לצרכיהם הדתיים.

את ילדיהם שלחו היהודים לבתי ספר בערים הסמוכות איזפוטה AIZPUTE ולייפאיה LIEPAJA. בשנת 1930 חיו בסקרונדה 52 יהודים, בתוך 4,509 התושבים.

יהודי העיירה עסקו במסחר זעיר ובסחר בתוצרת החקלאית של ישובי הסביבה, בעיקר בהמות, עצים ועורות. למשפחות יהודיות אחדות היו חוות חקלאיות. באחת מהן קיבלו צעירים יהודים מריגה RIGA ומלייפאיה הכשרה חקלאית לפני עלייתם לארץ ישראל.

רוב יהודי העיר היו ציונים. אחדים מהם עלו לארץ ישראל. בבחירות לקונגרס הציוני ה-י"ח ב- 1933, השתתפו 11 מבני הקהילה. תשעה מהם נתנו את קולותיהם למפלגה הציונית סוציאליסטית ושני הקולות הנותרים התחלקו בין "המזרחי" והרשימה הרוויזיוניסטית "הצה"ר".

בשנת 1935 חיו במקום 30 יהודים בתוך 1,087 נפש.


תקופת השואה

אחרי פרוץ מלחמת העולם השנייה ובעקבות ההסכם בין גרמניה לברית המועצות, נכנס הצבא האדום ללאטוויה, ובקיץ 1940 הונהג שלטון סובייטי במקום.

כשבוע ימים אחרי המתקפה הגרמנית על הסובייטים (22 ביוני 1941), כבש הצבא הגרמני את המקום. כעבור ימים ספורים הובלו יהוד-י העיירה אל מחוץ לעיר ונרצחו ביריות.

לטביה

Latvia

Latvijas Republika - Republic of Latvia

A country in the Baltic region of northern Europe, member of the European Union (EU). Until 1991 part of the Soviet Union.

21st Century

Estimated Jewish population in 2018: 4,700 out of 2,000,000 (0.2%). Main Jewish organization: 

Council of Jewish Communities of Latvia
Phone: 371 672 85 601
Email: jewishlv@gmail.com
          secretary@lvjewish.lv