חיפוש
הדפסה
שיתוף
הפריט שבחרת:
מקום
רוצה לעזור לנו לשפר את התוכן? אפשר לשלוח הצעות

קהילת יהודי נאדירה

אל-נאדירה AL-NADIRA

בערבית: النادرة

עיר בדרום מחוז בלאד עמאר, דרום תימן.


אל-נאדירה הייתה מן הקהילות היהודיות המחוזיות, שהתקיימו בתימן בערי מחוז ובעיירות גדולות, ושירתו את יהודי הכפרים הסמוכים. במאה ה- 17 יצאו רוב רובן של הקהילות ל"גלות מוזע" (1679) ומשהותר ליהודים לחזור לאחר שנה וחצי, נאסר עליהם לחזור לבתיהם הישנים שהיו בדרך כלל בתוך חומות הערים, והם נאלצו להקים לעצמם שכונות חדשות. חלו גם שינויים דמוגרפיים בעקבות היציאה לגלות. היו יהודים שלא שבו ליישוב שאותו עזבו, והשתקעו במקומות אחרים, ובמקומם הגיעו משפחות חדשות.

בדומה לקהילות תימן האחרות, לא היה גם באל נאדירה ארגון קהילתי. בקהילות המחוזיות פעלו בתי דין והיו נשיא ועקאל - נציג הציבור, ואילו בקהילות הקטנות עמד רק הנשיא בראש הקהילה ועקאל כלפי השלטונות, ולפעמים עמד בראש הקהילה הרב "מורי" לבדו. המידע על בתי הכנסת הוא חלקי, כי יהודי תימן התפללו בבתים פרטיים. לא היו מוסדות ומבנים ציבוריים, היטהרות נעשתה במקווי מים טבעיים ושחיטה הייתה נעשית בחצרות פרטיות. בתי ספר פעלו בבתים שבהם היה מקום תפילה. רק בקהילות גדולות היה בית מדרש צמוד לבית הכנסת. עד המחצית השנייה של המאה התשע עשרה, בקהילות הגדולות היה ארגון שהתבסס על מספר מצומצם של מוסדות ובעלי תפקידים. לאחר ביטול חובת תשלום מס ה"ג'זיה" (החסות) התפוררה המערכת האירגונית הקדומה, ונותרו רק בתי הדין וראשי הקהילה במקומות היישוב הגדולים, ובקטנים - ראשי הקהילות בלבד.

היחסים עם השלטונות ועם הסביבה המוסלמית היו מושתתים, כמו בשאר קהילות תימן, על גביית מיסים ועל מתן חסות. בעיר נתן המושל חסותו על היהודים ובכפרים היו אלה ראשי השבטים שנתנו חסותם. המס היחיד שהוטל בעבר על בני החסות היהודים היה מס הג'זיה.

על פי המסורת, הגיעו יהודים לנאדירה בסוף תקופת בית שני ולכל המאוחר במאה החמישית, בתקופת המלכות היהודית הדרומית, מלכות חמיר. היהודים התגוררו אז בעיר העליונה ואולצו להתאסלם. משפחה אחת בשם אל-נציף הצליחה להמלט ולהתיישב על אחת הגבעות שהיו בבעלותה ולשמור על יהדותה. שם התפתחה השכונה היהודית שנקראה לימים "גחזאן". המוסלמים התגוררו בעיר התחתונה.

גחזאן אל נאדירה - השכונה היהודית, שימשה מרכז לכל הקהילות הכפריות הקטנות שבסביבה. ערב העלייה לישראל היו במקום למעלה מאלף יהודים.

יהודי גחזאן עסקו ברובם במלאכת האריגה ומיעוטם ברקמה, בתפירה, בקדרות, ברצענות ובניפוץ צמר. היה נפח אחד וחרש ברזל אחד, משפחת אל-נקאש עסקה בצורפות זהב וכסף. בגחזאן היו שבעה סוחרים שנחשבו עשירים. הבולטים ביניהם היו יהודה סיאני, מנחם מתנא וחיים סאלם עמראן. הם סחרו בתבואות וקיימו קשרי מסחר עם הערבים.

בגחזאן היו תלמידי חכמים רבים: בקבוצת המבוגרים בלטו סעיד סאלם אל-חאסר, יחיא אבן יחיא יעיש, סאלם יוסף מליחי, יהודה סיאני ועוד. בקבוצת הצעירים בלטו סאלם יוסף סעיד מוסא, חיים בן סאלם עמראן, יחיא צאלח ג'ראמה ועוד.

בין ה"חמולות" (קבוצת משפחות) שחיו בגחזאן היו: החמולה של משפחות אל-נצייף, אל-חאסר ומליחי;החמולה של משפחות סיאני, בני מוסא, מורי וג'ראמה. לכל קבוצת משפחות היה בית כנסת משלה. בית הכנסת המרכזי היה של אל-נצייף ובו התפללו רוב המשפחות, והתקיימו לימודי הילדים. בית כנסת נוסף היה של מורי מאיר אל-חאסר, ובו היה ספר התורה "אל-תם". כן היו פעילים בית כנסת מליחי, בית כנסת מורי יעיש ובית כנסת ג'ראמה.

ב- 1942 החלה נהירת יהודים ממחוזות תימן למחנה "גאולה" בעדן, שקלט את היהודים בדרכם לארץ-ישראל. כשאסר האימאם יחיא את יציאת היהודים מתימן ב- 1943, השתכנו רבים שכבר היו בדרכם לעדן, בבתים הריקים של אלה מיהודי גחזאן אל-נאדירה, שכבר הספיקו לעזוב. ב- 1943 כתב אחד מרבני הקהילה להסתדרות הציונית בארץ-ישראל, וביקש סיוע ליהודים הרבים שנוספו בעירו, בשל הרעב, המחסור, היוקר וההתעמרות מצד השליטים.

יהודי האזור עלו כולם לישראל במסגרת מבצע "על כנפי נשרים" בשנים 1950-1949. חודשים רבים קודם לכן יצאו רבים מהם ברגל לעדן, שהייתה אז מושבה בריטית; שם התרכזו גם שליחי העלייה. בהגיעם לעדן הם ישבו במחנות שהוקמו עבורם בשיח' עות'מאן ובפרברי העיר עדן.

סוג מקום:
עיירה
מספר פריט:
159966
חובר ע"י חוקרים של אנו מוזיאון העם היהודי
מקומות קרובים:

פריטים קשורים: