חיפוש
הדפסה
שיתוף
הפריט שבחרת:
מקום
רוצה לעזור לנו לשפר את התוכן? אפשר לשלוח הצעות

קהילת יהודי פוטנוק

פוטנוק PUTNOK

עיירה במחוז בורשוד (BORSOD), צפון הונגריה.


לראשונה הורשו יהודים להתיישב במקום לאחר מרד ההונגרים בקיסרות אוסטריה ב-1848. רוב היהודים עסקו במסחר, בעיקר בשיווק יינות וחיטה. יתרם היו בעלי מלאכה ועובדי תעשייה זעירה. ב-1850 התארגנה במקום קהילה ובה פעלו מוסדות צדקה רבים ובית ספר עממי שנוסד ב-1875. בעת פילוג הקהילות בעקבות חילוקי דעות בין חרדים למשכילים בקונגרס יהודי הונגריה (1869,1868), הצטרפו יהודי פוטנוק לזרם האורתודוקסי (שסרב לקבל עליו את תקנות הקונגרס).

במלחמת העולם הראשונה נפלו בקרבות 89 מיהודי פוטנוק.

בין שתי מלחמות העולם היו לרעיון הציוני תומכים רבים בעיירה וב-1932 נתארגן במקום סניף של התאחדות הנוער הציוני והוקמה הכשרה חלוצית לנוער.

בשנת 1930 נמנו בקהילה 723 נפש.


תקופת השואה

בעקבות פרסום "החוקים היהודיים" (1938 ואילך), שנועדו להגביל את היהודים בתחומי הכלכלה והתרבות, נסגרו חנויות רבות שבבעלות יהודית, ומצבם הכלכלי של יהודים רבים התערער.

ב-1941, עם פרסום חוקי הפלייה נוספים, נאסר על היהודים לצאת לרחוב בשעות הערב.

ב-1942 גוייסו הגברים היהודיים לחיל עזר יחד עם אזרחים נוספים שהשלטונות לא רצו לצרף לשורות הצבא הלוחם. רובם נשלחו לחזית אוקראינה, שם הועסקו בפינוי מוקשים, 60 מהם נספו.

במארס 1944, עם כניסת הצבא הגרמני להונגריה, נעצרו כ-60 יהודים תושבי המקום בפקודת הגסטאפו. הם הואשמו בהאזנה בסתר לשידורי האויב, בהפצת שמועות תבוסתניות ובהסתרת סחורות. ב-5 באפריל הובלו לבודאפשט, משם הועברו למחנה ריכוז בגאראן' (GARANY). בראשית מאי שולחו לאושוויץ.

ב-2 במאי רוכזו יהודי פוטנוק ויהודי היישובים הסמוכים בבנייני בית הכנסת, בית הספר ובבנייני הקהילה, שם הוחזקו במשך כחודש ימים. האמידים מביניהם נחקרו תוך עינויים לגלות היכן הטמינו את רכושם.

ב-3 ביוני הובלו יהודי הגיטו למישקולץ (MISKOLC), שם רוכזו כל יהודי המחוז. ב-6 ביוני 1944 שולחו 564 יהודי פוטנוק לאושוויץ.

מספר הנספים בני המקום באושוויץ ובעבודות הכפייה הגיע ל-509.


לאחר המלחמה חזרו 127 יהודים מפוטנוק ומהסביבה ושיפצו את בית הכנסת. בשנים הבאות עזבו רובם את העיירה ובשנות השישים התגורר במקום מספר קטן של יהודים.
סוג מקום:
עיירה
מספר פריט:
130779
חובר ע"י חוקרים של אנו מוזיאון העם היהודי
מקומות קרובים:

פריטים קשורים:
Blau, Ludwig Lajos (1861-1936), scholar and Talmudist, born in Putnok, Hungary (the part of Austria-Hungary). He studied at several yeshivot, the Jewish Theological Seminary of Budapest, and the University of Budapes, Hungary. While still a student he was invited to teach at the Seminary. In 1889 he became a full professor there and in 1914 Blau became director of the Seminary. For 40 years from 1891 he was editor of the Hungarian Jewish scholarly journal "Magyar Zsido Szemle". In 1911 together with Mihaly Guttmann and Simon Hevesi he founded and then edited (until 1931) the Hebrew review "Ha-Zofeh le-Hokhmat Yisrael be-Erez Hagar". He was one of the editors of the "Bible for Youth" (in Hungarian)

Blau was a prolific author who contributed over 1,000 scholarly articles and essays for French, English, Hungarian, German and Italian journals including the Jewish Encyclopedia. His knowledge covered almost every aspect of Jewish learning. He reviewed 1,383 books. He was among the first to evaluate the “Talmudic information on the Bible and the Masorah” (Masoretische Untersuchungen, 1891; Zur Einleitung in die Heilige Schrift, 1894). He researched the information contained in traditional literature on ancient Hebrew booklore (Studien zum althebraeischen Buchwesen, 1902). His works gained added importance in light of increasing interest in old Hebrew scrolls. Blau was among the first to make use of Greek papyri for evaluation of Talmudic law ("Papyri und Talmud in gegenseitiger Beleuchtung", 1913; "Prosbul im Lichte der griechischen Papyri und der Rechtsgeschichte", in "Festschrift der Landes-rabbinerschule", 1927). Blau also published the letters of Leone Modena ("Leo Modenas Briefe und Schriftstuecke", 2 vol., 1905-06).
Rabbi

Born in Szendro, he served as rabbi in Tallya (1858-69), Mezocsat (1869-73) and Putnok (1873-79). Many noted scholars were educated in his yeshiva. Tennenbaum was a leading figure in Hungarian Orthodoxy. He wrote novellae, responsa and on the Bible. His son, Meir, succeeded his father as rabbi of Putnok and officiated there until his death in 1928.

Jacob Tennenbaum (Tannenbaum) (1832-1897), rabbi born in Szendro, Hungary (then part of the Austrian Empire). He served in several important communities, Tallya (1858-69), Mezocsat (1869-73), and Putnok (1873-79). His works were published posthumously by his sons. He was the author of “Naharei Afarsemon” (2 vols., 1898-1911), comprising responsa, novellae on Talmudic topics and on tractate “Bezah”, and of “Shemen Afarsemon” (1899), on the Pentateuch. He was one of the main pillars of Hungarian Orthodoxy, for which he fought strenuously. Tennenbaum was head of a large yeshivah and educated a generation of important scholars. After his death, his son Meir, succeeded him as rabbi of Putnok.

מישקולץ MISKOLC

עיר במחוז בורשוד (BORSOD), צפון הונגריה.


יהודים התיישבו במקום במחצית השנייה של המאה ה-18, ותפשו מקום מרכזי בחיי המסחר בעיר. ב-1848 הקימו בית-ספר גבוה למסחר.

יהודי מישקולץ עסקו גם בתעשייה, בנקאות ומלאכה, והיו מאוגדים באיגודים מקצועיים משלהם. כבר במחצית השנייה של המאה ה-19 היו יהודים רבים בעיר בעלי מקצועות חופשיים, ומספר הרופאים היהודים שם היה הגדול בהונגריה.

הקהילה התארגנה ב-1765, כשהוקצה ליהודים שטח לבית עלמין, ב-1767 נוסדה חברה קדישא.

במישקולץ פעלו שני בתי כנסת וכמה בתי תפילה קטנים.

הקהילה הקימה בית חולים, והחזיקה מוסדות צדקה וגמילות חסדים. הוקמו בית ספר, ב-1895 למדו בו כ-800 תלמידים, שלוש ישיבות ו"תלמוד תורה". ב-1919 הוקם בית ספר לבנות, ב-1923 בית ספר לבנים וב-1928 נוסד במישקולץ בית מדרש למורות, שבו נלמדה השפה העברית.

ב-1870 התפלגה הקהילה כשמתפללי בית כנסת אחד קיבלו עליהם את תקנות קונגרס יהודי הונגריה (1869), והצטרפו בכך לזרם הנאולוגי (שגרס השתלבות בחברה ההונגרית ותיקון סדרי החיים הדתיים), והאורתודוקסים שהתנגדו לתקנות הקונגרס הקימו קהילה נפרדת. ב-1875 שבו והתאחדו שני הפלגים לקהילה אורתודוקסית אחת.

בשנת 1930 ישבו במישקולץ 10,862 יהודים.


תקופת השואה

עוד לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה (ספטמבר 1939) הורע מצבם של יהודי הונגריה הפרו- גרמנית, עם החלת "החוקים היהודיים" (1938 ואילך) שהיפלו לרעה את היהודים בתחומי הכלכלה והחברה. במישקולץ איבדו יהודים רבים את מקורות פרנסתם, ואחרים נאלצו לרשום את עסקיהם על-שם שותפיהם הלא-יהודים כדי למנוע הפקעת רכושם בידי השלטונות.

ב-20 ביוני 1942 נלקחו גברים יהודים ממישקולץ, שגילם היה פחות מ-50, לעיר האטוואן (HATVAN) לעבודות כפייה במקום. האחרים (עד גיל 60) גוייסו במסגרת "שרות-עזר" לצבא ההונגרי לשם עבודות ביצורים ושרותים. (גיוס זה כלל יהודים ואזרחים הונגרים אחרים שהשלטונות לא רצו לצרף לשורות הצבא הלוחם). הם נשלחו לחזית אוקראינה, שם לחמו ההונגרים לצד הגרמנים. רובם ניספו.

באפריל 1944, כמה שבועות אחרי כניסת הצבא הגרמני להונגריה, רוכזו היהודים בגיטו. הגברים שעדיין נותרו במקום נשלחו למחנות עבודה. על-פי רשימות שנתקבלו מבנקים הונגריים עונו יהודים בידי חיילי הז'אנדרמריה ההונגרית, כדי לגלות את מקום חפצי הערך שהיו ברשותם. הורכבה יחידה של רופאים יהודיים מבין יהודי מישקולץ במטרה לסייע בחזית, אך כולם נרצחו בצאתם מהעיר בידי חיילי ס"ס גרמנים.

בימים 15-11 ביוני שולחו רוב תושבי הגיטו למחנה ההשמדה אושוויץ. בעיר נשארו כמה בעלי מלאכה שהועסקו בעבודות עבור הצבא הגרמני. עם התקרב הצבא האדום, נרצחו כולם בידי הגרמנים. במשך שנות המלחמה ניספו במישקולץ וסביבתה 14,000 יהודים.


אחרי המלחמה חזרו למישקולץ כ-400 יהודים שניצלו. אליהם הצטרפו כמה מאות יהודים מכפרי הסביבה. הם שיפצו את בתי הכנסת ושיקמו את חיי הקהילה. רובם עלו אחר כך לישראל.

בשנות השישים למאה ה-20 חיו במישקולץ כ-300 יהודים.

Tornaľa

טורנלה

 שאפאריקובו SAFARIKOVO (בין 1948 - 1992)

(עד 1949 טורנאלה TORNALA, בהונגרית: TORNALJA)

עיירה בדרום סלובקיה.


שאפאריקובו שוכנת מצפון-מזרח לעיר רימאווסקה סובוטה RIMAVSKA SOBOTA. עד 1918 השתייכה לממלכת הונגריה ומאז עד 1993 לרפובליקה הצ'כוסלובקית.

יהודים החלו להתיישב בטורנאלה במחצית השנייה של המאה ה- 19 והקהילה התארגנה שם ב- 1861. באותה השנה נחנך בית תפילה ושנה אחר-כך קודש בית עלמין. באותה עת עמד יעקב פירזיך FIRSICHבראש הקהילה. רב לא היה במקום וקהילת שאפאריקובו היית מסופחת לקהילת פוטנוק PUTNOK, ופנתה אל הרב הראשי האזורי, הרב סלאמון בראון BRAUN, שישב בפוטנוק, ואחרי מותו של הרב סאלמון בראון ב- 1873 - אל הרב האזורי יעקב טננבאום TENNENBAUM.

עם התפתחותה במשך השנים נעשתה קהילת שאפאריקובו לעצמאית והשתייכה לזרם האורתודוקסי. בשנת 1890 נחנך שם בית כנסת וב- 1900 נפתחו בית ספר יסודי יהודי וגן ילדים. בית עלמין חדש קודש ב- 1906 ומקווה נפתח ב- 1927. כן פעלו שם "תלמוד תורה", "חברה משניות" וחוג נוער ללימוד עצמי. בין מוסדות הצדקה היו "חברה קדישא" ו"אגודת נשים".

ב- 1922 היו רשומים בספרי הקהילה 612 יהודים. בראשם עמדו גיזה בליץ, נשיא הקהילה, הרב אפרים באלאייטי BALAJTI, הדיין שמואל רייניץ ואלכסנדר לנדייל LENGYEL מזכיר הקהילה. עם ראשי הקהל נמנו: מוריץ רייניץ, ד"ר אדולף פניו FENYOE ושמואל קראקוביץ. אדה שווארץ, שהתמנה לנשיא הקהילה ב- 1876, עדיין נמנה עם הנהגת הקהילה בשנות השלושים למאה ה- 20. חוקר התלמוד הנודע ר' ארנשטיין שימש כל חייו כחזן הקהילה.

ב- 1867 קיבלו יהודי האזור שוויון זכויות, וברפובליקה הצ'כוסלובקית אחרי מלחמת העולם הראשונה הוכרו כמיעוט לאומי בעל זכויות, ונעשו מעורבים בחיי החברה ובפעילות פוליטית. באותה תקופה החלה גם פעילות ציונית בעיירה, וב- 1937 בבחירות לקונגרס הציוני ה- כ' השתתפו 18 מיהודי המקום.

בשנת 1930 חיו בשאפאריקובו 682 יהודים.


תקופת השואה

בעקבות הסכם מינכן מספטמבר 1938, כשנה לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה, פורקה הרפובליקה הצ'כוסלובקית, ולפי בוררות וינה מ- 2 בנובמבר 1938 סופח החלק הדרומי של סלובקיה, לרבות שאפאריקובו, להונגריה. ה"חוקים היהודיים" של ממשלת הונגריה הפרו- גרמנית היפלו את היהודים לרעה בלימודים ובכלכלה ורבים נותרו ללא פרנסה. גברים יהודים רבים שגויסו לעבודות כפייה לצבא ההונגרי מתו בקור ובמחלות או נרצחו בידי מפקדיהם.

ב- 19 במארס 1944 נכנס הצבא הגרמני להונגריה. כעבור כמה שבועות רוכזו היהודים בגיטאות ובאמצע מאי 1944 החל גירוש יהודי הונגריה למחנה ההשמדה אושוויץ שבפולין. יהודי שאפאריקובו הובאו לטורנאלה ומשם שולחו למחנה ההשמדה, עם שאר היהודים שרוכזו שם, כנראה בין 16 למאי לראשית יוני 1944.

המעטים ששרדו אחרי המלחמה וחזרו לעיירה בקושי הצליחו להרכיב מניין. אחר כך ככל הנראה הצטרפו אליהם יהודים ממקומות אחרים, והחיים היהודיים חודשו. בראש הקהילה עמד ארנסט ברין, ובזכותו היה בית העלמין מטופל ובית הכנסת עדיין עמד על תלו.

ציוני דרך בתולדות יהודי הונגריה

העת העתיקה

נוכחות יהודית בשטחי הונגריה מתועדת במהלך המאות ה-2 וה-3 לספירה, כאשר ארץ זאת, שנודעה אז בשם פאנוניה, הייתה חלק מאימפריה הרומית. ממצאים ארכיאולוגיים שונים מעידים על התיישבות יהודית במספר מקומות, רובם על גדות נהר הדנובה או בסמוך לו. כתובות המזכירות את המילה Judaeus ("יהודי") וסמלים יהודיים, כולל המנורה, נמצאו על מצבות שנחשפו בבריגטיו (כיום Szőny Komárom), סולבה (Esztergom), Intercissa (Dunaújváros),  אקוינקום (בודפשט), Triccinnae (Sárvár), סופיאנה (Pécs), ו-סאווריה (Szombathely). כשני שליש מהכתובות המתייחסות ליהודים שייכות לחיילים. הם שירתו כנראה בלגיונות הרומאים שגויסו במזרח התיכון, כגון היחידה הראשונה של הקשתים הסורים שמקורה בעיר הסורית המסה (חומס) וכללה יהודים מאותה עיר. נראה כי ההחמרה במצב הביטחוני במזרח התיכון עקב פלישות הפרסים במאה ה-3 הביאה לכך שיהודים נוספים מאנטיוכיה, המסה ומקומות נוספים בלבנט הצטרפו לקרוביהם בפאנוניה. הקשרים בין יהודי פאנוניה והלבנט פסקו לאחר מחצית המאה ה-4 בעקבות פיצול האימפריה הרומית ולאחר מכן עקב פינוי פאנוניה על ידי הרומאים.


1251 | ארץ הגר

במחצית השנייה של המאה ה-11 נדדו כמה יהודים מאזורי מורביה ובוהמיה, הלוא היא צ'כיה של היום, והתיישבו באזור פאנוניה, היום הונגריה. מסמכים מהתקופה מעידים כי הכנסייה המקומית הוציאה צווים שאסרו על נישואים בין נוצרים ליהודים וכן על העסקת יהודים בפסטיבלים ובירידים.
הלך הרוח השתנה בשנת 1251 כשהמלך ההונגרי בֶּלה הרביעי פירסם כתב זכויות שהסדיר את יחסי המסחר בין יהודים לנוצרים והגן על היהודים מפני התנכלויות מצד נוצרים. המהלך המלכותי הביא לכך שיהודים מכל רחבי אירופה החלו להגר להונגריה, "ארץ הגר", כפי שכונתה בכתבים רבניים בימי הביניים.
ברם, לא הכול היה מושלם בממלכת הגולאש והבלינצ'ס. בתקופתו של המלך לאיוש התחזקה השפעתה של הכנסייה, שלא ראתה בעין יפה את הזכויות שהוענקו ליהודים, ובשנת 1360 גזר המלך על גירושם מממלכתו. ארבע שנים מאוחר יותר בוטלה הגזירה מסיבות כלכליות, אך רבים מהמגורשים לא שבו.

1526 | שלוש מדינות לעם אחד

במאות ה-16 וה-17 נאבקו ההונגרים, הטורקים והקיסרים לבית הבסבורג על פיסת הנדל"ן ההונגרית הנחשקת. תושבי הונגריה – והיהודים בכללם – עברו מיד ליד ומריבון לריבון משל היו סחורה פגומה ביריד השנתי.
ראשית הסיפור בקרב מוהאץ', שהתחולל בשנת 1526 – והסתיים בתבוסה הרת גורל של ההונגרים לטורקים. לאחר מכן נחלקה הונגריה לשלושה אזורים: החלק הדרום-מזרחי נפל תחת שלטון טורקי, החלק הצפון-מערבי תחת שלטונו של בית הבסבורג, ואילו באזור המזרחי – הלוא הוא אזור טרנסילבניה, שנותר תחת ריבונות טורקית (אך לא תחת שלטון טורקי) – נוסדה נסיכות עצמאית.
היהודים שחיו תחת השלטון הטורקי זכו לחופש יחסי. הקהילה המשמעותית ביותר באזור זה התגוררה בעיר בודה (שהיתה לימים לחלק מבודפשט). היתה זו קהילה ובה יהודים ממזרח וממערב גם יחד, ומפגש התרבויות העשיר את עולם התורה של יהודי בודה הודות לשילוב הפורה בין טכניקות הלימוד של חכמי ספרד ועקרונות הפלפול האשכנזיים.
גם מצבם הכלכלי של יהודי העיר, ששכנה על נתיב מסחר מרכזי, על גדות נהר הדנובה, היה משופר, והם סחרו בכל הבא ליד – מעורות ושטיחים ועד בקר ואלכוהול.
היהודים שחיו באזור המזרחי – כאמור, בריבונות טורקית אך לא תחת שלטון טורקי – נהנו מרווחה יחסית, בהשפעת הרפורמציה הנוצרית שהנהיגו הקלוויניסטים, שהיו סובלנים הרבה יותר מאבותיהם הקתולים.
מצבם של היהודים שחיו תחת בית הבסבורג, לעומת זאת, היה בכי רע. רבים מהם גורשו מערי המלך.

1781 | צו הסובלנות

היסטוריונים רבים מציינים את היום שבו העניק הקיסר יוזף השני את "צו הסובלנות" ליהודים כיום היסטורי שבו נפלו חומות הגטו, לפחות מטאפורית, ויהודים החלו להשתלב במרחב האירופי. הצו, שהוצא בשנת 1781, ביטל את הגבלות המגורים שהושתו על היהודים, העניק להם חופש תנועה ברחבי האימפריה ואיפשר להם להשתלב בחיי המסחר והכלכלה, ללמוד לימודים כלליים ולעסוק במקצועות חופשיים. לצד זאת, הצו אסר על פעולתם של בתי-כנסת, כמו גם על כתיבת יידיש ועברית בתעודות רשמיות. יהודים חסרי השכלה פורמלית לא הורשו להינשא עד גיל 25, כאמצעי לעידוד השכלה.
ואולם, חרף הפגיעה בחירות הדתית של יהודי הונגריה, יהודים רבים היגרו אליה, בעיקר מאזור גליציה (היום דרום פולין) ומורביה (היום צ'כיה). לימים תפוצל הקהילה היהודית בהונגריה לשני זרמים מנוגדים: היהודים שהגיעו ממורביה נטו אחר רעיונות הקדמה ואימצו את ערכי ההשכלה, וכעבור 100 שנה צמח מקרבם בנימין זאב הרצל, כמו גם הוגים ואינטלקטואלים אחרים, שרבים מהם השפיעו מאוד על התרבות האירופית.
היהודים שהגיעו מאזור גליציה, לעומת זאת, דבקו ביהדותם המסורתית, וייסדו לימים את חצרות החסידים סאטמר, מונקאץ' ועוד.

1848 | אמן-סיפציה

ההיסטוריה של הנאורות ויחסה ליהודים מורכבים והפכפכים. מצד אחד, הדוגלים בערכי השוויון, שהם לב לבה של תנועת הנאורות, לא יכלו להוציא מן הכלל את העם הנבחר, שמא יואשמו במוסר כפול. מצד שני, הסלידה האירופית העתיקה מן האפשרות לקבל את היהודי כשווה בין שווים הקשתה על האירופים לעשות זאת הלכה למעשה.
הונגריה לא היתה יוצאת דופן בעניין זה. בשנים 1815–1840 גדל מספרם של יהודי הונגריה בכ-80% הודות להגירה מואצת, שנבעה מהרפורמות שהנהיג יוזף השני ומהשפעותיו של "צו הסובלנות". על פניו, היהודים השתלבו בחברה ההונגרית וזכו ליחס שווה. אלא שהצידוקים לשנאת היהודים מצאו תמיד אוזניים קשובות.
דוגמה אחת מני רבות היתה דברים שאמר אחד מראשי התנועה הליברלית בבית התחתון בקשר לייצור אלכוהול, אחד העיסוקים המרכזיים של היהודים באותו עת: "אלה היושבים באזור שבו כל בית-מרזח נמצא בידי יהודים יודעים איזו סכנה הם מהווים לעם [...] כשהם מחזיקים בידם ללא הרף את הרעל הלבן".
ביטוי נוסף לאנטישמיות שאף "צו סובלנות" לא היה יכול לה ניתן ב-1848, במהלך מהפכת "אביב העמים": אף שהיהודים נטלו במהפכה חלק פעיל, האסיפה הלאומית הליברלית סירבה להעניק להם שוויון זכויות מלא. בעקבות ההחלטה, שעוררה כמובן אכזבה רבה, טענו יהודים רבים כי אין זו אלא הוכחה נוספת לכך שיש להגביר את ההשתלבות בחיים ההונגריים ולטשטש את הזהות היהודית הלאומית.
למרות האקלים העוין, בשנת 1860 ניצח מכבש הנאורות את הגזענות וכמעט כל ההגבלות נגד היהודים בוטלו. המהפך הושלם בשנת 1867, אז הוענק ליהודים שוויון זכויות מלא.

1868 | החוט המשולש

מה עושה אדם כשיום אחד אומרים לו שהוא שווה?
רעיונות ההשכלה והנאורות, שחלחלו לקהילות היהודיות בתוך זמן קצר יחסית, חוללו בהן שינויים עמוקים. בעידן הטרום-מודרני אמנם הייתה הקהילה הישות המשפטית, הפוליטית והחברתית שעיצבה את דמותו של היהודי, אך אחרי עידן האמנסיפציה נותרה לה סמכות דתית בלבד.
"צרת היהודים", כפי שכינה זאת אחד-העם, באה לידי ביטוי, באופן פרדוקסלי, דווקא בהצלחתם להשתלב במרחב האירופי, משום שכעת היה על הקהילה היהודית להכריע בשאלת השאלות: מה תהיה הזהות היהודית הייחודית כשאין גטו? כיצד יש לנהוג כשהחומות התרבותיות והממשיות כבר אינן חוצצות בין יהודים לגויים?
ב-1868 הונחו השאלות הללו לפתחו של הקונגרס היהודי שיזמה קהילת פשט (לימים חלק מבודפשט), אחת הקהילות הגדולות והחשובות בהונגריה. בקונגרס התעמתו שלושה זרמים עיקריים: הזרם האורתודוקסי, שדגל בשמרנות דתית, התבדלות וצמצום ברפורמות דתיות; זרם הניאולוגים (החדשנים), שקרא לקבל את התמורות החברתיות בנפש חפצה, להשתמש בשפה ההונגרית בדרשות ולפתוח את בתי-הכנסת לרוח השינוי המנשבת בעולם; וזרם "הסטטוס-קוו", שעימו נמנו הדוגלים בשימור המצב שטרם הפילוג.
במהלך הקונגרס גרפו הניאולוגים את רוב הקולות, ובכך ייצגו את שאיפתם של רוב יהודי הונגריה להשתלב במרחב הכללי. הזרמים האחרים סירבו לקבל את ההכרעה, והתארגנו בקהילות נפרדות. יהודי שנקלע ליישוב יהודי באותם ימים היה יכול להתפלל תפילת "שחרית" בבית-הכנסת הניאולוגי, "מנחה" בבית-הכנסת האורתודוקסי ו"ערבית" בבית-הכנסת הקרוב לזרם "הסטטוס-קוו".
קיטוב כה חריף בין חבריה של קהילה יהודית היה תופעה ייחודית להונגריה, ומומחים סבורים כי השסע העמוק הותיר בקהילה חותם עז, שלא נמחה עד לחורבנה במלחמת העולם השנייה.

1882 | פתרון דומה, סיבה מנוגדת

לפני שיהודי הונגרי ושמו בנימין זאב הרצל התחיל בכלל לחשוב על כתיבת הטיוטה לספרו "מדינת היהודים", הציע הונגרי אחר, ויקטור אישטוצי, חבר פרלמנט ממשפחת אצולה, לייסד ליהודים מדינה משלהם. בניגוד להרצל, שהגה את רעיון המדינה היהודית מתוך דאגה לעמו, אישטוצי יזם את הרעיון בגלל חששו מהיהודים. במילים אחרות, שניהם הגו את רעיון המדינה היהודית מאותה סיבה: אנטישמיות.
אישטוצי טען כי היהדות אינה רק עדה דתית, אלא כת חברתית שאחדות הדם, המסורת הקדומה, האינטרסים המשותפים והדת עושים אותה ליחידה מהודקת וסגורה. לדידו, היהודים לא היו אלא טפילים מתוחכמים הזוממים להשתלט על הונגריה, והחלוקה הפנימית בין ניאולוגים לאורתודוקסים, לדוגמה, לא היתה אלא פרי תכנון נכלולי: תפקידם של האורתודוקסים הוא לשמר את היהדות ואת אורחות חייה הדתיים, ואילו תפקידם של הניאולוגים הוא לחדור בעורמה אל השורות הקדמיות של הפוליטיקה ההונגרית.
דבריו של אישטוצי נפלו על אוזניים קשובות והניחו את התשתית ליחס דו-ערכי שאיפיין את גורלה של יהדות הונגריה בכלל: מחד גיסא, ביטויים אנטישמיים הולכים וגוברים שהגיעו לשיאם בפרשת "הנערה מטיסא-איסלאר", עלילת דת מפורסמת שהתרחשה ב-1882, ובמסגרתה הואשמו שמש בית-כנסת ושוחט יהודי ברצח נערה (שממנו זוכו לבסוף בשתי ערכאות); מאידך גיסא, עלייה מואצת במספר היהודים שעברו לערים והשתלבו במרקם החיים הכללי. הלקח היה חד-משמעי: החברה ההונגרית אינה מוכנה לקבל את היהודים כמות שהם. כדי להשתלב בה עליהם לבטל את ייחודם החברתי והדתי ולהסתגל לדרכיה ומנהגיה של החברה הלא-יהודית.

1886 | האינטרנציונל היהודי-הונגרי

אחת התגובות הנפוצות לאי קבלת היהודים בחברה ההונגרית הייתה תופעת ההתבוללות. אולם בהתאם לאמירתו המפורסמת של הפילוסוף הצרפתי סארטר כי "יהודי הוא מי שמכירים בו כיהודי" העובדה שנטמעו בהונגרים, לא ממש עזרה ליהודים. התפיסה הרווחת הייתה שהיהודי הוא גזע זר באירופה וגם אם מאוד ירצה, הוא אינו מסוגל להתאחד עם הגזעים הסלאביים . "היהדות היא נגע ממאיר בכל מקום", נכתב בירחון קתולי הונגרי מכובד באותם ימים, "והיא משחיתה את המידות בייחוד בעולם המסחר, מורידה את רמת המוסר והופכת את השחיתות לאופנה כללית".
אחד הפתרונות למלכוד שיהודי הונגריה נקלעו אליו נמצא באידיאולוגיה חדשה שהחלה להתפשט באירופה בסוף המאה ה-19: הסוציאליזם.
המחשבה הסוציאליסטית קבעה כי הגדרות לאומיות ודתיות הן המצאה קפיטליסטית שמטרתה לטשטש את פער המעמדות. היהודים, ששילמו מחיר כבד על שייכותם האתנית, הצטרפו לתנועה בהמוניהם.
אחד הסוציאליסטים המרכזיים בהונגריה היה בלה קון, שנולד בטרנסילבניה ב-1886. אביו היה יהודי מומר ואמו פרוטסטנטית. קון השתייך לחוג אמנים וסופרים יהודים ידועים, שעימם נמנו מבקר הספרות ג'רג' לוקאץ', הסופר לאיוש בירו ואחרים – כולם חסידי האידיאולוגיה הקומוניסטית ובעלי תפקידי מפתח ברפובליקה הסובייטית ההונגרית. ב-1919 התמנה קון לשר החוץ ברפובליקה הסובייטית-הונגרית ששלטה בהונגריה במשך תקופה קצרה לאחר מלחמת העולם הראשונה.





1903 | יש לך שקל?

אירוניה זה שדווקא חוזה הציונות, בנימין זאב הרצל, נולד בארץ שבה הרוב היהודי התנגד בתוקף לרעיון הציוני.
ואכן, רוב יהודי הונגריה התנגדו בתוקף לרעיון הציוני. הקהילה האורתודוקסית ראתה בציונות משיחיות שקר שעלולה להביא לדחיקת הקץ, ואילו הקהילה הניאולוגית דגלה בהתבוללות והגדירה את חבריה כ"הונגרים בני דת משה", קרי, יהודים שבחזם פועם לב הונגרי פטריוטי. יש מן האירוניה אפוא בעובדה שדווקא הציוני החשוב ביותר, בנימין זאב הרצל, נולד בארץ שרוב היהודים בה דחו את האידיאולוגיה הציונית מכל וכול.
ובכל זאת, בקונגרס הציוני הראשון השתתפו שבעה יהודים שהגיעו מהונגריה לבאזל כנציגים מטעם עצמם. הבולטים שבהם היו יאנוש רונאי, שהקים בשנת 1897 את האגודה הציונית הראשונה בהונגריה, ושמואל בטלהיים, שייסד עם רונאי את ההסתדרות הציונית בהונגריה בשנת 1903.
עם השנים התחזקה התנועה הציונית בהונגריה. עדות לכך אפשר למצוא במספרם של קוני השקל הארצישראלי, שעלה מ-500 ל-1,200 איש (השקל היה דמי חבר שנתיים שנגבו עבור ההסתדרות הציונית והקנו זכות לבחור ולהיבחר לקונגרסים הציוניים). "השאור שבעיסה", כהגדרתו של ד"ר חיים ויסברודף, אחד מחברי התנועה, היה ייסוד המכבייה ב-1903. מטרתם של מייסדי המכבייה היתה להקנות לחברי התנועה הציונית ערכי תרבות יהודיים וציוניים ולעורר בציבור היהודי תודעה יהודית, כבוד עצמי וגאווה לאומית. מסגרת פעולתם דמתה לזו של אגודות הסטודנטים והתאפיינה בסעודות משותפות, סמלים, סיסמאות וגם ניהול דו-קרב בשעת צורך.


1910 | "המפץ הגדול" של יהדות הונגריה

בסוף המאה ה-19, עידן שבו אתוס ההשכלה והמודרניזציה הגיעו לשיאם במערב אירופה ובמרכזה, התפוצצה לאטמוספירה ההונגרית אנרגיה אדירה של אינטלקט, יכולת וכישרון שהיתה אצורה במשך מאות שנים בבתי-המדרש ובישיבות.
היהודים ההונגרים רשמו הישגים כבירים בכל התחומים: מהממציאים הדגולים לאזלו בירו ודוד גסטטנר, דרך המתמטיקאים המחוננים מאנו בק ומיקלוש שווייצר, ועד זוכי פרסי נובל לכימיה ג'יאורגי אולה ומיכלי פולני.
במיוחד בלטו היהודים בעולם העיתונות. עם אנשי התקשורת המשפיעים ביותר בהונגריה ניתן היה למנות את הסאטיריקן ואיש הפיליטונים הצולפניים אדולף אגאי, אשר שימש כעורך של המגזין הסאטירי הפופולרי בורשסם יאנקו, ואת המו"ל שנדור בראון, שהמציא פורמטים חדשים וצבעוניים של הדפסה, ובהם היומון "אֶז אֶשט" – שלושתם יהודים. שורשים יהודיים יש גם ל"היכלי העיתונות" המפורסמים של בודפשט, שריכזו לראשונה את כל העבודה העיתונאית – כתיבה, עריכה, הגהה, הדפסה, שיווק והפצה – תחת קורת גג אחת.
גם בשדה הרוח והספרות היתה ליהודים בהונגריה הצלחה רבה. אחד מהם היה המשורר יוסף קיש, למשל, שייסד את "א-הֶט", כתב-עת ששימש בית למשוררים וסופרים יהודים, ובכללם אמן הסיפור הקצר טומאש קובור. עם דעיכתו של "א-הט" ב-1910 תפס את מקומו כתב-העת הספרותי החשוב "ניגט", שבו כתבו חלוץ הפרוזה ההונגרית שנדור ברודי והנובליסט והמחזאי דז'ו סומורי.
יהודים הונגרים ויהודים ממוצא הונגרי תרמו תרומה מכרעת גם לתיאטרון ולקולנוע (ובהם למשל השחקן ברנרד שוורץ, הלוא הוא טוני קרטיס, יליד ניו יורק שהוריו היו ילידי הונגריה, ובמאי הסרט "קזבלנקה" נמו קרטש, ששינה את שמו למייקל קורטיז כשהיגר לאמריקה). אפילו בתחום הספורט, שנחשב "לא יהודי" במובהק, בלטו יהודים: כמעט 33% מהמדליות האולימפיות של הונגריה הוענקו לספורטאים בני דת משה.


1920 | חוקי היהודים

לאחר מלחמת העולם הראשונה איבדה הונגריה שני שלישים משטחה. בן לילה מצאו עצמם יהודים הונגרים רבים תחת ריבונותן של מדינות חדשות: רומניה, יוגוסלביה, אוסטריה ועוד.
במהלך מלחמת העולם (1914–1917) נפלו כ-10,000 חיילים יהודים הונגרים בשדות הקטל, אך הפטריוטיות שהפגינו לא עצרה את הרוח האנטישמית שנשבה ברחוב ההונגרי והתגברה עוד יותר לנוכח הפליטים היהודים הרבים שנהרו מגליציה וביקשו למצוא מחסה במרחב ההונגרי.
כמו מדינות רבות באירופה שניסו לגבש זהות לאומית בין שתי מלחמות העולם, גם הונגריה ניסתה לכונן משטר קומוניסטי, אלא שזה החזיק מעמד 133 ימים בלבד. אחריו עלה לשלטון מיקלוש הורטי, גיבור מלחמה לאומי ושמרן עם נטיות אנטישמיות. דיכוי המשטר הקומוניסטי לווה בפרעות ביהודים "הקוסמופוליטים", שבמהלכן רצחו כנופיות "הטרור הלבן" הפשיסטיות כ-3,000 יהודים.
במהלך שנות ה-20 של המאה ה-20 רווחה בהונגריה "אנטישמיות רכה": מצד אחד, תקנות מפלות כמו מכסות ליהודים באוניברסיטאות, שעמדו על 5% בלבד, ומנגד – מתן ייצוג מסוים ליהודים בפרלמנט ההונגרי.
בסוף שנות ה-30 היו יהודי הונגריה, כ-450 אלף במספר, תחת מתקפה אנטי-יהודית. המדרון היה חלקלק: בשנת 1938 חוקק בפרלמנט "חוק היהודים הראשון", שהגביל את חופש העיסוק שלהם בתחומים רבים והרחיב את ההגדרה "יהודי" גם למי שהמיר את דתו אחרי 1919. לאחר כשנה חוקק הפרלמנט ההונגרי את "חוק היהודים השני", שהרחיב את ההגדרה "יהודי" עוד יותר וכלל 100 אלף איש נוספים שהמירו את דתם לפני 1919, וכן את ילדיהם.
המהלכים הללו היו התשתית הברברית-חוקתית להשמדת יהדות הונגריה במהלך מלחמת העולם השנייה.



1944 | סחורה תחת דם

קהילת יהודי הונגריה זכתה בכבוד המפוקפק להימנות עם הקהילות המעטות שמכונת ההשמדה הנאצית השאירה לסיום המלחמה. אבל כשזה כבר התרחש, החיסול היה קטלני, שיטתי ומהיר, אפילו יחסית לנאצים.
בניגוד ליהודי פולין, שרבים מהם האמינו לשקרים של מכונת התעמולה הנאצית, הטענה הרווחת בקרב החוקרים היא כי יהודי הונגריה היו מודעים למעלליה הנוראיים של המכונה הנאצית, אך עד לרגע האחרון לא האמינו כי ברבריות כזו אכן תתרחש בארץ תרבותית כמו הונגריה.
כאשר כבשו הנאצים את הונגריה, במרץ 1944, חיו בה כ-750 אלף יהודים, כ-300 אלף מהם פליטים ועקורים ממזרח. במשך חודשיים רוכזו כחצי מיליון יהודים ענודי טלאי צהוב בגטאות שהקימו הנאצים בכל ערי הונגריה, ובמאי 1944 הם החלו להישלח בהמוניהם לאושוויץ. ההערכה היא כי בתוך כמה שבועות נרצחו כך כ-450 אלף מיהודי הונגריה.
באוקטובר 1944 הדיחו הנאצים את עוצר הונגריה הורטי ומינו לתפקיד ראש הממשלה את הפשיסט האנטישמי פרנץ סלשי, ראש מפלגת צלב-החץ. עם עלייתו של סלשי לא הגנו עוד השלטונות על יהודי בודפשט. המוות השתולל ברחובות בודפשט, והדנובה נצבע בדמם של זקנים, נשים וטף אשר נורו בגבם והושלכו לנהר.
אחד האירועים מעוררי המחלוקת ביותר שנקשרו לשואת יהודי הונגריה נוגע לישראל קסטנר, סגן נשיא ההסתדרות הציונית במדינה וממקימי "ועדת העזרה וההצלה בבודפשט". קסטנר הציל כ-1,700 יהודים הודות לעסקה שחתם עם אדולף אייכמן, ואת תוכנה של העסקה ניתן לתמצת בשלוש מילים נוראות: "סחורה תחת דם".
בשנות ה-50 התפוצצה בישראל "פרשת קסטנר" אחרי שהאחרון הואשם על-ידי שופט המחוזי בנימין הלוי ש"מכר את נשמתו לשטן". כעבור שלוש שנים טיהר בית-המשפט העליון את שמו, אך קסטנר עצמו לא זכה לחזות בכך: כמה חודשים קודם לכן, ב-4 במרץ 1957, נרצח על-ידי שלושה מתנקשים יהודים בתל-אביב.



2001 | מהקמת מדינת ישראל עד ימינו

לאחר השואה נותרו בהונגריה כ-145 אלף יהודים. בשנים הללו פעלה התנועה הציונית במלוא כוחה, ורבים מיהודי הונגריה עלו לישראל. עם הבולטים שבהם נמנו העיתונאי ולימים השר טומי לפיד, הסטיריקן אפרים קישון ונגיד בנק ישראל משה זנבר. היהודים שנותרו בהונגריה הפנו עורף למסורת היהודית, אם בגלל טראומת השואה ואם בשל השפעתה של הממשלה האתיאיסטית בהונגריה.
בסוף שנות ה-40 של המאה ה-20 שלטה בהונגריה המפלגה הקומוניסטית. מוסדות חינוך יהודיים נסגרו, וכל פעילות ציונית נאסרה. יהודים שהיו בעלי נטייה קומוניסטית מובהקת התברגו בתפקידי מפתח במפלגה. אחד מהם היה הדיקטטור מתיאש ראקושי, שהנהיג את המדינה בשנים 1945–1956.
בתקופה הקומוניסטית היתה הקהילה היהודית בבודפשט תחת סמכותה של המחלקה לענייני דת במשרד הפנים ההונגרי. מאז 1968 פעל בכל אחד מ-18 המחוזות של העיר לפחות בית-כנסת אחד. זה שברחוב דוהאני נחשב לבית-הכנסת הגדול באירופה. התפוררותו של המשטר הקומוניסטי והרפורמה הדמוקרטית בהונגריה עוררו מחדש את הקהילה היהודית: כ-20 בתי-כנסת נפתחו, כמו גם מוסדות קהילתיים וחברתיים. אלא שהאנטישמיות בהונגריה לא שככה, ואף הגיעה לשיא חדש בבחירות 2010, כשמפלגת יוביק הלאומנית (Jobbik) קיבלה כ-16.5% מהקולות. בין האירועים האנטישמיים שנרשמו היו השלכת גופת חזיר על פסלו של חסיד אומות העולם ראול ולנברג וקריאת כיכר על שם אלברט ואס, שהואשם ברצח נשים יהודיות בטרנסילבניה.
בראשית המאה ה-21 מנתה הקהילה היהודית בבודפשט כ-80 אלף איש – הקהילה היהודית הגדולה ביותר במרכז אירופה, אשר הפעילה 23 בתי-כנסת ובתי-תפילה, שתי מכללות, שלושה בתי-ספר יסודיים, שלושה גני ילדים, בית-חולים, שני מוסדות סיעודיים וכמה בתי-עלמין.

במאגרי המידע הפתוחים
גנאלוגיה יהודית
שמות משפחה
קהילות יהודיות
תיעוד חזותי
מרכז המוזיקה היהודית
מקום
אA
אA
אA
רוצה לעזור לנו לשפר את התוכן? אפשר לשלוח הצעות
קהילת יהודי פוטנוק
פוטנוק PUTNOK

עיירה במחוז בורשוד (BORSOD), צפון הונגריה.


לראשונה הורשו יהודים להתיישב במקום לאחר מרד ההונגרים בקיסרות אוסטריה ב-1848. רוב היהודים עסקו במסחר, בעיקר בשיווק יינות וחיטה. יתרם היו בעלי מלאכה ועובדי תעשייה זעירה. ב-1850 התארגנה במקום קהילה ובה פעלו מוסדות צדקה רבים ובית ספר עממי שנוסד ב-1875. בעת פילוג הקהילות בעקבות חילוקי דעות בין חרדים למשכילים בקונגרס יהודי הונגריה (1869,1868), הצטרפו יהודי פוטנוק לזרם האורתודוקסי (שסרב לקבל עליו את תקנות הקונגרס).

במלחמת העולם הראשונה נפלו בקרבות 89 מיהודי פוטנוק.

בין שתי מלחמות העולם היו לרעיון הציוני תומכים רבים בעיירה וב-1932 נתארגן במקום סניף של התאחדות הנוער הציוני והוקמה הכשרה חלוצית לנוער.

בשנת 1930 נמנו בקהילה 723 נפש.


תקופת השואה

בעקבות פרסום "החוקים היהודיים" (1938 ואילך), שנועדו להגביל את היהודים בתחומי הכלכלה והתרבות, נסגרו חנויות רבות שבבעלות יהודית, ומצבם הכלכלי של יהודים רבים התערער.

ב-1941, עם פרסום חוקי הפלייה נוספים, נאסר על היהודים לצאת לרחוב בשעות הערב.

ב-1942 גוייסו הגברים היהודיים לחיל עזר יחד עם אזרחים נוספים שהשלטונות לא רצו לצרף לשורות הצבא הלוחם. רובם נשלחו לחזית אוקראינה, שם הועסקו בפינוי מוקשים, 60 מהם נספו.

במארס 1944, עם כניסת הצבא הגרמני להונגריה, נעצרו כ-60 יהודים תושבי המקום בפקודת הגסטאפו. הם הואשמו בהאזנה בסתר לשידורי האויב, בהפצת שמועות תבוסתניות ובהסתרת סחורות. ב-5 באפריל הובלו לבודאפשט, משם הועברו למחנה ריכוז בגאראן' (GARANY). בראשית מאי שולחו לאושוויץ.

ב-2 במאי רוכזו יהודי פוטנוק ויהודי היישובים הסמוכים בבנייני בית הכנסת, בית הספר ובבנייני הקהילה, שם הוחזקו במשך כחודש ימים. האמידים מביניהם נחקרו תוך עינויים לגלות היכן הטמינו את רכושם.

ב-3 ביוני הובלו יהודי הגיטו למישקולץ (MISKOLC), שם רוכזו כל יהודי המחוז. ב-6 ביוני 1944 שולחו 564 יהודי פוטנוק לאושוויץ.

מספר הנספים בני המקום באושוויץ ובעבודות הכפייה הגיע ל-509.


לאחר המלחמה חזרו 127 יהודים מפוטנוק ומהסביבה ושיפצו את בית הכנסת. בשנים הבאות עזבו רובם את העיירה ובשנות השישים התגורר במקום מספר קטן של יהודים.
חובר ע"י חוקרים של אנו מוזיאון העם היהודי
בלאו, לודוויג לאיוש
Blau, Ludwig Lajos (1861-1936), scholar and Talmudist, born in Putnok, Hungary (the part of Austria-Hungary). He studied at several yeshivot, the Jewish Theological Seminary of Budapest, and the University of Budapes, Hungary. While still a student he was invited to teach at the Seminary. In 1889 he became a full professor there and in 1914 Blau became director of the Seminary. For 40 years from 1891 he was editor of the Hungarian Jewish scholarly journal "Magyar Zsido Szemle". In 1911 together with Mihaly Guttmann and Simon Hevesi he founded and then edited (until 1931) the Hebrew review "Ha-Zofeh le-Hokhmat Yisrael be-Erez Hagar". He was one of the editors of the "Bible for Youth" (in Hungarian)

Blau was a prolific author who contributed over 1,000 scholarly articles and essays for French, English, Hungarian, German and Italian journals including the Jewish Encyclopedia. His knowledge covered almost every aspect of Jewish learning. He reviewed 1,383 books. He was among the first to evaluate the “Talmudic information on the Bible and the Masorah” (Masoretische Untersuchungen, 1891; Zur Einleitung in die Heilige Schrift, 1894). He researched the information contained in traditional literature on ancient Hebrew booklore (Studien zum althebraeischen Buchwesen, 1902). His works gained added importance in light of increasing interest in old Hebrew scrolls. Blau was among the first to make use of Greek papyri for evaluation of Talmudic law ("Papyri und Talmud in gegenseitiger Beleuchtung", 1913; "Prosbul im Lichte der griechischen Papyri und der Rechtsgeschichte", in "Festschrift der Landes-rabbinerschule", 1927). Blau also published the letters of Leone Modena ("Leo Modenas Briefe und Schriftstuecke", 2 vol., 1905-06).
Tennenbaum, Yaakov
Rabbi

Born in Szendro, he served as rabbi in Tallya (1858-69), Mezocsat (1869-73) and Putnok (1873-79). Many noted scholars were educated in his yeshiva. Tennenbaum was a leading figure in Hungarian Orthodoxy. He wrote novellae, responsa and on the Bible. His son, Meir, succeeded his father as rabbi of Putnok and officiated there until his death in 1928.
יעקב טננבאום

Jacob Tennenbaum (Tannenbaum) (1832-1897), rabbi born in Szendro, Hungary (then part of the Austrian Empire). He served in several important communities, Tallya (1858-69), Mezocsat (1869-73), and Putnok (1873-79). His works were published posthumously by his sons. He was the author of “Naharei Afarsemon” (2 vols., 1898-1911), comprising responsa, novellae on Talmudic topics and on tractate “Bezah”, and of “Shemen Afarsemon” (1899), on the Pentateuch. He was one of the main pillars of Hungarian Orthodoxy, for which he fought strenuously. Tennenbaum was head of a large yeshivah and educated a generation of important scholars. After his death, his son Meir, succeeded him as rabbi of Putnok.

מישקולץ
מישקולץ MISKOLC

עיר במחוז בורשוד (BORSOD), צפון הונגריה.


יהודים התיישבו במקום במחצית השנייה של המאה ה-18, ותפשו מקום מרכזי בחיי המסחר בעיר. ב-1848 הקימו בית-ספר גבוה למסחר.

יהודי מישקולץ עסקו גם בתעשייה, בנקאות ומלאכה, והיו מאוגדים באיגודים מקצועיים משלהם. כבר במחצית השנייה של המאה ה-19 היו יהודים רבים בעיר בעלי מקצועות חופשיים, ומספר הרופאים היהודים שם היה הגדול בהונגריה.

הקהילה התארגנה ב-1765, כשהוקצה ליהודים שטח לבית עלמין, ב-1767 נוסדה חברה קדישא.

במישקולץ פעלו שני בתי כנסת וכמה בתי תפילה קטנים.

הקהילה הקימה בית חולים, והחזיקה מוסדות צדקה וגמילות חסדים. הוקמו בית ספר, ב-1895 למדו בו כ-800 תלמידים, שלוש ישיבות ו"תלמוד תורה". ב-1919 הוקם בית ספר לבנות, ב-1923 בית ספר לבנים וב-1928 נוסד במישקולץ בית מדרש למורות, שבו נלמדה השפה העברית.

ב-1870 התפלגה הקהילה כשמתפללי בית כנסת אחד קיבלו עליהם את תקנות קונגרס יהודי הונגריה (1869), והצטרפו בכך לזרם הנאולוגי (שגרס השתלבות בחברה ההונגרית ותיקון סדרי החיים הדתיים), והאורתודוקסים שהתנגדו לתקנות הקונגרס הקימו קהילה נפרדת. ב-1875 שבו והתאחדו שני הפלגים לקהילה אורתודוקסית אחת.

בשנת 1930 ישבו במישקולץ 10,862 יהודים.


תקופת השואה

עוד לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה (ספטמבר 1939) הורע מצבם של יהודי הונגריה הפרו- גרמנית, עם החלת "החוקים היהודיים" (1938 ואילך) שהיפלו לרעה את היהודים בתחומי הכלכלה והחברה. במישקולץ איבדו יהודים רבים את מקורות פרנסתם, ואחרים נאלצו לרשום את עסקיהם על-שם שותפיהם הלא-יהודים כדי למנוע הפקעת רכושם בידי השלטונות.

ב-20 ביוני 1942 נלקחו גברים יהודים ממישקולץ, שגילם היה פחות מ-50, לעיר האטוואן (HATVAN) לעבודות כפייה במקום. האחרים (עד גיל 60) גוייסו במסגרת "שרות-עזר" לצבא ההונגרי לשם עבודות ביצורים ושרותים. (גיוס זה כלל יהודים ואזרחים הונגרים אחרים שהשלטונות לא רצו לצרף לשורות הצבא הלוחם). הם נשלחו לחזית אוקראינה, שם לחמו ההונגרים לצד הגרמנים. רובם ניספו.

באפריל 1944, כמה שבועות אחרי כניסת הצבא הגרמני להונגריה, רוכזו היהודים בגיטו. הגברים שעדיין נותרו במקום נשלחו למחנות עבודה. על-פי רשימות שנתקבלו מבנקים הונגריים עונו יהודים בידי חיילי הז'אנדרמריה ההונגרית, כדי לגלות את מקום חפצי הערך שהיו ברשותם. הורכבה יחידה של רופאים יהודיים מבין יהודי מישקולץ במטרה לסייע בחזית, אך כולם נרצחו בצאתם מהעיר בידי חיילי ס"ס גרמנים.

בימים 15-11 ביוני שולחו רוב תושבי הגיטו למחנה ההשמדה אושוויץ. בעיר נשארו כמה בעלי מלאכה שהועסקו בעבודות עבור הצבא הגרמני. עם התקרב הצבא האדום, נרצחו כולם בידי הגרמנים. במשך שנות המלחמה ניספו במישקולץ וסביבתה 14,000 יהודים.


אחרי המלחמה חזרו למישקולץ כ-400 יהודים שניצלו. אליהם הצטרפו כמה מאות יהודים מכפרי הסביבה. הם שיפצו את בתי הכנסת ושיקמו את חיי הקהילה. רובם עלו אחר כך לישראל.

בשנות השישים למאה ה-20 חיו במישקולץ כ-300 יהודים.

שאפאריקובו

Tornaľa

טורנלה

 שאפאריקובו SAFARIKOVO (בין 1948 - 1992)

(עד 1949 טורנאלה TORNALA, בהונגרית: TORNALJA)

עיירה בדרום סלובקיה.


שאפאריקובו שוכנת מצפון-מזרח לעיר רימאווסקה סובוטה RIMAVSKA SOBOTA. עד 1918 השתייכה לממלכת הונגריה ומאז עד 1993 לרפובליקה הצ'כוסלובקית.

יהודים החלו להתיישב בטורנאלה במחצית השנייה של המאה ה- 19 והקהילה התארגנה שם ב- 1861. באותה השנה נחנך בית תפילה ושנה אחר-כך קודש בית עלמין. באותה עת עמד יעקב פירזיך FIRSICHבראש הקהילה. רב לא היה במקום וקהילת שאפאריקובו היית מסופחת לקהילת פוטנוק PUTNOK, ופנתה אל הרב הראשי האזורי, הרב סלאמון בראון BRAUN, שישב בפוטנוק, ואחרי מותו של הרב סאלמון בראון ב- 1873 - אל הרב האזורי יעקב טננבאום TENNENBAUM.

עם התפתחותה במשך השנים נעשתה קהילת שאפאריקובו לעצמאית והשתייכה לזרם האורתודוקסי. בשנת 1890 נחנך שם בית כנסת וב- 1900 נפתחו בית ספר יסודי יהודי וגן ילדים. בית עלמין חדש קודש ב- 1906 ומקווה נפתח ב- 1927. כן פעלו שם "תלמוד תורה", "חברה משניות" וחוג נוער ללימוד עצמי. בין מוסדות הצדקה היו "חברה קדישא" ו"אגודת נשים".

ב- 1922 היו רשומים בספרי הקהילה 612 יהודים. בראשם עמדו גיזה בליץ, נשיא הקהילה, הרב אפרים באלאייטי BALAJTI, הדיין שמואל רייניץ ואלכסנדר לנדייל LENGYEL מזכיר הקהילה. עם ראשי הקהל נמנו: מוריץ רייניץ, ד"ר אדולף פניו FENYOE ושמואל קראקוביץ. אדה שווארץ, שהתמנה לנשיא הקהילה ב- 1876, עדיין נמנה עם הנהגת הקהילה בשנות השלושים למאה ה- 20. חוקר התלמוד הנודע ר' ארנשטיין שימש כל חייו כחזן הקהילה.

ב- 1867 קיבלו יהודי האזור שוויון זכויות, וברפובליקה הצ'כוסלובקית אחרי מלחמת העולם הראשונה הוכרו כמיעוט לאומי בעל זכויות, ונעשו מעורבים בחיי החברה ובפעילות פוליטית. באותה תקופה החלה גם פעילות ציונית בעיירה, וב- 1937 בבחירות לקונגרס הציוני ה- כ' השתתפו 18 מיהודי המקום.

בשנת 1930 חיו בשאפאריקובו 682 יהודים.


תקופת השואה

בעקבות הסכם מינכן מספטמבר 1938, כשנה לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה, פורקה הרפובליקה הצ'כוסלובקית, ולפי בוררות וינה מ- 2 בנובמבר 1938 סופח החלק הדרומי של סלובקיה, לרבות שאפאריקובו, להונגריה. ה"חוקים היהודיים" של ממשלת הונגריה הפרו- גרמנית היפלו את היהודים לרעה בלימודים ובכלכלה ורבים נותרו ללא פרנסה. גברים יהודים רבים שגויסו לעבודות כפייה לצבא ההונגרי מתו בקור ובמחלות או נרצחו בידי מפקדיהם.

ב- 19 במארס 1944 נכנס הצבא הגרמני להונגריה. כעבור כמה שבועות רוכזו היהודים בגיטאות ובאמצע מאי 1944 החל גירוש יהודי הונגריה למחנה ההשמדה אושוויץ שבפולין. יהודי שאפאריקובו הובאו לטורנאלה ומשם שולחו למחנה ההשמדה, עם שאר היהודים שרוכזו שם, כנראה בין 16 למאי לראשית יוני 1944.

המעטים ששרדו אחרי המלחמה וחזרו לעיירה בקושי הצליחו להרכיב מניין. אחר כך ככל הנראה הצטרפו אליהם יהודים ממקומות אחרים, והחיים היהודיים חודשו. בראש הקהילה עמד ארנסט ברין, ובזכותו היה בית העלמין מטופל ובית הכנסת עדיין עמד על תלו.

הונגריה

ציוני דרך בתולדות יהודי הונגריה

העת העתיקה

נוכחות יהודית בשטחי הונגריה מתועדת במהלך המאות ה-2 וה-3 לספירה, כאשר ארץ זאת, שנודעה אז בשם פאנוניה, הייתה חלק מאימפריה הרומית. ממצאים ארכיאולוגיים שונים מעידים על התיישבות יהודית במספר מקומות, רובם על גדות נהר הדנובה או בסמוך לו. כתובות המזכירות את המילה Judaeus ("יהודי") וסמלים יהודיים, כולל המנורה, נמצאו על מצבות שנחשפו בבריגטיו (כיום Szőny Komárom), סולבה (Esztergom), Intercissa (Dunaújváros),  אקוינקום (בודפשט), Triccinnae (Sárvár), סופיאנה (Pécs), ו-סאווריה (Szombathely). כשני שליש מהכתובות המתייחסות ליהודים שייכות לחיילים. הם שירתו כנראה בלגיונות הרומאים שגויסו במזרח התיכון, כגון היחידה הראשונה של הקשתים הסורים שמקורה בעיר הסורית המסה (חומס) וכללה יהודים מאותה עיר. נראה כי ההחמרה במצב הביטחוני במזרח התיכון עקב פלישות הפרסים במאה ה-3 הביאה לכך שיהודים נוספים מאנטיוכיה, המסה ומקומות נוספים בלבנט הצטרפו לקרוביהם בפאנוניה. הקשרים בין יהודי פאנוניה והלבנט פסקו לאחר מחצית המאה ה-4 בעקבות פיצול האימפריה הרומית ולאחר מכן עקב פינוי פאנוניה על ידי הרומאים.


1251 | ארץ הגר

במחצית השנייה של המאה ה-11 נדדו כמה יהודים מאזורי מורביה ובוהמיה, הלוא היא צ'כיה של היום, והתיישבו באזור פאנוניה, היום הונגריה. מסמכים מהתקופה מעידים כי הכנסייה המקומית הוציאה צווים שאסרו על נישואים בין נוצרים ליהודים וכן על העסקת יהודים בפסטיבלים ובירידים.
הלך הרוח השתנה בשנת 1251 כשהמלך ההונגרי בֶּלה הרביעי פירסם כתב זכויות שהסדיר את יחסי המסחר בין יהודים לנוצרים והגן על היהודים מפני התנכלויות מצד נוצרים. המהלך המלכותי הביא לכך שיהודים מכל רחבי אירופה החלו להגר להונגריה, "ארץ הגר", כפי שכונתה בכתבים רבניים בימי הביניים.
ברם, לא הכול היה מושלם בממלכת הגולאש והבלינצ'ס. בתקופתו של המלך לאיוש התחזקה השפעתה של הכנסייה, שלא ראתה בעין יפה את הזכויות שהוענקו ליהודים, ובשנת 1360 גזר המלך על גירושם מממלכתו. ארבע שנים מאוחר יותר בוטלה הגזירה מסיבות כלכליות, אך רבים מהמגורשים לא שבו.

1526 | שלוש מדינות לעם אחד

במאות ה-16 וה-17 נאבקו ההונגרים, הטורקים והקיסרים לבית הבסבורג על פיסת הנדל"ן ההונגרית הנחשקת. תושבי הונגריה – והיהודים בכללם – עברו מיד ליד ומריבון לריבון משל היו סחורה פגומה ביריד השנתי.
ראשית הסיפור בקרב מוהאץ', שהתחולל בשנת 1526 – והסתיים בתבוסה הרת גורל של ההונגרים לטורקים. לאחר מכן נחלקה הונגריה לשלושה אזורים: החלק הדרום-מזרחי נפל תחת שלטון טורקי, החלק הצפון-מערבי תחת שלטונו של בית הבסבורג, ואילו באזור המזרחי – הלוא הוא אזור טרנסילבניה, שנותר תחת ריבונות טורקית (אך לא תחת שלטון טורקי) – נוסדה נסיכות עצמאית.
היהודים שחיו תחת השלטון הטורקי זכו לחופש יחסי. הקהילה המשמעותית ביותר באזור זה התגוררה בעיר בודה (שהיתה לימים לחלק מבודפשט). היתה זו קהילה ובה יהודים ממזרח וממערב גם יחד, ומפגש התרבויות העשיר את עולם התורה של יהודי בודה הודות לשילוב הפורה בין טכניקות הלימוד של חכמי ספרד ועקרונות הפלפול האשכנזיים.
גם מצבם הכלכלי של יהודי העיר, ששכנה על נתיב מסחר מרכזי, על גדות נהר הדנובה, היה משופר, והם סחרו בכל הבא ליד – מעורות ושטיחים ועד בקר ואלכוהול.
היהודים שחיו באזור המזרחי – כאמור, בריבונות טורקית אך לא תחת שלטון טורקי – נהנו מרווחה יחסית, בהשפעת הרפורמציה הנוצרית שהנהיגו הקלוויניסטים, שהיו סובלנים הרבה יותר מאבותיהם הקתולים.
מצבם של היהודים שחיו תחת בית הבסבורג, לעומת זאת, היה בכי רע. רבים מהם גורשו מערי המלך.

1781 | צו הסובלנות

היסטוריונים רבים מציינים את היום שבו העניק הקיסר יוזף השני את "צו הסובלנות" ליהודים כיום היסטורי שבו נפלו חומות הגטו, לפחות מטאפורית, ויהודים החלו להשתלב במרחב האירופי. הצו, שהוצא בשנת 1781, ביטל את הגבלות המגורים שהושתו על היהודים, העניק להם חופש תנועה ברחבי האימפריה ואיפשר להם להשתלב בחיי המסחר והכלכלה, ללמוד לימודים כלליים ולעסוק במקצועות חופשיים. לצד זאת, הצו אסר על פעולתם של בתי-כנסת, כמו גם על כתיבת יידיש ועברית בתעודות רשמיות. יהודים חסרי השכלה פורמלית לא הורשו להינשא עד גיל 25, כאמצעי לעידוד השכלה.
ואולם, חרף הפגיעה בחירות הדתית של יהודי הונגריה, יהודים רבים היגרו אליה, בעיקר מאזור גליציה (היום דרום פולין) ומורביה (היום צ'כיה). לימים תפוצל הקהילה היהודית בהונגריה לשני זרמים מנוגדים: היהודים שהגיעו ממורביה נטו אחר רעיונות הקדמה ואימצו את ערכי ההשכלה, וכעבור 100 שנה צמח מקרבם בנימין זאב הרצל, כמו גם הוגים ואינטלקטואלים אחרים, שרבים מהם השפיעו מאוד על התרבות האירופית.
היהודים שהגיעו מאזור גליציה, לעומת זאת, דבקו ביהדותם המסורתית, וייסדו לימים את חצרות החסידים סאטמר, מונקאץ' ועוד.

1848 | אמן-סיפציה

ההיסטוריה של הנאורות ויחסה ליהודים מורכבים והפכפכים. מצד אחד, הדוגלים בערכי השוויון, שהם לב לבה של תנועת הנאורות, לא יכלו להוציא מן הכלל את העם הנבחר, שמא יואשמו במוסר כפול. מצד שני, הסלידה האירופית העתיקה מן האפשרות לקבל את היהודי כשווה בין שווים הקשתה על האירופים לעשות זאת הלכה למעשה.
הונגריה לא היתה יוצאת דופן בעניין זה. בשנים 1815–1840 גדל מספרם של יהודי הונגריה בכ-80% הודות להגירה מואצת, שנבעה מהרפורמות שהנהיג יוזף השני ומהשפעותיו של "צו הסובלנות". על פניו, היהודים השתלבו בחברה ההונגרית וזכו ליחס שווה. אלא שהצידוקים לשנאת היהודים מצאו תמיד אוזניים קשובות.
דוגמה אחת מני רבות היתה דברים שאמר אחד מראשי התנועה הליברלית בבית התחתון בקשר לייצור אלכוהול, אחד העיסוקים המרכזיים של היהודים באותו עת: "אלה היושבים באזור שבו כל בית-מרזח נמצא בידי יהודים יודעים איזו סכנה הם מהווים לעם [...] כשהם מחזיקים בידם ללא הרף את הרעל הלבן".
ביטוי נוסף לאנטישמיות שאף "צו סובלנות" לא היה יכול לה ניתן ב-1848, במהלך מהפכת "אביב העמים": אף שהיהודים נטלו במהפכה חלק פעיל, האסיפה הלאומית הליברלית סירבה להעניק להם שוויון זכויות מלא. בעקבות ההחלטה, שעוררה כמובן אכזבה רבה, טענו יהודים רבים כי אין זו אלא הוכחה נוספת לכך שיש להגביר את ההשתלבות בחיים ההונגריים ולטשטש את הזהות היהודית הלאומית.
למרות האקלים העוין, בשנת 1860 ניצח מכבש הנאורות את הגזענות וכמעט כל ההגבלות נגד היהודים בוטלו. המהפך הושלם בשנת 1867, אז הוענק ליהודים שוויון זכויות מלא.

1868 | החוט המשולש

מה עושה אדם כשיום אחד אומרים לו שהוא שווה?
רעיונות ההשכלה והנאורות, שחלחלו לקהילות היהודיות בתוך זמן קצר יחסית, חוללו בהן שינויים עמוקים. בעידן הטרום-מודרני אמנם הייתה הקהילה הישות המשפטית, הפוליטית והחברתית שעיצבה את דמותו של היהודי, אך אחרי עידן האמנסיפציה נותרה לה סמכות דתית בלבד.
"צרת היהודים", כפי שכינה זאת אחד-העם, באה לידי ביטוי, באופן פרדוקסלי, דווקא בהצלחתם להשתלב במרחב האירופי, משום שכעת היה על הקהילה היהודית להכריע בשאלת השאלות: מה תהיה הזהות היהודית הייחודית כשאין גטו? כיצד יש לנהוג כשהחומות התרבותיות והממשיות כבר אינן חוצצות בין יהודים לגויים?
ב-1868 הונחו השאלות הללו לפתחו של הקונגרס היהודי שיזמה קהילת פשט (לימים חלק מבודפשט), אחת הקהילות הגדולות והחשובות בהונגריה. בקונגרס התעמתו שלושה זרמים עיקריים: הזרם האורתודוקסי, שדגל בשמרנות דתית, התבדלות וצמצום ברפורמות דתיות; זרם הניאולוגים (החדשנים), שקרא לקבל את התמורות החברתיות בנפש חפצה, להשתמש בשפה ההונגרית בדרשות ולפתוח את בתי-הכנסת לרוח השינוי המנשבת בעולם; וזרם "הסטטוס-קוו", שעימו נמנו הדוגלים בשימור המצב שטרם הפילוג.
במהלך הקונגרס גרפו הניאולוגים את רוב הקולות, ובכך ייצגו את שאיפתם של רוב יהודי הונגריה להשתלב במרחב הכללי. הזרמים האחרים סירבו לקבל את ההכרעה, והתארגנו בקהילות נפרדות. יהודי שנקלע ליישוב יהודי באותם ימים היה יכול להתפלל תפילת "שחרית" בבית-הכנסת הניאולוגי, "מנחה" בבית-הכנסת האורתודוקסי ו"ערבית" בבית-הכנסת הקרוב לזרם "הסטטוס-קוו".
קיטוב כה חריף בין חבריה של קהילה יהודית היה תופעה ייחודית להונגריה, ומומחים סבורים כי השסע העמוק הותיר בקהילה חותם עז, שלא נמחה עד לחורבנה במלחמת העולם השנייה.

1882 | פתרון דומה, סיבה מנוגדת

לפני שיהודי הונגרי ושמו בנימין זאב הרצל התחיל בכלל לחשוב על כתיבת הטיוטה לספרו "מדינת היהודים", הציע הונגרי אחר, ויקטור אישטוצי, חבר פרלמנט ממשפחת אצולה, לייסד ליהודים מדינה משלהם. בניגוד להרצל, שהגה את רעיון המדינה היהודית מתוך דאגה לעמו, אישטוצי יזם את הרעיון בגלל חששו מהיהודים. במילים אחרות, שניהם הגו את רעיון המדינה היהודית מאותה סיבה: אנטישמיות.
אישטוצי טען כי היהדות אינה רק עדה דתית, אלא כת חברתית שאחדות הדם, המסורת הקדומה, האינטרסים המשותפים והדת עושים אותה ליחידה מהודקת וסגורה. לדידו, היהודים לא היו אלא טפילים מתוחכמים הזוממים להשתלט על הונגריה, והחלוקה הפנימית בין ניאולוגים לאורתודוקסים, לדוגמה, לא היתה אלא פרי תכנון נכלולי: תפקידם של האורתודוקסים הוא לשמר את היהדות ואת אורחות חייה הדתיים, ואילו תפקידם של הניאולוגים הוא לחדור בעורמה אל השורות הקדמיות של הפוליטיקה ההונגרית.
דבריו של אישטוצי נפלו על אוזניים קשובות והניחו את התשתית ליחס דו-ערכי שאיפיין את גורלה של יהדות הונגריה בכלל: מחד גיסא, ביטויים אנטישמיים הולכים וגוברים שהגיעו לשיאם בפרשת "הנערה מטיסא-איסלאר", עלילת דת מפורסמת שהתרחשה ב-1882, ובמסגרתה הואשמו שמש בית-כנסת ושוחט יהודי ברצח נערה (שממנו זוכו לבסוף בשתי ערכאות); מאידך גיסא, עלייה מואצת במספר היהודים שעברו לערים והשתלבו במרקם החיים הכללי. הלקח היה חד-משמעי: החברה ההונגרית אינה מוכנה לקבל את היהודים כמות שהם. כדי להשתלב בה עליהם לבטל את ייחודם החברתי והדתי ולהסתגל לדרכיה ומנהגיה של החברה הלא-יהודית.

1886 | האינטרנציונל היהודי-הונגרי

אחת התגובות הנפוצות לאי קבלת היהודים בחברה ההונגרית הייתה תופעת ההתבוללות. אולם בהתאם לאמירתו המפורסמת של הפילוסוף הצרפתי סארטר כי "יהודי הוא מי שמכירים בו כיהודי" העובדה שנטמעו בהונגרים, לא ממש עזרה ליהודים. התפיסה הרווחת הייתה שהיהודי הוא גזע זר באירופה וגם אם מאוד ירצה, הוא אינו מסוגל להתאחד עם הגזעים הסלאביים . "היהדות היא נגע ממאיר בכל מקום", נכתב בירחון קתולי הונגרי מכובד באותם ימים, "והיא משחיתה את המידות בייחוד בעולם המסחר, מורידה את רמת המוסר והופכת את השחיתות לאופנה כללית".
אחד הפתרונות למלכוד שיהודי הונגריה נקלעו אליו נמצא באידיאולוגיה חדשה שהחלה להתפשט באירופה בסוף המאה ה-19: הסוציאליזם.
המחשבה הסוציאליסטית קבעה כי הגדרות לאומיות ודתיות הן המצאה קפיטליסטית שמטרתה לטשטש את פער המעמדות. היהודים, ששילמו מחיר כבד על שייכותם האתנית, הצטרפו לתנועה בהמוניהם.
אחד הסוציאליסטים המרכזיים בהונגריה היה בלה קון, שנולד בטרנסילבניה ב-1886. אביו היה יהודי מומר ואמו פרוטסטנטית. קון השתייך לחוג אמנים וסופרים יהודים ידועים, שעימם נמנו מבקר הספרות ג'רג' לוקאץ', הסופר לאיוש בירו ואחרים – כולם חסידי האידיאולוגיה הקומוניסטית ובעלי תפקידי מפתח ברפובליקה הסובייטית ההונגרית. ב-1919 התמנה קון לשר החוץ ברפובליקה הסובייטית-הונגרית ששלטה בהונגריה במשך תקופה קצרה לאחר מלחמת העולם הראשונה.





1903 | יש לך שקל?

אירוניה זה שדווקא חוזה הציונות, בנימין זאב הרצל, נולד בארץ שבה הרוב היהודי התנגד בתוקף לרעיון הציוני.
ואכן, רוב יהודי הונגריה התנגדו בתוקף לרעיון הציוני. הקהילה האורתודוקסית ראתה בציונות משיחיות שקר שעלולה להביא לדחיקת הקץ, ואילו הקהילה הניאולוגית דגלה בהתבוללות והגדירה את חבריה כ"הונגרים בני דת משה", קרי, יהודים שבחזם פועם לב הונגרי פטריוטי. יש מן האירוניה אפוא בעובדה שדווקא הציוני החשוב ביותר, בנימין זאב הרצל, נולד בארץ שרוב היהודים בה דחו את האידיאולוגיה הציונית מכל וכול.
ובכל זאת, בקונגרס הציוני הראשון השתתפו שבעה יהודים שהגיעו מהונגריה לבאזל כנציגים מטעם עצמם. הבולטים שבהם היו יאנוש רונאי, שהקים בשנת 1897 את האגודה הציונית הראשונה בהונגריה, ושמואל בטלהיים, שייסד עם רונאי את ההסתדרות הציונית בהונגריה בשנת 1903.
עם השנים התחזקה התנועה הציונית בהונגריה. עדות לכך אפשר למצוא במספרם של קוני השקל הארצישראלי, שעלה מ-500 ל-1,200 איש (השקל היה דמי חבר שנתיים שנגבו עבור ההסתדרות הציונית והקנו זכות לבחור ולהיבחר לקונגרסים הציוניים). "השאור שבעיסה", כהגדרתו של ד"ר חיים ויסברודף, אחד מחברי התנועה, היה ייסוד המכבייה ב-1903. מטרתם של מייסדי המכבייה היתה להקנות לחברי התנועה הציונית ערכי תרבות יהודיים וציוניים ולעורר בציבור היהודי תודעה יהודית, כבוד עצמי וגאווה לאומית. מסגרת פעולתם דמתה לזו של אגודות הסטודנטים והתאפיינה בסעודות משותפות, סמלים, סיסמאות וגם ניהול דו-קרב בשעת צורך.


1910 | "המפץ הגדול" של יהדות הונגריה

בסוף המאה ה-19, עידן שבו אתוס ההשכלה והמודרניזציה הגיעו לשיאם במערב אירופה ובמרכזה, התפוצצה לאטמוספירה ההונגרית אנרגיה אדירה של אינטלקט, יכולת וכישרון שהיתה אצורה במשך מאות שנים בבתי-המדרש ובישיבות.
היהודים ההונגרים רשמו הישגים כבירים בכל התחומים: מהממציאים הדגולים לאזלו בירו ודוד גסטטנר, דרך המתמטיקאים המחוננים מאנו בק ומיקלוש שווייצר, ועד זוכי פרסי נובל לכימיה ג'יאורגי אולה ומיכלי פולני.
במיוחד בלטו היהודים בעולם העיתונות. עם אנשי התקשורת המשפיעים ביותר בהונגריה ניתן היה למנות את הסאטיריקן ואיש הפיליטונים הצולפניים אדולף אגאי, אשר שימש כעורך של המגזין הסאטירי הפופולרי בורשסם יאנקו, ואת המו"ל שנדור בראון, שהמציא פורמטים חדשים וצבעוניים של הדפסה, ובהם היומון "אֶז אֶשט" – שלושתם יהודים. שורשים יהודיים יש גם ל"היכלי העיתונות" המפורסמים של בודפשט, שריכזו לראשונה את כל העבודה העיתונאית – כתיבה, עריכה, הגהה, הדפסה, שיווק והפצה – תחת קורת גג אחת.
גם בשדה הרוח והספרות היתה ליהודים בהונגריה הצלחה רבה. אחד מהם היה המשורר יוסף קיש, למשל, שייסד את "א-הֶט", כתב-עת ששימש בית למשוררים וסופרים יהודים, ובכללם אמן הסיפור הקצר טומאש קובור. עם דעיכתו של "א-הט" ב-1910 תפס את מקומו כתב-העת הספרותי החשוב "ניגט", שבו כתבו חלוץ הפרוזה ההונגרית שנדור ברודי והנובליסט והמחזאי דז'ו סומורי.
יהודים הונגרים ויהודים ממוצא הונגרי תרמו תרומה מכרעת גם לתיאטרון ולקולנוע (ובהם למשל השחקן ברנרד שוורץ, הלוא הוא טוני קרטיס, יליד ניו יורק שהוריו היו ילידי הונגריה, ובמאי הסרט "קזבלנקה" נמו קרטש, ששינה את שמו למייקל קורטיז כשהיגר לאמריקה). אפילו בתחום הספורט, שנחשב "לא יהודי" במובהק, בלטו יהודים: כמעט 33% מהמדליות האולימפיות של הונגריה הוענקו לספורטאים בני דת משה.


1920 | חוקי היהודים

לאחר מלחמת העולם הראשונה איבדה הונגריה שני שלישים משטחה. בן לילה מצאו עצמם יהודים הונגרים רבים תחת ריבונותן של מדינות חדשות: רומניה, יוגוסלביה, אוסטריה ועוד.
במהלך מלחמת העולם (1914–1917) נפלו כ-10,000 חיילים יהודים הונגרים בשדות הקטל, אך הפטריוטיות שהפגינו לא עצרה את הרוח האנטישמית שנשבה ברחוב ההונגרי והתגברה עוד יותר לנוכח הפליטים היהודים הרבים שנהרו מגליציה וביקשו למצוא מחסה במרחב ההונגרי.
כמו מדינות רבות באירופה שניסו לגבש זהות לאומית בין שתי מלחמות העולם, גם הונגריה ניסתה לכונן משטר קומוניסטי, אלא שזה החזיק מעמד 133 ימים בלבד. אחריו עלה לשלטון מיקלוש הורטי, גיבור מלחמה לאומי ושמרן עם נטיות אנטישמיות. דיכוי המשטר הקומוניסטי לווה בפרעות ביהודים "הקוסמופוליטים", שבמהלכן רצחו כנופיות "הטרור הלבן" הפשיסטיות כ-3,000 יהודים.
במהלך שנות ה-20 של המאה ה-20 רווחה בהונגריה "אנטישמיות רכה": מצד אחד, תקנות מפלות כמו מכסות ליהודים באוניברסיטאות, שעמדו על 5% בלבד, ומנגד – מתן ייצוג מסוים ליהודים בפרלמנט ההונגרי.
בסוף שנות ה-30 היו יהודי הונגריה, כ-450 אלף במספר, תחת מתקפה אנטי-יהודית. המדרון היה חלקלק: בשנת 1938 חוקק בפרלמנט "חוק היהודים הראשון", שהגביל את חופש העיסוק שלהם בתחומים רבים והרחיב את ההגדרה "יהודי" גם למי שהמיר את דתו אחרי 1919. לאחר כשנה חוקק הפרלמנט ההונגרי את "חוק היהודים השני", שהרחיב את ההגדרה "יהודי" עוד יותר וכלל 100 אלף איש נוספים שהמירו את דתם לפני 1919, וכן את ילדיהם.
המהלכים הללו היו התשתית הברברית-חוקתית להשמדת יהדות הונגריה במהלך מלחמת העולם השנייה.



1944 | סחורה תחת דם

קהילת יהודי הונגריה זכתה בכבוד המפוקפק להימנות עם הקהילות המעטות שמכונת ההשמדה הנאצית השאירה לסיום המלחמה. אבל כשזה כבר התרחש, החיסול היה קטלני, שיטתי ומהיר, אפילו יחסית לנאצים.
בניגוד ליהודי פולין, שרבים מהם האמינו לשקרים של מכונת התעמולה הנאצית, הטענה הרווחת בקרב החוקרים היא כי יהודי הונגריה היו מודעים למעלליה הנוראיים של המכונה הנאצית, אך עד לרגע האחרון לא האמינו כי ברבריות כזו אכן תתרחש בארץ תרבותית כמו הונגריה.
כאשר כבשו הנאצים את הונגריה, במרץ 1944, חיו בה כ-750 אלף יהודים, כ-300 אלף מהם פליטים ועקורים ממזרח. במשך חודשיים רוכזו כחצי מיליון יהודים ענודי טלאי צהוב בגטאות שהקימו הנאצים בכל ערי הונגריה, ובמאי 1944 הם החלו להישלח בהמוניהם לאושוויץ. ההערכה היא כי בתוך כמה שבועות נרצחו כך כ-450 אלף מיהודי הונגריה.
באוקטובר 1944 הדיחו הנאצים את עוצר הונגריה הורטי ומינו לתפקיד ראש הממשלה את הפשיסט האנטישמי פרנץ סלשי, ראש מפלגת צלב-החץ. עם עלייתו של סלשי לא הגנו עוד השלטונות על יהודי בודפשט. המוות השתולל ברחובות בודפשט, והדנובה נצבע בדמם של זקנים, נשים וטף אשר נורו בגבם והושלכו לנהר.
אחד האירועים מעוררי המחלוקת ביותר שנקשרו לשואת יהודי הונגריה נוגע לישראל קסטנר, סגן נשיא ההסתדרות הציונית במדינה וממקימי "ועדת העזרה וההצלה בבודפשט". קסטנר הציל כ-1,700 יהודים הודות לעסקה שחתם עם אדולף אייכמן, ואת תוכנה של העסקה ניתן לתמצת בשלוש מילים נוראות: "סחורה תחת דם".
בשנות ה-50 התפוצצה בישראל "פרשת קסטנר" אחרי שהאחרון הואשם על-ידי שופט המחוזי בנימין הלוי ש"מכר את נשמתו לשטן". כעבור שלוש שנים טיהר בית-המשפט העליון את שמו, אך קסטנר עצמו לא זכה לחזות בכך: כמה חודשים קודם לכן, ב-4 במרץ 1957, נרצח על-ידי שלושה מתנקשים יהודים בתל-אביב.



2001 | מהקמת מדינת ישראל עד ימינו

לאחר השואה נותרו בהונגריה כ-145 אלף יהודים. בשנים הללו פעלה התנועה הציונית במלוא כוחה, ורבים מיהודי הונגריה עלו לישראל. עם הבולטים שבהם נמנו העיתונאי ולימים השר טומי לפיד, הסטיריקן אפרים קישון ונגיד בנק ישראל משה זנבר. היהודים שנותרו בהונגריה הפנו עורף למסורת היהודית, אם בגלל טראומת השואה ואם בשל השפעתה של הממשלה האתיאיסטית בהונגריה.
בסוף שנות ה-40 של המאה ה-20 שלטה בהונגריה המפלגה הקומוניסטית. מוסדות חינוך יהודיים נסגרו, וכל פעילות ציונית נאסרה. יהודים שהיו בעלי נטייה קומוניסטית מובהקת התברגו בתפקידי מפתח במפלגה. אחד מהם היה הדיקטטור מתיאש ראקושי, שהנהיג את המדינה בשנים 1945–1956.
בתקופה הקומוניסטית היתה הקהילה היהודית בבודפשט תחת סמכותה של המחלקה לענייני דת במשרד הפנים ההונגרי. מאז 1968 פעל בכל אחד מ-18 המחוזות של העיר לפחות בית-כנסת אחד. זה שברחוב דוהאני נחשב לבית-הכנסת הגדול באירופה. התפוררותו של המשטר הקומוניסטי והרפורמה הדמוקרטית בהונגריה עוררו מחדש את הקהילה היהודית: כ-20 בתי-כנסת נפתחו, כמו גם מוסדות קהילתיים וחברתיים. אלא שהאנטישמיות בהונגריה לא שככה, ואף הגיעה לשיא חדש בבחירות 2010, כשמפלגת יוביק הלאומנית (Jobbik) קיבלה כ-16.5% מהקולות. בין האירועים האנטישמיים שנרשמו היו השלכת גופת חזיר על פסלו של חסיד אומות העולם ראול ולנברג וקריאת כיכר על שם אלברט ואס, שהואשם ברצח נשים יהודיות בטרנסילבניה.
בראשית המאה ה-21 מנתה הקהילה היהודית בבודפשט כ-80 אלף איש – הקהילה היהודית הגדולה ביותר במרכז אירופה, אשר הפעילה 23 בתי-כנסת ובתי-תפילה, שתי מכללות, שלושה בתי-ספר יסודיים, שלושה גני ילדים, בית-חולים, שני מוסדות סיעודיים וכמה בתי-עלמין.