חיפוש
הדפסה
שיתוף
הפריט שבחרת:
1 \ 2
נמחקו
נוספו
מקום
רוצה לעזור לנו לשפר את התוכן? אפשר לשלוח הצעות

קהילת יהודי טארגו מורש

טארגו מורש

Targu Mures ,Târgu Mureș

בהונגרית: Marosvásárhely; בגרמנית: Neumarkt am Mieresch


(בהונגרית מארושוואשארהיי, בגרמנית נוימארקט)
עיר בטראנסילבאניה הצפונית, רומניה. עד סוף מלחמת-העולם הראשונה ובשנים 1945-1940 בהונגריה.

משנת 1650 חל איסור על התיישבות יהודים בארגו מורש ובמשך מאתיים שנה לערך התגוררו יהודים בכפרים הסמוכים לעיר. בשנות ה-40 של המאה ה-19 ישבו בעיר עצמה כמה עשרות יהודים ואחרי שנת 1848 - כ-170.

אחרי קונגרס יהודי הונגריה, בשנים 1879-1869, פעלה במקום קהילה ניאולוגית, שהגדירה את עצמה כקהילת סטאטוס קוו. ב-1871 נוסדה קהילה אורתודוקסית.

בית-כנסת חדש ומפואר נחנך ב-1899.

לקהילה האורתוודוקסית היתה ישיבה, ובית-ספר מטעם הקהילה פעל בשנים 1940-1880.

ב-1910 מנתה האוכלוסיה היהודית בעיר 2,755 נפשות, ואחרי מלחמת-העולם הראשונה קרוב ל-3,250 נפש (יותר מ- 10 אחוזים מכלל האוכלוסייה).

בין שתי מלחמות-העולם התנהלה בקהילה פעילות תרבותית ופעילות ציונית ענפה, ותקופת-מה פעל במקום מרכז תנועת-הנוער הציונית "אביבה-באריסיה".

ערב מלחמת העולם השנייה (1939 - 1945) חיו בטארגו-מורש 5,193 יהודים.

בימי מלחמת העולם השנייה, ב-1944, נתחם גיטו בטארגו מורש, רוכזו בו כ-6,000 יהודי העיר והסביבה. תוך זמן קצר שלחו הגרמנים את כולם אל מחנה ההשמדה אושוויץ; ביניהם היה רב הקהילה החרדית מנחם עמנואל סופר ורב הקהילה הליבראלית ד"ר פרנץ לוי.

ב-1947 חזרו 820 יהודים; חלקם עלו לישראל והשאר היגרו למקומות אחרים.

ב-1971 התגוררו בטארגו מורש כמאתיים יהודים, ולא היה להם רב.

סוג מקום:
עיירה
מספר פריט:
259628
חובר ע"י חוקרים של אנו מוזיאון העם היהודי
מקומות קרובים:

פריטים קשורים:
בית הכנסת בטארגו-מורש, רומניה
צילום: קלרה שפיצר, בוקרשט
(המרכז לתיעוד חזותי ע"ש אוסטר, בית התפוצות,
באדיבות קלרה שפיצר, בוקרשט)
מאוריציו וייס ועובדיו בפתח החנות למוצרי עור שלו,
טארגו-מורש, טרנסילבניה, רומניה, 1940
(המרכז לתיעוד חזותי ע"ש אוסטר, בית התפוצות,
באדיבות משפחת וייס, פתח תקווה)
Osvat, Kalman (1880-1953), author and editor, born in Nagyvarad, Hungary (then part of Austria-Hungary, today Oradea, in Romania). He was a brother of Erno Osvat, literary critic and editor. After graduating from medical school, he settled at Tirgu Mures, Romania (formerly Marosvasarhely, Hungary) where, after 1919, he published a review, "Zord idok" ("Bleak Times"). His aim was to take advantage of the the pressure of the Romanian regime to assist the Hungarian speaping Jewish minority to achieve more self-confidence by improving its level of cultural achievement.

Osvat contributed to the Zionist daily newspaper published at Cluj (Kolozsvar), "Keleti Ujsag" ("Oriental News"). He published: "Levelek a fiamhoz" ("Letters to My Son"; 1923); "Feljegyzesek mulo es nem mulo dolgokrol" ("Record of Things Ephemeral and Lasting"; 1923); "Romania felfedezese" ("The Discovery of Romania"; 1923); "Erdelyi levelek" ("Letters from Transylvania"). He edited and wrote in a large part the "Erdelyi Lexikon" ("Transylvanian Lexicon"; 1928).

Romania

România

A country in eastern Europe, member of the European Union (EU)

21st Century

Estimated Jewish population in 2018: 9,000 out of 19,500,000.  Before the Holocaust Romania was home to the second largest Jewish community in Europe, and the fourth largest in the world, after USSR, USA, and Poland. Main Jewish organization:

Federaţia Comunităţilor Evreieşti Din România - Federation of Jewish Communities in Romania
Str. Sf. Vineri nr. 9-11 sector 3, Bucuresti, Romania
Phone: 021-315.50.90
Fax: 021-313.10.28
Email: secretariat@fcer.ro
Website: www.jewishfed.ro

נאסנה Nasna

עיירה סמוכה לעיר טארגו מורש, טראנסילבאניה הצפונית, רומניה. עד שנת 1918 ובשנים 1945- 1940 בהונגריה, ונקראה בהונגרית בשם NAZNANFALVA.

קהילת נאסנה היא הקהילה הוותיקה ביותר בטראנסילבאניה ההיסטורית (להוציא את אלבה- יוליה שבטראנסילבאניה הדרומית). הוקמה עוד לפני המאה ה-17, בידי קבוצה של יהודים ספרדיים יוצאי-טורקיה. בית-הכנסת, בניין עץ שקיר המזרח שלו בנוי לבנים, הוקם ככל הנראה ב-1747. המבנה הפשוט היה מקושט בתוכו בציורים ועיטורים בסגנון הכנסיות המקומיות, שנוספו לפסוקים ממזמורי תהילים ומתפילות. בית הכנסת נחרב כליל ב-1940, חלקים מקירות העץ המצויירים נשתמרו ונשלחו למוזיאון היהודי בבודאפשט.

מ- 1848 עברו יהודים רבים מנאסנה לטירגו-מורש הסמוכה.

בימי מלחמת העולם השנייה, בתקופת הכיבוש הגרמני, נשארו בנאסנה שני יהודים בלבד ואף הם הועברו לגיטו בטירגו-מורש.

בזידול נואו

Bezidul Nou

בהונגרית: Bözödújfalu / בזדאויפאלו

כפר לשעבר במחוז מורש, טרנסילבניה, רומניה. עד 1918 ובשנים 1945-1940 בהונגריה.

תושבי הכפר, קבוצה אתנית בשם סקלרים, נודעו במאה ה-17 כ"שומרי שבת". ב-1869-1868 לאחר שיהודי הונגריה קיבלו שוויון זכויות "שומרי השבת", שמנו כ-100 איש, בעיקר חקלאים עניים, אימצו בגלוי את דת ישראל וחרתו על חותמת הקהילה את השם "קהילת הגרים ישורון". בתחילת המאה ה-20 התיישבו במקום יהודים מלידה והיו שהתחתנו עם בנות המקום.

בשנת 1940 בזידול נואו עברה מרומניה להונגריה ובעקבות המעבר החלה תקופה של אסונות. שלטונות הונגריה ציוו להרוס את בית הכנסת, ובלחץ אנשי הדת המקומיים ושל הרשויות, רוב בני הקהילה התנצרו.

ראשי הקהילה ניסו להשיג פטור לחבריהם מחוקי הגזע האנטי-יהודיים.

ב -3 באוקטובר 1941 חתם שר המשפטים ההונגרי על צו המאפשר לצאצאי "שומרי השבת" לקבל תעודות פטור מההגבלות שהוטלו על היהודים. באותה עת חיו כ-94 גרים בבזידול נואו, כאשר 40-30 אנשים נוספים, שחיו בכפר או בסביבה, קיבלו תעודות פטור, שגם הם הונפקו על ידי שר המשפטים ההונגרי, מספר ימים לפני הכיבוש הגרמני. עם הקמת הגטאות "שומרי השבת" הוכנסו לגטו טארגו מורש, ושוחררו לאחר התערבות מנהיגיהם בבודפשט. המעטים שסירבו לקבל תעודות שחרור נשלחו לאושוויץ.

לאחר מלחמת העולם השנייה בזידול נואו חזרה לרומניה; אלה ששרדו את השואה נותרו נוצרים באופן רשמי, אם כי חלקם המשיכו באורח חיים יהודי. ב-1960 הם החלו להגר לישראל. ב-1968 היה מספרם בארץ כ-50 איש. בבזידול נואו נשארו חמש משפחות, שהשתייכו מבחינה פורמלית לכנסיה האוניטארית. בני המשפחות שומרים את השבת ונשותיהם מדליקות בליל שבת נרות, והם בקשר הדוק עם קרוביהם בארץ.

בית עלמין קטן עם כמה מאות מצבות מעיד על קיומה של הקהילה בעבר. על מצבות ליד שם הנפטר חרותה המלה "גר צדק", ועל רובן חרותים סמלי המנורה ומגן דוד.

בזידול נואו פונה בשנת 1985 ובשנת 1989, מספר חודשים לפני נפילת המשטר הקומוניסטי ברומניה, הכפר הוטבע במי מאגר מים שנבנה במקום. עד שנת 1994 כל הכפר נעלם מתחת למים, רק המגדל של הכנסייה הקתולית עדיין התנשא מעל פני המים. מגדל זה התמוטט אף הוא בשנת 2014.

קלוז' Cluj
(ברומנית קלוז' נאפוקה, בהונגרית קולוז'וואר, בגרמנית קלאוזנבורג)
עיר בטרנסילבניה הצפונית, מרכז רומניה.

עד שנת 1920 ובשנות מלחמת העולם השנייה היה אזור קלוז' בשליטת הונגריה.

יהודים ביקרו בירידים של קלוז' כבר במאה ה- 16 וה- 17. ב-1780 התפקדו בקלוז' שמונה משפחות יהודיות. באותה תקופה התחיל מאבק להתיר ליהודים להשתקע בעיר ולרכוש בה מקרקעין. כעבור כשלושים שנה כבר חיו במקום כארבעים יהודים שישבו בקלוז' והיה להם בית כנסת במבנה זמני.

איסור המגורים בוטל רשמית רק ב-1848 והיישוב היהודי גדל במהירות.

תחילה עסקו היהודים במסחר עם טורקיה ועם ארצות אחרות במזרח; במרוצת הזמן עברו לעסוק במלאכה ובמקצועות חופשיים.

בית כנסת של קבע נחנך ב-1850 וראשוני הרבנים שכיהנו בקהילה היו הלל ליכטנשטיין ואברהם גלאזנר (בשנים 1877-1863). הרב גלאזנר ניסה לבלום את עליית החסידות בעיר.

ב-1886 נערכה בקלוז' הוועידה הראשונה של יהודי טרנסילבניה. הרב משה גלאזנר, לימים מראשוני "המזרחי", עמד בראש הקהילה החרדית קרוב ליובל שנים, עד שנת 1922.

קהילת "סטאטוס קוו" הוקמה בעיר ב-1881; הייתה מסונפת לקהילה הניאולוגית והקימה ב- 1887 בית-כנסת מפואר (שוקם ב-1970 מפגיעות הפגזה אווירית ב-1944). החסידים הקימו ארגון קהילתי משלהם ב-1921.

קלוז' היתה מוקד הפעולה הציונית בטרנסילבניה, ובה גם יצא לאור מסוף שנת 1918 העיתון הלאומי רב-ההשפעה "אוי קלט", ושימש גם כבטאון המפלגה היהודית (הציונית ברובה) שכמה מנציגיה המקומיים היו חברי פרלמנט.

דפוס יהודי פעל בעיר משנת 1910 ועד לימי מלחמת העולם השנייה. האורתודוקסים והניאולוגים הפעילו בתי-ספר יסודיים, ותיכון "תרבות" פעל בעיר מ-1920 עד לסגירתו בפקודת השלטונות כעבור שבע שנים; מנהלו מארק אנטאל היה בשעתו מנהל כללי של משרד החינוך והתרבות בהונגריה.

ברוב העיירות והכפרים במחוז קלוז' ישבו יהודים. רובם התיישבו שם בראשית המאה ה- 19, (עוד לפני הסרת הגבלות ההתיישבות ליהודים באזור בשנת 1848) והתפרנסו ממסחר זעיר, ממלאכה ומשריפת יי"ש. מאמצע המאה ה- 19 היו ביניהם חוכרי אדמה רבים, ומסוף המאה - גם רופאים ופקידים. במקצת המקומות האלה התארגנו בקהילות, העסיקו רב ומלמד והקימו ישיבות, כמו-כן היו להם בתי עלמין משלהם ובתי כנסת או בתי תפילה. רובם היו אורתודוקסים ומיעוטם חסידים. הקהילה היהודית בעיר המחוז קלוז' שימשה מרכז תרבותי ודתי לכולם.

יישובי הסביבה:
אגירשו (ברומנית Aghiresu, בהונגרית Egeres), עיירת מכרות פחם ליד קלוז', ערב מלחמת העולם השנייה חיו שם למעלה מ- 120 יהודים.

בורשה (ברומנית Borsa, בהונגרית Kolozsborsa) מרכז נפתי, ערב מלחמת העולם השנייה ישבו שם 57 יהודים ובכפרים המסופחים לבורשה עוד 256.

הואדין (ברומנית Huedin , בהונגרית Banffyhunyad) העיר השנייה בגודלה במחוז קלוז', שימשה מרכז נפתי. היו שם בית כנסת וישיבה. ערב מלחמת העולם השנייה ישבו במקום 960 יהודים.

בשנות השלושים של המאה העשרים התגוררו בעיר קלוז' קרוב ל-14,000 יהודים.


תקופת השואה
אחרי פרוץ מלחמת העולם השנייה (1 בספטמבר 1939), בעקבות סיפוח האזור להונגריה ב-1940 הוחלו על היהודים חוקי האפלייה של ממשלת הונגריה הפרו-גרמנית. עם סגירת בתי הספר הכלליים בפני תלמידים יהודים, נפתח בקלוז' בית ספר תיכון יהודי מעורב והתקיים עד להקמת הגיטו בשנת 1944. בבית הספר למדו גם תלמידים יהודים מסביבות העיר.

ב-1942 שלחו ההונגרים, שלחמו אז לצד הגרמנים, לחזית המזרחית יהודים שגוייסו לעבודות כפייה במסגרת צבאית, ורובם נהרגו שם. יהודים רבים מקלוז' ומן העיירות והכפרים בסביבה היו ביניהם.

עם השתלטות הגרמנים על הונגריה בקיץ 1944, הם שיכנו את יהודי קלוז' והסביבה, כ- 16,760 נפש, בגטו. משם שלחו את רובם למחנה ההשמדה אושוויץ. חלק מיהודי הסביבה הובאו לגיטו קלוז' וחלק רוכזו במקומותיהם בחצרות בתי הכנסת, ומשם שולחו ישירות לאושוויץ.

אחרי המלחמה התרכזו בקלוז' 6,500 פליטים. בהשפעת השלטונות הקומוניסטיים הוקם ארגון יהודי מקומי לסיכול הפעולה הציונית, ואף על פי כן נמשכה הציונות בקלוז' עד 1949.

ב-1970 היו רשומות בקהילה היהודית 340 משפחות (1,100 נפשות). הקהילה החזיקה שלושה בתי כנסת, העסיקה שוחט והפעילה בית-אוכל ציבורי. עם השנים הלך מספרם והצטמצם.

טיאקה
 

Teaca
 

בגרמנית: טקנדורף / Teckendorf, Tekenderf; בהונגרית: טקה / Teke

כפר במחוז ביסטריצה-נסאוד, טרנסילבניה, רומניה. עד 1918 טיאקה הייתה חלק מאוסטריה-הונגריה. בין השנים 1940 -1944 סופחה על ידי הונגריה.

הכפר תועד לראשונה בשנת 1318. עד המאה ה-20 רוב התושבים היו גרמנים. יהודים החלו להתיישב בטיאקה במהלך שנות ה-1820. הקהילה היהודית התארגנה בשנת 1860 והרב הראשון הגיע בשנת 1884. בשנת 1896 היו בכפר 184 יהודים מתוך אוכלוסייה כללית של 2,360 נפש. בשנת 1920 האוכלוסייה היהודית ירדה ל -154 נפשות או 6% מכלל האוכלוסייה. במפקד 1930 נרשמו 114 יהודים בטיאקה.

יהודי טקה השתייכו לחסידות דעש '(דז') שהוקמה ע"י הרב יחזקאל פנט (1783 -1845) בעיר דז '(דש, בהונגרית) בטרנסילבניה.


במאי 1944 נשלחו יהודי תאקה לגטו בטארגו מורש ומשם גורשו למחנה המוות הנאצי באושוויץ בסוף מאי ובתחילת יוני 1944.

בית הקברות היהודי נפתח במאה ה-19 וממוקם בסמוך לבית העלמין הנוצרי האורתודוכסי.

במאגרי המידע הפתוחים
גניאולוגיה יהודית
שמות משפחה
קהילות יהודיות
תיעוד חזותי
מרכז המוזיקה היהודית
מקום
אA
אA
אA
רוצה לעזור לנו לשפר את התוכן? אפשר לשלוח הצעות
קהילת יהודי טארגו מורש

טארגו מורש

Targu Mures ,Târgu Mureș

בהונגרית: Marosvásárhely; בגרמנית: Neumarkt am Mieresch


(בהונגרית מארושוואשארהיי, בגרמנית נוימארקט)
עיר בטראנסילבאניה הצפונית, רומניה. עד סוף מלחמת-העולם הראשונה ובשנים 1945-1940 בהונגריה.

משנת 1650 חל איסור על התיישבות יהודים בארגו מורש ובמשך מאתיים שנה לערך התגוררו יהודים בכפרים הסמוכים לעיר. בשנות ה-40 של המאה ה-19 ישבו בעיר עצמה כמה עשרות יהודים ואחרי שנת 1848 - כ-170.

אחרי קונגרס יהודי הונגריה, בשנים 1879-1869, פעלה במקום קהילה ניאולוגית, שהגדירה את עצמה כקהילת סטאטוס קוו. ב-1871 נוסדה קהילה אורתודוקסית.

בית-כנסת חדש ומפואר נחנך ב-1899.

לקהילה האורתוודוקסית היתה ישיבה, ובית-ספר מטעם הקהילה פעל בשנים 1940-1880.

ב-1910 מנתה האוכלוסיה היהודית בעיר 2,755 נפשות, ואחרי מלחמת-העולם הראשונה קרוב ל-3,250 נפש (יותר מ- 10 אחוזים מכלל האוכלוסייה).

בין שתי מלחמות-העולם התנהלה בקהילה פעילות תרבותית ופעילות ציונית ענפה, ותקופת-מה פעל במקום מרכז תנועת-הנוער הציונית "אביבה-באריסיה".

ערב מלחמת העולם השנייה (1939 - 1945) חיו בטארגו-מורש 5,193 יהודים.

בימי מלחמת העולם השנייה, ב-1944, נתחם גיטו בטארגו מורש, רוכזו בו כ-6,000 יהודי העיר והסביבה. תוך זמן קצר שלחו הגרמנים את כולם אל מחנה ההשמדה אושוויץ; ביניהם היה רב הקהילה החרדית מנחם עמנואל סופר ורב הקהילה הליבראלית ד"ר פרנץ לוי.

ב-1947 חזרו 820 יהודים; חלקם עלו לישראל והשאר היגרו למקומות אחרים.

ב-1971 התגוררו בטארגו מורש כמאתיים יהודים, ולא היה להם רב.

חובר ע"י חוקרים של אנו מוזיאון העם היהודי

טיאקה
קלוז' נאפוקה
בזידול נואו
נאזנה
רומניה

טיאקה
 

Teaca
 

בגרמנית: טקנדורף / Teckendorf, Tekenderf; בהונגרית: טקה / Teke

כפר במחוז ביסטריצה-נסאוד, טרנסילבניה, רומניה. עד 1918 טיאקה הייתה חלק מאוסטריה-הונגריה. בין השנים 1940 -1944 סופחה על ידי הונגריה.

הכפר תועד לראשונה בשנת 1318. עד המאה ה-20 רוב התושבים היו גרמנים. יהודים החלו להתיישב בטיאקה במהלך שנות ה-1820. הקהילה היהודית התארגנה בשנת 1860 והרב הראשון הגיע בשנת 1884. בשנת 1896 היו בכפר 184 יהודים מתוך אוכלוסייה כללית של 2,360 נפש. בשנת 1920 האוכלוסייה היהודית ירדה ל -154 נפשות או 6% מכלל האוכלוסייה. במפקד 1930 נרשמו 114 יהודים בטיאקה.

יהודי טקה השתייכו לחסידות דעש '(דז') שהוקמה ע"י הרב יחזקאל פנט (1783 -1845) בעיר דז '(דש, בהונגרית) בטרנסילבניה.


במאי 1944 נשלחו יהודי תאקה לגטו בטארגו מורש ומשם גורשו למחנה המוות הנאצי באושוויץ בסוף מאי ובתחילת יוני 1944.

בית הקברות היהודי נפתח במאה ה-19 וממוקם בסמוך לבית העלמין הנוצרי האורתודוכסי.

קלוז' Cluj
(ברומנית קלוז' נאפוקה, בהונגרית קולוז'וואר, בגרמנית קלאוזנבורג)
עיר בטרנסילבניה הצפונית, מרכז רומניה.

עד שנת 1920 ובשנות מלחמת העולם השנייה היה אזור קלוז' בשליטת הונגריה.

יהודים ביקרו בירידים של קלוז' כבר במאה ה- 16 וה- 17. ב-1780 התפקדו בקלוז' שמונה משפחות יהודיות. באותה תקופה התחיל מאבק להתיר ליהודים להשתקע בעיר ולרכוש בה מקרקעין. כעבור כשלושים שנה כבר חיו במקום כארבעים יהודים שישבו בקלוז' והיה להם בית כנסת במבנה זמני.

איסור המגורים בוטל רשמית רק ב-1848 והיישוב היהודי גדל במהירות.

תחילה עסקו היהודים במסחר עם טורקיה ועם ארצות אחרות במזרח; במרוצת הזמן עברו לעסוק במלאכה ובמקצועות חופשיים.

בית כנסת של קבע נחנך ב-1850 וראשוני הרבנים שכיהנו בקהילה היו הלל ליכטנשטיין ואברהם גלאזנר (בשנים 1877-1863). הרב גלאזנר ניסה לבלום את עליית החסידות בעיר.

ב-1886 נערכה בקלוז' הוועידה הראשונה של יהודי טרנסילבניה. הרב משה גלאזנר, לימים מראשוני "המזרחי", עמד בראש הקהילה החרדית קרוב ליובל שנים, עד שנת 1922.

קהילת "סטאטוס קוו" הוקמה בעיר ב-1881; הייתה מסונפת לקהילה הניאולוגית והקימה ב- 1887 בית-כנסת מפואר (שוקם ב-1970 מפגיעות הפגזה אווירית ב-1944). החסידים הקימו ארגון קהילתי משלהם ב-1921.

קלוז' היתה מוקד הפעולה הציונית בטרנסילבניה, ובה גם יצא לאור מסוף שנת 1918 העיתון הלאומי רב-ההשפעה "אוי קלט", ושימש גם כבטאון המפלגה היהודית (הציונית ברובה) שכמה מנציגיה המקומיים היו חברי פרלמנט.

דפוס יהודי פעל בעיר משנת 1910 ועד לימי מלחמת העולם השנייה. האורתודוקסים והניאולוגים הפעילו בתי-ספר יסודיים, ותיכון "תרבות" פעל בעיר מ-1920 עד לסגירתו בפקודת השלטונות כעבור שבע שנים; מנהלו מארק אנטאל היה בשעתו מנהל כללי של משרד החינוך והתרבות בהונגריה.

ברוב העיירות והכפרים במחוז קלוז' ישבו יהודים. רובם התיישבו שם בראשית המאה ה- 19, (עוד לפני הסרת הגבלות ההתיישבות ליהודים באזור בשנת 1848) והתפרנסו ממסחר זעיר, ממלאכה ומשריפת יי"ש. מאמצע המאה ה- 19 היו ביניהם חוכרי אדמה רבים, ומסוף המאה - גם רופאים ופקידים. במקצת המקומות האלה התארגנו בקהילות, העסיקו רב ומלמד והקימו ישיבות, כמו-כן היו להם בתי עלמין משלהם ובתי כנסת או בתי תפילה. רובם היו אורתודוקסים ומיעוטם חסידים. הקהילה היהודית בעיר המחוז קלוז' שימשה מרכז תרבותי ודתי לכולם.

יישובי הסביבה:
אגירשו (ברומנית Aghiresu, בהונגרית Egeres), עיירת מכרות פחם ליד קלוז', ערב מלחמת העולם השנייה חיו שם למעלה מ- 120 יהודים.

בורשה (ברומנית Borsa, בהונגרית Kolozsborsa) מרכז נפתי, ערב מלחמת העולם השנייה ישבו שם 57 יהודים ובכפרים המסופחים לבורשה עוד 256.

הואדין (ברומנית Huedin , בהונגרית Banffyhunyad) העיר השנייה בגודלה במחוז קלוז', שימשה מרכז נפתי. היו שם בית כנסת וישיבה. ערב מלחמת העולם השנייה ישבו במקום 960 יהודים.

בשנות השלושים של המאה העשרים התגוררו בעיר קלוז' קרוב ל-14,000 יהודים.


תקופת השואה
אחרי פרוץ מלחמת העולם השנייה (1 בספטמבר 1939), בעקבות סיפוח האזור להונגריה ב-1940 הוחלו על היהודים חוקי האפלייה של ממשלת הונגריה הפרו-גרמנית. עם סגירת בתי הספר הכלליים בפני תלמידים יהודים, נפתח בקלוז' בית ספר תיכון יהודי מעורב והתקיים עד להקמת הגיטו בשנת 1944. בבית הספר למדו גם תלמידים יהודים מסביבות העיר.

ב-1942 שלחו ההונגרים, שלחמו אז לצד הגרמנים, לחזית המזרחית יהודים שגוייסו לעבודות כפייה במסגרת צבאית, ורובם נהרגו שם. יהודים רבים מקלוז' ומן העיירות והכפרים בסביבה היו ביניהם.

עם השתלטות הגרמנים על הונגריה בקיץ 1944, הם שיכנו את יהודי קלוז' והסביבה, כ- 16,760 נפש, בגטו. משם שלחו את רובם למחנה ההשמדה אושוויץ. חלק מיהודי הסביבה הובאו לגיטו קלוז' וחלק רוכזו במקומותיהם בחצרות בתי הכנסת, ומשם שולחו ישירות לאושוויץ.

אחרי המלחמה התרכזו בקלוז' 6,500 פליטים. בהשפעת השלטונות הקומוניסטיים הוקם ארגון יהודי מקומי לסיכול הפעולה הציונית, ואף על פי כן נמשכה הציונות בקלוז' עד 1949.

ב-1970 היו רשומות בקהילה היהודית 340 משפחות (1,100 נפשות). הקהילה החזיקה שלושה בתי כנסת, העסיקה שוחט והפעילה בית-אוכל ציבורי. עם השנים הלך מספרם והצטמצם.

בזידול נואו

Bezidul Nou

בהונגרית: Bözödújfalu / בזדאויפאלו

כפר לשעבר במחוז מורש, טרנסילבניה, רומניה. עד 1918 ובשנים 1945-1940 בהונגריה.

תושבי הכפר, קבוצה אתנית בשם סקלרים, נודעו במאה ה-17 כ"שומרי שבת". ב-1869-1868 לאחר שיהודי הונגריה קיבלו שוויון זכויות "שומרי השבת", שמנו כ-100 איש, בעיקר חקלאים עניים, אימצו בגלוי את דת ישראל וחרתו על חותמת הקהילה את השם "קהילת הגרים ישורון". בתחילת המאה ה-20 התיישבו במקום יהודים מלידה והיו שהתחתנו עם בנות המקום.

בשנת 1940 בזידול נואו עברה מרומניה להונגריה ובעקבות המעבר החלה תקופה של אסונות. שלטונות הונגריה ציוו להרוס את בית הכנסת, ובלחץ אנשי הדת המקומיים ושל הרשויות, רוב בני הקהילה התנצרו.

ראשי הקהילה ניסו להשיג פטור לחבריהם מחוקי הגזע האנטי-יהודיים.

ב -3 באוקטובר 1941 חתם שר המשפטים ההונגרי על צו המאפשר לצאצאי "שומרי השבת" לקבל תעודות פטור מההגבלות שהוטלו על היהודים. באותה עת חיו כ-94 גרים בבזידול נואו, כאשר 40-30 אנשים נוספים, שחיו בכפר או בסביבה, קיבלו תעודות פטור, שגם הם הונפקו על ידי שר המשפטים ההונגרי, מספר ימים לפני הכיבוש הגרמני. עם הקמת הגטאות "שומרי השבת" הוכנסו לגטו טארגו מורש, ושוחררו לאחר התערבות מנהיגיהם בבודפשט. המעטים שסירבו לקבל תעודות שחרור נשלחו לאושוויץ.

לאחר מלחמת העולם השנייה בזידול נואו חזרה לרומניה; אלה ששרדו את השואה נותרו נוצרים באופן רשמי, אם כי חלקם המשיכו באורח חיים יהודי. ב-1960 הם החלו להגר לישראל. ב-1968 היה מספרם בארץ כ-50 איש. בבזידול נואו נשארו חמש משפחות, שהשתייכו מבחינה פורמלית לכנסיה האוניטארית. בני המשפחות שומרים את השבת ונשותיהם מדליקות בליל שבת נרות, והם בקשר הדוק עם קרוביהם בארץ.

בית עלמין קטן עם כמה מאות מצבות מעיד על קיומה של הקהילה בעבר. על מצבות ליד שם הנפטר חרותה המלה "גר צדק", ועל רובן חרותים סמלי המנורה ומגן דוד.

בזידול נואו פונה בשנת 1985 ובשנת 1989, מספר חודשים לפני נפילת המשטר הקומוניסטי ברומניה, הכפר הוטבע במי מאגר מים שנבנה במקום. עד שנת 1994 כל הכפר נעלם מתחת למים, רק המגדל של הכנסייה הקתולית עדיין התנשא מעל פני המים. מגדל זה התמוטט אף הוא בשנת 2014.

נאסנה Nasna

עיירה סמוכה לעיר טארגו מורש, טראנסילבאניה הצפונית, רומניה. עד שנת 1918 ובשנים 1945- 1940 בהונגריה, ונקראה בהונגרית בשם NAZNANFALVA.

קהילת נאסנה היא הקהילה הוותיקה ביותר בטראנסילבאניה ההיסטורית (להוציא את אלבה- יוליה שבטראנסילבאניה הדרומית). הוקמה עוד לפני המאה ה-17, בידי קבוצה של יהודים ספרדיים יוצאי-טורקיה. בית-הכנסת, בניין עץ שקיר המזרח שלו בנוי לבנים, הוקם ככל הנראה ב-1747. המבנה הפשוט היה מקושט בתוכו בציורים ועיטורים בסגנון הכנסיות המקומיות, שנוספו לפסוקים ממזמורי תהילים ומתפילות. בית הכנסת נחרב כליל ב-1940, חלקים מקירות העץ המצויירים נשתמרו ונשלחו למוזיאון היהודי בבודאפשט.

מ- 1848 עברו יהודים רבים מנאסנה לטירגו-מורש הסמוכה.

בימי מלחמת העולם השנייה, בתקופת הכיבוש הגרמני, נשארו בנאסנה שני יהודים בלבד ואף הם הועברו לגיטו בטירגו-מורש.

Romania

România

A country in eastern Europe, member of the European Union (EU)

21st Century

Estimated Jewish population in 2018: 9,000 out of 19,500,000.  Before the Holocaust Romania was home to the second largest Jewish community in Europe, and the fourth largest in the world, after USSR, USA, and Poland. Main Jewish organization:

Federaţia Comunităţilor Evreieşti Din România - Federation of Jewish Communities in Romania
Str. Sf. Vineri nr. 9-11 sector 3, Bucuresti, Romania
Phone: 021-315.50.90
Fax: 021-313.10.28
Email: secretariat@fcer.ro
Website: www.jewishfed.ro

אושואט, קלמן
Osvat, Kalman (1880-1953), author and editor, born in Nagyvarad, Hungary (then part of Austria-Hungary, today Oradea, in Romania). He was a brother of Erno Osvat, literary critic and editor. After graduating from medical school, he settled at Tirgu Mures, Romania (formerly Marosvasarhely, Hungary) where, after 1919, he published a review, "Zord idok" ("Bleak Times"). His aim was to take advantage of the the pressure of the Romanian regime to assist the Hungarian speaping Jewish minority to achieve more self-confidence by improving its level of cultural achievement.

Osvat contributed to the Zionist daily newspaper published at Cluj (Kolozsvar), "Keleti Ujsag" ("Oriental News"). He published: "Levelek a fiamhoz" ("Letters to My Son"; 1923); "Feljegyzesek mulo es nem mulo dolgokrol" ("Record of Things Ephemeral and Lasting"; 1923); "Romania felfedezese" ("The Discovery of Romania"; 1923); "Erdelyi levelek" ("Letters from Transylvania"). He edited and wrote in a large part the "Erdelyi Lexikon" ("Transylvanian Lexicon"; 1928).
מאוריציו וייס ועובדיו בפתח חנותו למוצרי עור, טארגו-מורש, רומניה, 1940
בית הכנסת בטארגו-מורש, רומניה
מאוריציו וייס ועובדיו בפתח החנות למוצרי עור שלו,
טארגו-מורש, טרנסילבניה, רומניה, 1940
(המרכז לתיעוד חזותי ע"ש אוסטר, בית התפוצות,
באדיבות משפחת וייס, פתח תקווה)
בית הכנסת בטארגו-מורש, רומניה
צילום: קלרה שפיצר, בוקרשט
(המרכז לתיעוד חזותי ע"ש אוסטר, בית התפוצות,
באדיבות קלרה שפיצר, בוקרשט)