חיפוש
הדפסה
שיתוף
הפריט שבחרת:
שם משפחה
רוצה לעזור לנו לשפר את התוכן? אפשר לשלוח הצעות

מקור השם גולדנברג

GOLDENBERG, GOLENBERG

שמות משפחה נובעים מכמה מקורות שונים. לעיתים לאותו שם קיים יותר מהסבר אחד. שם משפחה זה הוא שם מלאכותי שנבנה משני חלקים. גולדנברג הוא גרסה של גולדברג. הפירוש המילולי של שם המשפחה גולדברג בגרמנית הוא "הר מוזהב". גולדברג יכול להיות טופונים (שם הנגזר משם של מקום כגון עיירה, עיר, מחוז או ארץ). שמות אלו, אשר נובעים משמות של מקומות, לא בהכרח מעידים על קשר היסטורי ישיר לאותו מקום, אבל יכולים להצביע על קשר בלתי ישיר בין נושא השם או אבותיו לבין מקום לידה, מגורים ארעיים, אזור מסחר או קרובי משפחה. שם משפחה זה יכול להיות קשור בשמה של העיירה גולדברג במקלנבורג, צפון גרמניה, או בעיירה זלוטוריה, בשלזיה, דרום מערב פולין, ששמה הגרמני הוא גולדברג.

על פי אחת הסברות, שמות משפחה יהודיים המכילים את המושג "זהב", הם בעצם רמזים אל פסוקים בתנ"ך. מאז ימי קדם שימש הזהב ליצירת תכשיטים ולקישוט, כפי שמתואר גם במקרא (בראשית, כ"ד,ל"ג; מ"ד,ב; שמות י"א,ב; י"ב,ל"ה) ולבניית בית המקדש הראשון (דברי הימים א', כ"ח). הצורפים הראשונים המוזכרים בתנ"ך הם בצלאל בן אורי ואהוליאב בן אחיסמך (שמות, ל"א,ב). במקרים מסויימים גולדברג הוא מטרונים, כלומר שם משפחה שנגזר משמה הפרטי של אחת מאמהות המשפחה, הקשור בשם הפרטי גולדה ("זהבה"). השם הפרטי גולדה שימש בסיס ליצירת שמות משפחה יהודיים רבים. אישים מוכרים בעלי שם המשפחה היהודי גולדנברג כוללים את סמואל לוב גולדנברג (1846-1807), סופר עברי יליד אוסטריה; ואת אלעזר גולדנברג (1916-1846), פוליטיקאי סוציאליסט יליד רוסיה.
מספר פריט:
251436
חובר ע"י חוקרים של אנו מוזיאון העם היהודי
מקומות קרובים:
פריטים קשורים:

 

מאוריסיו גולדנברג (1916-2006), נחשב למי שהנהיג רפורמות רבות בטיפול בתחום בריאות הנפש באמריקה הלטינית.
גולדנברג נולד בבואנוס איירס, ארגנטינה וסיים את בית הספר לרפואה של בואנוס איירס ב-1945. לאחר תקופת לימודים קצרה בצרפת שב לבואנוס איירס, פתח קליניקה פרטית והחל ללמד פסיכיאטריה בבית הספר לרפואה באוניברסיטה.
 
מניסיונו הוא למד לחקור מחלות נפש כהפרעה הניתנת לטיפול ולא כמצב בלתי הפיך שלא ניתן לשנות. ב-1956 גולדנברג הקים מחלקה לפסיכיאטריה בבית חולים ציבורי בשכונה של מעמד הפועלים בבואנוס איירס. זה היה בית החולים הכללי הראשון באמריקה הלטינית עם מחלקה פסיכיאטרית היות ועד אז, רוב חולי הנפש בארגנטינה היו מוגבלים לבתי משוגעים עם תקווה מעוטה לטיפול ולריפוי.
גולדנברג נאלץ לגלות מארגנטינה בשנת 1976 במהלך מה שנקרא "המלחמה המלוכלכת" שהתרחשה בשנות ה-70 וה-80, כשהדיקטטורה הצבאית בארגנטינה יצאה בתעמולה נגד מתנגדי המשטר ואינטלקטואלים, בניהם פסיכיאטרים שנתפסו על ידי המשטר החדש והואשמו בבגידה וחתרנות תחת השלטון.
גולדנברג גלה לקראקס, ונצואלה, שם לימד באוניברסיטה המרכזית של ונצואלה וגם פתח פרקטיקה פרטית.
שניים מילדיו של גולדנברג היו בין אלה ש-"נעלמו" ונהרגו בידי קבוצות חסות של הממשלה במהלך המלחמה המלוכלכת של ארגנטינה. בשנת 1983, גולדנברג חזר לארגנטינה כפרופסור אמריטוס באוניברסיטת בואנוס איירס.
במהלך הקריירה שלו הוא צמצם את הסטיגמה שדבקה בטיפול בתחום בריאות נפש וסייע למדע הפסיכיאטריה להפוך לזרם מרכזי ברפואה הארגנטינאית. הוא סירב להשתמש בכותנות משוגעות כלבוש למטופליו ויזם את הפרקטיקה של שירותים מבוססי קהילה במרפאות שכונה. הוא גם היה חלוץ בשימוש בתרפיה באמנות ובתרגילים יצירתיים אחרים. הרעיונות שלו, שהתפשטו בכל העולם באותה העת, נחשבו מהפכניים באמריקה הלטינית ועד מהרה בית החולים שלו טיפל ב-40,000 חולים בשנה, ללא תשלום.
בתי חולים אחרים בארגנטינה הלכו בעקבותיו ובכך יצרו מפנה בהפיכת תוכניות בריאות נפש ליותר זמינות ונגישות.
בשנת 1962 גולדנברג הפך ליועץ לארגון הבריאות "פאן אמריקן" ולארגון הבריאות העולמי, ושניהם נתנו ביטוי רחב לרעיונות שלו. בנוסף, הוא שיחק תפקיד חשוב בעיצוב מערכת בריאות הנפש של קובה בתחילת שנות ה-1970.
 
מבלי לזנוח את קריירת ההוראה, הקליניקה הפרטית והעבודה בבית החולים, ד"ר גולדנברג גם התמנה ב-1967 למנהל בריאות נפש של העיר בואנוס איירס. בעמדה זו פיתח תכנית מקיפה לשירותי בריאות נפש, ביניהם מרכזים קהילתיים ברחבי העיר.
 
בשנת 1986 הוא בנה בית שני בוושינגטון, ארה"ב, אותו הפך בשנת 1999 למקום מגוריו הקבוע.

Joseph Goldberger (1874-1929), physician, pathologist, epidemiologist, and public health specialist, born in Giralt (Giraltovce, in Slovak), Hungary (then part of Austria-Hungary, now in Slovakia). He emigrated to the USA at an early age and studied at the College of the City of New York, with the intention of developing a career as a mining engineer. A lecture on a medical subject which he heard by chance convinced him to turn to medicine. He graduated from Bellevue Medical College - now the New York University School of Medicine - in 1895. For two years he was resident physician at Bellevue Hospital . During the next couple of years he practiced medicine in Wilkes-Barre, PA. From 1899 until his death he served in the U.S. Public Health Service in Washington, DC.

His early work was focused on tropical and other contagious and infectious diseases. He proved that it was possible to contract malaria more than once. He investigated typhus and almost died of it himself. Goldberger's greatest contribution was his discovery of the etiology and therapy of pellagra and his introduction of nicotine acid as a means of preventing the disease. He also made significant contributions in the study of infectious diseases and public health, particularly in the field of welfare of the poor.

Edward G. Robinson (1893-1973) Film actor.

Born in Bucharest, Romania, he was taken to the US in 1903 and made his New York debut in 1913. He first made his name on the stage in Theatre Guild productions. On the screen he became prominent with his role in Little Caesar (1931), the first of many gangster, racketeer and tough guy roles he portrayed. When the classic period of gangster films ended, he played a wide range of roles including a portrayal of the scientist, Dr. Paul Ehrlich, and two dramas directed by Fritz Lang - "The Woman in the Window" and "Scarlet Street".Robinson was very active in Jewish and pro-Israel causes and was a noted art collector.

אוג'ין גולדנברג (1959-1912), מנהיג ציוני, נולד בפלוישטי, רומניה, בן יחיד למשפחה יהודית אשר היגרה לרומניה מאוסטריה. בתום לימודיו בבית הספר התיכון בעיר הולדתו, עבר ביחד עם משפחתו לבוקרשט בשנת 1931, שם למד משפטים באוניברסיטת בוקרשט. שירת בצבא הרומני בין השנים 1934-1935 והשתחרר בדרגת סמל. בתקופת השואה נאלץ לצאת לעבודות כפיה בין השנים 1942-1944. 

גולדנברג שימש כסגן מנהל המכון לאומנות בבוקרשט עד שנת 1950, מונה למנכ"ל חברת "טכנוכימיה" והחל מספטמבר 1951 היה נשיא חברת הכימיה "קופרוכים".

פעילותו הציונית החלה עוד בצעירותו. בין היתר, הוא רכש קרקעות בארץ ישראל בשנים של טרום הקמת המדינה (גאולת אדמות). לאחר עלייתו של המשטר הקומוניסטי ברומניה בסוף שנות ה-1940, הפעילות הציונית נאסרה וכל מי שהמשיך להיות פעיל בתנועה הציונית נמצא בסכנת חיים.

גולדנברג נעצר ע"י השלטונות הקומוניסטים של רומניה ב-5 באוקטובר 1957 באשמת היותו "ציוני" ו"אויב המדינה". בשנים שהיה כלוא לא הועמד לדין ולא נידון למאסר, אלא היה נתון לחקירות חוזרות ונשנות תוך עינויי גוף ונפש. מאמציה של רעייתו מרטה להביא לשחרורו, כולל פניה אל הרב משה רוזן אשר כיהן באותן שנים כרב הראשי של רומניה, נכשלו. ב-3 בספטמבר 1959 נמסרה הודעה למשפחתו על כך שגולדנברג נפטר בכלא. גופתו לא נמסרה למשפחה וגם לא פרטים על מקום קבורתו.

משפחתו עלתה לישראל בשנת 1960. בארץ שם המשפחה שונה להרפז. שנים לאחר מכן, בעת ביקורה של אלמנתו בבוקרשט נודע לה שגולדנברג נקבר בבית הקברות היהודי בבוקרשט.

בשנת 2008 משפחתו של גולדנברג קיבלה לידיה את תיקו האישי אשר נשמר בארכיונים של ה"סקוריטטה", השירות החשאי של המשטר הקומוניסטי ברומניה. בתיק זה התגלה המעקב ארוך השנים של השירות החשאי אחרי פעילותו הציונית של גודלברג. התברר שגולדנברג היה חבר הנהגה בתנועות הציונית "משמר" והיה חבר בארגון "מזרחי" וב"ליגה מריטימה פלסטינה". בישראל גולדברג הוכר כאסיר ציון.

שני בניו של גולדנברג פתחו קריירות מצליחות בישראל. הבן הבכר אלכס הרפז, שהיה בן 13 בעת מותו של אביו, הוא אדריכל, והבן השני, דני הרפז, הצעיר בשלוש שנים מאחיו הבכור, שירת בצה"ל בדרגת סא"ל ומאז שחרורו הוא משמש כמנהל כ"א במספר חברות בישראל.

 

Yves Nathaniel Goldenberg (1929-1977), Arabist, initiator of the study of Arabic language and literature at the University of Bucharest, born in Cairo, Egypt. His father, Marcu Goldenberg, was a Romanian Jew who immigrated to Egypt. Goldenberg attended high school in Cairo and then studied at the Polytechnic of Cairo graduating in 1950. He worked as a translator for the Romanian diplomatic mission in Cairo from 1951 to 1956, when along with other Egyptian Jews, he was expelled from Egypt by the regime of Gamal Abdel Nasser. Goldenberg moved to Romania, and during the first couple of years worked as a chemical engineer, and then for Agerpress Romanian news agency, until 1972, and for the Arab language department of Radio Romania International.

In 1957 he was appointed the first lecturer in Arabic at the The Faculty of Foreign Languages ​​and Literatures of the University of Bucharest. He held this position until his death. He conducted many studies of Arabic language and literature and particularly of some 19th century Romanian scholars of the Arabic language and culture. His studies published in Analele Universității București include Preocupările de arabistică ale lui Timotei Cipariu (“Timotei Cipariu's Arabistic Concerns”, 1962), Limba arabă literară și idiomurile arabe vorbite (“Literary Arabic and spoken Arabic idioms”, 1969), Quelques notes concernant les manuscrits arabes autographes de Timotei Cipariu (1971), Notes en marge de quelques écrits roumanins sur le Coran et l’Islam (1972). Distributional Analysis of Negative Morphemes in Egyptian Colloquial Arabic (1974) and La métrique arabe classique et la typologie métrique (1976) were published in Revue Roumanine de Linguistique. His Manual de limba araba (“Manual of the Arabic language”) was published posthumously in 1978.   

Mordechai (Mordhe) Goldenberg (1883-1941), poet and journalist, born in Zgurita, Moldova (then part of the Russian Empire). He grew up in Otaci (Ataki) and then in Râșcani, both in the historical region of Bessarabia, now in Moldova, and later settled in Căprești, a Jewish colony in Bessarabia, living there until 1934, when he moved to Secureni (now Sokyriany, in Ukraine). After Bessarabia was again controlled by Romania, following the attack on the Soviet Union in June 1941, Goldenberg was deported to the concentration camps in Transnistria. His wife and daughter committed suicide a short time after deportation, and he died a few months later in the Bershad ghetto. During his life he contributed to a number of periodicals in Yiddish, including Unzer Tsayt and Chernovitser Blater, both in Cernauti (then in Romania, now Chernivtsi in Ukraine), and Tribuna in Bucharest. His Hebrew poems and short stories were published during his life, while his Yiddish poetry was included in the bilingual collection Reshafim BaArava (1940) and republished posthumously in Tel Aviv in 1946. Goldenberg was highly estimated and his work influenced many of his contemporary Yiddish writers, including Samuel Leib Blank (1891-1962), Beniamin Michali (B. I. Michali) (1910-1989), and Herzl Rivkin (1908-1951).

במאגרי המידע הפתוחים
גנאלוגיה יהודית
שמות משפחה
קהילות יהודיות
תיעוד חזותי
מרכז המוזיקה היהודית
שם משפחה
אA
אA
אA
רוצה לעזור לנו לשפר את התוכן? אפשר לשלוח הצעות
מקור השם גולדנברג
GOLDENBERG, GOLENBERG

שמות משפחה נובעים מכמה מקורות שונים. לעיתים לאותו שם קיים יותר מהסבר אחד. שם משפחה זה הוא שם מלאכותי שנבנה משני חלקים. גולדנברג הוא גרסה של גולדברג. הפירוש המילולי של שם המשפחה גולדברג בגרמנית הוא "הר מוזהב". גולדברג יכול להיות טופונים (שם הנגזר משם של מקום כגון עיירה, עיר, מחוז או ארץ). שמות אלו, אשר נובעים משמות של מקומות, לא בהכרח מעידים על קשר היסטורי ישיר לאותו מקום, אבל יכולים להצביע על קשר בלתי ישיר בין נושא השם או אבותיו לבין מקום לידה, מגורים ארעיים, אזור מסחר או קרובי משפחה. שם משפחה זה יכול להיות קשור בשמה של העיירה גולדברג במקלנבורג, צפון גרמניה, או בעיירה זלוטוריה, בשלזיה, דרום מערב פולין, ששמה הגרמני הוא גולדברג.

על פי אחת הסברות, שמות משפחה יהודיים המכילים את המושג "זהב", הם בעצם רמזים אל פסוקים בתנ"ך. מאז ימי קדם שימש הזהב ליצירת תכשיטים ולקישוט, כפי שמתואר גם במקרא (בראשית, כ"ד,ל"ג; מ"ד,ב; שמות י"א,ב; י"ב,ל"ה) ולבניית בית המקדש הראשון (דברי הימים א', כ"ח). הצורפים הראשונים המוזכרים בתנ"ך הם בצלאל בן אורי ואהוליאב בן אחיסמך (שמות, ל"א,ב). במקרים מסויימים גולדברג הוא מטרונים, כלומר שם משפחה שנגזר משמה הפרטי של אחת מאמהות המשפחה, הקשור בשם הפרטי גולדה ("זהבה"). השם הפרטי גולדה שימש בסיס ליצירת שמות משפחה יהודיים רבים. אישים מוכרים בעלי שם המשפחה היהודי גולדנברג כוללים את סמואל לוב גולדנברג (1846-1807), סופר עברי יליד אוסטריה; ואת אלעזר גולדנברג (1916-1846), פוליטיקאי סוציאליסט יליד רוסיה.
חובר ע"י חוקרים של אנו מוזיאון העם היהודי
מאוריסיו גולדנברג

 

מאוריסיו גולדנברג (1916-2006), נחשב למי שהנהיג רפורמות רבות בטיפול בתחום בריאות הנפש באמריקה הלטינית.
גולדנברג נולד בבואנוס איירס, ארגנטינה וסיים את בית הספר לרפואה של בואנוס איירס ב-1945. לאחר תקופת לימודים קצרה בצרפת שב לבואנוס איירס, פתח קליניקה פרטית והחל ללמד פסיכיאטריה בבית הספר לרפואה באוניברסיטה.
 
מניסיונו הוא למד לחקור מחלות נפש כהפרעה הניתנת לטיפול ולא כמצב בלתי הפיך שלא ניתן לשנות. ב-1956 גולדנברג הקים מחלקה לפסיכיאטריה בבית חולים ציבורי בשכונה של מעמד הפועלים בבואנוס איירס. זה היה בית החולים הכללי הראשון באמריקה הלטינית עם מחלקה פסיכיאטרית היות ועד אז, רוב חולי הנפש בארגנטינה היו מוגבלים לבתי משוגעים עם תקווה מעוטה לטיפול ולריפוי.
גולדנברג נאלץ לגלות מארגנטינה בשנת 1976 במהלך מה שנקרא "המלחמה המלוכלכת" שהתרחשה בשנות ה-70 וה-80, כשהדיקטטורה הצבאית בארגנטינה יצאה בתעמולה נגד מתנגדי המשטר ואינטלקטואלים, בניהם פסיכיאטרים שנתפסו על ידי המשטר החדש והואשמו בבגידה וחתרנות תחת השלטון.
גולדנברג גלה לקראקס, ונצואלה, שם לימד באוניברסיטה המרכזית של ונצואלה וגם פתח פרקטיקה פרטית.
שניים מילדיו של גולדנברג היו בין אלה ש-"נעלמו" ונהרגו בידי קבוצות חסות של הממשלה במהלך המלחמה המלוכלכת של ארגנטינה. בשנת 1983, גולדנברג חזר לארגנטינה כפרופסור אמריטוס באוניברסיטת בואנוס איירס.
במהלך הקריירה שלו הוא צמצם את הסטיגמה שדבקה בטיפול בתחום בריאות נפש וסייע למדע הפסיכיאטריה להפוך לזרם מרכזי ברפואה הארגנטינאית. הוא סירב להשתמש בכותנות משוגעות כלבוש למטופליו ויזם את הפרקטיקה של שירותים מבוססי קהילה במרפאות שכונה. הוא גם היה חלוץ בשימוש בתרפיה באמנות ובתרגילים יצירתיים אחרים. הרעיונות שלו, שהתפשטו בכל העולם באותה העת, נחשבו מהפכניים באמריקה הלטינית ועד מהרה בית החולים שלו טיפל ב-40,000 חולים בשנה, ללא תשלום.
בתי חולים אחרים בארגנטינה הלכו בעקבותיו ובכך יצרו מפנה בהפיכת תוכניות בריאות נפש ליותר זמינות ונגישות.
בשנת 1962 גולדנברג הפך ליועץ לארגון הבריאות "פאן אמריקן" ולארגון הבריאות העולמי, ושניהם נתנו ביטוי רחב לרעיונות שלו. בנוסף, הוא שיחק תפקיד חשוב בעיצוב מערכת בריאות הנפש של קובה בתחילת שנות ה-1970.
 
מבלי לזנוח את קריירת ההוראה, הקליניקה הפרטית והעבודה בבית החולים, ד"ר גולדנברג גם התמנה ב-1967 למנהל בריאות נפש של העיר בואנוס איירס. בעמדה זו פיתח תכנית מקיפה לשירותי בריאות נפש, ביניהם מרכזים קהילתיים ברחבי העיר.
 
בשנת 1986 הוא בנה בית שני בוושינגטון, ארה"ב, אותו הפך בשנת 1999 למקום מגוריו הקבוע.
Joseph Goldberger

Joseph Goldberger (1874-1929), physician, pathologist, epidemiologist, and public health specialist, born in Giralt (Giraltovce, in Slovak), Hungary (then part of Austria-Hungary, now in Slovakia). He emigrated to the USA at an early age and studied at the College of the City of New York, with the intention of developing a career as a mining engineer. A lecture on a medical subject which he heard by chance convinced him to turn to medicine. He graduated from Bellevue Medical College - now the New York University School of Medicine - in 1895. For two years he was resident physician at Bellevue Hospital . During the next couple of years he practiced medicine in Wilkes-Barre, PA. From 1899 until his death he served in the U.S. Public Health Service in Washington, DC.

His early work was focused on tropical and other contagious and infectious diseases. He proved that it was possible to contract malaria more than once. He investigated typhus and almost died of it himself. Goldberger's greatest contribution was his discovery of the etiology and therapy of pellagra and his introduction of nicotine acid as a means of preventing the disease. He also made significant contributions in the study of infectious diseases and public health, particularly in the field of welfare of the poor.

Edward G. Robinson

Edward G. Robinson (1893-1973) Film actor.

Born in Bucharest, Romania, he was taken to the US in 1903 and made his New York debut in 1913. He first made his name on the stage in Theatre Guild productions. On the screen he became prominent with his role in Little Caesar (1931), the first of many gangster, racketeer and tough guy roles he portrayed. When the classic period of gangster films ended, he played a wide range of roles including a portrayal of the scientist, Dr. Paul Ehrlich, and two dramas directed by Fritz Lang - "The Woman in the Window" and "Scarlet Street".Robinson was very active in Jewish and pro-Israel causes and was a noted art collector.

אוג'ין גולדנברג

אוג'ין גולדנברג (1959-1912), מנהיג ציוני, נולד בפלוישטי, רומניה, בן יחיד למשפחה יהודית אשר היגרה לרומניה מאוסטריה. בתום לימודיו בבית הספר התיכון בעיר הולדתו, עבר ביחד עם משפחתו לבוקרשט בשנת 1931, שם למד משפטים באוניברסיטת בוקרשט. שירת בצבא הרומני בין השנים 1934-1935 והשתחרר בדרגת סמל. בתקופת השואה נאלץ לצאת לעבודות כפיה בין השנים 1942-1944. 

גולדנברג שימש כסגן מנהל המכון לאומנות בבוקרשט עד שנת 1950, מונה למנכ"ל חברת "טכנוכימיה" והחל מספטמבר 1951 היה נשיא חברת הכימיה "קופרוכים".

פעילותו הציונית החלה עוד בצעירותו. בין היתר, הוא רכש קרקעות בארץ ישראל בשנים של טרום הקמת המדינה (גאולת אדמות). לאחר עלייתו של המשטר הקומוניסטי ברומניה בסוף שנות ה-1940, הפעילות הציונית נאסרה וכל מי שהמשיך להיות פעיל בתנועה הציונית נמצא בסכנת חיים.

גולדנברג נעצר ע"י השלטונות הקומוניסטים של רומניה ב-5 באוקטובר 1957 באשמת היותו "ציוני" ו"אויב המדינה". בשנים שהיה כלוא לא הועמד לדין ולא נידון למאסר, אלא היה נתון לחקירות חוזרות ונשנות תוך עינויי גוף ונפש. מאמציה של רעייתו מרטה להביא לשחרורו, כולל פניה אל הרב משה רוזן אשר כיהן באותן שנים כרב הראשי של רומניה, נכשלו. ב-3 בספטמבר 1959 נמסרה הודעה למשפחתו על כך שגולדנברג נפטר בכלא. גופתו לא נמסרה למשפחה וגם לא פרטים על מקום קבורתו.

משפחתו עלתה לישראל בשנת 1960. בארץ שם המשפחה שונה להרפז. שנים לאחר מכן, בעת ביקורה של אלמנתו בבוקרשט נודע לה שגולדנברג נקבר בבית הקברות היהודי בבוקרשט.

בשנת 2008 משפחתו של גולדנברג קיבלה לידיה את תיקו האישי אשר נשמר בארכיונים של ה"סקוריטטה", השירות החשאי של המשטר הקומוניסטי ברומניה. בתיק זה התגלה המעקב ארוך השנים של השירות החשאי אחרי פעילותו הציונית של גודלברג. התברר שגולדנברג היה חבר הנהגה בתנועות הציונית "משמר" והיה חבר בארגון "מזרחי" וב"ליגה מריטימה פלסטינה". בישראל גולדברג הוכר כאסיר ציון.

שני בניו של גולדנברג פתחו קריירות מצליחות בישראל. הבן הבכר אלכס הרפז, שהיה בן 13 בעת מותו של אביו, הוא אדריכל, והבן השני, דני הרפז, הצעיר בשלוש שנים מאחיו הבכור, שירת בצה"ל בדרגת סא"ל ומאז שחרורו הוא משמש כמנהל כ"א במספר חברות בישראל.

 

איב נתנאל גולדנברג

Yves Nathaniel Goldenberg (1929-1977), Arabist, initiator of the study of Arabic language and literature at the University of Bucharest, born in Cairo, Egypt. His father, Marcu Goldenberg, was a Romanian Jew who immigrated to Egypt. Goldenberg attended high school in Cairo and then studied at the Polytechnic of Cairo graduating in 1950. He worked as a translator for the Romanian diplomatic mission in Cairo from 1951 to 1956, when along with other Egyptian Jews, he was expelled from Egypt by the regime of Gamal Abdel Nasser. Goldenberg moved to Romania, and during the first couple of years worked as a chemical engineer, and then for Agerpress Romanian news agency, until 1972, and for the Arab language department of Radio Romania International.

In 1957 he was appointed the first lecturer in Arabic at the The Faculty of Foreign Languages ​​and Literatures of the University of Bucharest. He held this position until his death. He conducted many studies of Arabic language and literature and particularly of some 19th century Romanian scholars of the Arabic language and culture. His studies published in Analele Universității București include Preocupările de arabistică ale lui Timotei Cipariu (“Timotei Cipariu's Arabistic Concerns”, 1962), Limba arabă literară și idiomurile arabe vorbite (“Literary Arabic and spoken Arabic idioms”, 1969), Quelques notes concernant les manuscrits arabes autographes de Timotei Cipariu (1971), Notes en marge de quelques écrits roumanins sur le Coran et l’Islam (1972). Distributional Analysis of Negative Morphemes in Egyptian Colloquial Arabic (1974) and La métrique arabe classique et la typologie métrique (1976) were published in Revue Roumanine de Linguistique. His Manual de limba araba (“Manual of the Arabic language”) was published posthumously in 1978.   

מרדכי גולדברג

Mordechai (Mordhe) Goldenberg (1883-1941), poet and journalist, born in Zgurita, Moldova (then part of the Russian Empire). He grew up in Otaci (Ataki) and then in Râșcani, both in the historical region of Bessarabia, now in Moldova, and later settled in Căprești, a Jewish colony in Bessarabia, living there until 1934, when he moved to Secureni (now Sokyriany, in Ukraine). After Bessarabia was again controlled by Romania, following the attack on the Soviet Union in June 1941, Goldenberg was deported to the concentration camps in Transnistria. His wife and daughter committed suicide a short time after deportation, and he died a few months later in the Bershad ghetto. During his life he contributed to a number of periodicals in Yiddish, including Unzer Tsayt and Chernovitser Blater, both in Cernauti (then in Romania, now Chernivtsi in Ukraine), and Tribuna in Bucharest. His Hebrew poems and short stories were published during his life, while his Yiddish poetry was included in the bilingual collection Reshafim BaArava (1940) and republished posthumously in Tel Aviv in 1946. Goldenberg was highly estimated and his work influenced many of his contemporary Yiddish writers, including Samuel Leib Blank (1891-1962), Beniamin Michali (B. I. Michali) (1910-1989), and Herzl Rivkin (1908-1951).