משפחת לוסוס יופה עם ג'ניה אקבס, פלאנגה, ליטא, 1973
המרכז לתיעוד חזותי ע"ש אוסטר, אנו - מוזיאון העם היהודי, באדיבות אוסף הצלם טוביה יופה ואוסף משפחת לוסוס
רכישת תמונות: חלק מהתמונות ניתנות לרכישה, לפרטים נוספים-
לחצו כאן, אנא וודאו שיש לכם את מספר יחידת תמונה (כפי שמופיע למעלה)
יופה
(שם משפחה)YOFFE
שמות משפחה נובעים מכמה מקורות שונים. לעיתים לאותו שם קיים יותר מהסבר אחד. שם משפחה זה הוא פטרונים, כלומר שם משפחה אשר נגזר משמו הפרטי של אחד מאבות המשפחה.
יופה הוא שם משפחה ממקור עברי. כשם משפחה יופה נגזר לפעמים מהשם הפרטי העברי יפה.
שם זה גם קשור בשם היווני קלונימוס, שפירושו המילולי הוא "שם יפה", אשר היה נפוץ בתקופה ההלניסטית בקרב היהודים אשר אימצו את אורח החיים היווני. קלונימוס שימש כשם מקביל לשם העברי שם טוב. נוהג זה נמשך גם בימי הביניים.
אישים ידועים מהמאה ה-20, אשר נשאו את שם המשפחה היהודי יופה כוללים את התעשיין האוסטרלי יוסף יופה ואת מרדכי יופה (1961-1889), משורר יידיש ומבקר ספרות אמריקאי יליד ליטא.
שמות משפחה נובעים מכמה מקורות שונים. לעיתים לאותו שם קיים יותר מהסבר אחד. שם משפחה זה הוא פטרונים, כלומר שם משפחה אשר נגזר משמו הפרטי של אחד מאבות המשפחה.
יופה הוא שם משפחה ממקור עברי. כשם משפחה יופה נגזר לפעמים מהשם הפרטי העברי יפה.
שם זה גם קשור בשם היווני קלונימוס, שפירושו המילולי הוא "שם יפה", אשר היה נפוץ בתקופה ההלניסטית בקרב היהודים אשר אימצו את אורח החיים היווני. קלונימוס שימש כשם מקביל לשם העברי שם טוב. נוהג זה נמשך גם בימי הביניים.
אישים ידועים מהמאה ה-20, אשר נשאו את שם המשפחה היהודי יופה כוללים את התעשיין האוסטרלי יוסף יופה ואת מרדכי יופה (1961-1889), משורר יידיש ומבקר ספרות אמריקאי יליד ליטא.
יופה
(שם משפחה)JOFFE, IOFFE
שמות משפחה נובעים מכמה מקורות שונים. לעיתים לאותו שם קיים יותר מהסבר אחד. שם משפחה זה הוא מטרונים (שם שנגזר משמה הפרטי של אחת מאמהות המשפחה).
יופה הוא גרסה של השם העברי יפה. כשם משפחה יהודי יוםה יכול להיות מטרונים מבוסס על השם הפרטי יפה. במקרים מסויימים השם יפה קשור בשם קלונימוס, שפירושו ביוונית "שם יפה". שם זה היה נפוץ מאד בקרב היהודים בתקופה ההלניסטית כאשר רבים אימצו את אורח החיים היווני, והשתמשו בשם זה בתור כינוי לשם העברי "שם טוב". נוהג זה נמשך גם בימי הביניים. במאה ה-15, יפה מתועד כשם משפחה יהודי עם הסופר וכורך הספרים מאיר יפה מאולם, גרמניה. בעיר לובלין בפולין פעלה במאות ה-16 / וה-17 משפחה של דפסים עבריים בשם יפה, אשר נוסדה ע"י קלונימוס בן מרדכי יפה (נפטר ב-1603).
אישים מוכרים בעלי שם המשפחה היהודי יופה כוללים את הלל יופה (1936-1864), חלוץ ההתיישבות הציונית ארץ ישראל ורופא מומחה בחקר המלריה אשר נולד באוקראינה; את אליעזר ליפא יופה (1944-1882), יליד בסרביה, מייסד הקאופרטיב "מושב עובדים" בארץ ישראל; ואת הפיזיקאי הסובייטי יליד אוקראינה אברהם פיאודורוביץ' יופה (1960-1880) אשר היה חבר הנשיאות של האקדמיה למדעים של ברית המועצות.
שמות משפחה נובעים מכמה מקורות שונים. לעיתים לאותו שם קיים יותר מהסבר אחד. שם משפחה זה הוא מטרונים (שם שנגזר משמה הפרטי של אחת מאמהות המשפחה).
יופה הוא גרסה של השם העברי יפה. כשם משפחה יהודי יוםה יכול להיות מטרונים מבוסס על השם הפרטי יפה. במקרים מסויימים השם יפה קשור בשם קלונימוס, שפירושו ביוונית "שם יפה". שם זה היה נפוץ מאד בקרב היהודים בתקופה ההלניסטית כאשר רבים אימצו את אורח החיים היווני, והשתמשו בשם זה בתור כינוי לשם העברי "שם טוב". נוהג זה נמשך גם בימי הביניים. במאה ה-15, יפה מתועד כשם משפחה יהודי עם הסופר וכורך הספרים מאיר יפה מאולם, גרמניה. בעיר לובלין בפולין פעלה במאות ה-16 / וה-17 משפחה של דפסים עבריים בשם יפה, אשר נוסדה ע"י קלונימוס בן מרדכי יפה (נפטר ב-1603).
אישים מוכרים בעלי שם המשפחה היהודי יופה כוללים את הלל יופה (1936-1864), חלוץ ההתיישבות הציונית ארץ ישראל ורופא מומחה בחקר המלריה אשר נולד באוקראינה; את אליעזר ליפא יופה (1944-1882), יליד בסרביה, מייסד הקאופרטיב "מושב עובדים" בארץ ישראל; ואת הפיזיקאי הסובייטי יליד אוקראינה אברהם פיאודורוביץ' יופה (1960-1880) אשר היה חבר הנשיאות של האקדמיה למדעים של ברית המועצות.
פולנגן
(מקום)פולנגן PALANGA
עיירת קייט במחוז קרטינגה (KRETINGA) על חוף הים הבאלטי, מערב ליטא.
יהודים התיישבו בפולנגן כבר במאה ה-15, בימי הנסיך הגדול ויטולד (בליטאית VITAUTAS), הם היו שומרי גבול וגובי מכס מטעמו. בפנקס ישן של החברה קדישא נמצאו רישומים משנת 1487.
ב-1540 התיר מלך פולין (פולין וליטא התאחדו במאה ה-16) ליהודי פולנגן להקים בית כנסת ובנייני ציבור, הוקצתה להם קרקע לבית עלמין והותר להם להשתמש בשדות המרעה. באגרת זכויות מהמלך ולדיסלב הרביעי מ-1639 הותר ליהודים לעסוק במלאכה, לרכוש קרקע ולעבדה. זכויות אלה אושרו שוב ב-1742.
ב-1887 ישבו בפולנגן 1100 יהודים, אחרי מלחמת העולם הראשונה (1914 -1918) ירד מספרם ל-950 והם היו %40 מאוכלוסיית העיירה.
היותה של פולנגן עיירת קייט טבע את חותמו על חזותה, רחובות רחבים ומטופחים ושפע של ירק סביב הבתים, כן היו שם חיי חברה ערים. בנוסף להחזקת בתי מלון, בתי מרפא ושרותים שונים לאלפי הנופשים שבאו לעיירה בעונת הרחצה, התפרנסו היהודים מתעשיית תכשיטים שהתבססה כולה על הענבר של הים הבלטי. עשרות בתי מלאכה לעיבוד הענבר היו בבעלות יהודים וכמעט כל עובדיהם היו יהודים. בהשפעתו של הרב יהושע הלר, שכיהן בעיירה בראשית המאה העשרים, זכו הפועלים היהודים לזכויות סוציאליות.
אחרי מלחמת העולם הראשונה נפגעה כלכלת העיירה עם ניתוק ליטא מרוסיה ומלטביה, שהיו השוקים העיקריים לתעשיית התכשיטים.
ב-1878 נחנך בית הכנסת הגדול בפולנגן וכמה שנים אחר כך נבנו גם בית מדרש וגם קלויז. שני חדרים לילדים היו בעיירה ובית ספר "יבנה". הקהילה הפעילה מוסדות צדקה וגמילות חסדים.
בשריפה שפרצה בעיירה ב-1938 עלו באש רוב בתי היהודים, ושוקמו ביזמתו של הרב שמואל- מנחם הלוי כץ. הרב האחרון שכיהן בפולנגן היה ר' אהרון יצחק כץ.
בין שתי מלחמות העולם גברה הפעילות הציונית בפולנגן. הוקמו כמעט כל סניפי המפלגות הציוניות ותנועות הנוער.
ערב מלחמת העולם השנייה ישבו בפולנגן כ-700 יהודים.
תקופת השואה
אחרי פרוץ מלחמת העולם השנייה (1 בספטמבר 1939) וכיבוש פולין בידי הגרמנים, עברה ליטא לתחום השליטה הסובייטי וסופחה בסוף קיץ 1940 לברית המועצות.
ביום הראשון למתקפתם על ברית המועצות (22 ביוני 1941) נכנסו הגרמנים לפולנגן. העיירה הייתה בתחום רצועת 25 ק"מ שלגביה החליטו הגרמנים על חיסול כל היהודים. ב-30 ביוני, ה' בתמוז תש"א, נצטוו כל היהודים להתרכז בתחנת האוטובוסים שבעיירה. ליטאים לאומנים שהתארגנו לסייע לגרמנים הוציאו את היהודים מבתיהם וחיפשו אחר מסתתרים. מהתחנה הופרדו הגברים היהודים בני 13 ומעלה והובלו אל חוף הים. הם נצטוו לחפור בורות בחולות, נורו לתוכם בידי הגרמנים ובידי עוזריהם הליטאים ונטמנו במקום. הגרמנים חילקו משקאות חריפים לרוצחים במהלך הרצח ואחר-כך הוזמנו כולם לסעודה. 111 גברים יהודים נרצחו באותו היום.
הנשים והילדים הועברו לבית המדרש והוחזקו בו סגורים כמה ימים, ללא אוכל ומים וללא תנאים סניטריים. אחר כך הובלו לאחוזה ליד פולנגן ומשם נלקחו מדי יום ביומו לעבודה בעיירה. בראשית ספטמבר 1941 הובלו הנשים והילדים לחורשה כ-4 ק"מ מהעיירה, נרצחו ביריות ונטמנו באדמת החורשה. ילדים יהודים שהשתתפו בקייטנת קיץ בפולנגן צורפו ליהודי העיירה ונרצחו גם הם בידי הגרמנים ובידי עוזריהם הליטאים.
עיירת קייט במחוז קרטינגה (KRETINGA) על חוף הים הבאלטי, מערב ליטא.
יהודים התיישבו בפולנגן כבר במאה ה-15, בימי הנסיך הגדול ויטולד (בליטאית VITAUTAS), הם היו שומרי גבול וגובי מכס מטעמו. בפנקס ישן של החברה קדישא נמצאו רישומים משנת 1487.
ב-1540 התיר מלך פולין (פולין וליטא התאחדו במאה ה-16) ליהודי פולנגן להקים בית כנסת ובנייני ציבור, הוקצתה להם קרקע לבית עלמין והותר להם להשתמש בשדות המרעה. באגרת זכויות מהמלך ולדיסלב הרביעי מ-1639 הותר ליהודים לעסוק במלאכה, לרכוש קרקע ולעבדה. זכויות אלה אושרו שוב ב-1742.
ב-1887 ישבו בפולנגן 1100 יהודים, אחרי מלחמת העולם הראשונה (1914 -1918) ירד מספרם ל-950 והם היו %40 מאוכלוסיית העיירה.
היותה של פולנגן עיירת קייט טבע את חותמו על חזותה, רחובות רחבים ומטופחים ושפע של ירק סביב הבתים, כן היו שם חיי חברה ערים. בנוסף להחזקת בתי מלון, בתי מרפא ושרותים שונים לאלפי הנופשים שבאו לעיירה בעונת הרחצה, התפרנסו היהודים מתעשיית תכשיטים שהתבססה כולה על הענבר של הים הבלטי. עשרות בתי מלאכה לעיבוד הענבר היו בבעלות יהודים וכמעט כל עובדיהם היו יהודים. בהשפעתו של הרב יהושע הלר, שכיהן בעיירה בראשית המאה העשרים, זכו הפועלים היהודים לזכויות סוציאליות.
אחרי מלחמת העולם הראשונה נפגעה כלכלת העיירה עם ניתוק ליטא מרוסיה ומלטביה, שהיו השוקים העיקריים לתעשיית התכשיטים.
ב-1878 נחנך בית הכנסת הגדול בפולנגן וכמה שנים אחר כך נבנו גם בית מדרש וגם קלויז. שני חדרים לילדים היו בעיירה ובית ספר "יבנה". הקהילה הפעילה מוסדות צדקה וגמילות חסדים.
בשריפה שפרצה בעיירה ב-1938 עלו באש רוב בתי היהודים, ושוקמו ביזמתו של הרב שמואל- מנחם הלוי כץ. הרב האחרון שכיהן בפולנגן היה ר' אהרון יצחק כץ.
בין שתי מלחמות העולם גברה הפעילות הציונית בפולנגן. הוקמו כמעט כל סניפי המפלגות הציוניות ותנועות הנוער.
ערב מלחמת העולם השנייה ישבו בפולנגן כ-700 יהודים.
תקופת השואה
אחרי פרוץ מלחמת העולם השנייה (1 בספטמבר 1939) וכיבוש פולין בידי הגרמנים, עברה ליטא לתחום השליטה הסובייטי וסופחה בסוף קיץ 1940 לברית המועצות.
ביום הראשון למתקפתם על ברית המועצות (22 ביוני 1941) נכנסו הגרמנים לפולנגן. העיירה הייתה בתחום רצועת 25 ק"מ שלגביה החליטו הגרמנים על חיסול כל היהודים. ב-30 ביוני, ה' בתמוז תש"א, נצטוו כל היהודים להתרכז בתחנת האוטובוסים שבעיירה. ליטאים לאומנים שהתארגנו לסייע לגרמנים הוציאו את היהודים מבתיהם וחיפשו אחר מסתתרים. מהתחנה הופרדו הגברים היהודים בני 13 ומעלה והובלו אל חוף הים. הם נצטוו לחפור בורות בחולות, נורו לתוכם בידי הגרמנים ובידי עוזריהם הליטאים ונטמנו במקום. הגרמנים חילקו משקאות חריפים לרוצחים במהלך הרצח ואחר-כך הוזמנו כולם לסעודה. 111 גברים יהודים נרצחו באותו היום.
הנשים והילדים הועברו לבית המדרש והוחזקו בו סגורים כמה ימים, ללא אוכל ומים וללא תנאים סניטריים. אחר כך הובלו לאחוזה ליד פולנגן ומשם נלקחו מדי יום ביומו לעבודה בעיירה. בראשית ספטמבר 1941 הובלו הנשים והילדים לחורשה כ-4 ק"מ מהעיירה, נרצחו ביריות ונטמנו באדמת החורשה. ילדים יהודים שהשתתפו בקייטנת קיץ בפולנגן צורפו ליהודי העיירה ונרצחו גם הם בידי הגרמנים ובידי עוזריהם הליטאים.