חיפוש
הדפסה
שיתוף
הפריט שבחרת:
1 \ 2
נמחקו
נוספו
מקום
רוצה לעזור לנו לשפר את התוכן? אפשר לשלוח הצעות

קהילת יהודי טימישוארה

טימישוארה Timisoara

בהונגרית: טמשוואר

עיר במחוז בנאט, מערב רומניה.


בשנים 1716-1552 בשליטת טורקיה, מאז ועד 1918 באימפריה האוסטרית.

יהודים התיישבו בטימישוארה עוד לפני הכיבוש הטורקי, ובמחצית הראשונה של המאה ה-16 כבר היה בעיר יישוב יהודי קבוע. המציבה העתיקה ביותר בבית-העלמין המקומי, משנת 1636, היא של היהודי עזריאל עשהאל, רב ורופא.

אחרי השתלטות אוסטריה נשארו 12 משפחות ספרדיות בעיר וכעבור 20 שנה הצטרפה אליהן קבוצת יהודים ובראשם ר' מאיר אמיגו מקושטא. ר' מאיר פעל לשיפור החיים בקהילה. במשך הזמן באו מהגרים מהונגריה, מאוסטריה וממוראביה.

פרנסת יהודי טימישוארה הייתה בעיקר על המסחר. תחת השלטון האוסטרי הוטלו עליהם הגבלות רבות, ומצבם הוטב עם החזרת האיזור לשליטת הונגריה ב-1779.

אחרי הקונגרס של יהודי הונגריה בדצמבר 1968, הצטרפה קהילת טימישוארה לקהילות הניאולוגיות; וב-1871 התארגנה קהילה אורתודוכסית נפרדת, שהקימה לעצמה בית-כנסת ב- 1895. אחרי מלחמת העולם הראשונה התאחדו שתי הקהילות בפקודת הממשלה.

מ-1,200 נפש ב-1840 גדלה האוכלוסיה היהודית במקום ל-4,870 (%15 מכלל התושבים) ב-1890 ו-6,730 בקירוב ב-1910.

הקהילה היתה אמידה והחזיקה מוסדות חינוך למיניהם. בשנות ה-40 של המאה ה- 19 נפתחו שני בתי-ספר יהודיים ובין שתי מלחמות-העולם, תחת שלטון רומניה, נוספו בית ספר תיכון כללי ובית-ספר למסחר. לשון ההוראה היתה רומנית, אך לימדו גם לשון וספרות עברית. התרבות הגרמנית רווחה בקהילה יותר מבערים אחרות בטראנסילבאניה.

טימישוארה היתה מרכז ציוני חשוב בתקופה שבין שתי מלחמות העולם, ובשנים 1940-1920 הופיע בעיר בטאון של ההסתדרות הציונית (בהונגרית).

באותה התקופה היו תופעות של אנטישמיות בטימישוארה, ובפצצה שהטילו אנשי "משמר הברזל" בתיאטרון יהודי ב-1936 נהרגו שניים ורבים נפצעו.


אחרי פרוץ מלחמת העולם השנייה, ובעיקר מ-1940, החמיר מצב היהודים בגלל הגבלות כלכליות והפקעת רכוש, וב-1941 נשלחו יהודים לעבודות-כפייה. כעבור זמן הוחרם רכוש הקהילה. לעיר הובאו יהודים שגורשו מיישובים קטנים בסביבה וספר יהודי טימישוארה הגיע לכ-11,800 ב-1942.

התנכלות התושבים הגרמנים המקומיים ליהודים נפסקה ב-1944 עם כניסת הצבא האדום לעיר בספטמבר אותה השנה.

אחרי המלחמה התארגנה בטימישוארה מפלגה יהודית כסיוע לקומוניסטים, ומנהיגיה רדפו את היסודות הלאומיים בקהילה, שביניהם היה הסופר עזרא פליישר.

ב-1947 נרשמו בעיר 13,600 יהודים; רובם עלו אחר כך לישראל או היגרו למקומות אחרים.

בשנת 1997 עוד הייתה קהילה יהודית קטנה בטימישוארה.
סוג מקום:
עיר
מספר פריט:
246742
חובר ע"י חוקרים של אנו מוזיאון העם היהודי
מקומות קרובים:

פריטים קשורים:
Zauber, Samuel (1901-1956), football player, born in Temesvar, Austria-Hungary (now Timisoara, Romania). Zauber started his carreer at Maccabi Bucharest in 1925, although at the time the Jewish club was not allowed to participate in official competitions. He played for "Isvorul Sportul Bucharest" football club (1925-1928), but returned to Maccabi Bucharest (1928-1936). Zauber was member of the national football team of Romania as a backup goalkeeper at the first ever FIFA World Cup held in Uruguay in 1930. He played again for the national football team of Romania at the First Balkan Cup Games in 1931, and was the goal keeper of Maccabi Bucharest when they won the football tourney of the Second Maccabiah Games in Tel Aviv in 1935.
Pikler, Gyula Julius (1864-1937), philosopher and psychologist, born in Temesvar, Hungary (then part of the Austrian Empire, today Timisoara, Romania). He studied at the University of Budapest, where he became lecturer at the age of twenty-one. From 1903 on he was professor of philosophy of law. While still a lecturer he read during several terms at the University of Oxford.

Pikler, who embraced the Christian faith, retired from his chair in 1919, when freedom of learning and teaching was abolished in Hungary by the numerus clauses law. He lectured for some time in Switzerland and Italy, and then lived in retirement in Hungary. In addition to economics and philosophy of law, Pikler devoted himself to physiological psychology, and the results of his researches were utilized by medical science in Germany.

Pikler published (in Hungarian): "Ricardo jelentosege a kozgazdasagtan torteneteben" ("Ricardo's Place in the History of Economics"; 1886); "Az objektiv letben valo hit lelektana" ("Psychology of the Belief in Objective Existence"; 1890); "A jog keletkezeserol es fejlodeserol" ("On the Origins and Evolution of Law"; 3rd ed., 1911); "Az emberi egyesuletek es kulonosen az allam fejlodese" ("The Evolution of Human Associations and Especially of the State"; 5th ed., 1905); "A buntetojog bolcselete" ("Phylosiphy of Criminal Law"; 7th ed., 1910); "A lelektan alapelvei" ("Fundamental Principles of Psychology"; 1908); (in German): "Das Grundgesetz allen neuro-psychischen Lebens" (1900); "Die Stelle des Bewusstseins in der Natur" (1910); "Ueber T. Lipps Versuch einer Theorie des Willens" (1908); "Der Ursprung des Totemismus" (with F. Somlo; 1900); "Zwei Vortraege ueber dynamische Psychologie" (1908); "Sinnesphisiologische Untersuchungen" (1917); "Schriften zur Anpassungstheorie des Empfindungs-vorganges" (5 books, 1919-26).
Ramaty, Reuven (1937–2001), astrophysicist, born in Timisoara, Romania. Having immigrated with his family to Israel in 1948, he graduated from Tel Aviv University in 1961. Ramaty continued his studies at the University of California in Los Angeles earning a PhD in Planetary and Space Physics in 1966. He joined the NASA Goddard Space Flight Center in 1967 and remained there for over 30 years, serving as the head of the Theory Office at the center from 1980 to 1993. After 1983 he was also an Adjunct Professor of Physics at the University of Maryland. He also held various positions at the University of Nagoya, Japan, in 1993; Piere and Marie Curie Univerrsity of Paris, France, in 1997, as well as at the Stanford Univdersity in California.

Ramaty pionereed the research in solar physics, gamma-ray astronomy and nuclear astrophysics. A leading scientist with NASA, he was a High Energy Solar Spectroscopic Imager (HESSI) Co-Investigator and one of the founding members of the HESSI team. Following the launch on 5 February 2002, HESSI project was renamed in Ramaty's honor, the first space mission named after a NASA scientist, and became the Reuven Ramaty High Energy Solar Spectroscopic Imager (RHESSI).

Ramaty passed away in Silver Spring, MD, on 8 April 2001. His archives, containing an impressive quantity of documents is being kept at the Library of the University of California in Los Angeles.
אברהם, תומס (1946-), סופר ופילוסוף, נולד בטימישוארה, רומניה. כשהיה בן שנתיים הגיע יחד עם הוריו לארגנטינה. אברהם גדל בבואנוס איירס בשנות השישים המוקדמות, והפך לפעיל בצד השמאלי של המפה. בתקופת השלטון הצבאי נסע לצרפת, שם השתתף במרד סטודנטים של מאי 1968. לאחר מכן עבר לגור ביפן ולא חזר לארגנטינה עד 1972.

ב-1984 התחיל ללמד ומאז עבר בין מוסדות חינוך שונים וכן לימד באוניברסיטאות בארגנטינה, בין השאר באוניברסיטה של בואנוס איירס. אברהם חיבר למעלה 20 ספרים בנושאים שונים. ב-2004 קיבל פרס קונקס לכתביו על פילוסופיה.
מלחין ומנצח. נולד בטימישוארה, רומניה. עלה לישראל ב-1951 וב-1964 סיים את לימודיו באקדמיה למוסיקה על שם רובין בתל-אביב, שם למד בין השאר אצל אלכסנדר אוריה בוסקוביץ. המשיך את לימודיו בטנגלווד ב-1965 וקיבל תואר שני מטעם אוניברסיטת ברנדייס ב-1966. חזר לישראל וניהל את הקונסרבטוריון הישראלי בתל-אביב במשך שנתיים. ב-1968 שב לארה"ב, קיבל תואר דוקטור באוניברסיטת אילינוי וב-1970 מונה פרופסור באוניברסיטת ויסקונסין, במילווקי.
בין יצירותיו מרובעים לקול ולצ'לו (1958), סדר הפתגמים, קנטטה למקהלת נוער, לחליליות ולכלי-נקישה (1962), לחשים לקול ולפסנתר (1964), מרקמים לתזמורת סימפונית (1967/68(, מוטאטיס מוטאנדיס לאבוב, לקלרנית, לחצוצרה, לקרן, לוויולה ולקונטרבס (1968), שחר ויציאה למקהלה מעורבת, לתשעה קולות ולחמישה כלי-נגינה (1972), הניגון הגנוז לקרן ולצ'לו (1977), שלושה קטעים של שלהי אביב לתזמורת סימפונית (1979) ודואו לחליל ולצ'לו (1991). מתגורר בארצות-הברית.
Szana, Sandor (1868-1926), physician and child welfare worker, born in Temesvar, Hungary (then part of Austria-Hungary, now Timisoara, Romania). He wrote several books to stem the abuse of placing unwelcome babies with mercenary foster-mothers, a practice which resulted in high child mortality and juvenile delinquency. He founded a lying-in hospital, a foundling home and a polyclinic at Temesvar (Timisoara).

His agitation together with that of Mor Szalardy, another Jewish physician, for the welfare of forsaken children, resulted in the founding by the Hungarian state of a children's shelter at Budapest, of which he became director.

In addition to writing many memoranda for the international medical press, Szana edited at Temesvar (Timisoara) a German journal, "Gesundheit". He also was a co-worker of Revai Lexikon. His published works include "Dajkasagba adott gyermek ellenorzesenek rendezesei" ("Regulating the Supervision of Children Given to Nursing-care"); "Vizsgalat a csecsemok kozellatasarol" ("Inquiry on Public Supply for Babies"); "Az elhagyatott csecsemok magyar allami vedelmenek rendszere es eredmenyei" ("The System and Results of the Hungarian National Care for Abandoned Babies"); "A zullott gyermekek socialhygienejenek magyar rendszere" ("The Hungarian Method of Social-hygiene of Juvenile Delinquents").

Szana converted to Christianity.
Fleischer, Ezra (1928-2006), Hebrew poet and scholar, born in Temesvar, Hungary (now Timisoara, in Romania), the son of the scholar Judah Loeb Fleischer. He studied in the school which had been founded by his father in 1918.

After World War II he was active in the B’nei Akiva, religious youth movement and as a result was imprisoned by the Romanian authorities for encouraging Zionism. While in prison he wrote an epic poem in Hebrew, "Massa Gog", which was smuggled out of Romania and was then published in Israel. In the poem he predicted the downfall of the communist regime. It was published in Israel in the magazine Moznayim in 1959 under the pseudonym Y. Goleh. It caused something of a literary sensation and because of it he was awarded the Israel Prize for literature.

1960 he was freed from prison, immigrated to Israel and studied at the Hebrew University. Fleischer became a lecturer on medieval Hebrew literature at Bar-Ilan University. Finally he was awarded a doctorate at the Hebrew University of Jerusalem, and lectured there until 1997. Fleisher was apppointed director of the Geniza Research Institute for Hebrew Poetry of the Israeli Academy of Sciences and Humanities.

His poetry (under various pseudonyms) appeared in the Hebrew press from 1956 onwards, and two complete volumes of verse and prayer, "Meshalim" (1957) and "Be-Hehalek Laylah" (1961), were published. His published work describes a wide spectrum of ancient and medieval Jewish life from Andalusia and Amsterdam to Syria and Cairo. He also wrote extensively about Judaism’s encounter with Islam and Christianity.
Oppenheim, Zvi Hirsch ben David (1794-1859), rabbi, born in Temesvar, Hungary, (then part of the Austrian Empire, now Timisoara, Romania), also known as "Gaon Rabbi Herschele Temeswarer". He succeeded his father, David, in the rabbinate of the Ashkenazi community of Temesvar. He was of German descent and a member of the noted Oppenheim family. The Austrian government bestowed upon him the title and functions of chief rabbi of the Temes county and of the Military Guard Region, a position which gave him authority over all the new Jewish communities which sprang up in that territory recently recovered from Turkish occupation.

Oppenheim, a staunch Orthodox Jew and author of several scholarly works, permitted a choir to participate at his services. He welcomed the opportunity for Jews to obtain citizenship rights and fostered the process of rapprochement with those of other faiths in the surrounding communities. Oppenheim is the author of author of "'Ene ha-Da'at" (Budapest, 1829).
חמישה דורות של נשים במשפחת קון,
טימשוארה, רומניה, 1908.
(המרכז לתיעוד חזותי ע"ש אוסטר, בית התפוצות,
באדיבות אנדרה ל. קים)
בית הכנסת ברובע האריגים,
טימישוארה, רומניה, שנבנה ב-1895
גלויה
צילום: קלרה שפיצר, בוקרשט
(המרכז לתיעוד חזותי ע"ש אוסטר, בית התפוצות,
באדיבות קלרה שפיצר, בוקרשט)
Fleischer, Ezra (1928-2006), Hebrew poet and scholar, born in Temesvar, Hungary (now Timisoara, in Romania), the son of the scholar Judah Loeb Fleischer. He studied in the school which had been founded by his father in 1918.

After World War II he was active in the B’nei Akiva, religious youth movement and as a result was imprisoned by the Romanian authorities for encouraging Zionism. While in prison he wrote an epic poem in Hebrew, "Massa Gog", which was smuggled out of Romania and was then published in Israel. In the poem he predicted the downfall of the communist regime. It was published in Israel in the magazine Moznayim in 1959 under the pseudonym Y. Goleh. It caused something of a literary sensation and because of it he was awarded the Israel Prize for literature.

1960 he was freed from prison, immigrated to Israel and studied at the Hebrew University. Fleischer became a lecturer on medieval Hebrew literature at Bar-Ilan University. Finally he was awarded a doctorate at the Hebrew University of Jerusalem, and lectured there until 1997. Fleisher was apppointed director of the Geniza Research Institute for Hebrew Poetry of the Israeli Academy of Sciences and Humanities.

His poetry (under various pseudonyms) appeared in the Hebrew press from 1956 onwards, and two complete volumes of verse and prayer, "Meshalim" (1957) and "Be-Hehalek Laylah" (1961), were published. His published work describes a wide spectrum of ancient and medieval Jewish life from Andalusia and Amsterdam to Syria and Cairo. He also wrote extensively about Judaism’s encounter with Islam and Christianity.
Szana, Sandor (1868-1926), physician and child welfare worker, born in Temesvar, Hungary (then part of Austria-Hungary, now Timisoara, Romania). He wrote several books to stem the abuse of placing unwelcome babies with mercenary foster-mothers, a practice which resulted in high child mortality and juvenile delinquency. He founded a lying-in hospital, a foundling home and a polyclinic at Temesvar (Timisoara).

His agitation together with that of Mor Szalardy, another Jewish physician, for the welfare of forsaken children, resulted in the founding by the Hungarian state of a children's shelter at Budapest, of which he became director.

In addition to writing many memoranda for the international medical press, Szana edited at Temesvar (Timisoara) a German journal, "Gesundheit". He also was a co-worker of Revai Lexikon. His published works include "Dajkasagba adott gyermek ellenorzesenek rendezesei" ("Regulating the Supervision of Children Given to Nursing-care"); "Vizsgalat a csecsemok kozellatasarol" ("Inquiry on Public Supply for Babies"); "Az elhagyatott csecsemok magyar allami vedelmenek rendszere es eredmenyei" ("The System and Results of the Hungarian National Care for Abandoned Babies"); "A zullott gyermekek socialhygienejenek magyar rendszere" ("The Hungarian Method of Social-hygiene of Juvenile Delinquents").

Szana converted to Christianity.
מלחין ומנצח. נולד בטימישוארה, רומניה. עלה לישראל ב-1951 וב-1964 סיים את לימודיו באקדמיה למוסיקה על שם רובין בתל-אביב, שם למד בין השאר אצל אלכסנדר אוריה בוסקוביץ. המשיך את לימודיו בטנגלווד ב-1965 וקיבל תואר שני מטעם אוניברסיטת ברנדייס ב-1966. חזר לישראל וניהל את הקונסרבטוריון הישראלי בתל-אביב במשך שנתיים. ב-1968 שב לארה"ב, קיבל תואר דוקטור באוניברסיטת אילינוי וב-1970 מונה פרופסור באוניברסיטת ויסקונסין, במילווקי.
בין יצירותיו מרובעים לקול ולצ'לו (1958), סדר הפתגמים, קנטטה למקהלת נוער, לחליליות ולכלי-נקישה (1962), לחשים לקול ולפסנתר (1964), מרקמים לתזמורת סימפונית (1967/68(, מוטאטיס מוטאנדיס לאבוב, לקלרנית, לחצוצרה, לקרן, לוויולה ולקונטרבס (1968), שחר ויציאה למקהלה מעורבת, לתשעה קולות ולחמישה כלי-נגינה (1972), הניגון הגנוז לקרן ולצ'לו (1977), שלושה קטעים של שלהי אביב לתזמורת סימפונית (1979) ודואו לחליל ולצ'לו (1991). מתגורר בארצות-הברית.
אברהם, תומס (1946-), סופר ופילוסוף, נולד בטימישוארה, רומניה. כשהיה בן שנתיים הגיע יחד עם הוריו לארגנטינה. אברהם גדל בבואנוס איירס בשנות השישים המוקדמות, והפך לפעיל בצד השמאלי של המפה. בתקופת השלטון הצבאי נסע לצרפת, שם השתתף במרד סטודנטים של מאי 1968. לאחר מכן עבר לגור ביפן ולא חזר לארגנטינה עד 1972.

ב-1984 התחיל ללמד ומאז עבר בין מוסדות חינוך שונים וכן לימד באוניברסיטאות בארגנטינה, בין השאר באוניברסיטה של בואנוס איירס. אברהם חיבר למעלה 20 ספרים בנושאים שונים. ב-2004 קיבל פרס קונקס לכתביו על פילוסופיה.
Gruenhut, Elazar (1850-1913), rabbi and author, born in Gerenda, Hungary (then part of the Austrian Empire). In 1883 he was appointed rabbi of Temesvar, Hungary, (now Timisoara in, Romania). Impressed by the Haskalah enlightenment movement, he decided to improve his general education and build a rational foundation for his Jewish beliefs. Therefore at the age of 40 he resigned his rabbinical post, left Temesvar, and moved to Berlin, Germany, where he studied at the Hildesheimer seminary and then at the University of Berlin. He received his doctorate at the university of Bern in Switzerland. He was especially influenced by Azriel Hildesheimer, the modernizer of Orthodox Judaism in Germany who was considered by many to a founder of modern Orthodox Judaism, and German theologian and historian Abraham Berliner.

In 1892 Gruenhut emigrated to Palestine. He settled in Jerusalem, where he was appointed head of the German-Jewish Orphanage. His introduction of secular studies there and his openly proclaimed Zionist views aroused the opposition of ultra-Orthodox circles in Jerusalem. Gruenhut was a prominent figure in the early Mizrachi movement. In addition to his communal and educational activities, he continued his studies mainly in the field of Midrash and also the geography of Palestine.

Gruenhut's principal writings included: "Kritische Untersuchung des Midrash Koheleth Rabbah" (1892); "Das Verbot des Genusses von Gesauerten am Russtage des Pesachfestes" (Zeitschrift fuer Evangelische Theologie in vols., 1894-98); "Midrash Shir hashirim" (1897; Szefer ha-Likutim (I-IV, 1898-903); "Ezra und Nehemiah, Kritisch erlautert" (1899 and following); "Saadja Gaon und sein Kommentar zum Buche Daniel"; "Ezra und Nehemia" (I-II. 1899-1902, St. Petersburg); "Jalkut ha-Machiri zu den Spruchen Salamos" (1902); "Die Reisebeschreibungen des Benjamin von Tudella" (1903).
Zauber, Samuel (1901-1956), football player, born in Temesvar, Austria-Hungary (now Timisoara, Romania). Zauber started his carreer at Maccabi Bucharest in 1925, although at the time the Jewish club was not allowed to participate in official competitions. He played for "Isvorul Sportul Bucharest" football club (1925-1928), but returned to Maccabi Bucharest (1928-1936). Zauber was member of the national football team of Romania as a backup goalkeeper at the first ever FIFA World Cup held in Uruguay in 1930. He played again for the national football team of Romania at the First Balkan Cup Games in 1931, and was the goal keeper of Maccabi Bucharest when they won the football tourney of the Second Maccabiah Games in Tel Aviv in 1935.
Pikler, Gyula Julius (1864-1937), philosopher and psychologist, born in Temesvar, Hungary (then part of the Austrian Empire, today Timisoara, Romania). He studied at the University of Budapest, where he became lecturer at the age of twenty-one. From 1903 on he was professor of philosophy of law. While still a lecturer he read during several terms at the University of Oxford.

Pikler, who embraced the Christian faith, retired from his chair in 1919, when freedom of learning and teaching was abolished in Hungary by the numerus clauses law. He lectured for some time in Switzerland and Italy, and then lived in retirement in Hungary. In addition to economics and philosophy of law, Pikler devoted himself to physiological psychology, and the results of his researches were utilized by medical science in Germany.

Pikler published (in Hungarian): "Ricardo jelentosege a kozgazdasagtan torteneteben" ("Ricardo's Place in the History of Economics"; 1886); "Az objektiv letben valo hit lelektana" ("Psychology of the Belief in Objective Existence"; 1890); "A jog keletkezeserol es fejlodeserol" ("On the Origins and Evolution of Law"; 3rd ed., 1911); "Az emberi egyesuletek es kulonosen az allam fejlodese" ("The Evolution of Human Associations and Especially of the State"; 5th ed., 1905); "A buntetojog bolcselete" ("Phylosiphy of Criminal Law"; 7th ed., 1910); "A lelektan alapelvei" ("Fundamental Principles of Psychology"; 1908); (in German): "Das Grundgesetz allen neuro-psychischen Lebens" (1900); "Die Stelle des Bewusstseins in der Natur" (1910); "Ueber T. Lipps Versuch einer Theorie des Willens" (1908); "Der Ursprung des Totemismus" (with F. Somlo; 1900); "Zwei Vortraege ueber dynamische Psychologie" (1908); "Sinnesphisiologische Untersuchungen" (1917); "Schriften zur Anpassungstheorie des Empfindungs-vorganges" (5 books, 1919-26).
D'Aguilar, Diego (Moses/Moshe Lopez Pereira) (c.1699-1759), financier, community leader, born in Spain, descendant to a family of crypto-Jews. His father had a tobacco monopoly. Diego D’Aguilar was separated from his parents and sister during the childhood and baptised. He subsequently was ordained a Catholic priest and was employed as a financial expert by the Inquisition. One day his sister was caught practising Judaism, and sentenced to be burned at the stake. Her mother went to her son Bishop Diego D’Aguilar to beg for her daughter’s life. After she called him Moshe Lopez Pereira he recalled his childhood and left the palace. He did not succeed in helping his sister, and his mother died on their way to Vienna, Austria, where he had good connections with the Empress Maria Theresia.

At the age of 23 Diego d'Aguilar left for Vienna and returned to Judaism. In Austria he reorganized the monopoly of the tobacco business and headed it for sixteen years during which time he paid the state seven million florins per year. He was enobled as Baron d’Aguilar (1726),and named councilor to the throne. D'Aguilar and others raised large amounts of loans for the treasury (10 million florins, for 1732 alone) and helped the Empress Maria Theresia in rebuilding the Schoenbrunn Palace in Vienna. D’Aguilar was very influential in the court and helped in Jewish problems: together with others he was instrumental in preventing the expulsion of Jews from Moravia and Prague in 1744. He also helped the Jews of Mantua, Italy, and Belgrade, in 1752, and collected funds for Eretz Israel. D’Aguilar was founding member of the Sephardi congregations in Vienna and Timisoara (now in Romania). After the Spanish government tried to put him on trial for returning to Judaism, he left with his large family (14 children) to London in 1757, where he was active in the local Sephardi community. He died two years later.
Bettelheim, Albert Siegfried Aharon (1830-1890), rabbi, born in Hlohovec, Slovakia (then in the Austrian Empire). He studied in the Pressburg (now Bratislava, Slovakia, then in the Austrian Empire) and other yeshivot and at Prague University. He was Austrian correspondent for a number of foreign newspapers and then became director of a Jewish school network in Temeszvar (now Timisoara, Romania) and editor of a political journal. He was then rabbi in Komorn and Kaschau where he also edited a political journal which aroused so much opposition (including a threat of excommunication) that he emigrated to the United States where in 1867 he was rabbi of Congregation Beth Israel in Philadelphia, PA. In 1869 he became rabbi of congregation Beth Ahabah in Richmond, Virginia, where he also edited a weekly journal and received a medical degree. From 1875 Bettelheim was rabbi of Ohabei Shalom in San Francisco and from 1887 of the first Baltimore Hebrew congregation. He wrote extensively, both on scholarly subjects and stories of Jewish life in Europe.
Turoczi-Trostler, Jozsef (1888-1962), philologist and educator, born in Moskóc, Hungary (now Moškovec, Slovakia, then part of Austria-Hungary). He studied literature at the Universities of Budapest and Berlin, and received a PhD. Prior to World War I, he taught at the state secondary school of Temesvar, Hungary (now Timisoara, in Romania), and after the War, during the period of the Hungarian revolutions, he was made a university professor.

Having been demoted from this position by the counterrevolution, from 1920 he taught at the girls' gymnasium of the Jewish community of Pest. In 1939 he was named assistant director of the school. From 1917 to 1943, he was literary critic of the German-language newspaper, “Pester Lloyd”.

Turoczi-Trostler investigated the influence of European trends of thought on the cultural development of Hungary. He demonstrated Hungary’s place in the European community by stressing its cultural interdependence with the rest of Europe. In doing so, he worked apolitically against the spiritual and political autocracy of Hungary in the 1920's and 1930's.

Among Turoczi-Trostler's significant works include: “Entwicklunsgang der ungarischen Literatur” (2 vol., 1928-1830); “Die Anfaange der ungarischen Persoenlichkeitsdichtung” (1933); “Ungarns Eintritt in das Literaturhistorische Bewusstsein Deutschlands” (1930-1935); “A Magyar szellemi elet forrasai a XVI es XVII szazadban” (Sources of Hungarian Cultural Life in the 16th and 17th Centuries).

From 1945 onwards, Turoczy-Trostler was a member of the Hungarian Academy, a member of the Hungarian parliament and professor of world literature at Budapest University.

A distinguished historian of German literature, he published, among other books, “Stefan George” (1920); “Zur Stoffgeschichte von Schillers Balladen” (1915); “Ujabb iranyok a nemet irodalomtorteneti kutatasban” ("New Trends in the Research of the History of German Literature"; 1923); “Wassermann” (1927); “Goethes Herz ein Kieselstein” (1928). Together with the poet Lorintz Zsabo, he published three volumes of translations from Goethe. He also translated works of Thomas Mann and Hauptmann from German into Hungarian.
Oppenheim, Zvi Hirsch ben David (1794-1859), rabbi, born in Temesvar, Hungary, (then part of the Austrian Empire, now Timisoara, Romania), also known as "Gaon Rabbi Herschele Temeswarer". He succeeded his father, David, in the rabbinate of the Ashkenazi community of Temesvar. He was of German descent and a member of the noted Oppenheim family. The Austrian government bestowed upon him the title and functions of chief rabbi of the Temes county and of the Military Guard Region, a position which gave him authority over all the new Jewish communities which sprang up in that territory recently recovered from Turkish occupation.

Oppenheim, a staunch Orthodox Jew and author of several scholarly works, permitted a choir to participate at his services. He welcomed the opportunity for Jews to obtain citizenship rights and fostered the process of rapprochement with those of other faiths in the surrounding communities. Oppenheim is the author of author of "'Ene ha-Da'at" (Budapest, 1829).
Ramaty, Reuven (1937–2001), astrophysicist, born in Timisoara, Romania. Having immigrated with his family to Israel in 1948, he graduated from Tel Aviv University in 1961. Ramaty continued his studies at the University of California in Los Angeles earning a PhD in Planetary and Space Physics in 1966. He joined the NASA Goddard Space Flight Center in 1967 and remained there for over 30 years, serving as the head of the Theory Office at the center from 1980 to 1993. After 1983 he was also an Adjunct Professor of Physics at the University of Maryland. He also held various positions at the University of Nagoya, Japan, in 1993; Piere and Marie Curie Univerrsity of Paris, France, in 1997, as well as at the Stanford Univdersity in California.

Ramaty pionereed the research in solar physics, gamma-ray astronomy and nuclear astrophysics. A leading scientist with NASA, he was a High Energy Solar Spectroscopic Imager (HESSI) Co-Investigator and one of the founding members of the HESSI team. Following the launch on 5 February 2002, HESSI project was renamed in Ramaty's honor, the first space mission named after a NASA scientist, and became the Reuven Ramaty High Energy Solar Spectroscopic Imager (RHESSI).

Ramaty passed away in Silver Spring, MD, on 8 April 2001. His archives, containing an impressive quantity of documents is being kept at the Library of the University of California in Los Angeles.
Hatvany-Deutsch, Jozsef II (1858-1913), industrialist, born in Budapest, Hungary (then part of the Austrian Empire), son of Bernat Deutsch de Hatvan and grandson of Ignac Deutsch-Hatvany, founder of the Ignac Deutsch and sons, an industrial and trading concern.

Jozsef II studied at the Commercial Academy of Budapest and at the Hochschule fuer Bodencultur of Vienna, Austria. After a year's tour of Europe, he joined the family concern in 1880. Together with his cousin Sandor he took over a bankrupt sugar factory in Nagysurany and went on to found the distillery of Szeged and Temesvar (now Timisoara, Romania). By 1887 they had built three other sugar factories including a large refinery in Hatvan. By the 1890s they controlled almost 30% of Hungarian sugar production. He succeeded in driving out Austrian competition and helped make sugar one of Hungary’s most important export products. His banking and other financial interests made him one of the wealthiest Jews in Hungary. He represented his country on the Committee on International Sugar Agreement (Brussels, 1902). In 1908 he was appointed a member of the Court of Arbitration, which dealt dealing with points of disagreement between Austria and Hungary.

Jozsef was concerned with social welfare. For some time he was president of the National Labor Insurance Bank, an organization founded to extend medical and financial aid to workmen during periods of sickness and was vice-president of the National Association of Manufacturers. Jozsef also established pioneering welfare and sickness benefit schemes for workers in his own factories

Jozsef was a man of extensive worldly knowledge, and a connoisseur of music and a patron of the arts. He helped to establish various charitable organizations. Active in Jewish communal affairs, he was a trustee and benefactor of the Budapest rabbinical seminary and a generous supporter of the Hungarian Jewish Literary Society (IMIT). He was a Hungarian delegate to the Alliance Israelite Universelle.

In 1908, Jozsef II, was made a baron and in 1910, became a member of the Hungarian parliament's Upper Chamber. Jozsef Hatvany-Dutsch died in Bad Nauheim, Germany, in 1913.

Jozsef’s daughter Lilly (1890-1968) was a playwright. She converted to Christianity.
Scholar

Yehuda Leib ( 1886-1955) was born in Ersekujvar and founded a religious elementary school in Timisoara in 1918. He taught there and directed the school until it was closed by the communist regime in 1948. His most important scholarly works were on Avraham Ibn Ezra. His son, Ezra, (born 1928) was born in Timoisoara. During World War II he was imprisoned by the Romanian authorities because of his activities on behalf of the Bnei Akiva Orthodox Zionist youth movement. In 1960 he moved to Israel where he eventually became professor of medieval Hebrew literature at the Hebrew University. Fleischer's Hebrew.poem, written in imprisonment and published under the pseudonym Y. Goleh ('Y. Exile') won him the Israel Prize in 1959. He has published many poems and studies on medieval Hebrew literature.
Kohlbach, Bertalan (1866-1944), liberal rabbi and scholar of Jewish-Hungarian folklore, born in Liptoszentmiklos, Hungary (then part of the Austrian Empire, now Liptovsky Svati Mikulas, Slovakia), into a family of rabbis. From 1879 to 1889 he studied at the Rabbinical Seminary of Budapest, during which time he spent a year at the Juedisch-Theologisches Seminar at Breslau, Germany. He gained his degree of doctor of philosophy 1888, and in 1890 he was ordained as rabbi. In that year he became a rabbi of the conservative community in Temesvar (then Hungary, now Timisoara, Romania). Six years later, he resigned as a result of opposition to his Reform views, and he taught secondary schools in various Hungarian cities.

Kohlbach was one of the pioneers in folklore research in Hungary. Of his writings on Jewish folklore, only extracts were published in German and Hebrew periodicals. He also wrote on the Jewish archeological material in the Hungarian Museum; he described the Hasmonean coins of the Jewish Museum of Budapest, of which he was a founder; and he wrote on classical philology, archeology, and general education.

Rudolf (Rudy) Wetzer (1901-1993), footballer, who played in the National Football Team of Romania at the World Football Championship in Uruguay, in 1930, born in Temesvar, Hungary (then part of Austria-Hungary, now Timisoara in Romania). He played at various clubs, including Chinezul Timișoara, Unirea Timișoara and Juventus București, with which he was three times champion of Romania. He played 17 times in the national team of Romania, scoring 12 goals. His last match with the national team, while playing at Ripensia Timișoara, was in a 2-0 defeat against Bulgaria in Belgrade in 1932.

Wetzer also played in Yugoslavia at BSK Belgrade, where he was known as Rudolf Večer, in Hungary at Újpest FC, where he was known as Rudolf Veder, in France at Hyères FC, and at ILSA Timișoara and Craiovan Craiova clubs in Romania. He is one of the three brothers - the others being Stefan and Ioan - who were all active footballers in teams of the time. He became a coach after his retirement from playing.

In 1958, during the period of repression against opponents and minorities of the Romanian socialist government, Wetzer was prohibited from working, on the grounds of revisionist and bourgeois ideology, indiscipline and anarchism. Wetzer immigrated to Israel and died in Haifa.

Samuel Zauber (1907-1986), footballer, born in Temesvar, Hungary (then part of Austria-Hungary, now Timisoara in Romania). He was a member of the Maccabi Bucharest sports club from 1924 to 1925, then he played for Isvorul Sportul București during 1925-1926, and from 1928 until 1936 again for he Maccabi Bucharest. Zauber was the goalkeeper of the national football team of Romania at the 1930 World Football Championship in Uruguay. He played as goalkeeper of the Maccabi Bucharest football team who won the first place at the second Maccabiah Games in Tel Aviv in 1935.  Zauber immigrated to Israel in 1964 settling in Jerusalem. In Israel he worked as coach of a youth group and then opened a cosmetics shop with his wife, where he worked until his death.

Alexandru (Sándor) Tyroler (1891-1973), chess player, born in Garamszentkereszt, Hungary (then part of Austria-Hungary, today Žiar nad Hronom in Slovakia). He started his career by finishing on the 5th place at a tournament in Temesvar (now Timisoara, Romania).

As early as 1912, he finished 5th in a tournament in Temesvár. In January 1913 he was ranked 37th in the world. After World War I, Tyroler became a Romanian citizen.

In 1925 he won a tournament in Bucharest. The following year he won another one in Sibiu, Romania, which was equivalent to winning the Romanian championship. He repeated this success in Bucharest in 1927. At the amateur world championships in The Hague, however, he only finished 15th, but again won the Romanian championship in 1929. Tyroler also represented Romania at the unofficial Chess Olympiad in Budapest in 1926, where he won the bronze medal with the team, and again at the third Chess Olympiad in 1930 in Hamburg, Germany. Tyroler died in Budapest, Hungary.

 

Sergiu Levin (1928-2006), writer, born in Bucharest, Romania. He attended the St. Andrei high school and then Cultura Jewish high school no. 2. He studied medicine at the University of Timisoara, Romania, and received his doctorate in medical sciences at the Faculty of Medicine in Bucharest. He served as a first degree scientific researcher at the Timisoara Branch of the Association of Medical Sciences.

Levin immigrated to Israel in 1984. In Israel he served as the head of the epidemiology department of the Galil northern region within the Israeli Ministry of Health until 1995.

Levin is the author of scientific articles, communications, co-author of specialized textbooks in the field of immunology and epidemiology of infectious diseases. He is also the author of plays, essays, and literary chronicles. Levin was a member of the steering committee of the Association of Israeli Writers of Romanian Language and editor-in-chief of the magazine Izvoare published by this association.

Eliezer Glanz (1945-?), rabbi, born in Arad, Romania. He graduated from yeshiva of Arad. Between 1964-1973 he served as shochet in the Jewish communities of Deva, Alba Iulia, Arad, Ocna Mures, and Teius, all in Romania. He immigrated to Israel in in 1973, but after two years returned to Romania serving as shochet of the Jewish communities of Timisoara and Cluj. After 1986, he was a shochet in the community of Bucharest and as of 1997 he served as a deputy of Rabbi Menachem Hacohen, the Chief Rabbi of Romania.

Octavian Sava (born Octavian Segall) (1928-2013), humorist, playwright, editor, TV director and screenwriter, born in Bucharest, Romania. His grandfather was a cinema owner and film importer, and his father was for a long time the deputy director of Aro Cinema in Bucharest. He started his medicine studies in 1946, but left them after three years and started to work for Radio Romania. He graduated in Romanian Language and Literature from the University of Buchatrest in 1965.

Sava created variety shows and theater at the Romanian radio and television. In 1951, along with Alexandru Otti, he produced the first Romanian radio series, an adaptation of Tartarin from Tarascon by Alphonse Daudet. As a humorist, Sava wrote numerous sketches, monologues and musical-humorous couplets for the Romanian television.

He is the author of numerous plays, film and television screenplays, including Nota zero la purtare ("Zero grade for behavior", 1957), Aventurile Capitanului Val Vartej ("The Adventures of Captain Val Vartej"), In fiecare zi mi-e dor de tine (“I miss you every day", 1988). Sava wrote the screenplay for A doua cadere a Constantinopolului (“The Second Fall of Constantinople”, 1994), one the most successful movies produced in Romania after the fall of the Communist regime. His novels include Cazul Beilis. Filmul unei nelegiuiri (“The Beilis case. The film of an iniquity”, 2005), Prințul rătăcitor George Bibescu (“The wandering prince George Bibescu”, 2010). As author of musical librettos, Sava collaborated with the Constantin Tănase Theater and the Jewish State Theater in Bucharest, the National Theater in Cluj, and the Mihai Eminescu National Theater in Timișoara.

Toma Hirth (1937-2009), painter, born in Timisoara, Romania. In 1964 he is a graduated from the Nicolae Grigorescu Institute of Fine Arts in Bucharest where he studied with Alexandru Ciucurencu. Between 1964-1971, he was a teacher at the Art High School in Craiova and worked at the Art Museum in Craiova, and after 1979, he was a teacher at School no. 146 in Bucharest. Hirth was a member of the Union of Visual Artists in Romania.

Hirth took part in group exhibitions organized by the Union of Visual Artists. Outside Romania his works were exhibited at Drout Richelieu Gallery in Paria (1991), at the collective exhibition Contemporary Romanian Art in Debergen, The Netherlands, in 1992, and in Wiesbaden, Germany, in 1993.

His works are displayed in museums and private collections in the Netherlands, France, Israel, Italy, Belgium, Germany, Canada, and United States.

Between January 14 – 23, 2009, A few days after his death, one of Hirth’s works was included in the SARM Astro-Photo-Art-Poetry Exhibition at the UNESCO headquarters in Paris, on the occasion of the Opening Ceremony of the International Year of Astronomy 2009.

Ernest Neumann (1917-2004), rabbi and community leader, born in Ceica, Romania (then part of Austria-Hungary). He attended an Orthodox Jewish gymnasium in Oradea and then the Samuil Vulcan high school in Beius, Romania. He studied at the Rabbinical Seminary in Budapest, Hungary, from 1935 to 1941, and in parallel he studied philosophy, Semitic languages ​​and oriental history at the University of Budapest, earning a doctorate in philology and ancient history in 1940. 

In 1941 he returned to Timisoara, Romania, and started working for the local Jewish community serving as a teacher at the Liceul Israelit Jewish high school and as rabbi of the status quo synagogue in the Fabric district of the city. Neumann was one of the leaders of the Jewish community during the Holocaust, when a group of 150 yoing Jews were deported from Timisoara to Transnistria, of them only 25 survived, and all adult Jewish males were sent to forced labor.  

In 1949 he was elected Chief Rabbi of the Neologue community of Timisoara.

During the years of the Communist regime in Romania, Neumann was instrumental in the dissemination of Hebrew language and Israel's heritage among the local Jewish youth and organized numerous Jewish cultural activities. He regularly visited other Jewish communities in Transylvania, particularly those of Cluj, Oradea, Satu Mare, and Arad. Neumann was the only rabbi who could speak in Hungarian to the mostly Hungarian-speaking Jewish communities in Transylvania. In addition to Hungarian, he spoke Romanian, Yiddish, German, English and French.

He participated in numerous rabbinical congresses in Israel, at the centenary of the Rabbinical Seminary in Budapest in 1977 and at the Congress of the Judeo-Christian Movement in Budapest in 1988. Neumann was one of the promoters of the ecumenical movement in Timisoara and maintained a dialogue with representatives of other religions in the city, particularly with Nicolae Corneanu (1923-2014), Metropolitan of the Romanian Orthodox church in Banat region.

In 2002 Neumann was named Honorary Citizen of Timisoara and in the same year was made an honorary member of the Association of Romanian Writers. At a 2010 ceremony in his memory attened by local and national leaders a street in Timisoara was named Ernest Neumann street.  In 2016, the name of the same street was changed to Rabbi Oppenheimer Street and the name of Rabbi Neumann was given to the synagogue street in the Fabric district of Timisoara.

אראד ARAD

עיר מחוז בדרום טרנסילבניה על נהר מורש, רומניה. עד 1918 בתחומי אוסטריה-הונגריה.

החל מאמצע המאה ה- 16 היתה העיר תחת שלטון תורכי, שהוחלף ב- 1689 בשלטון האוסטרי והמקום הפך ל"עיר מלוכה ומצודת גבול". אחרי מלחמת העולם הראשונה צורפה טרנסילבניה כולה לרומניה.

תעוד רשמי על קיום ישוב יהודי במקום נותר מימי השלטון האוסטרי, אם כי הגיעו כמה יהודים ספרדים כבר עם התורכים.
כתב חסות מ- 1717 שניתן על ידי מפקד צבאי ואיפשר באופן בלעדי לשני יהודים ובני משפחותיהם מגורים בעיר מהווה עדות לראשית הישוב היהודי במקום. המצבה הישנה ביותר בבית העלמין היא מ- 1754. בין שני תאריכים אלה הצטרפו עוד כמה משפחות שגורשו אחרי זמן קצר וב- 1731 נשאר בעיר רק יהודי אחד. ברשימת משלמי המיסים
מ- 1735 מופיעים שוב שמות של יהודים העוסקים בהכנת יי"ש, המקצוע היחיד שאושר ליהודים לעסוק בו. רק בודדים זכו לאישור סחר בענפים אחרים. כנראה שפנייה יהודית לשלטונות המחוז בבקשת הגנה מפני השלטון המקומי נענתה מפני שב- 1754 גרו בעיר כבר 24 משפחות יהודיות וב- 1785 שילמו 41 משפחות "מס סובלנות".
בין השנים 1787 - 1850 עלה מספר היהודים פי עשרה (מ- 352 ל- 3.418) בעת שהאוכלוסיה הכללית בקושי שולשה.
היהודים פיתחו יחסים נוחים עם שכניהם, הונגרים, רומנים גרמנים, והיו מעורים בחיי העיר. ב- 1810 אימצה הקהילה את ההונגרית כשפה רשמית. היהודים השתתפו במהפכת 1848 ולאחר דיכויה הוטל עליהם מס כבד. אחרי חוקת 1867 שאיפשרה את כניסתם לחיים הפוליטיים איישו יהודים משרות של ראש עיר, סגנו, תובע ראשי ועוד. היו יועצים בעירייה, נבחרו לבית הנבחרים ואחדים, שקיבלו תארי אצולה, נכנסו לבית העליון.
הם נלחמו על הכרת הדת היהודית כדת אוטונומית, שווה לדתות אחרות, אבל חקיקה ברוח זו הושגה רק ב- 1895.
היהודים תפסו מקום חשוב בעיתונות וב- 1868 ייסד יהודי את העיתון " ARADER ZEITUNG" (עיתון אראד), שהיה עיתון הערב הראשון בהונגריה. שמות של יהודים בלטו בתחום הספרות, הפיסול, הציור והמשחק. הם היו נאמנים לאימפריה, ב- 1917 ציינו 200 שנה של קיום יהודי באראד.
הסיפוח לרומניה בסוף מלחמת העולם הראשונה גרם למשבר קשה. על מנת לשמור על הזדהותם עם הלאומיות ההונגרית היו יהודים שבחרו בהמרת הדת. אך עדיין בלטה המעורבות היהודית בחיי התרבות של העיר. מספר היהודים בעיר עלה מפני שהיגרו אליה יהודי כפרים שנפגעו על ידי חוקי השלטון החדש ויהודים ממרמורש.

האירגון הקהילתי הראשון היה של ה"חברה קדישא" שנוסד כבר ב- 1720. התקנות שנשתמרו בכתב הן מ- 1750 ומוזכרות בהן תקנות קודמות. הקהילה בתור גוף התארגנה בערך ב- 1742 ומיסדה היה אחד משני היהודים שקיבלו זכות ישיבה ב- 1717. בית כנסת ראשון מעץ הוקם ב- 1759 על מגרש שנתרם על ידי אישה יהודיה. עקב גידול האוכלוסיה
הוחל ב- 1828 בהקמת בית כנסת חדש, השלטונות התנגדו, ולכן נגמרה בנייתו רק ב- 1832.
מוסדות הסעד של הקהילה הוקמו בזכות תרומות בכסף ובנכסים. כך הוקם ב- 1861 בית חולים עם 30 מיטות וציוד חדיש. ב- 1870 הוקם בית יתומים לשישה ילדים, תרומות נוספות איפשרו את הרחבתו והמוסד דאג לצייד את חניכיו במקצוע. ב- 1920 הוקם בית יתומות בעזרת עזבונה של אישה שהשאירה את כל רכושה לקהילה למטרה זאת. המוסד דאג לנדוניה לבוגרות שהתחתנו. לשני המוסדות נתקבלו גם ילדים מחוץ לאראד. ב- 1913 נוסד בית אבות ובבניינו פעל גם בית תמחוי שסיפק ארוחות לנזקקים במחיר נמוך.
אגודות סעד שהתחילו בפעילותם באמצע המאה ה- 19 (ג"ח, הכנסת כלה, עזרה ליהודי א"י, ועוד) המשיכו עד מלחמת העולם השנייה.
מוסדות החינוך של הקהילה היו לדגם לקהילות טרנסילבניה. ב- 1832 הוקם בית ספר יסודי וב- 1851 בית ספר מקצועי שכלל בין תלמידיו גם לא יהודים. התלמידים העניים שוחררו משכר לימוד וקיבלו גם עזרה בלבוש וארוחות. ב- 1872 הפך לבית ספר ממלכתי.
קיים סימן שאלה ביחס לרב הראשון. יש המיחסים את הבכורה ליצחק יעקב, מזכיר הקהילה באמצע המאה ה- 18 ואחרים מצביעים על הרב יוחנן בשנות השבעים של מאה. אך אין ספק שהחשוב מכולם היה אהרן חורין שנבחר ב- 1789, בגיל צעיר, והמשיך עד מותו ב- 1844. הרפורמות שלו בפולחן ומלחמתו על מעבר היהודים למקצועות יצרניים הביאו לו מתנגדים ומעריצים רבים. השפעתו חרגה מגבולות קהילתו. בזכותו התאפשרה באראד לימוד מקצוע ולמטרה זאת נהרו אל העיר יהודים מכל הונגאריה. יורשו שהיה ממשיך דרכו נשא את דרשתו הראשונה בהונגרית. הקהילה השתייכה לזרם הניאולוגי ואליה היו מסונפים 39 קהילות באזור. במחצית השנייה של המאה ה- 19 היתה אראד הקהילה הרביעית בגודלה בהונגאריה.
היהודים שלא יכלו להשלים עם הרפורמה בדת התארגנו בשנים 1904/1903 בקהילה אורתודוקסית שזכתה להכרת השלטונות ב- 1909. שתי הקהילות פעלו בנפרד. לפני מלחמת העולם הראשונה המצב הכלכלי הנוח משך יהודים מפולין והם חיזקו את הקהילה האורתודוקדית. בסוף שנות ה- 30 הסתיים בניין בית הכנסת האורתודוקסי וספרי התורה הועברו אליו מבית התפילה שהוקם על ידי החסידים הראשונים שהגיעו לארד. באותה תקופה קודש גם בית קברות חדש נפרד מהניאולוגי.
ב- 1909 מונה הרב הראשון של הקהילה האורתודוקסית, יהודה סופר, שנפטר כעבור שלוש שנים וב- 1913 מונה יהויקים שרייבר, שהרחיב וחיזק את הקהילה על מוסדותיה (תלמוד תורה, ישיבה) והמשיך את כהונתו עד מותו, ב- 1949. עצמותיו הועלו ארצה. בתקופת השואה כיהן בקהילה הניאולוגית הרב יוסף שנפלד (SCHONFELD) שהמשיך עד 1961, שנה בה עלה ארצה. למרות הניגודים בתחום הדתי, קויימה אווירת פיוס בין שתי הקהילות ובעת הצורך שיתפו פעולה.
החסידים התרכזו סביב חצר הרבי מויז'ניץ.
ב- 1940, אחרי חלוקת טרנסילבניה בין רומניה להונגריה היתה הקהילה האורתודוקסית של אראד החשובה ביותר ב טרנסילבניה הדרומית (שנשארה תחת שלטון רומניה).

היהודים הראשונים הורשו להתפרנס רק מהכנת יי"ש והסחר בו. במאבקם על עוד מקורות פרנסה נתקלו בהתנגדות "אגודת סוחרי אראד", שהוקמה ב- 1738 וקיבלה לשורותיה רק נוצרים, ושל הגילדות הקיימות של בעלי המלאכה. הכבידו על היהודים גם המיסים שהוטלו עליהם. (לברר מתי שוחררו ממס הסובלנות).
הכרזת אראד כעיר חופשית ב- 1832 גרמה להקלה במצבם. ההתתפתחות הכללית איפשרה ליהודים להשתלב במסחור התוצרת החקלאית והמנופקטורה. ב- 1806 הורשו היהודים לעסוק במלאכה ובהשפעת הרב חורין הוקמה אגודה שעזרה בהכשרה מקצועית של היהודים ושילובם במקצוע. רשימה מ- 1848 מצביעה על 104 בעלי מלאכה העוסקים ב- 21 מלאכות. אחרי 1867 שלושה אחוז עסקו בחקלאות. היו כמה בעלי אחוזות יהודים וחוכרים. היהודים הכניסו את המיכון בחקלאות ובתעשיה. במחצית השנייה של המאה ה- 19 היו בבעלות יהודית בית חרושת לאלכהל הגדול במרכז אירופה וטחנת קמח על קיטור, החשובה באזור. בית הדפוס הראשון בעיר נוסד על ידי יהודי ב- 1850. פתיחת בית חרושת לטקסטיל ב- 1900 היה השג חשוב. בבתי החרושת התפרנסו יהודים בתור פקידים ופועלים.
היהודים השתלבו במסחר הסיטוני וב- 1885 זכה מייצא יינות יהודי בפרס בתערוכה שהתקיימה באנגליה. התפתחה גם תעשייה זעירה בכימיה, מזון, טקסטיל ועוד. יהודים בלטו בבנקאות, הם השתתפו בהקמת קופת החסכון הראשונה בעיר והיה להם חלק בהנהלתה. הם הקימו וניהלו את בית המסחר והתעשייה.
היהודים חדרו אל המקצועות החופשיים וב- 1910 היו 50 עורכי דין יהודים. רוב הרופאים בעיר היו יהודים.
אחרי מלחמת העולם הראשונה, למרות המשבר עקב חילופי השלטון עדיין תפסו היהודים מקום חשוב בכלכלה. הם בלטו במיוחד בטקסטילים, אביזרים טכניים, אופטיקה, סוכנויות הובלה. גם בתקופה הזאת נמצאו יהודים בין מיסדי בנקים ומנהליהם. 40% מבין רופאי העיר היו יהודים ב- 1939 ואחוז האדריכלים אף גבוה יותר.
.
התעוררות התודעה הלאומית היהודית בין יהודי אראד היתה קשורה בהתגברות האנטישמיות ההונגרית אחרי מלחמת העולם הראשונה. רגשותיהם הפרו הונגריים נפגעו ועל רקע זה נוסדו ב- 1920 האירגונים הציוניים הראשונים, ביניהם הסניף המקומי של האיגוד הלאומי של יהודי טרנסילבניה וב- 1922 התקיים באראד כינוס האיגוד. בהדרגה הוקמו סניפי תנועות נוער; אביבה באריסיה (שם ראשוני של דרור הבונים), הנוער הציוני, השומר הצעיר. ב- 1921 נוסד מועדון הספורט "הכח", וב- 1928 התארגן מחדש. ב- 1929 הוקם סניף "ויצו" שאירגן קורסים לעברית ואנגלית והקים ספריה. בעיר נערכו מגביות לקרנות הלאומיות.
בקהילה היה נטוש ויכוח בין הציונים לבין המתבוללים שראו ביהדות רק דת. אל האחרונים השתייכו הרב הראשי של הקהילה הניאולוגית ומנהיגיה והם מנעו הוראה חובה של העברית בבית הספר היהודי אלא רק על פי בקשת הורי התלמידים. בשנות השלושים, עקב האנטישמיות הגואה, גברה השפעת הציונות. התחזקה פעילות תנועות הנוער והוקמו קיבוצי הכשרה. בבחירות לפרלמנט זכתה בקולות רבים המפלגה היהודית, בעלת אופי לאומי. בתקופת זאת חדרה השפעת הציונות גם בשורות הקהילה הנאולוגית. להנהגת הקהילה נבחרו ציונים ובהשפעתם הורו עברית בבתי הספר.

ב- 1940 היו באראד 7,835 יהודים וב- 1941, שנת כניסת רומניה למלחמה, 9,402 יהודים.

תקופת השואה

בתקופה הקצרה של הממשלה האנטישמית של גוגא - קוזא (סוף דצמבר 1937 עד פברואר 1938) נאסר על היהודים העיסוק במשקאות חריפים ומרבים נשללה האזרחות. החוקים האנטישמיים נמשכו גם לאחר נפילת הממשלה. בספטמבר 1940 עלה לשלטון הגנרל אנטונסקו שהכליל בממשלתו חברי מפלגת "משמר הברזל". הוחרם רכוש יהודי (אדמות, בניינים, בתי חרושת). פקידים יהודים פוטרו. רופאים יהודים הורשו לטפל רק בחולים יהודים. יהודים נאסרו ואולצו בדרך זאת ל"מכור" את עסקיהם. נאסרה הפעילות הציונית.
יהודי הכפרים שגורשו לאראד הגדילו את מספר הנזקקים לסעד. הגברים גוייסו לעבודות כפייה במקומות שונים ב טרנסילבניה ובחבלים אחרים של רומניה.
הוחרמו בנייני בית האבות, בית היתומים, אבל הקהילה מצאה דרך להגיש עזרה לדייריהם.
למרות שהתנועה הציונית הוצאה מחוץ לחוק נמשכה פעילותה במחתרת, התרכזה בקליטת פליטים יהודים מהארצות השכנות ודאגה לעליתם במסגרת עליה בית. בקיץ 1944 מצאו ארבעה צנחנים מקלט ראשון באראד.
ב- 1940 נאסרה על תלמידים יהודים הכניסה לבתי הספר הכלליים וכעבור שנה בעזרת תרומה מקומית נפתח בית ספר תיכון יהודי. הבניין הוחרם ב- 1942 ובית הספר הועבר לבניין אחר.
בשנים 1943 - 1944 פעל בית חולים שכלל גם חדר ניתוח.
אחרי כיבוש הונגריה על ידי הגרמנים הגיעו פליטים מצפון טרנסילבניה. אחרי כניעת רומניה באוגוסט 1944 והצטרפותה לכוחות הברית פלש הצבא ההונגארי לדרום טרנסילבניה וכבש את אראד. הכיבוש נמשך עשרה ימים ולמרות שאייכמאן עצמו הגיע לאראד לא הספיק לבצע את תכנית ההשמדה שלו.

אחרי המלחמה הוטל על הקהילה היהודית באראד להתמודד עם המשך ההתרוששות של יהודי אראד, תהליך שנמשך מ- 1939 ולתמוך בפליטים שהגיעו לאראד, חלקם רק במעבר ומספרם הוערך ב- 12000. בהגשת הסעד התגייסו הקהילה, ויצ"ו, בני ברית, נדבנים מקומיים ונעזרו בג'וינט ובצלב האדום הבינלאומי. בתקופה שלאחר המלחמה כיסה הג'וינט כמחצית מהוצאות הקהילה. ויצ'ו עזרה לחוזרים מהמחנות, לפליטים, ואראד היה למרכז פעילות ויצ"ו בטרנסילבניה.
השפעת הציונות גברה בעיקר בשורות הקהילה האורתודוקסית.
ב- 1947 נפתח בית חולים של הקהילה שפעילותו זכתה להערכה אבל כעבור שנה הולאם על ידי השלטונות. באותה שנה הולאם גם בניין בית הספר. בסוף 1948 נאסרה פעילות הג'וינט ברומניה. במאי 1948 התקיימה אסיפה חגיגית לציון הקמת מדינת ישראל וב- 1949 נאסרה כל פעילות ציונית.
תושבי אראד נטשו את העיר בגלי העליה של יהודי רומניה; 1950 - 1952, 1954 - 1956, 1960 - 1964. על פי מפקד מ- 1956 היו בעיר 5.179 יהודים וכעבור עשר שנים ירד מספרם
ל- 1862. ב- 1993 היו בעיר 450 - 500 יהודים וכעבור שנתיים 350 בלבד.

Romania

România

A country in eastern Europe, member of the European Union (EU)

21st Century

Estimated Jewish population in 2018: 9,000 out of 19,500,000.  Before the Holocaust Romania was home to the second largest Jewish community in Europe, and the fourth largest in the world, after USSR, USA, and Poland. Main Jewish organization:

Federaţia Comunităţilor Evreieşti Din România - Federation of Jewish Communities in Romania
Str. Sf. Vineri nr. 9-11 sector 3, Bucuresti, Romania
Phone: 021-315.50.90
Fax: 021-313.10.28
Email: secretariat@fcer.ro
Website: www.jewishfed.ro

לוגוז' Lugoj

עיר מחוז בחבל באנאט, טרנסילבאניה הדרומית, מערב רומניה.


עד 1918 הייתה העיר בשליטת הונגריה, ונקראה לוגוש.

יהודים התחילו להתיישב בלוגוז’ ובסביבה בראשית המאה ה-18; קהילה נוסדה בשני העשורים האחרונים למאה.

יהודי לוגוז' היו שותפים ויזמים בפיתוחה בעיר של תעשיית טכסטיל ועיבוד משי טבעי. באמצע המאה ה-19 מנתה הקהילה 550 וב-1910 כ-1,880 נפש.

בראשית המאה העשרים הקים הרב שמעון הוושי, בעזרת לא-יהודים, מוסדות-חינוך עממיים ראשונים מסוגם במדינה. בית-ספר יהודי שנוסד ב-1833 פעל עד לימי מלחמת העולם השנייה. בית-הכנסת הגדול נחנך ב-1842. אחרי הקונגרס של יהודי הונגריה בשנת 1868 הצטרפה הקהילה לזרם הניאולוגי.

בלוגוז’ פעלו ארגונים ציוניים ומשנת 1934 הייתה לציונים השליטה בוועד הקהילה.

בימי מלחמת העולם השנייה, בשנים 1941 1942, תחת המשטר הפאשיסטי בהונגריה, נשלחו גברים יהודים לעבודות-כפייה; בעיר ישבו אז כ-1,040 יהודים.

אחרי מלחמת-העולם השנייה גדל היישוב היהודי בלוגוז', כשהגיעו פליטים מצפון-בוקובינה ומן הסביבה הקרובה. ב-1947 מנה 1,620 יהודים, אך מספרם פחת והלך עם העלייה ארצה.
במאגרי המידע הפתוחים
גניאולוגיה יהודית
שמות משפחה
קהילות יהודיות
תיעוד חזותי
מרכז המוזיקה היהודית
מקום
אA
אA
אA
רוצה לעזור לנו לשפר את התוכן? אפשר לשלוח הצעות
קהילת יהודי טימישוארה
טימישוארה Timisoara

בהונגרית: טמשוואר

עיר במחוז בנאט, מערב רומניה.


בשנים 1716-1552 בשליטת טורקיה, מאז ועד 1918 באימפריה האוסטרית.

יהודים התיישבו בטימישוארה עוד לפני הכיבוש הטורקי, ובמחצית הראשונה של המאה ה-16 כבר היה בעיר יישוב יהודי קבוע. המציבה העתיקה ביותר בבית-העלמין המקומי, משנת 1636, היא של היהודי עזריאל עשהאל, רב ורופא.

אחרי השתלטות אוסטריה נשארו 12 משפחות ספרדיות בעיר וכעבור 20 שנה הצטרפה אליהן קבוצת יהודים ובראשם ר' מאיר אמיגו מקושטא. ר' מאיר פעל לשיפור החיים בקהילה. במשך הזמן באו מהגרים מהונגריה, מאוסטריה וממוראביה.

פרנסת יהודי טימישוארה הייתה בעיקר על המסחר. תחת השלטון האוסטרי הוטלו עליהם הגבלות רבות, ומצבם הוטב עם החזרת האיזור לשליטת הונגריה ב-1779.

אחרי הקונגרס של יהודי הונגריה בדצמבר 1968, הצטרפה קהילת טימישוארה לקהילות הניאולוגיות; וב-1871 התארגנה קהילה אורתודוכסית נפרדת, שהקימה לעצמה בית-כנסת ב- 1895. אחרי מלחמת העולם הראשונה התאחדו שתי הקהילות בפקודת הממשלה.

מ-1,200 נפש ב-1840 גדלה האוכלוסיה היהודית במקום ל-4,870 (%15 מכלל התושבים) ב-1890 ו-6,730 בקירוב ב-1910.

הקהילה היתה אמידה והחזיקה מוסדות חינוך למיניהם. בשנות ה-40 של המאה ה- 19 נפתחו שני בתי-ספר יהודיים ובין שתי מלחמות-העולם, תחת שלטון רומניה, נוספו בית ספר תיכון כללי ובית-ספר למסחר. לשון ההוראה היתה רומנית, אך לימדו גם לשון וספרות עברית. התרבות הגרמנית רווחה בקהילה יותר מבערים אחרות בטראנסילבאניה.

טימישוארה היתה מרכז ציוני חשוב בתקופה שבין שתי מלחמות העולם, ובשנים 1940-1920 הופיע בעיר בטאון של ההסתדרות הציונית (בהונגרית).

באותה התקופה היו תופעות של אנטישמיות בטימישוארה, ובפצצה שהטילו אנשי "משמר הברזל" בתיאטרון יהודי ב-1936 נהרגו שניים ורבים נפצעו.


אחרי פרוץ מלחמת העולם השנייה, ובעיקר מ-1940, החמיר מצב היהודים בגלל הגבלות כלכליות והפקעת רכוש, וב-1941 נשלחו יהודים לעבודות-כפייה. כעבור זמן הוחרם רכוש הקהילה. לעיר הובאו יהודים שגורשו מיישובים קטנים בסביבה וספר יהודי טימישוארה הגיע לכ-11,800 ב-1942.

התנכלות התושבים הגרמנים המקומיים ליהודים נפסקה ב-1944 עם כניסת הצבא האדום לעיר בספטמבר אותה השנה.

אחרי המלחמה התארגנה בטימישוארה מפלגה יהודית כסיוע לקומוניסטים, ומנהיגיה רדפו את היסודות הלאומיים בקהילה, שביניהם היה הסופר עזרא פליישר.

ב-1947 נרשמו בעיר 13,600 יהודים; רובם עלו אחר כך לישראל או היגרו למקומות אחרים.

בשנת 1997 עוד הייתה קהילה יהודית קטנה בטימישוארה.
חובר ע"י חוקרים של אנו מוזיאון העם היהודי

לוגוז'
רומניה
אראד, רומניה
לוגוז' Lugoj

עיר מחוז בחבל באנאט, טרנסילבאניה הדרומית, מערב רומניה.


עד 1918 הייתה העיר בשליטת הונגריה, ונקראה לוגוש.

יהודים התחילו להתיישב בלוגוז’ ובסביבה בראשית המאה ה-18; קהילה נוסדה בשני העשורים האחרונים למאה.

יהודי לוגוז' היו שותפים ויזמים בפיתוחה בעיר של תעשיית טכסטיל ועיבוד משי טבעי. באמצע המאה ה-19 מנתה הקהילה 550 וב-1910 כ-1,880 נפש.

בראשית המאה העשרים הקים הרב שמעון הוושי, בעזרת לא-יהודים, מוסדות-חינוך עממיים ראשונים מסוגם במדינה. בית-ספר יהודי שנוסד ב-1833 פעל עד לימי מלחמת העולם השנייה. בית-הכנסת הגדול נחנך ב-1842. אחרי הקונגרס של יהודי הונגריה בשנת 1868 הצטרפה הקהילה לזרם הניאולוגי.

בלוגוז’ פעלו ארגונים ציוניים ומשנת 1934 הייתה לציונים השליטה בוועד הקהילה.

בימי מלחמת העולם השנייה, בשנים 1941 1942, תחת המשטר הפאשיסטי בהונגריה, נשלחו גברים יהודים לעבודות-כפייה; בעיר ישבו אז כ-1,040 יהודים.

אחרי מלחמת-העולם השנייה גדל היישוב היהודי בלוגוז', כשהגיעו פליטים מצפון-בוקובינה ומן הסביבה הקרובה. ב-1947 מנה 1,620 יהודים, אך מספרם פחת והלך עם העלייה ארצה.

Romania

România

A country in eastern Europe, member of the European Union (EU)

21st Century

Estimated Jewish population in 2018: 9,000 out of 19,500,000.  Before the Holocaust Romania was home to the second largest Jewish community in Europe, and the fourth largest in the world, after USSR, USA, and Poland. Main Jewish organization:

Federaţia Comunităţilor Evreieşti Din România - Federation of Jewish Communities in Romania
Str. Sf. Vineri nr. 9-11 sector 3, Bucuresti, Romania
Phone: 021-315.50.90
Fax: 021-313.10.28
Email: secretariat@fcer.ro
Website: www.jewishfed.ro

אראד ARAD

עיר מחוז בדרום טרנסילבניה על נהר מורש, רומניה. עד 1918 בתחומי אוסטריה-הונגריה.

החל מאמצע המאה ה- 16 היתה העיר תחת שלטון תורכי, שהוחלף ב- 1689 בשלטון האוסטרי והמקום הפך ל"עיר מלוכה ומצודת גבול". אחרי מלחמת העולם הראשונה צורפה טרנסילבניה כולה לרומניה.

תעוד רשמי על קיום ישוב יהודי במקום נותר מימי השלטון האוסטרי, אם כי הגיעו כמה יהודים ספרדים כבר עם התורכים.
כתב חסות מ- 1717 שניתן על ידי מפקד צבאי ואיפשר באופן בלעדי לשני יהודים ובני משפחותיהם מגורים בעיר מהווה עדות לראשית הישוב היהודי במקום. המצבה הישנה ביותר בבית העלמין היא מ- 1754. בין שני תאריכים אלה הצטרפו עוד כמה משפחות שגורשו אחרי זמן קצר וב- 1731 נשאר בעיר רק יהודי אחד. ברשימת משלמי המיסים
מ- 1735 מופיעים שוב שמות של יהודים העוסקים בהכנת יי"ש, המקצוע היחיד שאושר ליהודים לעסוק בו. רק בודדים זכו לאישור סחר בענפים אחרים. כנראה שפנייה יהודית לשלטונות המחוז בבקשת הגנה מפני השלטון המקומי נענתה מפני שב- 1754 גרו בעיר כבר 24 משפחות יהודיות וב- 1785 שילמו 41 משפחות "מס סובלנות".
בין השנים 1787 - 1850 עלה מספר היהודים פי עשרה (מ- 352 ל- 3.418) בעת שהאוכלוסיה הכללית בקושי שולשה.
היהודים פיתחו יחסים נוחים עם שכניהם, הונגרים, רומנים גרמנים, והיו מעורים בחיי העיר. ב- 1810 אימצה הקהילה את ההונגרית כשפה רשמית. היהודים השתתפו במהפכת 1848 ולאחר דיכויה הוטל עליהם מס כבד. אחרי חוקת 1867 שאיפשרה את כניסתם לחיים הפוליטיים איישו יהודים משרות של ראש עיר, סגנו, תובע ראשי ועוד. היו יועצים בעירייה, נבחרו לבית הנבחרים ואחדים, שקיבלו תארי אצולה, נכנסו לבית העליון.
הם נלחמו על הכרת הדת היהודית כדת אוטונומית, שווה לדתות אחרות, אבל חקיקה ברוח זו הושגה רק ב- 1895.
היהודים תפסו מקום חשוב בעיתונות וב- 1868 ייסד יהודי את העיתון " ARADER ZEITUNG" (עיתון אראד), שהיה עיתון הערב הראשון בהונגריה. שמות של יהודים בלטו בתחום הספרות, הפיסול, הציור והמשחק. הם היו נאמנים לאימפריה, ב- 1917 ציינו 200 שנה של קיום יהודי באראד.
הסיפוח לרומניה בסוף מלחמת העולם הראשונה גרם למשבר קשה. על מנת לשמור על הזדהותם עם הלאומיות ההונגרית היו יהודים שבחרו בהמרת הדת. אך עדיין בלטה המעורבות היהודית בחיי התרבות של העיר. מספר היהודים בעיר עלה מפני שהיגרו אליה יהודי כפרים שנפגעו על ידי חוקי השלטון החדש ויהודים ממרמורש.

האירגון הקהילתי הראשון היה של ה"חברה קדישא" שנוסד כבר ב- 1720. התקנות שנשתמרו בכתב הן מ- 1750 ומוזכרות בהן תקנות קודמות. הקהילה בתור גוף התארגנה בערך ב- 1742 ומיסדה היה אחד משני היהודים שקיבלו זכות ישיבה ב- 1717. בית כנסת ראשון מעץ הוקם ב- 1759 על מגרש שנתרם על ידי אישה יהודיה. עקב גידול האוכלוסיה
הוחל ב- 1828 בהקמת בית כנסת חדש, השלטונות התנגדו, ולכן נגמרה בנייתו רק ב- 1832.
מוסדות הסעד של הקהילה הוקמו בזכות תרומות בכסף ובנכסים. כך הוקם ב- 1861 בית חולים עם 30 מיטות וציוד חדיש. ב- 1870 הוקם בית יתומים לשישה ילדים, תרומות נוספות איפשרו את הרחבתו והמוסד דאג לצייד את חניכיו במקצוע. ב- 1920 הוקם בית יתומות בעזרת עזבונה של אישה שהשאירה את כל רכושה לקהילה למטרה זאת. המוסד דאג לנדוניה לבוגרות שהתחתנו. לשני המוסדות נתקבלו גם ילדים מחוץ לאראד. ב- 1913 נוסד בית אבות ובבניינו פעל גם בית תמחוי שסיפק ארוחות לנזקקים במחיר נמוך.
אגודות סעד שהתחילו בפעילותם באמצע המאה ה- 19 (ג"ח, הכנסת כלה, עזרה ליהודי א"י, ועוד) המשיכו עד מלחמת העולם השנייה.
מוסדות החינוך של הקהילה היו לדגם לקהילות טרנסילבניה. ב- 1832 הוקם בית ספר יסודי וב- 1851 בית ספר מקצועי שכלל בין תלמידיו גם לא יהודים. התלמידים העניים שוחררו משכר לימוד וקיבלו גם עזרה בלבוש וארוחות. ב- 1872 הפך לבית ספר ממלכתי.
קיים סימן שאלה ביחס לרב הראשון. יש המיחסים את הבכורה ליצחק יעקב, מזכיר הקהילה באמצע המאה ה- 18 ואחרים מצביעים על הרב יוחנן בשנות השבעים של מאה. אך אין ספק שהחשוב מכולם היה אהרן חורין שנבחר ב- 1789, בגיל צעיר, והמשיך עד מותו ב- 1844. הרפורמות שלו בפולחן ומלחמתו על מעבר היהודים למקצועות יצרניים הביאו לו מתנגדים ומעריצים רבים. השפעתו חרגה מגבולות קהילתו. בזכותו התאפשרה באראד לימוד מקצוע ולמטרה זאת נהרו אל העיר יהודים מכל הונגאריה. יורשו שהיה ממשיך דרכו נשא את דרשתו הראשונה בהונגרית. הקהילה השתייכה לזרם הניאולוגי ואליה היו מסונפים 39 קהילות באזור. במחצית השנייה של המאה ה- 19 היתה אראד הקהילה הרביעית בגודלה בהונגאריה.
היהודים שלא יכלו להשלים עם הרפורמה בדת התארגנו בשנים 1904/1903 בקהילה אורתודוקסית שזכתה להכרת השלטונות ב- 1909. שתי הקהילות פעלו בנפרד. לפני מלחמת העולם הראשונה המצב הכלכלי הנוח משך יהודים מפולין והם חיזקו את הקהילה האורתודוקדית. בסוף שנות ה- 30 הסתיים בניין בית הכנסת האורתודוקסי וספרי התורה הועברו אליו מבית התפילה שהוקם על ידי החסידים הראשונים שהגיעו לארד. באותה תקופה קודש גם בית קברות חדש נפרד מהניאולוגי.
ב- 1909 מונה הרב הראשון של הקהילה האורתודוקסית, יהודה סופר, שנפטר כעבור שלוש שנים וב- 1913 מונה יהויקים שרייבר, שהרחיב וחיזק את הקהילה על מוסדותיה (תלמוד תורה, ישיבה) והמשיך את כהונתו עד מותו, ב- 1949. עצמותיו הועלו ארצה. בתקופת השואה כיהן בקהילה הניאולוגית הרב יוסף שנפלד (SCHONFELD) שהמשיך עד 1961, שנה בה עלה ארצה. למרות הניגודים בתחום הדתי, קויימה אווירת פיוס בין שתי הקהילות ובעת הצורך שיתפו פעולה.
החסידים התרכזו סביב חצר הרבי מויז'ניץ.
ב- 1940, אחרי חלוקת טרנסילבניה בין רומניה להונגריה היתה הקהילה האורתודוקסית של אראד החשובה ביותר ב טרנסילבניה הדרומית (שנשארה תחת שלטון רומניה).

היהודים הראשונים הורשו להתפרנס רק מהכנת יי"ש והסחר בו. במאבקם על עוד מקורות פרנסה נתקלו בהתנגדות "אגודת סוחרי אראד", שהוקמה ב- 1738 וקיבלה לשורותיה רק נוצרים, ושל הגילדות הקיימות של בעלי המלאכה. הכבידו על היהודים גם המיסים שהוטלו עליהם. (לברר מתי שוחררו ממס הסובלנות).
הכרזת אראד כעיר חופשית ב- 1832 גרמה להקלה במצבם. ההתתפתחות הכללית איפשרה ליהודים להשתלב במסחור התוצרת החקלאית והמנופקטורה. ב- 1806 הורשו היהודים לעסוק במלאכה ובהשפעת הרב חורין הוקמה אגודה שעזרה בהכשרה מקצועית של היהודים ושילובם במקצוע. רשימה מ- 1848 מצביעה על 104 בעלי מלאכה העוסקים ב- 21 מלאכות. אחרי 1867 שלושה אחוז עסקו בחקלאות. היו כמה בעלי אחוזות יהודים וחוכרים. היהודים הכניסו את המיכון בחקלאות ובתעשיה. במחצית השנייה של המאה ה- 19 היו בבעלות יהודית בית חרושת לאלכהל הגדול במרכז אירופה וטחנת קמח על קיטור, החשובה באזור. בית הדפוס הראשון בעיר נוסד על ידי יהודי ב- 1850. פתיחת בית חרושת לטקסטיל ב- 1900 היה השג חשוב. בבתי החרושת התפרנסו יהודים בתור פקידים ופועלים.
היהודים השתלבו במסחר הסיטוני וב- 1885 זכה מייצא יינות יהודי בפרס בתערוכה שהתקיימה באנגליה. התפתחה גם תעשייה זעירה בכימיה, מזון, טקסטיל ועוד. יהודים בלטו בבנקאות, הם השתתפו בהקמת קופת החסכון הראשונה בעיר והיה להם חלק בהנהלתה. הם הקימו וניהלו את בית המסחר והתעשייה.
היהודים חדרו אל המקצועות החופשיים וב- 1910 היו 50 עורכי דין יהודים. רוב הרופאים בעיר היו יהודים.
אחרי מלחמת העולם הראשונה, למרות המשבר עקב חילופי השלטון עדיין תפסו היהודים מקום חשוב בכלכלה. הם בלטו במיוחד בטקסטילים, אביזרים טכניים, אופטיקה, סוכנויות הובלה. גם בתקופה הזאת נמצאו יהודים בין מיסדי בנקים ומנהליהם. 40% מבין רופאי העיר היו יהודים ב- 1939 ואחוז האדריכלים אף גבוה יותר.
.
התעוררות התודעה הלאומית היהודית בין יהודי אראד היתה קשורה בהתגברות האנטישמיות ההונגרית אחרי מלחמת העולם הראשונה. רגשותיהם הפרו הונגריים נפגעו ועל רקע זה נוסדו ב- 1920 האירגונים הציוניים הראשונים, ביניהם הסניף המקומי של האיגוד הלאומי של יהודי טרנסילבניה וב- 1922 התקיים באראד כינוס האיגוד. בהדרגה הוקמו סניפי תנועות נוער; אביבה באריסיה (שם ראשוני של דרור הבונים), הנוער הציוני, השומר הצעיר. ב- 1921 נוסד מועדון הספורט "הכח", וב- 1928 התארגן מחדש. ב- 1929 הוקם סניף "ויצו" שאירגן קורסים לעברית ואנגלית והקים ספריה. בעיר נערכו מגביות לקרנות הלאומיות.
בקהילה היה נטוש ויכוח בין הציונים לבין המתבוללים שראו ביהדות רק דת. אל האחרונים השתייכו הרב הראשי של הקהילה הניאולוגית ומנהיגיה והם מנעו הוראה חובה של העברית בבית הספר היהודי אלא רק על פי בקשת הורי התלמידים. בשנות השלושים, עקב האנטישמיות הגואה, גברה השפעת הציונות. התחזקה פעילות תנועות הנוער והוקמו קיבוצי הכשרה. בבחירות לפרלמנט זכתה בקולות רבים המפלגה היהודית, בעלת אופי לאומי. בתקופת זאת חדרה השפעת הציונות גם בשורות הקהילה הנאולוגית. להנהגת הקהילה נבחרו ציונים ובהשפעתם הורו עברית בבתי הספר.

ב- 1940 היו באראד 7,835 יהודים וב- 1941, שנת כניסת רומניה למלחמה, 9,402 יהודים.

תקופת השואה

בתקופה הקצרה של הממשלה האנטישמית של גוגא - קוזא (סוף דצמבר 1937 עד פברואר 1938) נאסר על היהודים העיסוק במשקאות חריפים ומרבים נשללה האזרחות. החוקים האנטישמיים נמשכו גם לאחר נפילת הממשלה. בספטמבר 1940 עלה לשלטון הגנרל אנטונסקו שהכליל בממשלתו חברי מפלגת "משמר הברזל". הוחרם רכוש יהודי (אדמות, בניינים, בתי חרושת). פקידים יהודים פוטרו. רופאים יהודים הורשו לטפל רק בחולים יהודים. יהודים נאסרו ואולצו בדרך זאת ל"מכור" את עסקיהם. נאסרה הפעילות הציונית.
יהודי הכפרים שגורשו לאראד הגדילו את מספר הנזקקים לסעד. הגברים גוייסו לעבודות כפייה במקומות שונים ב טרנסילבניה ובחבלים אחרים של רומניה.
הוחרמו בנייני בית האבות, בית היתומים, אבל הקהילה מצאה דרך להגיש עזרה לדייריהם.
למרות שהתנועה הציונית הוצאה מחוץ לחוק נמשכה פעילותה במחתרת, התרכזה בקליטת פליטים יהודים מהארצות השכנות ודאגה לעליתם במסגרת עליה בית. בקיץ 1944 מצאו ארבעה צנחנים מקלט ראשון באראד.
ב- 1940 נאסרה על תלמידים יהודים הכניסה לבתי הספר הכלליים וכעבור שנה בעזרת תרומה מקומית נפתח בית ספר תיכון יהודי. הבניין הוחרם ב- 1942 ובית הספר הועבר לבניין אחר.
בשנים 1943 - 1944 פעל בית חולים שכלל גם חדר ניתוח.
אחרי כיבוש הונגריה על ידי הגרמנים הגיעו פליטים מצפון טרנסילבניה. אחרי כניעת רומניה באוגוסט 1944 והצטרפותה לכוחות הברית פלש הצבא ההונגארי לדרום טרנסילבניה וכבש את אראד. הכיבוש נמשך עשרה ימים ולמרות שאייכמאן עצמו הגיע לאראד לא הספיק לבצע את תכנית ההשמדה שלו.

אחרי המלחמה הוטל על הקהילה היהודית באראד להתמודד עם המשך ההתרוששות של יהודי אראד, תהליך שנמשך מ- 1939 ולתמוך בפליטים שהגיעו לאראד, חלקם רק במעבר ומספרם הוערך ב- 12000. בהגשת הסעד התגייסו הקהילה, ויצ"ו, בני ברית, נדבנים מקומיים ונעזרו בג'וינט ובצלב האדום הבינלאומי. בתקופה שלאחר המלחמה כיסה הג'וינט כמחצית מהוצאות הקהילה. ויצ'ו עזרה לחוזרים מהמחנות, לפליטים, ואראד היה למרכז פעילות ויצ"ו בטרנסילבניה.
השפעת הציונות גברה בעיקר בשורות הקהילה האורתודוקסית.
ב- 1947 נפתח בית חולים של הקהילה שפעילותו זכתה להערכה אבל כעבור שנה הולאם על ידי השלטונות. באותה שנה הולאם גם בניין בית הספר. בסוף 1948 נאסרה פעילות הג'וינט ברומניה. במאי 1948 התקיימה אסיפה חגיגית לציון הקמת מדינת ישראל וב- 1949 נאסרה כל פעילות ציונית.
תושבי אראד נטשו את העיר בגלי העליה של יהודי רומניה; 1950 - 1952, 1954 - 1956, 1960 - 1964. על פי מפקד מ- 1956 היו בעיר 5.179 יהודים וכעבור עשר שנים ירד מספרם
ל- 1862. ב- 1993 היו בעיר 450 - 500 יהודים וכעבור שנתיים 350 בלבד.
ארנסט נוימן
טומה הירט
אוקטביאן סאווה
אליעזר גלנץ
סרג'יו לוין
Alexandru (Sandor) Tyroler
Samuel Zauber
Rudolf (Rudy) Wetzer
קוהלבך, ברטלן
פליישר, יהודה לייב
הוטואני-דויטש, יוסף II
טורוצ'י-טרוסטלר, יוסף
בטלהיים, אלברט זיגפריד אהרן
ד'אגילאר, דיאגו (משה לופז פרירה)
גרונהוט, אלעזר
אופנהיים, צבי הירש בן דוד
פליישר, עזרא
סאנה, שנדור
ינאי, יהודה
אברהם, טומס
רמתי, ראובן
פיקלר, גיולה יוליוס
צאובר, שמואל

Ernest Neumann (1917-2004), rabbi and community leader, born in Ceica, Romania (then part of Austria-Hungary). He attended an Orthodox Jewish gymnasium in Oradea and then the Samuil Vulcan high school in Beius, Romania. He studied at the Rabbinical Seminary in Budapest, Hungary, from 1935 to 1941, and in parallel he studied philosophy, Semitic languages ​​and oriental history at the University of Budapest, earning a doctorate in philology and ancient history in 1940. 

In 1941 he returned to Timisoara, Romania, and started working for the local Jewish community serving as a teacher at the Liceul Israelit Jewish high school and as rabbi of the status quo synagogue in the Fabric district of the city. Neumann was one of the leaders of the Jewish community during the Holocaust, when a group of 150 yoing Jews were deported from Timisoara to Transnistria, of them only 25 survived, and all adult Jewish males were sent to forced labor.  

In 1949 he was elected Chief Rabbi of the Neologue community of Timisoara.

During the years of the Communist regime in Romania, Neumann was instrumental in the dissemination of Hebrew language and Israel's heritage among the local Jewish youth and organized numerous Jewish cultural activities. He regularly visited other Jewish communities in Transylvania, particularly those of Cluj, Oradea, Satu Mare, and Arad. Neumann was the only rabbi who could speak in Hungarian to the mostly Hungarian-speaking Jewish communities in Transylvania. In addition to Hungarian, he spoke Romanian, Yiddish, German, English and French.

He participated in numerous rabbinical congresses in Israel, at the centenary of the Rabbinical Seminary in Budapest in 1977 and at the Congress of the Judeo-Christian Movement in Budapest in 1988. Neumann was one of the promoters of the ecumenical movement in Timisoara and maintained a dialogue with representatives of other religions in the city, particularly with Nicolae Corneanu (1923-2014), Metropolitan of the Romanian Orthodox church in Banat region.

In 2002 Neumann was named Honorary Citizen of Timisoara and in the same year was made an honorary member of the Association of Romanian Writers. At a 2010 ceremony in his memory attened by local and national leaders a street in Timisoara was named Ernest Neumann street.  In 2016, the name of the same street was changed to Rabbi Oppenheimer Street and the name of Rabbi Neumann was given to the synagogue street in the Fabric district of Timisoara.

Toma Hirth (1937-2009), painter, born in Timisoara, Romania. In 1964 he is a graduated from the Nicolae Grigorescu Institute of Fine Arts in Bucharest where he studied with Alexandru Ciucurencu. Between 1964-1971, he was a teacher at the Art High School in Craiova and worked at the Art Museum in Craiova, and after 1979, he was a teacher at School no. 146 in Bucharest. Hirth was a member of the Union of Visual Artists in Romania.

Hirth took part in group exhibitions organized by the Union of Visual Artists. Outside Romania his works were exhibited at Drout Richelieu Gallery in Paria (1991), at the collective exhibition Contemporary Romanian Art in Debergen, The Netherlands, in 1992, and in Wiesbaden, Germany, in 1993.

His works are displayed in museums and private collections in the Netherlands, France, Israel, Italy, Belgium, Germany, Canada, and United States.

Between January 14 – 23, 2009, A few days after his death, one of Hirth’s works was included in the SARM Astro-Photo-Art-Poetry Exhibition at the UNESCO headquarters in Paris, on the occasion of the Opening Ceremony of the International Year of Astronomy 2009.

Octavian Sava (born Octavian Segall) (1928-2013), humorist, playwright, editor, TV director and screenwriter, born in Bucharest, Romania. His grandfather was a cinema owner and film importer, and his father was for a long time the deputy director of Aro Cinema in Bucharest. He started his medicine studies in 1946, but left them after three years and started to work for Radio Romania. He graduated in Romanian Language and Literature from the University of Buchatrest in 1965.

Sava created variety shows and theater at the Romanian radio and television. In 1951, along with Alexandru Otti, he produced the first Romanian radio series, an adaptation of Tartarin from Tarascon by Alphonse Daudet. As a humorist, Sava wrote numerous sketches, monologues and musical-humorous couplets for the Romanian television.

He is the author of numerous plays, film and television screenplays, including Nota zero la purtare ("Zero grade for behavior", 1957), Aventurile Capitanului Val Vartej ("The Adventures of Captain Val Vartej"), In fiecare zi mi-e dor de tine (“I miss you every day", 1988). Sava wrote the screenplay for A doua cadere a Constantinopolului (“The Second Fall of Constantinople”, 1994), one the most successful movies produced in Romania after the fall of the Communist regime. His novels include Cazul Beilis. Filmul unei nelegiuiri (“The Beilis case. The film of an iniquity”, 2005), Prințul rătăcitor George Bibescu (“The wandering prince George Bibescu”, 2010). As author of musical librettos, Sava collaborated with the Constantin Tănase Theater and the Jewish State Theater in Bucharest, the National Theater in Cluj, and the Mihai Eminescu National Theater in Timișoara.

Eliezer Glanz (1945-?), rabbi, born in Arad, Romania. He graduated from yeshiva of Arad. Between 1964-1973 he served as shochet in the Jewish communities of Deva, Alba Iulia, Arad, Ocna Mures, and Teius, all in Romania. He immigrated to Israel in in 1973, but after two years returned to Romania serving as shochet of the Jewish communities of Timisoara and Cluj. After 1986, he was a shochet in the community of Bucharest and as of 1997 he served as a deputy of Rabbi Menachem Hacohen, the Chief Rabbi of Romania.

Sergiu Levin (1928-2006), writer, born in Bucharest, Romania. He attended the St. Andrei high school and then Cultura Jewish high school no. 2. He studied medicine at the University of Timisoara, Romania, and received his doctorate in medical sciences at the Faculty of Medicine in Bucharest. He served as a first degree scientific researcher at the Timisoara Branch of the Association of Medical Sciences.

Levin immigrated to Israel in 1984. In Israel he served as the head of the epidemiology department of the Galil northern region within the Israeli Ministry of Health until 1995.

Levin is the author of scientific articles, communications, co-author of specialized textbooks in the field of immunology and epidemiology of infectious diseases. He is also the author of plays, essays, and literary chronicles. Levin was a member of the steering committee of the Association of Israeli Writers of Romanian Language and editor-in-chief of the magazine Izvoare published by this association.

Alexandru (Sándor) Tyroler (1891-1973), chess player, born in Garamszentkereszt, Hungary (then part of Austria-Hungary, today Žiar nad Hronom in Slovakia). He started his career by finishing on the 5th place at a tournament in Temesvar (now Timisoara, Romania).

As early as 1912, he finished 5th in a tournament in Temesvár. In January 1913 he was ranked 37th in the world. After World War I, Tyroler became a Romanian citizen.

In 1925 he won a tournament in Bucharest. The following year he won another one in Sibiu, Romania, which was equivalent to winning the Romanian championship. He repeated this success in Bucharest in 1927. At the amateur world championships in The Hague, however, he only finished 15th, but again won the Romanian championship in 1929. Tyroler also represented Romania at the unofficial Chess Olympiad in Budapest in 1926, where he won the bronze medal with the team, and again at the third Chess Olympiad in 1930 in Hamburg, Germany. Tyroler died in Budapest, Hungary.

 

Samuel Zauber (1907-1986), footballer, born in Temesvar, Hungary (then part of Austria-Hungary, now Timisoara in Romania). He was a member of the Maccabi Bucharest sports club from 1924 to 1925, then he played for Isvorul Sportul București during 1925-1926, and from 1928 until 1936 again for he Maccabi Bucharest. Zauber was the goalkeeper of the national football team of Romania at the 1930 World Football Championship in Uruguay. He played as goalkeeper of the Maccabi Bucharest football team who won the first place at the second Maccabiah Games in Tel Aviv in 1935.  Zauber immigrated to Israel in 1964 settling in Jerusalem. In Israel he worked as coach of a youth group and then opened a cosmetics shop with his wife, where he worked until his death.

Rudolf (Rudy) Wetzer (1901-1993), footballer, who played in the National Football Team of Romania at the World Football Championship in Uruguay, in 1930, born in Temesvar, Hungary (then part of Austria-Hungary, now Timisoara in Romania). He played at various clubs, including Chinezul Timișoara, Unirea Timișoara and Juventus București, with which he was three times champion of Romania. He played 17 times in the national team of Romania, scoring 12 goals. His last match with the national team, while playing at Ripensia Timișoara, was in a 2-0 defeat against Bulgaria in Belgrade in 1932.

Wetzer also played in Yugoslavia at BSK Belgrade, where he was known as Rudolf Večer, in Hungary at Újpest FC, where he was known as Rudolf Veder, in France at Hyères FC, and at ILSA Timișoara and Craiovan Craiova clubs in Romania. He is one of the three brothers - the others being Stefan and Ioan - who were all active footballers in teams of the time. He became a coach after his retirement from playing.

In 1958, during the period of repression against opponents and minorities of the Romanian socialist government, Wetzer was prohibited from working, on the grounds of revisionist and bourgeois ideology, indiscipline and anarchism. Wetzer immigrated to Israel and died in Haifa.

Kohlbach, Bertalan (1866-1944), liberal rabbi and scholar of Jewish-Hungarian folklore, born in Liptoszentmiklos, Hungary (then part of the Austrian Empire, now Liptovsky Svati Mikulas, Slovakia), into a family of rabbis. From 1879 to 1889 he studied at the Rabbinical Seminary of Budapest, during which time he spent a year at the Juedisch-Theologisches Seminar at Breslau, Germany. He gained his degree of doctor of philosophy 1888, and in 1890 he was ordained as rabbi. In that year he became a rabbi of the conservative community in Temesvar (then Hungary, now Timisoara, Romania). Six years later, he resigned as a result of opposition to his Reform views, and he taught secondary schools in various Hungarian cities.

Kohlbach was one of the pioneers in folklore research in Hungary. Of his writings on Jewish folklore, only extracts were published in German and Hebrew periodicals. He also wrote on the Jewish archeological material in the Hungarian Museum; he described the Hasmonean coins of the Jewish Museum of Budapest, of which he was a founder; and he wrote on classical philology, archeology, and general education.
Scholar

Yehuda Leib ( 1886-1955) was born in Ersekujvar and founded a religious elementary school in Timisoara in 1918. He taught there and directed the school until it was closed by the communist regime in 1948. His most important scholarly works were on Avraham Ibn Ezra. His son, Ezra, (born 1928) was born in Timoisoara. During World War II he was imprisoned by the Romanian authorities because of his activities on behalf of the Bnei Akiva Orthodox Zionist youth movement. In 1960 he moved to Israel where he eventually became professor of medieval Hebrew literature at the Hebrew University. Fleischer's Hebrew.poem, written in imprisonment and published under the pseudonym Y. Goleh ('Y. Exile') won him the Israel Prize in 1959. He has published many poems and studies on medieval Hebrew literature.
Hatvany-Deutsch, Jozsef II (1858-1913), industrialist, born in Budapest, Hungary (then part of the Austrian Empire), son of Bernat Deutsch de Hatvan and grandson of Ignac Deutsch-Hatvany, founder of the Ignac Deutsch and sons, an industrial and trading concern.

Jozsef II studied at the Commercial Academy of Budapest and at the Hochschule fuer Bodencultur of Vienna, Austria. After a year's tour of Europe, he joined the family concern in 1880. Together with his cousin Sandor he took over a bankrupt sugar factory in Nagysurany and went on to found the distillery of Szeged and Temesvar (now Timisoara, Romania). By 1887 they had built three other sugar factories including a large refinery in Hatvan. By the 1890s they controlled almost 30% of Hungarian sugar production. He succeeded in driving out Austrian competition and helped make sugar one of Hungary’s most important export products. His banking and other financial interests made him one of the wealthiest Jews in Hungary. He represented his country on the Committee on International Sugar Agreement (Brussels, 1902). In 1908 he was appointed a member of the Court of Arbitration, which dealt dealing with points of disagreement between Austria and Hungary.

Jozsef was concerned with social welfare. For some time he was president of the National Labor Insurance Bank, an organization founded to extend medical and financial aid to workmen during periods of sickness and was vice-president of the National Association of Manufacturers. Jozsef also established pioneering welfare and sickness benefit schemes for workers in his own factories

Jozsef was a man of extensive worldly knowledge, and a connoisseur of music and a patron of the arts. He helped to establish various charitable organizations. Active in Jewish communal affairs, he was a trustee and benefactor of the Budapest rabbinical seminary and a generous supporter of the Hungarian Jewish Literary Society (IMIT). He was a Hungarian delegate to the Alliance Israelite Universelle.

In 1908, Jozsef II, was made a baron and in 1910, became a member of the Hungarian parliament's Upper Chamber. Jozsef Hatvany-Dutsch died in Bad Nauheim, Germany, in 1913.

Jozsef’s daughter Lilly (1890-1968) was a playwright. She converted to Christianity.
Turoczi-Trostler, Jozsef (1888-1962), philologist and educator, born in Moskóc, Hungary (now Moškovec, Slovakia, then part of Austria-Hungary). He studied literature at the Universities of Budapest and Berlin, and received a PhD. Prior to World War I, he taught at the state secondary school of Temesvar, Hungary (now Timisoara, in Romania), and after the War, during the period of the Hungarian revolutions, he was made a university professor.

Having been demoted from this position by the counterrevolution, from 1920 he taught at the girls' gymnasium of the Jewish community of Pest. In 1939 he was named assistant director of the school. From 1917 to 1943, he was literary critic of the German-language newspaper, “Pester Lloyd”.

Turoczi-Trostler investigated the influence of European trends of thought on the cultural development of Hungary. He demonstrated Hungary’s place in the European community by stressing its cultural interdependence with the rest of Europe. In doing so, he worked apolitically against the spiritual and political autocracy of Hungary in the 1920's and 1930's.

Among Turoczi-Trostler's significant works include: “Entwicklunsgang der ungarischen Literatur” (2 vol., 1928-1830); “Die Anfaange der ungarischen Persoenlichkeitsdichtung” (1933); “Ungarns Eintritt in das Literaturhistorische Bewusstsein Deutschlands” (1930-1935); “A Magyar szellemi elet forrasai a XVI es XVII szazadban” (Sources of Hungarian Cultural Life in the 16th and 17th Centuries).

From 1945 onwards, Turoczy-Trostler was a member of the Hungarian Academy, a member of the Hungarian parliament and professor of world literature at Budapest University.

A distinguished historian of German literature, he published, among other books, “Stefan George” (1920); “Zur Stoffgeschichte von Schillers Balladen” (1915); “Ujabb iranyok a nemet irodalomtorteneti kutatasban” ("New Trends in the Research of the History of German Literature"; 1923); “Wassermann” (1927); “Goethes Herz ein Kieselstein” (1928). Together with the poet Lorintz Zsabo, he published three volumes of translations from Goethe. He also translated works of Thomas Mann and Hauptmann from German into Hungarian.
Bettelheim, Albert Siegfried Aharon (1830-1890), rabbi, born in Hlohovec, Slovakia (then in the Austrian Empire). He studied in the Pressburg (now Bratislava, Slovakia, then in the Austrian Empire) and other yeshivot and at Prague University. He was Austrian correspondent for a number of foreign newspapers and then became director of a Jewish school network in Temeszvar (now Timisoara, Romania) and editor of a political journal. He was then rabbi in Komorn and Kaschau where he also edited a political journal which aroused so much opposition (including a threat of excommunication) that he emigrated to the United States where in 1867 he was rabbi of Congregation Beth Israel in Philadelphia, PA. In 1869 he became rabbi of congregation Beth Ahabah in Richmond, Virginia, where he also edited a weekly journal and received a medical degree. From 1875 Bettelheim was rabbi of Ohabei Shalom in San Francisco and from 1887 of the first Baltimore Hebrew congregation. He wrote extensively, both on scholarly subjects and stories of Jewish life in Europe.
D'Aguilar, Diego (Moses/Moshe Lopez Pereira) (c.1699-1759), financier, community leader, born in Spain, descendant to a family of crypto-Jews. His father had a tobacco monopoly. Diego D’Aguilar was separated from his parents and sister during the childhood and baptised. He subsequently was ordained a Catholic priest and was employed as a financial expert by the Inquisition. One day his sister was caught practising Judaism, and sentenced to be burned at the stake. Her mother went to her son Bishop Diego D’Aguilar to beg for her daughter’s life. After she called him Moshe Lopez Pereira he recalled his childhood and left the palace. He did not succeed in helping his sister, and his mother died on their way to Vienna, Austria, where he had good connections with the Empress Maria Theresia.

At the age of 23 Diego d'Aguilar left for Vienna and returned to Judaism. In Austria he reorganized the monopoly of the tobacco business and headed it for sixteen years during which time he paid the state seven million florins per year. He was enobled as Baron d’Aguilar (1726),and named councilor to the throne. D'Aguilar and others raised large amounts of loans for the treasury (10 million florins, for 1732 alone) and helped the Empress Maria Theresia in rebuilding the Schoenbrunn Palace in Vienna. D’Aguilar was very influential in the court and helped in Jewish problems: together with others he was instrumental in preventing the expulsion of Jews from Moravia and Prague in 1744. He also helped the Jews of Mantua, Italy, and Belgrade, in 1752, and collected funds for Eretz Israel. D’Aguilar was founding member of the Sephardi congregations in Vienna and Timisoara (now in Romania). After the Spanish government tried to put him on trial for returning to Judaism, he left with his large family (14 children) to London in 1757, where he was active in the local Sephardi community. He died two years later.
Gruenhut, Elazar (1850-1913), rabbi and author, born in Gerenda, Hungary (then part of the Austrian Empire). In 1883 he was appointed rabbi of Temesvar, Hungary, (now Timisoara in, Romania). Impressed by the Haskalah enlightenment movement, he decided to improve his general education and build a rational foundation for his Jewish beliefs. Therefore at the age of 40 he resigned his rabbinical post, left Temesvar, and moved to Berlin, Germany, where he studied at the Hildesheimer seminary and then at the University of Berlin. He received his doctorate at the university of Bern in Switzerland. He was especially influenced by Azriel Hildesheimer, the modernizer of Orthodox Judaism in Germany who was considered by many to a founder of modern Orthodox Judaism, and German theologian and historian Abraham Berliner.

In 1892 Gruenhut emigrated to Palestine. He settled in Jerusalem, where he was appointed head of the German-Jewish Orphanage. His introduction of secular studies there and his openly proclaimed Zionist views aroused the opposition of ultra-Orthodox circles in Jerusalem. Gruenhut was a prominent figure in the early Mizrachi movement. In addition to his communal and educational activities, he continued his studies mainly in the field of Midrash and also the geography of Palestine.

Gruenhut's principal writings included: "Kritische Untersuchung des Midrash Koheleth Rabbah" (1892); "Das Verbot des Genusses von Gesauerten am Russtage des Pesachfestes" (Zeitschrift fuer Evangelische Theologie in vols., 1894-98); "Midrash Shir hashirim" (1897; Szefer ha-Likutim (I-IV, 1898-903); "Ezra und Nehemiah, Kritisch erlautert" (1899 and following); "Saadja Gaon und sein Kommentar zum Buche Daniel"; "Ezra und Nehemia" (I-II. 1899-1902, St. Petersburg); "Jalkut ha-Machiri zu den Spruchen Salamos" (1902); "Die Reisebeschreibungen des Benjamin von Tudella" (1903).
Oppenheim, Zvi Hirsch ben David (1794-1859), rabbi, born in Temesvar, Hungary, (then part of the Austrian Empire, now Timisoara, Romania), also known as "Gaon Rabbi Herschele Temeswarer". He succeeded his father, David, in the rabbinate of the Ashkenazi community of Temesvar. He was of German descent and a member of the noted Oppenheim family. The Austrian government bestowed upon him the title and functions of chief rabbi of the Temes county and of the Military Guard Region, a position which gave him authority over all the new Jewish communities which sprang up in that territory recently recovered from Turkish occupation.

Oppenheim, a staunch Orthodox Jew and author of several scholarly works, permitted a choir to participate at his services. He welcomed the opportunity for Jews to obtain citizenship rights and fostered the process of rapprochement with those of other faiths in the surrounding communities. Oppenheim is the author of author of "'Ene ha-Da'at" (Budapest, 1829).
Fleischer, Ezra (1928-2006), Hebrew poet and scholar, born in Temesvar, Hungary (now Timisoara, in Romania), the son of the scholar Judah Loeb Fleischer. He studied in the school which had been founded by his father in 1918.

After World War II he was active in the B’nei Akiva, religious youth movement and as a result was imprisoned by the Romanian authorities for encouraging Zionism. While in prison he wrote an epic poem in Hebrew, "Massa Gog", which was smuggled out of Romania and was then published in Israel. In the poem he predicted the downfall of the communist regime. It was published in Israel in the magazine Moznayim in 1959 under the pseudonym Y. Goleh. It caused something of a literary sensation and because of it he was awarded the Israel Prize for literature.

1960 he was freed from prison, immigrated to Israel and studied at the Hebrew University. Fleischer became a lecturer on medieval Hebrew literature at Bar-Ilan University. Finally he was awarded a doctorate at the Hebrew University of Jerusalem, and lectured there until 1997. Fleisher was apppointed director of the Geniza Research Institute for Hebrew Poetry of the Israeli Academy of Sciences and Humanities.

His poetry (under various pseudonyms) appeared in the Hebrew press from 1956 onwards, and two complete volumes of verse and prayer, "Meshalim" (1957) and "Be-Hehalek Laylah" (1961), were published. His published work describes a wide spectrum of ancient and medieval Jewish life from Andalusia and Amsterdam to Syria and Cairo. He also wrote extensively about Judaism’s encounter with Islam and Christianity.
Szana, Sandor (1868-1926), physician and child welfare worker, born in Temesvar, Hungary (then part of Austria-Hungary, now Timisoara, Romania). He wrote several books to stem the abuse of placing unwelcome babies with mercenary foster-mothers, a practice which resulted in high child mortality and juvenile delinquency. He founded a lying-in hospital, a foundling home and a polyclinic at Temesvar (Timisoara).

His agitation together with that of Mor Szalardy, another Jewish physician, for the welfare of forsaken children, resulted in the founding by the Hungarian state of a children's shelter at Budapest, of which he became director.

In addition to writing many memoranda for the international medical press, Szana edited at Temesvar (Timisoara) a German journal, "Gesundheit". He also was a co-worker of Revai Lexikon. His published works include "Dajkasagba adott gyermek ellenorzesenek rendezesei" ("Regulating the Supervision of Children Given to Nursing-care"); "Vizsgalat a csecsemok kozellatasarol" ("Inquiry on Public Supply for Babies"); "Az elhagyatott csecsemok magyar allami vedelmenek rendszere es eredmenyei" ("The System and Results of the Hungarian National Care for Abandoned Babies"); "A zullott gyermekek socialhygienejenek magyar rendszere" ("The Hungarian Method of Social-hygiene of Juvenile Delinquents").

Szana converted to Christianity.
מלחין ומנצח. נולד בטימישוארה, רומניה. עלה לישראל ב-1951 וב-1964 סיים את לימודיו באקדמיה למוסיקה על שם רובין בתל-אביב, שם למד בין השאר אצל אלכסנדר אוריה בוסקוביץ. המשיך את לימודיו בטנגלווד ב-1965 וקיבל תואר שני מטעם אוניברסיטת ברנדייס ב-1966. חזר לישראל וניהל את הקונסרבטוריון הישראלי בתל-אביב במשך שנתיים. ב-1968 שב לארה"ב, קיבל תואר דוקטור באוניברסיטת אילינוי וב-1970 מונה פרופסור באוניברסיטת ויסקונסין, במילווקי.
בין יצירותיו מרובעים לקול ולצ'לו (1958), סדר הפתגמים, קנטטה למקהלת נוער, לחליליות ולכלי-נקישה (1962), לחשים לקול ולפסנתר (1964), מרקמים לתזמורת סימפונית (1967/68(, מוטאטיס מוטאנדיס לאבוב, לקלרנית, לחצוצרה, לקרן, לוויולה ולקונטרבס (1968), שחר ויציאה למקהלה מעורבת, לתשעה קולות ולחמישה כלי-נגינה (1972), הניגון הגנוז לקרן ולצ'לו (1977), שלושה קטעים של שלהי אביב לתזמורת סימפונית (1979) ודואו לחליל ולצ'לו (1991). מתגורר בארצות-הברית.
אברהם, תומס (1946-), סופר ופילוסוף, נולד בטימישוארה, רומניה. כשהיה בן שנתיים הגיע יחד עם הוריו לארגנטינה. אברהם גדל בבואנוס איירס בשנות השישים המוקדמות, והפך לפעיל בצד השמאלי של המפה. בתקופת השלטון הצבאי נסע לצרפת, שם השתתף במרד סטודנטים של מאי 1968. לאחר מכן עבר לגור ביפן ולא חזר לארגנטינה עד 1972.

ב-1984 התחיל ללמד ומאז עבר בין מוסדות חינוך שונים וכן לימד באוניברסיטאות בארגנטינה, בין השאר באוניברסיטה של בואנוס איירס. אברהם חיבר למעלה 20 ספרים בנושאים שונים. ב-2004 קיבל פרס קונקס לכתביו על פילוסופיה.
Ramaty, Reuven (1937–2001), astrophysicist, born in Timisoara, Romania. Having immigrated with his family to Israel in 1948, he graduated from Tel Aviv University in 1961. Ramaty continued his studies at the University of California in Los Angeles earning a PhD in Planetary and Space Physics in 1966. He joined the NASA Goddard Space Flight Center in 1967 and remained there for over 30 years, serving as the head of the Theory Office at the center from 1980 to 1993. After 1983 he was also an Adjunct Professor of Physics at the University of Maryland. He also held various positions at the University of Nagoya, Japan, in 1993; Piere and Marie Curie Univerrsity of Paris, France, in 1997, as well as at the Stanford Univdersity in California.

Ramaty pionereed the research in solar physics, gamma-ray astronomy and nuclear astrophysics. A leading scientist with NASA, he was a High Energy Solar Spectroscopic Imager (HESSI) Co-Investigator and one of the founding members of the HESSI team. Following the launch on 5 February 2002, HESSI project was renamed in Ramaty's honor, the first space mission named after a NASA scientist, and became the Reuven Ramaty High Energy Solar Spectroscopic Imager (RHESSI).

Ramaty passed away in Silver Spring, MD, on 8 April 2001. His archives, containing an impressive quantity of documents is being kept at the Library of the University of California in Los Angeles.
Pikler, Gyula Julius (1864-1937), philosopher and psychologist, born in Temesvar, Hungary (then part of the Austrian Empire, today Timisoara, Romania). He studied at the University of Budapest, where he became lecturer at the age of twenty-one. From 1903 on he was professor of philosophy of law. While still a lecturer he read during several terms at the University of Oxford.

Pikler, who embraced the Christian faith, retired from his chair in 1919, when freedom of learning and teaching was abolished in Hungary by the numerus clauses law. He lectured for some time in Switzerland and Italy, and then lived in retirement in Hungary. In addition to economics and philosophy of law, Pikler devoted himself to physiological psychology, and the results of his researches were utilized by medical science in Germany.

Pikler published (in Hungarian): "Ricardo jelentosege a kozgazdasagtan torteneteben" ("Ricardo's Place in the History of Economics"; 1886); "Az objektiv letben valo hit lelektana" ("Psychology of the Belief in Objective Existence"; 1890); "A jog keletkezeserol es fejlodeserol" ("On the Origins and Evolution of Law"; 3rd ed., 1911); "Az emberi egyesuletek es kulonosen az allam fejlodese" ("The Evolution of Human Associations and Especially of the State"; 5th ed., 1905); "A buntetojog bolcselete" ("Phylosiphy of Criminal Law"; 7th ed., 1910); "A lelektan alapelvei" ("Fundamental Principles of Psychology"; 1908); (in German): "Das Grundgesetz allen neuro-psychischen Lebens" (1900); "Die Stelle des Bewusstseins in der Natur" (1910); "Ueber T. Lipps Versuch einer Theorie des Willens" (1908); "Der Ursprung des Totemismus" (with F. Somlo; 1900); "Zwei Vortraege ueber dynamische Psychologie" (1908); "Sinnesphisiologische Untersuchungen" (1917); "Schriften zur Anpassungstheorie des Empfindungs-vorganges" (5 books, 1919-26).
Zauber, Samuel (1901-1956), football player, born in Temesvar, Austria-Hungary (now Timisoara, Romania). Zauber started his carreer at Maccabi Bucharest in 1925, although at the time the Jewish club was not allowed to participate in official competitions. He played for "Isvorul Sportul Bucharest" football club (1925-1928), but returned to Maccabi Bucharest (1928-1936). Zauber was member of the national football team of Romania as a backup goalkeeper at the first ever FIFA World Cup held in Uruguay in 1930. He played again for the national football team of Romania at the First Balkan Cup Games in 1931, and was the goal keeper of Maccabi Bucharest when they won the football tourney of the Second Maccabiah Games in Tel Aviv in 1935.
בית הכנסת בטימשוארה, רומניה, נבנה ב-1895
חמישה דורות של נשים במשפחת קון, טימשוארה, רומניה, 1908
בית הכנסת ברובע האריגים,
טימישוארה, רומניה, שנבנה ב-1895
גלויה
צילום: קלרה שפיצר, בוקרשט
(המרכז לתיעוד חזותי ע"ש אוסטר, בית התפוצות,
באדיבות קלרה שפיצר, בוקרשט)
חמישה דורות של נשים במשפחת קון,
טימשוארה, רומניה, 1908.
(המרכז לתיעוד חזותי ע"ש אוסטר, בית התפוצות,
באדיבות אנדרה ל. קים)
אופנהיים, צבי הירש בן דוד
פליישר, עזרא
סאנה, שנדור
ינאי, יהודה
אברהם, טומס
רמתי, ראובן
פיקלר, גיולה יוליוס
צאובר, שמואל
Oppenheim, Zvi Hirsch ben David (1794-1859), rabbi, born in Temesvar, Hungary, (then part of the Austrian Empire, now Timisoara, Romania), also known as "Gaon Rabbi Herschele Temeswarer". He succeeded his father, David, in the rabbinate of the Ashkenazi community of Temesvar. He was of German descent and a member of the noted Oppenheim family. The Austrian government bestowed upon him the title and functions of chief rabbi of the Temes county and of the Military Guard Region, a position which gave him authority over all the new Jewish communities which sprang up in that territory recently recovered from Turkish occupation.

Oppenheim, a staunch Orthodox Jew and author of several scholarly works, permitted a choir to participate at his services. He welcomed the opportunity for Jews to obtain citizenship rights and fostered the process of rapprochement with those of other faiths in the surrounding communities. Oppenheim is the author of author of "'Ene ha-Da'at" (Budapest, 1829).
Fleischer, Ezra (1928-2006), Hebrew poet and scholar, born in Temesvar, Hungary (now Timisoara, in Romania), the son of the scholar Judah Loeb Fleischer. He studied in the school which had been founded by his father in 1918.

After World War II he was active in the B’nei Akiva, religious youth movement and as a result was imprisoned by the Romanian authorities for encouraging Zionism. While in prison he wrote an epic poem in Hebrew, "Massa Gog", which was smuggled out of Romania and was then published in Israel. In the poem he predicted the downfall of the communist regime. It was published in Israel in the magazine Moznayim in 1959 under the pseudonym Y. Goleh. It caused something of a literary sensation and because of it he was awarded the Israel Prize for literature.

1960 he was freed from prison, immigrated to Israel and studied at the Hebrew University. Fleischer became a lecturer on medieval Hebrew literature at Bar-Ilan University. Finally he was awarded a doctorate at the Hebrew University of Jerusalem, and lectured there until 1997. Fleisher was apppointed director of the Geniza Research Institute for Hebrew Poetry of the Israeli Academy of Sciences and Humanities.

His poetry (under various pseudonyms) appeared in the Hebrew press from 1956 onwards, and two complete volumes of verse and prayer, "Meshalim" (1957) and "Be-Hehalek Laylah" (1961), were published. His published work describes a wide spectrum of ancient and medieval Jewish life from Andalusia and Amsterdam to Syria and Cairo. He also wrote extensively about Judaism’s encounter with Islam and Christianity.
Szana, Sandor (1868-1926), physician and child welfare worker, born in Temesvar, Hungary (then part of Austria-Hungary, now Timisoara, Romania). He wrote several books to stem the abuse of placing unwelcome babies with mercenary foster-mothers, a practice which resulted in high child mortality and juvenile delinquency. He founded a lying-in hospital, a foundling home and a polyclinic at Temesvar (Timisoara).

His agitation together with that of Mor Szalardy, another Jewish physician, for the welfare of forsaken children, resulted in the founding by the Hungarian state of a children's shelter at Budapest, of which he became director.

In addition to writing many memoranda for the international medical press, Szana edited at Temesvar (Timisoara) a German journal, "Gesundheit". He also was a co-worker of Revai Lexikon. His published works include "Dajkasagba adott gyermek ellenorzesenek rendezesei" ("Regulating the Supervision of Children Given to Nursing-care"); "Vizsgalat a csecsemok kozellatasarol" ("Inquiry on Public Supply for Babies"); "Az elhagyatott csecsemok magyar allami vedelmenek rendszere es eredmenyei" ("The System and Results of the Hungarian National Care for Abandoned Babies"); "A zullott gyermekek socialhygienejenek magyar rendszere" ("The Hungarian Method of Social-hygiene of Juvenile Delinquents").

Szana converted to Christianity.
מלחין ומנצח. נולד בטימישוארה, רומניה. עלה לישראל ב-1951 וב-1964 סיים את לימודיו באקדמיה למוסיקה על שם רובין בתל-אביב, שם למד בין השאר אצל אלכסנדר אוריה בוסקוביץ. המשיך את לימודיו בטנגלווד ב-1965 וקיבל תואר שני מטעם אוניברסיטת ברנדייס ב-1966. חזר לישראל וניהל את הקונסרבטוריון הישראלי בתל-אביב במשך שנתיים. ב-1968 שב לארה"ב, קיבל תואר דוקטור באוניברסיטת אילינוי וב-1970 מונה פרופסור באוניברסיטת ויסקונסין, במילווקי.
בין יצירותיו מרובעים לקול ולצ'לו (1958), סדר הפתגמים, קנטטה למקהלת נוער, לחליליות ולכלי-נקישה (1962), לחשים לקול ולפסנתר (1964), מרקמים לתזמורת סימפונית (1967/68(, מוטאטיס מוטאנדיס לאבוב, לקלרנית, לחצוצרה, לקרן, לוויולה ולקונטרבס (1968), שחר ויציאה למקהלה מעורבת, לתשעה קולות ולחמישה כלי-נגינה (1972), הניגון הגנוז לקרן ולצ'לו (1977), שלושה קטעים של שלהי אביב לתזמורת סימפונית (1979) ודואו לחליל ולצ'לו (1991). מתגורר בארצות-הברית.
אברהם, תומס (1946-), סופר ופילוסוף, נולד בטימישוארה, רומניה. כשהיה בן שנתיים הגיע יחד עם הוריו לארגנטינה. אברהם גדל בבואנוס איירס בשנות השישים המוקדמות, והפך לפעיל בצד השמאלי של המפה. בתקופת השלטון הצבאי נסע לצרפת, שם השתתף במרד סטודנטים של מאי 1968. לאחר מכן עבר לגור ביפן ולא חזר לארגנטינה עד 1972.

ב-1984 התחיל ללמד ומאז עבר בין מוסדות חינוך שונים וכן לימד באוניברסיטאות בארגנטינה, בין השאר באוניברסיטה של בואנוס איירס. אברהם חיבר למעלה 20 ספרים בנושאים שונים. ב-2004 קיבל פרס קונקס לכתביו על פילוסופיה.
Ramaty, Reuven (1937–2001), astrophysicist, born in Timisoara, Romania. Having immigrated with his family to Israel in 1948, he graduated from Tel Aviv University in 1961. Ramaty continued his studies at the University of California in Los Angeles earning a PhD in Planetary and Space Physics in 1966. He joined the NASA Goddard Space Flight Center in 1967 and remained there for over 30 years, serving as the head of the Theory Office at the center from 1980 to 1993. After 1983 he was also an Adjunct Professor of Physics at the University of Maryland. He also held various positions at the University of Nagoya, Japan, in 1993; Piere and Marie Curie Univerrsity of Paris, France, in 1997, as well as at the Stanford Univdersity in California.

Ramaty pionereed the research in solar physics, gamma-ray astronomy and nuclear astrophysics. A leading scientist with NASA, he was a High Energy Solar Spectroscopic Imager (HESSI) Co-Investigator and one of the founding members of the HESSI team. Following the launch on 5 February 2002, HESSI project was renamed in Ramaty's honor, the first space mission named after a NASA scientist, and became the Reuven Ramaty High Energy Solar Spectroscopic Imager (RHESSI).

Ramaty passed away in Silver Spring, MD, on 8 April 2001. His archives, containing an impressive quantity of documents is being kept at the Library of the University of California in Los Angeles.
Pikler, Gyula Julius (1864-1937), philosopher and psychologist, born in Temesvar, Hungary (then part of the Austrian Empire, today Timisoara, Romania). He studied at the University of Budapest, where he became lecturer at the age of twenty-one. From 1903 on he was professor of philosophy of law. While still a lecturer he read during several terms at the University of Oxford.

Pikler, who embraced the Christian faith, retired from his chair in 1919, when freedom of learning and teaching was abolished in Hungary by the numerus clauses law. He lectured for some time in Switzerland and Italy, and then lived in retirement in Hungary. In addition to economics and philosophy of law, Pikler devoted himself to physiological psychology, and the results of his researches were utilized by medical science in Germany.

Pikler published (in Hungarian): "Ricardo jelentosege a kozgazdasagtan torteneteben" ("Ricardo's Place in the History of Economics"; 1886); "Az objektiv letben valo hit lelektana" ("Psychology of the Belief in Objective Existence"; 1890); "A jog keletkezeserol es fejlodeserol" ("On the Origins and Evolution of Law"; 3rd ed., 1911); "Az emberi egyesuletek es kulonosen az allam fejlodese" ("The Evolution of Human Associations and Especially of the State"; 5th ed., 1905); "A buntetojog bolcselete" ("Phylosiphy of Criminal Law"; 7th ed., 1910); "A lelektan alapelvei" ("Fundamental Principles of Psychology"; 1908); (in German): "Das Grundgesetz allen neuro-psychischen Lebens" (1900); "Die Stelle des Bewusstseins in der Natur" (1910); "Ueber T. Lipps Versuch einer Theorie des Willens" (1908); "Der Ursprung des Totemismus" (with F. Somlo; 1900); "Zwei Vortraege ueber dynamische Psychologie" (1908); "Sinnesphisiologische Untersuchungen" (1917); "Schriften zur Anpassungstheorie des Empfindungs-vorganges" (5 books, 1919-26).
Zauber, Samuel (1901-1956), football player, born in Temesvar, Austria-Hungary (now Timisoara, Romania). Zauber started his carreer at Maccabi Bucharest in 1925, although at the time the Jewish club was not allowed to participate in official competitions. He played for "Isvorul Sportul Bucharest" football club (1925-1928), but returned to Maccabi Bucharest (1928-1936). Zauber was member of the national football team of Romania as a backup goalkeeper at the first ever FIFA World Cup held in Uruguay in 1930. He played again for the national football team of Romania at the First Balkan Cup Games in 1931, and was the goal keeper of Maccabi Bucharest when they won the football tourney of the Second Maccabiah Games in Tel Aviv in 1935.