קודקס ששון: תנ"ך עם ניקוד, טעמים ומסורה קטנה וגדולה, המאה העשירית לספירה (אקס ליבריס), באדיבות מר אלפרד ה. מוזס
קודקס ששון: ספר תנ"ך עם ניקוד, טעמים והערות מסורה קטנה וגדולה, כתב יד ששון (אקס ליבריס: דוד סלימן ששון), המאה העשירית לספירה. אקס ליבריס: תווית נייר מאוירת, חותמת המוטבעת בספר, בחלק הפנימי של העטיפה.
קודקס ששון הוא אחד מכתבי היד החשובים והייחודיים ביותר ששרדו בהיסטוריה האנושית. הוא מכיל את כל 24 ספרי התנ"ך ולצדם הערות על מסורת הכתיבה והקריאה בתורה, המכונות "הערות מסורה". כל אלו מועתקים דף אחר דף משני צדדיו, בצורת ספר – קודקס – ולא ביריעות רציפות כפי שנכתבים ספרי תורה. כתב היד כולל 792 עמודים הכתובים בדיו על קלף וכרוכים בכריכת עור (מודרנית), ושוקל כ-12 קילוגרם.
בדיקה מדעית של הקלף וניתוח פלאוגרפי של הכתב העלו כי נכתב ככל הנראה בתחילת המאה העשירית לספירה. לפיכך הוא מוגדר כעותק המוקדם השלם ביותר של התנ"ך (חסרים בו כ-12 דפים שלמים, לצד כמה חוסרים מקומיים). לצדו מוכרים גם כתר ארם צובא, המתוארך אף הוא לראשית המאה העשירית אך חסר חלקים נרחבים שנעלמו עם השנים, וקודקס לנינגרד, המתוארך לראשית המאה ה-11.
כפי שמלמדות כמה כתובות המופיעות על כתב היד, במרוצת ההיסטוריה הוא החליף ידיים אי־אילו פעמים – כמה מהן כבר במהלך המאה ה-11, לעתים בתוך אותה משפחה.
במאה ה-13 הוקדש הקודקס לבית הכנסת בקהילת מאכסין (המזוהה עם העיירה מרכדה בסוריה של ימינו, ונזכרת גם בכתביו של הנוסע האיטלקי עובדיה הגר מהמחצית הראשונה של המאה ה-12). כתובת מפורטת בעמוד האחרון של כתב היד משקפת את הטרגדיה שפקדה קהילה זו, אשר הותקפה בידי פולשים. מחשש לשלומו של הספר הוא הוברח מבית הכנסת והופקד בידי סלאמה בן אבי אלפכר, שנדרש להשיבו אל הקהילה לכשייבנה בית הכנסת מחדש. אלא שבית הכנסת לא נבנה שוב, והקודקס נעלם למשך כמעט 600 שנה.
הוא צץ שוב בפרנקפורט בתחילת המאה הקודמת, ונרכש בשנת 1929 בידי דוד סולומון ששון, אחד מאספני כתבי היד החשובים ביותר במאה ה-20. בשנת 1978 הוא הועמד למכירה פומבית ונקנה בידי קרן הפנסיה של עובדי הרכבת בבריטניה, שהעמידה אותו שוב למכירה פומבית בשנת 1989. לאחר מכן נרכש על ידי יעקב (ז'אקי) ספרא, כיום הוא נמצא באוסף אנו - מוזיאון העם היהודי.
צילום: ארדון בר חמא
המרכז לתיעוד חזותי ע"ש אוסטר, אנו - מוזיאון העם היהודי, באדיבות מר אלפרד ה. מוזס
ששון
(שם משפחה)שמות משפחה נובעים מכמה מקורות שונים. לעיתים לאותו שם קיים יותר מהסבר אחד. שם משפחה זה הוא מסוג השמות הטופונימיים (שם הנגזר משם של מקום כגון עיירה, עיר, מחוז או ארץ). שמות אלו, אשר נובעים משמות של מקומות, לא בהכרח מעידים על קשר היסטורי ישיר לאותו מקום, אבל יכולים להצביע על קשר בלתי ישיר בין נושא השם או אבותיו לבין מקום לידה, מגורים ארעיים, אזור מסחר או קרובי משפחה.
שם המשפחה שושן יכול להיות קשור בשמה של שושן הבירה, עיר הבירה העתיקה של פרס (דניאל, ח,ב; אסתר, א,ב). אבן הוה תעתיק ספרדי ימי הביניים של המילה הערבית איבן שפירושה "בנו של".
בחלק מן המקרים, ששון הוא מטרונים, כלומר שם משפחה שנגזר משמה הפרטי של אחת מאמהות המשפחה, ובמקרה הזה קשור בשם שושנה.
אחד האיזכורים הראשונים של שמות המשפחה בקבוצה זאת מתועד עם שלמה בן יוסף איבן שושן, הנשיא של הקהילה היהודית בטולדו, ספרד, במאה ה-11. הרב יהודה הכהן בן שושן, המכונה הגאון החסיד, כיהן כרב ראשי בעיר פאס לאחר שהיגר למרוקו מבבל, ושימש כמורו של הרמב"ם. הוא הועלה על המוקד בשנת 1165 בשל סירובו להתאסלם. הוא היה בן למשפחת ששון הנודעת מבבל והגיע למרוקו קרוב לוודאי לאחר שקיעתן של ישיבות בבל ובתחילת שיגשוגה של יהדות מרוקו במאות ה-9 וה-10. הגרסה שישן מתועדת בספרד עם אסטרוק יעקב שישן (לפעמים שמו רשום גם בצורה שושן) בשנת 1262; ואברהם איבן שושן בנו של דון משה אבן שושן שהיה גובה מסים בטולדו בסוף המאה ה-13 ותחילת המאה ה-14. ששון מתועד כשם משפחה יהודי במאה ה-12 בספרד עם משפחת איבן שושן מטולדו אשר נחשבה כמיוחסת לבית דויד.