חיפוש
הדפסה
שיתוף
הפריט שבחרת:
מקום
רוצה לעזור לנו לשפר את התוכן? אפשר לשלוח הצעות

קהילת יהודי ארנשטאדט

ארנשטאדט

עיר בתורינגיה, גרמניה. עד 1990 במזרח גרמניה.


במאה ה-13 קיימו יהודי המקום קשרים הדוקים עם קהילת ארפורט, שאליה היגרו, מאוחר יותר, רבים מהם. ארבעה התפרצויות אנטי-יהודיות בין השנים 1264 ו-1466 הסתיימו במעשי טבח, ולאחריהן גורשו היהודים מן העיר. קהילה יהודית הוקמה  מחדש במאה ה-19. ב-1880 נמנו 59 יהודים בקהילה, 137 ב-1910, 87 ב-1933, ו-56 ב-1939. רוב היהודים שגרו בארנשטאדט עשו חיל, הם עסקו בעיקר בסחר בבקר ובבנקאות.

בית הכנסת שהוקם ב-1913 נשרף על ידי הנאצים ב-10 בנובמבר 1938.

הקהילה לא חודשה אחרי מלחמת העולם השנייה.

סוג מקום:
עיירה
מספר פריט:
245112
חובר ע"י חוקרים של אנו מוזיאון העם היהודי
מקומות קרובים:

פריטים קשורים:

ארפורט (Erfurt)


עיר בתורינגיה, גרמניה. עד מלחמת העולם השנייה השתייכה ארפורט למחוז סקסוניה.

המאה ה-21

ב-1998 בית הכנסת העתיק שוחזר ומתקיימים לימודי יהדות בו. ב-2003 נמנו בקהילה 550 אנשים, רובם מהגרים מברית המועצות לשעבר. ראש הקהילה הוא ריינהרד שארם ורב הקהילה הוא קונסנטין פאל. קיים מרכז תרבות של הקהילה ובו מתקיימים שיעורי יהדות וחברה כגון: קונצרטים, תכניות רדיו ומפגשים על כוס קפה. בית העלמין היהודי הישן נסגר ונפתח בית עלמין חדש. הוקם בו חדר טהרה והספדים נאמרים בסגנון מיוחד . בעיר מתקיימים סיורים במוזיאון, בבית הכנסת העתיק ובמקווה העתיק.

היסטוריה

היהודים מוזכרים לראשונה בארפורט במאה ה-12. בתחילה תחת חסותו של המלך, ובמחצית השנייה של המאה ה-12 הם עברו לסמכותו של הארכיבישוף ממיינץ, שחיבר עבורם נוסח שבועה בגרמנית. ב-1209 ויתר המלך גם על זכותו לגבות מסים מהיהודים, ובשנת 1212 הוענקה הזכות במפורש לארכיבישוף.  בפרעות שהתחוללו ב-1221 נשרף בית הכנסת. יהודים נרצחו או השליכו את עצמם לתוך הלהבות; ביניהם היה הפייטן והחזן שמואל בן קלונימוס. אף על פי כן, הקהילה היהודית של ארפורט המשיכה להתקיים ואף התרחבה. לאחר זמן מה הוקם בית כנסת חדש, ורבנים מפורסמים בחרו בארפורט כמקום מושבם. לפי המשוער, בין 1286 ל-1293, ר' אשר בן יחיאל (הרא"ש) וקלונימוס בן אליעזר הנקדן בעל "מסורה קטנה", גרו בארפורט. כתב היד של קלונימוס בן אליעזר שמור בארפורט עד היום. במהלך ימי הביניים ניהלו יהודי ארפוט את טקס התפילה בנוסח של סקסוניה. ספר הפולחן של הקהילה נשמר במכללת היהודים, לונדון (מס' 104, 4).

בתחילת המאה ה-14 ההגנה על היהודים עברה לידי העירייה. אך הגנה זו לא הועילה, ובתחילת במרס 1349 התרגשה עליהם שואת "המגיפה השחורה" שבה נרצחו יותר ממאה איש ורבים שלחו אש בבתיהם ומתו על קידוש השם, ביניהם ר' אלכסנדר זוסלין הכהן, בעל "ספר האגודה". היהודים הנותרים גורשו מן העיר. ישראל בן יואל זוסלין מזכיר את הקדושים המעונים של ארפורט בקינה (ספר הדמעות, 2, 126-7). ב-1357 מועצת העיר התירה ליהודים לשוב ולגור בעיר ולבנות בית כנסת חדש. ב-1391 ביטל המלך את כל חובות הנוצרים ליהודי ארפורט והעבירם לידי העירייה תמורת 2,000 גולדן. העירייה תבעה את הסכום הזה מן היהודים, אך הבטיחה להחזיר להם חלק מהחובות. לאחר מכן נאלצו היהודים לשלם מס מיוחד לאוצר המלך.

בשנת 1418 הם נאלצו להצהיר בשבועה, על גודל רכושם, בבית הכנסת, והמלך גבה מהם מסים חדשים על בסיס זה. בשנת 1458 היהודים גורשו שוב מן העיר.

במאה ה-15 נמנתה ארפורט עם הקהילות הגדולות והחשובות ביותר בגרמניה, בהנהגת גדולי תורה: ר' מאיר בן ברוך הלוי; תלמידו היה ר' הלל מארפורט. באמצע המאה ר' יעקב בן יהודה וייל לימד בארפורט. בתקופה זו מילאו יהודי ארפורט תפקיד חשוב בבנקאות בתורינגיה.

בסביבות 1820 השתמשו השלטונות הפרוסיים במצבות של בית העלמין היהודי למען ביצור העיר.

היישוב היהודי התחדש בארפורט בעשור השני של המאה ה-19, כאשר הוקם בית כנסת חדש, וגדל מ-144 נפש ב-1844 לכדי 546 בערך ב-1880 (1.03% מכלל האוכלוסייה); 795 ב-1910 (0.72%); ו-831 ב-1933 (%0.6 מכלל האוכלוסייה).

לאחר עליית הנאצים, עזבו רוב היהודים את ארפורט, ב-1939 נמנו רק 263 יהודים בעיר. ב-9 בנובמבר 1938 הועלה בית הכנסת באש והקהילה נאלצה לשלם את מחיר הדלק ששימש להצתה ובעד פינוי ההריסות. הגברים הוחזקו בתנאי השפלה בבית ספר מקומי וגורשו לבוכנוואלד. 173 היהודים האחרונים בעיר הועברו לטרזיינשטאדט בפברואר 1945.

הקהילה היהודית אחרי השואה

הקהילה חודשה אחרי השואה. בשנת 1952 נבנו בית כנסת חדש ומקווה. בשנת 1961 התגוררו בעיר 120 יהודים. הוצא ספר זיכרון לקורבנות השואה. בשנת 1998 שוחזר בית הכנסת העתיק ומתקיימים בו שיעורי יהדות. בארכיון המרכזי לתולדות העם היהודי בירושלים שמורים פנקסי קהילת ארפורט לשנים 1936-1855. אחד מכתבי היד המפורסמים של התוספתא נמצא בארפורט, ונקרא על שמה. על פי סול ליברמן, בהקדמה למהדורת התוספתא בי-פשוטו, התוספתא נכתבה כנראה במאה ה-12 בגרמניה.

 

Rudolstadt

A town and seat of the  of Schwarzburg-Rudolstadt district in Thuringia, Germany.

In the Middle Ages there were occasional short time settlements of Jews in Rudolstadt. There was a more permanent Jewish settlement between 1784 and 1874. During these 90 years the community operated a prayer room in the private rooms of the merchant Schwabe and a cemetery that was destroyed during the Nazi era. Until 1816 there was also a mikveh in Ludwigsburg in Rudolstadt. In the first half of the 20th century there were still a few Jewish families living in Rudolstadt who attended religious services in Saalfeld on high holidays. Today only the buildings in which the prayer rooms were, are kept as residential houses. Any traces or references to Jewish life no longer exist in Rudolstadt.

--------------------------------------------

This entry was originally published on Beit Ashkenaz - Destroyed German Synagogues and Communities website and contributed to the Database of the Museum of the Jewish People courtesy of Beit Ashkenaz. 

Plaue

A town in the Ilm-Kreis district in Thuringia, Germany.

First evidence of Jewish presence in Plaue was in the Middle Ages. Jews from Plaue are named who had to pay the imperial tax with the other Jews from the county of Schwarzburg. In the following centuries there was no evidence of the presence of Jews in Plaue.

Only in the 19th century is there evidence of Jewish life in Plaue again. After 1820 eight Jewish families from Franconia settled in Plaue as "protective relatives". From 1840 the small community used a prayer room in Eduard Bamberg's house, as well as a mikveh in the garden of the property "Am Mühlendamm". There was also a cemetery in Plaue that was laid out around 1826 which is still preserved today and is a listed building. The deceased community members from Arnstadt were also buried here since 1860.

Several Jewish residents of Plauen emigrated to America by 1866, and increased emigration to Arnstadt began. Due to this emigration the Jewish community was dissolved again in the 19th century.

-------------------------------------

This entry was originally published on Beit Ashkenaz - Destroyed German Synagogues and Communities website and contributed to the Database of the Museum of the Jewish People courtesy of Beit Ashkenaz. 

Poessneck

Pößneck

A town in the Saale-Orla-Kreis district, in Thuringia, Germany.

Some Jews lived in Poessneck as early as the Middle Ages. From the middle of the 15th century, however, there was no information about Jewish life in Poessneck. Only in the 19th century are Jewish residents mentioned in Poessneck. These formed a small community, but it did not have the status of a religious community. The religious activities of the community were probably carried out in the private rooms of the house of David Binder, who was a wealthy merchant and owned a large business in Poessneck. This building is located at Breiten Strasse 2 and still exists today as a department store.

The Jewish community reached its peak in 1895, when 51 Jews lived in Poessneck. In 1933 there were still 16 Jews living in the place. Until the outbreak of war some Jews left the place due to exclusion and persecution. The businessman David Binder against whose company many Nazi attacks were directed, was deported to the Buchenwald concentration camp in 1938 where he was murdered. After the war there was no longer a Jewish community in Poessneck.

-------------------------------------

This entry was originally published on Beit Ashkenaz - Destroyed German Synagogues and Communities website and contributed to the Database of the Museum of the Jewish People courtesy of Beit Ashkenaz. 

Saalfeld

A town and capital of the Saalfeld-Rudolstadt district in Thuringia, Germany.

Jews are already recorded in Saalfeld at the beginning of the 14th century. They formed a small community with a synagogue. At the time of the plague epidemic the Saalfeld Jews were also expelled, three of them re-established the Erfurt community in the years after the expulsion (1357). Only at the beginning of the following century were Jews living in Saalfeld again, they lived from trading in money and jewelry. The medieval Jewish community was probably also affected by the expulsions of Jews in the Wettin territory but there is no conclusive evidence of this.

Until the 19th century there was no evidence of Jewish life in Saalfeld. At the end of the 19th century, 31 Jewish people lived in Saalfeld, this number changes only insignificantly in the following years. There is a loose community without the status of a religious community. There was a prayer room in a private household, the burial of the dead took place in Erfurt. In 1933 there were 33 Jews living in Saalfeld, some of whom were able to emigrate; other Jews who remained in Saalfeld were murdered.

-------------------------------------

This entry was originally published on Beit Ashkenaz - Destroyed German Synagogues and Communities website and contributed to the Database of the Museum of the Jewish People courtesy of Beit Ashkenaz.