חיפוש
הדפסה
שיתוף
הפריט שבחרת:
1 \ 3
נמחקו
נוספו
מקום
רוצה לעזור לנו לשפר את התוכן? אפשר לשלוח הצעות

קהילת יהודי רייקה

רייקה Rijeka

שמה האיטלקי פיומה

עיר-נמל בקרואטיה.


עד 1918 הייתה באוסטריה-הונגריה, מאז ועד 1945 באיטליה; אחרי מלחמת העולם השנייה ביוגוסלאביה.

בשנת 1717 הוכרזה רייקה עיר חופשית, וכעבור שישים שנה - כנמלה של הונגריה. עד אמצע המאה ה-19 הייתה הקהילה המקומית ספרדית ברובה, של יוצאי ספליט ודוברובניק, שהתפללו ב"נוסח איספלטו". אחרי 1848 הצטרפו ל"הונגארים" גם יוצאי גרמניה, בוהמיה ואיטליה. בית-כנסת חדש הוקם ב-1902 ואותו זמן מנה היישוב היהודי כולו כאלפיים נפש. בעקבות הרפורמה בשנת 1930 הייתה פיומה הקהילה האורתודוקסית היחידה באיטליה; הדרשות היו נמסרות בגרמנית או באיטלקית. ב-1920 ישבו בפיומה ובאבאציה הסמוכה כ- 1,300 יהודים.

עם הפעלת חוקי הגזע באיטליה ב-1938 הוטלו הגבלות על יהודים אזרחי המדינה; על יהודי חוץ נגזר מעצר במחנות. ג'ובאני פאלאטוצ'י, ראש מחלקת הזרים במשטרת פיומה, המציא ליהודים ניירות "אריים" ורבים מהם שלח לדודו הבישוף בדרום-איטליה ולמוסדות לטיפול באנשים שנפשם התערערה בתנאי המלחמה. אחרי כיבוש יוגוסלאביה באפריל 1941 השתלט הצבא האיטלקי על דאלמאטיה ועל חלקים אחרים בקרואטיה הקוויזלינגית. נמצאו קצינים איטלקיים שסייעו לקבוצת פאלאטוצ'י והעבירו אליה כ-500 פליטים מקרואטיה. עם כניעת איטליה בספטמבר 1943 השמיד פאלאטוצ'י את התיקים במשרדו והזהיר את היהודים מפני המאסר הצפוי מידי הגרמנים; רובם נשארו בחיים. פאלאטוצ'י עצמו נאסר בספטמבר 1944 ומת בדאכאו כעבור שנה.


אחרי המלחמה המשיכו יהודים לחיות ברייקה, ב-1947 התגוררו ברייקה היוגוסלאבית ובסביבה כ-170 יהודים. ב-1970 חיו בעיר כמאה יהודים.

הקהילות היהודיות של רייקה ואופטיה בין שתי מלחמות העולם (איטלקית ואנגלית)
http://www.bh.org.il/jewish-spotlight/fiume/?page_id=1150
סוג מקום:
עיר
מספר פריט:
241231
חובר ע"י חוקרים של אנו מוזיאון העם היהודי
מקומות קרובים:

פריטים קשורים:
ארון הקודש בבית הכנסת בפיומה
(רייקה), שנבנה ב-1902,
קרואטיה, יוגוסלביה, 1980 בקירוב.
צילום: אורליו ג. הגר, מילאנו.
(המרכז לתיעוד חזותי ע"ש אוסטר, בית התפוצות,
באדיבות אורליו ג. הגר, מילאנו)
מסיבה לצורך איסוף כספים לילדי פיומה שנערך במרכז הקהילתי "מאמיאני".
רומא, איטליה 22.12.1923
פאוסטו סבטאלו יושב ראשון משמאל.
(המרכז לתיעוד חזותי ע"ש אוסטר, בית התפוצות,
באדיבות אנהרוזה ענת שמש, ישראל)
מסיבה לצורך איסוף כספים לילדי פיומה שנערך במרכז הקהילתי "מאמיאני".
רומא, איטליה 22.12.1923
פאוסטו סבטאלו עומד שני משמאל ואחותו ג'ילזלדה שניה מימין.
(המרכז לתיעוד חזותי ע"ש אוסטר, בית התפוצות,
באדיבות אנהרוזה ענת שמש, ישראל)

מדינת פיומה החופשית ושלטון איטליה
בסוף שנת 1920 קמה "מדינת פיומה החופשית" מכוחו של הסכם רפאלו, וזכתה להכרה בינלאומית מיידית על ידי ארצות הברית, צרפת ובריטניה. בחודש אפריל 1921 נערכו הבחירות הראשונות לפרלמנט, וריקארדו זנלה (Riccardo Zanella) ממפלגת האוטונומיה נבחר לנשיא המדינה. אולם שלטונו נמשך חודשים מעטים בלבד וביום ה-3 במרץ 1922 הוא הודח מתפקידו בהפיכה פשיסטית ויצא לגלות. בינואר 1924 נחתם הסכם רומא בין איטליה לבין ממלכת הסרבים, הקרואטים והסלובנים, אשר הסכימו על סיפוחה של רייקה לאיטליה. סיפוח העיר יצא לפועל ביום 16 במרץ 1924, והעיר הפכה לפרובינציה האיטלקית של פיומה (Provincia italiana di Fiume). לפי ההסכם נותר רובע סושאק שממזרח לנהר רייצ'ינה בשליטת ממלכת הסרבים, הקרואטים והסלובנים, אם כי רשויות הנמל של העיר נותרו מאוחדות בשתי המדינות. עם זאת, העיר נותקה מהעורף הגאוגרפי שלה, וממלכת הסרבים, הקרואטים והסלובנים עשתה שימוש בעיקר בנמל סושאק. דבר זה גרר להאטת התנועה בנמל רייקה ולקיפאון כלכלי בעיר.
Glucklick, Vilma (1872-1927), pedagogue and feminist, born in Vagujhely, Hungary (then part of Austria-Hungary), she initially chose teaching as a career and joined the staff of the Girls' High School in Fiume (now Rijeka, Croatia), where she worked from 1893-1896. In 1896, when the University of Budapest decided to admit women students, she became the first woman to enroll for a course in philosophy. After her graduation she resumed teaching in schools in the Hungarian capital.

A pioneer in the movement for the emancipation of women of Hungary, she founded the League of Feminists in 1904 and for many years served as its national president and the author of many of its publications. Her published writings dealt mainly with women's suffrage and child welfare.

George Mantello (born György / Baruch Mandl, aka George Mandel) (1901-1990), businessman, rescuer of many thousands of Jews during the Holocaust, born in Lechinta, Romania (then part of Austria-Hungary). His father, Baruch Yehudah Mandl, owned a mill in Lechinta. He studied in Budapest, Hungary, and after 1921 worked for a bank in Vienna, Austria. Mantello then moved first to Cluj, Romania, and eventually to Bucharest, where he became a textiles manufacturer and a banker. He supported the Zionist movement and visited the Land of Israel. In Bucharest he befriended Colonel José Arturo Castellanos, the consul of El Salvador in the Romanian capital, while being involved into a sale of Romanian weapons to El Salvador.

Mantello was in Vienna in 1938 and in Prague in 1939 and witnessed the anti-Semitic persecutions that followed the annexation of Austria and Czechia by Nazi Germany. After the annexation of Northern Transylvania by Hungary in August 1940, Mantello tried to escape from Hungary. However, he was arrested by the Gestapo in Rijeka (Fiume), in Axis occupied Yugoslavia and detained in Zagreb for a number of months. He managed to escape to Bucharest and then to Switzerland, where in 1942 he started to work as First Secretary for Castellanos who was now the Salvadorian consul in Geneva. Castellanos and Mandello issued thousands of Salvadorian certificates that were smuggled into German occupied territories. Particularly, Mandello was involved in the effort to save the Hungarian Jews from deportation to Auschwitz in 1944. With the assistance of Florian Manoliu, a Romanian diplomat in Switzerland, Mantello obtained and then published a reported detailing the ghettoization and mass deportations of the Jews of Hungary in the spring of 1944. The publication in the Swiss press, and then outside Switzerland, had a huge impact on the local and international public opinion and led to protests and letters of advertisement sent by world leaders to the Hungarian authorities with the effect that the deportations were stopped on July 9, 1944.

Mantello died in Rome, Italy, and was buried in Jerusalem, Israel.

José Arturo Castellanos Contreras was recognized by Yad Vashem as a Rightenous Among the Nations in 2010.  

Stojan DePrato (b.1957), journalist, born in Rijeka, Croatia (then part of Yugoslavia). He attended elementary school and high school in Zagreb, and then he studied economic, general linguistics, and cultural anthropology at the University of Zagreb. He was a Hebrew language teacher at the University of Zagreb from 1981 to 1984, and after 1984 he started working for Večernji list media group, including as a senior correspondent for Middle East affairs, from 1991 to 2002, and then as a Brussels based senior correspondent on European Union and NATO affairs, from 2002 to 2011. He then served as translator at the European Commission and was instrumental in monitoring the process of the Croatian accession to the European Union. After 2015 he has been a public relations assistant at the European Parliament. In 2008 DePrato received the the Robert Schuman award for his contribution to the process of Croatia's accession to the European Union.  

Rudolf Lampel (Lampl) (1853-1939), violinist, born in Rijeka, Croatia (then part of the Autrian Empire). He earned his doctorate as a musician violinist, and from 1922 he played the second violin in the Vienna-based Gottesmann Quartet. As a soloist he gave concerts at the Wiener Konzerthaus with the Vienna Symphony Orchestra. He also performed at numerous concerts of Jewish organizations of Vienna. After the annexation of Austria by Nazi Germany in 1938, he was banned from performing. On July 5, 1939, he was evicted from his his apartment in Vienna by the Nazi authorities. He died two weeks later.

אופטיה

אבציה, באיטלקית

Croatia

Republika Hrvatska  - Republic of Croatia, a former Yugoslav republic, member of the European Union (EU). 

21st Century

Estimated Jewish population in 2018: 1,700 out of 4,200,000

Koordinacija židovskih općina u Republici Hrvatskoj (Coordinating Committee of the Jewish Communities in Croatia)
Phone: 385 1 4922692
Fax: 385 1 4922694
E-mail: jcz@zg.t-com.hr
Websites: www.zoz.hr` www.croatian-jewish-network.com

 

זאגרב ZAGREB

(בגרמנית AGRAM)

בירת הרפובליקה הקרואטית. בעבר העיר השנייה בגודלה ביוגוסלביה.


במאה ה-10 ישבו יהודים בזאגרב, וידועה פנייתו של חסדאי אבן שפרוט לשני נכבדי הקהל בעיר, מר שאול ומר יוסף, למסור איגרת בשמו ליוסף מלך הכוזרים.

במאה ה-13 הגיעו לזאגרב יהודים מצרפת, ממאלטה ומאלבאניה. במאה ה- 15 התיישבו בזאגרב סוחרים יהודים ומלווים בריבית מהונגריה, מבורגנלאנד וממוראביה.

ב-1526 גורשו היהודים מקרואטיה.

היישוב היהודי בזאגרב התחדש כשהתיישבו במקום יוצאי מרכז-אירופה באמצע המאה ה-18 ובשנות ה-40 של המאה ה-19, ומנה כ-50 משפחות. נוסדה קהילה חרדית קטנה (ראשון הרבנים בה היה ר' אהרן פאלוטה) וב-1867 נחנך בית-כנסת חדש (ונהרס ב-1941). הרב הושע יעקובי היה מנהיגה הרוחני של הקהילה במשך 50 שנה, וביוזמתו פעלה הקהילה בתחומי התרבות, החינוך והסעד. הנדבן לודביט שווארץ הקים אז את בית האבות שפעל בקהילה עד שנות השמונים למאה העשרים. ב-1898 הוקם ארגון של תלמידי תיכון וממנו יצאו עסקני ציבור ומנהיגים ציוניים.

זכויות-אזרח ניתנו ליהודים רק ב-1873, וגם זאת למורת רוחם של הנציגים הקרואטים. עם זאת נמצאו יהודים שהזדהו עם התחייה הלאומית הקרואטית, ויהושע פראנק, יהודי מומר, הביא להקמת סיעה על שמו שנעשתה במרוצת הזמן המפלגה האנטישמית בהנהגת פאוליץ' והאוסטאשה.

בין שתי מלחמות-העולם שכן בזאגרב מרכז ההסתדרות הציונית ביוגוסלביה, בהנהגת ד"ר אלכסנדר ליכט. פעלו ארגוני נוער ונשים, מועדון "מכבי" ומקהלה, ויצאו לאור מחשובי העיתונים היהודיים במדינה.

יהודים היו בין חלוצי היצוא (של יינות, עצי-בניין) והתעשייה המקומית (רהיטים, בירה) ובין מפעילי התחבורה. ד"ר מאברו זקס היה מחלוצי הרפואה המשפטית בקרואטיה ודוד שווארץ המציא את ספינת-האוויר שהכשירה את פיתוח ה"צפלין". לאבוסלאב (ליאופולד) הארטמאן אירגן את ספריות-ההשאלה הראשונות בקרואטיה וייסד בית-דפוס. עד 1941 יצא לאור בזאגרב במשך חמש שנים כתב-עת לאמנות יהודית.

ערב מלחמת העולם השנייה התגוררו בזאגרב כ-12,000 יהודים.


תקופת השואה

במהלך מלחמת העולם השנייה, ב-25 במרס 1941, הצטרפה יוגוסלביה המלוכנית להסכם המשולש (רומא-ברלין-טוקיו). ב-10 באפריל אותה השנה נכנסו הגרמנים לזאגרב והפאשיסטים המקומיים הכריזו על הקמת "מדינה עצמאית קרואטית". היהודים והסרבים הוצאו מחוץ לחוק. היהודים סבלו מרדיפות, רבים נשלחו לעבודות כפייה במיכרות המלח והשאר שולחו למחנות-ריכוז.

בינואר 1942 גורשו כל יהודי זאגרב מהעיר ורכושם הוחרם.

עם שחרורה של זאגרב ב-1945 נותרו בעיר כ-3,000 יהודים.

יהודי יוגוסלביה לקחו חלק חשוב בתנועה האנטי-פאשיסטית ובמלחמה לשחרור הארץ. הם היו בין מארגני המרד הראשונים ויותר מ-10 יהודים עוטרו באות הגבורה הגבוה ביותר "גבור עממי של יוגוסלביה". ביניהם היו: פאוול פאפו וד"ר סטפן פוליצר.

ב-1970 מנתה הקהילה היהודית בזאגרב כ-1,300 נפש.