חיפוש
הפריט שבחרת:
תמונות
רוצה לעזור לנו לשפר את התוכן? אפשר לשלוח הצעות

משפחת רפפורט בנופש ביער רבקה, פולין, 1926

הדפסה
שיתוף
משפחת רפפורט בנופש ביער רבקה,
פולין, 1926
(המרכז לתיעוד חזותי ע"ש אוסטר, בית התפוצות,
באדיבות דבורה הנפלד, ישראל)
מספר פריט:
240526
רכישת תמונות: חלק מהתמונות ניתנות לרכישה, לפרטים נוספים- לחצו כאן, אנא וודאו שיש לכם את מספר יחידת תמונה (כפי שמופיע למעלה)
מקומות קרובים:
פריטים קשורים:

ראבקה

Rabka

Rabka-Zdrój; ראבקה זדרוי

מאז :1999 Rabka-Zdrój, ביידיש: ראבקע

עיירה בנפת נובי טארג (Nowy Targ) במחוז פולין קטן, פולין. ראבקה ידועה כעיירת מרפא.

בשנת 1254 המלך הפולני בולסלאב הביישן העניק את אדמות ראבקה למנזר של מסדר הציסטרסיאניים. בשנת 1364 הכפר עבר לבעלות הכתר. המלך הפולני קאזימיר השלישי הגדול העניק למקום זכויות העיר לפי חוקי מגדבורג. בשנת 1446 העיר עברה לבעלות בני האצולה המקומית. בשנת 1570 החלו להפיק מלח מהמעיינות באזור.

לאחר החלוקת פולין הראשונה בין המעצמות השכנות בשנת 1772, ראבקה סופחה לאימפריה האוסטרית. בשנת 1813, במטרה לשמור לעצמם את המונופול של הפקת המלח, האוסטרים אסרו על הפקת המלח באזור ראבקה ואף ציוו על סתימת המעיינות שמהם הפיקו מלח. ב-1847 התפרצה בעיירה מגפת הכולרה אשר גבתה 266 קורבנות, 30% מתושבי המקום. ב-1858 גילו שמי מעיינות המלח במקום מכילים אחוז גבוה של יוד וברום ועל סמך זה בן האצולה יוליאן זובז'יצקי הקים במקום בית מרפא אשר הביא בעיקבותיו נופשים רבים. להתפתחות המקום תרמה גם הקמת תחנת הרכבת בשנת 1884 על המסילת הברזל שנסללה לרוחבה של גאליציה המערבית. בתום מלחמת העולם הראשונה בשנת 1918, ראבקה נכללה בגבולות פולין העצמאית.

היהודים בראבקה

עד לסיפוחה של ראבקה לאימפריה האוסטרית חל איסור על התיישבות יהודים במקום. לאחר ביטול האיסור, בשנת 1827 מתועדת נוכחותם של שישה יהודים במקום. אחת מבנות היהודים, אנה מגדלנה גולדברגר (Anna Magdalena Goldberger), בתו של יואכים גולדברגר התנצרה. לאחריה התנצרה גם לאה פירר שנולדה בחוחולוב (Chochołów). בשנת 1835 התנצרה גם חיה בת משה בלוך, ובשנת 1861 התנצרה פסיה בת לייבל ריגלהאופט ביחד עם אחיה הבכור, הסוחר הרמן ריגלהאופט ורעייתו אנה בת משה בלוך עם שבעת ילדיהם.

בשנות ה-1840 פעל בראבקה בית מרזח בשם "אולשיצה" בבעלותו של הסוחר משה בלוך (שהתנצר). משה בלוך היה גם הבעלים של בית מלאכה לצביעת בדים, מעגלה ומייבשת בדים תעשייתית. בית המרזח פורק ב-1848.

בשנת 1835 נמנו בראבקה 34 יהודים (0,5%), ב-1845 מספרם היה 67 יהודים (0,8%) ובשנת 1855 התגוררו במקום 86 יהודים (1,6%). הקהילה היהודים התבססה בראבקה במחצית השנייה של המאה ה-19 וב-1895 כבר מנתה 261 איש (3,1%). בתי המרפא של ראבקה זכו לפופולריות הולכת וגוברת בין יהודי פולין ועקב כך גדלה הדרישה לשרותי הסעדה כשרים אשר יצרה הזדמנויות פרנסה חדשות לפרנסה לבני הקהילה. לרוב יהודי ראבקה לא הקפידו על אורח חיים יהודי מסורתי, לא הלכו עם כיסוי ראש ולא נבדלו בלבושם מהתושבים הנוצרים.

בראבקה הוקמו מספר בתי הארחה עבור הנופשים היהודים. למרות שבתי הארחה היו בבעלות יהודית, הם התקשו לספק מזון כשר, למרות שהקהילה היהודית של ראבקה העסיקה שוחט יהודי בשם טיבינגר. בסוף המאה ה-19 הוקמו בית תפילה ובית עלמין. בשנת 1890 הקרן היהודית ע"ש ווילהלם ומריה פרנקל אירגנה מפעל קייטנות לילדים יהודים מקרקוב והאזור בשם "לנגי" (Łęgi). בשנת 1907 הוקם בניין עבור מפעל ההבראה לילדים. ב-1923 שהו בביניין 110 ילדים, בשנת 1927 טופלו בו 400 ילדים.

לאחר סיום מלחמת העולם הראשונה התמעט מספר היהודים בעיירה. במפקד האוכלוסין של 1921 נמנו בראבקה 172 יהודים. במפקד האוכלוסין של 1931 בנפת נובי טארג (Nowy Targ) התגוררו 2,571 יהודים, מהם 450 חיו בראבקה.

יהודי המקום עסקו בעיקר במסחר זעיר, מלאכה, ניהול בתי ממכר לאלכוהול ובתי מרזח, חנויות בדים, מעגלות, מצבעות, מאפיות ורוכלות. היהודים לא עסקו בחקלאות, למרות שחכרו או שהיו בבעלותם חוות חקלאיות. היהודי העשיר ביותר בראבקה היה אז פראונדליך, בעל מבשלת בירה אשר מאוחר יותר הוסבה למפעל חלב.

קהילת ראבקה הייתה קהילה אוטונומית בתוך קהילת יורדאנוב. החל משנת 1887 הרב ישראל ב"ר נפתלי הירץ  שרייבר כיהן רבה של כל הקהילה. בשנות ה-1930 לראבקה היה רב משלה, הרב ישראל רוקח (נספה בשואה). וועד הקהילה בראבקה מימן את בית התפילה וב-1934 את המקווה החדש ואת ההקדש לעניים, תמך בקופת גמילות חסדים ובסעד לעניים, תרם לצורכי החינוך ותמך בשעורי ערב ללימוד העברית.

בתקופה שבין שתי מלחמות העולם הייתה במקום פעילות פוליטית, תרבותית וציבורית ערה בקרב יהודי המקום וגם בקרב המבריאים והנופשים. פעלו במקום אירגוני צדקה כגון, חברת "ביקור חולים". הארגון האמריקאי "ג'וינט" מימן את הרופא היהודי המקומי שטיפל בחינם בילדים ובמבריאים עניים. איגוד הסוחרים היהודים וחברת בעלי המלאכה הקימו בשנת 1935 "קופת גמילות חסדים" להלוואות לנזקקים.

ביישוב פעל בית ספר יהודי. הספרייה של ההסתדרות הציונית שירתה גם את  הנופשים. במקום התקיימה פעילות של סניפי התנועות הציוניות "הציוניים הכלליים", "בני עקיבא", "מכבי", "בית"ר".

תקופת השואה

ב-1 בספטמבר 1939 גרמניה הנאצית פלשה לפולין. הצבא הגרמני, בשיתוף צבא סלובקיה, כבשו את ראבקה ב-3 בספטמבר 1939. היהודים נצטוו להתייצב מיד לעבודות כפייה והוטלו עליהם הגבלות תנועה, תשלומי כופר גבוהים וחובה לענוד על הזרוע סרט עם מדן דוד. גם הבתים והמפעלים בבעלות יהודית סומנו במגן דוד. הגרמנים והבריונים הנוצרים נהגו לפרוץ  לדירות היהודים וששדו את רכושם. כעבור כמה זמן הגרמנים חטפו 13 יהודים והובילו אותם למקום לא ידוע.

ב-17 בספטמבר 1939 ברית המועצות פלשה לפולין וכבשה שטחים במזרח פולין. חלק מ-450 היהודים שהיו בראבקה עד לזמן הכיבוש הגרמני עברו לשטחי הכיבוש הסובייטי במזרח. בסוף 1939 מוקם בראבקה יודנראט ובראשו הועמד פראונדליך, בעל מבשל הבירה.  בין 12 החברים בו היו זיגמונט בוקסבאום, האחים בראונפלד, ישראל זלינגר וצולמן. הוכנה רשימת התושבים היהודים לפי המגדר, הגיל, והמקצוע. על היודנראט חלה חובה לספק אנשים לעבודות כפייה בסילוק ההריסות, ניקוי הדרכים משלג, עבודה במנסרות וכו'. עבודתו הכפיה חלו על כל היהודים בגילים 60-14. נאסר השימוש בשפה העברית והתלמידים היהודים סולקו מבתי הספר הפולנים.

לראבקה הגיעו יהודים ממקומות אחרים בתקווה שהמשטר והפיקוח על היהודים נסבל יותר. מספר היהודים במקום גדל עד סוף מרץ 1941 ל- 1,500 מתוכם כ-880 הגיעו מקרקוב והסביבה.

ב-1940, הועבר מזאקופאנה לראבקה, לבניין המכונה "ווילה טרסקה" (" Teresk) שהיה ממוקם על הגבעה ברחוב סלונצ'נה (Słoneczna) בית הספר למפקדי משטרת הביטחון ושל כוחות הביטחון בגנרלגוברנמן (Schule der Sicherheitspolizei und SD im GG). מפקדו של בית הספר היה סג"ן אס.אס וילהלם רוזנבאום (Wilhelm Rosenbaum  SS-Untersturmführer) המכונה "התליין מראבקה". תלמידי בית הספר הגרמנים והאוקראינים השתמשו ביהודים בתור כלי אימונים של שיטות טרור, התעללות, דיכוי ורצח. ב-1941 ביער הסמוך ל"ווילה טרסקה" נבנו בונקרים ומטווח לאימוני ירי. השביל שהוביל למטווח רוצף במצבות מבתי העלמין בסביבה, בין היתר מבית העלמין ביורדנוב. גרם המדרגות המפואר שהוביל ל "ווילה טרסקה" נבנה ממצבות מבית העלמין ביורדנוב ומשאני דולנה.

ב-1941 הגרמנים ריכזו את היהודים באזור אחד ברחוב דלוגה, במעין גטו לא מגודר. מאוחר יותר, בשלושה מבנים אחרים ברחוב סלוני הוקם מחנה עבודה, שוכנו בו כ-100 יהודים שהובאו מנובי סונץ' ונובי טארג והסביבה לעבודות במחצבה, בבניית כבישים ובהרחבת "ווילה טרסקה". בפברואר 1942 נצטוו היהודים למסור לגרמנים את כל הפרוות, הלבוש החם וציוד הסקי. ארבעה אנשים אשר לא נשמעו לצוו הוצאו להורג. ב-28 באפריל 1942 נהרגו ברחובות שבעה יהודים. בין מאי ליולי 1942, בשלושה טרנספורטים הובאו לראבקה מנובי סאנץ' יהודים לעבודות כפייה, על פי בקשתו של וילהלם רוזנבאום. ב-9 במאי 1942 הגיע הטרנספורט הראשון אשר כלל בין 60 ל- 200 איש. האנשים שלא היו מסוגלים לעבוד או שלא מצאו חן בעיניו של וילהלם רוזנבאום נורו ב-10 במאי ביער שליד "ווילה טרסקה". הטרספורט השני כלל כ-150 איש. בסוף יולי נשלחו לראבקה מנובי סונץ' כ-100 יהודים. ביניהם היו יהודים אורתודוקסים בלבוש מסורתי. ל "ווילה טרסקה" הגיעו רק 90 איש, היתר נורו בדרך. ב-22 במאי 1942 וילהלם רוזנבאום ערך סלקציה בין יהודי ראבקה: . הוא קרא מתוך רשימה למשפחות שלמות. האנשים האלה הוחזקו באסם ללא אוכל או שתיה. ב-25 במאי 1942 בארבע בבוקר, 45 איש מתוך הרשימה הזאת, האנשים הזקנים והתשושים שביניהם, נלקחו ל "ווילה טרסקה". בשעה שמונה בערב הקורבנות הובלו לבורות אשר נחפרו ביער מאחורי "ווילה טרסקה", האוקראינים והשומרים הריצו את האנשים למקום העקידה, קבוצות קבוצות תוך כדי מכות. האנשים נצטוו להתפשט, לעמוד על יד הבורות ונורו מאחורי הראש.  וילהלם רוזנבאום רצח במו ידיו שישה יהודים. החטא של אחת ממשפחות הנרצחים מראבקה, שני הורים, ילדה בת 15 וילד בן 10, היה שם משפחתם – רוזנבאום, הם נרצחו כדי ש"חברים" לא יצחקו על וילהלם רוזנבאום שיש לו שם יהודי.

ביוני 1942 בסמיכות להגעה של טרנספורט של יהודים מנובי סאנץ' בוצע רצח המוני נוסף בו נרצחו כ-300 יהודים מתוכם למעלה מ-200 מיהודי ראבקה וכ-50 מיהודי נובי סאנץ'. ב-17 ביולי 1942 בטבח נוסף נרצחו כ-100 יהודים שהגיעו בטרנספורט מנובי סאנץ' וגם יהודים מקרקוב שחיפשו מקלט בראבקה.

ב-30-28 באוגוסט 1942 יהודי ראבקה נשלחו למחנה ההשמדה בלז'ץ. נותרו במקום כ-200 יהודים במחנה העבודה. בדצמבר 1942 כ-100 מהם הועברו למחנה הריכוז בפלאשוב. ב-1 בספטמבר 1943 חוסל מחנה העבודה, חלק מהיהודים שנותרו במחנה הוצאו להורג והיתר, כ- 70 איש ,נשלחו לפלאשוב.

לאחר השואה

ראבקה שוחררה על ידי הצבא הסובייטי ב-28 בינואר 1945. הניצולים המעטים לא חזרו לראבקה. ב-1999 ראבקה קיבלה את השם ראבקה זדרוי. ביניין בית התפילה שהוסב על ידי הגרמנים ב-1942 לבית מרחץ עבור היהודים, משמש כביניין מגורים. במקום שעמד בית הספר היהודי ישנה היום מרפאה. היום "ווילה טרסקה" נמצאת בבעלות "חברת המורים".

עד היום לא ידוע כמה יהודים נרצחו ונקברו בבורות של ראבקה. בשטח בית העלמין לא נותרו מצבות. במקומם של קברי האחים של היהודים שנרצחו על ידי הנאצים הונחו 16 משטחי בטון. ישנם גם קברים בודדים לא מסומנים הפזורים ביער בקרבת מה שהייתה "ווילה טרסקה". שטח בית העלמין הוקף גדר ברזל, על שער הכניסה הוצב מגן דוד, על השער ישנו שלט עם הסבר על מהות המקום. הוצב לוח זכרון עם כיתוב בפולנית ויידיש: "כבוד למעונים שניספו מידי רוצחי העם ההיטלראים 1942-1941". ממצבות שנמצאו וונאספו בסביבה נבנתה אנדרטה "לזכר המתים היהודים הקדושים". המצבות שנמצאו הן כנראה מבית העלמין ביורדנוב.

בשטח בית העלמין הוצבו גם שני לוחות שיש. האחד מ-1989 באדיבות הקרן של האחיות פלר. הלוח השני עם כיתוב בשלוש שפות: עברית,יידיש ופולנית: "ליבי ליבי על חלליהם הגדר נבנה והבית החיים תוקן על ידי לייב גאטטערער מעיר פראנקפורט-יליד דאברא בסיוע מועצת העיר ראבקא לזכר הקדושים שנהרגו ונקברו פה בשנות תש"ב-תש"ד הי"ד".

במאגרי המידע הפתוחים
גניאולוגיה יהודית
שמות משפחה
קהילות יהודיות
תיעוד חזותי
מרכז המוזיקה היהודית
תמונות
אA
אA
אA
רוצה לעזור לנו לשפר את התוכן? אפשר לשלוח הצעות
משפחת רפפורט בנופש ביער רבקה, פולין, 1926
משפחת רפפורט בנופש ביער רבקה,
פולין, 1926
(המרכז לתיעוד חזותי ע"ש אוסטר, בית התפוצות,
באדיבות דבורה הנפלד, ישראל)
רכישת תמונות: חלק מהתמונות ניתנות לרכישה, לפרטים נוספים- לחצו כאן, אנא וודאו שיש לכם את מספר יחידת תמונה (כפי שמופיע למעלה)

ראבקה

ראבקה

Rabka

Rabka-Zdrój; ראבקה זדרוי

מאז :1999 Rabka-Zdrój, ביידיש: ראבקע

עיירה בנפת נובי טארג (Nowy Targ) במחוז פולין קטן, פולין. ראבקה ידועה כעיירת מרפא.

בשנת 1254 המלך הפולני בולסלאב הביישן העניק את אדמות ראבקה למנזר של מסדר הציסטרסיאניים. בשנת 1364 הכפר עבר לבעלות הכתר. המלך הפולני קאזימיר השלישי הגדול העניק למקום זכויות העיר לפי חוקי מגדבורג. בשנת 1446 העיר עברה לבעלות בני האצולה המקומית. בשנת 1570 החלו להפיק מלח מהמעיינות באזור.

לאחר החלוקת פולין הראשונה בין המעצמות השכנות בשנת 1772, ראבקה סופחה לאימפריה האוסטרית. בשנת 1813, במטרה לשמור לעצמם את המונופול של הפקת המלח, האוסטרים אסרו על הפקת המלח באזור ראבקה ואף ציוו על סתימת המעיינות שמהם הפיקו מלח. ב-1847 התפרצה בעיירה מגפת הכולרה אשר גבתה 266 קורבנות, 30% מתושבי המקום. ב-1858 גילו שמי מעיינות המלח במקום מכילים אחוז גבוה של יוד וברום ועל סמך זה בן האצולה יוליאן זובז'יצקי הקים במקום בית מרפא אשר הביא בעיקבותיו נופשים רבים. להתפתחות המקום תרמה גם הקמת תחנת הרכבת בשנת 1884 על המסילת הברזל שנסללה לרוחבה של גאליציה המערבית. בתום מלחמת העולם הראשונה בשנת 1918, ראבקה נכללה בגבולות פולין העצמאית.

היהודים בראבקה

עד לסיפוחה של ראבקה לאימפריה האוסטרית חל איסור על התיישבות יהודים במקום. לאחר ביטול האיסור, בשנת 1827 מתועדת נוכחותם של שישה יהודים במקום. אחת מבנות היהודים, אנה מגדלנה גולדברגר (Anna Magdalena Goldberger), בתו של יואכים גולדברגר התנצרה. לאחריה התנצרה גם לאה פירר שנולדה בחוחולוב (Chochołów). בשנת 1835 התנצרה גם חיה בת משה בלוך, ובשנת 1861 התנצרה פסיה בת לייבל ריגלהאופט ביחד עם אחיה הבכור, הסוחר הרמן ריגלהאופט ורעייתו אנה בת משה בלוך עם שבעת ילדיהם.

בשנות ה-1840 פעל בראבקה בית מרזח בשם "אולשיצה" בבעלותו של הסוחר משה בלוך (שהתנצר). משה בלוך היה גם הבעלים של בית מלאכה לצביעת בדים, מעגלה ומייבשת בדים תעשייתית. בית המרזח פורק ב-1848.

בשנת 1835 נמנו בראבקה 34 יהודים (0,5%), ב-1845 מספרם היה 67 יהודים (0,8%) ובשנת 1855 התגוררו במקום 86 יהודים (1,6%). הקהילה היהודים התבססה בראבקה במחצית השנייה של המאה ה-19 וב-1895 כבר מנתה 261 איש (3,1%). בתי המרפא של ראבקה זכו לפופולריות הולכת וגוברת בין יהודי פולין ועקב כך גדלה הדרישה לשרותי הסעדה כשרים אשר יצרה הזדמנויות פרנסה חדשות לפרנסה לבני הקהילה. לרוב יהודי ראבקה לא הקפידו על אורח חיים יהודי מסורתי, לא הלכו עם כיסוי ראש ולא נבדלו בלבושם מהתושבים הנוצרים.

בראבקה הוקמו מספר בתי הארחה עבור הנופשים היהודים. למרות שבתי הארחה היו בבעלות יהודית, הם התקשו לספק מזון כשר, למרות שהקהילה היהודית של ראבקה העסיקה שוחט יהודי בשם טיבינגר. בסוף המאה ה-19 הוקמו בית תפילה ובית עלמין. בשנת 1890 הקרן היהודית ע"ש ווילהלם ומריה פרנקל אירגנה מפעל קייטנות לילדים יהודים מקרקוב והאזור בשם "לנגי" (Łęgi). בשנת 1907 הוקם בניין עבור מפעל ההבראה לילדים. ב-1923 שהו בביניין 110 ילדים, בשנת 1927 טופלו בו 400 ילדים.

לאחר סיום מלחמת העולם הראשונה התמעט מספר היהודים בעיירה. במפקד האוכלוסין של 1921 נמנו בראבקה 172 יהודים. במפקד האוכלוסין של 1931 בנפת נובי טארג (Nowy Targ) התגוררו 2,571 יהודים, מהם 450 חיו בראבקה.

יהודי המקום עסקו בעיקר במסחר זעיר, מלאכה, ניהול בתי ממכר לאלכוהול ובתי מרזח, חנויות בדים, מעגלות, מצבעות, מאפיות ורוכלות. היהודים לא עסקו בחקלאות, למרות שחכרו או שהיו בבעלותם חוות חקלאיות. היהודי העשיר ביותר בראבקה היה אז פראונדליך, בעל מבשלת בירה אשר מאוחר יותר הוסבה למפעל חלב.

קהילת ראבקה הייתה קהילה אוטונומית בתוך קהילת יורדאנוב. החל משנת 1887 הרב ישראל ב"ר נפתלי הירץ  שרייבר כיהן רבה של כל הקהילה. בשנות ה-1930 לראבקה היה רב משלה, הרב ישראל רוקח (נספה בשואה). וועד הקהילה בראבקה מימן את בית התפילה וב-1934 את המקווה החדש ואת ההקדש לעניים, תמך בקופת גמילות חסדים ובסעד לעניים, תרם לצורכי החינוך ותמך בשעורי ערב ללימוד העברית.

בתקופה שבין שתי מלחמות העולם הייתה במקום פעילות פוליטית, תרבותית וציבורית ערה בקרב יהודי המקום וגם בקרב המבריאים והנופשים. פעלו במקום אירגוני צדקה כגון, חברת "ביקור חולים". הארגון האמריקאי "ג'וינט" מימן את הרופא היהודי המקומי שטיפל בחינם בילדים ובמבריאים עניים. איגוד הסוחרים היהודים וחברת בעלי המלאכה הקימו בשנת 1935 "קופת גמילות חסדים" להלוואות לנזקקים.

ביישוב פעל בית ספר יהודי. הספרייה של ההסתדרות הציונית שירתה גם את  הנופשים. במקום התקיימה פעילות של סניפי התנועות הציוניות "הציוניים הכלליים", "בני עקיבא", "מכבי", "בית"ר".

תקופת השואה

ב-1 בספטמבר 1939 גרמניה הנאצית פלשה לפולין. הצבא הגרמני, בשיתוף צבא סלובקיה, כבשו את ראבקה ב-3 בספטמבר 1939. היהודים נצטוו להתייצב מיד לעבודות כפייה והוטלו עליהם הגבלות תנועה, תשלומי כופר גבוהים וחובה לענוד על הזרוע סרט עם מדן דוד. גם הבתים והמפעלים בבעלות יהודית סומנו במגן דוד. הגרמנים והבריונים הנוצרים נהגו לפרוץ  לדירות היהודים וששדו את רכושם. כעבור כמה זמן הגרמנים חטפו 13 יהודים והובילו אותם למקום לא ידוע.

ב-17 בספטמבר 1939 ברית המועצות פלשה לפולין וכבשה שטחים במזרח פולין. חלק מ-450 היהודים שהיו בראבקה עד לזמן הכיבוש הגרמני עברו לשטחי הכיבוש הסובייטי במזרח. בסוף 1939 מוקם בראבקה יודנראט ובראשו הועמד פראונדליך, בעל מבשל הבירה.  בין 12 החברים בו היו זיגמונט בוקסבאום, האחים בראונפלד, ישראל זלינגר וצולמן. הוכנה רשימת התושבים היהודים לפי המגדר, הגיל, והמקצוע. על היודנראט חלה חובה לספק אנשים לעבודות כפייה בסילוק ההריסות, ניקוי הדרכים משלג, עבודה במנסרות וכו'. עבודתו הכפיה חלו על כל היהודים בגילים 60-14. נאסר השימוש בשפה העברית והתלמידים היהודים סולקו מבתי הספר הפולנים.

לראבקה הגיעו יהודים ממקומות אחרים בתקווה שהמשטר והפיקוח על היהודים נסבל יותר. מספר היהודים במקום גדל עד סוף מרץ 1941 ל- 1,500 מתוכם כ-880 הגיעו מקרקוב והסביבה.

ב-1940, הועבר מזאקופאנה לראבקה, לבניין המכונה "ווילה טרסקה" (" Teresk) שהיה ממוקם על הגבעה ברחוב סלונצ'נה (Słoneczna) בית הספר למפקדי משטרת הביטחון ושל כוחות הביטחון בגנרלגוברנמן (Schule der Sicherheitspolizei und SD im GG). מפקדו של בית הספר היה סג"ן אס.אס וילהלם רוזנבאום (Wilhelm Rosenbaum  SS-Untersturmführer) המכונה "התליין מראבקה". תלמידי בית הספר הגרמנים והאוקראינים השתמשו ביהודים בתור כלי אימונים של שיטות טרור, התעללות, דיכוי ורצח. ב-1941 ביער הסמוך ל"ווילה טרסקה" נבנו בונקרים ומטווח לאימוני ירי. השביל שהוביל למטווח רוצף במצבות מבתי העלמין בסביבה, בין היתר מבית העלמין ביורדנוב. גרם המדרגות המפואר שהוביל ל "ווילה טרסקה" נבנה ממצבות מבית העלמין ביורדנוב ומשאני דולנה.

ב-1941 הגרמנים ריכזו את היהודים באזור אחד ברחוב דלוגה, במעין גטו לא מגודר. מאוחר יותר, בשלושה מבנים אחרים ברחוב סלוני הוקם מחנה עבודה, שוכנו בו כ-100 יהודים שהובאו מנובי סונץ' ונובי טארג והסביבה לעבודות במחצבה, בבניית כבישים ובהרחבת "ווילה טרסקה". בפברואר 1942 נצטוו היהודים למסור לגרמנים את כל הפרוות, הלבוש החם וציוד הסקי. ארבעה אנשים אשר לא נשמעו לצוו הוצאו להורג. ב-28 באפריל 1942 נהרגו ברחובות שבעה יהודים. בין מאי ליולי 1942, בשלושה טרנספורטים הובאו לראבקה מנובי סאנץ' יהודים לעבודות כפייה, על פי בקשתו של וילהלם רוזנבאום. ב-9 במאי 1942 הגיע הטרנספורט הראשון אשר כלל בין 60 ל- 200 איש. האנשים שלא היו מסוגלים לעבוד או שלא מצאו חן בעיניו של וילהלם רוזנבאום נורו ב-10 במאי ביער שליד "ווילה טרסקה". הטרספורט השני כלל כ-150 איש. בסוף יולי נשלחו לראבקה מנובי סונץ' כ-100 יהודים. ביניהם היו יהודים אורתודוקסים בלבוש מסורתי. ל "ווילה טרסקה" הגיעו רק 90 איש, היתר נורו בדרך. ב-22 במאי 1942 וילהלם רוזנבאום ערך סלקציה בין יהודי ראבקה: . הוא קרא מתוך רשימה למשפחות שלמות. האנשים האלה הוחזקו באסם ללא אוכל או שתיה. ב-25 במאי 1942 בארבע בבוקר, 45 איש מתוך הרשימה הזאת, האנשים הזקנים והתשושים שביניהם, נלקחו ל "ווילה טרסקה". בשעה שמונה בערב הקורבנות הובלו לבורות אשר נחפרו ביער מאחורי "ווילה טרסקה", האוקראינים והשומרים הריצו את האנשים למקום העקידה, קבוצות קבוצות תוך כדי מכות. האנשים נצטוו להתפשט, לעמוד על יד הבורות ונורו מאחורי הראש.  וילהלם רוזנבאום רצח במו ידיו שישה יהודים. החטא של אחת ממשפחות הנרצחים מראבקה, שני הורים, ילדה בת 15 וילד בן 10, היה שם משפחתם – רוזנבאום, הם נרצחו כדי ש"חברים" לא יצחקו על וילהלם רוזנבאום שיש לו שם יהודי.

ביוני 1942 בסמיכות להגעה של טרנספורט של יהודים מנובי סאנץ' בוצע רצח המוני נוסף בו נרצחו כ-300 יהודים מתוכם למעלה מ-200 מיהודי ראבקה וכ-50 מיהודי נובי סאנץ'. ב-17 ביולי 1942 בטבח נוסף נרצחו כ-100 יהודים שהגיעו בטרנספורט מנובי סאנץ' וגם יהודים מקרקוב שחיפשו מקלט בראבקה.

ב-30-28 באוגוסט 1942 יהודי ראבקה נשלחו למחנה ההשמדה בלז'ץ. נותרו במקום כ-200 יהודים במחנה העבודה. בדצמבר 1942 כ-100 מהם הועברו למחנה הריכוז בפלאשוב. ב-1 בספטמבר 1943 חוסל מחנה העבודה, חלק מהיהודים שנותרו במחנה הוצאו להורג והיתר, כ- 70 איש ,נשלחו לפלאשוב.

לאחר השואה

ראבקה שוחררה על ידי הצבא הסובייטי ב-28 בינואר 1945. הניצולים המעטים לא חזרו לראבקה. ב-1999 ראבקה קיבלה את השם ראבקה זדרוי. ביניין בית התפילה שהוסב על ידי הגרמנים ב-1942 לבית מרחץ עבור היהודים, משמש כביניין מגורים. במקום שעמד בית הספר היהודי ישנה היום מרפאה. היום "ווילה טרסקה" נמצאת בבעלות "חברת המורים".

עד היום לא ידוע כמה יהודים נרצחו ונקברו בבורות של ראבקה. בשטח בית העלמין לא נותרו מצבות. במקומם של קברי האחים של היהודים שנרצחו על ידי הנאצים הונחו 16 משטחי בטון. ישנם גם קברים בודדים לא מסומנים הפזורים ביער בקרבת מה שהייתה "ווילה טרסקה". שטח בית העלמין הוקף גדר ברזל, על שער הכניסה הוצב מגן דוד, על השער ישנו שלט עם הסבר על מהות המקום. הוצב לוח זכרון עם כיתוב בפולנית ויידיש: "כבוד למעונים שניספו מידי רוצחי העם ההיטלראים 1942-1941". ממצבות שנמצאו וונאספו בסביבה נבנתה אנדרטה "לזכר המתים היהודים הקדושים". המצבות שנמצאו הן כנראה מבית העלמין ביורדנוב.

בשטח בית העלמין הוצבו גם שני לוחות שיש. האחד מ-1989 באדיבות הקרן של האחיות פלר. הלוח השני עם כיתוב בשלוש שפות: עברית,יידיש ופולנית: "ליבי ליבי על חלליהם הגדר נבנה והבית החיים תוקן על ידי לייב גאטטערער מעיר פראנקפורט-יליד דאברא בסיוע מועצת העיר ראבקא לזכר הקדושים שנהרגו ונקברו פה בשנות תש"ב-תש"ד הי"ד".